בקר הבית

בקר הבית (שם מדעי: Bos taurus) הוא חיית משק ממשפחת הבקר. נקבת בקר הבית מכונה "פרה", והזכר מאותו מין מכונה "פר"[1], "שור"[2] או "אלוף". כאשר מתייחסים לזכר בלתי מסורס, משתמשים במינוח פר (פר הרבעה או פר לפיטום). "שור" מתייחס בדרך כלל לזכר מסורס המשמש לעבודה. פר צעיר נקרא "עגל" ופרה צעירה - "עגלה". קולם של כל אלו נקרא "געייה".

לפי ממצאים ארכאוזואולוגיים, בקר הבית בוית לראשונה מבקר הבר במהלך התקופה הנאוליתית של הסהר הפורה, ככל הנראה לפני יותר מ-10,000 שנים. בהודו, צפון אפריקה ואירופה הבקר המבוית הופיע כמה אלפי שנים לאחר מכן. לפי המחקר הגנטי, במקומות אלה מוצא בקר הבית מבקר הבר המקומי, מייבוא של בקר בית מהמזרח התיכון, או מהכלאה של פרי בר מקומיים ופרות בית מיובאות[3]. מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. בני האדם עושים שימוש בבקר למטרות שונות בין היתר: מקור חלב לשתייה ויצור מוצרי מזון שונים, בשר למאכל ועורן המשמש כחומר גלם ליצירת מוצרים שונים. בנוסף לכן משתמש האדם בשוורים לחרישה וכבהמת משא לגרירת משאות. לפרות משמעות דתית בתרבויות שונות. חלק מהפרות, בעיקר אלו המיועדות לחליבה, שוכנות במבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה, באחו או בחוצות העיר.

בקר הבית
Heckcompilation
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: פריים
תת־משפחה: פרים
סוג: פר
מין: בקר הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Bos taurus
תחום תפוצה
Bovine range-2013-14-02
געיית הפרה
CH cow 2
פרה שווייצרית
Cow female black white
פרה מזן הולשטיין
Rotbuntes Rind
פרה מזן גרמני
Vache Aubrac
פרת אאובראק
Golan cows
פרה ברמת הגולן
Calle del toro
שלט רחוב במדריד: רחוב השור
Corrida madrid eq 2014-04-13 01
שור ספרדי נלחם במטדור במלחמת שוורים בספרד.

אנטומיה

  • לפרה יש גוף ארוך, חזה צר ומותניים רחבות, רגליה ארוכות ודקות, עורה דק וצבעו חום או שחור ולבן, עורה מקומט באזור הצוואר. לפרה יש עטינים שופעים ובהם ורידים בולטים.
  • גם לפרות וגם לפרים יש קרניים. מגדלי פרות מסירים את הקרניים מפרותיהם כדי למנוע מהן לפצוע זו את זו.
  • משקלה האופייני של פרה הוא בין 400 ל-500 ק"ג, ומשקלו האופייני של פר נע בין 700 ק"ג ליותר מ-1000 ק"גטון). עם זאת, המשקל המרבי תלוי בזן, והפרים הגדולים ביותר שתועדו שקלו למעלה מ-1,500 ק"ג.
  • אורך גוף הפר/ה הוא 190–250 ס"מ (כ-2–2.5 מטר). גובה הפר/ה בכתפיים הוא 120–180 ס"מ (כגובה אדם בוגר)[4].

מערכת העיכול

לפרה, בדומה למעלי גירה נוספים, יש ארבע קיבות (הֶמסֵס – הקרוי גם כרס, קיבת הכוסות, קיבת העלעלים, והקיבה האמיתית – הנקראת גם קיבת המיצים).

