ברוך בן נריה

בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה הכהן, דמות מקראית, מת בשנת ג'תי"ג ללוח העברי[1], היה סופרו ותלמידו של ירמיהו הנביא, אך לא זכה להתנבא בעצמו כי דורו לא היה ראוי[2]. ברוך נזכר בתנ"ך בספר ירמיהו, ובחז"ל, כרבו של עזרא הסופר.

לברוך בן נריה מיוחסים שלושה מן הספרים החיצוניים: ספר ברוך, חזון ברוך א' וחזון ברוך ב'.

BaruchBulla
הבולה של ברוך בן נריה

מוצאו ומשפחתו

ברוך בן-נריה בן-מחסיה בן-חלקיה, סופרו של הנביא ירמיהו, חי במאה השביעית לפני הספירה, בתקופת שלטונו של המלך צדקיהו ונמנה במדרש הגדול בין שמונה כהנים וגם נביאים שעמדו מצאצאי רחב הזונה[3]. ולנוסח יוסף בן מתתיהו היה "מצאצאי בית מיוחס מאוד" בממלכת יהודה. אחיו, הנזכר אף הוא בספר ירמיהו, שריה בן נריה, כיהן בתפקיד שר בחצר המלוכה והצטרף למשלחת, שיצאה לבבל בראשות המלך צדקיהו, בשנה הרביעית למולכו, על-מנת לחדש את שבועת-הכניעה לנבוכדנאצר עקב היוודע דבר תוכניתם של מלכי הסביבה, אותה כינס מלך יהודה בירושלים ואשר ירמיהו יצא נגדה בחריפות.

ברוך בן נריה הוא אחד האישים הבודדים בתנ"ך שחפץ אישי שלו נתגלה בחפירה ארכאולוגית. מדובר בבולהטביעת חותם עברית על גבי לוח טין – שנמצאה באוסף בולות שהתגלה כנראה בדרום מערב הרי יהודה (המקום המדויק לא ידוע), עליה מופיעה הכתובת לברכיהו בן נריהו הספר (הסופר, בכתיב חסר) אותה פרסם לראשונה פרופסור נחמן אביגד בשנת 1979.

העובדה ששמו של נריה מופיע במקרא גם כנריהו, מאששת את ההערכה שמדובר בברוך עצמו.

בחפירות העופל בירושלים נמצא חותמת ועליה כתוב "רמליהו בן-נריהו", שלפי סגנונה וכתיבה היא מימי מלכי-יהודה האחרונים. ייתכן מאוד כי רמליהו היה גם הוא אחי ברוך.

עובדות אלה מאששות את קביעתו של יוסף בן מתתיהו.

BaruchWritingJeremiah sProphecies.jpeg
ירמיהו מנבא ובן נריה מעתיק את נבואותיו במרץ. ציור מאת גוסטב דורה.

תפקידו ופועלו

ברוך נשא תואר רשמי של "סופר". הסופר, בימי המקרא, ידע קרוא וכתוב ותפקידו היה לרשום את מסמכי הממלכה ולקרוא אותם באוזני העם. קרוב לוודאי שקיבל חינוך דומה לזה, לאלה של סופרי מסופוטמיה ופרס המתועדים בכתובות שנתגלו. ברוך הסופר היה ללא ספק, "בעל ידיעות יוצאות מן הכלל בלשון עמו" (כדברי פלביוס).

בספר ירמיהו מסופר שכתב כמה מגילות נבואה מפיו של ירמיהו. מכאן יש המשערים, כי כל ספר ירמיהו מורכב מן המגילות שכתב ברוך, דהיינו שברוך הוא כותב הספר.

האם היה ברוך סופר בשירות הממלכה?

גילוי טביעת-החותם של ברוך בן נריהו בין אלה של פקידי ממלכת יהודה מביא לידי מחשבה, כי ברוך שימש כסופר בשירות הממלכה, בדומה לגמריהו בן שפן ולאלישמע, סופרים בני תקופתו.

