ברכת כהנים

בִּרְכַּת הכֹּהֲנִים היא ברכה המופיעה בתורה בספר במדבר במסגרת ציווי על הכהנים לברך את בני ישראל. הברכה מורכבת משלושה פסוקים ועל כן נקראת גם "ברכה משולשת".

כיום, במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה, בין ברכת מודים לברכת שים שלום, הברכה נאמרת על ידי הכהנים בנשיאת כפיים, כאשר ידיהם מושטות כלפי הציבור. פסוקי ברכת כהנים משמשים לברכה אצל יהודים גם בהזדמנויות אחרות, למשל בפדיון הבן.

ברכת כהנים
(מקורות עיקריים)
Synagoge, Enschede, Mozaiek
אחת השיטות לנשיאת כפיים, בפסיפס בבית כנסת באנסחדה
מקרא ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כ"ג-כ"ז
תלמוד בבלי מסכת סוטה, דף ל"ז, עמוד ב'-דף מ', עמוד ב'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד-טו
שולחן ערוך אורח חיים, סימן קכ"ח-קל
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה כ"ו
ספר החינוך, מצווה שע"ח

מקור ברכת הכהנים

Birkat kohanim 22
לוחיות ברכת כהנים שנמצאו בכתף הינום בירושלים, מתוארך לשנת 600 לפנה"ס

המקור לברכה מופיע בספר במדבר:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

ברכת כהנים היא הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא עד כה. לוחיות כסף ששימשו ככל הנראה כקמעות נמצאו במערת קבורה בכתף הינום בירושלים כשעל אחת מהן רשומים פסוקי ברכת כהנים בנוסח הדומה לנוסח המקרא. הלוחיות מתוארכות לשנת 600 לפנה"ס בקירוב, שלהי תקופת בית ראשון, והן מוצגות כיום במוזיאון ישראל.

קיום מצוות נשיאת כפיים

בבית המקדש

ט' כֵּיצַד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּמִּקְדָּשׁ? - הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לַדּוּכָן אַחַר שֶׁיַּשְׁלִימוּ עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם לְמַעְלָה עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן פְּשׁוּטוֹת, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ; וְאֶחָד מַקְרִיא אוֹתָן, מִלָּה מִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶּׁעוֹשִׂין בִּגְבוּלִין, עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים. וְאֵין הָעָם עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל פָּסוּק, אֶלָּא עוֹשִׂין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. וּכְשֶׁיַּשְׁלִימוּ, כָּל הָעָם עוֹנִין: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם."
י' אֵין בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נֶאֱמֶרֶת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג). כָּךְ לָמְדוּ שׁוֹמְעֵי שְׁמוּעָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ: "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בַּעֲמִידָה; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בְּקוֹל רָם; "כֹּה תְּבָרְכוּ" - בְּשֵׁם הַמְּפֹרָשׁ

משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד, הלכה ט'

סדר הברכה

Birkat Kohanim Close Up
ברכת כהנים בבית כנסת בעפרה

לפני הברכה חייבים הכהנים ליטול את ידיהם. לפי מנהג שמקורו בזוהר[1], הלויים שבקהל נוטלים את ידי הכהנים. אם אין לויים, יש נוהגים שהבכורות נוטלים ידיים לכהנים, מפני שלפני חטא העגל הם שמשו כלוויים, ויש נוהגים שהכהנים נוטלים את ידי עצמם, אך ישראל או כהן אחר לא יטול את ידיהם באף אופן.

הכהנים חייבים להתחיל ללכת לקראת הדוכן (הליכה זו מכונה בהלכה עקירת רגליים), כבר בברכת רצה.

לאחר מכן הכהנים חולצים את נעליהם, מכסים את ראשם בטליתות, ועולים סמוך לארון הקודש ללא נעליים. הם עומדים עם הגב לקהל, ואומרים את הברכה: "ברוך אתה ה'... אשר קידשנו בקדושתו של אהרן, וציונו לברך את עמו ישראל באהבה". הכהנים פונים אל מול הקהל באמצע הברכה - באמרם 'וציוונו' - או בסופה, כפי המנהגים השונים. אחרי ברכת המצווה, החזן מקריא את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים מילה במילה, והכהנים חוזרים אחריו. מטרת ההקראה היא למנוע טעות של הכהנים. לאחר קריאת כל פסוק הקהל עונה "אמן".