הפרה בולעת את המזון כמעט מבלי ללעוס ומאחסנת אותו בקיבתה עד שהוא מותסס ומתפרק. ההתססה והפירוק מתבצעים על ידי מיקרואורגניזמים. למשל חיידקים קדומים המצויים בקיבת מעלי הגירה מפרקים את התאית. התאית היא מרכיב עיקרי בדשאים, עלים או גבעולים, וכשליש ממשקל הצומח העולמי הוא תאית. התאית היא מקור האנרגיה העיקרי אצל מעלי הגירה. (ביונקים אחרים ובכללם האדם אמנם יש חיידקים קדומים אך אין להם אפשרות להיעזר בהם ליצירת אנרגיה ולכן הם נאלצים להסתמך על מזון המכיל את אבות המזון למרות שכיחותו הנמוכה בטבע). הסימביוזה הזאת קיימת בכל מעלי הגירה, והיא חיונית להישרדות הפרה.

לאחר העיכול בחלק אחד של הקיבה, המזון חוזר ללעיסה מחדש, עד לעיכולו המלא. תהליך זה נקרא "העלאת גירה". לאחריו נבלע המזון שנית, ומגיע לעיכול נוסף בחלק אחר של הקיבה. בדרך זו של העלאת גירה, הפרה מסוגלת לאכול כמויות גדולות במהירות רבה, ולעכל את האוכל באופן סופי רק מאוחר יותר כשהיא נמצאת במקום נוח ומוגן.

פרה אוכלת כ-6 שעות וחצי ביממה.

המלטות

פרה עשויה להמליט לראשונה בהגיעה לגיל 25 חודשים. משך ההריון הוא כ־9 חודשים, שהם 277 יום. בין המלטה להמלטה יש מרווח של כ־14 חודשים בממוצע. פרה ממוצעת מוזרעת לראשונה כ-80 יום לאחר ההמלטה. בתעשיית הבקר והחלב מופרדים העגלים מאמם תוך שעות מעת ההמלטה ונמנעת הנקתם, לצורך שמירה על תפוקת החלב של האם. העגל נמצא בכלוב רק עד גיל הגמילה מהחלב (60 יום). הימצאות העגל בהפרדה מאפשרת מעקב פרטני אחריו ומתן טיפול ומזון בצורה מבוקרת ומקצועית. נטען כי האם והעגל סובלים רגשית כתוצאה מההפרדה, וגעיותיהן של האמהות המחפשות את צאצאיהן נשמעות זמן רב אחרי ההפרדה[5][6][7]. בשעות הראשונות לחייו, העגל מקבל קולוסטרום בזמן ובמינון קבועים (זהו החלב הראשון שעשיר בחלבונים שחיוניים למערכת החיסונית החסרה של העגל הנולד. ללא הנקה ראשונית, או לחלופין ללא מתן קולוסטרום, הוא רגיש וחשוף לכל תחלואה). השגר (הוולד) מקבל בחודשיים הראשונים לחייו, עת הוא פגיע מאוד מבחינה גופנית, תחליפי חלב (בדרך כלל מאבקת חלב) ולעיתים חלב פרה טרי, באופן מבוקר. לאחר מכן, העגלים מוזנים במספוא ובמזון מרוכז לפי קצב גידולם ויכולות הייצור שלהם. פרת בשר בטבע מסוגלת לחיות עד גיל 20, אם איננה נטרפת, חולה או נפצעת. בענף החלב היא נשחטת בממוצע בגיל 4 עד 7. במהלך חייה היא ממליטה בין ארבע לשש פעמים.

חלב הפרה

כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. החלב מיוצר בעטין הפרה. הדם המכיל חומרי מזון רבים מביא את חומר הגלם לעטין דרך כלי הדם הקטנים ביותר. אלה מקיפים את קבוצות התאים הנקבוביים, הנקראים נדיות (אלויאולי), והם מייצרים את החלב. טיפות החלב שיצרו התאים הללו עוברות בתעלות קטנות אל תעלות גדולות יותר, ולבסוף אל ארבע הגתות, הנמצאות מעל ארבע הפטמות, מהן חולבים את החלב.

פרה בתעשיית החלב מניבה בממוצע כ-45 כוסות חלב בכל חליבה, 130 כוסות ביום, 46,000 בשנה, 140 אלף כוסות במשך חייה, שהם כ-8,000 ליטר חלב בשנה.[דרוש מקור]

בקר הבית בשירות האדם

האדם משתמש בפרות לשימושים מגוונים: פרות משמשות כבהמות משא וחרישה, מנוצלות לחליבה, נשחטות למאכל, גלליהן משמשים לבעירה והסקה, מעורן מפיקים מוצרי עור, מעצמותיהן מפיקים דבק.

