בקעת הירדן

בקעת הירדן היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.

הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל יש כ 65,000 פלסטינים[1] מהם 17,500 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 יהודים, מהם 5,500[2] במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.

Yarden 0182
בקעת הירדן

גאולוגיה

PikiWiki Israel 31561 Jordan Valley Exhibit
מיצג בקעת הירדן ב"מפגש הבקעה"

בקעת הירדן היא חלק מהשבר הסורי אפריקני, שבר גאולוגי גדול הנמשך מצפון סוריה עד לנהר זמבזי שבאפריקה.

באשר לתהליך היווצרות בקע זה חלוקות הדעות. בעבר הייתה מקובלת ההנחה שהבקע נוצר כתוצאה מתנודות טקטוניות אנכיות, אולם קיימת סברה לפיה תנועות אופקיות גרמו להיווצרותו, שכן זהו תפר בין שני לוחות טקטוניים, ונמצא כי הצד המזרחי של הבקע נע צפונה יחסית לצד המערבי. הוכחה לכך ניתן לראות בעובדה שסוגי הסלעים משני צדי הבקע אינם זהים, לעומת זאת נמצאו שכבות סלע זהות בצד המזרחי במרחק קבוע של 110 ק"מ צפונה לאלו שבצד המערבי. לדוגמה: בצפון בקעת הירדן נובעים מעיינות חמים באזור חמאם אל-מליח מתוך סלעי גיר וחוואר צהוב מתקופת היורה, והם דומים לגיר ולחוואר שנמצאו באזור מג'דל שאמס לרגלי החרמון, שנמצא בצד המזרחי של הבקע במרחק 110 ק"מ צפונה משם. לעומת זאת סלעי היורה שנחשפו בנחל יבוק, בערך מול ואדי מאליח ממזרח לירדן, מורכבים מגיר חול וחרסית ושונים מהגיר הקשה ומהחוואר שבוואדי מאליח ובחרמון. כמו גם הנחושת של תמנע, שנמצא כמוה גם בפונון, מזרחית לירדן, במרחק 110 ק"מ צפונה.

כיום נמדדת תזוזה קבועה של כס"מ אחד בשנה[דרוש מקור] בצד המזרחי יחסית למערבי. כמו כן נמדדת פעילות טקטונית רבה וחזקה יחסית, ומוקדי הרעשים האחרונים שהורגשו בישראל היו לאורך השבר.

במשך כשלושה מיליוני השנים האחרונות מילאו כמה גופי מים חלקים שונים של הבקעה. בסוף תקופת הפליוקן חדרה אל הבקע לשון ים מן הים התיכון דרך עמק יזרעאל, עובדה המסבירה את הימצאותם של משקעי מלח, גיר וגבס בכמות גדולה בבקע. לאחר שנקטעה לשון הים נותר אגם לא גדול, אגם עובדיה, שמימיו היו מתוקים. מתקופה זו קיימים ממצאים של רכיכות במשקעים של ימות מראשית תקופת הפליסטוקן. עקב שינוי אקלים ותוספת לחות בשלהי הפליסטוקן נוצרה בבקע ימה מלוחה גדולה מהכנרת עד חצבה הנקראת "ימת הלשון" שבשיאה הגיעה לגובה 180 מ' מתחת לפני הים. בתקופת התייבשותה שהחלה לפני 25,000 שנה, נוצר מישור כיכר הירדן (ע'ור) שבתוכו התחתר נהר הירדן ויצר את מישור ההצפה שלו הנקרא גאון הירדן (זור). לפני 15,000 שנה הצטמקה הימה סופית והשאירה אחריה את הכנרת ואת ים המלח.

נוף בקעת הירדן, מראה פנורמי מסרטבה
נוף בקעת הירדן, מראה פנורמי מסרטבה

טופוגרפיה

חתך לרוחב הבקע מציג מבנה כללי של שתי מדרגות: התחתונה היא מישור ההצפה של הירדן הנקרא "גאון הירדן" (זור בערבית) שרוחבו הממוצע הוא 1,200 מטר אך במקומות רבים הוא מצטמצם ל-500 מטר ואף פחות. והעליונה היא "ככר הירדן" (ע'ור) בה ממוקמים היישובים ושטחי החקלאות, ובה עובר כביש הבקעה (מס' 90). מבנה זה קיים בשני צידי הירדן, אלא שבצד המזרחי (הירדני) השטח לרוב רחב יותר, משום שהנחלים ממזרח גדולים יותר ונושאים סחף רב יותר אל הירדן. בין הע'ור לזור ישנם מדרונות תלולים שגובהן 15–25 מ' בצפון ועד 40 מטר ויותר בדרום, ובתוכן ישנו אזור של בתרונות שרוחבו מ-1 ק"מ בצפון עד 3 ק"מ במרכז הבקע, באזור שפכו של נחל יבוק ממזרח, ומשם ודרומה הוא הולך וצר.

ממערב לע'ור מתרוממים המדרונות המזרחיים של הרי השומרון בשיפוע ממוצע של כ-4 מעלות, אולם ישנם קטעי שטח בהם מגיע השיפוע עד 15 ואף 20 מעלות. בגזרה הצפונית קיימות מספר פרצות טופוגרפיות כאשר העמוקה שבהן היא הגראבן (פרוזדור טקטוני) של נחל תרצה (ואדי פאריעה) ופרצות נוספות הן ביקעת טמון וואדי מאליח באזור מחולה, ובגבול הצפוני נחל בזק (ואדי שובש). פרצות אלו מכתיבות את כווני הדרכים מגב ההר לבקע. בדרומו ובמרכזו המדרון מהשומרון לבקע רצוף ובקושי מאפשר מעבר בכוון מזרח-מערב.

