בקעת בית שאן

בקעת בית שאן היא בקעה בצפון ארץ ישראל. הבקעה מכונה גם בשם "עמק בית שאן". הבקעה גובלת בצפון בנחל תבור, במערב בהר הגלבוע, בדרום בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) - בואכה השומרון ובמזרח בנהר הירדן, בקטע שלמרגלות רכס הגלעד.

Jezreel Valley 2
מפת תבליט של בקעת בית שאן וסביבתה
Beit shean1
חפירות בית שאן

היסטוריה

Washingtonia robusta in Beit She'an Valley
שדרת דקלי וושינגטוניה חסונה שנטעו הטמפלרים בעמק בית שאן

אזור בית שאן מיושב ברציפות מראשית התקופה הכלקוליתית (לפני כ-6,000 שנה) ועד ימינו.

בסוף המאה ה-19 לא היו יישובים יהודים בבקעת בית שאן, אך הוא היה משופע בכפרים ערבים. העיר בית שאן עצמה הייתה עיר ערבית מבוססת, ששימשה את השלטון העות'מאני כעיר מחוז. כאשר נסללה רכבת העמק על ידי השלטון העות'מאני, היה אחד ממסלוליה העיקריים בקו עפולה - בית שאן.

בזמן המנדט הבריטי הקשו הבריטים על התיישבות יהודים במקום, והראשונים שהחלו את ההתיישבות המחודשת במקום היו נוצרים טמפלרים מהמושבה וילהלמה שהחלו לעבד חלק מאדמות הבקעה. הם הקימו שלוש חוות: חוות וילנד וקיבלר (כיום בשדה אליהו) וחוות קופ (כיום בטירת צבי). בין החוות הם נטעו שדרה של וושינגטוניה חסונה הנמצאת עד היום. ב-1938 מכרו את החוות ליהודים.

בסוף 1921, הסכימה ממשלת המנדט להעניק לבדווים של עמק בית-שאן את הבעלות על אדמות הסולטאן עבדול חמיד השני שהוחרמו על ידי ממשלת הטורקים הצעירים. אנשי התנועה הלאומית הפלסטינית החשיבו את המקרה הזה כ"עניין שבו גברו בני הארץ על הציונים", מה שיצר אמון בכוונות הממשלה כלפי האוכלוסייה הערבית, בפרט זו הכפרית.[1]

בדצמבר 1936 התחילה ההתיישבות היהודית בעמק עם הקמת קיבוץ ניר דוד - תל עמל במסגרת יישובי חומה ומגדל, התיישבות שמתחילה את תנופת ההתיישבות היהודית בעמק. רוב היישובים הראשונים הוקמו בשיטת חומה ומגדל. בשנות ה-30 וה-40 היוו קיבוצי עמק בית שאן ועמק יזרעאל עוגן כלכלי ליישוב היהודי בארץ.

היישובים היהודיים בעמק בית שאן סבלו מהתקפות תדירות של פורעים ערבים, וסבלו מאבדות רבות, עד למלחמת העצמאות ב-1948. במלחמת העצמאות כבשו כוחות ישראלים את בית שאן והכפרים שמסביבה, ותושביהם הערבים נמלטו.

כיום בבקעת בית שאן שתי רשויות מקומיות: עיריית בית שאן ומועצה אזורית עמק המעיינות.

מעיינות העמק

העמק מצטיין בשפע המים המצויים בו ולכן חלקים ממנו מכונים "עמק המעיינות". בין הידועים הם עין שוקק, עין מודע, נחל הקיבוצים ועינות חוגה שהפכו לפארק מסודר בתשלום בשם גני חוגה, נחל עמל. כן נובע שם מעיין מים חמים המפורסם בשם ה'סחנה'. על עמק המעיינות כתב רבי אשתורי הפרחי, מחבר ספר "כפתור ופרח", שהתגורר בעיר בית שאן: "בית שאן... יושבת על מים רבים, מי מנוחות, ארץ חמדה ומבורכת ושבעת שמחות. כגן השם תוציא צמחה ולגן עדן פתחה". רבי אשתורי ראה בחבל ארץ זה מקור שפע שמחה וברכה.

במסכת עירובין בתלמוד בבלי יש משפט של האמורא ריש לקיש: "אם גן עדן בארץ ישראל הוא - בקעת בית שאן פתחו".

