ברוך שאמר

ברוך שאמר, היא ברכה המהווה פתיח לפסוקי דזמרא הנאמרים כחלק מתפילת שחרית, שנקראת כך על שם שתי מילות הפתיח שלה.

ברכה זו פותחת בסדרת ברכות לאל[1] ומסיימת בברכה ארוכה המציינת את שבחו של האל על ידי חסידיו. בסיום פסוקי דזמרא נאמרת ברכה נוספת המהווה חיתום לאמירתם, שנקראת ישתבח[2].

ברכת ברוך שאמר

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, בָּרוּךְ שְׁמוֹ.
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָב הָרַחֲמָן, הַמְּהֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדָּךְ נְהַלְלָךְ יי אֱלֹהֵינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת וּנְגַדְּלָךְ וּנְשַׁבְּחָךְ וּנְפָאֲרָךְ וְנַמְלִיכָךְ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ אֱלֹהֵינוּ יָחִיד, חַי הָעוֹלָמִים מֶלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל. בָּרוּךְ אַתָּה יי מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת.

(ברוך שאמר - פ"ז תיבות)
Baruch Sheamar prayer Koren Siddur
"ברוך שאמר", פתיחת פסוקי דזמרא, מתוך סידור קורן דו-לשוני

היסטוריה

ברכה זו אינה מופיעה בתלמוד בבלי[3], ונזכרת לראשונה אצל רב משה (משרשיא) גאון (שנת 825 בערך)[4] ובספרו של הרי"ף. חוקרי ליטורגיה (צונץ, אלבוגן) משערים שזמנה מתקופת הסבוראים, כך גם דעת רבי חזקיה די סילוה, שאף העלה תמיהה על תוקף תקנת ברכה זו שלא נזכרה בתלמוד[5].

על פי מסורת קבלית שכתב הרב דוד בן יהודה החסיד בספרו "אור זרוע"[6][7] ברוך שאמר היא ברכה שנוסחה התגלה באמצעות פתק שנפל מהשמים, בנוסח זה יש פ"ז תיבות המלמדות על סודות קבליים. דבריו התקבלו על פוסקי יהדות אירופה ובעקבות האר"י גם על הפוסקים מקרב עדות המזרח.

ברוך שאמר הוא שבח גדול מהודר ומעולה על כל התושבחות, כי אנשי כנסת הגדולה לא תקנוהו[8], אלא חכמי המחקר ובעלי תושיה קבלו כך ממסורת הברית כי פתקא נפלא מן שמיא והוה כתיב ביה ברוך שאמר

ספר אור זרוע

נוסחים

בנוסח ארץ ישראל הברכה עצמה שונה, ולפני פסוקי דזמרא מברכים ברכה הנוהגת לפני אמירת 'שירי דוד'[9]:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר בְּדָוִיד עַבְדּוֹ, וְרָצָה בְשִׁירֵי קָדְשׁוֹ, לְפָאֲרוֹ לְהַלְּלוֹ לְרוֹמְמוֹ לְתָקְפּוֹ עַל כָּל גְּבוּרוֹתָיו. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵי דָוִד, מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה שְׁלֵימָה וקְרוֹבָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וּבוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.

בנוסח הספרדים הקדום[10] (וכך נהוג עד היום בקהילות הספרדיות של מערב אירופה), ובנוסח פרס מובאים נוסחים ארוכים ל'ברוך שאמר'. בנוסח רומניא, למשל, נמצא נוסח ארוך במיוחד לפי סדר כל האלף-בית, ולאחר כל אות אומרים: 'ברוך הוא וברוך שמו'.

בסידורי הגאונים[11] וסידור הרמב"ם, וכן בתכלאל, מוסיפים בברכה: "ברוך מעביר אפילה ומביא אורה, ברוך אל חי לעד וקיים לנצח, ברוך שאין לפניו עולה ולא שכחה" [נוסח תימן והרמב"ם: "לא כזב ולא מרמה] ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, צדיק הוא בכל דרכיו, ברוך הוא וברוך שמו; ברוך זכרו לעולמי עד".

בנוסח תימן מוסיפים גם: "ברוך מושיע ומרחם".

תוספות (שבת ויו"ט)

בישיבות ארץ ישראל בתקופת הגאונים אמרו את הפתיח 'ברוך שאמר' רק בשבתות וימים טובים, ובחול התחילו בברכה עצמה. וכן כתב בסידור רב סעדיה גאון. אך בסדר רב עמרם גאון כתב להוסיף בשבת: "ברוך אשר נתן מנוחה לעמו ישראל", ובחגים: "ברוך אשר נתן מועדי שמחה וחגי נדבה לעמו ישראל".