במהלך אמירת הפסוקים ידי הכהנים פרושות לפנים כנגד הכתפיים, כאשר אצבעות הידיים מתוות סימן מיוחד. צורת פרישת הידיים ישנם כמה מנהגים. המנהג הנפוץ הוא הצמדת הזרת לקמיצה, והאמה לאצבע, בשתי הידיים, והצמדת אגודלי שתי הידיים זה לזה באמצעם כאשר ראשיהם כפופים זה מזה. מטרת צורה זו היא להותיר חמישה חרכים בין האצבעות, ביניהם השכינה מברכת את הקהל, לזכר הפסוק "מציץ מן החרכים". מנהג אחר הוא פריסה של הידיים כשכל האצבעות מופרדות זו מזו. בדרך כלל מכסות הטליתות גם את הזרועות עד מעבר לכפות הידיים, אך יש הנוהגים להוציאן מחוץ לטלית המכסה אך ורק את פני הכהן המברך.

במהלך הקראת הטקסט נהוג בחלק מהעדות להניע את הידיים הפרושות מצד לצד, בכל מילה המסתיימת באות "ך" (בה הכהנים מדברים ישירות אל הציבור), וכן ב"שלום".

Kohanim hands blessing photo
אחת השיטות לצורת ידי הכוהנים בעת הברכה

נהוג שלא להביט על ידי הכהנים בשעת הברכה, בעקבות דברי חז"ל בתלמוד ירושלמי[2] כדי שהעם לא יסיחו את דעתם. מאמר חז"ל שכל המסתכל בכהנים בברכתם "עיניו כהות (= ראייתו מתעמעמת)"[3], מפני שהשכינה שורה על ידי הכהנים בשעת הברכה, לא נאמר אלא בבית המקדש כשהיו מברכין בשם המפורש[4]. אך לזכר מעמד זה נהוג שהכהנים מתעטפים בטלית ומכסים פניהם וידיהם. ויש נוהגים שהאבות שבקהל מכסים את בניהם בטלית בשעת הברכה. ויש שיצאו נגד מנהגים אלה, ואף אמרו שזהו מנהג הבורים[5]. בתימן בצנעא, היו שני מנהגים עיקריים, לכסות רק את הפנים (והוא מנהג הרוב) או לא לכסות בכלל[6] .

דיני הברכה

כהנים ששתו יין אינם רשאים להשתתף בברכת כהנים, כמו שאינם רשאים לעבוד במקדש. לעומת זאת, כהן בעל מום רשאי לברך ברכת כהנים, ובלבד שמראהו לא יסיח את דעת העם מהברכה. זאת בניגוד לעבודה במקדש האסורה על בעלי מומים. כהן שגרם להריגת אדם, אסור לו להשתתף בטקס זה. נוהגים שכל כהן המנוע מלהשתתף בטקס, יוצא מבית הכנסת בעת קיומו.

הציבור בעת הברכה

התלמוד במסכת סוטה כותב שהציבור צריך להיות קשוב לתפילה ומנמק: "כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין"[7]. לעומת זאת, במסכת ברכות מובא שיש לאמר תפילת הטבת חלום על חלום מטריד בעת ברכת כהנים. התוספות במסכת סוטה כותבים שמכיוון שהתמודדות עם חלום היא שעת הדחק, התירו לאמר את התפילה למרות החובה להאזין לברכת כהנים, כמו שהתירו לצום בתענית חלום בשבת. בבית יוסף מובא הסבר נוסף, שמכיוון שהאומר את התפילה מכוון לאמרה בזמן ברכת כהנים, הרי שהוא נחשב למאזין לברכה[8].

בחוץ לארץ, במקומות שבהם נהוג לאמר את ברכת כהנים ברגלים, והתפילה נאמרת באריכות רבה עם ניגונים, הפך אמירת תפילת הטבת חלום לחלק מהסדר הרגיל של הברכה. במחזורים מודפסים גם פסוקים הנאמרים בזמן הניגון אחרי כל מילה של הברכה[9].