אזורי הבקעה

בקעת בית שאן היא אחד מאזורי ההתיישבות הראשונים בארץ ישראל. היא מחולקת לאזורים הבאים:

  • עמק בית שאן המערבי, הכולל את הקיבוצים:
  • עמק בית שאן המזרחי, משתרע מהעיר בית שאן עד נהר הירדן. בין יישובי האזור נמנים הקיבוצים הבאים:
    • נווה איתן, נוסד בב' כסלו תרצ"ט (1939), על שפת נהר הירדן. שמו ניתן לו לפי הפסוק המקראי המתייחס לנהר שלידה: "הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן, אֶל-נְוֵה אֵיתָן--כִּי-אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ, וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד: כִּי מִי כָמוֹנִי, וּמִי יֹעִידֶנִּי, וּמִי-זֶה רֹעֶה, אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי."[2]
    • מעוז חיים, בו שרידי בית כנסת עתיק.
    • כפר רופין, הוקם יחד עם נוה איתן. הוא נמצא 250 מטר מתחת לפני הים.
  • עמק בית שאן הדרומי, מבית שאן דרומה. הוא כולל "גוש" של ארבעה קיבוצים המאורגנים בקיבוץ הדתי וגוש מושבי ביכורה שהוקמו לאחר הקמת המדינה.
    • טירת צבי, הקיבוץ הדתי הראשון, אשר הוקם בכ"א תמוז תרצ"ז (1937).
    • שדה אליהו, הוקם בי"ט אייר תרצ"ט (1939), וקרוי על-שם הרב אליהו גוטמכר שאמר: "ביישוב ארץ ישראל - פתיחת שער לגאולה שלמה".
    • עין הנצי"ב, נוסד בט"ו בשבט תש"ו (1946), ונקרא על שם הרב נפתלי צבי יהודה ברלין.
    • רחוב, נוסד ב-1951, וקרוי על שם העיר העתיקה רחוב ששכנה בסמיכות לו ושעל שמה נקרא גם תל רחוב הסמוך.
    • שדי תרומות, נוסד ב-1951, נקרא על שם קינת דוד: "הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים מָגֵן שָׁאוּל"
    • רוויה, נוסד ב-1952, נקרא על שם מעיין עין רוויה הסמוך לו.
    • תל תאומים, נוסד ב-1982 כיישוב קהילתי לבנים ממשיכים לשאר מושבי ביכורה, נקרא על שם תל בעל שתי פסגות הנמצא במרכז היישוב.
  • עמק בית שאן הצפוני, מבית שאן צפונה. על יישובי האזור נמנים:
    • חמדיה, מקור שמה הוא ביישוב שהיה במקום, ואשר על-שם הסולטאן הטורקי. הקיבוץ הוקם בי"ט אלול תש"ב (1942).
    • בית יוסף, אחד המושבים היחידים באזור. נוסד בכ"ז ניסן תרצ"ז (1937).
    • נווה אור, מקור השם הוא ארץ מוצאם של המייסדים, בבל, היא "אור כשדים". הוקם בתש"ט.
    • גשר, הקיבוץ הוקם ליד גשרי הירדן ב-17 בפברואר תרצ"ט (1939). פרנסתו התבססה על מחצבי גבס שנמצאו בקרבתו. במלחמת העצמאות עמדו מגיני הקיבוץ בפני כוחות הלגיון הערבי והצבא העיראקי שחצו את נהר הירדן ממזרח למערב, מנעו את ניסיון ההבקעה מערבה והביאו לנסיגת התוקפים לגדה המזרחית של נהר הירדן. לאחר המלחמה הוקם הקיבוץ מחדש על גבעת הגמל הסמוכה.

סוגיית המצוות התלויות בארץ

Ktovet recov AA
כתובת מבית הכנסת בתל רחוב בגן מוזיאון ישראל

חז"ל דנו בשאלה האם מצוות התלויות בארץ חלות בבקעת בית שאן, כלומר האם הבקעה היא חלק מארץ ישראל. באולם המבוא של בית הכנסת של העיר רחוב - 6 ק"מ דרומית לעיר, נמצאה כתובת הלכתית ארוכה ברצפת הפסיפס. הכתובת כוללת 365 מילים (כמניין ימות שנת החמה) המחולקים לשמונה סעיפים, אשר ערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים במקורות של תנאים ואמוראים, שנוגעים למצוות התלויות בארץ.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהושע פורת, צמיחת התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית 1918–1929, עמ' 109–110.
  2. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ט, פסוק י"ט.
אורי יפה

אורי יפה (ה' באדר תרע"ו, 10 במרץ 1916 – י"ג באלול תשס"ג, 10 בספטמבר 2003) היה מפקד בחי"ש, מראשוני המפקדים בפלמ"ח, חקלאי וראש מועצה אזורית בקעת בית שאן ובקעת הירדן במשך 17 שנה.

