ברל רפטור

בֶּרְל רֶפֶּטוּר (7 באוגוסט 1902, ד' באב תרס"ב23 במרץ 1989) היה חבר הכנסת, מראשי ההסתדרות ביישוב ובמדינה, היה שייך לאגף השמאלי (חברתית) ואקטיביסטי (ביטחונית) של תנועת העבודה (מפלגת אחדות העבודה - פועלי ציון וקודמותיה).

ברל רפטור
Raptor berl
לידה 7 באוגוסט 1902
רוז'ין, האימפריה הרוסית
מדינה ישראל  ישראל
תאריך עלייה 1920
מקום קבורה בית העלמין קיבוץ יגור
חבר הכנסת
14 בפברואר 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים ו-26 שבועות)
כנסות 1
חבר מועצת המדינה הזמנית
15 במאי 194814 בפברואר 1949
(39 שבועות ו-3 ימים)
Repetur Remez 1948
ברל רפטור ודוד רמז, 13 באפריל 1948

ביוגרפיה

ברל (דב) רפטור נולד ברוז'ין (Ружин) שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה). היה פעיל בתנועות הנוער החלוציות "דרור" ו"החלוץ" באוקראינה והשתתף בהגנה עצמית של היהודים שם.

עלה לארץ ישראל בשנת 1920. הצטרף למפלגת אחדות העבודה. היה חבר גדוד העבודה. היה בין מקימי מפא"י בשנת 1930. היה ציר לקונגרסים ציוניים, חבר מועצת פועלי חיפה ומראשי "סולל בונה". פרש ממפא"י עם סיעה ב' והיה מראשי התנועה לאחדות העבודה. נעצר עם ראשי היישוב בשבת השחורה ביוני 1946 ונשלח למחנה רפיח.

היה חבר מועצת העם מטעם התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון ומחותמי מגילת העצמאות (זכור במיוחד בשל בואו לטקס הכרזת המדינה לבוש במכנסיים קצרים). היה חבר מועצת המדינה הזמנית ונבחר לכנסת הראשונה מטעם מפ"ם (שהייתה איחוד של מפלגת פועלים השומר הצעיר עם התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון). היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות מטעם מפ"ם, ולאחר התפלגותה - מטעם אחדות העבודה - פועלי ציון.

בת זוגו סוניה (לבית גרובר) הייתה ממייסדות קיבוץ יגור שליד חיפה ודודתו של השר וחבר הכנסת לשעבר יוסי שריד (אחותה של אמו של שריד, דובה).

אוטוביוגרפיה

  • ללא הרף: מעשים ומאבקים (רשם: אהרן מאירוביץ), 3 כרכים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ג–תשל"ו 1975.

לקריאה נוספת

  • יעקב גורן, ברל רפטור: חזון במעשה היום-יום, רמת אפעל: יד טבנקין – מרכז מחקרי, רעיוני ותיעודי של התק"ם, תשנ"ה 1995. (ביוגרפיה)

קישורים חיצוניים

הוועד הלאומי

הוועד הלאומי, או בשמו המלא הוועד הלאומי לכנסת ישראל, היה הרשות המבצעת של אספת הנבחרים בתקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל, ושימש כמועצת "המדינה שבדרך".

הוועד נבחר לראשונה על ידי חברי אספת הנבחרים ב-1920, ובשנה זו החל את פעילותו. להכרה רשמית מהשלטון הבריטי זכה הוועד רק ב-1928, והוא שימש כנציג היישוב היהודי מולו. ממשלת המנדט העניקה לוועד הלאומי סמכויות משפטיות ומנהליות, על מנת שיוכל לממש את תפקידו.לוועד התנגדו אגודת ישראל והעדה החרדית, אשר סירבו להשתתף בוועד משום התנגדות כללית לציונות. ב-1944 הוחרם הוועד על ידי הנהלת הציונות הרוויזיוניסטית בשל התנגדות למדיניות הנהגת הוועד.

הכרזת העצמאות

הכרזת העצמאות של מדינת ישראל התקיימה ביום שישי, ה' באייר ה'תש"ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16. בטקס, שהתקיים בהתאם להחלטת מנהלת העם כשמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ונחתמה מגילת העצמאות. מאז חוגגת מדינת ישראל מדי שנה בתאריך זה את יום העצמאות.