נשיאת כפיים במועדים שונים

מתי מתקיימת ברכת כהנים

בימים רגילים, ברכת כהנים מתקיימת רק בתפילות הבוקר, כלומר בשחרית ובתפילת מוסף בימים שבהם יש תפילת מוסף. בתעניות שהיו נהוגות בימי חז"ל, נשאו כפיים בתפילת נעילה, מכיוון שאין חשש שמצויים שתויים בזמן זה. ביום כיפור, שנהוגה בו תפילת נעילה אף בימינו, נושאים כפיים בתפילת נעילה. בשאר הצומות שלא נהוגה בהם תפילת נעילה, נושאים כפיים במנחה, אך רק במנחה שהיא בזמן תפילת נעילה (סמוך לשקיעה)[10]. בתלמוד בבלי מסכת תענית[11] מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר הסובר שיש לשאת כפים (כלומר לברך ברכת כהנים) בתפילת מנחה ובתפילת נעילה, רבי יהודה הסובר שאין לשאת כלל ורבי יוסי הסובר שיש לברך רק בנעילה אך לא במנחה. התלמוד עצמו מביא מחלוקת אמוראים האם הלכה (או המנהג) כרבי מאיר או כרבי יוסי. ככל הנראה בארץ ישראל נהגו כרבי מאיר, אך בבבל נהגו כרבי יוסי, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאין נושאים כפים, וכן המנהג כיום בכל הקהילות. ברם בשל הדעות החולקות נפסק כי כהן שעלה בטעות לברך ברכת כהנים - נושא כפיו ואין מורידים אותו[12].

האשכנזים בחוץ לארץ, והספרדים במערב אירופה (למעט אמסטרדם), האיטלקים,[13] וכן למנהג חב"ד[14] אפילו בארץ הקודש נוהגים לברך ברכת כהנים רק בחגים ולא בימי חול ובשבתות.[15] הסיבה שניתנה למנהג זה, המבטלת קיום מצווה, היא שבחוץ לארץ אין שמחה אלא בחגים, ולא ניתן לברך את העם בלא שמחה[16]. טעם נוסף שניתן למנהג זה הוא שהכהנים נוהגים לטבול לפני נשיאת כפים ובחוץ לארץ בארצות הקרות לא ניתן לבקש מהכהנים לטבול כל יום ולכן קבעו את ברכת כהנים רק בחגים, ובשבת לא רצו לתקן טבילה בגלל חשש סחיטה. הסבר זה מתרץ את המנהג שמזכיר הרב דוד הלוי סגל[17] ותמה עליו שנהגו שלא לשאת כפיים ביום טוב שחל בשבת. הסבר נוסף למנהג זה הוא שמשום שהכהנים אינם מיוחסים לא התירו להם לשאת כפיהם ורק כדי שלא תשתכח תורת נשיאת כפיים קבעו כמה ימים בשנה בהם ישאו כפיהם[18]. מנהג זה גורם לכך שברכת כהנים הוא אירוע מיוחד בקהילות בהן נהוג מנהג זה. בהרבה קהילות ספרדיות בחו"ל (כולל אמסטרדם[19]) נהוגה פשרה בין שני המנהגים: לא מברכים ברכת כהנים ביום חול, אך כן מברכים בשבתות ובחגים, ובהרבה קהילות ספרדיות בחו"ל מברכים בכל יום.[20] וכן נוהגים בחיפה ובסביבותיה בהרבה קהילות,[21] לברך ברכת כהנים אך ורק בשבתות וחגים או רק בתפילות מוסף. במצרים, תימן ועוד כמה קהילות נהוג לברך כל יום, כמו בארץ ישראל.

כשאין כהנים בקהל; כשכל הקהל כהנים

במקרה בו אין כהנים במקום התפילה, אך התפילה נעשית במניין של עשרה אנשים לפחות, החזן קורא הקדמה קצרה לברכה ולאחר מכן קורא פסוק פסוק את נוסח הברכה, והקהל עונה לאחר כל פסוק "כן יהי רצון". נוהג זה נעשה גם כאשר אין נאמרת ברכת הכהנים מסיבות שונות, כגון בבית האבל או במקומות שלא נהגו לאמרה בכל יום. כאשר מתאסף מניין של אנשים שכולם כהנים, כולם עולים לדוכן לברך גם אם אין שם איש מלבדם המקבל ברכתם, ו"למי מברכין - לאחיהם שבשדות" (מסכת סוטה דף לח ע"ב), אם יש יותר ממניין כהנים, משאירים עשרה כהנים בקהל והשאר מברכים[22].

