ברלין

בֶּרְלִיןגרמנית: Berlin; להאזנה (מידע • עזרה)) היא בירת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, העיר הגדולה ביותר בגרמניה ואחת מ-16 המדינות המרכיבות אותה. אוכלוסייתה מונה כ-3.7 מיליון תושבים,[1] והיא המאוכלסת בערי גרמניה והשנייה המאוכלסת ביותר באיחוד האירופי, אחרי לונדון.[2] מטרופולין ברלין מכילה כ-6 מיליון תושבים שמוצאם מיותר מ-180 מדינות. שטחה של ברלין 891 קמ"ר.[1] ברלין שוכנת בצפון-מזרח גרמניה, כ-70 ק"מ מערבה מהגבול עם פולין. גובהה הממוצע מעל פני הים 34 מטרים.

ברלין
Berlin
Coat of arms of Berlin.svg
Flag of Berlin
Berlin Montage 4
מלמעלה בכיוון השעון: ארמון שרלוטנבורג, הפרנזהטורם, בניין הרייכסטאג, קתדרלת ברלין, הגלריה הלאומית, כיכר פוטסדאם ושער ברנדנבורג
מדינה גרמניה  גרמניה
עיר מדינה ברלין  ברלין
ראש העיר מיכאל מילר
תאריך ייסוד 1244
1990 איחוד ברלין המזרחית וברלין המערבית
שטח 891.85 קמ"ר
גובה 34 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה ארקנברג
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 3,613,495 (נכון ל־31 בדצמבר 2017)
 ‑ במטרופולין 6,024,000 (2012)
 ‑ צפיפות 3,859 נפש לקמ"ר (2014)
קואורדינטות 52°31′N 13°24′E / 52.517°N 13.400°E
אזור זמן UTC +1
www.berlin.de

היסטוריה

האזכור הכתוב הראשון של העיר קלן (Cölln; להבדיל מקלן - Köln, שעל גדות הריין) מתוארך ל-1237, וזה של ברלין ל-1244. שני המסמכים מוצגים במוזיאון הדום (אשר מצוי בתוך קתדרלת ברלין) של ברנדנבורג אן דר האבל. כבר בהתחלה, שתי הערים היוו יחידה כלכלית וחברתית. ב-1307 התאחדו שתי הערים באופן פוליטי. עם הזמן, שתי הערים התאומות נודעו בפשטות כברלין, הגדולה מביניהן.

השם "ברלין" נובע ככל הנראה מהשורש הסלבי brl (ביצה), אף כי הועלתה סברה שהשם נגזר מהמילה דוב (Bär).[דרוש מקור]

ב-1411 מינה המלך זיגיסמונט את פרידריך השישי הוהנצולרן, למושל רוזנות הספר (מרקה) ברנדנבורג. ב-1415 הוכתר על ידי המלך כפרידריך הראשון, רוזן הספר (מארקגראף) של ברנדנבורג, ונסיך בוחר שלה (קורפירסט, אלקטור, חבר מטעם ברנדנבורג בקולגיום הבוחר את המלך הגרמני). פרידריך הראשון הניח את היסוד לגדולת משפחת הוהנצולרן. מאז שלטו צאצאיו על ברלין וברנדנבורג, גם הפכו מלכי פרוסיה וקיסרי גרמניה, עד נפילתם ב-1918.

תושבי ברלין לא תמיד בירכו על שינויים אלו. ב-1448 הם התמרדו נגד בניית הארמון המלכותי החדש על ידי האלקטור פרידריך השני. התנגדות זו לא הצליחה, וציבור האזרחים איבד רבות מן הפריבילגיות הפוליטיות והכלכליות שלו. מלבד זאת האלקטור הפריד את ברלין וקלן מחדש לשתי ערים (מדיניות של הפרד ומשול). קיימת סברה שהאלקטור עצמו שיסה מתחילה את האזרחים באצילים, ולאחר מכן דיכא בכוח את המרד שנגרם מתככיו.[3] ב-1451 (ובאופן רשמי ב-1486) הפכה לבית המגורים המלכותי של אלקטורי ברנדנבורג וברלין ויתרה על מעמדה כעיר הנזאטית חופשית. ב-1539 האלקטורים של העיר הפכו באופן רשמי לפרוטסטנטים.

במלחמת שלושים השנים בין 1618 ל-1648 ברלין נכבשה ונבזזה מספר פעמים בידי כוחות האימפריה הרומית הקדושה ובידי הצבא השוודי של גוסטבוס אדולפוס, וניזוקה קשות. עם סיום המלחמה עמדו בברלין רק 845 בתי מגורים שלמים - שליש מן הבתים ניזוקו, והעיר איבדה מחצית מאוכלוסייתה. תושבי ברלין נחשפו תחת הכיבוש הזר לעינויים קשים כצלייה, בישול ברותחין והטלת לקות גופנית כדבר שבשגרה כדי לאלצם לגלות את מקומות מסתור הממון והמזון. אחת משיטות העינויים שהונהגו בידי צבא הכיבוש השוודי הייתה שפיכת מי ביוב לגרונות הקורבנות. שיטה זו הותירה זכרונות צורבים בקרב הברלינאים, שכינו במשך שנים רבות לאחר התקופה את מי הביוב בשם "המשקה השוודי". בין השנים 1631 ל-1632 שרר רעב חמור בקרב האוכלוסייה האזרחית בברלין, ונרשמו אף מקרים של קניבליזם. לפי אחד הדיווחים נמצאו בבור סמוך לאחד הגרדומים בעיר עצמות אדם שלשדן נמצץ.

ב-1640 ירש פרידריך וילהלם הידוע כ"אלקטור הגדול" את אביו כמושל. הוא יזם מדיניות של קידום הגירה וסובלנות דתית. במשך העשורים שלאחר מכן ברלין התרחבה מאוד בשטח ובאוכלוסייה עם הקמת פרברים חדשים. ב-1671 חמישים משפחות יהודיות מאוסטריה קיבלו בתים בברלין. בעקבות ה"אדיקט של פונטנבלו" של לואי הארבעה עשר, שהוציא ב-1685 את הנצרות הפרוטסטנטית בצרפת אל מחוץ לחוק ודחק את רגלי ההוגנוטים, הוציא פרידריך וילהלם את צו פוטסדאם, שהזמין את ההוגנוטים הצרפתים לברנדנבורג. יותר מ-20,000 פליטים נענו לקריאתו ורבים מהם התיישבו בברלין. עם מותו של "האלקטור הגדול" בשנת 1687 היוו ההוגנוטים כ-20 אחוזים מתושבי ברלין, והשפעתם התרבותית הייתה רבה. מהגרים רבים נוספים באו מבוהמיה, מפולין ומזלצבורג. בכך נתקבע סגנונה של העיר כעיר של מהגרים, סגנון שהשתמר עד המאה ה-21.

עם הכתרת פרידריך הראשון ב-1701 כמלך פרוסיה הפכה ברלין לבירתה של פרוסיה. ב-1 בינואר 1710 הערים ברלין, קלן, דורותיאנשטאדט (Dorotheenstadt), פרידריכסוורדר (Friedrichswerder) ופרידריכשטאדט (Friedrichstadt) התאחדו כ"הבירה והמגורים המלכותיים של ברלין". קצב גידול האוכלוסייה הואץ וב-1713 נספרו בעיר 55,000 תושבים. המהפכה התעשייתית שינתה את ברלין במהלך המאה ה-19 - האוכלוסייה והכלכלה של העיר התרחבו בצורה דרמטית והעיר הפכה למרכז הרכבות הראשי והמרכז הכלכלי של גרמניה. פרברים נוספים התפתחו תוך זמן קצר והגדילו את השטח של ברלין ואת אוכלוסייתה. ב-1861 פרברים מרוחקים כגון ודינג (Wedding) ומואביט (Moabit) כמו גם מספר פרברים אחרים אוחדו לברלין. ב-1871 ברלין הפכה לבירת האימפריה הגרמנית החדשה שהוקמה.

המאה ה-20

Occupied Berlin
מפת חלוקת ברלין. הרבעים המערביים צבועים בגווני כחול והרובע הסובייטי באדום.