מספר הפרות בעולם כיום מוערך בכ-1.5 מיליארד, ברחבי העולם. הבקר בוית לפני כ-10,000 שנה בסהר הפורה ולאחר מכן התפשט ברחבי העולם. לאחר הביות הוכנסו חלק מהפרות, בעיקר אלו המנוצלות לחליבה, למבנה הקרוי רפת והשאר ממשיכות את חייהן במרעה באחו או בחוצות העיר (כמו למשל בהודו).

כמו כל יונק, הפרה מניבה חלב עבור צאצאיה. האדם משתמש בחלב זה לתזונתו שלו ומגדל את הפרה כך שתפיק את מרב החלב האפשרי. לשם כך, במשך עשרות שנים עברה הפרה ברירה מלאכותית אינטנסיבית שתגדיל את תפוקת החלב שלה. כיוון שהפרה מניבה חלב רק לאחר המלטה, מגדלי הפרות שומרים על הפרה במצב כמעט תמידי של הריון או בתקופה שלאחר המלטה לאורך כל השנה ברציפות. לשם כך משתמשים מגדלי הבקר בהזרעה מלאכותית, המבוצעת כ־60 יום לאחר מועד ההמלטה על מנת להבטיח את המשך הפוריות וההנבה של הפרה. מחזור החלב של הפרה לאחר ההמלטה נקרא "שנת החלב".

אחוז הבשר האכיל בפרה הוא כ-35% ממשקלה הכולל.

תעשיית עגלי החלב

תעשיית עגלי החלב היא תעשייה מצומצמת מסך תעשיית הפרות והעגלים. בתעשייה זו מגדלים עגלים צעירים בתנאים אשר ייטיבו את איכות בשרם. לשם כך העגלים מוחזקים בתאי עץ קטנים, על מנת שלא יוכלו לנוע בחופשיות ולחזק את שריריהם. בנוסף, עוברים העגלים פיטום מתמשך, בתערובת נוזלית דלת ברזל. כמו כן, בתאים בהם מוחזקים העגלים שורר חום רב, הגורם לעגלים הזעה וצימאון תמידיים, אך הם מוצמאים כדי שייאלצו ללגום כמויות גדולות מתערובת הפיטום הנוזלית. כתוצאה מדרך גידול זו מתפתחת אצל העגלים אנמיה חמורה.

תעשייה זו ספגה ביקורת רבה בשל האכזריות המיוחסת לה, ואף נאסרה ב-2007 בכל האיחוד האירופי[8]. בישראל, בעקבות מאבק מתמשך מצד גופים שונים נגד התאכזרות בפרות, התקבלו בנובמבר 2005 שינויים בחוק, אשר מגבילים את התעשייה כמעט עד לביטולה ומטילים הגבלות ופיקוח הדוקים מצד גורמי האכיפה[9].

Young calf

עגל צעיר, בן שלושה ימים, ברפת של יטבתה. בתג זיהוי שבאוזן: המספר הגדול הוא סידורי. במספר התחתון ימני - משקל אחרי ההמלטה (40 ק"ג). במספר התחתון שמאלי - תאריך ההמלטה

Milking

פרות במכון חליבה מודרני. הרפתן מחבר את הפרות למכונת החליבה

A Cowshed in Kfar Yehoshua, Israel

גידול תעשייתי של עגלים לבשר במושב כפר יהושע שבעמק יזרעאל

ביקורת על גידול בקר

עם התפתחות המודעות לזכויות בעלי-חיים גדלה גם הביקורת על השימוש שנעשה בפרות ואופן גידולן. ביקורת זו מופנית בעיקר מצד ארגונים לזכויות בעלי חיים הטוענים כי צורת הגידול איננה מוסרית וגורמת לסבל רב לפרות, אשר לדבריהם זכאיות לאותו היחס המוסרי לו זוכה האדם. המחאה מתמקדת בתנאי הגידול של הפרות בתעשיית החלב והבשר, כגון מרחב מחייתן, אופן האכלתן והשמירה על בריאותן. כמו כן נשמעה ביקורת בדבר תהליכי הסירוס, חיתוך הקרניים וסימון החיות על ידי תגי מתכת, במיוחד בגלל שאלו לא מתבצעים לאחר מתן משככי כאבים לחיות[7].