ברכת כהנים בקריאת התורה

GHYT43434
מעמד ברכת כהנים בכותל בסוכות ה'תשס"ט

במשנה במסכת מגילה נאמר שברכת כהנים אינה נקראת בקריאת התורה. אמירה זאת נחשבה תמוהה והביאה לפירושים רבים. על פי התלמוד, הכוונה היא שלא מתרגמים את פסוקי ברכת כהנים לארמית בעת הקריאה בציבור. על פי פירושו של חנוך אלבק, בעת קריאת התורה, היה הקורא מפסיק לקרוא והכהנים היו עומדים ומברכים את העם במקומו. יוסף היינמן כתב שאמירה זאת לא כוונה לקריאה בתורה אלא לכך שבעת קיום נשיאת כפיים הכהנים הורשו לומר את הפסוקים בעל פה. רחמים שר שלום[23] טוען שהאיסור על קריאת ברכת כהנים התקיים בעת שהקריאה בתורה לא נעשתה על הסדר, ונועדה למנוע מצב בו כולם קוראים את ברכת כהנים בגלל הפופולריות של הפסוקים.

בחנוכה, בו קבעו חז"ל לקרוא בתורה את פסוקי קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, נהוג בקהילות רבות להוסיף להן את פסוקי ברכת כהנים, הצמודים לפרשת הנשיאים.

מעמד ברכת כהנים בכותל

בשנת תשל"א הונהג על ידי הרב מנחם מנדל גפנר מעמד ברכת כהנים המונית בכותל בחול המועד סוכות ופסח. למעמד נוהרים מאות כהנים, ואלפי יהודים החפצים להתברך.

פסוקי הברכה בתפילות שונות

לאחר ברכות התורה, אותן אומר כל יחיד מדי בוקר כהקדמה ללימוד תורה, נהוג לומר את פסוקי ברכת כהנים, כלימוד תורה שיש בו מסר חיובי ומבורך.

ברכת הבנים

לפי מנהג נפוץ, מברכים האבות (ולפי חלק מהקהילות - גם האמהות) את ילדיהם בלילי שבת ויום הכפורים בפסוקי ברכת כהנים. בכמה קהילות השתרש המנהג, שהורים מברכים את בניהם בנוסח ברכת כהנים, לפני צאתם לדרך רחוקה או לפעילות מסוכנת. מנהג זה נידון בספרות האחרונים עקב איסור המובא בתלמוד וברמ"א[24] האוסר לזר (יהודי שאינו כהן) לישא את כפיו. דעת הרב ברוך הלוי אפשטיין שמותר לברך את הבנים רק עם נשיאת יד אחת ולא עם שתי ידיים כדרך הכהנים[25], אולם דעת הרב עובדיה יוסף[26] להתיר לגמרי כל עוד לא מתכוון לקיים מצווה אלא כוונתו רק לברך את חבירו.

יש הכותבים פסוקים אלו על קלף, ומחזיקים אותם על גופם כעין קמע.

אזכורים תרבותיים

Cohen grave
קבר כהן טיפוסי בו מתוארת צורת הידיים בעת הברכה

בעת צילום הסדרה מסע בין כוכבים, רצה יוצר הסדרה ג'ין רודנברי שספוק, בדמות הוולקן, בעת שהוא מברך את הברכה הוולקנית "הארך חיים ושגשג" (Live long and prosper) יחווה תנועה בידו. לנרד נימוי, השחקן היהודי אשר גדל במשפחה אורתודוקסית וגילם את ספוק, הציע את פריסת האצבעות של ברכת הכהנים אותה ראה בילדותו. רודנברי סבר שפריסת האצבעות שונה דייה כדי להוות סממן חיזרי, ואישר לנימוי לעשותה בסדרה כ"הצדעה וולקנית". בעקבות הצלחת הסדרה, הפכה פריסת האצבעות לאחד הסמלים המזוהים ביותר עמה[27].