לאחר סוף מלחמת העולם הראשונה ב-1918 הוקמה בגרמניה רפובליקת ויימאר, וברלין הוכרה כבירת הרפובליקה החדשה. ב-1920 איחד "חוק ברלין הגדולה" ערים פרבריות, כפרים ואחוזות סביב ברלין לעיר גדולה ומורחבת. לאחר התרחבות זו נאמדה ב-1939 אוכלוסיית ברלין ביותר מ-4 מיליון נפש.

Bundesarchiv Bild 146III-373, Modell der Neugestaltung Berlins ("Germania")
דגם "ברלין החדשה" בתכנונו של אלברט שפר לפי חזונו של היטלר
Berlinermauer
חומת ברלין ב-1986, צבועה מהצד המערבי.
Berlin-locator-HE
ברלין ורובעיה

לאחר שהנאצים נבחרו ב-1933, הפכה ברלין לבירת הרייך השלישי. הנאצים השתמשו באולימפיאדה שנערכה ב-1936 בברלין לצורכי תעמולה. בנוסף לכך היו תוכניות לבנייה מחדש של ברלין כ"גרמאניה, בירת העולם" (Welthauptstadt Germania). תוכניות אלו נגנזו עקב מלחמת העולם השנייה.

השלטון הנאצי הרס את הקהילה היהודית של ברלין, שנאמדה ב-160 אלף בטרם עליית הנאצים לשלטון. לאחר הפוגרום של ליל הבדולח ב-1938, אלפים מיהודי העיר נכלאו במחנה הריכוז זקסנהאוזן בפרבר אורניינבורג. מתחילת 1943 ועד מרץ 1945 נשלחו יהודים מברלין מתחנת הרכבת גרונוולד ב-63 שילוחים למחנות מוות כדוגמת אושוויץ ו-117 שילוחים לגטו טרזיינשטט.[4]

במהלך המלחמה נחרבו חלקים גדולים מן העיר כתוצאה מההפצצות והלחימה ברחובות. ב-1945, לאחר כיבוש העיר בידי הצבא האדום, נכנעו הנאצים. ברלין חולקה לארבעה חלקים, בדומה לאזורי הכיבוש שלפיהם חולקה גרמניה. החלקים של בעלות הברית המערביות (ארצות הברית, בריטניה וצרפת) אוחדו מאוחר יותר לברלין המערבית, בעוד שהחלק שבשליטת ברית המועצות זכה לשם "ברלין המזרחית" והיה לבירת גרמניה המזרחית.

מערב ברלין היה אזור מנותק משאר חלקי גרמניה המערבית, ולפיכך שימש באופן טבעי כנקודת המוקד של שני הגושים במלחמה הקרה. ההבדלים הגדולים בין הגישה הפוליטית של בעלות הברית המערביות לבין הגישה הסובייטית הובילו את ברית המועצות, ששלטה על האזור סביב ברלין, להכריז על הסגר על ברלין - סגר כלכלי שהוטל על ברלין המערבית בשנים 19481949. בעלות הברית המערביות התגברו על הסגר באמצעות רכבת אווירית.

ב-1949 הוקמה בגרמניה המערבית "הרפובליקה הפדרלית של גרמניה", בעוד שבגרמניה המזרחית הוכרזה "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית-קומוניסטית". עקב היותה של ברלין שטח כבוש ולא שייך (באופן רשמי) לגרמניה, הקימה הרפובליקה הפדרלית, גרמניה המערבית, את בירתה בבון. מאותה סיבה זכו תושבי מערב גרמניה הגרים בעיר לפטור משירות צבאי והוענקו להם הקלות במסים, דבר שנועד לעודד הגירת תושבים לעיר. ברלין המזרחית, שכללה את רוב המרכז ההיסטורי, הייתה לבירתה של גרמניה המזרחית.

העיר המחולקת

אף על פי שגרמניה המזרחית הקימה ב-1952 גבול מבוצר ובלתי עביר בינה לבין שכנתה המערבית, המשיכו אזרחיה לנהור באין מפריע כמעט לברלין המערבית ודרכה למערב. תופעה זו, שהביאה להגירתם של קרוב ל-3 מיליון מזרח-גרמנים בשנים 19491961, הייתה לצנינים בעיני שלטונות המזרח במידה רבה של צדק, שכן איימה על יציבותה של מדינתם, וב-13 באוגוסט 1961 הם החלו בהקמתה של חומה שתחצוץ בין מזרח ומערב העיר - חומת ברלין.

שני חלקיה של ברלין הפכו לנפרדים לחלוטין. תושבי מערב גרמניה יכלו לעבור לצדה המזרחי רק דרך נקודות ביקורת שבוקרו בקפדנות. עבור רוב תושבי ברלין המזרחית נסיעה למערב ברלין ולמערב גרמניה לא הייתה אפשרית עוד, אלא במקרים נדירים מאוד.

נפילת חומת ברלין ב־9 בנובמבר 1989 הייתה לסמל לסיום המלחמה הקרה. ב־1990 התאחדו שני חלקי ברלין, והחל דיון האם בירת גרמניה המאוחדת תישאר בבון או שתעבור לברלין. ב-1991 הצביע הבונדסטאג להשיב את הבירה הגרמנית לברלין עד שנת 1999.

דמוגרפיה

בברלין כ-3.375 מיליון תושבים (נכון ל-2015) בשטח של 891.75 קמ"ר. כך, צפיפות האוכלוסייה של האזור מסתכמת ב-3,850 תושבים לקמ"ר. ב-2012, גילם הממוצע של תושבי העיר עמד על 42.2[5] ולפי נתוני הסטטיסטיקאי העירוני מ-2015, גילם של למעלה מ-40 אחוזים מתושבי העיר, צעיר מ-35.[6]

457,806 (13.5%) מהתושבים הם זרים עם אזרחות מ-185 מדינות. מתוכם 250,000 מטורקיה (הקהילה הטורקית הגדולה ביותר בעולם מחוץ לטורקיה) וכ-36,000 מהמדינה השכנה פולין. בעיר מתגוררים גם ישראלים רבים, אשר מספרם מוערך בכ-10,000[7] וכן ספרדים, קוריאנים, וייטנאמים ועוד.

כנגזרת מרישום כ-60% מהתושבים כחסרי דת, מוגדרת ברלין כבירת האתאיזם באירופה. 19.4% מהתושבים הם נוצרים פרוטסטנטים, 9.4% נוצרים קתולים, 2.7% נוצרים המשתייכים לכנסיות אחרות ו-8.8% מוסלמים. פחות מ-0.3% מתושבי ברלין רשומים כיהודים.

השפות הזרות המדוברות ביותר בברלין לצד גרמנית הן טורקית, אנגלית, ערבית, רוסית ופולנית.

פוליטיקה

Braniborská brána
שער ברנדנבורג, אחד מסמליה המפורסמים של ברלין

לברלין ייצוג של 4 קולות בפרלמנט הגרמני, ומאז שנת 2001 המפלגה השלטת היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.

ראש עיריית ברלין בשנים 2001–2014, ששימש גם כראש ממשלת מדינת ברלין, היה קלאוס ווֹבֶרייט (Klaus Wowereit), הומוסקסואל מוצהר. הבחירות האחרונות התקיימו ב-14 בדצמבר 2014, אז נבחר מיכאל מילר, שאף הוא מכהן במקביל גם כראש ממשלת מדינת ברלין.

כלכלה

התוצר הנומינלי של ברלין הסתכם ב-2015 ב־124.16 מיליארד אירו לעומת 117.75 מיליארד אירו ב-2011[8] גידול של 5.4%. הכלכלה של ברלין מבוססת על שירותים המהווים 84% מכלל העסקים. בשנת 2015. סך כוח העבודה בברלין היה 1.85 מיליון איש. שיעור האבטלה הגיע לשיא ב 24 בנובמבר 2015 ועמד על 10%.[9] בין השנים 2012–2015 גדל שיעור התעסוקה באופן משמעותי, ובתקופה זו נוספו 130 אלף משרות.[10]

ענפי הכלכלה החשובים בברלין כוללים מדעי החיים, תחבורה, טכנולוגיות מידע ותקשורת, מדיה ומוזיקה, פרסום ועיצוב, ביוטכנולוגיה, שירותי איכות הסביבה, בנייה, מסחר אלקטרוני, קמעונאות, עסקים במלונאות והנדסה רפואית.