גופי המים בבקעת הירדן

Tirza1
נחל תרצה באזור הג'יפתליק
NAHAL-PATZA'EL
אחד ממעינות פצאל בנחל פצאל

מצפון לדרום:

  • מקורות הירדן: ארבעה נחלים מתאחדים ליצירת נהר הירדן: נחל שניר, נחל חרמון, נחל דן ונחל עִיּוֹן.
  • נהר הירדן שמצפון לכנרת
  • אגם החולה
  • הכנרת
  • ירמוך ונחל תבור
  • הירדן שמדרום לכנרת
  • הנחלים המתנקזים אל הירדן דרומית לכנרת:
    • נחל בזק - נחל אכזב. מפריד בין השומרון המזרחי לרכס הגלבוע. אורכו כ-10 ק"מ. יורד מאזור הכפר רבא לכיוון צפון מערב ופונה מזרחה ב"ברך". שטח אגן הניקוז 40 קמ"ר. יוצא לבקע באזור "הקו הירוק".
    • ואדי חשנה - מתחיל מצפון לתיאסיר, יורד לצפון מזרח אל הכפר ברדלה צפונית למחולה.
    • נחל מלחה או ואדי אל מאליח - מתחיל מצפון מערב לטובאס, אורכו כ-20 ק"מ, אגן ניקוז בשטח של 90 קמ"ר, יוצא לבקע בין מחולה לשדמות מחולה, בנחל זורמים מי מעינות מלוחים הנובעים בחמאם אל-מליח ובעין ג'מאל.
    • נחל יבוק
    • ערוצי רכס אום זוקה - אלו מספר נחלים קצרים היורדים בתלילות מאום זוקה לבקע. בהם יש קניונים קטנים אך יפים, כמו ואדי פיראן ונחל תלכיד.
    • ואדי דורה אבו סידרה - אורכו מטמון עד מרג' נעג'ה (ליד ארגמן) 21 ק"מ. מנקז את בקעת טמון ועובר בדרכו לדרום מזרח ליד המושב רועי. אגן ניקוז בשטח של 60 קמ"ר.
    • נחל תרצה (ואדי פאריעה) - הגדול בנחלים המנקזים את מזרח השומרון. אורכו כ-40 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו הוא 300 קמ"ר. הנחל מתחיל מזרחית לשכם בבקעת בית דג'ן ונמשך צפונה, שם הוא נקרא ואדי עזמוט ואחר כך ואדי בידא. באזור עינות בידאן שעל כביש שכם - גשר אדם (כביש 57) הוא פונה מזרחה בתוך בקע טקטוני, ולמעשה בנקודה זו הוא משלים הקפה של הר כביר במעגל ובזה הוא מנקז את כל מורדות ההר. 3 ק"מ מזרחית לשם נשפך אליו יובל המושך מים ממעינות פריעה, אל הבקעה הוא יוצא באזור הג'יפתליק. לפני שהוא נשפך אל הירדן, באזור בתרונות החואר הוקמה על ידי אגודת המים של המועצה האזורית בקעת הירדן מערכת מאגרי מים גדולה ומשוכללת לתפיסת מי השטפונות, מי המאגרים משמשים להשקיית שטחי החקלאות של היישובים באזור. את מי הנביעות הזורמים בנחל תופסים החקלאים הפלסטינים להשקיית שדותיהם שלאורך הנחל, בעיקר באזור הג'יפתליק.
    • ואדי אל אחמר - הנחל מתחיל מדרום לכפר בית דג'ן נמשך לדרום-דרום מזרח ובבקעת גיתית - מכורה פונה לדרום, וצפונית למעלה אפרים חוזר ופונה לדרום מזרח בקניון קצר בסלע גיר. אורכו כ-20 ק"מ ומנקז שטח של 105 קמ"ר.
    • נחל פצאל - באורך 11 ק"מ, במוצאו אל מישור הבקעה מתחבר אליו ואדי רשאש, בסמוך לעינות פצאל. אגן הניקוז של שני הואדיות הוא 32 קמ"ר. בוואדי רשאש נובע עין רשאש.
    • ואדי מלחה הדרומי - נחל המנקז אליו מס' נחלים קצרים ותלולים של 5–7 ק"מ כל אחד. אל עבר ביצות מלחה. השטח המנוקז המשותף הוא 40 קמ"ר.
    • נחל ייט"ב (ואדי עוג'ה) - מתחיל בהר בעל חצור, יוצר מעוק עמוק מזרחית לבקעת סמיה, אורכו כ-13 ק"מ ושטח אגן הניקוז הוא 70 קמ"ר. לאורך הנחל נובעים שני מעינות גדולים: עין סמיה ועין עוג'ה.
  • צפון ים המלח

אקלים

האקלים בבקעת הירדן הוא חם מאוד ויבש. קיים בו אפקט מדבר צל גשם, כלומר האוויר המגיע אליו מתחמם במהלך ירידתו לבקע וההרים התוחמים את הבקע מונעים חדירה של אוויר אחר. מבחינת האקלים דרומו של הבקע מהווה למעשה את ההמשך של מדבר יהודה .

הצומח

הצומח בבקע מחולק לרצועות אורך על פי ההבדלים בסוגי הסלע, האקלים, הגורם האנושי והתבליט של רצועות אלו. כללית, ככל שהאזור מזרחי יותר, עולה אחוז האלמנטים הסהרו-ערביים ויורד אחוז האלמנטים הים תיכוניים בצמחייה.

חלוקת יחידות הצומח בבקעה

המדרגה העליונה

במורדות השומרון המזרחיים בהם עובר כביש אלון והיישובים מכורה גיתית ומעלה אפרים (בגובה 300–400 מ'), דרומה יותר המדרגה גבוהה יותר ובה נמצאים היישובים כוכב השחר ורימונים (660 מ').