בוב דילן בשירו "צעיר לנצח" מצטט את השורה הראשונה של הברכה. לאונרד כהן סיים את הופעתו ברמת גן ב-24 בספטמבר 2009 בברכת כהנים[28]. הברכה מוזכרת גם בסרט הקולנוע "Deep Impact" בה מורגן פרימן, המגלם את נשיא ארצות הברית קורא את הברכה.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פרשת נשא דף קמו עמוד ב. ראה באריכות: יוסף ויכלדר, וישא אהרן את ידיו, המבשר תורני, כ"ב אדר ב, תשע"ו
  2. ^ מסכת מגילה פרק ד הלכה ח
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה דף טז ע"א
  4. ^ כמו שמבואר שם במפורש "המסתכל בכוהנים - בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש"
  5. ^ היעב"ץ בספרו "עמודי שמים", הלכות נשיאת כפיים סעיף יז. וע"ע בספרו "מור וקציעה" על לשונות שולחן ערוך אורח חיים. והטעם שאמר הוא ממה שלמדו חז"ל "כה תברכו - פנים אל פנים".
  6. ^ עיין שולחן ערוך המקוצר מאת הרב יצחק רצאבי חלק א, סימן כ סעיף ה והערה טז.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ', עמוד א'
  8. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ק"ל
  9. ^ מחזור חלק שלישי והוא תפילת סכות, אמשטרדם, 1750, דף י"ח
  10. ^ לפי דעת החזון איש נושאים כפיים בתענית ציבור אף במנחה שאינה סמוכה לשקיעה.
  11. ^ דף כ"ו עמוד ב'
  12. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ב סעיף ד'
  13. ^ מנחם עמנואל הרטום, מחזור מנהג איטלייאני רומא תשנ"ב, חלק א, עמ' 138.
  14. ^ תורת מנחם חלק כ"ט עמוד 40 ואילך.
  15. ^ וברוב הקהילות נהגו שאפילו בחגים נושאים כפים רק בתפילת מוסף, כמו שכתב הרמ"א באו"ח קכח:מד. אולם, בקצת קהילות מערב אירופה כגון פפד"מ, נהגו לישא כפים גם בשחרית בכל החגים, וכן בנעילה ביום כיפור, וכן נוהגים עד היום בקהל עדת ישורון, עי' מנהגי ישורון, נוא יארק תרמ"ח, עמ' 11 (אנגלית). וכן אצל בית כנסת הפורטוגזים בניו יורק, נוהגים לישא כפים רק בשחרית של ימים טובים.
  16. ^ כך פסק בעל התניא והשולחן ערוך בסידורו.
  17. ^ או"ח, קכח
  18. ^ חודש בחודשו, ניסן תשנ"ח, עמוד 2
  19. ^ באמסטרדם נהגו בעבר לברך רק בחגים כמו יתר הקהילות הספרדיות של מערב אירופה. מקור המנהג לברך בכל שבת באמסטרדם הוא בהנהגות שהתקבלו בקהילה בימי התנועה השבתאית ובהשפעתה. לאחר נפילתה רצו חכמים כר' יעקב ששפורטש להחזיר את המנהג לברך רק בחגים - אך למעשה הושאר המנהג לברך בשבתות.
  20. ^ עיין יצחק יוסף, ילקוט יוסף [תפילה ב] הלכות תפלת הדרך, סמיכות גאולה לתפלה, דיני תפלת שמונה עשרה, הזכרת ושאלת טל ומטר, דיני החזרה, דיני נשיאת כפים, נוסחאות התפלה על פי הראשונים ועל פי המנהג, על פי סדר השולחן ערוך מסימן קי עד סימן קלד, תשס"ד, עמ' רמד.
  21. ^ עיין בעניין זה מאמרו של הרב שאר ישוב כהן בתחומין ב' (תשמ"א), עמודים 345-363.
  22. ^ שו"ע או"ח קכח כה
  23. ^ "ברכת כהנים לברכה ניתנה - לא לקריאה", רחמים שר שלום, בתוך סיני, תשרי-טבת תשנ"ח, צט-קב.
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ד, עמוד ב'שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף א'
  25. ^ תורה תמימה נשא אות קל"ה
  26. ^ יחווה דעת חלק ה סימן יד
  27. ^ לנרד נימוי מסביר על המקור היהודי של פריסת האצבעות - סרטון ביוטיוב
  28. ^ לאונרד כהן מסיים את הופעתו בישראל בברכת כהנים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם

בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם (בהולנדית: De Portugees-Israëlietische Synagoge van Amsterdam, בלדינו:La Esnoga de Amsterdam) הוא בית כנסת של קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל, שהיגרו להולנד בעקבות גירוש ספרד, וצאצאיהם. בית הכנסת נבנה לפני למעלה משלוש מאות שנים. בית הכנסת מכונה "אֵסנוגה" (פירוש המילה אסנוגה בלדינו הוא בית כנסת) ובהולנדית "סנוחֶה" Snoge.

ברכות התורה

בהלכה, בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה הן ברכות העוסקות בנתינת התורה ובלימוד תורה, שחובה לברכן לפני לימוד תורה, ומקובל לברכן בכל בוקר לקראת כל לימוד התורה שילמד באותו יום.