תיירות מהווה מקור הכנסה משמעותי בברלין, ובשנת 2011 הגיעו לעיר כ-9.8 מיליון תיירים.

בניגוד לערי בירה אחרות באירופה, כמו לונדון, פריז ומדריד, נחשבת עלות המחיה בברלין לנמוכה בהשוואה ליתר חלקי גרמניה. שכר הדירה הממוצע בברלין שווה לכשני שלישים מזה שבקלן ולכמחצית מזה שבמינכן. ברלין היא מהעניות שבערי גרמניה, וסובלת מחוב חיצוני. שיעור האבטלה ומקבלי קצבאות הסעד בה גבוה יחסית (כ-15% ב-2005) בין היתר בגלל הנסיבות הכלכליות והדמוגרפיות של איחוד העיר לאחר נפילת חומת ברלין.

תרבות

P4110001
אלכסנדרפּלאץ (כיכר אלכסנדר)

ברלין היא אחת מבירות התרבות האירופיות, ובה 48 מוזיאונים ממלכתיים ועוד עשרות מוזיאונים פרטיים. בעיר פועלות בין השאר הפילהרמונית של ברלין, התזמורת הסימפונית של ברלין, תזמורת הקונצרטהאוס של ברלין, התזמורת הסימפונית הגרמנית, והתזמורת הממלכתית של ברלין המשמשת כתזמורת האופרה של ברלין. כמו כן בברלין יש גם שלושה בתי אופרה. ב-1988 נבחרה העיר להיות "בירת התרבות האירופית".

בברלין ארבע אוניברסיטאות (האוניברסיטה החופשית של ברלין, אוניברסיטת הומבולדט, האוניברסיטה הטכנית של ברלין והאוניברסיטה האמנותית) ו-14 מכללות, בהן לומדים כ-140 אלף סטודנטים.

אונסק"ו הכריזה על שני אתרי מורשת עולמית בברלין: הארמונות והגנים של ברלין ופוטסדאם (בשנת 1990) ואי המוזיאונים (Museumsinsel) (בשנת 1999).

בעשור השני של המאה ה-21 נחשבת ברלין בעיני רבים לבירתה של קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) באירופה; במיוחד נכון הדבר לגבי רובע שנברג. המוטו של העיר (”ענייה אבל סקסית“) משקף היטב את הלך הרוח הליברלי של התושבים, ובא במיוחד לידי ביטוי בסצנת חיי הלילה התוססת. לעיתים העיר מכונה "בירת המין של אירופה".

אדריכלות

ברלין מפורסמת בעיקר בזכות החצרות המצויות ברחבי העיר המשמשות בתור רחבות קטנות עם בתי קפה וחנויות, חלקם אף עם גינות. לפי חזונו של היטלר תוכננה ברלין להיות מרכז מטרופולין בינלאומי עם שדרה רחבה שתחילתה בשער ברנדנבורג וסופה בהיכל ענק. האדריכל אלברט שפר תכנן לסיים את הבנייה תוך 10 שנים, אך התוכנית לא יצאה לפועל עקב מלחמת העולם השנייה.

תחבורה

S-Bahn Berlin
הרכבת העילית של ברלין - S-Bahn (אֶס-בָּאן)
Ubahn oberbaum
הרכבת התחתית של ברלין - U-Bahn (אוּ-בָּאן)

את העיר ברלין משרתים שני נמלי תעופה בינלאומיים קטנים אשר שרדו מתקופת המלחמה הקרה: טגל שנמצא בצפון מערב העיר ואשר שירת בעבר את מערב ברלין ושנפלד, שנמצא מדרום מזרח לברלין במדינת ברנדנבורג ואשר שירת, בעבר, את מזרחהּ. בשנת 2008 עברו דרכם למעלה מ-21 מיליון נוסעים. שדה התעופה השלישי של העיר, טמפלהוף, נסגר בשנת 2008 כחלק מהכוונה של רשות שדות התעופה של ברלין להעביר את כל התנועה האווירית של העיר לשדה תעופה חדש שנבנה בשנפלד, ועתיד היה להיפתח בשנת 2012 ולהיקרא נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג. בשל עיכובים בתכנון אמור שדה התעופה החדש להיפתח בשנת 2017 או 2018. כחלק מתוכנית זו אמור להיסגר גם טגל, ושטח שדה התעופה שנפלד אמור להשתלב בשדה התעופה החדש.

בעיר פועלת מערכת האס-באן - מערכת רכבות המופעלת על ידי חברת אס-באן ברלין בע"מ (S-Bahn Berlin GmbH), שאורך מסילותיה 331.5 ק"מ ובה נוסעים מדי שנה כ-375.8 מיליון נוסעים (נכון לשנת 2006) ומערכת האוּ-באן, המופעלת על ידי חברת ברלינר פרקרסבטריבה – Berliner Verkehrsbetriebe‏ (BVG), שאורך מסילותיה 144.2 ק"מ ונוסעים בה 171.3 מיליון נוסעים מדי שנה.

כמו כן פועלות בעיר מערכת אוטובוסים שאורך קוויהם 1,626 ק"מ, המשרתת 407.1 מיליון נוסעים מדי שנה, ומערכת מעבורות המופעלות שתיהן על ידי חברת ברלינר פֿרקרסבטריבה (BVG). בעיקר במזרח ברלין פועלת מערכת חשמליות. כל מערכות התחבורה בעיר מקושרות, וכרטיסי הנסיעה משרתים את כולן ומאפשרים מעבר ממערכת אחת לשנייה. הכרטיסים מסווגים לפי אזור: אזור A (מרכז ברלין), אזור B (שאר ברלין) ואזור C (הפרברים, נמל התעופה ברלין שנפלד, העיר פוטסדאם ועוד). קיימים כרטיסי-נסיעה לאזורים AB, BC ו-ABC, בין לנסיעה אחת, לארבע נסיעות, ליום שלם או לשבוע. מערכת מסילות ברזל חוצה את מרכז ברלין ממערב למזרח ומצפון לדרום. מערכת זו משרתת הן את האס-באן והן את הרכבות הבינעירוניות העוברות דרך העיר. סביב מרכז העיר עוברות רכבות אס-באן מס' 41 ו-42 במסלול מעגלי. מסילה זו נקראת ה"רינגבאן" (רכבת הטבעת).

יהודי ברלין

Burning Synagoge Kristallnacht 1938
בית כנסת בברלין עולה בלהבות במהלך ליל הבדולח

הימצאות יהודים בעיר נזכרת ברשומות לראשונה ב-1295. הם התגוררו ברחוב היהודים של ברלין. ב-1348, בימי המוות השחור, נערכו בהם פרעות והשורדים גורשו. העדה קמה מחדש ב-1354. ב-1446 גורשו היהודים מכל ברנדבורג, אך הותר להם לחזור לאחר שנה. ב-1510 התחוללה בעיר עלילת דם: חמישים הומתו והיתר גורשו. הצו בוטל ב-1539 והנסיך יואכים השני מברנדנבורג מינה את יהודי החצר ליפולד מפראג למנהל המטבעה. עם מות הנסיך הואשם ליפולד בהרעלתו והוצא להורג. צו הגירוש חודש ב-1573, והפעם "לעדי עד".

