ברטה פון זוטנר

הברונית ברטה פון זוּטנֶר (גרמנית: Bertha von Suttner;‏ 9 ביוני 1843 - 21 ביוני 1914) הייתה פציפיסטית, סופרת צ'כית-אוסטרית ופעילת שלום. בשנת 1905 הייתה לאישה השנייה שקבלה פרס נובל והראשונה שקיבלה את פרס נובל לשלום[1] וכלת הפרס האוסטרית הראשונה.

ברטה פון זוטנר
Bertha von Suttner
Bertha-von-Suttner-1906

ביוגרפיה

ילדותה ונעוריה

ברטה פון זוטנר נולדה בשנת 1843 וגדלה למשפחת אצולה באחד המבנים המפורסמים של העיר פראג (ארמון גולץ-קינסקי). הוריה, איש הצבא האוסטרי, (פילדמרשל-לוטננט) פרנץ דה פאולה יוסף גרף קינסקי פון וושיניץ אונד טטאו (Franz de Paula Josef Graf Kinsky von Wchinitz und Tettau), וסופי ווילהלמיין פון קורנר (Sophie Wilhelmine von Körner), שהייתה צעירה ממנו בחמישים שנה. סופי הייתה אומנת למשפחות עשירות. זוטנר הורחקה מהאריסטוקרטיה האוסטרית הגבוהה בשל מוצאה המעורב.

בילדותה התגוררה זוטנר בברנו. כנערה, הצטיינה זוטנר בשפות צרפתית, איטלקית ואנגלית תחת השגחתם של מורים פרטיים. היא גם הייתה נגנית פסנתר וזמרת חובבנית מצטיינת.

בקיץ 1856, אמה ודודתה של זוטנר יצאו להמר בוויסבאדן, בתקווה לשוב עם הון גדול. אולם, ההפסדים שלהן היו כה כבדים שהן נאלצו לעבור לגור בווינה. במהלך המסע, זוטנר קיבלה הצעת נישואין מהנסיך פיליפ זו סאיין-וויטגנשטיין-ברלבורג (Philipp zu Sayn-Wittgenstein-Berleburg), שנדחתה בשל גילה הצעיר. המשפחה חזרה לוויסבאדן בשנת 1859, אך גם מסעם השני נכשל באופן דומה והם נאלצו לעבור לבית קטן בקלוסטרנאוברג. זמן קצר אחרי מאורעות אלה, זוטנר פרסמה נובלה ראשונה. זונטר ואמה המשיכו לנסות להמר ולחפש חתן עמיד כלכלית. תוכניות אלו לא עלו יפה.

פרנסה וכתיבה

בשנת 1873 זוטנר מצאה תעסוקה כמורה פרטית ובת לוויה לארבע בנותיו של קארל פון זוטנר (Karl von Suttner), שהיו בגילאי 15–20. משפחת זוטנר גרה במרכז וינה במהלך השנה, ובילתה את חופשת הקיץ בטירת הרמנסדורף (Schloss Harmannsdorf) בדרום אוסטריה. זוטנר חיבבה את ארבע תלמידותיה הצעירות, שנתנו לה את שם החיבה Boulotte, בשל גמלוניותה, שם שהיא מאוחר יותר אימצה ככינוי ספרותי בצורת "B. Oulot". באותה עת היא התאהבה בארתור גונדאקר (Arthur Gundaccar), שהיה צעיר ממנה בשבע שנים. הם התארסו, אך לא יכלו להינשא בגלל התנגדותה של משפחת פון זוטנר. בשנת 1876, בעידוד מעסיקיה, זוטנר ענתה למודעה בעיתון, והפכה לזמן קצר למזכירתו ומנהלת משק הבית של אלפרד נובל בפריז. בשבועות הספורים שלה בתפקיד, זוטנר ונובל הפכו לידידים. אולם היא חזרה לווינה כדי להתחתן עם גונדאקר.

הזוג הצעיר ברח על מנת להתחתן בסתר בסמגרלו. הזוג השתקע בכותאיסי, ומצא עבודה בהוראת שפות ומוזיקה לילדי האצולה המקומית. אך, הם חוו קושי רב, למרות הקשרים החברתיים שלהם, וגרו בבית עץ קטן. מצבם החמיר בשנת 1877 בתחילת המלחמה בין רוסיה וטורקיה, למרות שארתור הצליח לדווח לעיתון הווינאי החשוב "נוֹיֶה פְרַיֶה פְּרֶסֶה" . בתקופה זו, גם זוטנר כתבה, לעיתים קרובות, עבור העיתונות האוסטרית, ועבדה על הנובלות המוקדמות שלה. לאחר המלחמה, ארתור ניסה להקים עסק קורות עץ, אך כשל.