ברכת ההודאה

ברכת מודים או ברכת ההודאה היא הברכה ה-18 בתפילת שמונה עשרה, הברכה השישית בתפילת שבע והברכה השמינית בתפילת תשע. ברכת מודים היא אחת משלוש ברכות ההודאה שבסוף תפילת העמידה, ועניינה הוא הודאה לקב"ה על עניינים שונים. הברכה נאמרת לאחר ברכת העבודה ולפני ברכת שים שלום. בחזרת הש"ץ אומרים לאחר הברכה ברכת כהנים.

ברכת כהנים בכותל המערבי

מעמד ברכת כהנים המוני בכותל המערבי הוא מנהג שמונהג מאז שנת תשל"א (1970) ומתקיים פעמיים בשנה - בחול המועד של חג הסוכות ושל חג הפסח. הוגה ויוזם המנהג הוא הרב מנחם מנדל גפנר.

ברכת שים שלום

ברכת שים שלום היא הברכה האחרונה הנאמרת בתפילת העמידה. הברכה נאמרת לאחר ברכת הודאה. בחזרת הש"ץ בתפילות שחרית, מוסף, נעילה ומנחה בתעניות הברכה נאמרת על ידי החזן לאחר ברכת כהנים. הברכה מסיימת את חזרת הש"ץ בכל התפילות. הברכה עוסקת בבקשה מהקב"ה להשכנת שלום על כל עם ישראל.

גבריאל ברקאי

גבריאל (גבי) ברקאי (נולד ב-20 ביוני 1944 בגטו בודפשט, הונגריה) הוא ארכאולוג ישראלי, חתן פרס ירושלים לארכאולוגיה לשנת 1996 ופרס מוסקוביץ' לציונות לשנת 2014. התפרסם בשורת תגליות ארכאולוגיות בעיקר בירושלים, המיוחסות לתקופת הבית השני ואף סוף תקופת הבית הראשון, אך בעיקר בשל גילוי לוחיות ברכת כהנים, מלפני 2,600 שנה לערך, תקופת יאשיהו או יהויקים מלכי יהודה, כלומר לפני סוף תקופת הבית הראשון.

העבודה במקדש

העבודה במקדש היא מערכת של מצוות, טקסים ומנהגים, האמורים להתבצע, על פי ההלכה, בבית המקדש מדי יום או במחזוריות שנתית.

חזרת הש"ץ

חזרת הש"ץ (שליח ציבור) היא חלק מן התפילה היהודית, בו שליח הציבור חוזר על תפילת העמידה, לאחר שכל יחיד מתפלל בלחש.

כהן

כהן על פי התורה הוא אדם מזרע אהרון שתפקידו לשמש בפולחן האל, בעיקר בעבודת בית המקדש. התורה קובעת לכהן תפקידים הייחודיים לו: הקרבת הקורבנות, הבחנה בין נגעים לבין דמים, והעברת ברכת האל לעם ישראל בברכת כהנים.

מנגד, מטילה התורה על בני ישראל לקדש את הכהן ולתת לו מתנות כהונה. עם זאת, מוטלים על הכהן איסורים מיוחדים הנובעים מתפקידו. הכהנים, כשאר בני שבט לוי, אינם זכאים על פי התורה לנחלה בארץ ישראל בניגוד לשאר השבטים, על מנת שיהיו פנויים להוראת התורה לעם ולעבודת המקדש.

עם חורבן בית המקדש בטלו חלקים חשובים מתפקידי הכהנים, אולם חלק מתפקידי הכהנים והאיסורים החלים עליהם ממשיך להתקיים עד היום. במיוחד מוכרים השתתפות הכהנים בברכת כהנים, קבלת כסף הפדיון בפדיון הבן, איסורי נישואים לכהן והאיסור על היטמאות למתים.

לוחיות ברכת כהנים

לוחיות ברכת כהנים הן שתי לוחיות כסף זעירות שנמצאו גלולות היטב שעליהן נמצא כיתוב שפוענח ככולל טקסט הדומה מאוד לברכת כהנים. הלוחיות מתוארכות סביב שנת 600 לפנה"ס ונחשבות לממצא הקדום ביותר של טקסט מקראי.

הלוחיות הן הממצא המרשים ביותר שנתגלה במאספה בחפירות כתף הינום.

מניין

בהלכה, מניין הוא קבוצה של לפחות עשרה יהודים בוגרים שהתקבצו יחדיו לשם קיום מצוות מסוימות שחובה לקיימן בנוכחות עשרה אנשים לפחות. אנשים אלו חייבים להיות גברים בוגרים (ביהדות האורתודוקסית) – החל מגיל שלוש עשרה.