בית יוסף (מושב)

בֵּית יוֹסֵף הוא מושב בבקעת בית שאן השייך למועצה אזורית עמק המעיינות. המושב נמצא כ-200 מטר מתחת לפני הים.

המושב הוקם ביום שישי, כ"ח ניסן תרצ"ז, 9 באפריל 1937, בעצם מאורעות 1936-1939, כישוב חומה ומגדל ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ'. המייסדים, ארגוני הצפון א', ב' יצאו יחד עם עוזריהם בשיירה מקיבוץ גשר אל קרקע שנרכשה על ידי הקרן הקיימת, באזור החיבור בין בקעת בית שאן ויישובי עמק הירדן. בתקופה הראשונה לוו המתיישבים בנוטרים. במאי 1937 נורו יריות על אנשי בית יוסף שיצאו לשדות ובחילופי אש נהרג אחד התוקפים. בעקבות זאת התקיים סולחה בין אנשי בית יוסף לערביי הסביבה. בינואר 1938 נורו שוב יריות על בית יוסף.

בחגיגות חמש שנים ליישוב נחנך בית ציבורי בו שכן גן ילדים, בית ספר וספרייה.

לאחר הקמת מדינת ישראל הופגז המושב במשך שלושה ימים. לא היו נפגעים בנפש אולם מבנה הציבור נהרס. בנובמבר 1948 הופגז המושב שוב. ביוני 1949 נפגע שדות המושב בשריפה גדולה. במאי 1950 חגג המושב בר מצווה להווסדו.

עוד לפני מלחמת העצמאות התחלפו התושבים במושב. לקראת המלחמה עצמה פונו המשפחות, חלק מהמשפחות עברו למושב בוסתן הגליל וחלקן לאגודה החקלאית נהריה, ורק מעטים חזרו אחרי המלחמה. בתחילת 1951 עמדו 32 צריפים ריקים בהמתנה למתיישבים חדשים. בסוף 1952 היו במושב בעיקר עולים מכורדיסטן ומעיראק. רוב הסובוטניקים עזבו אותה ורק מעטים מהם נותרו בה.

בית שאן

בֵּית שְׁאָן היא עיר במחוז הצפון בישראל, בבקעת בית שאן, ממזרח לעמק יזרעאל, ממוקמת על כביש 90 כ-25 קילומטר מדרום לים כנרת.

בית שאן מיושבת ברציפות מראשית התקופה הכלקוליתית (כ-4000 לפנה"ס) ועד ימינו (סך הכול כ-6,000 שנה).

המועצה המקומית החדשה נוסדה בחודש יוני 1949 ונקראה בית שאן. רוב האוכלוסייה הערבית עזבה קודם לקרבות מלחמת העצמאות ובמהלכם ומיעוטה פונה לאחריהם, בעיקר לנצרת. שטח השיפוט שלה הוא 7.1 קמ"ר, הוכרזה כעיר בשנת 1999.

בית שאן נודעה בימי הביניים כמקום עם קרקע דשנה ופוריה, שבה שדות אורז וקני סוכר, מטעי תמרים, כרמי זית וכרמי גפן. בתלמוד הבבלי אמר עליה ריש לקיש: "גן עדן... אם בארץ ישראל הוא - בית שאן פתחו", והסביר רש"י: "שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל".

הגליל

הַגָּלִיל הוא חבל ארץ הררי בצפון ארץ ישראל. גבולותיו של הגליל הם עמק יזרעאל ועמק בית שאן בדרום, בקעת הירדן, הכנרת ועמק החולה במזרח, חוף הים התיכון ועמק זבולון במערב, ודרום לבנון בצפון. כיום מקובל בקרב הקהילה הגאוגרפית בישראל לראות בגבול המדיני בין מדינת ישראל ללבנון כגבולו הצפוני של הגליל.

קו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון הוא בקעת בית כרם, שהיא עמק צר הנמשך ממזרח למערב במרכז הגליל. בעוד הגליל העליון מאופיין בהרים גבוהים, שהגבוה בהם הוא הר מירון, המתנשא לגובה 1208 מטרים. הגליל התחתון מאופיין בהרים נמוכים יחסית, מופרדים על ידי עמקים רחבי ידיים. ההבחנה בין שני חלקי הגליל קדומה, ומוזכרת כבר במשנה: "מכפר חנניה (יישוב בבקעת בית כרם) ולמעלן, כל שאינו מגדל שקמין - גליל העליון, ומכפר חנניה ולמטן, כל שהוא מגדל שקמין - גליל התחתון" (שביעית ט, ב).