באזור זה שולטים שיחים ובני שיח המאפיינים בתות ספר ים תיכוניות כגון סירה קוצנית וקידה שעירה הפורחת בחודש מרץ בפריחה צהובה וריחנית. כמו כן מכסים את השטח חד שנתיים ורב שנתיים, ביניהם שלהבית קצרת שיניים וקיפודן מצוי, ובמקומות המסולעים געדה מצויה, כתלה חריפה, ולענת המדבר. וגאופיטים כמו חצב מצוי ועירית גדולה. בין הדגניים נמצא שיבולת שועל מצויה, בן שעורה מצוי, ברומית מאוגדת, שעורת התבור, מלעניאל מצוי וחיטת הבר. פה ושם ניתן לראות עצים בודדים כמו אלה אטלנטית וחרוב מצוי.

אזור כפיפת השכבות

מדרונות הקירטון הפונים מזרחה ונופלים עד למישור הבקעה, והערוצים החוצים אותם.

כמות המשקעים של 150–200 מ"מ והגיר הקשה גורמים לתפוצה רבה של רותם המדבר וצומח סלעים כמו געדה מצויה וכתלה חריפה. כמו כן מצויים כאן קידה שעירה, אוג קוצני וקיצנית צפופת עלים. בדרום מופיע צומח מדברי כמו זוגן השיח וערטל מדברי (בסביבות נחל פרת). מזרחית לשכבות הגיר הקשה מצויות גבעות קירטון נמוכות ומפאת כמות המשקעים הקטנה ( 200-300 מ"מ) נמצא כאן מלחית אשונה ונואית קוצנית, וגם אוכם מדברי. בתוך הערוצים ניתן למצוא מינים נדירם כמו לבנה רפואי בוואדי עוג'ה, ובואדי קיס הנשפך אליו פורחת בתחילת החורף חלמונית גדולה.

הבקעה

המישור שבין גבעות הקירטון לבין ביתרונות החואר. חלק ממנו משמש לחקלאות ולמרעה.

במישור זה קרקע מלוחה והשיח המסוגל להתקיים כאן בזכות שורשיו העמוקים הוא מלחית אשונה, ואתו מינים חד שנתיים כגון חיעד ספרדי, עדעד תכול, מלחית עדינה ואספרגולריה דו אבקנית, וליד יריחו אהל מצוי.

במוצאי הנחלים נמצא עצים כמו שיזף מצוי ובדרום זקום מצרי ותפוח סדום.

מזרחית לפצאל מצויה מלחה שבה צומח מלחות: השיחים מלוח קיפח, ימלוח פגום ומיני אוכם. בני שיח כמו בן מלח מכחיל, ועצי אשל. מן העשבוניים נזכיר עדעדית משובלת עדעד הביצות ועדעד מאובק. מצוי כאן גם טפיל בשם טופל אדום.

באזור זה קיימת חורשת סלוודורה פרסית בגבולה הצפוני של תפוצתה. בנאות המדבר קיימים זקום מצרי, מורינגה רותמית, פתילת המדבר הגדולה, סולנום החדק, בלוטנית אפריקנית ועוד.

ככר הירדן (ע'ור)

שולט כאן צומח של אדמות מלוחות בתנאי יובש: מצפון לארגמן שיחים כמו מלחית אשונה ומלוח קיפח, ודרומה יותר מלחית קשקשנית ואוכם ארץ ישראלי. בדרום הבקעה לעיתים אין כל צומח על הבתרונות עקב היות האזור יבש וצחיח, אך בשנים גשומות מופיעים בחורף חד שנתיים כגון אספרגולריה דו אבקנית, חיעד ספרדי, אהל מצוי, מלעניאל מצוי, לחך סגלגל, גרגרנית כוכבנית, אהרונסוניה פקטורובסקי, ועוד. ובתוך הערוצים מופיעים השיחים שהוזכרו.

גאון הירדן (זור)

זהו בית גידול לח ומלוח, לאורך הירדן גדלים בצפיפות עצים כמו צפצפת הפרת ואשל היאור. פה ושם ישנן נביעות מים מלוחים ולידם סמר ימי וקנה מצוי. בשטח מלחות שגדלים בהן בן מלח מכחיל ומיני אוכם.

החי

Camels in Jordan valley (4568207363)
אורחת גמלים בבקעת הירדן

מבין היונקים אוכלי העשב ניתן לראות עדרים של צבאים בכל חלקי הבקעה, וגם הדורבן נפוץ בכל השטח. בגאון הירדן נמצאים גם חזירי בר, במקומות מסולעים מושבות של שפני סלע, וארנבות ישנן באזור כביש אלון ובביצת מלחה.

מבין הטורפים שכיח השועל בכל השטח, וכן זאבים וצבועים במידה מועטה יותר. בגאון הירדן ניתן למצוא חתול ביצות, גירית מצויה תן וסמור. בביצת מלחה נמצא קרקל ונמייה. ובאזור כביש אלון נמצא דלק. נמרים נצפו פעמים בודדות בביצת מלחה ובעין סמיה.

היסטוריה

באזור בקעת הירדן נמצאו מספר אתרים פרה-היסטוריים ובהם אתר מהתקופה הנאוליתית שהתגלה בסמוך לגלגל וכן בסמוך ליריחו, מספר אתרים מהתקופה הכלקוליתית נמצאו בבקעת פצאל וכן מהתקופת הברונזה הקדומה. המחקרים מעידים כי בקעת הירדן הייתה מרכז התיישבותי חשוב והופיעו בה לראשונה טכנולוגיות חדשות כגון הלהב הכנעני וכן קיימת בה עדות לראשית תופעת העיור בארץ ישראל.[1]

בספר יהושע מוזכר גלגל כמקום דרכו נכנסו בני ישראל אל ארץ ישראל. במחקרים עדכניים נמצאו מספר אתרים דומים ותכליתם ממשיכה להיחקר. בקעת הירדן מזוהה עם נחלות שבטי יהודה, גד, ראובן, מנשה ובנימין.