בנוסח הספרדים הקדום מוסיפים בשבת: "ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש", ובחגים: "ברוך שנתן לעמו ישראל את יום חג פלוני הזה, את יום טוב מקרא קודש הזה".
רבי יוסף בן אבִיתוּר חיבר פיוטי פתיח לימים מיוחדים, במקום ברוך שאמר. לדוגמה, בפסח: "ברוך אשר אל עליון נקרא, יושב על שבעה רקיעים וסובלם כו'", ליום הכיפורים: "ברוך אשר אִשש דוק וחוג בעשרה מאמרות וכיללם כו'", וממשיך פיוט ארוך בעניין עשרה המאמרות[12].

מנהגים שונים

בעל ספר היוחסין כותב, כי בשבת הראשונה של מנוי ראשי גלויות בבבל היה החזן משורר "ברוך שאמר והיה העולם", והבחורים היו עונים "ברוך הוא", והחזן אומר "ברוך עושה בראשית" והבחורים ענו "ברוך הוא", וכן על כל המאמרים המתחילים 'ברוך' היו עונים 'ברוך הוא'.

בספר שבט יהודה מביא את סדר אמירת 'ברוך שאמר' באופן אחר: החזן התחיל 'ברוך שאמר', וראשי הישיבות ענו 'ברוך אומר ועושה', וחוזר החזן ואומר 'ברוך גוזר ומקיים', והם עונים 'ברוך עושה בראשית' וכו'. וכל זה היה לרוממות ריש גלותא ולהדרת שמחתו. אבל בתפילה לא שרו אותו כפזמון אלא כברכה שלמה. ותיבות "ברוך הוא" הם מגוף הברכה[13].

בעת אמירת ברוך שאמר נהוג לעמוד.

יש הנוהגים לאחוז בחוטי הציצית בשעת אמירת 'ברוך שאמר'[14], ובתום הברכה לנשקן. אך הגר"א הורה שלא לאחוז את הציצית שבכנפות האחוריות.

האדרת והאמונה

בסדור הרוקח[15] כתב: "בברוך שאמר יש פ"ז תבות, כי נתקן כנגד ראשו כתם 'פז', ואין להוסיף עליו, ונתקן כנגד האדרת והאמונה[16], שכך נמצא בספר רקמה שנכתב בכתיבת מלאכים, שהאדרת והאמונה שיר שלהם".

בפרי עץ חיים (שער הזמירות פ"ד) כתב שבכל שבת יש לומר את הפיוט 'האדרת והאמונה' כהכנה ל"ברוך שאמר', וכן המנהג בקהילות החסידים לאומרו מידי שבת וחג בפסוקי דזמרה, קודם ברכת ברוך שאמר.

ברוך הוא וברוך שמו

הביטויים "ברוך הוא" ו"ברוך שמו" מופיעים בהתחלת הברכה. לפי דעה אחת, קטעים אלה התחילו כמענה של מקהלת בית הכנסת לשבחים של החזן, ובראשונה מענים אלו נאמרו אחרי כל ברכה וברכה בתפילה, ונוהג זה נשמט מטקסט הסידור אך נשמר במנהג הקיים לומר "ברוך הוא וברוך שמו" אחרי הזכרת שם ה' בברכות.[17]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בצורת ברכות "ברוך... ברוך... ברוך...", ברוך הוא וברוך שמו
  2. ^ על פי המנהג הקדום בפסוקי דזמרא נאמרו רק משירות דוד, ולכן בברכה זו מצוין דווקא שירתו של דוד, על פי מנהג מאוחר יותר הכניסו גם את שירת הים לתוך פסוקי דזמרא, אך הברכה לא זזה ממקומה לדוגמה, הרמב"ם מזכיר את המנהג לומר שירת הים, אך אחרי ברכת ישתבח, מפני שאינה משירות דוד. גם נשמת כל חי תוקן לסיום על שירות דוד. אך בברכת ישתבח אין איזכור לדוד.
  3. ^ על ברכות אחרות (ברכת המקדש את שמו ברבים, ברוך ה' לעולם, ואשר צג אגוז), מצאנו התנגדות לעצם אמירת הברכה, גלל שלא נזכרו בתלמוד. אך ברכה זו נהוגה בכל תפוצות ישראל ולא מצאנו לו חולק, דוגמת ברכת הנותן לייעף כח.
  4. ^ דבריו הובאו גם בספר הגהות מימוניות על משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה י"ב
  5. ^ ספר פרי חדש סימן נא סעיף א
  6. ^ להבדיל מספר הנודע אור זרוע לר' יצחק בן משה, ספר זה חובר על ידי דוד בן רבי יהודה החסיד, נכד הרמב"ן) הוצאת אורים עמוד 124. דבריו הובאו בספר הקבלה הנפוץ "תולעת יעקב" לרבי מאיר אבן גבאי.
  7. ^ בספר ארבעה טורים ובספר מנורת המאור כתבו שמסורת זו הובאה בספר היכלות. ואינו לפנינו.
  8. ^ אך מעל הברכה הוא כותב: "והא לך ברוך שאמר כמו שתקנוהו אנשי כנסת הגדולה על פי פתקא", ומשמע שמדובר על אותו פתק שנפל שכן תקנוהו אנכה"ג, וצ"ע.
  9. ^ ברכה זו נהגו בה גם לפני קבלת שבת, לפני ערבית בשבתות וי"ט.
  10. ^ נמנים ביניהם חלק מקהילות מרוקו שהיו אומרים אותו בשבת. עיין בסידור "אבותנו" לרבי מאיר אלעזר עטיה.
  11. ^ סדר רב עמרם גאון, עמוד 2
  12. ^ ראו כאן באתר "מאגרים" - מפעל המילון ההיסטורי
  13. ^ עבודת ישראל עמ' 58, ועיינו כלבו סי' ד'.
  14. ^ משנה ברורה סימן נ"א, א'
  15. ^ עמ' מו
  16. ^ בסדור ר' הירץ בתפלת יו"כ הביאו מספר המרכבה והוסיף "אכן איני יכול לכוון החשבון".
  17. ^ דוד הכהן רפאפורט, "רעיון עודות נוסחת תפלת ברוך שאמר", ישורון 3 עמ' 72-73, פורסם 1857
אב הרחמים