הביקורת על גידול הבקר לצורכי בשר וחלב כאחד באה גם מארגונים סביבתניים, הטוענים שגידול בקר לבשר הוא תעשייה מזהמת ובזבזנית. הטענות מתמקדות בפליטת גזי חממה, זיהום קרקע, בזבוז מים ובזבוז שטחים לצורך גידול מזון לבעלי החיים. על פי מחקר של מכון ויצמן ייצור של חלבון בקר דורש פי 25 יותר שטח חקלאי מאשר חלבון צמחי שווה ערך[10][11].

הפרה בדת ובתרבות

  • יהדות – הפרה מעלה גרה, שוסעת שסע ומפריסה פרסה, ולכן היא בהמה כשרה לאכילה. הפרה שימשה ומשמשת גם לצרכים פולחניים שונים: בימי קדם הוקרבו פרים על המזבח, אפר פרה אדומה שימש חלק בתהליך היטהרות. ולציון לקיחת אחריות של זקני ערים על מעשה רצח שלא נודע מי הרוצח, ערפו זקני העיר הקרובה עגלה. מעור הפרות מכינים ספרי תורה, תפילין ומזוזות. יש אומרים ששמה של לאה נגזר ממילה שמית עתיקה שמשמעה פרה, ושמה של רבקה משמם של עגלי המרבק (בדומה, שמה של רחל נגזר משמה של כבשה קטנה). השור הוא סמלו של שבט מנשה[דרוש מקור], שכן נכתב בברכת משה "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" ובכורו של יוסף הוא מנשה.
  • מצרים העתיקה – הפר נחשב לקדוש. פולחן הפר היה פולחן מקובל וידוע בעיר מוף (ממפיס). הפר סימל את האל אפיס – אל הפוריות והיה מקודש. בבית הקברות של העיר (סקארה) נמצא אתר קבורה תת-קרקעי לפרים (סרפאום) ובו כ-60 פרים חנוטים בארונות אבן. כל אחד בתורו היווה אליל חי, ששירתו אותו שתי תאומות בתולות. לאחר מותו היו חונטים אותו ומביאים אותו לקבורה ברוב פאר והדר.
  • הינדואיזם – הפרה נחשבת לקדושה. פרה קדושה נחשבת לאמם של כל האלים. בהודו, בה מרוכזים מרבית המאמינים בדת זו, ניתן לראות פרות משוטטות באופן חופשי, ועל פי המנהג יש להתייחס לפרה בכבוד, כאל אמא, כהכרת תודה על החלב שהיא מספקת.
  • המסאי – השבט חי על פרותיו. אנשיו שותים את חלבן ודמן, ומקימים מבנים ארעיים מגלליהן.
  • בידור – בספרד, פורטוגל ואמריקה הלטינית, מלחמת שוורים[12] היא בידור מקובל. בדרום הודו נפוץ ספורט דומה. ספורט הרכיבה על פרים, ומשחקי ציד שונים (רודאו), נפוצים בעיקר באמריקה הצפונית שם נהוג להפריע לפר על ידי פיסת בד המתנדנדת על ידי אדם תוך כדי שהוא צועק "טורו! טורו!". לרוב, אנשים חושבים שהדבר המפריע לפר הוא הצבע האדום, אך הנדנוד של הבד הוא זה שמפריע לפר שכן הפר הוא עיוור צבעים. הבד האדום הוא רק מסורת ארוכת שנים.