בתקופת בית שני נבנו באזור מספר מבצרים-הצפוני והחשוב שבהם הוא מבצר אלכסנדריון בפסגת הסרטבה. במהלך המרד הגדול, לאחר דיכוי המרידה בגליל, הצבא הרומי ערך מסע כיבושים במישור החוף ובהמשך התקדם דרך בקעת הירדן אל פראה שהייתה ממוקמת בעבר הירדן המזרחי. לאחר כיבוש אזור בקעת הירדן, הכוחות הרומיים נערכו לכיבוש ירושלים, כאשר עדיין נותרו כיסי התנגדות במצדה ובמכוור שהחזיקו מעמד גם לאחר נפילת ירושלים. לאחר נפילת המרד, הצבא הרומי המשיך להחזיק מחנות באזור בקעת הירדן.

בתקופה הרומית המאוחרת נקשר נהר הירדן עם עליית הנצרות כמקום שבו לפי האמונה הנוצרית פעל יוחנן המטביל. במהלך התקופה המוסלמית הקדומה ארץ ישראל נכבשה על ידי המוסלמים מידי הביזנטים ומנזרים רבים ננטשו אך בבקעת הירדן חלק מהמנזרים המשיכו לפעול. בניגוד לתקופת שגשוג שהאזור ידע במהלך התקופה המוסלמית, בעקבות קושי של השלטון העות'מאני לשמור על הביטחון באזורי הספר ובשל קרבת הבקעה למדבר, האזור סבל מהזנחה ופשיטות של שבטים נודדים-האחרונה שבהם בקיץ 1947.

ניסיונות לחידוש ההתיישבות היהודית באזור הבקעה החלו עוד בתקופת השלטון העות'מאני אך הוכתרו בהצלחה רק בתקופת המנדט הבריטי, כאשר הוקם קיבוץ בית הערבה על אדמות הזיכיון של חברת האשלג בים המלח. לאחר אישור תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר הקיבוץ נותר מחוץ לגבולות העתידיים ולמחרת יום הכרזת המדינה ניתנה הוראת פינוי לקיבוץ.

מ-1948 ועד 1967 הייתה הבקעה תחת שלטון ירדן. במלחמת ששת הימים נכבשה הבקעה על ידי ישראל, והיא הקימה בה יישובים חקלאיים, לפי תוכנית אלון. לאחר המלחמה החל באזור מאבק מתמשך במחבלים פלסטינים שחדרו דרך הגבול עם ירדן, שבעקבותיו הבקעה קיבלה את הכינוי ארץ המרדפים. בעקבות פעילות חטיבת הבקעה ולאחר שהצבא הירדני החל לפעול ביד חזקה כנגד המחבלים, השקט חזר.

בעקבות הסכם אוסלו בשנות ה-90, הוכרזו קרוב ל-90% משטחי הבקעה כאזורים בשליטה ישראלית מלאה (שטחי C). שטחים אלו מהווים כ- 40% מכללי שטחי C.

אוכלוסייה

באזור בקעת הירדן חיים כ- 65,000 פלסטינים וכ- 14,800 ישראלים יהודים, מהם 10,300 ביישובים שבמועצה אזורית עמק הירדן, בצפון הבקעה, ו-4,500 בהתנחלויות במועצות האזוריות ערבות הירדן[3] ומגילות השייכות למחוז יהודה ושומרון.

התיישבות ישראלית בבקעה

החלק של בקעת הירדן שגובל ביהודה ושומרון נכבש על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, והוקמו בו יישובים חקלאיים על פי "תוכנית אלון" להתנחלות ישראלית בהתאם לתפיסה הביטחונית שמיקום היישובים הוא שיקבע את גבולות המדינה, שנדרשת שליטה אסטרטגית על נהר הירדן כדי ליצור חיץ בין האיום המזרחי לבין מדינת ישראל הצרה ושירושלים צריכה להיות במרכז היישוב העברי כדי לתפקד כבירה. יגאל אלון התווה תוכנית שעל פיה תוקם שדרה כפולה של יישובים בבקעה: קו יישובים אחד יימתח לאורך כביש הבקעה והאחר לאורך ציר שנקרא על שם תוכניתו "כביש אלון" במדרונות מזרח השומרון. התוכנית זכתה לקונצנזוס רחב והביאה להקמת יישובים בעלי אופי חקלאי בבקעת הירדן.

HABIKA-HABIKA-monument-2
אנדרטת הבקעה
Shadmot Mehola
שדמות מחולה
HPIM3674
נערן

הקמת היישובים בוצעה בשלושה שלבים:

  1. 19671970: הקמת ארגמן, גלגל, מחולה, משואה וקליה ולאורך כביש הבקעה.
  2. 19711974: תחילת יישוב השדרה המערבית: בקעות, גיתית, מצפה שלם, חמרה, פצאל וייט"ב.
  3. 19751999: עיבוי שני צירי ההתיישבות: בית הערבה, ורד יריחו, יפית, מבואות יריחו, מכורה, מעלה אפרים, נעמה, נערן, נתיב הגדוד, רועי, שדמות מחולה, תומר והיאחזויות הנח"ל אבנת, אלמוג, חמדת, משכיות, ורותם.
  4. בשנות האלפיים נמשכת ההתיישבות באטיות יחסית עקב מהלכים מדיניים הנוגעים לאזור והמצב הביטחוני. עם זאת ניכרת יציבות בגידול היישובים בעיקר בגוש הצפוני - היישובים הדתיים מחולה, שדמות מחולה, חמדת ורותם - בשל מניעים אידאולוגיים.
  5. 2016 - 2018: הוקמו בבקעה מספר מאחזים בלתי מורשים ובהם המאחז בתחומי שמורת הטבע אום זוקא. הקמת המאחזים הבלתי מורשים הביאה לגידול ניכר במספר העימותים עם פעילי זכויות אדם ולהקמתה של "קואליציית הבקעה".

