ברטראנד ראסל

ברטראנד ארתור ויליאם ראסלאנגלית: Bertrand Arthur William Russell;‏ 18 במאי 1872 - 2 בפברואר 1970) היה פילוסוף בריטי. תרם תרומות חשובות לתחום הפילוסופיה של הלשון ותורת ההכרה. חיבוריו בתחום פילוסופיה אנליטית השפיעו רבות גם על התפתחות המתמטיקה והלוגיקה. הפרדוקס הקרוי על שמו השפיע רבות על תורת הקבוצות, והוביל להתגבשות תורת הקבוצות האקסיומטית. ראסל כתב גם על משטרים מודרניים, ועל תופעות של דיכוי המחשבה החופשית. הוא התנגד להגבלות שונות על החירות המחשבתית, ונודע כפילוסוף בעל גישה חינוכית ליברלית[1].

בשנת 1945 התפרסם ספרו המקיף "תולדות הפילוסופיה המערבית" שהוכר כאחד הספרים החשובים ביותר בתחום תולדות הפילוסופיה. בשנת 1950 קיבל את פרס נובל לספרות.

ראסל היה הומניסט שהקדיש חלק רב מזמנו לפעילות חברתית, בפרט נגד מלחמת העולם הראשונה, נשק גרעיני ומלחמת וייטנאם.

ברטראנד ראסל
Bertrand Arthur William Russell
ברטראנד ראסל
לידה 18 במאי 1872
הממלכה המאוחדת טרלק הממלכה המאוחדת
פטירה 2 בפברואר 1970 (בגיל 97)
הממלכה המאוחדת פנרהינדיידריית' הממלכה המאוחדת
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין לוגיקה, מתמטיקה, פילוסופיה של המתמטיקה, תאולוגיה, פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המדע
הושפע מ אפלטון, פיתגורס, דייוויד יום, אלפרד נורת' וייטהד, ג.א. מור, גוטלוב פרגה, לודוויג ויטגנשטיין, ג'וזפה פאנו
השפיע על לודוויג ויטגנשטיין, קורט גדל, קרל פופר, וילארד קוויין החוג הווינאי
Bertrand Russell signature
חתימתו של ברטראנד ראסל

ביוגרפיה

שנותיו המוקדמות

Bertrand Russell as a boy
ברטראנד ראסל בשנות ילדותו
Frank and Rachel Russell
פרנק ורייצ'ל ראסל
Title page of Sir Henry Billingsley's first English version of Euclid's Elements, 1570 (560x900)
הספר יסודות של אוקלידס היה אחד ממקורות ההשראה של ראסל

ראסל נולד בשנת 1872 במחוז מונמת' שבויילס למשפחה ליברלית ומשפיעה מן האצולה הבריטית. בגיל ארבע כבר היה יתום מאב ואם, ועבר לגור אצל סבו וסבתו, ביחד עם אחיו, פרנק. שנתיים אחרי כן מת גם סבו, ראש ממשלת בריטניה לשעבר ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון; סבתו הייתה לדמות הדומיננטית במשפחתו[2].

בהתבגרותו היה ראסל בודד מאוד, והוא סיפר שלעיתים קרובות שקל להתאבד[3]. שתי נקודות אור בחייו היו שירה (ובפרט שיריו של פרסי ביש שלי) ומתמטיקה. על אהבתו למתמטיקה סיפר ראסל כך: "בגיל 11 התחלתי, בהנחיית אחי, לקרוא את "היסודות". זה היה אחד האירועים הגדולים בחיי, מסנוור כאהבה ראשונה. לא תארתי לעצמי שיש בעולם משהו ערב כל-כך. מאותו רגע, ועד שנתי ה-38 (עת סיימתי לכתוב את פרינקיפיה מתמטיקה עם וייטהד), מתמטיקה הייתה העניין המרכזי והמקור העיקרי לאושר בחיי".

בשנת 1890 החל ללמוד מתמטיקה בטריניטי קולג' שבקיימברידג'. הוא התוודע לג. א. מור ולאלפרד נורת' וייטהד, שהשפיעו והושפעו ממנו רבות בהמשך. באותה תקופה הכיר את אשתו הראשונה, אליס סמית'. השניים התחתנו בשנת 1894, ונפרדו בשנת 1911 (אם כי הגירושים בפועל נעשו רק בשנת 1921).

ראסל החל את דרכו כפילוסוף בשנת 1896, עם פרסום מאמרו על הסוציאל-דמוקרטיה הגרמנית. עם זאת, עיקר תרומתו בשנותיו הראשונות הייתה בתחום הפילוסופיה של המתמטיקה והלוגיקה. בשנת 1901 גילה את הפרדוקס הקרוי על שמו. בשנים שלאחר מכן פרסם שני ספרים חשובים בשיתוף עם וייטהד, שביססו אותו כמוביל בתחומו. "עקרונות המתמטיקה", שפורסם בשנת 1903, ו"פרינקיפיה מתמטיקה", שפורסם בשנת 1910. ראסל פרסם טקסט פילוסופי חשוב נוסף: "על הציון", (on denoting) שהיווה אבן פינה של הפילוסופיה האנליטית. באותה תקופה החל גם להרצות באוניברסיטת קיימברידג'. עם תלמידיו הבולטים נמנה הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, שהושפע רבות מראסל.

מלחמות העולם

Bertrand Russell with his children
ברטראנד ראסל עם ילדיו בשנת 1935.
Beacon (Russell)
ראסל בבית הספר הניסויי שהקים ביחד עם אשתו השנייה דורה
Bertrand Russell (c. April 1940)
ברטראנד ראסל 1940

בזמן מלחמת העולם הראשונה לקח חלק בפעילות פציפיסטית. בשנת 1916 הוא הורשע בעבירה על החוק להגנת הממלכה 1914. הוטל עליו קנס בסך 100 לירות שטרלינג, אך הוא סירב לשלמו. במקום לשלוח אותו לכלא, המשטרה עיקלה כמה מספריו, ומכרה אותם במכירה פומבית על מנת לשלם את החוב. בעקבות התקרית פוטר ראסל מהאוניברסיטה. בשנת 1918 הביע התנגדות פומבית לצירופה של ארצות הברית למלחמה, ובשל כך נכלא לשישה חודשים. באותה תקופה הופעל "החוק להגנת הממלכה" כנגד פעילים פציפיסטים נוספים שהתנגדו למלחמה.

ההיסטוריון פול ג'ונסון מציין שבפציפיזם שלו היה משהו תוקפני, ואף שוחר מדון. כשהוכרזה המלחמה כתב, "זה שבועות אחדים אני מרגיש שאם אפגוש במקרה את אסקווית או גריי לא אוכל להימנע מרצח[4]".

ראסל חזר לעבודה בשנת 1919, לאחר סיום מלחמת העולם. בשנת 1920 ביקר בברית המועצות בראשית דרכה, והיה מהראשונים לקבל רושם שלילי ממנה[5]. לאחר מכן גר שנה בסין והרצה על פילוסופיה.

בשנת 1921 התחתן עם אשתו השנייה, דורה. השניים הקימו ביחד בית ספר ניסויי, והולידו שלושה ילדים: ג'ון, קתרין והארייט. בין השאר התקיימו ביניהם קונפליקטים בנושא של פתיחות מינית. לדברי ההיסטוריון פול ג'ונסון השניים נתנו זה לזה חופש בכל הנוגע להרפתקאות מיניות, אבל כאשר ניהלה דורה בגלוי הרפתקאת אהבים עם העיתונאי גריפין ברי ונולדו להם שני ילדים, נתקף ראסל אי נוחות[4]. שנים רבות לאחר מכן, הודה באוטוביוגרפיה שלו "בנישואי השניים ניסיתי לשמר את אותו כבוד לחירותה של אשתי שהתחייב, כך חשבתי, מאמונתי. אבל גיליתי כי יכולתי למחול, ומה שניתן לקרוא האהבה הנוצרית שלי אינן עומדות בתביעות שהצבתי בפניהן- - -כל אדם אחר יכול לומר לי זאת מראש, אבל התאוריה עיוורה את עיני".