משמעויות תרבותיות נוספות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ באנגלית: bull.
  2. ^ באנגלית: Ox.
  3. ^ Ajmone‐Marsan, P., Garcia, J. F., & Lenstra, J. A. (2010). On the origin of cattle: how aurochs became cattle and colonized the world. Evolutionary Anthropology: Issues, News, and Reviews, 19(4), 148-157.
  4. ^ ד"ר אבי ארבל, לקסיקון מפה: היונקים, הוצאת מפה. עמ' 346.
  5. ^ עגל וחלב אימו
  6. ^ פרה השביתה את "חגיגות שמחת החלב" בקניון שבעת הכוכבים בהרצליה
  7. ^ 7.0 7.1 שגב בן דוד, שבועות של סבל: בתוך תעשיית החלב, באתר nrg‏, 8 ביוני 2008
  8. ^ Council Directive 2008/119/EC - laying down minimum standards for the protection of calves
  9. ^ תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה של עגלי חלב), התשס"ו-2006, אתר דינים ועוד
  10. ^ כמה מזון אנחנו מפסידים, ואיך אפשר להאכיל את כל האנושות לאורך זמן
  11. ^ The opportunity cost of animal based diets exceeds all food losses - http://www.pnas.org/content/115/15/3804
  12. ^ למעשה, המטאדורים נלחמים בפרים אך בעברית השתרש הביטוי השגוי "מלחמת שוורים" ולא "מלחמה בפר".
ביזון

בּיזוֹן (שם מדעי: Bison) הוא סוג של בקר ממשפחת הפריים בעלי רעמה גבוהה וקרניים רחבות. כיום ישנם שני מיני ביזונים אך בעבר היו מינים נוספים.

הביזונים ניזונים בעיקר מעשב ושיחים שנמצאים בטווח הגעה שלהם. בגלל גודלם הרב, יש רק מעט טורפים שמנסים לתקוף אותם, אך לעיתים להקות זאבים תוקפות ביזונים ומצליחות לכתרם ולהכניעם.

שני מיני הביזונים היו בסכנת הכחדה במאה ה-19 ובמאה ה-20, אך שניהם השתקמו. כיום אף מין אינו בסכנת הכחדה, אם כי תת-המין "ביזון היערות" רשום בקנדה כחיה בסכנת הכחדה.

ביזון אמריקאי

ביזון אמריקאי (שם מדעי: Bison bison) נקרא גם בופאלו אמריקאי או בקיצור בופאלו, הוא מין יונק צמחוני דמוי שור גדול-ממדים, המשתייך למשפחת הפריים. הביזון האמריקאי הוא היונק היבשתי הגדול ביותר באמריקה הצפונית ואחד ממיני הפריים הגדולים ביותר בעולם.

בקר

בקר (שם מדעי: Bovini) הוא שבט בתת-משפחת הפרים, שלו חשיבות גדולה ביותר לאדם מבחינת המשק, מאחר שכמה מינים בו בויתו. זהו שבט צעיר יחסית, אשר התפתח מאמצע המיוקן. רוב המינים חיים באירואסיה. ביזון אמריקני מצוי באמריקה הצפונית ותאו אפריקני חי ברחבי אפריקה.

סוגי הבקר הם הגדולים והמגושמים במשפחת הפריים. ראשם אינו מתרומם מעל הכתפיים. שני הזוויגים נושאים קרניים המורכבות מציפוי קרטין על בסיס עצם מלאה. הזנב ארוך ובקצהו ציצית שיער. לנקבה יש עטין בעל ארבע פטמות והריונה נמשך תשעה חודשים.

גאור

גאור (שם מדעי: Bos gaurus לפני כן Bibos gauris), נקרא גם סלנדנג או ביזון הודי (על אף ששם זה אינו נכון טכנית) הוא מין בסוג פר, המצוי בדרום אסיה ודרום מזרח אסיה. האוכלוסיות הגדולות ביותר שלו מצויות כיום בהודו.

גאיאל

גאיאל (שם מדעי: Bos frontalis; מנוקד כגָיָל) אשר ידוע גם בשם מית'ון, הוא מין של פר אשר בוית במקור מהגאור לעיתים על ידי הכלאה עם בקר הבית, ונפוץ במשקים חקלאיים בדרום מזרח אסיה כמו צפון מזרח הודו, בנגלדש, צפון בורמה ומחוז יונאן בסין העממית. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1804 על ידי הבוטנאי הבריטי אלמיר בורק למברט - באופן יוצא דופן, הרבה לפני התיאור המדעי של הגאור. הוא נבדל מהגאור במספר דברים בולטים. פירוש שמו המדעי הוא "חזיתי" או "ממוקם במצח", ומתייחס לצורה של הקרניים הנבדלת מהגאור.