ב-21 במאי 1671 התיר פרידריך וילהלם הראשון, הנסיך הבוחר מברנדנבורג ל-50 משפחות יהודיות אמידות, שנדדו לאחר גירוש וינה שנה קודם לכן, להתיישב בעיר. על העדה הוטלו מיסים כבדים והגבלות רבות. עבור הפיכתם ל"יהודי חסות" שלו (Schutzjuden), כל אחד מהם היה צריך לשלם 2,000 טאלר והמשפחות הבטיחו להקים תעשיות מסוימות והסכימו לא לבנות בית כנסת. נאסר עליהם במפורש לקנות בתים, לעסוק בחקלאות, לסחור בצמר, עץ, טבק, עורות ויין, ולעסוק במקצועות השמורים לגילדות (מלבד רפואה), שתקנותיהן פסלו יהודים. את מעמד ה"חסות" יכול היה לרשת רק הבן הבכור. כדי להישאר בעיר, היו הבנים האחרים צריכים להוכיח כי ברשותם הון עצמי בסך 10,000 טאלר.[11] לפי כתב הסובלנות, הותר ליהודים לייבא לברלין את עובדי המשק של ביתם וכן מספר מורים, רבנים, קברנים ושוחטים.[12] ב-1700 מנתה הקהילה היהודית כ-1,000 איש. החוק דרש מהיהודים לאפשר את זיהוים ממרחק, אך ב-1710 הסכים פרידריך לבטל את החובה לשאת טלאי צהוב, תמורת תשלום בסך 8,000 טאלר לאדם. תמורת תשלום מס מיוחד, הותר לעשירים ביותר לרכוש בתים.[12] ב-1672 קודש בית הקברות היהודי הישן בברלין. ב-1714 נחנך בית-כנסת של קבע בסמטת היידרויטר. הרשות להקים בית כנסת גם היא נמכרה תמורת כסף, ומכיוון שאסור היה שיבלוט לגובה, הונחה רצפתו מספר מטרים מתחת למפלס הרחוב. ב-1737 ציווה המלך שרק 120 המשפחות היהודיות "העשירות והמובחרות ביותר" יוכלו להישאר בעיר וגירש את 140 המשפחות האחרות. על המגורשים נאסר גם להתיישב בכל מקום אחר בתחומי הממלכה.[12] באמצע המאה ה-18 הותרה כניסת יהודים לעיר דרך שער רוזנטל בלבד. השער שימש לכניסת בקר ועבור שהייה זמנית בעיר, הוטל גם על יהודים מכס, כנהוג לגבי סחורות.[13]

במהלך המאה ה-18 היו כמה מראשיה של הקהילה עשירים ומקורבים לשלטון, בראש ובראשונה דניאל איציג. יהודי החצר העשירים, בקהילה שחסרו בה יסודות מסורתיים חזקים, הפכו לערוץ חשוב שקלט את השפעות הסביבה הנוצרית והביא למפנה ערכים הדרגתי ביהדות גרמניה ובאקולטורציה גוברת שלהם. הם הפכו לפטרונים למשה מנדלסון ותלמידיו, והעיר למוקדה של תנועת ההשכלה היהודית. ב-1778 פתח דוד פרידלנדר את בית-הספר "חברת חינוך נערים" (בגרמנית: Jüdische Freyschule), מוסד החינוך הראשון ביהדות אשכנז בו נלמדו גם מקצועות חול. בברלין פעלו אף הסלונים הספרותיים של רחל ורנהגן והנרייטה הרץ. ב-1812 הוענקה אמנציפציה לכל יהודי פרוסיה. ההשכלה קצרת-הימים דעכה עוד קודם, ושכבת העלית בעדה פנתה לטמיעה מלאה, לרוב תוך משבר זהות והתפרקות ממורשתם שעוררו יאוש בלב מחנכים כיום-טוב ליפמן צונץ. בשנות ה-30 התנצרו בברלין חמישים איש מדי שנה.

הציבור היהודי בעיר גדל במהירות: מכ-2,000 איש באמצע המאה ה-18 (מתוך אוכלוסייה כללית של 100 אלף)[14] ל-3,292 ב-1812 ל-11,840 ב-1852 ול-28,000 בסוף העשור. ב-1886 מנתה האוכלוסייה היהודית יותר מ-50,000, שהיוו 5% מהאוכלוסייה הכללית, ועם זאת, 20% מכל תלמידי בתי הספר התיכוניים בעיר היו יהודים.[15] הצפיפות הביאה לבניית בית הכנסת החדש ב-1859. הקהילה המרכזית כביתר גרמניה הורכבה מרוב ליברלי וממיעוט אורתודוקסי קטן שנותרו מאוחדים. הרב אברהם גייגר עצמו כיהן בה בין 1869 ל-1874. מאותה שנה ועד השואה הועסקו בה 30 רבנים, 18 ליברלים (בדרך כלל רפורמים מתונים) ו-12 אורתודוקסים, והיא החזיקה תשעה ושבעה בתי-כנסת לכל זרם בהתאמה. לצד הקהילה המרכזית התקיימו שתי קהילות זעירות: הרפורמית הקיצונית שייסד הרב שמואל הולדהיים והאורתודוקסית הבדלנית שהקים הרב עזריאל הילדסהיימר. כמו כן, התקיימו בעיר שניים משלושת המוסדות להכשרת רבנים בגרמניה: בית-המדרש האורתודוקסי של הילדסהיימר ובית הספר הגבוה למדעי היהדות הרפורמי. הקהילה הראשית הפעילה מגוון מוסדות רווחה, ובשנות ה-30 היו לה 70,000 חברים משלמי מיסים. בתחילת המאה ה-20 היוו היהודים 5% מאוכלוסיית העיר, אך שילמו יותר מ-30% ממסי העירייה.[16] ב-5 וב-6 בנובמבר 1923, 30,000 איש תקפו יהודים בעיר ובזזו כמעט 1,000 חנויות בבעלות יהודית.[17]

ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון התגוררו בבירה 160,000 יהודים, כשליש מכלל האוכלוסייה היהודית בגרמניה. הם קופחו ונרדפו על ידי המשטר. בשנים הבאות הצליחו 90,000 להגר, ועוד 55,000 נרצחו בשואה; גירוש ראשון לפולין נערך ב-18 באוקטובר 1941. 7,000 התאבדו. ב-16 ביוני 1943 הוכרזה ברלין "יודנריין", אם כי למעשה התגוררו בה לפני תום המלחמה 5,990 יהודים ברישיון, רובם נשואים לבני-זוג אריים, ועוד כמה אלפים במחתרת. הקהילה התאוששה לאחר 1945 בהנהגתו של משה פרנבך אשר פעל לחידוש ולתחייה של חיי הקהילה בעיר. אחרי המלחמה והתמוטטות ברית המועצות היגרו לעיר מהגרים יהודים רבים יוצאי ברית המועצות; החל משנות ה-90 לערך החלו להגר לעיר גם ישראלים רבים.[18]

רבני הקהילה

הרב הברלינאי הראשון הידוע בשמו מן הרשומות, היה הרב "Cain", כנראה גרסה של השם העברי "חיים". הוא כיהן בעיר במחצית השנייה של המאה ה-17. אחריו כיהן הרב יצחק בנימין וולף המכונה ליבמן. אחריו הרב שמעיה המכונה סימון בֶּרֶנד. אחריו כיהן הרב אהרן בנימין וולף, בנו של הרב יצחק בנימין וולף. הרב הבא היה רבי מיכאל חסיד שנפטר בפברואר 1728. אחריו כיהן הרב משה אהרן מלבוב שכיהן עד אז כרבה של לייפניק. אחריו כיהן רבי דוד פרנקל מחבר "קרבן העדה", ואחריו רבי אהרן הירש המכונה "אהרן מגזע צבי", מחבר "מנחת אהרן", שכיהן בעיר עד שעבר לכהן ברבנות שוואבך. אחריו כיהן רבי צבי הירש לוין.

לאחר פטירת הרב לוין, נעשה מינוי רב חדש לקהילה המפולגת סביב שאלת הרפורמה ביהדות, לעניין סבוך עד בלתי אפשרי. מאז פטירת הרב לוין בשנת 1800 לא נבחר איש למשרה, בשנת 1842 הוצעה המשרה לרב זכריה פרנקל אך זה דחה את ההצעה ביודעו כי רוקנה משלל סמכויותיה. במשך שנים אלו מילא את תפקידיו הדתיים של הרב, עוזרו של הרב לוין, הרב מאיר וייל שקיבל את התואר סגן הרב הראשי. לאחר פטירתו (1825) נשא במשרת הרב, הרב יעקב יוסף אטינגר שכיהן עד אז כראש בית הדין של הקהילה, ולאחר פטירתו ב-1860, כיהן תחתיו סגנו הרב אלחנן רוזנשטיין. שני רבנים אלו שימשו כרבני העיר בעלי סמכויות מוגבלות ולצדם פעל הדרשן מיכאל זקש כעוזר הרב, ולאחר פטירת הרב אטינגר כרב לצדו של הרב רוזנשטיין. עם פטירת הרב זקש ב-1864 התחדשה המחלוקת והרב הרפורמי יוסף אווב התמנה כרב, חזן, ומנהיג הקהילה של בית הכנסת החדש בברלין. אחריו נבחר הרב אברהם גייגר והקהילה המקומית התפצלה, כאשר אנשי האורתודוקסיה והשמרנים פרשו מהקהילה הכללית והתארגנו כקהילה נפרדת. בין מלחמות העולם כיהן הרב ליאו בק כרב הראשי של הקהילה הכללית.