אַב הָרַחֲמִים היא תפילה יהודית, המבקשת מאלוהים לנקום את נקמת היהודים שנהרגו על קידוש השם. התפילה נאמרת בקהילות האשכנזיות בתפילת שחרית של שבת לאחר קריאת התורה.

במה מדליקין

במה מדליקין הוא פרק שני במסכת שבת העוסק בעיקר במצוות הדלקת נרות שבת.

המנהג ברוב הקהילות לומר 'במה מדליקין' בערבי שבתות קודם תפילת ערבית, הראשונים נתנו מספר טעמים לאמירתו.

ברוך הלברשטאם

רבי ברוך הלברשטאם (ה'תקפ"ט, 1829 - א' באדר ה'תרס"ו, פברואר 1906) היה האדמו"ר הראשון מגורליץ, בנו החמישי של רבי חיים מצאנז.

ברוך שאמר (ספר)

ברוך שאמר הוא ספר קדום העוסק בפרטי הלכות הכנת תפילין, החל מעיבוד הקלף וכלה בצורת הכתיבה. למעשה מדובר בשלושה ספרים מאת מחברים שונים שהתמזגו לספר אחד. הספר מצוטט על ידי פוסקים מאוחרים לו, והשפיע רבות על פסיקת ההלכה בתחום זה.

הנני העני ממעש

הִנְנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ הן מילותיה הפותחות של תפילה שאומר שליח הציבור בקהילות יהדות אשכנז בטרם ייגש לתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. בהרבה קהילות, התפילה היא אחד מרגעי השיא בתפילות הימים הנוראים ונאמרת בכוונה ובהתרגשות.

ויכולו

וַיְכֻלּוּ היא פסקה קצרה בחומש בראשית בסיום פרשת בריאת העולם, בה מתוארת סיום הבריאה בשבת, וקביעתה למנוחה על ידי אלוהים. פסקת ויכולו משמשת כחלק אינטגרלי מהקידוש בליל שבת וכן כחלק מתפילת ליל שבת.

חסידות דושינסקיא

חסידות דושינסקיא (קרי: דושינסקי) היא קהילה בעלת מוטיבים של חצר חסידית שמרכזה בירושלים. החסידות היא אחת הקהילות הגדולות של העדה החרדית.

יום טוב ליפמן מילהויזן

רבי יום טוב ליפמן מילהויזן (מכונה גם: טביומי; נפטר ~1440, ה'ר') היה רב ופוסק הלכה אשכנזי בראשית המאה ה-15, נודע בשל ספרו "ספר נצחון".

מאה ברכות

תקנת מאה ברכות היא תקנה קדומה, לפיה ישנו חיוב על כל אדם מישראל שיברך בכל יום לפחות מאה ברכות.

במדרש מייחסים תקנה זו לדוד המלך, שתיקן תקנה זו בעקבות מגפה שהייתה בימיו.