השניים נפרדו בשנת 1932. בשנת 1936 ראסל התחתן עם אשתו השלישית, פטרישיה, שהייתה קודם לכן האומנת של ילדיו. השניים הולידו ילד אחד, קונרד ראסל, שהפך להיסטוריון מפורסם, ממקימי המפלגה הליברל דמוקרטית.

בשנים שאחר כך עבר ראסל לגור בארצות הברית. הוא לימד באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנגד להצטרפות ארצות הברית, אך לאחר מכן שינה דעתו, בטענה שהשתלטות גרמניה הנאצית על אירופה פירושה קץ הדמוקרטיה. בעקבות מלחמת העולם השנייה מיתן את עמדתו הפציפיסטית, וטען שיש מקרי קיצון שבהם מלחמה היא הרעה הקטנה ביותר[6]. בשנת 1940 החל ללמד בניו יורק, אך התפטר כמעט מיד בעקבות ביקורת על השקפותיו בתחומים שונים, ובפרט בגלל השקפתו המתירנית בענייני נישואים ובגידה. אלברט איינשטיין כתב במכתב תמיכה בראסל: "נפשות גדולות תמיד נתקלו בהתנגדות אלימה מצד מוחות בינוניים"[7] בראש המתנגדים למינויו של ראסל עמד הפילוסוף ואיש החינוך ג'ון דיואי.

בעקבות התפטרותו החל ראסל להרצות על תולדות הפילוסופיה ברחבי ארצות הברית. הרצאות אלו היוו את הבסיס לספרו המפורסם "תולדות הפילוסופיה המערבית". בשנת 1944 חזר לחיות וללמד בבריטניה.

שנותיו המאוחרות ומותו

Bust Of Bertrand Russell-Red Lion Square-London
פסל לזכרו של ראסל ברד ליונס סקוור שבלונדון. הפסל נתרם על ידי ועדה בראשות הפילוסוף אלפרד ג'ולס אייר

לאחר מלחמת העולם השנייה הפך ראסל לדמות ציבורית ידועה ברחבי העולם המערבי. הוא הביע את דעותיו בנושאים שונים, שלחלקם לא היה קשר ממשי עם עבודתו הפילוסופית. הוא התראיין בטלוויזיה, כתב מאמרים לכתבי עת פופולריים, וספרו "תולדות הפילוסופיה המערבית" הפך לרב מכר, ולמקור ההכנסה העיקרי שלו למשך שארית חייו. בשנת 1949 קיבל את אות מסדר ההצטיינות. בשנת 1950 הוענק לו פרס נובל לספרות, "כאות הוקרה על כתביו המגוונים והמשמעותיים שבהם דגל באידיאלים הומניטריים ובחופש מחשבה".

בשנת 1952 התגרש ראסל בשלישית, ונשא לאישה את ידידתו אדית פינץ', שהייתה מורה לספרות אנגלית. בנו של ראסל, קונרד, ניתק קשר עם אביו בעקבות הגירושין, עד לשנת 1968.

בשנת 1963 זכה בפרס ירושלים לחופש הפרט והחברה, והיה הראשון שזכה בפרס[8].

לאחר מלחמת העולם השנייה הביע תמיכה בתקיפת ברית המועצות כדי שזו לא תשיג נשק גרעיני. בין השנים 1945 ל-1949, כל עוד היה לארצות הברית מונופול על הנשק הגרעיני, סבר שמלחמת מנע נגד ברית המועצות הכרחית כדי למנוע שואה עולמית. עוד ב-27 בספטמבר 1953 כתב בניו יורק טיימס מגזין: "מלחמת עולם חדשה תהא אמנם נוראה, אבל אני מעדיף אותה על אימפריה קומוניסטית עולמית"[4] אולם כבר באוקטובר 1953 הכחיש שאי פעם "תמך במלחמת מנע נגד רוסיה". בהמשך היה מעין מגשר בזמן משבר הטילים בקובה, והפך תומך נלהב בפירוק הנשק הגרעיני. בשנת 1961 נכלא שוב, משום שארגן שביתת שבת נגד הנשק הגרעיני. ראסל פעל נמרצות נגד מעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם[9]. בשנת 1966 פרסם ספר בשם "פשעי מלחמה בוייטנאם", והקים את ועדת ראסל - ועדה ציבורית לבדיקת מעורבותה של ארצות הברית בפשעי מלחמה.

אף שהיה רוזן, האצולה לא הייתה חלק מרכזי מחייו. הוא טען שעיקר התועלת שבתואר הייתה שהוא איפשר לו להשיג חדרים בבתי מלון[10]. בשנים 19671969 פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, בשלושה חלקים. ראסל נפטר בשנת 1970, בביתו שבויילס. על פי בקשתו לא נערך טקס קבורה דתי לציון מותו. גופתו נשרפה, ואפרו פוזר בהרי ויילס.

ארכיונו האישי של ראסל מצוי באוניברסיטת מקמסטר בקנדה.

תרומתו לפילוסופיה

Bertrand Arthur William Russell, 3rd Earl Russell
ציור של ברטראנד ראסל משנת 1923.

פילוסופיה אנליטית

ראסל היה אחד מהפילוסופים האנליטים החשובים ביותר, לצדם של פרגה, מור וויטגנשטיין. יחד עם מור הוביל את התפנית העיקרית בפילוסופיה הבריטית במאה העשרים: עזיבת האידיאליזם של הגל ובראדלי, לטובת סוג של ריאליזם נאיבי המבוסס על היגיון בסיסי.

בדומה לשאר הפילוסופים האנליטיים, ראסל שם דגש מיוחד על הלוגיקה והפילוסופיה של הלשון ככלי להבנת המציאות. הוא טען שבעיות רבות שהטרידו פילוסופים לאורך הדורות ניתן לפתור על ידי ניתוח לשוני פשוט של המילים שמרכיבות אותן.

לדוגמה: פילוסופים רבים טענו שהמתמטיקה, בניגוד למציאות החיצונית, קיימת באופן אבסולוטי, ולא רק נתפסת על ידי החושים. כלומר: 3 ועוד 3 שווים ל-6 גם כשחושבים עליהם במנותק מהמציאות החיצונית. ראסל טען שהקביעה הזו מגוחכת, משום שהיא מבוססת על הקשר בין המילים או המושגים "1" ו-"2". בניסוחו של ראסל:

"העובדה ש-3 ועוד 3 תמיד שווים ל-6 אינה מדהימה יותר מהעובדה ששלוש רגל תמיד יהיו שווים ליארד אחד" (מתוך תולדות הפילוסופיה המערבית, פרק אחרון)[11]

ראסל התנגד להפרדה שהייתה מקובלת בקרב פילוסופים בין שיטות העבודה של פילוסוף העוסק בלוגיקה לבין שיטות העבודה של פילוסוף העוסק באונטולוגיה, למשל. הוא שם דגש על מדע ושפה פורמלית ככלים העיקריים של כל הפילוסוף, בכל תחום[12]. הוא אימץ גם את תערו של אוקאם ככלל בסיסי בעבודתו הפילוסופית.

לוגיקה ופילוסופיה מתמטית

בלוגיקה מתמטית יצר ראסל את הפרדוקס הקרוי על שמו, "הפרדוקס של ראסל", שהוביל לתפנית בחקר יסודות תורת הקבוצות וליצירתה של תורת הקבוצות האקסיומטית, זאת בתגובה לניסיונו של המתמטיקאי והפילוסוף גוטלוב פרגה להעמיד את האריתמטיקה על בסיס אמיתות הלוגיקה. יחד עם הפילוסוף אלפרד נורת' וייטהד יצא ראסל למסע שאפתני של העמדת המתמטיקה על בסיס הלוגיקה, באמצעות ספרם המשותף "פרינקיפיה מתמטיקה". ראסל שאף ליצור מערכת אקסיומות בסיסית למתמטיקה כולה, שהיא אפקטיבית, עקבית ושלמה, דבר שהתגלה כבלתי אפשרי עם הוכחתו של משפט אי השלמות של גדל.