זבו

זבו (שם מדעי: Bos taurus indicus) הוא תת-מין מבוית של בקר הבית (הסוג פר במשפחת הפריים). בהמה זו נמצאה בעבר בארץ ישראל וכיום נפוצה בעיקר בהודו שם היא קדושה להינדואיזם, וכן באזורים רבים באפריקה. הזבו ניכר בגבנון קטן על עורפו.

לזבו יש סימני טהרה, כך שמבחינה הלכתית הוא כשר לאכילה, אולם החזון איש אימץ את דעת הש"ך הסבור שבכדי להכשיר לאכילה אין די בסימני טהרה אלא יש להצריך בנוסף גם מסורת של אכילה, בשנת ה'תשס"ד התעורר פולמוס בדבר כשרותו בעקבות משלוחי בשר זבו מדרום אמריקה.

יאק הבר

יאק הבר (שם מדעי: Bos mutus), הוא מין של פר ענק בשבט בקר שבתת-משפחת הפרים המאכלס אזורים גבוהים וקפואים במרכז אסיה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1883 על ידי חוקר הטבע הרוסי ניקולאי פרז'בלסקי, והוא נחשב לאב הקדמון של יאק הבית שתואר מדעית הרבה לפניו. בעוד שאוכלוסיית היאקים המבויתים עומדת על כמה מיליונים, יאק הבר נדיר מאוד, והוא מאוים על ידי ציד כמו גם זיהום הגזע עקב התרבות עם היאק הביתי שהגנים שלו מעורבבים עם בקר הבית. יאק הבר הוא המין השני בגודלו במשפחת הפריים כולה לאחר הגאור, והוא גדול אף יותר מהביזון, התאו האסייתי והתאו האפריקני.

נילגאי

נילגאי או נילגאו (שם מדעי: Boselaphus tragocamelus) היא אנטילופה יחידה בסוגה ממשפחת הפריים הנפוצה בדרום אסיה.

פר (סוג)

פר או גם בקר אמיתי הוא סוג בר או מבוית של בקר. הפר הוא יונק גדול מעלה גרה ואוכל עשב. פרה היא מין מבוית ידוע ונפוץ של סוג זה. ישנם כמה ממיני הפר שנכחדו.

מינים בני זמננו של פר נחשבים כבעלי אב קדמון אחד, שור הבר (B. primigenius). מין זה שרד עד סביבות המאה ה-17, אז ניצוד עד כדי הכחדתו. כיום מיני הפר הם מבין סוגי היונקים הנפוצים ביותר בעולם, כאשר קיימים כ-1.3 מיליארד פרים מבויתים. פרטים של סוג זה מצויים באפריקה, אסיה, מזרח אירופה וצפון אמריקה. מקומות המחיה שלהם מגוונים ביותר, ותלויים במינים השונים. ניתן למצאם בערבות, יערות גשם, אזורי ביצה, סוואנה ויערות ממוזגים.

משך חיי פרטי פר שאינם מבויתים הוא כ-18-25 שנים, ובשבייה התיעוד מצביע על עד ל-36 שנים. תקופת ההיריון עומדת על 9-11 חודשים, תלוי במין המדובר. לרוב נולד ולד אחד, לעיתים נדירות שניים. רוב המינים חיים בעדרים שגודלם בין 10 פרטים ועד למאות.

באופן כללי הפר הוא בעל חיים בעל סדר יום "יומי" - חלקי היום החמים מוקדשים למנוחה, בעוד הבוקר ואחר הצהריים מכילים פעילות. באזורים שבסמוך אליהם הגיעו בני אדם, עשויים הפרטים לעבור לפעילות לילית. ישנם מינים אשר נודדים בעדריהם בעקבות זמינות של מזון ומים.

רוב המינים רועים, והם בעלי לשונות ארוכות ושיניים גדולות המשמשות אותם לאכילת הצמחים. רוב המינים מעלי גירה.