מי שברך

מִי שֶׁבֵּרַךְ הוא כינוי לקטע קצר של תפילה יהודית, הנאמרת בדרך כלל במהלך קריאת התורה, או לאחריה. מהות התפילה היא ברכה לזולת. קיימות תפילות מי שברך שונות המותאמות לזמנים ואירועים שונים.

נוסח פרובאנס

נוסח פרובאנס הוא נוסח תפילה בו התפללו בתקופת ימי הביניים יהודי פרובאנס ודרום צרפת. לאחר גירוש היהודים מהאזור ב-1501 על ידי מלך צרפת, הוא השתמר רק בקהילות קרפנטרה, אביניון, ל'איל-סור-לה-סורג וקוואיון, שהיו תחת שלטון האפיפיור והצו לא נאכף בהן.

סידור רב סעדיה גאון

סידור הרס"ג הוא סידור שנכתב במאה ה-10 על ידי ר' סעדיה גאון.

פסוקי דזמרא

פסוקי דזמרא הם חלק מתפילת שחרית שתיקנו חז"ל הנפתחים בברכת "ברוך שאמר" ומסתיימים בברכת "ישתבח". התפילה במתכונתה כיום מורכבת מפסוקים הלקוחים מהתנ"ך - מספר שמות, משלי, דברי הימים ובעיקר מספר תהילים.

על חשיבותם הגדולה של פסוקי דזמרא, ניתן ללמוד מתשובות הגאונים החדשות (סימן ל"א):

"...אחרי שהם מצווה מן הכתוב הנאמר (דברים, י', כ"א) "הוא תהלתך והוא א-להיך". כן גם כותב הגר"א בביאורו לספרא דצניעותא, שאמירת פסוקי דזמרא היא דאורייתא.

תהילים כ'

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ הן מילות הפתיחה של פרק כ' בספר תהילים הנאמר בתפילת שחרית בין אשרי לקדושה דסידרא. בשל פתיחה זו, מכונה הפרק לעיתים גם "למנצח". על פי תוכנו הוא מזמור להצלחת המלך ולישועה בשדה הקרב.

תהילים צ"ב

"מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" הוא מזמור צ"ב (הפרק ה-92) בספר תהילים הנאמר בקבלת שבת לאחר שירת הפיוט לכה דודי. הוא נאמר גם בתפילת שחרית של שבת ושל חגים.

תפילת ערבית

תְּפִלַּת עַרְבִית או מַעֲרִיב היא אחת משלוש תפילות יומיות ביהדות, הנערכת בערב לאחר צאת הכוכבים. התפילה מורכבת משני חלקים עיקריים, קריאת שמע וברכותיה ותפילת שמונה עשרה, וכן מהפיוט עלינו לשבח שאותו נוהגים לומר בסוף כל אחת מתפילות היום.

תפילת שחרית

תפילת שחרית היא התפילה הנערכת בבוקר, והיא הארוכה מבין תפילות היום. ניתן להתחיל בתפילת שחרית החל מהנץ החמה, ומעלות השחר אסור לעסוק במלאכה, לאכול, או ליזום שיחה, עד סיום תפילת העמידה.

שני חלקיה הקדומים של תפילת שחרית הם קריאת שמע ותפילת העמידה, ועם הזמן צורפו אליה ברכות ותפילות נוספות. בימים שני וחמישי, וכן בשבתות ובחגים, נוספת לתפילת שחרית הקריאה בתורה.

תפילת שחרית של שבת

תפילת שחרית של שבת היא תפילת הבוקר הנהוגה ביהדות בבוקר יום השבת וחובה לקיימה. תפילה זו שונה מתפילת שחרית של יום חול בכך שהיא כוללת פסוקי דזמרא רבים יותר, תוספות שונות וקריאת התורה, ונערכת באופן חגיגי. בקהילות השונות קיימים פיוטים ולחנים הייחודיים לתפילה זו. בסיום תפילה זו מתחילה מיד תפילת מוסף של שבת, והיחס הרגיל אליהם הוא כאל תפילת אחת ארוכה.

תפילת שמונה עשרה

תפילת שמונה-עשרה היא התפילה העיקרית בסדר התפילה בימות החול והיא נאמרת בתפילות שחרית, מנחה וערבית. תפילה זו היא אחת מתפילות העמידה והיא נאמרת בלחש כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו. בספרות חז"ל מציינת המילה "תפילה" את התפילה הזו במיוחד, ולא תפילות אחרות.

התפילה קרויה כך משום שבמקור היו בה שמונה-עשרה ברכות. בתקופה מאוחרת יותר נוספה לה ברכת המינים, אולם שם התפילה כבר השתרש ולפיכך לא שונה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.