בראשית רבתי

בראשית רבתי הוא ספר מדרש, הנחשב לתקציר של מדרש שכתב רבי משה הדרשן. המדרש הודפס לראשונה בשנת 1940, על פי כתב יד שאיתר רבי שלמה יהודה רפפורט במאה ה-19.

תולדות הספר

ריימונדוס מרטיני ציטט מספר של ר' משה הדרשן בשם "בראשית רבה דרבי משה הדרשן". ר' יצחק אברבנאל, שהכיר את ספרו של רימונדוס מרטיני, לא הכיר את ספר בראשית רבתי דרבי משה הדרשן ולכן חשבו למזויף.

כתב יד של בראשית רבתי נמצא על ידי שלמה יהודה רפפורט. עוד בחייו התייעץ רפפורט עם יום-טוב ליפמן צונץ לגבי מהות תוכן כתב היד. במותו, העביר רפפורט את כתב היד, יחד עם שאר ספריו, כתרומה לקהילת פראג[1]. שלמה בובר, קיבל מקהילת פראג את כתב היד שהוא תיאר כקשה לקריאה עם אותיות מטושטשות, הכין לעצמו עותק והשיב את המקור לקהילת פראג. על פי תיאורו של רפפורט, כתב היד כלל 8 וחצי דפים ישנים מאוד שהתחילו מבראשית עד "וישכון מקדם" ואחר כך, על נייר אחר, מדרשים שמתחילים מ"והארץ הייתה תוהו ובוהו". לטענתו של בובר אלו היו שני מדרשים שונים שחוברו יחד[2].

ההעתק שהכין בובר הגיע לידי אביגדור אפטוביצר ובשנת 1940 הוציא חנוך אלבק את כתב היד בדפוס "מקיצי נרדמים"[3][4]. הדפסה חדשה של הספר יצא בשנת 1967[5].

מחקר

במאה ה-19 נחלקו הדעות לגבי תוכן כתב היד. יום-טוב ליפמן צונץ זיהה את כתב היד כמגיע מבית מדרשו של משה הדרשן על סמך דמיון של קטעים רבים למדרשים שהוזכרו על ידי ריימונדוס מרטיני. שלמה בובר טען שכתב היד אינו ספרו של משה הדרשן, שכן רוב המובאות ממדרשי משה הדרשן אינם נמצאים בכתב היד[2]. אברהם אפשטיין בחן שוב את הסוגיה[6] ותמך בעמדתו של צונץ שכתב היד הוא של מדרש של משה הדרשן תוך שהוא מביא 17 מקבילות עם ציטוטים של ריימונדוס מרטיני ממשה הדרשן[4]. אלבק טען שכתב היד הוא תקציר של מדרשו של רבי משה הדרשן.

הערות שוליים

  1. ^ עסטרייך אונגארן, המגיד, 17 בפברואר 1874
  2. ^ 2.0 2.1 שלמה בובר, רבי משה הדרשן וספריו, המגיד, 21 באפריל 1874; המשך; המשך
  3. ^ זוטות, המשקיף, 28 בפברואר 1941
  4. ^ 4.0 4.1 שלמה יוסף זווין, מן הספרות התלמודית - מדרש בראשית רבתי, הצופה, 6 ביוני 1941
  5. ^ מדרש בראשית רבתי, דבר, 24 בפברואר 1967
  6. ^ רבי אברהם עפשטיין, המצפה, 18 באפריל 1918
ביקורת נוסח המקרא

ביקורת נוסח המקרא (מכונה לעיתים הביקורת הנמוכה, כדי להבדילה מביקורת המקרא הספרותית - הביקורת הגבוהה) היא מדע עזר בחקר המקרא ופרשנותו המתחקה אחר התהוות נוסח המקרא, העתקתו ומסירתו וכן אחר התהליכים שהולידו גרסאות וטקסטים של המקרא במשך הדורות.

ספרות המקרא על שלושת חלקיה (תורה, נביאים וכתובים) היא יחידה בעולם בכל הנוגע לתולדות הנוסח שלה ולאופני מסירתו. נוסח המקרא, בשונה מנוסחיה של כל יצירה ספרותית אחרת - מוקדמת או מאוחרת, נמסר במקורות רבים, בשפות שונות ומשתקף לפנינו בעדי נוסח רבים - פפירוסים, מגילות קלף, קטעי גניזה מקהיר, כתבי יד מימי הביניים ומהדורות דפוס מודרניות.