סדר תפילות יום הכיפורים

במהלך יום הכיפורים מתפללים 5 תפילות, בהן משולבות תוספות ייחודיות ליום הכיפורים, כסדר וידוי בתוך תפילת העמידה, וסדר העבודה באמצע תפילת מוסף. כן מתפללים בסוף היום את תפילת נעילה, שכיום אין מתפללים אותה באף יום חוץ מיום הכיפורים.

סדר התפילות הנהוג כיום הוא תולדה של חורבן בית המקדש השני, שלאחריו לא התאפשרה עבודת בית המקדש ביום הכיפורים, שהייתה מרכזו של יום הכיפורים בזמן בית המקדש, והתפילה מהווה תחליף לה. ככל הנראה שורשיהם של החלקים הקדומים ביותר הם עוד בתקופת בית המקדש עצמו, והם באו לידי הלכה מחייבת בתקופת התנאים. בין חלקים אלו אנו מוצאים את הוידוי, הברכה האמצעית של תפילת העמידה והוספה של תפילה חמישית ביום: תפילת נעילה. סביר להניח שגם אמירת סדר העבודה בתפילת מוסף החלה בתקופה קדומה יחסית, כנראה בתקופת האמוראים. בשל המנהג להתפלל בבית הכנסת רוב רובו של היום ואף לישון בבית הכנסת נוספו גם פיוטים רבים, שבתקופה מאוחרת קוצצו בקצת מקומות. נהוג להתפלל עטופים בטלית בכל התפילות. בקהילות רבות נהוג ללבוש בגדים לבנים לפי הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים - כשלג ילבינו, אם יאדימו כתולע - כצמר יהיו" ובחלק מקהילות האשכנזים נוהגים גם ללבוש קיטל.

פפירוס נאש

פפירוס נאש הוא כינוי לארבעה מקטעי פפירוס שהתגלו בשנת 1898 במצרים על ידי הארכאולוג וולטר ל' נאש (Nash), ופורסמו לראשונה בשנת 1903.

בפפירוס, הכתוב בכתב עברי מרובע מהצורה של שלהי תקופת בית שני, מופיע נוסח קדם-מסורה של עשרת הדיברות, כשלאחריו מופיעה תחילתה של פרשת שמע ישראל. עד גילוי מגילות מדבר יהודה ולוחיות ברכת כהנים, היה נוסח זה הטקסט המקראי הקדום ביותר שהתגלה, ובעל משמעות רבה לחקר נוסח המקרא.

פרשת נשא

פָּרָשַׁת נָשֹׂא (או נשוא) היא פרשת השבוע השנייה בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ד', פסוק כ"א ומסתיימת בפרק ז', פסוק פ"ט. פרשת נשוא היא הארוכה ביותר בתורה (למעט פרשיות מחוברות), ויש בה 176 פסוקים.

השבת שבה קוראים את פרשת נשא היא תמיד השבת הסמוכה לחג השבועות (לפניו או אחריו).

רבן יוחנן בן זכאי

רבן יוחנן בן זכאי (חי במאה ה-1 לספירה) היה, לפי מסורת חז"ל, מגדולי התנאים בתקופה שסביב חורבן בית שני. נמלט מירושלים הנצורה ושיכנע את אספסיאנוס להתיר לו להקים את הסנהדרין מחדש ביבנה. שם הנהיג את שרידי החכמים, שיקם את חיי התורה בארץ ישראל, והיה מהראשונים שתיקנו תקנות המתאימות למציאות ללא מקדש. המחקר המודרני ממעיט מאוד בהשפעה שהייתה לאנשי יבנה בפועל על יהודי ארץ ישראל. לפי המסורת, התואר "רבן" ניתן לו משום שכיהן תקופה מסוימת כנשיא הסנהדרין, על אף שלא השתייך למשפחת נשיאי בית הלל הזקן. הוא היה תלמידם של הלל ושמאי, ועל פי המסופר במדרש חי מאה ועשרים שנה.

רווק

רווק הוא מצבו המשפחתי של אדם שלא נישא מעולם. להלכה זהו מצבו המשפחתי של אדם מרגע לידתו ועד לנישואיו, אך ההתייחסות העיקרית למצב זה היא רק משעה שאדם הגיע לגיל הנישואים.