זוטנר ובעלה, ארתור, היו מבודדים חברתית בגאורגיה; מצבם הכלכלי הקשה צמצם את קשריהם החברתיים עם המעמד הגבוה והם מעולם לא היו בקיאים בשפות המקומיות (גאורגית ומגרלית). בעוד שהכתיבה של ארתור בתקופה זו הושפעה מנושאים מקומיים, כתיבתה של זוטנר לא הושפעה באופן דומה מהתרבות הגאורגית. אולם, נראה שהפלורליזם הדתי שחוותה בגאורגיה, גרם לה, מאוחר יותר, לדחות את תפיסת האמת האבסולוטית של הקתוליות הרומית ולאמץ פרספקטיבה ליברלית יותר של הנצרות.

ב-1882 החליטו זוטנר ובעלה לעבור לטביליסי, שם ארתור עסק בכל עבודה שהצליח למצוא: ראיית חשבון, בנייה ועיצוב בעוד שזוטנר התרכזה בכתיבה. היא הייתה העוזרת של מיכאל ג'ורג' קונראד (Michael Georg Conrad), וכתבה בעצמה בכתבי עת שונים. "אמת ושקרים", הוא החיבור משמעותי ראשון שלה שהתפרסם. החיבור דן בנטורליזם של אמיל זולא. המאמר הפוליטי המשמעותי הראשון של זוטנר "רשימת המלאי של הנשמה" פורסם בלייפציג בשנת 1883. ברשימה זו, נקטה זוטנר עמדה מתקדמת בעד פרוק הנשק, וטענה ששלום עולמי הוא בלתי נמנע בשל התקדמות טכנולוגית. השקפה שהייתה גם מקובלת על חברה אלפרד נובל.

עם פרוץ המשבר הבולגרי בשנת 1885, הזוג חש פחות ופחות בטוח בגאורגיה, בשל עליה בביטויי העוינות נגד אוסטרים שמקורה בדומיננטיות הרוסית שם. באותה תקופה, הוריו של ארתור אישרו את הנישואים, והזוג התקבל בברכה באוסטריה; הם שבו במאי 1885.

השפעתה

Bertha von Suttner
זוטנר בשנת 1896

עם חזרתם לאוסטריה זוטנר המשיכה את פעילותה העיתונאית והתמקדה בלימודי סכסוך ושלום. היא התכתבה עם הפילוסוף הצרפתי ארנסט רנן והושפעה מאיגוד הגישור והשלום הבינלאומי שהוקם על יד הודגסון פראט בשנת 1880.

בשנת 1889, זוטנר הפכה לדמות מובילה בתנועת השלום האוסטרית עם פרסום הרומן הפציפיסטי שלה, "הניחו את הנשק!" (Die Waffen nieder!). הספר פורסם ב-37 מהדורות שונות, ותורגם ל-12 שפות. היא כתבה מאמר בעיתון נויה פרייה פרסה בו קראה להקמת ארגון שלום אוסטרי (Gesellschaft der Friedensfreunde). בשנה שלאחר מכן, זוטנר ייסדה את אגודת השלום הגרמנית (Deutsche Friedensgesellschaft) ונתמנה ליושבת ראש האגודה[2]. בין השנים 1892-1899. זוטנר זכתה למוניטין בינלאומי כעורכת העיתון הפציפיסטי "הניחו את הנשק!", שנקרא על שם ספרה. בשנת 1897 היא הציגה לקיסר האוסטרי פרנץ יוסף הראשון רשימת חתימות שהפצירה בו להקים בית משפט בינלאומי. כמו כן, לקחה חלק בניסוח אמנות האג הראשונות בשנת 1899, אך ציפיותיה הגבוהות לא התממשו.

עם מות בעלה של זוטנר בשנת 1902, היא נאלצה למכור את טירת הרמנסדורף ולעבור לווינה. בשנת 1904 היא נאמה בפני הקונגרס הבינלאומי לנשים בברלין ובמשך שבעה חודשים נסעה ברחבי ארצות הברית, השתתפה בקונגרס השלום העולמי בבוסטון ונפגשה עם הנשיא האמריקאי תאודור רוזוולט.