ראסל, כמו פרגה, תפס את הלוגיקה כקודמת לשפה, ושאף אף הוא לבסס לוגיקה שתוכל לסלק את העמימות והבלבול שמקורן בשפה הטבעית. ראסל המשיך בפיתוח הלוגיקה של פרגה, המבוססת על תחשיב הפרדיקטים, תוך שהוא מבקש לפתור שתי בעיות: הבעיה שנוצרה על ידי הפרדוקס של ראסל עצמו ובעיות שנוצרות כתוצאה של הבחנתו של פרגה בין מובן והוראה. ראסל הרבה להשתמש בעקרון התער של אוקהם ואף הרחיב אותו לשימושים נוספים. שאיפות אלה הובילו את ראסל לנסח עמדה הידועה כאטומיזם לוגי, ותורת ידיעה המתבססת על ההבחנה בין ידע מתוך היכרות וידע מתוך תיאור.

פילוסופיה של הלשון

ההבחנה בין מובן והוראה הובילה את פרגה לטעון שהוראתם של כל המשפטים היא ערך האמת שלהם ושהמשפטים נבדלים רק במובניהם. למשל למשפטים "כדור הארץ מקיף את השמש" ו-"2=1+1" ישנה אותה הוראה, ערך האמת החיובי. המשפטים נבדלים בכך שהמחשבה שהם מביעים שונה. במאמרו משנת 1905, על ההוראה (On Denoting) הציג ראסל פתרון משלו לבעיות אלו.

ראסל טען שהתפיסה של פרגה לפיה לכל ביטוי יש הוראה ומובן מציעה פתרון חלקי בלבד לשלוש חידות לוגיות, שתורתו של ראסל אמורה לפתור באופן מספק:

  • הצבת זהים: כאשר מחליפים מונחים שיש להם את אותה ההוראה המשפט אמור שלא להשתנות מבחינת הוראתו. "יצחק" זהה בהוראתו ל-"הבן של אברהם", אבל המשמעות של שני המשפטים "המורה שאלה האם יצחק הוא הבן של אברהם" ו-"המורה שאלה האם יצחק הוא יצחק" אינה זהה.
  • השלישי הנמנע: באופן כללי או ש-א' אמיתי או ש-א' שקרי ולא תיתכן אפשרות אחרת. אבל שני המשפטים "המלך הנוכחי של צרפת קרח" ו-"לא נכון שהמלך הנוכחי של צרפת קירח" הם שקריים, מכיוון שאין לצרפת מלך. על פי תורתו של פרגה, ביטויים אלו אינם אמיתיים או שקריים, אלא חסרי מובן.
  • בעיית אי הקיום: ניתן לדבר על דברים שאינם קיימים, למשל "לפגסוס יש צבע לבן" הוא משפט שכולל מושג שמתייחס למשהו שאינו קיים, אך אם אינו קיים לא ניתן להתייחס אליו. כיצד ניתן לפיכך לומר ש"פגסוס אינו קיים"?

הפתרון של ראסל היה לקבוע שישנם ביטויים בשפה שאינם שלמים, בפני עצמם, ולכן אינם תורמים הוראה למשפט השלם, אלה הם מחליפים ביטויים מורכבים יותר, שרק באמצעותם נקבעת ההוראה. המשפט "לפגסוס יש צבע לבן" מורכב למעשה מכמה חלקים עצמאיים, ויש לנתחו כ"יש דבר אחד בלבד שהוא פגסוס, ויש לו צבע לבן", ומשפט זה הוא שקרי משום שחלקו הראשון ("יש דבר אחד...") הוא שקרי. "המלך של צרפת" הוא ציון המקצר את הביטוי "קיים דבר אחד בלבד שהוא המלך הנוכחי של צרפת" וערך האמת של זה הוא שקרי (ומכאן שערך האמת של המשפט "לא נכון שהמלך הנוכחי של צרפת קרח" הוא אמיתי, ואינו חסר מובן). גם שמות ממשיים כמו "הומרוס" הם ביטויים מציינים, במקרה זה: "מחברן של האילדיאה והאודיסאה". למעשה רק כינויי הגוף כמו "הוא" או "זה" הם שמות לוגיים טהורים, שיש לנו היכרות ישירה עם נושאיהם.

מאמרו של ראסל נחשב, בעיני רבים, כפרדיגמטי עבור הפילוסופיה האנליטית ובפרט עבור הפילוסופיה של הלשון. הוא מראה כיצד ניתן, באמצעות ניתוח לוגי, להראות כי התחביר של השפה הטבעית אינו המדריך הטוב ביותר עבור הפרשן הפילוסוף.

אטומיזם לוגי

בהשראת תורת התאורים המיידעים, ראסל הציג את תורת האטומיזם הלוגי, לפיה הלוגיקה משמשת לאנליזה שמטרתה סילוק יישים מיותרים, ברוח התער של אוקהם. יש לנסות להחליף כל מושג במשפט בקונסטרוקציות לוגיות המתבססות על מושגים פשוטים יותר - המורים על יישים פשוטים ובלתי תלויים בהכרה האנושית. יש להפריד את הסדר והתכונות מהיישים עצמם ולהמירם במבנים לוגיים, כך למשל מספר מונה איננו יש, אלא התאמה חד-חד ערכית בין קבוצות.

סילוק היישים המיותרים נעזר בהיותה של הלוגיקה לשון אידיאלית, בניגוד ללשון היום-יומית. משפט אטומי, שאינו כולל דבר מלבד שם ופרדיקט כמו "דני נמוך", הוא משפט המורה על עובדה פשוטה. העובדות קודמות למשפטים המתארים אותן.

תורת הידיעה של ראסל

תורתו של ראסל מעניקה קדימות לאובייקטים שעמם ניתן ליצור היכרות ישירה, חושית, ולכן הטענות היסודיות ביותר בשפה מורכבות רק מאובייקטים כאלה ומכוללים. ראסל, כמו רוב הפילוסופים בעת החדשה, עסק בשאלת הקשר בין ההכרה ובין העולם החיצון לה (ראו גם סוליפסיזם). בתחילה פנה ראסל לבניית העולם החיצוני על סמך ההיכרויות שיש לנו ול"צופים אפשריים" כמותנו, ברוח הפנומנולוגיה, ואולם המימד הפסיכולוגיסטי בגישה זו הביא אותו לקבל, בסופו של דבר, שיש לבסס את ידיעת העולם החיצון לנו על בסיס משפטים וטענות שאינם מתבססים רק על מבנים לוגיים ואובייקטים אותם ניתן להכיר באופן ישיר אלא גם על טענות שלא ניתנות לביסוס מסדני, כמו טענות אינדוקטיביות וסיבתיות, מתוך ההנחה שהעולם סדור ואינו אקראי.

ראסל ציין שעבור מי שמחזיק בגישה אמפריציסטית זוהי מסקנה קשה לעיכול ואולם הקושי נובע מפירוש לא נכון של מושג הידיעה. ראסל טען שמקורו של מושג הידיעה הוא בחיים המדעיים והפרגמטיים של טרם הפילוסופיה; ולדוגמה ידיעה שפרי מסוים הוא בשל בזכות הצבע שלו היא ידיעה אמיתית גם אם לא ניתן להצדיק אותה על סמך הניסיון בלבד (מכיוון שהיא תלויה באינדוקציה).