על מעמדו הרשמי של ברוך רומזים גם שני קטעים בספר ירמיהו: בפרק ל"ו, פסוק י"ט כתוב: "וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים אֶל-בָּרוּךְ, לֵךְ הִסָּתֵר אַתָּה וְיִרְמְיָהוּ; וְאִישׁ אַל-יֵדַע, אֵיפֹה אַתֶּם" - ומכאן למדים אנו כי ברוך היה מוכר לשרי המלך, יותר מירמיהו. ובפרק מ"ג נאמר: כי יוחנן בן-קרח וחבורתו מטיחים כלפי הנביא: "וַיֹּאמֶר עֲזַרְיָה בֶן-הוֹשַׁעְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ, וְכָל-הָאֲנָשִׁים הַזֵּדִים: אֹמְרִים אֶל-יִרְמְיָהוּ, שֶׁקֶר אַתָּה מְדַבֵּר - לֹא שְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֵינוּ לֵאמֹר, לֹא-תָבֹאוּ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם. כִּי, בָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּה, מַסִּית אֹתְךָ, בָּנוּ לְמַעַן תֵּת אֹתָנוּ בְיַד-הַכַּשְׂדִּים לְהָמִית אֹתָנוּ, וּלְהַגְלוֹת אֹתָנוּ בָּבֶל", ומכאן משתמע כי ברוך היה אישיות ציבורית ידועה.

עמדותיו הפוליטיות של ברוך

Aleijadinho8
פסלו של ברוך בן נריה בידי אלייז'דיניו מראשית המאה ה-19, בזיליקת בום ז'זוס דה מטוזיניוס, קונגוניאס, ברזיל

בני משפחת נריהו היו, כפי הנראה, מתומכי הסיעה הפרו-בבלית ביהודה. השתתפותו של שריה בן-נריה במשלחת-הפיוס לבבל רומזת לכך, ולכן אהדו כנראה את ירמיהו שנרדף בשל עמדותיו נגד המרד בבבל.

החל מהשנה הרביעית ליהויקים (605/4 לפני הספירה), עת החל ירמיהו להתנבא, היה ברוך בן נריה לסופרו הפרטי ולאיש-סודו של ירמיהו.

יש חוקרים הסבורים כי ייתכן, ובהמשך פרש ברוך מתפקידו המלכותי וחבר לירמיהו במאבקו הדתי-פוליטי נגד מדיניותם של שליטי הממלכה אשר הובילה לחורבן יהודה, ירושלים ובית המקדש.

יחסי ירמיהו וברוך

ברוך הלך אחרי ירמיהו ומלא את כל אשר ביקש. הוא ציית לו תמיד והשמיע את דברי מגילות הנבואות, אשר רשם מפי ירמיהו האסור, באוזני העם ולאחר-מכן באוזני השרים, למרות הסכנה הרבה שהייתה כרוכה בכך. ואמנם, משנודע תוכן המגילה למלך יהויקים, שרף אותה באש ופקד על ירחמאל בן המלך (שדרך אגב, גם הבולה שלו נמצאה באותו מקום: "לירחמאל בן המלך") לתפוס את הסופר והנביא כאחד.

בימי המצור הבבלי על ירושלים, שהה ברוך בכלא חצר המטרה לצדו של ירמיהו, הוסיף לעבוד למענו ועבר עמו את נוראות המצור והחורבן.

לאחר נפילת צדקיהו ובעקבות רצח הנציב מטעם הבבלים, גדליהו בן-אחיקם, נאלצו ברוך וירמיהו להתחבר, בעל כורחם, עם קבוצת פליטים בהנהגת יוחנן בן קרח, שנמלטה למצרים ומאז לא נזכר עוד בתנ"ך.

במסורת שנשתמרה אצל יוספוס ובספרות התלמודית, הוצא ברוך (יחד עם ירמיהו) ממצרים, הובל לבבל ופעל שם בקרב גולי יהודה שנים מספר.