ההתנחלויות בבקעה מקבלות שירותים מוניציפליים מהמועצה אזורית ערבות הירדן ומהמועצה אזורית מגילות, ובמעלה אפרים יש מועצה מקומית.

מקורות הפרנסה העיקריים הם חקלאות מתקדמת, תיירות, עסקים קטנים, שירותים וחינוך.

במרץ 2011 ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו בבקעת הירדן והכריז שבכל הסדר עתידי תהיה נוכחות ישראלית בבקעת הירדן. נתניהו הוסיף ש"קו ההגנה של ישראל מתחיל בבקעת הירדן", אם הקו הזה יפרץ יהיה ניתן להעביר טילים ולירות על חיפה ותל אביב[4].

אספקת המים

מפעל אספקת המים בקעת הירדן של חברת מקורות נועד לספק מים לתושבים היהודיים בקעת הירדן. המפעל עצמאי ואינו קשור למערכת הארצית וכולל 44 בריכות, 28 קידוחים ו-28 תחנות שאיבה. כמות ההפקה השנתית עומדת על 31,500 מיליון מ"ק .

לפי אתר החברה: "התנאים הטופוגרפיים באזור קשים ביותר – העברת מים מרום של 400 מ' מתחת לפני הים עד לרום של 800 מ' מעל פני הים, האקלים הקיצוני במיוחד 45 מעלות בקיץ וכן התנאים הביטחוניים הבעייתיים באזור עקב המגע עם אוכלוסייה עוינת יצרו אתגרים רבים בפיתוח מפעל אספקת המים".

מאגר תרצה הנמצא בשפך נחל תרצה ונהר הירדן מהווה את אחד ממאגרי המים החשובים בבקעת הירדן. יפה רזיאל במאמרה :בקעת הירדן: יש לי ארץ אחרת באתר ynet מיום 31 ביולי 2006 כותבת כי :"מדובר בשלושה סכרים מדורגים ... העליון מבין המאגרים משמש לשיקוע הבוץ והסחף, האמצעי לשאיבה לאחר הגשם והתחתון לתיירות בלבד - כבריכת חורף. מן המאגר האמצעי שואבים את המים למאגר מלאכותי הממוקם על גבעה קרובה, ולמאגר זה מחובר צינור המים של בקעת הירדן, שנועד להשקיית גידולי השדה".

יישובים פלסטיניים בבקעה

בתקופת השלטון הירדני 1948–1967 יושבו בבקעה עשרות אלפי פליטים פלסטינים. ב-1961 מנתה יריחו 10,441 תושבים, והבקעה כולה 64,000 תושבים, רובם פליטים[5]. במלחמת ששת הימים ברחו עשרות אלפי פלסטינים אל מעבר לנהר הירדן, והבקעה התרוקנה ממרבית תושביה. בין היישובים הפלסטינים בבקעה: יריחו, פארעה אל-ג'יפתליק, עקבת ג'בר, עוג'ה א-תחתא, ברדלה, עין אל-בידה, פסאיל, זובידאת, מרג' נאג'ה, באב אל נקב, אל-עקבה, אבזיק וח'רבת חומסה.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רקע על בקעת הירדן, באתר בצלם, 11 בנובמבר 2017
  2. ^ מועצה אזורית בקעת הירדן, www.myesha.org.il (בעברית)
  3. ^ זהו שמה הרשמי. קרויה גם מועצה אזורית בקעת הירדן.
  4. ^ יתד נאמן, ג' אדר ב', עמוד 3, אריה זיסמן
  5. ^ לי כהנר, ארנון סופר, יובל כנען, עתיד בקעת הירדן, קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה, אוניברסיטת חיפה, פברואר 2006
ארץ המרדפים

ארץ המרדפים הוא כינויו של אזור במזרח ארץ ישראל, הכולל את בקעת הירדן, מדבר שומרון וחלקו הצפוני של מדבר יהודה, לאורך המורדות המזרחיים של שדרת ההר המרכזית מצפון לים המלח. הכינוי ניתן לאזור במהלך מלחמת ההתשה בבקעת הירדן, שהתנהלה בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים, בשל המרדפים שנערכו בו אחר מחבלים שחדרו מירדן לישראל דרך אזורים אלו.

ארץ כינרות

אֶרֶץ כִּנְרוֹת היא חלק מבקעת הירדן, הכולל את הכנרת ואת העמקים הסובבים אותה.

גבולותיה נתחמים בדרום על ידי שפכי הירמוך ונחל תבור, בצפון על ידי רמת כורזים (רמת הבזלת שמדרום לעמק החולה), במזרח על ידי מורדות הגולן ובמערב על ידי הגליל המזרחי.

ארץ כינרות כוללת את בקעת גינוסר, בקעת יבנאל, בקעת בית צידה ואת בקעת כינרות, שמדרום לכנרת והיא מגיעה עד דרומית לצומת כוכב הירדן. הבקעה היא חלק מהשבר הסורי אפריקאי. בקעות פוריות וחקלאיות אלו ריכזו סביבן יישובים עוד משחר ההיסטוריה.