אתיקה

ראסל טען בתקיפות שהאתיקה אינה חלק מתחום הפילוסופיה, ועמדותיו המוסריות אינן חלק ממשנתו הפילוסופית. עם זאת, לעיתים קרובות הביע דעות בנושאים אתיים. עמדותיו בתחום זה הושפעו רבות מעמדותיו של ג. א. מור. ראסל האמין שהטוב והרע הם אבסולוטיים, אבל ניתן לקבוע מה הם רק באמצעות אינטואיציה. (ראו גם: כשל נטורליסטי)

עמדותיו

The time you enjoy wasting is not wasted time. Bertrand Russell, 1872-1970 -en
זמן שנהנים לבזבזו אינו זמן מבוזבז. ברטראנד ראסל, 1872-1970.

פוליטיקה ומדינות

Bertrand Russell leads anti-nuclear march in London, Feb 1961
ברטראנד ראסל מנהיג צעדה נגד נשק גרעיני בלונדון, פברואר 1961.

ראסל היה פציפיסט מצעירותו, אולם מלחמת העולם השנייה הובילה אותו למיתון עמדתו. הוא טען שיש מקרים קיצוניים שבהם מלחמה מונעת רעה גדולה יותר. לכל אורך חייו התנגד לנשק גרעיני, פעל לפירוק הנשק הגרעיני ועמד בראש התנועה לפירוק נשק גרעיני. בהקשר זה ידועה אמרתו (המבוססת על משחק מילים באנגלית): " War is not about who is right, but who is left". התנגד למלחמת וייטנאם, ויזם את הקמת ועדת ראסל לחקירת מעורבותה של ארצות הברית בפשעי מלחמה[9].

בצעירותו תמך בקומוניזם, אולם ביקורו בברית המועצות בשנת 1920 איכזב אותו מאוד, ושינה את דעתו. בעקבות זאת כתב ראסל חיבור חשוב בשם "התאוריה והפרקטיקה של הבולשביזם", שהשפיע מאוד על דעת הקהל במערב.

ראסל היה תומך נלהב בדמוקרטיה עולמית, וכתב על כך מאמרים רבים.

לאורך מרבית חייו תמך בשוויון זכויות מלא לכל בני האדם. הוא תמך בפומבי בזכות בחירה לנשים כבר בצעירותו. עם זאת, בחלק מכתביו המוקדמים ניתן למצוא שרידי גזענות כלפי שחורים[13].

ב-31 בינואר 1970 פרסם ראסל הודעה המגנה את "התוקפנות הישראלית במזרח התיכון", המתייחסת להפצצות הישראליות בעורף המצרי בזמן מלחמת ההתשה. הוא קרא לנסיגה ישראלית לגבולות הקו הירוק ותמך בזכות השיבה לפלסטינים. זו הייתה ההצהרה הפוליטית האחרונה של ראסל, והיא הוקראה בכנס פרלמנטרי בינלאומי בקהיר ב-3 בפברואר 1970, יום לאחר מותו[14].

דת ואלוהים

ראסל התקשה לקבוע האם עליו להגדיר את עמדתו הפילוסופית כלפי הדת כאגנוסטית או שמא כאתאיסטית[15]. בתחום זה הציג את המשל "קנקן התה של ראסל", המדבר על קנקן תה שאיש אינו יכול להוכיח את קיומו. ראסל התנגד לדתות, ובפרט לנצרות[16].

מין ויחסים

Civilized people cannot fully satisfy their sexual instinct without love. Bertrand Russell, 1872-1970 -en
אנשים תרבותיים לא יכולים להשביע באופן מלא את האינסטינקט המיני שלהם ללא אהבה. ברטראנד ראסל, 1872-1970

ראסל היה מאוד ליברלי בתחום המין ביחס לתקופתו. הוא קרא תיגר על תפישת הנישואים הוויקטוריאנית שהייתה מקובלת בארצות הברית ובבריטניה באותה תקופה. הוא הביע תמיכה במין מחוץ לנישואין, והציע מודל של "נישואים לניסיון" שאינם מחייבים לנאמנות. ראסל הציג את עמדותיו בנושא הנישואים בספרו "נישואים ומוסר".

דעות אלה הובילו לפיטוריו מאוניברסיטה בניו יורק, ולסקנדל תקשורתי גדול בעת שהותו בארצות הברית.

ראסל היה גם מהראשונים לתמוך בנישואים חד-מיניים ובחינוך מיני.

כתביו

מתורגמים לעברית

  • בעיות הפילוסופיה, תרגום: מ. שטרנברג, עריכה: ח"י רות, הוצאת מאגנס, תשכ"ז
  • ברטרנד ראסל היקר...: מבחר מתוך חליפת המכתבים שלו עם הקהל הרחב 1950-1968, מבוא ועריכה: בארי פיינברג ורונלד קסרילס, תרגום: אריה שור, ירושלים: י. מרכוס, 1971.
  • כיבוש האושר; תרגום: חדוה רותם, עריכה: מ. בנארי, תל אביב: אחיאסף, 1970.
  • עקרונות השיקום החברתי, תרגום: א. רובינשטיין, 1975
  • שלטון: ניתוח חברתי חדש, תל אביב: עם עובד, תשי"ג
  • בשבח הבטלה ומסות אחרות ; תרגום ועריכה: יורם רוזלר, ירושלים: א’ רובינשטין, 1975.
  • ניצחון ולא בנשק, תרגום: בועז עברון, הבאה לדפוס: עמיקם גורביץ, תל אביב: עמיקם, תשכ"ד.
  • הנשואין והמוסר; תרגום: י’ בן-אמיתי, עריכה: ראובן גרוסמאן, תל אביב: מצפה, תר"ץ.
  • הסמכות והיחיד; תרגום: ש’ שיחור, תל אביב: דגה, תשכ"ז.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מכּתביו:

ספרים נבחרים באנגלית

הערות שוליים

  1. ^ Bertrand Russell, Free Thought and Official Propaganda, Watts & Co.. (באנגלית)
  2. ^ גלריית ברטראנד ראסל (אנגלית)
  3. ^ The Autobiography of Bertrand Russell, p.38
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 פול ג'ונסון, אינטלקטואלים פרק 8, דביר, 1996 בישראל ; 1988 בחו"ל
  5. ^ ראסל בספרייה החופשית האינטרנטית (אנגלית)
  6. ^ Russell, Bertrand, “The Future of Pacifism”, The American Scholar, (1943) 13: 7–13
  7. ^ אוסף ציטוטים של איינשטיין
  8. ^ "פרס ירושלים" הוענק ללורד ברטראנד ראסל, דבר, 30 באפריל 1963
  9. ^ 9.0 9.1 "טריבונל ראסל" הרשיע את ארצות הברית ב"פשעי מלחמה", דבר, 11 במאי 1967
  10. ^ ראסל באתר "Ward's Book of Days"
  11. ^ Bertrand Russell, A History of Western Philosophy, George Allen & Unwin Ltd, London, 1946 ISBN 0-415-32505-6
  12. ^ Russell, Bertrand (1992). The Analysis of Matter. London: Routledge. p. 424. ISBN 0-415-08297-8.
  13. ^ Bertrand Russell, Marriage and Morals, pg. 266 (1929)
  14. ^ Bertrand Russell's Last Message, ‏31 בינואר 1970 (באנגלית)
  15. ^ Bertrand Russell ,Am I An Atheist Or An Agnostic?
  16. ^ Bertrand Russell, Why I am Not a Christian, positiveatheism site
9 ביולי

9 ביולי הוא היום ה-190 בשנה (191 בשנה מעוברת), בשבוע ה-28 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 175 ימים.