ביקורת נוסח המקרא שואפת להציג את כל חילופי הגרסאות העולים מן הממצאים, להעריכם, ועל ידי כך לשחזר מרכיבים מתוך צורתו המקורית של נוסח המקרא, אם היה כזה - שאלה השנויה במחלוקת בין החוקרים. בנוסף שואפת ביקורת הנוסח לברר את אופן היווצרות הנוסחים השונים ואת התנאים החיצוניים של העתקת ספרי המקרא. לעבודתה נזקקת ביקורת הנוסח לתחומים מדעיים אחרים ובראשם פילולוגיה, פלאוגרפיה וארכאולוגיה.

גלגל המזלות

גלגל המזלות או גלגל הזודיאק (מיוונית: ζῳδιακός κύκλος, "גלגל החיות") הוא דימוי ציורי של כוכבי השמים, למעין גלגל הנחלק ל-12 מערכי כוכבים או "מזלות". רצועה זו של מערכי הכוכבים היא רצועה דמיונית מעגלית הנמצאת על מישור המילקה ומקיפה את מערכת השמש; על רצועה זו עובר מסלולה של השמש עבור צופה מכדור הארץ.

גלגל המזל שימש את האסטרונומיה במיפוי השמים, כאשר כל אזור בשמים מכונה על שם המזל שלו. המזלות הותאמו לתקופות בשנה על ידי ייחוס כל מזל לתקופה שבה השמש עוברת במזל. בפולקלור של תרבויות רבות, הותאמו המזלות עם חודשי השנה.

גלגל המזלות הוא מרכיב חשוב באסטרולוגיה, שחסידיה מאמינים שמיקום הכוכבים משפיע על המתרחש על פני כדור הארץ, או משקף אותו, ולפיכך המזל של האדם נקבע על פי האזור בגלגל המזלות שבו נמצאת השמש בעת הולדתו.

הר שעיר

הַר שֵׂעִיר הוא הר הנזכר פעמים רבות בתנ"ך, בעיקר כמקום מושבם של בני עשו. מקובל לזהות אותו עם רכס הרי הגרניט המשתרע בין דרום ים המלח למפרץ אילת, ממזרח לבקעת הירדן, בדרום-מערב ממלכת ירדן.

חולדה הנביאה

חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה הייתה נביאה בתנ"ך, בימי המלך יאשיהו. חולדה ניבאה נבואת זעם כיוון שהעם חטא, אך הבטיחה ליאשיהו שהיא לא תתקיים בזמנו. שמה מופיע בתנ"ך פעמיים בלבד, אך מסורות חז"ל שונות הרחיבו את ההתייחסות אליה.

חנוך אלבק

חנוך אלבק (17 באוגוסט 1890 - 9 בינואר 1972) היה פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים, מגדולי החוקרים של המשנה והתלמוד וממייסדי השיטות המדעיות החדשות בחקר המשנה.

יהושע בן נון

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע".

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון.

נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

מעשה בני האלוהים

מעשה בני האלוהים ובנות האדם או חטא בני האלוהים, הוא קטע בסיפור המקראי, בספר בראשית פרק ו', פסוקים א'-ד'. לפי הכתוב, "בְנֵי־הָֽאֱלֹהִים" לקחו להם נשים מ"בְּנוֹת הָאָדָם", ובאותה עת הופיעו בארץ "הנְּפִלִים" וה"גִּבֹּרִים". אלוהים הגיב לכך במילים "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם", ומיד לאחר מכן מתרחש המבול. הקטע הוא אחד הפרקים הסתומים והשנויים-במחלוקת ביותר במקרא, והניסוח הקצר והקטוע של הטקסט הקשה על בירור משמעותו. בין היתר, נדונו טיבם של "בני האלוהים", "בנות האדם", "הנפילים" וה"גיבורים", היחסים בין ארבע הקבוצות הנזכרות והאם יש קשר למבול המתרחש לאחר מכן.

הקונצנזוס האקדמי הנוכחי רואה בבראשית ו' א'-ד' שריד או עיבוד לסיפור קדום על אלוהויות בפנתיאון פוליתאיסטי שהזדווגו עם בנות-אדם והולידו צאצאים על-אנושיים, ושאין קשר של סיבתיות בינו לסיפור המבול. בתקופת בית שני רווחה הפרשנות של ספר חנוך א', לפיה מדובר במלאכים שנאפו עם בנות-תמותה. הנפילים המפלצתיים שנולדו להם הביאו רעה גדולה על פני הארץ, שהניעה את אלוהים להחריב אותה בשיטפון, אך רוחותיהם של הנפילים הוסיפו להתקיים כשדים. במאות הראשונות לספירה דחו הן היהדות והן הנצרות פרשנות זו. החטא שהוביל למבול הוחלף בעוולה אנושית. בנצרות התקבע שמדובר בגזע בני שת הצדיק, שפותה והושחת על ידי נשים מגזע קין הרשע; ביהדות נקבע ש"בני האלוהים" היו בני שרים ושופטים שחטפו נשים בכח, אם כי בימי הביניים הפירוש המלאכי זכה בה לעדנה מחודשת.