בשנת 1999 החלו להטביע את דיוקנה על הצד הלאומי של מטבעות ה-2 אירו האוסטרים.

פרס נובל לשלום

לפני נישואיה עבדה פון זוטנר עם אלפרד נובל לתקופה קצרה והם המשיכו להתכתב עד מותו בשנת 1896[3]. נראה שהשפיעה רבות על החלטתו לכלול את שמה גם ברשימת זוכי פרס לשלום בצוואתו[3] זוטנר זכתה בפרס נובל לשלום החמישי ב-10 בדצמבר 1905. הענקת הפרס התרחשה ב-18 באפריל 1906 בקריסטיאנה (כיום אוסלו).

בשנת 1907 היא נכחה בוועידת השלום השנייה בהאג, שדנה בהיבטים שונים של חוקי מלחמה. ערב מלחמת העולם הראשונה, זוטנר המשיכה לטעון נגד חימוש בינלאומי. ב-1911 היא מונתה לחברה במועצה המייעצת לקרן קרנגי לשלום .

זוטנר הושפעה מכתביהם של עמנואל קאנט, הנרי תומאס באקל, הרברט ספנסר גסר, צ'ארלס דרווין ולב טולסטוי (ששיבח את ספרה של זוטנר "הניחו את הנשק!"). היא הגתה את מושג השלום כמצב עצמאי, שנפגע על ידי סטיות אנושיות בדמות מלחמה ומיליטריזם. לכן, היא הדגישה שיש לדרוש את הזכות לשלום תחת החוק הבינלאומי שכן היא חיונית בהיסטוריה במובן אבולוציוני (דארוויניסטי). זוטנר הייתה גם עיתונאית מצוינת, חדת אבחנה ופרשנית פוליטית מיומנת.

ב-21 ביוני 1914, שבועות ספורים לפני שהמלחמה פרצה, היא נפטרה ממחלת הסרטן[4] ולא הספיקה להשתתף בקונגרס השלום העולמי שנערך באותה השנה, בווינה בסתיו.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בוחבוט, ירון דרוקמן והגר (14 באוקטובר 2016). "פרס (כמעט) לגברים בלבד". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2018.
  2. ^ ReginaBraker, Bertha von suttner's spiritual daughters: The feminist pacifism of Anita Augspurg, Lida Gustava Heymann, and Helene Stöcker at the International Congress of Women at The Hague, 1915, Women's Studies International Forum 18, 1995-03-01, עמ' 103–111 doi: 10.1016/0277-5395(95)80047-S
  3. ^ 3.0 3.1 "Bertha, baroness von Suttner | German author". Encyclopedia Britannica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-18 בינואר 2018.
  4. ^ Lauren Niland, Bertha von Suttner: First woman to win the Nobel peace prize, the Guardian, ‏2011-10-07
1843

שנת 1843 היא השנה ה-43 במאה ה-19. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1843 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-12 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

18 באפריל

18 באפריל הוא היום ה-108 בשנה (109 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 257 ימים.

1905

שנת 1905 היא השנה החמישית במאה ה-20. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 1905 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

2 אירו

2 אירו הוא מטבע אירו, בעל העריך הגבוה בשוויו במחזור. מטבע זה עשוי שתי סגסוגות: הסגסוגת החיצונית עשויה מנחושת וניקל, ואילו הפנימית עשויה מפליז וניקל. כמו כל מטבעות האירו, בעוד צד הנושא של המטבע נושא עיצוב ייחודי לכל מדינה המנפיקה אותו, ועל כן נקרא גם הצד הלאומי, צד הערך הוא משותף ונושא עיצוב של מפת אירופה יחד עם העריך.

9 ביוני

9 ביוני הוא היום ה-160 בשנה (161 בשנה מעוברת), בשבוע ה-23 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 205 ימים.

אלפרד הרמן פריד

אלפרד הרמן פריד (בגרמנית: Alfred Hermann Fried;‏ 11 בנובמבר 1864 - 5 במאי 1921) היה עיתונאי וסופר אוסטרי, יהודי, חתן פרס נובל לשלום לשנת 1911, במשותף עם טוביאס אסר ההולנדי, אף הוא יהודי.