בחברות שונות, הרואות בזוגיות את המצב המשפחתי הראוי, רווק השומר על מצבו זה שנים לאחר שהגיע לגיל הנישואים נחשב לחריג. דוגמה לכך היא האמור במסכת פסחים: "אמר רבי יוחנן: שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, ועל עני המחזיר אבידה לבעליה, ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה". בציבור החרדי האשכנזי, בחור ישיבה שנשאר רווק בגיל מבוגר יחסית קרוי אלטער בחור. רווק המעוניין בזוגיות נכלל בקבוצה הקרויה פנויים פנויות.

ביהדות האורתודוקסית יש מהאשכנזים הנוהגים להתעטף בטלית רק אחרי החתונה. לפי מנהג זה, רווק מתעטף בטלית רק במקרים מיוחדים, כגון שליח ציבור, עלייה לתורה, או ברכת כהנים. מקורו של המנהג, הוא לימוד מן סמיכות הפרשיות של "גדילים תעשה לך" ו"כי יקח איש אשה".רווק המצוי בזוגיות מבלי שנישא קרוי ידוע בציבור, ולפי אחדים מחוקי מדינת ישראל דינו כנשוי.

תפילת מנחה

ביהדות, תפילת מנחה היא התפילה הנאמרת בכל יום, החל מחצי שעה לאחר חצות היום (על פי החלוקה לשעות זמניות) ועד לשקיעת החמה.

תפילת נעילה

תפילת נעילה היא התפילה האחרונה הנאמרת ביום הכיפורים. בצומות האחרים הקבועים בלוח העברי, המכונים "חמש תעניות" (שבעה עשר בתמוז, תשעה באב, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר) אין מתפללים תפילת נעילה.

בעבר, בזמן חכמי המשנה, נהגו להתפלל תפילת נעילה בזמן תעניות ציבור, שהם צומות שאינם קבועים בלוח העברי (בניגוד לחמש תעניות), הנקבעים בזמן בצורת או צרות אחרות, אך כיום לא נהוג לערוך תעניות ציבור מסוג זה, ועל כן תפילת נעילה נאמרת רק ביום הכיפורים.

תפילת ערבית

תְּפִלַּת עַרְבִית או מַעֲרִיב היא אחת משלוש תפילות יומיות ביהדות, הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים עיקריים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה, וכן מהפיוט עלינו לשבח שאותו נוהגים לומר בסוף כל אחת מתפילות היום.

תפילת העמידה
שלוש הברכות הראשונות
ברכות שבח ברכת אבותברכת גבורותברכת קדושת השם Praying at the Western Wall
הברכות האמצעיות
בקשות תפילת שמונה עשרה ברכת חונן הדעתברכת תשובהברכת סליחהברכת גאולהברכת רפואהברכת השניםברכת קיבוץ גלויותברכת המשפטברכת המיניםעל הצדיקיםברכת ירושליםמצמיח קרן ישועהשומע תפילה
בתפילת שבע קדושת היום
בתפילת תשע מלכויות זכרונות ושופרות
שלוש הברכות האחרונות
ברכות הודאה ברכת עבודהברכת הודאהברכת שים שלום
תוספות
הזכרות משיב הרוח ומוריד הגשםמוריד הטלותן טל ומטר
בחזרת הש"ץ קדושהמודים דרבנן • ברכת כהנים
בזמנים מיוחדים אתה חוננתנויעלה ויבואעל הנסיםתפילת נחםתפילת עננוועננו בורא עולם
סדר תפילות יום הכיפורים על פי ההלכה היהודית כיום
טרם החג כפרותתפילת מנחהסעודה מפסקת Kol Nidrei
ערבית לך אלי תשוקתי/תפילה זכהכל נדריתפילת שבע עם וידויסליחותוידוי
שחרית תפילת שבע עם וידויוידויאבינו מלכנוקריאת התורה והפטרהתפילה לשלום המדינה או תפילה לשלום המלכותונתנה תוקף
מוסף תפילת שבע עם וידויעלינו לשבחסדר העבודה • ברכת כהנים • סליחותוידוי
מנחה אשרי יושבי ביתךקריאת התורהתפילת שבע עם וידויסליחות
תפילת נעילה אשרי יושבי ביתךתפילת שבע עם וידויחזרת הש"ץוידוי וברכת כהנים • סליחותתקיעת שופרלשנה הבאה בירושליםתפילת ערביתברכת הלבנה
שונות יום הכיפורים בבית המקדששעיר לעזאזלעבודת כהן גדולחמשת העינוייםעשוראאיהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.