משה הדרשן

רבי משה הדרשן, היה רב, דרשן, מפרש ומחבר צרפתי מהראשונים בן המחצית הראשונה של המאה ה-11, תושב העיר נרבונה שבפרובאנס, התפרסם ביצירתיותו בתחומי המדרש והאגדה. בין תלמידיו נמנה רבי נתן מרומי בעל "הערוך", וכנראה בנו רבי יהודה הדרשן.

סדר מועד

סֵדֶר מוֹעֵד (נקרא גם סדר זמנים) הוא הסדר השני במשנה, ועוסק בהלכות ומנהגים הקשורים לחגים ולמועדים במהלך השנה. מסיבה זו, סדר מועד נלמד יותר מסדרים אחרים. לפני כל חג, יש הלומדים את המסכת המתעסקת בעניין החג.בתלמוד נדרש הפסוק "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת..." על ששה סדרי משנה. המילה הרומזת לסדר מועד היא "עִתֶּיךָ" מפני שהמילה "עת" משמעותה זמן, מועד.

ריימונדוס מרטיני

ריימונדוס מרטיני (Raymundus Martini) או רמון מרטי (Ramón Martí)‏ (1220–1285) היה חכם נוצרי שנודע בעיקר בשל חיבורו "פגיון האמונה נגד המוסלמים והיהודים" (Pugio fidei adversus Mauros et Iudaeos).

שמש בגבעון דום

שמש בגבעון דום הוא שמו של סיפור מקראי על נס שאירע לבני ישראל על ידי יהושע בן נון בעת מלחמת מלכי הדרום. המקרה מופיע בפרק י' בספר יהושע. השם נגזר מפסוק י"ב בפרק, בו נאמר "שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן". על פי הכתוב יהושע פנה אל ה' וציווה על השמש והירח להיעצר ולהפסיק את תנועתם, מה שמיד התרחש.

לעומת הפירוש המסורתי, לפיו השמש אכן עמדה מלכתה זמן מסוים, ישנם פרשנים שדחו אפשרות זאת, ופירשו את הפסוקים המתארים את הנס באופן שונה.

הביטוי "שמש בגבעון דום" הפך למטבע לשון מוכר.

תמנת חרס

תִּמְנֵת חֶרֶס (או תִּמְנַת סֶרַח) הוא יישוב מקראי בהר אפרים, המתואר במקרא כמקום מגוריו וקבורתו של יהושע בן נון.

יש המזהים אותו עם הכפר הפלסטיני כיפל חארת', הממוקם כק"מ צפונית מערבית לעיר אריאל, סמוך לכביש חוצה שומרון. הוא גם מזוהה עם ח'רבת תִּבְּנֶה, שנמצאת כק"מ מערבית ליישוב נווה צוף (חלמיש).

העיר נכללה בתחום נחלת שבט אפרים וניתנה על ידי עם ישראל ליהושע בן נון, כאמור: "...וַיִּתְּנוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן בְּתוֹכָם. עַל פִּי ה' נָתְנוּ לוֹ אֶת הַעִיר אֲשֶׁר שָאָל, אֶת תִּמְנַת סֶרַח בְּהַר אֶפְרָיִם, וַיִּבְנֶה אֶת הֵעִיר וַיִּשֶׁב בָּה".יהושע בן-נון התגורר בתמנת חרס עד יום מותו ואף נקבר במקום: "וַיָמָת יְהוֹשֻּעַ בִּן-נוּן...וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ בְתִמְנַת חֶרֶס בְּהַר אֶפְרָיִם".לפי המסורת היהודית גם קברו של כלב בן יפונה ואביו של יהושע, נון נמצאים במקום, ועד היום משמשים למקום עליה לרגל.

מקור השם "תמנת סרח" הוא שיבוש שמו המקורי של המקום "תמנת חרס". לדעת חוקרי המקרא, השיבוש נבע בעיקרו מכוונת הגנאי של סופר המקרא, מפני שהשם המקורי נשמר ככל הנראה מהיישוב הכנעני שקדם לתקופתו של יהושע ורמז על פולחן השמש ("חרס" היא שמש) במקום, טרם התנחלות השבטים.

על פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י ליהושע, על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש.

במסכת בבא בתרא "אמר ר' אלעזר: בתחלה פירותיה כחרס, ולבסוף פירותיה מסריחין". סרח שהפירות שמנים ועולים על גדותיהם כמו סרח העודף. ;

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.