בנימין זאב הרצל

בנימין זאב תאודור הרצל (בגרמנית: Theodor Herzl; בהונגרית: Herzl Tivadar; י' באייר ה'תר"ך, 2 במאי 1860 – כ' בתמוז ה'תרס"ד, 3 ביולי 1904) היה עיתונאי, משפטן, סופר, מחזאי ומדינאי יהודי, יליד בודפשט. מפתח רעיון הציונות המדינית ומייסד הציונות כתנועה לאומית-מדינית ממוסדת. בתנועה הציונית, ואחר כך בציבוריות היהודית ביישוב בארץ ישראל וברחבי העולם, וכן בספרות, ביצירה ובמחקר, הוענק לו התואר "חוזה המדינה".

מאז כינוס הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1897 עד פטירתו של הרצל, הפכה התנועה הציונית לתנועה מדינית ומעשית, דינמית ומשמעותית. רעיונותיו של הרצל מצאו הד בקרב יהדות אירופה, והגיעו לקהילות היהודים בכל העולם. תמיכת המוני היהודים ברעיונות הציונות השפיעה על התגברות גלי העלייה לארץ ישראל, והיא זו שאפשרה בסופו של דבר את הקמת מדינת ישראל.

האגודה הגרמנית לשלום

האגודה הגרמנית לשלום (Deutsche Friedensgesellschaft בשמה המלא האגודה הגרמנית לשלום - מתנגדי המלחמה המאוחדים) נוסדה ב-12 בדצמבר 1892, והיא ארגון הוותיק ביותר בתנועת השלום הגרמנית ופעיל עד היום. הארגון הוא חלק מקואלציות גרמניות, אירופאיות ובינלאומיות פציפיסטיות.

בשנות התשעים של המאה ה-18, היו מספר ארגוני שלום פעילים בגרמניה. אלפרד הרמן פריד היה מעמודי הטווח של התנועה וב- 1982 סייע להקים את האגודה הגרמנית לשלום ביחד עם ברטה פון זוטנר. אדולף ריכטר, תעשיין גרמני, פרנץ וירט מהנדס וחבר מועצת העיר פרנקפורט ואחרים פעלו להקמת סניפים של האגודה ברחבי גרמניה. הקמת הסניפים הייתה האסטרטגית וביקשה למנוע פיצול בתנועת השלום הגרמנית. באספה בדצמבר 1899 הוחלט על מבנה ארגוני והארגון הארצי נוהל על ידי דירקטוריון כשלצדו הייתה זרוע אדמיניסטרטיבית. ריכטר נבחר להיות הנשיא. הכינוס הארצי של האגודה בה נכחו נציגי הסניפים נקרא כנס השלום הארצי.חברי האגודה המפורסמים אשר זכו בפרס נובל הם אלפרד הרמן פריד, ברטה פון זוטנר וקארל פון אוסייצקי.

הנאצים הביאו לפירוק האגודה, והיא נוסדה מחדש בנובמבר 1945.

הניחו את הנשק!

הניחו את הנשק! או הניחו את נשקכם! (בגרמנית: !Die Waffen nieder) הוא ספר שכתבה הסופרת ופעילת השלום האוסטרית ברטה פון זוטנר. הספר מתאר את חייה של בת אצולה אוסטרית (כפי שזוטנר עצמה הייתה), דרך קורותיהן של ארבע מלחמות.

לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ

לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (בצרפתית: Bureau international de la paix) היא ארגון בינלאומי שבסיסו בעיר ז'נבה בשווייץ. הארגון נוסד בברן ב-1891 וזכה בפרס נובל לשלום לשנת 1910.

מטרות הלשכה הן לתאם בין פעילויות של ארגוני שלום שונים, ולקדם את התפיסה של פתרון סכסוכים בינלאומיים בדרכי שלום. בשנות פעילותה הראשונות הייתה הלשכה מזוהה עם התנועה הפציפיסטית שפעילותה גברה באותן שנים באירופה. חברי הלשכה פעלו כדי לייסד בית משפט בינלאומי לבוררות וקראו לשיתוף פעולה והידברות בין מדינות. ביחד עם ארגונים דומים שקמו באותה תקופה, ניסתה הלשכה להשפיע על מדינאים, כמו גם על אזרחים, לשאוף לשלום ולקדם רעיונות שהובילו להקמת חבר הלאומים.

בשלהי המאה ה-20 איבדה הלשכה מכוחה, ולאחר מלחמת העולם השנייה הוקמה מחדש בעזרת חקיקה מיוחדת בשווייץ ובסיסה הועבר לז'נבה. כיום הארגון ממשיך לפעול למען מימוש מטרותיו.