הנבואה לברוך

לברוך בן נריה מוקדשת נבואה מיוחדת בספר ירמיהו, פרק מ"ה. נבואה זו נאמרה לו בשנה הרביעית למלכות יהויקים בן יאשיהו, כאשר רשם הסופר את דברי נביאו "על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים". למשמע הפורענויות הקשות ניבא בצער ובהתרגשות: " כֹּה-אָמַר ה', אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עָלֶיךָ, בָּרוּךְ. אָמַרְתָּ אוֹי-נָא לִי, כִּי-יָסַף ה' יָגוֹן עַל-מַכְאֹבִי; יָגַעְתִּי, בְּאַנְחָתִי, וּמְנוּחָה, לֹא מָצָאתִי. כֹּה תֹּאמַר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', הִנֵּה אֲשֶׁר-בָּנִיתִי אֲנִי הֹרֵס, וְאֵת אֲשֶׁר-נָטַעְתִּי אֲנִי נֹתֵשׁ; וְאֶת-כָּל-הָאָרֶץ, הִיא. וְאַתָּה תְּבַקֶּשׁ-לְךָ גְדֹלוֹת, אַל-תְּבַקֵּשׁ: כִּי הִנְנִי מֵבִיא רָעָה עַל-כָּל-בָּשָׂר, נְאֻם-ה', וְנָתַתִּי לְךָ אֶת-נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל, עַל כָּל-הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר תֵּלֶךְ-שָׁם.

ברוך במדרש חז"ל

הפסוק "יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי" שאותו אמר ברוך נתפס אצל פרשנינו הקדמונים כתרעומת של ברוך לפני ה' על אי זכייתו לחזון נבואה משלו, בדומה לפרחי-נבואה בדורות עברו: "מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים? יהושע שימש משה, ושרתה עליו רוח-הקודש, אלישע שימש אליהו ושרתה עליו רוח-הקודש, מה נשתניתי אני מכל תלמידי הנביאים?" (מכילתא פר' בא, י"ב).

ברוך נזכר בתלמוד כמורו הישיש של עזרא הסופר. עזרא, לפי חז"ל, לא עלה ליהודה מאחר שצריך היה ללמוד מברוך שהיה "אדם גדול וישיש ואפילו בגלקטיקא [בעגלה] לא יכול להטען".

במסכת סנהדרין במשנה מופיעה המסורת: "יחזקאל עיבר בחוצה לארץ. ברוך בן נריה עיבר בחוצה לארץ" - כלומר, ברוך בן נריה היה בעל מעמד וסמכות בעיבור השנה בקרב גולי בבל.

ברוך בן נריה נחשב חלק משושלת העברת המסורה של התורה ממשה דרך יהושע, הנביאים ועד לחכמי התלמוד[4].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ סדר הדורות שנת ג'תי"ג
  2. ^ מורה נבוכים חלק ב' פרק לב': "ברוך בן נריה, לפי שהוא תלמיד ירמיה והכשירו ולמדו והכינו, והייתה חשקת נפשו להינבא ונמנע." מהדורת הרב קפאח
  3. ^ מדרש הגדול לספר במדבר יח,ט וגם תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ט"ו
  4. ^ רמב"ם בהקדמתו לי"ד החזקה.
א' בכסלו

א' בכסלו הוא היום הראשון בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

פרשת בר המצווה של ילד שנולד בא' כסלו היא פרשת ויצא, אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, או פרשת תולדות אם בר המצוה חל בשנה המתחילה בימים שני, שלישי או שבת.

אלישמע הסופר

אלישמע הסופר היה שר וסופר המלך יהויקים .

אלישמע נזכר בספר ירמיה כשישב בלשכתו שבבית המלך יהויקים יחד עם שאר השרים והקשיב איתם לדברי מִכׇיְהוּ בן גמריהו בן שפן, אשר הודיע להם על דברי ברוך בן נריה, אשר קרא בבית המקדש את מגילת נבואות ירמיהו.

בהמשך התיאור המקראי באים השרים אל המלך יהויקים, ומשאירים את המגילה בלשכת אלישמע, אך המלך שולח את יהודי להביא את המגילה מהלשכה.

אלנתן בן עכבור

אלנתן בן עכבור היה משרי המלך יהויקים.

גמריהו בן שפן

גְּמַרְיָהוּ בֶן שָׁפָן הוא דמות מקראית מספר ירמיהו, סופר ושר בחצר יהויקים מלך יהודה. על פי התארוך המקובל, חי סביב שנת 600 לפנה"ס.