כיסוי בשכבה דקה של בזלת מייחד את העמקים הסובבים את הכנרת. אל הבקעות מגיעים נחלים מההרים שמסביב. נחלים אלו חתרו בשכבת הבזלת הדקה וחשפו סלעי משקע שנוצרו בתקופות גאולוגיות קדומות יותר ולכן נמצא בשטח תערובת של סלעי משקע עם סלעי בזלת. הנחלים מביאים סחף רב מההרים שיוצר שכבת קרקע והופך את הבקעות לאזורים חקלאיים פוריים.

מאפיין ייחודי נוסף לאזור זה הם מעיינות חמים, עשירים במינרלים, הנובעים לאורך קווי השבירה של הבקע כגון מעיינות חמי טבריה וחמת גדר. מעיינות אלו משכו מתרחצים ומחפשי מזור למחלותיהם לאורך ההיסטוריה ותרמו לפריחת הערים גדר וטבריה.

ארץ כינרות שימשה כמו שאר חלקי הבקע ציר מעבר חשוב. דרך האורך החשובה עברה לאורך החוף המערבי של הכנרת וחצתה את העיר טבריה. דרכי הרוחב עקפו את האגם מדרום ומצפון. אפיק הירדן, המתחתר בקניון צר ועמוק מצפון לכנרת. והביצות שיצרו נחלי הגולן באזור הבטיחה לא אפשרו מעבר לאורך החוף הצפוני של הימה. בשל כך הדרך הראשית חצתה בעבר את הירדן רק צפונית יותר, באזור גשר בנות יעקב. כיום קיים נתיב תחבורה גם בסמוך לחוף הצפוני, המקשר את מערב הכנרת עם רמת הגולן. מדרום לכנרת נצמד המעבר הראשי בחלקו לאפיק נהר הירמוך, שם גם עברה מסילת הרכבת שנבנתה על ידי הטורקים והגיעה לסוריה. כפי הנראה, המעבר בתקופות הקדומות בין היישובים שהיו על שפת הכנרת התבצע באמצעות סירות.

כלכלת תושבי עמק כינרות התבססה לאורך הדורות במידה רבה על הכנרת. תושבי האזור משתמשים במי הכנרת להשקיה, לדיג ולפיתוח ענף התיירות באגם ובסביבתו.

גובהה כ- 700 מטרים

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1208 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

היאחזות נח"ל

היאחזות נח"ל היא יישוב, שהוקם באזור שבשליטת מדינת ישראל, באמצעות חיילים המשרתים בחיל הנח"ל ועל-פי החלטה של ממשלת ישראל. פעילות זו, של קידום ההתיישבות היהודית ברחבי ארץ ישראל, הייתה בעבר בין תפקידיו העיקריים של הנח"ל. ההיאחזות הייתה למעשה שילוב של יחידה צבאית ויישוב אזרחי המתפרנס בעיקר מחקלאות ומנהל חיי קהילה כבסיס ליישוב עתידי. על פי עיקרון זה, החיילים והחיילות עובדים בהיאחזות ושומרים עליה עד שמחליטה המדינה על הקמת יישוב אזרחי במקומה.

שיטה זו שירתה משימות יישוב לאומיות, בשטחים בהם האוכלוסייה היהודית דלילה ואשר נחשבו ליעד התיישבות מועדף (בעיקר בנגב, בגליל ובערבה ואחרי מלחמת ששת הימים בעיקר בשטחים שעברו לידי ישראל במהלך המלחמה). הניסיון הראשון ליישב חיילים בנקודת קבע נעשה בקיבוץ ניר אליהו: ב-27 ביולי 1950 עלו לקרקע חברי קבוצת "אל ניר" (איחוד של כמה גרעיני עולים מטורקיה, מרומניה ומפולין שעברו הכשרה בקיבוצים: גלעד, עין חרוד, כפר גלעדי ואשדות יעקב) והקימו קיבוץ מול מובלעת קלקיליה ועל מנת ליצור רצף התיישבות עברי בין המושבה דאז כפר סבא לקיבוץ רמת הכובש, ובסמוך למכללת בית ברל. הצלחת ה"פיילוט" בניר אליהו הביאה לאימוץ שיטה זו, כשבאופן רשמי נחשבת "נחלאים א'" (כיום קיבוץ נח"ל עוז) להיאחזות הנח"ל הראשונה, מול עזה ובה נמצא עד היום מוזיאון הנח"ל.

רוב ההיאחזויות אוזרחו ברבות השנים והיו לקיבוצים ומושבים, חלקן ננטשו, חלקן הוסבו לבסיסי צה"ל ויש שיושבו כחוות פרטיות. בשנת 2001 נסגרה היאחזות הנח"ל האחרונה ובכך נסתם הגולל על מפעל זה.

חטיבת הבקעה

חטיבת הבקעה והעמקים (חטיבה 417), היא חטיבה מרחבית (חטמ"ר) של צה"ל שתפקידה להגן על אזור בקעת הירדן והעמקים. החטיבה כפופה לפיקוד מרכז. בחטיבה פועלים גדודי חי"ר קל סדירים של מערך הגנת הגבולות המשלבים לוחמים ולוחמות, וגדודי חי״ר במילואים. הגדודים הם גדוד לביא הבקעה וגדוד אריות הירדן.

חמאם אל-מליח

חמאם אל-מליח הוא אתר בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) במזרח השומרון, בו נובעים מים חמים. האתר נמצא כשלושה קילומטר מערבית לכביש הבקעה, בסמוך לכביש המחבר את כביש אלון לעיירה טובאס (כביש 5799).

המעיינות בחמאם אל-מליח שייכים לקבוצת המעיינות החמים הנובעים בשקע הירדן. נביעות דומות יש בחמת גדר ובחמי טבריה. אין במקום סידורים לרחצה מסודרת במים החמים.