נויה פרייה פרסה

נוֹיֶה פְרַייֶה פְּרֶסֶה (גרמנית: Neue Freie Presse,‏ NFP, 'עיתונות חופשית חדשה') היה עיתון יומי שראה אור בווינה בירת אוסטריה החל ב-1 בספטמבר 1864 ועד האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית), ערב מלחמת העולם השנייה (1938).

העיתון, שפנה בעיקר לשכבה המשכילה הליברלית, מיצב את עצמו עד מהרה כעיתון המוביל של הקיסרות האוסטרו-הונגרית ההבסבורגית.

פרס נובל לשלום

פרס נובל לשלום מוענק בכל שנה לאנשים בעלי חזון שפעלו למען השלום והתגברו על מעגלי אלימות, עימותים, או דיכוי באמצעות הנהגה מוסרית. כמו כן, הפרס מוענק גם למנהיגי מדינות שנטשו את דרך המלחמה והחליפו אותה במשא ומתן במטרה להגיע לשלום או אישים שפעלו למען מטרות הומניטריות כמו זכויות אדם ומודעות סביבתית.

בניגוד לשאר פרסי נובל, המוענקים בסטוקהולם, בירת שוודיה, מוענק פרס נובל לשלום בבית עיריית אוסלו, בירת נורווגיה, שם גם נמצא מרכז נובל לשלום. הדבר נעשה על פי קביעה מפורשת של נובל בצוואתו שוועדת הפרס תבחר על ידי הפרלמנט הנורווגי. לפי ועדת הפרס סיבה אפשרית להחלטתו של נובל לקבוע את נורווגיה כמרכז הפרס היא שבניגוד לשוודיה לא הייתה לנורווגיה מסורת מלחמתית.

המסיבה הרשמית לכבוד קבלת פרס נובל לשלום נערכת מדי שנה בבית המלון היוקרתי "גרנד הוטל". מקבל הפרס עומד על המרפסת הצופה למרכז העיר ומנופף לקהל לשלום. בשנת 2018, הוענקה למלון חנוכיית זהב, 24 קארט, בגובה של 65 ס"מ על ידי משפחת פיליפסון מארצות הברית שהם במקור מאוסלו.

זוכי פרס נובל לשלום
19011925 דינן, פאסי (1901)דוקומון, גובאט (1902)קרמר (1903)המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905)רוזוולט (1906)מונטה, רנו (1907)ארנולדסון, באייר (1908)ברנארט, דה קונסטן (1909)לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910)אסר, פריד (1911)רוט (1912)לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916)הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918)וילסון (1919)בורז'ואה (1920)ברנטין, לאנגה (1921)ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924)צ'מברליין, דוז (1925) Nobel Prize
19261950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928)קלוג (1929) • סודרבלום (1930)אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932)אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934)פון אוסייצקי (1935)לאמאס (1936) • ססיל (1937)משרד ננסן הבינלאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועדה הבינלאומית של הצלב האדום (1944)הול (1945)באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948)אור (1949)באנץ' (1950)
19511975 ז'ואו (1951)שווייצר (1952)מרשל (1953)נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956)פירסון (1957) • פיר (1958)נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960)המרשלד (1961)פאולינג (1962)הצלב האדום (1963)לותר קינג (1964)UNICEF(1965) • לא הוענק (1966–1967)קאסן (1968)ארגון העבודה הבינלאומי (1969)בורלוג (1970)ברנדט (1971) • לא הוענק (1972)קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סטו (1974)סחרוב (1975)
19762000 ויליאמס, מגוואייר (1976)אמנסטי אינטרנשיונל (1977)בגין, סאדאת (1978)תרזה (1979) • אסקיבל (1980)נציבות האו"ם לפליטים (1981)מירדאל, רובלס (1982)ואלנסה (1983)טוטו (1984)האגודה הבינלאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985)ויזל (1986)אריאס (1987)כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988)גיאטסו (1989)גורבצ'וב (1990)סו צ'י (1991)מנצ'ו (1992)מנדלה, דה קלרק (1993)רבין, פרס, ערפאת (1994)רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995)בלו, הורטה (1996)המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997)יום, טרימבל (1998)רופאים ללא גבולות (1999)קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001)קרטר (2002)עבאדי (2003)מאטאיי (2004)הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005)יונוס, גרמין (2006)גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007)אהטיסארי (2008)אובמה (2009)שיאובו (2010)ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011)האיחוד האירופי (2012)הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013)יוספזאי, סאטיארת'י (2014)קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015)סנטוס (2016)התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017)מוראד, מקווגי (2018)

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.