פריים

פָּרִיִּים (שם מדעי: Bovidae; מכנים גם נבובי קרניים) הם משפחה של מעלי גירה בסדרת מכפילי פרסה.

המשפחה מונה כ-137 מינים ו-45 סוגים. זוהי משפחה מגוונת ביותר, הנפוצה באפריקה, במרבית אירופה ובמרבית אסיה ובאמריקה הצפונית. המגוון הצורני של משפחה זו ניכר בעיקר באפריקה. ניתן למצוא את בני המשפחה במגוון אזורי מחיה: בטונדרה הארקטית, באזורים טרופיים וסאב-טרופיים, בסוואנות ובאדמות עשב. במשפחה זו מינים רבים שעברו תהליך של ביות, וכעת משמשים לצרכים רבים במשק האדם.

פרים

פרים (שם מדעי: Bovinae) הם תת-משפחה במשפחת הפריים.

קודו (סוג)

קוּדוּ (שם מדעי: Tragelaphus) הוא אנטילופה אפריקנית ממשפחת הפרים, החיה באזורים מיוערים באפריקה שמדרום לסהרה. כמו שאר הפריים גם הקודו מעלה גרה.

קודו ההרים

קודו ההרים (שם מדעי:Tragelaphus buxtoni), הוא מין אנטילופה גדולה בסוג קודו החי באזורים הרריים שבמזרח אפריקה. שמו הנוסף ניאלה ההרים בא לו על שם דמיונו לקודו ניאלה, ובעבר, אף נחשב כתת-מין שלו. קודו ההרים נחשב לפרסתן הגדול האחרון שנתגלה באפריקה.

קודו מסורטט

קודו מסורטט (שם מדעי: Tragelaphus scriptus; קרוי באנגלית: Bushbuck) הוא אנטילופה אפריקנית בינונית החיה באזורים מיוערים באפריקה שמדרום לסהרה. מין בסוג קודו מתת משפחת פרים.

קרן (זואולוגיה)

קרן היא איבר מחודד (לרוב חלול) היוצא מעבר לעור של בעלי חיים שונים, בדרך כלל מהראש. הקרן מורכבת בעיקר מקרטין וחלבונים, לעיתים הקרניים גדלות על עצם מחודדת ולעיתים רק על בליטות קצרות בקצות הגולגולת. קרניים אמיתיות נמצאות כיום בקרב מכפילי פרסה מעלי גירה, במשפחות אנטילוקפריים ופריים (בקר, פרים, יעלים, ראמים, אנטילופות, צבאים וכו'). לחיות אלה יש זוג אחד (ולעיתים נדירות שניים) של קרניים, ולעיתים קרובות הן מסולסלות או מעוקלות.

המונח "קרן" משמש גם לציין כל איבר מחודד המחובר לראשו של בעל חיים גם במשפחות אחרות:

ג'ירפיים: לג'ירפה יש גבשושיות עצם המכוסות בעור פרוותי, שנראות כמו קרניים.

אייליים: לאיילים אין קרניים אמיתיות מקרטין, אלא מבני עצם הנקראים Antler. הללו גדלים ונושרים כל שנה.

קרנפיים: ה"קרניים" של הקרנף עשויות מקרטין אבל הן בעצם יותר שער דחוס מאשר קרן אמיתית.

לוויתני חדשיניים: לחדשן חדקרן יש חט ארוך שהוא בעצם שן, שנראה כמו קרן בורגית, בדומה לקרן של היצור הבדיוני חד-קרן.

צרטופסיים: הקרניים של הטריצרטופס וצרטופסיים אחרים הן המשכי עצם של הגולגולת, אך ככל הנראה היו מצופות בקרטין (שלא משתמר במאובנים), והיוו קרניים אמיתיות. גם השימוש בהם היה דומה לשימוש חיות בנות זמננו בקרניהן.למיני בעלי חיים רבים במשפחות שונות יש חטים, שלעיתים קרובות ממלאות את אותן פונקציות של קרניים, אבל הן למעשה שיניים מגודלות. אלו כוללים את: איילי מושק, חזירי יבלות, פילים, חדשיניים (לווייתן חדשן חדקרן) וניבתנים.