זאב און

זאב און (איסרזון) (28 במרץ 1900 – 6 בפברואר 1979) היה מראשוני תנועת "השומר הצעיר" בפולין ובארץ ישראל. מחלוצי "העלייה השלישית", ממנהיגי "גדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור", ממייסדי קיבוץ תל יוסף ודמות מרכזית בו, פעיל מרכזי ביזום, הקמה וניהול של מפעלים כלכליים בתנועה הקיבוצית, בתנועת המושבים ובהסתדרות העובדים הכללית, חבר בהנהגת מפא"י. בין תפקידיו הבולטים: מנהל "תנובה חיפה", מזכיר מפא"י בעת הכרזת המדינה, מזכיר חברת העובדים של ההסתדרות הכללית.

זאב זיוון

זאב זיוון (נולד ב-1946) הוא חוקר, מורה ומרצה מן החוץ לגאוגרפיה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.

טביעת האונייה מצדה

א/מ מצדה הייתה אוניית צובר של חברת צים שטבעה בעת סערה באוקיינוס האטלנטי בבוקר 8 במרץ 1981. האונייה טבעה במהלך הפלגה להובלת מטען אשלג מנמל אשדוד לנמל בולטימור בארצות הברית. מקום הטביעה היה כ-95 מיל ימי (כ-176 ק"מ) מזרחית לאיי ברמודה. הים הסוער הקשה על פעולות ההצלה, ומתוך 35 האנשים שהיו על סיפונה ניצלו רק 11 שנאספו על ידי אוניות שנענו לקריאת האזעקה ו-24 נספו. הטביעה הייתה האסון הקשה ביותר שאירע לספנות המסחרית הישראלית.

יעקב שריד

יעקב שריד (שניידר) (י' בטבת תרס"ג, 9 בינואר 1903 – תשל"ז, 16 בדצמבר 1976) היה מחנך ישראלי, מנכ"ל משרד החינוך והתרבות בין השנים 1967–1970.

יצחק אלחנן חסקין

יצחק אלחנן חסקין (20 ביוני 1905 - 8 באוקטובר 1979) היה ממייסדי כפר ביל"ו, חבר במזכירות מפא"י, חבר בוועדה המרכזת של הועד הפועל של ההסתדרות הכללית, כשזו מנתה רק חברים מעטים. במשך תקופה ארוכה כיהן גם כגזבר ההסתדרות.

כביש 73

כביש 73 הוא כביש רוחב בעמק יזרעאל בצפונה של ישראל. הכביש מוביל מצומת נהלל במערב אל צומת עדשים במזרח ואורכו 12 קילומטר.

לחיים חדשים

לחיים חדשים (באנגלית: The Land of Promise) הוא סרט הסברה ציוני בן 57 דקות, אשר הופק בארץ ישראל המנדטורית בידי קרן היסוד בשנת 1935. הסרט, שהופק לצורך גיוס כספים עבור פעולות ההתיישבות בארץ, אחראי במידה רבה לקביעת הנוסחה הקולנועית שבה הוצג המפעל הציוני לאורך עשרות השנים שלאחר מכן.

מגילת העצמאות

מגילת העצמאות היא המסמך המכריז על הקמתה של מדינת ישראל. "מגילת העצמאות" הוא אמנם שמה המקובל, אך שמה הרשמי הוא "הכרזה על הקמת מדינת־ישראל", ובשם זה פורסמה בעיתון הרשמי (ע"ר 14.5.48, עמ' 1).

את המגילה הקריא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות שנערך במוזיאון תל אביב הישן (שדרות רוטשילד 16, תל אביב), ביום שישי, ה' באייר תש"ח, 14 במאי 1948, בשעה 16:00, 8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

מגילת העצמאות כוללת חמישה חלקים:

סקירה היסטורית של זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, ושל הדרך שהובילה להכרזת המדינה. פרישת הבסיס ההיסטורי, המוסרי והמשפטי להקמת המדינה.

הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל.

עקרונותיה של המדינה החדשה.

פנייה אל גורמים שונים והצהרת כוונות.

חתימות.

מועצת המדינה הזמנית

מועצת המדינה הזמנית הייתה הסמכות המחוקקת של מדינת ישראל מסיום המנדט הבריטי ועד להקמת הכנסת. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבאמצעותה חוקקה בריטניה חוקים עבור ארץ ישראל המנדטורית.