אגנוסטיות

אַגְנוֹסְטִיוּת, או אגנוסטיציזם, היא השקפה פילוסופית לפיה אין להניח או להסיק דבר לגבי דברים או גורמים שקיומם עדיין לא הוכח, כאשר הכוונה היא, שאין להניח שהם בכלל אינם קיימים או להיצמד לאמונה שהם אכן קיימים. בהקשר של האמונה באלוהים, על פי ההשקפה האגנוסטית, אין שלילה מוחלטת של קיומו האפשרי של האלוהים, אך היא גורסת שאין באפשרות האדם והמדע להוכיח אם דבר כמו אלוהים, או כל דבר רוחני אחר שהוא מעבר לטבע ולתפיסה החושית - קיים או לא. השקפה זו מתייחסת בעיקר לאלוהות, אך גם לכל דבר הנמצא מחוץ להשגת החושים ולהיסק השכלי, ועל פיה, לבעיה לגבי הוכחת קיומו או אי קיומו של האלוהים, אין עדיין פתרון או שאינה ניתנת כלל לפתרון במהותה.

לפיכך, אגנוסטיקן הוא אדם שדוגל בהשקפה הזאת בהקשר של האמונה באלוהים - הוא אינו כופר בהימצאות אלוהים, ובכך הוא נבדל מהאתאיסט, אך גם אינו מניח שהאל אכן קיים, ובכך הוא נבדל מהמאמין.

ישנם אגנוסטיקנים הטוענים כי לא ניתן כלל להגיע לוודאות לגבי קיומה של ישות אלוהית כלשהי, ולעומתם יש אגנוסטיקנים הטוענים כי יש אפשרות להגיע לוודאות שכזו, אך הם עדיין לא הגיעו אליה. כמו כן, רוב האגנוסטיקנים מתייחסים בספקנות לטיעונים דתיים למיניהם.

מקור המונחים "אגנוסטיות" ו"אגנוסטיקן" הוא בשפה היוונית:

המילה ἀ (א) שפירושה "לא"

והמילה γνῶσις (גנוסיס) שפירושה "ידע"מונחים אלו נטבעו לראשונה בשנת 1869 על ידי תומאס הנרי האקסלי, אם כי הרעיון שבבסיס ההשקפה הזאת על קיום האל כ"נעלם" או כמשהו שאין להניח כי הוא קיים או אינו קיים ושלא ניתן להוכיח את עצם קיומו, היה קיים כבר בתקופת יוון העתיקה. הפילוסוף הסופיסטי הקדם-סוקרטי פרוטגורס נודע כבעל השקפה אגנוסטית. בספרו "על האלים" כתב:

בין האגנוסטיקנים הידועים ביותר בתקופה המודרנית נמנים תומאס הנרי הקסלי, צ'ארלס דרווין, אלברט איינשטיין וברטראנד ראסל.

אלפרד נורת' וייטהד

אלפרד נורת' וייטהד (באנגלית: Alfred North Whitehead;‏ 15 בפברואר 1861, רמסגייט, קנט, בריטניה – 30 בדצמבר 1947, קיימברידג', ארצות הברית) היה פילוסוף, פיזיקאי ומתמטיקאי בריטי, שעסק בלוגיקה, מתמטיקה, פילוסופיה של המדע ומטאפיזיקה.

ספרו הידוע ביותר במתמטיקה הוא ה"פרינקיפיה מתמטיקה", אותו כתב יחד עם ברטראנד ראסל. וייטהד ביצע את רוב עבודתו במתמטיקה כאשר היה בטריניטי קולג' באוניברסיטת קיימברידג' (בריטניה) מ-1884 עד 1910. בשלב הבא בקריירה שלו, בלונדון מ-1910- עד 1924, עסק בפילוסופיה של המדע ושל החינוך. ב-1924 עבר לאוניברסיטת הרווארד לשלב האחרון בקריירה שלו, שבו ייסד את הפילוסופיה התהליכית. הוא הוזמן להרצות ב-1927 באוניברסיטת אדינבורו, והרצאות אלו הביאו לספרו החשוב "תהליך ומציאות".

עבודתו החשובה ביותר בתחום הפיזיקה הייתה תאוריה של כבידה שהתחרתה עם זו של איינשטיין במשך עשורים רבים. התאוריה של וייטהד זכתה לפחות תשומת לב מזו של איינשטיין, והופרכה בשנת 1972 באמצעות השוואה בין הערכים הנצפים והחזויים של קבוע הכבידה, .

בקווים כלליים, דעותיו הפוליטיות של וייטהד היו ליברטריאניות. ביטוי תמציתי להן נמצא במשפט שכתב: "כיום, המגע בין יחידים וקבוצות מתבצע באחת משתי צורות, כוח או שכנוע. סחר הוא הדוגמה המשמעותית ביותר לשכנוע. מלחמה, עבדות וכפייה ממשלתית הם דוגמאות של כוח".

אפוסטריורי

אפוסטריורי או א-פוסטריורי (לטינית: a posteriori, שפירושו: "מתוך מה שבא אחר-כך") הוא מונח בלוגיקה או בפילוסופיה שבא להניח טיעון שמהלכו הוא מן הסיבות הנראות לעין אל הסיבות הלא-ידועות, כלומר, מן החוויות והניסיון שלנו. לעומתו, טיעון א-פריורי הוא טיעון שמתחיל מהסיבות אל המסקנות.

ישנן עובדות רבות שאנחנו יודעים דרך החושים שלנו, כגון: דברים נופלים כלפי מטה ולא מעלה, או: שמן לא מתערבב עם מים. אלו אמיתות שאנחנו יודעים אותן מניסיון הרבה לפני שיש באפשרותנו להסבירן. כל עוד לא נוכל להסביר אותן מבחינה מדעית (כוח הכבידה או הקוטביות של מולקולות השמן), ידיעותינו יהיו ידיעות א-פוסטריוריות.

אפיקורוס (כתב עת)

אפיקורוס (האות יו"ד מודפסת במהופך) היה כתב עת חילוני מייסודה של עמותת האתאיסטים בישראל שיצא לאור בשנים 1997–1999.

כתב העת הופיע לראשונה בחורף 1997, בעריכתם של התסריטאי רון גואטה ועורך הדין רן שלום, מייסדי עמותת האתאיסטים בישראל. יצאו לאור רק שני גיליונות, בני 64 עמודים כל אחד, בגודל A4. הגיליון השני והאחרון יצא לאור בחורף 1999.

בגליונות פורסמו קטע מתוך הרצאה של יהושע פורת, ראיון עם פרופסור צבי מזא"ה, שיחה עם הרב יואל בן-נון ושיחה עם הסופרת גיל הראבן, דיווח מורחב על יוסף חיים ברנר והתקופה בארץ ישראל, קטע מתוך ספר של יוסף לפיד, הסיפר של מארק טויין על "בסי הקטנה", ההרצאה הקלאסית של הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל, ראיון עם פרופסור מייקל מרטין מאוניברסיטת בוסטון, מחבר הספר Atheism - A Philosophical Justification, מאמר על האתאיזם בהשקפת עולמו של ריצ'רד דוקינס, ועוד כתבות וראיונות.

ג. א. מור

ג'ורג' אדוארד מוּר (באנגלית: George Edward Moore;‏ 4 בנובמבר 1873 - 24 באוקטובר 1958) היה פילוסוף בריטי, ממייסדי הפילוסופיה האנליטית (לצידם של לודוויג ויטגנשטיין, ברטראנד ראסל וגוטלוב פרגה). תרם רבות לאתיקה, אפיסטמולוגיה ומטאפיזיקה.

האסכולה האלאטית

האסכולה האלאטית היא אסכולה בפילוסופיה הקדם-סוקרטית התופסת את המציאות כמהות אחת, קבועה, בלתי מונעת ובלתי משתנה. היא טוענת שמה שנתפס בעינינו כשינוי, אינו אלא אשליה. בפועל, המציאות קבועה ובלתי משתנה.