אתרים מרכזיים בעיר

אנדרטאות

ארמונות

כנסיות

מבני שלטון

מוזיאונים

להלן המוזיאונים הגדולים והמפורסמים ביותר בעיר:

לרשימת כל הערכים בוויקיפדיה העברית בנושא מוזיאונים בברלין, ראה ברלין: מוזיאונים

מרכזי קניות וחנויות

פארקים וגנים

מתקני ספורט

רחובות ושדרות

מבני תרבות

בתי אופרה

כיכרות

ערים תאומות

עיינו גם בפורטל

פורטל ברלין הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ברלין. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בברלין על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.

עיינו גם בפורטל

פורטל גרמניה הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינת גרמניה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגרמנית על כל רבדיה: היסטוריה, גאוגרפיה, תרבות, כלכלה ועוד.

לקריאה נוספת

  • פרדריק טיילור, חומת ברלין: 13 באוגוסט 1961- 9 בנובמבר 1989, (מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש), הוצאת מטר, תל אביב תשס"ט, 2008.
  • נעמה בלונדר ומישה ברזניאק, ערים מבפנים - ברלין ברלין מהיבט אדריכלי, אוגוסט 2012
  • רוג'ר מורהאוז, ברלין במלחמה: חיים ומוות בבירתו של היטלר, אור יהודה: דביר, 2012.
  • פרנץ הסל, שיטוטים בברלין, הוצאת כרמל, 2016.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Abel, Andreas, "Boom hält an. Berlin zählt mehr Einwohner"., Berliner Morgen, ‏2017-08-23 (בגרמנית)
  2. ^ Germany: States and Major Cities - Population Statistics in Maps and Charts, www.citypopulation.de, על פי הערכה רשמית על בסיס מפקד 2011, ‏2015-12-31 (באנגלית)
  3. ^ פרדריק טיילור, חומת ברלין: 13 באוגוסט 1961- 9 בנובמבר 1989 עמ' 31.
  4. ^ ברלין, מרכז המידע אודות השואה, יד ושם
  5. ^ Demography - Region of BERLIN,‏ באתר האינטרנט UrbiStat.it(באנגלית)
  6. ^ The population of the capital region‏, באתר האינטרנט Berlin - Business Location Center (באנגלית)
  7. ^ ראש השנה התשע"ו: בברלין חיים כ-10,000 ישראלים, למעלה מ-20,000 בגרמניה כולה, זמן מקומי, ‏2015-09-13 (בhe-IL)
  8. ^ Statistisches Landesamt Baden-Württemberg, Gemeinsames Datenangebot der Statistischen Ämter des Bundes und der Länder, www.statistik-portal.de (בגרמנית)
  9. ^ Loke, Matthias. "Arbeitsmarkt in Berlin: Berlin hat so wenig Arbeitslose wie seit 24 Jahren nicht". Berliner Zeitung (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2018.
  10. ^ Loke, Matthias. "Rekord in der Hauptstadt: In Berlin gibt es so viele Beschäftigte wie nie zuvor". Berliner Zeitung (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2018.
  11. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 20.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 21.
  13. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 7.
  14. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 19.
  15. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 215-214.
  16. ^ עמוס אילון, רקוויאם גרמני, עמ' 259.
  17. ^ גולי נאמן ערד, אמריקה, היהודים ועליית הנאציזם, עמ' 91.
  18. ^ "ברלין" באנציקלופדיה יודאיקה, מהדורת 2007.
2002 בספורט

ערך מורחב – 2002

אולימפיאדת ברלין (1936)

אולימפיאדת ברלין (1936) היא האולימפיאדה ה-11 בעת החדשה. אולימפיאדה זו נערכה בברלין, בירת גרמניה הנאצית. האולימפיאדה היוותה מפגן ראווה שבו הוצגו הישגי הנאצים לעיני העולם כולו.

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הייתה אמורה ברלין לארח את המשחקים האולימפיים. העיר הייתה אמורה לארח את המשחקים בשנת 1916, אולם משחקים אלו נדחו על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי שכן באותו זמן נערכה מלחמת העולם הראשונה.

מערכת התעמולה הנאצית ובראשה יוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה, השתמשו בה לצורך העלאת המוראל הגרמני. ואכן האולימפיאדה נחשבת עד היום לדוגמה להצלחת התעמולה הנאצית. גבלס והבמאית לני ריפנשטאהל (אשר יצרה שנתיים לפני כן את סרט התעמולה הנאצי "ניצחון הרצון") הפיקו את הסרט "אולימפיה" שיצא בשני חלקים, המציג את האולימפיאדה באור התעמולה הנאצית, תוך שימוש באסתטיקה פאשיסטית ונאצית, ובאוצר הדימויים הוויזואלי הנאצי שהוצג בכישרון רב על ידי ריפשנשטאהל, כמו גם העלאת ערכי ה"גזע" וה"פולק".

כדי לחזק את תדמיתו של המשטר כלפי חוץ, נמנעו הנאצים במהלך האולימפיאדה מלפגוע באנשים מהגזע ה"נחות" (יהודים, שחורים וכדומה), והוסרו כל השלטים כנגד היהודים, אך עם זאת, לאחר האולימפיאדה נשמעו טענות כי השחקנים הופלו לרעה בגלל מוצאם.

היהודים ובכללם היישוב הארץ ישראלי החרימו את האולימפיאדה וארגנו משחקים אולימפיים אלטרנטיביים, שבהם השתתפו גם ספורטאים לא יהודים. בין המחרימים הייתה האלופה האולימפית באתלטיקה מארצות הברית ליליאן קופלנד, שיאן העולם בריצת משוכות מילטון גרין, הסייף הדני בעל מדליית כסף אולימפית איוון אוסייר והמתאבק האוסטרי ניקולאוס הירשל בעל שתי מדליות ארד אולימפיות במשקל כבד, אצן המשוכות סיד קיל מדרום אפריקה ושחייניות הכח וינה אלופות אוסטריה יהודית דויטש-הספל, רות לנגר ולוסי גולדנר, מאמנת השחייה לנשים האמריקאית שרלוט אפשטיין ושחייניתה ג'ניס ליפסון.

בפברואר 1936 עלתה לשלטון בספרד ממשלה חדשה שהחליטה להחרים את אולימפיאדת ברלין, כמחאה על המשטר הנאצי בגרמניה, ותחת זאת לארגן אולימפיאדה אלטרנטיבית - האולימפיאדה העממית בברצלונה. כ-6,000 ספורטאים מ-22 מדינות נרשמו להשתתף במשחקים. ימים ספורים לפני שהאולימפיאדה העממית אמורה הייתה להיפתח, פרצה בספרד מלחמת האזרחים, והיא בוטלה.

הייתה זאת האולימפיאדה הראשונה ששודרה בטלוויזיה, אם כי במעגל סגור בברלין בלבד, ובאיכות נמוכה. זו הייתה גם האולימפיאדה הראשונה בה נערך מרוץ לפיד כחלק מטקס הפתיחה, והראשונה בה נערך טורניר אולימפי בכדורסל.

אוניברסיטת הומבולדט של ברלין

אוניברסיטת הומבולדט של ברלין (בגרמנית: Humboldt-Universität zu Berlin) היא האוניברסיטה העתיקה ביותר של ברלין. אוניברסיטת הומבולדט נוסדה בשנת 1810 כ"אוניברסיטה של ברלין" על ידי וילהלם פון הומבולדט. בשנת 1828 שונה שמה לאוניברסיטת פרידריך וילהלם (על שם פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה), והחל משנת 1949 נקראת על שם מייסדה.

אוניברסיטת הומבולדט הייתה ביתם של רבים מן ההוגים הבולטים בהיסטוריה הגרמנית במהלך מאתיים השנים האחרונות, בהם התאולוג פרידריך שליירמאכר, הפילוסופים יוהאן גוטליב פיכטה, הגל, ארתור שופנהאואר, פרידריך שלינג וולטר בנימין, המשפטן פרידריך קארל פון סאביני, הפיזיקאים אלברט איינשטיין ומקס פלאנק. מייסדי התאוריה המרקסיסטית קארל מרקס ופרידריך אנגלס למדו באוניברסיטה, כמו גם המשורר היינריך היינה, המדינאים אוטו פון ביסמרק וקרל ליבקנכט ורובר שומאן ורבים אחרים. משערי האוניברסיטה יצאו 29 זוכי פרס נובל.