מועצת המדינה הזמנית הוכרזה במעמד הכרזת המדינה במגילת העצמאות, שבה נאמר:

סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית נקבעו בפקודת סדרי השלטון והמשפט, שהיא דבר החקיקה הראשון שפורסם במדינת ישראל. בפקודת סדרי השלטון והמשפט ננקבו שמותיהם של 38 חברי מועצת המדינה הזמנית. לנשיא המועצה מונה חיים ויצמן.

תפקידה של מועצת המדינה הזמנית היה להקים את מוסדות המדינה העיקריים ולבצע את ההכנות הנדרשות לקיום בחירות ראשונות ולהקמת הכנסת.חוקי מועצת המדינה הזמנית נקראו פקודות ופורסמו ב"עיתון רשמי" (שלימים הפך ל"רשומות").

ב-25 בינואר 1949 נערכו הבחירות לאספה המכוננת. ב-16 בפברואר 1949 קיבלה האספה את חוק המעבר. כתוצאה מחוק המעבר הפכה האספה המכוננת לכנסת הראשונה.

מפ"ם

מַפָּ"ם (ראשי תיבות: מפלגת הפועלים המאוחדת) הייתה מפלגה ציונית סוציאליסטית ישראלית אשר הוקמה בינואר 1948 כאיחוד בין "מפלגת פועלים השומר הצעיר" ובין "התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון".

מפ"ם הייתה הסיעה השנייה בגודלה בכנסת הראשונה (19 ח"כים) והאופוזיציה הראשית לממשלתו של דוד בן-גוריון. באותו זמן הזדהתה בכל תחום עם ברית המועצות ועם התנועה הקומוניסטית העולמית, פרט לנושא של יחס התנועה הקומוניסטית לציונות, שלגביו סברה שהייתה טעות של התנועה הקומוניסטית, אשר תתוקן עם הזמן.

ב-1954 פרשו מהמפלגה אנשי אחדות העבודה בעקבות מחלוקת בשאלת היחס לברית המועצות ונותרו בה יוצאי השומר הצעיר. בהרכב זה התמודדה מפ"ם כמפלגה עצמאית מהכנסת השלישית (1955) עד השישית (1965) ומנתה 8–9 ח"כים, הייתה שותפה בממשלות בהנהגת מפא"י. לקראת הבחירות לכנסת השביעית (1969) יצרה סיעה משותפת עם מפלגת העבודה בשם "המערך של מפלגת העבודה הישראלית ומפלגת הפועלים המאוחדת" (שכונתה בקיצור בשם המערך, והייתה הסיעה השנייה בכינוי זה, לאחר "המערך לאחדות פועלי ארץ ישראל" שקדם לה, בין מפא"י לבין אחדות העבודה - פועלי ציון), אולם שמרה על מסגרתה העצמאית כמפלגה.

מתכונת זו התקיימה עד 1984, לאחר הבחירות לכנסת ה-11, כאשר מפ"ם פרשה מן המערך בעקבות הקמת ממשלת האחדות הלאומית וחזרה להיות סיעה עצמאית ואופוזיציה משמאל למפלגת העבודה. בבחירות לכנסת ה-12 (1988) זכתה בשלושה מנדטים. בשנת 1992 הצטרפה לרצ ושינוי במסגרת רשימת מרצ. משנת 1997 מרצ הפכה למפלגה מאוחדת ומפ"ם הפסיקה להתקיים כמפלגה עצמאית, לאחר כהונה בת כ-48 שנה כמפלגה ב-14 כנסות שונות (לא כולל מועצת המדינה הזמנית). נכון להיום, מפ"ם מחזיקה במקום השלישי באורך כהונתה בכנסת כמפלגה (אחרי מפד"ל ואגודת ישראל).

פלוגות הפועל

פלוגות הפועל, בשמן הרשמי פלוגות הסדרן, הוקמו בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20 כמיליציה הסתדרותית בחסות הפועל, שנועדה להתייצב בעיקר כנגד פלוגות בית"ר, אם כי הן פעלו גם נגד הקומוניסטים והיוו מסווה לפעילויות של ההגנה, בעיקר לשם מתן אימון גופני צבאי. פלוגות הפועל שימשו כזרוע ביצועית-פוליטית של ההסתדרות עד שנות ה-60 של המאה ה-20 ופעלו כנגד כל מי שהמרה את החלטות ההסתדרות.

המטרה המקורית לשמה הוקמו הפלוגות היו שמירה על הסדר באירועים ציבוריים ולכן נקראו בהתחלה "פלוגות הסדרן". מטרה נוספת הייתה בניית בסיס לכוח מגן במקרה של הידרדרות במצב הביטחוני.