גמריהו היה ממשפחה של סופרי המלך; אביו שפן היה סופר למלך יאשיהו, ובן אחיו, גדליהו בן אחיקם, היה מושל יהודה האחרון. המקרא מזכיר גם את בנו של גמריהו, מיכיהו. לשכתו של גמריהו הייתה ממוקמת ב"חצר העליון פתח שערי בית ה' החדש", שם קרא ברוך בן נריה את אגרת ירמיהו אודות החורבן העתידי.

דליהו בן שמעיהו

דְלׇיׇהוּ בן שמעיהו היה משרי המלך יהויקים.

חזון ברוך א'

חזון ברוך א', או חזון ברוך הסורי, הנקרא בלעז האפוקליפסה של ברוך, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך. כתיבתו של הספר מיוחסת לברוך בן נריה, סופרו של הנביא ירמיהו. בספר 87 פרקים, השונים מאוד זה מזה בארכם. מקורו של הספר שבידינו הוא כנראה בעותק שאבד ושעבר תרגום מעברית ליוונית ומיוונית לארמית סורית.

חזון ברוך ב'

חזון ברוך ב', או חזון ברוך היווני, הנקרא בלעז האפוקליפסה של ברוך, הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, אשר לא התקבלו בין כתבי הקודש.

הספר מיוחס לברוך בן נריה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר 17 פרקים ו-177 פסוקים והוא מספר על המראות שראה ברוך בן נריה, כשעלה לבקר ברקיעים.

הספר יצא לראשונה ב-1886 כתרגום מנוסח סלאבי, וב-1896 נמצא נוסח יווני מפורט יותר. משערים שהסלאבי הוא קיצורו של היווני, הנוצרים הוסיפו בספר הוספות (בפרט בפרק ד'), וכן השפיעו על סגנונו הכללי.

יהודי (דמות מקראית)

יהודי הוא שם אדם המופיע בספר ירמיהו. שם אביו היה נתניהו, שם סבו שֶלֶמְיָהוּ, ושם אבי סבו כושי.

ירמיהו

לפי התנ"ך יִרְמְיָהוּ (או יִרְמְיָה) היה נביא וכהן שהתנבא בסוף תקופת בית המקדש הראשון ולאחר חורבנו. ירמיהו ידוע כנביא חורבן, אך חלק מנבואותיו הן נבואות נחמה. נבואותיו כלולות בספר ירמיהו והמסורת מייחסת לו גם את כתיבת ספר מלכים ומגילת איכה.

מחסיה

מַחְסֵיָה הוא מושב של הפועל המזרחי ליד בית שמש, השייך למועצה אזורית מטה יהודה.

המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, על חלק מאדמות הכפר הערבי דיר-אבאן, שתושביו עזבוהו במהלך מלחמת העצמאות. המושב ננטש לאחר מספר שנים ויושב מחדש מאוחר יותר על ידי עולים ממרוקו וקוצ'ין.

שם המושב לקוח מתוך ספר ירמיהו, שם הוא משמש שם פרטי:

רוב התושבים מוצאם מיהדות מרוקו, יהדות קוצ'ין ויהדות תימן.

נינו אבסדזה

נינוֹ אבֶּסָדזֶה (בגאורגית: ნინო აბესაძე; נולדה ב-12 באפריל 1965) היא פעילה פוליטית ישראלית, לשעבר חברת הכנסת מטעם סיעת קדימה. טרם היבחרה לכנסת הייתה עיתונאית ישראלית בשפה הרוסית, וקודם עלייתה לישראל הייתה עיתונאית ידועה בגאורגיה.

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

ספר ירמיהו

ספר יִרְמְיָהוּ הוא השני מבין ספרי נביאים אחרונים, ועוסק כמעט כולו בנבואות חורבן. תקופת ההתרחשות של הספר היא סוף ימי בית ראשון. ירמיהו הנביא, על פי הכתוב בספר, סבל רבות בשל זעם העם והמלך על נבואותיו והעביר ימים רבים בבית סוהר, אף על פי שהוא עצמו נעצב ביותר בשל נבואותיו והרבה לבקש רחמים על העם.