הדגש המחקרי של אוניברסיטת הומבולדט שימש דגם לאוניברסיטאות מחקר מובילות בארצות הברית ובהן אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת דיוק ואוניברסיטת קורנל.

בונדסליגה

הבונדסליגה (בגרמנית: Bundesliga; תרגום לעברית: הליגה הפדרלית) היא ליגת הכדורגל הבכירה בגרמניה, ובמסגרתה משחקים המועדונים המובילים המתחרים על תואר האליפות. המושג גם קיים בכדורגל האוסטרי (הבונדסליגה האוסטרית).

בניגוד למדינות אחרות, גרמניה התחילה מאוחר יחסית את שיטת הליגה הבכירה. הבונדסליגה הוקמה בשנת 1963, ובמשך השנים עברה שינויים ופיתוחים. צורת הארגון והמבנה של הליגה ממשיכה להתפתח גם בשנים אלו. הבונדסליגה מדורגת במקום הרביעי (נכון לדצמבר 2017) בדירוג אופ"א.

ברלין המזרחית

ברלין המזרחית (בגרמנית: Ost-Berlin בגרמניה המזרחית ו-Berlin (Ost) בגרמניה המערבית) היה האזור במזרח העיר ברלין אשר בין השנים 1949–1990 שימש כחלק מהאזור הסובייטי של גרמניה ובהמשך, על אף היותו אזור כבוש על ידי כוחות ברית המועצות, שימש כבירת גרמניה המזרחית.

בין 13 באוגוסט 1961 ל-9 בנובמבר 1989 הפרידה חומת ברלין בין ברלין המזרחית לברלין המערבית.

ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וצרפת אשר שלטו בשלושה אזורים שהיוו יחד את ברלין המערבית לא הכירו בהיות החלק המזרחי של העיר בירת גרמניה המזרחית וזאת לאור ההסכם בין המדינות הקובע שהעיר היא שטח כבוש, ומכיר רק בשליטה הסובייטית בעיר. רק בשנות ה-70 הוקמו שגרירויות מערביות במזרח העיר, אף שהעיר לא הוכרה מעולם על ידי מדינות המערב כבירת גרמניה המזרחית, ומדינות נאט"ו התייחסו אל העיר כאל "מושב הממשלה" ולא כאל הבירה הרשמית.

ב-3 באוקטובר 1990 אוחדו ברלין המזרחית והמערבית לאחר איחוד גרמניה.

ברלין המערבית

ברלין המערבית הוא השם שניתן למובלעת בתוך מזרח גרמניה, שהייתה חלקה המערבי של העיר ברלין, בין השנים 1949–1990 - התקופה שבה היה חלק זה של העיר אזור כבוש על ידי בעלות הברית - ארצות הברית, הממלכה המאוחדת וצרפת, ששלטו בשלושה אזורים במערב העיר. חלקה המזרחי של העיר (ברלין המזרחית) נשלט על ידי ברית המועצות, בהתאם להסכמים שנערכו בין בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. בהמשך, בניגוד להסכמים אלה, הפך לבירת גרמניה המזרחית.

ברלין המערבית הייתה בפועל מובלעת של גרמניה המערבית אולם דה יורה הייתה שטח כבוש.

בשנת 1961 החלה גרמניה המזרחית בבניית חומת ברלין על מנת למנוע בריחת אזרחיה לברלין המערבית ממזרח העיר.

חלק זה של העיר נקרא באופן רשמי "ברלין (מערב)" (באנגלית: "Berlin (West)") על ידי ממשלת גרמניה המערבית.

ברמן

ברמן (בגרמנית: Bremen) היא אחת משלוש ערי-המדינה בגרמניה, יחד עם ברלין והמבורג, אך בניגוד להן, המדינה ברמן מורכבת מברמן, שהעניקה למדינה את שמה, ומהעיר ברמרהאפן (Bremerhaven), הנמצאת 53 ק"מ צפונית לה. השטח בין שתי הערים שייך למדינת סקסוניה התחתונה. ברמן היא העיר העשירית בגודלה בגרמניה, עם כ-550 אלף תושבים, המתפרסים על שטח גדול יחסית - 325 קמ"ר (העיר החמישית בגודל שטחה בגרמניה). נמלה של ברמן הוא השני בגודלו בגרמניה, אחרי זה של המבורג. כשמינית מתושבי ברמן אינם גרמנים; מתוכם כ-40% הם טורקים. בשנת 2004 הוכרזו בית עיריית ברמן ופסל רולנד שלידו כאתר מורשת עולמית.

ברנדנבורג

ברנדנבורג (גרמנית: Brandenburg, להאזנה (מידע • עזרה)) היא אחת מ-16 המדינות הפדרליות המהוות את גרמניה. שטח המדינה הוא 29,477 קמ"ר, החמישית בגודלה בגרמניה. אוכלוסייתה מונה, נכון ל-2005, כ-2.45 מיליון תושבים (מקום 11 בגרמניה).

בירת המדינה והעיר הגדולה בה היא פוטסדם, הנמצאת בפאתי ברלין. מדינת ברלין עצמה שוכנת כמובלעת בתוך ברנדנבורג. עריה של ברנדנבורג קטנות ואלמוניות יחסית. בהן קוטבוס, פרנקפורט על נהר האודר (השוכנת ליד הגבול עם פולין) וברנדנבורג על נהר האפל. חלק מהמקומות, בפרט בדרום-מזרח המדינה, הם מקומות של המיעוט הסורבי, עם סלבי שנטמע בחלקו בגרמניה ובחלקו בפולין, אך בעל שפה משלו, סורבית, הדומה במידה מסוימת לפולנית. לחלק מהמקומות שם סורבי לצד שמותיהם הגרמניים (לדוגמה, Chośebuz הוא שמה הסורבי של קוטבוס).

גרמניה

הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַפֶדֶרָלִית שֶׁל גֶּרְמַנְיָה (בגרמנית: Bundesrepublik Deutschland, קרי: "בונדסרפובליק דויטשלנד") היא מדינה במרכז אירופה, הנמנית עם המדינות המתועשות החזקות בתבל. בצפונה גובלת גרמניה בים הצפוני, בדנמרק, ובים הבלטי; במזרחה בפולין ובצ'כיה; בדרומה באוסטריה ובשווייץ ובמערבה היא גובלת בצרפת, בלוקסמבורג, בבלגיה ובהולנד. נהרות הריין, האלבה והדנובה חוצים את שטחה, דבר שהקנה לה לאורך ההיסטוריה מעמד של מרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי ביבשת כולה.

גרמניה היא איחוד פדרלי הכולל שש-עשרה מדינות (Bundesländer, הגייה [ˈbʊndəsˌlɛndɐ]). היא לא התקיימה כמדינת לאום מאוחדת עד 1871, אף שהתרבות והשפה הגרמנית עתיקות הרבה יותר. במשך קרוב למילניום, עד 1806, הייתה גרמניה בבחינת מקבץ מדינות אוטונומיות למדי, במסגרת האימפריה הרומית הקדושה. בין 1815 ל-1867 התאגדו המדינות הגרמניות בקונפדרציה רופפת. תחת אוטו פון ביסמרק אוחדו ב-1871 אותן מדינות למדינה גרמנית מאוחדת שהפכה באחת לכוח החזק ביותר באירופה. המדינה תועשה במהרה ורשמה זינוק כלכלי עצום, אולם ניסיונותיה להשיג מעמד של מעצמה אירופית מן הדרג הראשון הגיעו לקצם עם תבוסתה במלחמת העולם הראשונה. הסנקציות והקנסות שספגה גרמניה ממדינות ההסכמה לאחר המלחמה, וכן קשייה הכלכליים החמורים של רפובליקת ויימאר, יחד עם ייאוש מתבוסת המלחמה הובילו במידה רבה לעלייתם לשלטון של אדולף היטלר והמפלגה הנאצית, אשר סחפו בסופו של דבר את מדינתם ואת שאר העולם למלחמת העולם השנייה, ובשואה שנתחוללה שבמהלכה נרצחו בידי הנאצים 11 מיליון בני מיעוטים אתניים, ובהם 6 מיליון יהודים. גרמניה הובסה בשנית ונכבשה על ידי בעלות הברית, ואולם לנוכח המלחמה הקרה פוצלה המדינה למערב גרמניה הפרו-מערבית ולמזרח גרמניה שנתמכה על ידי ברית המועצות. בנפול הקומוניזם והגוש המזרחי, התאחדו שתי הגרמניות תחת הרפובליקה הפדרלית בשנת 1990. השוני בין מזרח ומערב, כמו גם אבטלה כרונית וצמיחה כלכלית איטית, מוסיפים להקשות על המדינה.