יהודה (חבל ארץ)

חבל יהודה הוא אזור היסטורי הנמצא במרכז ארץ ישראל, חלקו נכלל בתחומי יהודה ושומרון. האזורים סביבו הם: השומרון מצפון, בקעת הירדן במזרח, הנגב בדרום ומישור החוף הדרומי במערב. ערים עיקריות בחבל ארץ זה: ירושלים, חברון, בית לחם, בית שמש, מעלה אדומים, ביתר וערד. האזור מאוכלס ביהודים ובערבים.

על פי המקרא, נחלת שבט יהודה התפתחה לממלכת יהודה, שכללה גם את שבט בנימין ואת נחלתם. יש להבדיל בין ממלכת יהודה, שגבולותיה הצפוניים נעו עם השנים אך הקבילו פחות או יותר לגבול נחלת בנימין (קו יריחו-בית אל-בית חורון), לבין חבל הארץ יהודה, שגבולותיו נקבעים לפי טופוגרפיה או אופי החי והצומח ולכן רבות הדעות בקשר למיקומם.

מבחינה טופוגרפית, נהוג להעביר את קו הגבול בין יהודה לבין השומרון בקו ואדי עוג'א, רמת חצור (המגיעה בפסגתה לגובה 1016 מ') ונחל שילה.[דרוש מקור] מצפון לקו זה, האזור נמוך יותר ונעשה יותר מבותר, כחלק מכל הרכס המערבי של ארץ ישראל. לפי החי והצומח יש לגבולות יהודה שלל אפשרויות, שהצפוניות שבהן מגיעות ליישוב רחלים.

יריחו

יְרִיחוֹ (בערבית: أريحا (מידע • עזרה) - אַרִיחַא) היא עיר ברשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן, כ-10 ק"מ מצפון לים המלח. גובה העיר - כ-250 מטר מתחת לגובה פני הים - הופך אותה לעיר המיושבת הנמוכה ביותר בעולם. יריחו היא ממקומות היישוב העתיקים בעולם, והתקיים בה יישוב מוקף חומה כבר בשנת 9500 לפנה"ס בערך, דהיינו לפני כ-11,500 שנה.

כביש 90

כביש 90 (לכינויים של המקטעים השונים של הכביש ראו למטה) הוא הכביש הארוך ביותר בישראל, אורכו 478.7 קילומטר והוא נמשך ממעבר טאבה בדרום ועד מעבר מטולה (שער פאטמה) בצפון. תוואי הכביש עובר תחילה לאורך חופיו של מפרץ אילת ולאחר מכן לכל אורכה של הערבה. לאחר מכן הוא ממשיך צפונה לאורך חופי ים המלח ולכל אורכם של בקעת הירדן ועמק הירדן. הוא עוקף את הכנרת ממערב, דרך טבריה וממשיך דרך אצבע הגליל ועמק החולה לאורך המורדות המזרחיים של הגליל.

118.5 קילומטר מסך אורכו של הכביש עוברים בשטחי יהודה ושומרון (צפון ים המלח ובקעת הירדן). ביציאה מקטעי הכביש שבבקעת הירדן מוצבים מחסומים של צה"ל, המונעים תנועת כלי רכב לא מורשים בכביש אל מעבר לקו הירוק.

על-פי תוכנית משרד התחבורה לעדכון המספור של רבים מכבישי ישראל שעליה פורסם בסוף שנת 2018 - כביש 90 צפוי לעבור שינוי במספור ולהיקרא כביש 8, כדרך אורך ארצית ראשית. על פי התוכנית, שינוי מספרי הכבישים בשלטי הדרכים השונים צפוי להתרחש בתוך שנתיים (עד סוף שנת 2020).

כיבוש בקעת הירדן (1918)

כיבוש בקעת הירדן מתייחס למהלכים של חיל המשלוח המצרי להרחבת האחיזה של הכוחות הבריטים בבקעת הירדן בתקופת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. הקרבות בבקעת הירדן נמשכו מפברואר עד ספטמבר 1918 אז פתח קרב מגידו את מתקפת הסתיו שהביאה, בסופו של דבר, לכיבוש ארץ ישראל וסוריה על ידי הבריטים. מטרות הכיבוש של בקעת הירדן היו לחזק את קו שתי העוג'ות ולהוות בסיס יציאה למבצעים לכיבוש עבר הירדן וצפון הארץ.

כיכר הירדן

כיכר הירדן הוא אזור בדרום בקעת הירדן, בסמוך לשפך הירדן אל ים המלח.

בכיכר הירדן ישבו חמש הערים סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער. על פי המקרא, ארבע הראשונות חרבו במהפכת סדום לאחר שאלוהים העניש את יושביהן על חטאיהם הרבים, בעיקר בשל יחס מפלה ומתאכזר לחלשים בחברה ולעוברי אורח. לאחר המהפכה הפך כיכר הירדן לאזור מליח, צחיח ויבש, שהפך לסמל ומשל לענישה האלוהית על חטאים ורוע. נווה המדבר שבתוך כיכר הירדן הוא העיר יריחו, שנודעה בעצי התמר המשובחים שבה.

מועצה אזורית ערבות הירדן

מועצה אזורית ערבות הירדן היא מועצה אזורית במחוז יהודה ושומרון, בקעת הירדן. בעוד זהו שמה במסמכים רשמיים של הממשלה, היא נקראת מועצה אזורית בקעת הירדן במסמכים של המועצה האזורית עצמה. בתחומי המועצה 21 יישובים, ממוצע המרחקים בין יישובי המועצה הוא 18.9 ק"מ.

כל יישוביה הם התנחלויות המצויות ממזרח לקו הירוק ומעבר לגדר ההפרדה. שטח המועצה משתרע על 860 אלף דונם, ממורדות הרי השומרון ועד לנהר הירדן.