פרמנידס וזנון נמנים על אסכולה זו. הם נולדו ופעלו בעיר אליאה שמצויה בדרום איטליה ועל שמה הם קרויים. גם מליסוס איש סאמוס היה ממפתחי הפילוסופיה.

הפרדוקס של ראסל

הפרדוקס של ראסל הוא פרדוקס שהציע הפילוסוף והלוגיקן ברטראנד ראסל בשנת 1901, במכתב ששלח למייסדה של הלוגיקה המתמטית, גוטלוב פרגה. לפרדוקס הייתה השפעה מכרעת על התפתחותה של תורת הקבוצות ועל התפתחות המתמטיקה בכלל. פרגה, שקיבל את מכתבו של ראסל זמן קצר לפני השלמת הכרך השני של ספרו "יסודות האריתמטיקה", הבין שגישתו המקורית, המכונה היום תורת הקבוצות הנאיבית, מביאה לסתירה, וויתר על השלמת הספר.

מוסכמה בסיסית בתורת הקבוצות קובעת שקבוצה מוגדרת על-פי האיברים השייכים לה. ראסל התייחס להנחה יסודית אחרת, שלפיה אפשר (לכאורה) להגדיר קבוצה באמצעות כלל שיקבע מהם האיברים השייכים לה.

חילוניות

חילוניות היא אידאולוגיה שסוברת שיש לאדם זכות להיות חופשי משליטה דתית וכן מכפייה דתית של הממשל ושנהלי הממשל ומוסדותיו צריכים להתקיים בנפרד מהדת ו/או אמונות דתיות בתוך מדינה שהיא נייטרלית בענייני אמונה.

ישנם הוגי חילוניות הביקורתיים כלפי אדיקות דתית וטוענים שדת משתמשת באמונות טפלות במקום בהגיון ובשיטות מדעיות ובכך מונעת את ההתקדמות האנושית. החילוניות עושה שימוש בפילוסופיה היוונית ובפילוסופיה הרומית, במרקוס אורליוס ואפיקורוס וכן בהוגי הנאורות כדני דידרו, וולטר, תומאס ג'פרסון ותומאס פיין. ובאנשים בעלי מחשבה לא דוגמתית: אתאיסטים ואגנוסטיקנים כמו ברטראנד ראסל, רוברט ג. אינגרסול, אלברט איינשטיין, סם האריס וריצ'רד דוקינס.

התפיסה האירופית לחילוניות הנקראת 'לאיסיטה', טוענת שהחילוניות היא תנועה החותרת למודרניזציה, ולהתבדלות מערכים דתיים ומסורתיים. סוג זה של חילוניות, ברמה חברתית או פילוסופית, לפעמים מתרחש גם בזמן שאין ביטוי מדיני או משפטי לחילוניות, כמו במדינות: ישראל, נורווגיה והממלכה המאוחדת. בארצות הברית, התפיסה היא שהחילוניות המדינית הגנה על הדת מהתערבות של הממשלה. בזמן שחילון חברתי הוא פחות שכיח במדינות שונות, תנועות פוליטיות או חברתיות תומכות בחילוניות מסיבות שונות.

את המונח "חילוניות" (secularism) טבע הסופר הבריטי ג'ורג' הוליוק ב-1846, הוליוק המציא את המונח כדי לשקף את השקפתו הרואה סדר חברתי הנפרד מהדת, מבלי לבטל או לבקר בצורה פעילה את האמונה הדתית. כאגנוסטיקן הוליוק טען כך:

על אף שהמושג היה חדש, הדעות שעליהם היה מבוסס המושג היו קיימות לאורך ההיסטוריה. לדוגמה שיטתו הפילוסופית של אבן רושד, שכללו הפרדה בין דת לפילוסופיה.

בארי קוזמין מהמוסד לחקר החילוניות בחברה ובתרבות מפצל את החילוניות לשני סוגים: חילוניות חזקה וחילוניות חלשה. לפי קוזמין, "הדוגל בחילוניות חזקה מתייחס לטענות דתיות כלא-לגיטימיות מבחינה אפיסטמולוגית, שאין להן הצדקה על ידי היגיון או ניסיון." לעומת זאת, ההשקפה של החילוניות החלשה היא "השגה של אמת מוחלטת הייתה בלתי אפשרית ולכן ספקנות וסובלנות צריכים להיות עקרונות העולים על הערכים בשיחה על מדע ודת."

לודוויג ויטגנשטיין

לודוויג ויטגנשטיין (בגרמנית: Ludwig Wittgenstein;‏ 26 באפריל 1889 – 29 באפריל 1951) היה פילוסוף אוסטרי-בריטי ממוצא יהודי. הגותו העיקרית היא בנושאי פילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של המתמטיקה, פילוסופיה של הפסיכולוגיה ופילוסופיה של המדע. היה תלמידו של גוטלוב פרגה, ובקיימברידג' למד אצל ברטראנד ראסל.

ויטגנשטיין כתב שני חיבורים עיקריים: "מאמר לוגי פילוסופי" (טרקטטוס לוגיקו-פילוסופיקוס) ו"חקירות פילוסופיות" (שראה אור רק לאחר מותו). שני הספרים הוכרו כיצירות פילוסופיות מרכזיות ופורצות דרך במאה ה-20. רבים מצביעים על תהליך פילוסופי שעבר ויטגנשטיין במהלך חייו בין כתיבת הספרים, ולכן מבחינים בין "ויטגנשטיין המוקדם" לבין "ויטגנשטיין המאוחר".

מונאדה (לייבניץ)

מונאדה היא אובייקט פילוסופי שתיאר הפילוסוף גוטפריד וילהלם לייבניץ.

לפי לייבניץ, לכל אובייקט ישנה מונאדה העומדת בעבורו ושנושאת את כל האינפורמציה לגביו. אותו אובייקט אשר בעבורו עומדת המונאדה הוא "אובייקט אינטנציונאלי" של המונאדה. המונאדות הן נשאי אינפורמציה, כשהאובייקט אותו מייצגת המונאדה הוא "מצב אינפורמטיבי" של המונאדה. המונאדות הן דברים פשוטים שאינם ניתנים לפירוק מכל סוג שהוא.

בעיה העולה מתאוריית המונאדות של לייבניץ היא כיצד נוצרות וכלות מונאדות. נניח לדוגמה שיש קיר הבנוי מלבנים, ודאי המונאדה שתישא את האינפורמציה בעבורו תהיה מונאדה של "קיר עשוי מלבנים", אך אם נשבור את הקיר ונקבל ערימה של לבנים, מה יהיה אז? מה תהיה המונאדה במצב כזה?

אין תמימות דעים לגבי תשובתו של לייבניץ במקרה כזה, אך הועלו מספר סברות לגבי האופציות בהן היה עשוי לבחור:

מונאדת קיר הלבנים "התחלפה" במונאדה של "ערימת לבנים". בעצם ישנה טרנספורמציה: האינפורמציה הקודמת שנשאה המונאדה הוחלפה.

ניתן להקשות על לייבניץ ולשאול מה יהיה במקרה בו נפזר את הבלוקים כך שלא יהוו עוד ערימה, מה אז? ייתכן, שלייבניץ היה משיב, כי מונאדת קיר הלבנים הפכה למונאדה של אחד הבלוקים.למונאדות אין חלונות, אין קשר סיבתי ביניהן; הן כמו איים, האל הוא המסנכרן בין המונאדות בהרמוניה מושלמת.

מניפסט ראסל-איינשטיין

מניפסט ראסל-איינשטיין פורסם בלונדון ב-9 ביולי 1955 על ידי הפילוסוף ברטראנד ראסל בעיצומה של המלחמה הקרה. המניפסט הדגיש את הסכנות בשימוש בנשק גרעיני וקרא למנהיגי העולם לחפש פתרונות שלום לסכסוכים בינלאומיים.