כחברת ארגון המדינות המתועשות (G7), כלכלתה של גרמניה היא הרביעית בגודלה בעולם, והיא ידועה בתעשיות הברזל, הפלדה, המיכון והרכב שלה. גרמניה היא עמוד תווך מרכזי של האיחוד האירופי, לצד צרפת, בהיותה אחת ממייסדות הארגון ובפרט כחברה בעלת האוכלוסייה והכלכלה הגדולה ביותר באיחוד. המדינה חברה גם באומות המאוחדות ובברית נאט"ו.

גרמניה המזרחית

גרמניה המזרחית (או הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, בגרמנית: Deutsche Demokratische Republik, ובקיצור: DDR) היא מדינה היסטורית שהתקיימה בין השנים 1949–1990. בתום מלחמת העולם השנייה נותרה אירופה מחולקת: מזרחה נתון לשליטת ברית המועצות ומערבה מורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקה גרמניה לשתיים, כאשר בחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית. גרמניה המזרחית הייתה גרורתה של ברית המועצות והייתה חברה בברית ורשה.

בירתה של גרמניה המזרחית הייתה החלק המזרחי של ברלין. הסובייטים שלטו בגרמניה המזרחית ולתושבי מדינה זו לא התאפשר המעבר למערב גרמניה. כחלק מההפרדה בין מזרח העיר למערבה נבנתה בשנת 1961 חומת ברלין אשר הפרידה במשך 29 שנה בין ברלין המזרחית למערבית.

גרמניה המערבית

גרמניה המערבית (או הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, בגרמנית: Bundesrepublik Deutschland) הייתה מדינה היסטורית שהתקיימה בשנים 1949–1990. בתום מלחמת העולם השנייה נותרה אירופה מחולקת: מזרחה היה נתון לשליטת ברית המועצות, ומערבה הורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקו גרמניה וברלין לשתיים, ובחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית. ב-9 בנובמבר 1989 נפלה חומת ברלין. בעקבות אירוע זה התרחשה סדרת אירועים שבעטיים גרמניה המזרחית לא יכלה להמשיך להתקיים ולמעשה הובלעה לשטחי גרמניה המערבית. מאז קיימת גרמניה כפי שהיא מוכרת כיום.

הרפובליקה הפדרלית של גרמניה הורכבה מ-11 מדינות שנוצרו מתוך אזורי הכיבוש המערביים שהיו בשליטת ארצות הברית, בריטניה וצרפת. העיר בּוֹן הייתה עיר הבירה של גרמניה המערבית.

פיצול גרמניה לשני חלקים סימל את חלוקת אירופה לגוש המזרחי והגוש המערבי. התרבות של גרמניה המערבית הושפעה רבות מהתרבות באירופה המערבית ובצפון אמריקה. הדבר ניכר בסופו של דבר בהבדלים משמעותיים שניתן היה לראות בתרבות המדינות לאחר 40 שנות הפרדה, שבמהלכן סטייה כלשהי שחלה בחיי התרבות של שני חלקי העם ניתקו. הן בגרמניה המזרחית והן בגרמניה המערבית עקבו אחר שבילים מסורתיים של התרבות הגרמנית הנפוצה, אך המערב, שהושפע בעיקר מהתרבות המערבית, הפך קוסמופוליטי יותר.

המבורג

המבורג (בגרמנית: Hamburg (מידע • עזרה), בגרמנית תחתית: Hamborg) היא עיר ואחת מ-16 המדינות המרכיבות את גרמניה, והיא אחת משלוש ערי-המדינה (האחרות הן ברמן וברלין). היא העיר השנייה בגודלה בגרמניה אחרי ברלין, ובה כ-1.8 מיליון תושבים. גם מבחינת שטחה, 755 קמ"ר, נמצאת המבורג במקום השני אחרי ברלין. המבורג היא העיר השישית בגודלה באיחוד האירופי מבחינת אוכלוסייה. העיר היא אחת הערים המתוירות ביותר בגרמניה.

ראש עיריית המבורג, המשמש גם כראש ממשלת מדינת המבורג, הוא פטר צ'נצ'ר (Peter Tschentscher) שמונה לתפקיד במרץ 2018.

הרטה ברלין

הרטה ברלין (בגרמנית: Hertha BSC - הרטה ברלינר שפורט קלוב - מועדון ספורט ברלינאי) היא קבוצת כדורגל גרמנית מהעיר ברלין, בירת גרמניה, המשחקת בבונדסליגה. הקבוצה לא נמנית בין הקבוצות המצליחות בליגה, אך הצליחה להעפיל מספר פעמים לליגת האלופות האירופית.

למרות היותה קבוצה צנועה יחסית, יש להרטה היסטוריה ייחודית, המשיקה לכמה מן האירועים המרכזיים של המאה ה-20.

חומת ברלין

חומת ברלין (בגרמנית: Berliner Mauer) הייתה חומה מבוצרת באורך כולל של כ-155 קילומטר, שהקיפה את מובלעת ברלין המערבית ששכנה בליבה של מזרח גרמניה, בין השנים 1961–1989. החומה חילקה את ברלין, בירת גרמניה עד 1945, לשני חלקים לא שווים: ברלין המזרחית שבשליטת גרמניה המזרחית וברלין המערבית שבשליטת גרמניה המערבית, וכן הפרידה בין ברלין המערבית לשטחי מזרח גרמניה.

שורשי החומה בחלוקתה של ברלין בתום מלחמת העולם השנייה לארבעה רבעים, אחד מהם בשליטת ברית המועצות והאחרים בשליטת בעלות הברית המערביות: ארצות הברית, בריטניה וצרפת. כבר מלכתחילה הקשו הסובייטים על מעבר של כוחות ואספקה משטחי גרמניה שהיו בשליטת מדינות המערב אל המובלעת של ברלין, שהייתה מוקפת כולה בשטח בשליטה סובייטית.

ב-1949 הקימו בעלות הברית המערביות את גרמניה המערבית בשטחי שליטתן, וכתגובת נגד הוקמה גרמניה המזרחית בשטח שבשליטת הסובייטים. ב-1952, לאור נטישה המונית של תושבי מדינתם אל גרמניה המערבית, סגרו המזרח גרמנים בהוראתו של סטלין את הגבול בין שתי הגרמניות, על ידי בניית גדר מבוצרת לאורכו. הסגירה ההרמטית של הגבול הפכה לבדיחה, מאחר שהתנועה בתוך ברלין עצמה המשיכה להתנהל באין מפריע, ובריחת תושבים אל המערב, לא רק ממזרח גרמניה אלא גם משכנותיה הקומוניסטיות, נמשכה כמעט באין מפריע. ההנהגה המזרח גרמנית בראשות ולטר אולבריכט הביעה באוזני הסובייטים חשש עמוק מהמשך ההגירה אל המערב, וקיבלה אישור לתוכניותיה לסגור הרמטית גם את מובלעת ברלין המערבית.

ב-13 באוגוסט 1961 החלו המזרח-גרמנים בבניית החומה, שניתקה כמעט לחלוטין את הקשר בין מזרח למערב והשפיעה בצורה דרמטית על חייהם של תושבי ברלין משני צדדיה. החומה, שנקראה על ידי השלטונות המזרח-גרמניים "חומת-הגנה אנטי-פשיסטית" (antifaschistischer Schutzwall) ו"גבול מבוצר" (befestigte Staatsgrenze), נחשבה לאחד מסמליה העיקריים של המלחמה הקרה לאורך יותר מעשרים ושמונה שנים. בפי מתנגדיה נקראה החומה לעיתים "חומת הבושה" (Schandmauer).