קונטרס (כתב עת)

קוּנטרס או בשמו המלא: קונטרס: ידיעות, שיחות ומכתבים, היה ביטאונה של מפלגת אחדות העבודה ובמידה מסוימת היה גם ביטאון ההסתדרות לפני ייסוד דבר. כתב העת ראה אור כשבועון בין השנים 1919–1930 ו-1943–1945. השם "קונטרס" פירושו חוברת העוסקת בנושא מסוים (מלטינית: commentarius - פנקס רשימות), חיבור קצר או אוסף הערות בנושא מסוים.

עורכו הראשון של קונטרס היה ברל כצנלסון, ולאחר שהקים את "דבר" והיה לעורכו, ערכו את כתב העת דוד רמז, מרדכי קושניר ויצחק יציב. גיליונות מסוימים יצאו גם בשמות "אגרת", "חוברת", "גיליון", "פנקס", "מכתב לחברים". בשנתו הראשונה צורף לקונטרס מוסף ספרותי חודשי בעריכת יוסף חיים ברנר בשם "האדמה", אך לאחר רצח ברנר פָּסקה הוצאת המוסף.

כצנלסון שידל את חברי המפלגה ששהו בחו"ל לשלוח כתבות לקונטרס ככתבי חוץ. כך משה שרת, ששהה בלונדון בשליחות התנועה הציונית, שלח כתבות תחת שם העט "בן קדם"; אליהו גולומב כתב מגרמניה; ומשה ביילינסון, שלמד רפואה באיטליה, היה כתב העיתון ברומא. עוד כתבו בעיתון אליעזר ליבנה (ליבנשטיין), אברהם תרשיש, ברל רפטור ואף אב"א אחימאיר, לפני שהפך לרוויזיוניסט. ה"קונטרס" הודפס בדפוס הקואופרטיבי "דפוס אחדות".

מעל גיליונות קונטרס התפרסמו דוחות פעילות מפלגתיים והסתדרותיים, תיאור מפורט של כל ועידה ומועצה ומאמרי פולמוס ארוכים של נציגי פועלים, בעיקר בנוגע לדרכה האידאולוגית והמעשית של הסתדרות העובדים ובנוגע לאיחוד שורות הפועלים העבריים בארץ ישראל. מעל דפי העיתון התנהל גם המאבק הגדול של התקופה כנגד גדוד העבודה. העיתון היה מפלגתי מובהק, ועמד כנגד עיתון "הפועל הצעיר". חוקרת התקופה אניטה שפירא מעירה כי "לא היה זה עיתון קל ונוח לקריאה" וכי "היו מפועלי ארץ ישראל שחטאו, בסתר ושלא בסתר, בקריאת "דאר היום", עיתונו ה"ימני" של איתמר בן-אב"י, שהיה בו מן הלחלוחית הסנסציונית שחסרה [...] בדפיו הצנועים של הקונטרס". "קונטרס" הפסיק להופיע בשנת 1930, על רקע איחוד "אחדות העבודה" עם "הפועל הצעיר" והקמת מפא"י ועל רקע הכפילות המיותרת עם העיתון היומי המצליח דאז, "דבר".

כאשר ב-1943 עמדה שוב מפא"י על סף פילוג, חידשו המזוהים עם רעיונות "אחדות העבודה" (סיעה ב') את הופעת "קונטרס" בעריכת יחיאל הלפרן, אך כעבור שנה וחצי הופסקה שוב הופעתו.

חותמי מגילת העצמאות (על פי סדר חתימתם)
דוד בן-גוריוןדניאל אוסטרמרדכי בנטוביצחק בן-צביאליהו ברליןפרץ ברנשטייןזאב גולדמאיר ארגוביצחק גרינבויםאברהם גרנותאליהו דובקיןמאיר וילנרזרח ורהפטיגהרצל ורדי (רוזנבלום)רחל כהן-כגןקלמן כהנאסעדיה כובשייצחק מאיר לויןמאיר דוד לוינשטייןצבי לוריאגולדה מאירנחום ניר-רפאלקסצבי סגליהודה ליב הכהן פישמןדוד צבי פנקסאהרן ציזלינגמשה קולאליעזר קפלןאברהם קצנלסוןפנחס רוזןדוד רמז • ברל רפטור • מרדכי שטנרבן-ציון שטרנברגבכור-שלום שטריתחיים משה שפיראמשה שרת מגילת העצמאות

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.