על המניפסט חתמו 11 מדענים אינטלקטואליים, ביניהם אלברט איינשטיין, שחתם על המניפסט מספר ימים לפני מותו ב-18 באפריל 1955.

עשרת הכבלים

עשרת הכבלים בבודהיזם הם אלו הכובלים את בני האדם שטרם חוו הארה.

מי שהצליח לנתק את שלושת הכבלים הראשונים מתחיל את המסע לנירוואנה, ואילו זה שהצליח לנתק את כל עשרת הכבלים הופך לבודהה שפירושו מואר.

התמקדות ב"עצמי" - אמונה בזהות אישית

ספק - בעיקר בבודהה ובתורתו. יש להדגיש כי הבודהיזם אינו דוגמטי, ולכן אינו דורש ציות עיוור או אוסר על שאילת שאלות.

היצמדות לטקסים ולפולחנים - אמנם הבודהיזם כמו כל פילוסופיה מוסרית דורש ערכי מוסר גבוהים, אולם אינו דורש אותם כציות עיוור אלא כתוצאה של מודעות והבנה. בנוסף, הבודהיזם לא דורש היצמדות לטקסי דת (אם כי אינו שולל אותם).

השתוקקות חושית / תשוקה חושנית (אחד מהיבטי הטנהא), זו המצוירת במרכז גלגל החיים

שנאה, זדון, רצון-להרע

תאווה חומרנית (אחד מהיבטי הטנהא )

תאווה לקיום חסר הצורה (אחד מהיבטי הטנהא הייחודי למודטים)

גאווה

חוסר שקט

בורות (בערות)

פילוסוף

פילוסוף הוא אדם העוסק בפילוסופיה. הפילוסוף שואל שאלות כגון מהו מבנה העולם, האם קיים אלוהים ומהי הנפש האנושית. הוא דן בשאלות רבות ובהן מוסריות, קיומיות ומדעיות.

פילוסופיה אנליטית

פילוסופיה אנליטית היא זרם של הפילוסופיה שהתפתח החל מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ועיסוקה בראשיתה היה בעיקר בניתוח (אנליזה) של השפה ובניתוח משמעותם של מושגים ומילים, והיחסים הלוגיים ביניהם. הפילוסופיה האנליטית בראשיתה תפסה כתנאי בל-יעבר לדיון פילוסופי שללא האפשרות לבטא, באופן חד משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כשייך לפילוסופיה. האירוע המכונן של הפילוסופיה האנליטית מכונה המהפך הלשוני, מהפך שהציב את השפה במרכז העיסוק הפילוסופי למשך מרבית המאה ה-20. מאפיינים חשובים של הפילוסופיה האנליטית הם השימוש הנרחב בלוגיקה ככלי מרכזי במחקר הפילוסופי, וכן עיסוק בפילוסופיה של השפה, פילוסופיה של המתמטיקה ופילוסופיה של המדע. הלוגיקה והמתמטיקה משמשות בפילוסופיה האנליטית הן ככלים וכמודלים לחשיבה פילוסופית נכונה והן כמושא מחקר בפני עצמן.

אבות הפילוסופיה האנליטית הם גוטלוב פרגה, ברטראנד ראסל, ג'ורג' אדוארד מור, לודוויג ויטגנשטיין והוגי החוג הווינאי. פילוסופים בולטים נוספים הם קוויין, אוסטין, דונלד דייווידסון, קריפקי, פאטנם ורורטי.

ההוגים האנליטיים חלוקים ביניהם בנקודות מגוונות. מאפיינים משותפים להגותם הם העיסוק בלשון ובשפה, השאיפה לאובייקטיביות ולשחרור מהמגמות הפסיכולוגיסטיות בפילוסופיה (ובעיקר מהמסקנות של קאנט בדבר התנאים הסינתטים-אפריורים להכרה), ועיסוק בבעיות התיחום של הפילוסופיה ושל המדע. ההוגים האנליטיים לא קיבלו את עמדותיהם של הגל, ניטשה, מרקס או פרויד ואף התנגדו להן במפורש.

ניתן לומר שהמקור לשאיפותיה של הפילוסופיה האנליטית הוא הרצון להסיר את הבלבול והמבוכה מתוך הפילוסופיה ולעשות זאת על ידי בירור מדוקדק ומפריד (אנליזה לוגית) של טענות פילוסופיות. בראשית דרכה ניסתה הפילוסופיה האנליטית למצוא קריטריונים לפיהם ניתן לנתח כל אמירה פילוסופית ולקבוע לאילו מהן יש משמעות ומובן ואילו אמירות הם נעדרות משמעות ונוצרו בגלל שימוש לא נכון בשפה.

על אף שורשיה הגרמניים הפכה הפילוסופיה האנליטית לזרם הפילוסופי המרכזי במדינות דוברות האנגלית ולעיתים היא אף מוגדרת כפילוסופיה של העולם האנגלו-אמריקני במאה העשרים. מקובל לראות בפילוסופיה הקונטיננטלית זרם מנוגד לפילוסופיה האנליטית.

פילוסופיה של הלשון

פילוסופיה של הלשון או פילוסופיה של השפה היא תחום בפילוסופיה החוקר את השפה על היבטיה השונים, כולל היחס בין מבנה לוגי לביטוי הלשוני, יכולתה של השפה להביע אמת, משמעותם של משפטים ומילים, אפשרות ותנאי התרגום הנאות, מקורם של פרדוקסים, היחס בין מובן לשימוש, החפיפה בין שפה ומחשבה ועוד. התנועה הפילוסופית המכונה פילוסופיה האנליטית התמקדה בתחילתה בעיסוק בשאלות הנוגעות לשפה ותפסה כתנאי בל יעבר שללא האפשרות לבטא, באופן חד-משמעי, עמדות בנוגע לנושא מסוים, לא ניתן לקבל נושא זה כחלק מן הדיון הפילוסופי.

פילוסופים בולטים שעסקו בפילוסופיה של השפה הם גוטלב פרגה, ברטראנד ראסל, לודוויג ויטגנשטיין, וילארד ואן אורמאן קוויין, מייקל דאמט, ג'ון סירל, דונלד דייווידסון, סול קריפקי וסטיבן ניל.

פרדוקס הספר

פרדוקס הַסַּפָּר הוא פרדוקס מפורסם, המיוחס לפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל. לגרסתו הפורמלית של הפרדוקס, שקרויה הפרדוקס של ראסל, נודעה השפעה רבה על חקר יסודות תורת הקבוצות.

בעיירה גר ספר, המספר את כל התושבים שאינם מספרים את עצמם, ורק אותם. מי מספר את הספר?

אם הספר מספר את עצמו, יש סתירה. שהרי הוא מספר רק את אלה שאינם מספרים את עצמם, ולכן לא אותו.

אם הספר אינו מספר את עצמו, אזי הוא נמנה עם התושבים שאינם מספרים את עצמם, ולכן הוא מספר את עצמו. שוב סתירה.הפרדוקס מביא אותנו למסקנה שהעיירה אינה קיימת: הנחות היסוד של הפרדוקס שגויות, ומכאן נובעת הסתירה. פרדוקס הספר הוא ניסוח פופולרי לאנטינומיה (סתירה פנימית) שאפשרית בהגדרת הקבוצה בתורת הקבוצות הנאיבית. לפי ההגדרה הנאיבית של מושג הקבוצה, קבוצת כל הקבוצות שאינן מכילות את עצמן כאיבר היא קבוצה קיימת. הגדרה זו מובילה לסתירה כיוון שהקבוצה הזו לא יכולה להכיל את עצמה, וכן גם לא יכולה שלא להכיל את עצמה. כדי להימנע מסתירות כאלו, פיתחו ארנסט צרמלו ואברהם הלוי פרנקל בתחילת המאה העשרים מערכת של אקסיומות שמתארות באופן ריגורוזי את מושג הקבוצה, וכך נמנעות מסתירות פנימיות. מערכת זו היא הבסיס לתורת הקבוצות האקסיומטית.