כפי העולה מתוך הספר עצמו, נראה שכתבו ברוך בן נריה הסופר, מפיו של ירמיהו, ונראה כי הוא ערוך מגילות-מגילות. עם זאת, ייתכנו עריכות מאוחרות יותר, עד לתקופת חיתום המקרא.

ערך מורחב – ירמיהו

עבד מלך הכושי

עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי הוא דמות מקראית; אחד מעבדי המלך צדקיהו (לפי כמה מהפירושים), שהציל ממוות את ירמיהו הנביא.

עזרא הסופר

עֶזְרָא הַסּוֹפֵר (חי במאה ה-5 לפנה"ס) היה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני. כינויו "הסופר" מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימוד התורה והעתקתה. דעה נוספת מסבירה שזה כינוי לפקיד גבוה בממלכת פרס.

בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא מלך פרס (457 לפנה"ס), עלה עזרא מבבל לירושלים כממונה מטעם המלך, בראש חבורה של עולים יהודים. הוא הגיע לארץ יהודה עם כתב זכויות ("נשתוון") שניתן לו מטעם מלך פרס והביא עמו מענק של כסף וזהב מהמלך עבור בית המקדש ותרומות של יהודי פרס שהועלו באישור המלך, בנוסף לתקציב קבוע של המלך עבור בית המקדש.על עזרא נאמר בתוספתא כי ראויה הייתה התורה להינתן על ידיו, אלא שבא משה רבנו וקדמו. עזרא הסופר נפטר בט' בטבת, ומאחר שיום זה סמוך לעשרה בטבת, יום האבל לציון תחילת המצור הבבלי על ירושלים, צירפו את האבל על מותו של עזרא אליו.

על פי ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים (המאה ה-1 לספירה), עזרא נפטר בשיבה טובה "ונקבר בכבוד רב בירושלים". לפי מסורות עממיות נקבר עזרא בעיראק, בקבר עזרא הסופר והאתר שימש מוקד עלייה לרגל.

על שמו רחובות בישראל, תנועת הנוער הדתית עזרא וכן היישוב בית עזרא.

שיבת ציון

שיבת ציון היא חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, החל משנת 538 לפנה"ס. המונח נטבע לראשונה, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון, והוא מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים".).

במאה ה-19 חודש מונח זה בהגות הציונית, והוגיה קראו לעליית היהודים מארצות פזוריהם לארץ ישראל, בשם "שיבת ציון המודרנית".

שמעון הלקין

שמעון הַלְקין (י"ב בחשוון תרנ"ט, 30 באוקטובר 1898 – כ"ז בחשוון תשמ"ח, 19 בנובמבר 1987) היה סופר ומשורר עברי, מתרגם, עורך, מורה וחוקר ספרות.

שריה בן נריה

שְׂרָיָה בֶן נֵרִיָּה היה משרי צדקיהו מלך יהודה.

שריה, בנו של נריה ונכדו של מחסיה, היה ככל הנראה אחיו של ברוך בן נריה ואם כך אבי סבו היה חלקיה.

במקרא נזכר תפקידו של שריה כ"שר מנוחה". לדעת פרשני המקרא כוונת הדבר היא שהיה מביא אל המלך את האנשים הרוצים לתת לו מתנה וכך גם בתרגום השבעים ובתרגום יונתן. או שהכוונה שהיה עם המלך בזמן מנוחתו. במדרש נכתב על שריה שהיה נביא.

בספר ירמיה נזכר שריה, לאחר שירמיה כותב על ספר אחד את כל נבואות הזעם על בבל, הוא פונה אל שריה המלווה את צדקיה המלך כשהלך לבבל, ומורה לו לקרוא בבבל את הספר, ולאחר שיסיים, שיקשור אבן על הספר, ויזרוק אותו אל נהר פרת. לסיום מורה ירמיה לשריה לומר לאחר הטלת הספר למים;

"כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ".

תענית

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. יש חמש תעניות קבועות במהלך השנה: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. יום הכיפורים לא נחשב לתענית מכיוון שהוא צום למטרות כפרה על חטאים ולא צום למטרות אבל. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות חד-פעמיות שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.