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף 2017, מתגוררים במועצה אזורית ערבות הירדן 4,900 תושבים (מקום 223 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎4.2%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לסוף 2017, למועצה אזורית ערבות הירדן דירוג של 6 מתוך 10, במדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2015. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ז (2016-‏2017) היה 81.4%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת סוף 2016 היה 8,657 ש"ח (ממוצע ארצי: 8,913 ש"ח).בשטח המועצה האזורית ערבות הירדן אין עיר מחוז. היישוב הישראלי הגדול ביותר באזור הוא מעלה אפרים, שאינו חלק מהמועצה האזורית אלא מוגדר כמועצה מקומית עצמאית שהוקמה בצו של צה"ל. המועצה האזורית גובלת בשטח העיר הפלסטינית יריחו וסביבותיה.

מעלה אפרים

מַעֲלֵה-אֶפְרַיִם היא התנחלות ומועצה מקומית בין בקעת הירדן לשומרון, בגובה כ-200 מטר מעל פני הים, 4 ק"מ צפונית-מזרחית לעיירה דומא, 10 ק"מ מצומת פצאל ולמרגלות הסרטבה.

מעלה אפרים נוסדה בשנת 1978 על מנת לשמש כמרכז עירוני לכל התנחלויות בקעת הירדן, גב ההר והמורדות המזרחיים של השומרון. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1981 (למרות מספר תושביה המצומצם - הקטנה מבין המועצות המקומיות בישראל).

נהריים

נהריים (בערבית: الباقورة, אל-באקורה) הוא אתר בבקעת הירדן הגובל בין ישראל, לבין ממלכת ירדן סמוך ליישוב מנחמיה, שבו שכן מפעל החשמל של חברת החשמל, על גדות שני נהרות (מכאן השם נהריים), נהר הירמוך ונהר הירדן.

נחל פצאל

נחל פצאל זורם בבקעת הירדן ואורכו 11 ק"מ. במוצאו אל מישור הבקעה מתחבר אליו ואדי רשאש, בסמוך לעינות פצאל. אגן הניקוז של שני הוואדיות הוא כ-32 קמ"ר. בוואדי רשאש נובע עין רשאש.

ציר אלון

ציר אלון הוא ציר תנועה בחלק המזרחי של הרי יהודה ושומרון, שנסלל על-פי תוכנית אלון. הציר נקרא על שם הוגה התוכנית, יגאל אלון, וממוספר בחלקו הדרומי, מצומת כפר אדומים עד סמוך למגדלים ככביש 458; בחלקו המרכזי מצומת מעלה אפרים ועד צומת חמרה ככביש 508, ובחלקו הצפוני, מצומת בקעות עד צומת מחולה ככביש 578.

קטע קצר של ארבעה ק"מ בין החלק הדרומי והמרכזי מסומן ככביש 505 וקטע בן 2 ק"מ בין החלק המרכזי והצפוני ככביש 57. בעקבות שינוי תוואי כביש 449 בעקבות האינתיפדה הראשונה, קטע בן 5 ק"מ בחלק הדרומי מסומן גם ככביש 449. אורכו הכולל של הציר הוא 87 ק"מ.

לאורכו של ציר אלון שוכנים כיום 16 יישובים ישראליים: אלון, מצפה חגית, נווה ארז, מעלה מכמש, מצפה דני, רימונים, כוכב השחר, גיתית, מכורה, חמרה, בקעות, רועי, חמדת, משכיות, רותם ומחולה. הכביש צופה מלמעלה על בקעת הירדן ועל הנחלים הנשפכים אליה: נחל פרת, ואדי עוג'ה, נחל פצאל ועוד.

שדמות מחולה

שַׁדְמוֹת מְחוֹלָה היא התנחלות ויישוב קהילתי דתי בצפון בקעת הירדן, המשתייך לארגון המושבים של הפועל המזרחי ונמצא בתחום מועצה אזורית בקעת הירדן.

שדמות מחולה הוא כיום היישוב הגדול ביותר בתחום המועצה האזורית בקעת הירדן. בנובמבר 2009 הצטרפה האגודה השיתופית בשדמות מחולה יחד עם מושבים שיתופיים דתיים נוספים לתנועת הקיבוץ הדתי.

היישוב מונה כ-120 משפחות ומעל 360 ילדים ובני נוער. כשלושה רבעים מן המשפחות ביישוב שייכות לאגודה הקהילתית וכרבע מהמשפחות חברות באגודה השיתופית.

שמורת ביצת ואדי מלחה

שְׁמוּרַת מְלֵחָה, בִּצַּת וָאדִי מַלָחָה, היא שמורת טבע במרכז בקעת הירדן, השוכנת בחלקו העליון של ואדי מלחה, מזרחית למושב תומר. התנאים הגאוגרפיים הייחודיים בשמורה גורמים למליחות גבוהה במיוחד בקרקע, המשפיעה על הצומח בה. זהו המקום היחיד במזרח התיכון בו צומח טופל אדום. על הבולטים בעופות השמורה נמנה פרנקולין. בשמורה מסלול הליכה ורכיבה, באורך 4.5 ק"מ.

תצורת הלשון

תצורת הלשון (אנגלית: lisan formation), סימנה במפה גאולוגית הוא ql. התצורה הושקעה משני צידי נהר הירדן בעת קיומה של ימת הלשון. סלעי התצורה כוללים: וָרווֹת – שכבות ריבוד עונתיות או שנתיות של סלעי משקע - של ארגוניט, אבן חול, חצץ, קונגלומרט, "מודסטונה" - אבן משקע המורכבת מחרסית ומבוץ, גבס וכן גבישי גפרית.

תצורת הלשון נמנית עם חבורת ים המלח.

תקופתה היא תור הרביעון בעידן הקנוזואיקון, מלפני 1.75 מיליוני שנים ועד ההווה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.