קנקן התה של ראסל

קנקן התה של ראסל (באנגלית: Russell's teapot), המכונה לעיתים קנקן התה השמימי או קומקום התה הקוסמי הוא אנלוגיה אשר טבע לראשונה הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל, ואשר נועדה להפריך את הטיעון שגורס כי במקרה של אמונה דתית, שאי אפשר להפריכה, נטל ההוכחה עובר אל הספקן ועליו להוכיח שהאמונה לא נכונה.

הטַענה נכתבה לראשונה במאמר "הֲיש אלוהים?", ששלח ראסל למגזין Illustrated ב-1952, אולם המגזין לא פרסם את המאמר.

ב-1958 הזכיר ראסל את הטענה כסיבה לכפירתו באלוהים.

גרסה מפורסמת ומאוחרת יותר של הטיעון משתמשת בחד-קרן הוורודה הבלתי נראית. היתרון בגרסה מעודכנת זו הוא שקיום האובייקט אינו ניתן להפרכה בעקרון, ולא רק באופן מעשי בזמן זה או אחר ובעזרת טכנולוגיה מסוימת.

בתגובה, הפילוסוף פול צ'מברליין אומר שזוהי שגיאה לוגית לטעון שנטל ההוכחה רובץ על טוען טענה חיובית (קרי, יש אלוהים) בעוד הוא אינו רובץ על טוען טענה שלילית (קרי, אין אלוהים). לדוגמה, על השולל קיומה של דמות משמעותית בהיסטוריה האנושית, כדוגמת וינסטון צ'רצ'יל, רובץ נטל ההוכחה. בדיוק כמו, ואולי אף יותר, מהטוען שדמות כזו אכן קיימת.

תולדות הפילוסופיה המערבית (ספר)

תולדות הפילוסופיה המערבית (באנגלית: A History of Western Philosophy) הוא ספר מקיף על תולדות הפילוסופיה המערבית החל מהפילוסופיה קדם-סוקרטית ועד הפילוסופיה האנליטית של תחילת המאה העשרים. הספר נכתב על ידי הפילוסוף והמתמטיקאי ברטרנד ראסל ויצא לאור בשנת 1945.

הספר מהווה ניסיון ראשון לספר את תולדות הפילוסופיה מנקודת מבט היסטורית ותרבותית. הספר זכה להצלחה רבה מזמן הוצאתו ונחשב גם כיום לרב-מכר, זאת למרות ביקורת אקדמית רבה אודותיו. הספר נכלל ברשימת היצירות אשר בגינן קיבל ראסל את פרס נובל לספרות ב-1950.

זוכי פרס נובל לספרות
19011925 פרידום (1901)מומזן (1902)ביירנסון (1903)אצ'גרי, מיסטרל (1904)סנקביץ' (1905)קרדוצ'י (1906)קיפלינג (1907)אויקן (1908)לגרלף (1909)הייזה (1910)מטרלינק (1911)האופטמן (1912)טאגור (1913) • לא חולק (1914)רולן (1915)היידנסטם (1916)גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918)שפיטלר (1919)האמסון (1920)פרנס (1921)בנאבנטה (1922)ייטס (1923)ריימונט (1924)שו (1925) Nobel Prize
19261950 דלדה (1926)ברגסון (1927)אונדסט (1928)מאן (1929)לואיס (1930)קרלפלט (1931)גולסוורתי (1932)בונין (1933)פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935)או'ניל (1936)גאר (1937)בק (1938)סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943)ינסן (1944)מיסטרל (1945)הסה (1946)ז'יד (1947)אליוט (1948)פוקנר (1949) • ראסל (1950)
19511975 לגרקוויסט (1951)מוריאק (1952)צ'רצ'יל (1953)המינגווי (1954)לכסנס (1955)חימנס (1956)קאמי (1957)פסטרנק (1958)קווזימודו (1959)פרס (1960)אנדריץ' (1961)סטיינבק (1962)ספריס (1963)סארטר (1964)שולוחוב (1965)עגנון, זק"ש (1966)אסטוריאס (1967)קאוובטה (1968)בקט (1969)סולז'ניצין (1970)נרודה (1971)בל (1972)וייט (1973)יוהנסון, מרטינסון (1974)מונטאלה (1975)
19762000 בלו (1976)אליכסנדרה (1977)בשביס-זינגר (1978)אליטיס (1979)מילוש (1980)קנטי (1981)גארסיה מארקס (1982)גולדינג (1983)סיפרט (1984)סימון (1985)סויינקה (1986)ברודסקי (1987)מחפוז (1988)סלה (1989)פס (1990)גורדימר (1991)וואלקוט (1992)מוריסון (1993)אואה (1994)היני (1995)שימבורסקה (1996)פו (1997)סאראמאגו (1998)גראס (1999)שינג'יאן (2000)
2001 ואילך נייפול (2001)קרטס (2002)קוטזי (2003)ילינק (2004)פינטר (2005)פאמוק (2006)לסינג (2007)לה קלזיו (2008)מילר (2009)ורגס יוסה (2010)טראנסטרמר (2011)מו (2012)מונרו (2013)מודיאנו (2014)אלכסייביץ' (2015)דילן (2016)אישיגורו (2017)
פילוסופיה
תחומים
אונטולוגיהאסתטיקהאפיסטמולוגיהאתיקהלוגיקהמטאפיזיקהמטאפילוסופיהמטא-אתיקהפילוסופיה פוליטיתפילוסופיה של ההיסטוריהפילוסופיה של החינוךפילוסופיה של הלשוןפילוסופיה של המדעפילוסופיה של המתמטיקהפילוסופיה של הנפשתאולוגיה
זרמים/אסכולות
טאואיזםהאסכולה הפיתגוראיתהאסכולה האלאטיתהאסכולה האטומיסטית • מוהיזם • לגליזם • נטורליזםהאסכולה הפריפטטיתהאסכולה הסטואיתהאסכולה הציניתנאופלאטוניזםהאסכולה האפיקוראיתקונפוציאניזםסכולסטיקהרציונליזםאמפיריציזםאקזיסטנציאליזם • נאו-קונפוציאניזם • פנומנולוגיהפילוסופיה אנליטיתפרגמטיזםפוסטמודרניזםפילוסופיה בודהיסטיתפילוסופיה הינדואיסטיתפילוסופיה ג'ייניסטיתפילוסופיה יהודית
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזההבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוססון דזה • קונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסיוהאן סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאם
פילוסופים מודרניים ניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקוןרנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני המאה ה-20 גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגר • ברטראנד ראסל • רודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלאר
מונחים
מונחים בסיסיים אינסוףאמת ושקראפוסטריוריאפריורידיאלקטיקההנחהזמןחומר ורוחחוק הזהותטוב ורעישותכשל לוגילוגוסמהותמציאותסיבתיותערךפרדוקסצדקתכונהיום הפילוסופיה העולמי
תאוריות/תפיסות אגואיזם אתיאוניברסליזםאימננטיותאינטואיציוניזםאמנה חברתיתבחירה חופשיתבעיית הראוי-מצויהבעיה הפסיכופיזיתדאונטולוגיהדואליזםנהנתנותהוליזםהיסטוריציזםהשכל הפועלטיעון השפה הפרטיתכשל נטורליסטילוגיציזםמטריאליזםמוניזםמונאדהמכניזםנטורליזם מטאפיזיניהיליזםנומינליזםסובייקטיביזםסוליפסיזםספקנותעל-אדםעשרת הכבליםפוזיטיביזםפטליזםפנאנתאיזםפנתאיזםהפרא האצילהצו הקטגוריהקוגיטוריאליזםרדוקציוניזםרלטיביזםתועלתנותתערו של אוקאםהרצון לעוצמה
פורטל פילוסופיה

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.