החומה הפכה בן לילה למחסום שמנע מתושבי ברלין המזרחית לממש את חופש התנועה בעירם, ואלה מהם שניסו לחצותה מצאו את עצמם חשופים לסיכון גבוה למות מכדורי שומרי הגבול המזרח-גרמנים. עם השנים בוצרה החומה ותוגברה באמצעים נוספים, עד כדי הפיכתה למחסום כמעט בלתי עביר, ובשל כך נעשו ניסיונות הבריחה נדירים בשנים האחרונות לקיומה.

נפילתה של החומה ב-9 בנובמבר 1989 הייתה אירוע מכונן, שסימל יותר מכל את נפילת המשטרים הקומוניסטיים באותן שנים ואת קץ המלחמה הקרה. בעקבות הפלתה אוחדה גרמניה בשנת 1990, וברלין המאוחדת חזרה להיות בירתה של גרמניה.

לברית

לִבְרִית, ובלעז לִיבְּרֶטּוֹ (libretto), היא השם הכולל לטקסט של יצירה מוזיקלית ווקאלית-בימתית, כגון: אופרה, אופרטה, אורטוריה או מחזמר.

מקור המילה באיטלקית ופירושה "סִפרון". בלברית נכלל התמליל בקטעים המוזיקליים ובקטעים שאינם מוזיקליים. מחבר לברית נקרא בעברית לִבְרִיתָן, או בלעז לִיבְּרֶטִיסְט. לעיתים המלחין עצמו משמש גם כלבריתן, כדוגמת ריכרד וגנר, אשר חיבר את הטקסט לכל יצירותיו הבימתיות. עם הלבריתנים הנודעים ביותר בתולדות האופרה נמנים פייטרו מטסטאזיו, לורנצו דה פונטה, פרנצ'סקו מריה פיאבה, אריגו בויטו, לואיג'י איליקה, ג'וזפה ג'אקוזה ואז'ן סקריב.

עם הלבריתנים העיקריים במחזות הזמר ובאופרטות בשפה האנגלית נמנים ויליאם שוונק גילברט, אוסקר המרשטיין, איירה גרשווין, אירווינג ברלין, גאי בולטון, דורותי פילדס וקול פורטר.

לייפציג

לייפציג (גרמנית: Leipzig, להאזנה (מידע • עזרה), סורבית: Lipsk) (בעבר נקראה גם ליפסיא Lipsia) היא העיר הגדולה ביותר במדינת סקסוניה שבגרמניה והעיר ה-13 בגודלה בגרמניה.

שם העיר נגזר מהמילה הסלבית Lipa שפירושה תרזה.

מדינות גרמניה

גרמניה היא פדרציה המורכבת מ-16 מדינות פדרליות – Bundesländer (בּוּנדֶסלֶנדֶר; ביחיד: Bundesland, בּוּנדֶסלַנד) –שכל אחת מהן ריבונית באופן חלקי. לכל אחת מהמדינות עיר בירה, ממשלה, ומוסדות משלה. לברלין ולהמבורג אין ערי בירה, שכן הן ערי-מדינה; בתחומי מדינת ברמן, הנחשבת גם היא לעיר-מדינה, כלולות שתי ערים, והעיר ברמן היא עיר הבירה של מדינת ברמן. פיזור האוכלוסין במדינות השונות איננו אחיד: כמחצית מאוכלוסיית גרמניה חיה בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר – נורדריין-וסטפאליה, בוואריה, ובאדן-וירטמברג; המחצית השנייה פזורה על פני 13 המדינות הפדרליות האחרות.

כמעט מאז ומתמיד המסורת הפדרליסטית שלטה בגרמניה. מותו של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה מבית שטאופן ששלטה באימפריה הביאה את גרמניה למצב של התפוררות ופיצול של המשטר, והמערכת הפיאודלית נשברה למכלול של נסיכויות עצמאיות בעלות זיקה רופפת ביניהן. המדינות הפדרליות שמרכיבות את הרפובליקה כיום מבוססות על שרידיהן של מדינות ונסיכויות היסטוריות שהרכיבו את האימפריה הרומית הקדושה, הקונפדרציה הגרמנית, הקונפדרציה הצפון-גרמנית, הקיסרות הגרמנית ורפובליקת ויימאר.

כל אחת מהמדינות מספקת את חלקה בהיסטוריה התרבותית של גרמניה, וכל אחת מהן מאופיינת במנהגים שונים, תרבות שונה, ניבים מקומיים וסגנון אדריכלי שונה.

מינכן

מינכן (בגרמנית: München, להאזנה (מידע • עזרה), בווארית: מינגַה, Minga) היא בירת מדינת בוואריה אשר בגרמניה והעיר הגדולה ביותר בה. העיר מינכן אשר אוכלוסייתה מונה כ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2019), היא העיר השלישית מבחינת גודל אוכלוסייתה בגרמניה אחרי ברלין והמבורג, והעיר השישית בגודלה מבחינת שטחה. העיר שוכנת על גדות נהר איזר (Isar) צפונית להרי האלפים הבווארים.

פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין

פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין (בגרמנית: Internationale Filmfestspiele Berlin או בקיצור: Berlinale) הוא פסטיבל סרטים המתקיים בברלין מדי שנה בחודש פברואר, ונחשב לאחד מפסטיבלי הסרטים החשובים בעולם.

פסטיבל הסרטים בברלין מושך את קהל הצופים הרחב בעולם ובין הוותיקים שבו, כאשר הפסטיבל הראשון התקיים בשנת 1951 (אז זכה בו הסרט "ארבעה בג'יפ") והתקיים באופן רציף מאותה שנה. הפסטיבל מציג סרטים מכל רחבי העולם, כאשר בשנים רבות זוכים סרטים שאינם דוברי אנגלית או גרמנית.

הפרסים הניתנים בפסטיבל הם פרס דב הזהב (Goldener Bär) כפרס הסרט הטוב ביותר ולמפעל חיים ופרס דב הכסף (Silberne Bär) לבמאי הטוב ביותר, לשחקן, לשחקנית, למוזיקה ופרסים נוספים.

בשנת 2019, זכה הסרט "מילים נרדפות" של נדב לפיד בפרס דב הזהב. סרטים ישראליים נוספים שהיו מועמדים לפרס דוב הזהב כוללים את "אורח בעונה מתה", "מציצים", "אסקימו לימון", "החיים על פי אגפא", "לנגד עיניים מערביות", "שחור", "בופור" ו"רוק בקסבה". יוסי סידר זכה בפרס דוב הכסף לבמאי הטוב ביותר על הסרט "בופור".

ערים שאירחו משחקי קיץ אולימפיים
אתונה (1896) • פריז (1900) • סנט לואיס (1904) • לונדון (1908) • סטוקהולם (1912) • אנטוורפן (1920) • פריז (1924) • אמסטרדם (1928) • לוס אנג'לס (1932) • ברלין (1936) • לונדון (1948) • הלסינקי (1952) • מלבורן (1956) • רומא (1960) • טוקיו (1964) • מקסיקו סיטי (1968) • מינכן (1972) • מונטריאול (1976) • מוסקבה (1980) • לוס אנג'לס (1984) • סיאול (1988) • ברצלונה (1992) • אטלנטה (1996) • סידני (2000) • אתונה (2004) • בייג'ינג (2008) • לונדון (2012) • ריו דה ז'ניירו (2016)

משחקים עתידיים: טוקיו (2020)

דגל האיחוד האירופי
בירות מדינות האיחוד האירופי
אוסטריה: וינהאיטליה: רומאאירלנד: דבליןאסטוניה: טאליןבולגריה: סופיהבלגיה: בריסלגרמניה: ברליןדנמרק: קופנהגןהולנד: אמסטרדםהונגריה: בודפשטהממלכה המאוחדת: לונדוןיוון: אתונהלוקסמבורג: לוקסמבורגלטביה: ריגהליטא: וילנהמלטה: ולטהסלובניה: ליובליאנהסלובקיה: ברטיסלאבהספרד: מדרידפולין: ורשהפורטוגל: ליסבוןפינלנד: הלסינקיצ'כיה: פראגצרפת: פריזקפריסין: ניקוסיהרומניה: בוקרשטשוודיה: סטוקהולם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.