שור

האם התכוונתם ל...

שור הבר

שור הבר או בקר בר (שם מדעי: Bos primigenius), מין בסוג פר שנכחד. היה נפוץ בכל אירופה ובאזורים רבים באסיה ובאפריקה, ומשערים שממנו פותחו כמה מגזעי הבקר המשמשים את האדם.

אורכו של שור הבר היה כשלושה מטרים וגובהו הגיע ל-1.8 מטר. צבעו היה שחור ולאורך גבו נמתח פס לבן.

לפי הממצא הארכיאו-זואולוגי השור התקיים בתחומי ארץ ישראל עד שלהי תקופת הברזל, שור הבר נכחד כליל מן העולם בשנת 1627 בפולין.

גודלו ועצמתו של שור הבר הרשימו את האדם מאז ימי קדם, האדם הקדמון נהג לצוד אותו כדי לאכלו והוא גם מופיע בציורי מערות, בסמל מולדובה ובסמלה של מקלנבורג.

תאו

תְּאוֹ (או בּוּפָלוֹ; שם מדעי: Bubalus) הוא סוג בתת-משפחת הפרים. התאו הוא בעל חיים גדול וחזק, בעל פרווה דקה שחורה-חומה וקרניים חזקות. באנגלית נקרא התאו באפלו ובערבית ג'מוס - ושני השמות הללו משמשים לעיתים גם ככינוי נוסף עבור התאו בשפה העברית. שמו של התאו המקובל היום, מקורו בזיהויו המוטעה עם בעל החיים המכונה "תאו" במקרא, שהוא ככל הנראה שור הבר. יש המזהים את בעל-חיים המכונה בלשון חז"ל "כּוֹי" כתאו. זיהוי נוסף שנפוץ בימי הביניים, היה עם הראם המקראי. זיהוי זה נשלל על ידי בעלי התוספות. לדעת רב סעדיה גאון, בעל חיים זה הוא המכונה במקרא מריא.

התאו שנפוץ היה בארץ ישראל שייך למין תאו מים (Bubalus bubalis).

תאו אפריקני

תאו אפריקני, תאו הכף או באפלו אפריקני (שם מדעי: Syncerus caffer), הוא סוג של בקר גדול החי באפריקה, אחת מהחיות הנפוצות ביותר באפריקה, והנציג היחיד של השבט בקר באפריקה. בשל האופי הבלתי הצפוי שלו, שהופך אותו מסוכן מאוד לבני אדם, הוא אינו מבוית כעמיתו התאו האסייתי. בניגוד לאמונה הרווחת, התאו האפריקני אינו שייך לסוג תאו, והוא אינו האב הקדמון של בקר הבית.

השם המדעי "Syncerus caffer" נגזר כדלהלן: "Syn" = יחד (ביוונית); "keras" = קרן (ביוונית), ומתייחס למבנה קרני התאו הבוגר. "Cafer" קיצור של המילה הלטינית "Caffraria", שמשמעותה היא "קאפירים" (אפריקה). צירוף של שניהם פירושו "חיה בעלת קרניים מחוברות החיה באפריקה". האוכלוסייה של התאואים באפריקה, נמצאת במצב טוב יחסית בהשוואה להולכי-ארבע גדולים אחרים, אם כי הם תחת לחץ כבד מפעילות אנושית.

פרים
בקר
פר יאק הביתיאק הברגאורגאיאלבנטנגקופראיבקר הבר • בקר הבית Cow female black white
African buffalo (3)
Lesser Kudu Male (Tragelaphus imberbis)
ביזון ביזון אמריקאיביזון אירופי
תאו תאו מיםתאו אסייתיתאו הפיליפיניםאנואה השפלהאנואה ההרים
תאו אפריקני תאו אפריקני
סאולה סאולה
סלילני קרניים
קודו קודו ניאלהקודו הריםבונגוקודו זוטרקודו משורטטקודו סילבטיכוסקודו הביצותקודו גמלוני
אילנד אילנד ענקאילנד מצוי
קצרי קרניים
ארבע קרן ארבע קרן
נילגאי נילגאי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.