כיום הגליל במובן הרחב מתייחס לכל השטח הישראלי מעברו הצפוני של הכרמל (לא כולל הגולן), כך שגם העמקים נכללים בו, אך אזור הקריות בדרך כלל לא נחשב לחלק מהגליל. הגדרה זו חופפת פחות או יותר את מחוז הצפון של משרד הפנים (לא כולל הגולן), אשר כולל גם חלק מרמות מנשה ליד יקנעם עילית אך לא את קריית טבעון שנחשבת לחלק מהגליל ואף יושבת על הקצה הדרום מערבי של הרי הגליל התחתון.

בגליל ישנם עשרות קברי צדיקים, בעיקר מתקופת התנאים, שהמרכזי שבהם הוא קבר רבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר במירון, וציונו של התנא רבי מאיר בטבריה. בבית הקברות העתיק בצפת קבורים האר"י ורבנים נוספים מתקופתו, כדומת רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך. כמו כן, אותרו ברחבי הגליל עשרות בתי כנסת מתקופת התלמוד.

הר הגלבוע

הגלבוע הוא רכס הרים בישראל, המהווה את השלוחה הצפון מזרחית של הרי השומרון.

חמדיה

חֲמַדְיָה הוא קיבוץ בבקעת בית שאן ליד בית שאן, בתחום המועצה האזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן).

שמו ניתן לו על שם הכפר הערבי אל-חמידיה ששכן מצפון לו עד מלחמת העצמאות, ואשר נקרא על שמו של הסולטן העות'מאני באותם ימים, עבדול חמיד השני.

בדרום הקיבוץ נמצא אתר ארכאולוגי בשם "ח'רבת א-טוואל", המזוהה עם העיירה התלמודית כפר קרנוס.

יעל שאלתיאלי

יעל שאלתיאלי (נולדה ב-1 בפברואר 1946) היא יו"ר הוועד המנהל של סמינר הקיבוצים. קודם לכן כיהנה כמנכ"לית משרד החקלאות ופיתוח הכפר, כמנכ"לית קרן קיימת לישראל וכראש המועצה האזורית בקעת בית שאן.

ירדנה

יַרְדֵּנָה הוא מושב בבקעת בית שאן, ליד העיר בית שאן ובקרבת גבול ישראל-ירדן, השייך למועצה אזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן).

המושב הוקם בשנת 1952 על ידי עולים מכורדיסטן מירושלים, רמלה ויקנעם במסגרת תנועת "מן העיר אל הכפר". בתחילה, במשך למעלה משנה, התגוררו המתיישבים בפחונים בבית יוסף עד סיום בניית בתיהם.

שמו נובע מקרבתו לנהר הירדן. עד מלחמת ששת הימים היה המקום שקט ללא גדר גבול והתושבים נהגו להגיע לירדן ולשוחח עם תושבי ירדן. לאחר זאת השתלטו מחבלים על האזור ונפתחה מלחמת ההתשה. המושב סבל רבות, נגרמו נזקים כבדים לבתים ולרכוש ונפצעו רבים פציעות קלות. לבסוף נבנתה גדר גבול חשמלית ומוצב (מוצב שולמית) החולש על הגזרה שכיום הוא נטוש. בתקופה זו כתב יהושע זמיר את ספרו "אני כורדי", המספר את סיפורם של התושבים. כיום מתגוררות בו כ-65 משפחות.

בשנת 1971, במסגרת תוכנית ממשלתית לחיזוק יישובי הספר, הוקם ביישוב מרכז אזרחי (בית עם) בתכנונו של האדריכל דן איתן הנטוש כיום.

כיום רק 30% מאנשי המושב עוסקים בחקלאות, בעיקר בגידול ירקות לייצוא ותבלינים.

כפר רופין

כְּפַר רוּפִּין הוא קיבוץ בבקעת בית שאן ליד העיר בית שאן השייך למועצה אזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן).

הקיבוץ הוקם ב-25 בנובמבר 1938 כישוב חומה ומגדל, על ידי חברי גרעין "מסד" שרובם השתיכו לתנועת המכבי הצעיר שהיו עולים מגרמניה, בוהמיה (צ'כוסלובקיה) ואוסטריה.

שמו של היישוב הוא על שמו של ארתור רופין, אשר עזר רבות בפיתוח ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

הקיבוץ מעבד כ-4,000 דונם.

פרט לחקלאות קיים בקיבוץ מפעל למוצרי פלסטיק בשם "פל-כר" המפעל כבר לא קיים בשמו של הקיבוץ אלא מנוהל על ידי גורם חיצוני. כן מפעיל הקיבוץ באזור עמק המעיינות, מרכז צפרות בשם מקור החסידה.

ב-2015 נפתח מרכז מבקרים לצפרות בבית התרבות "בית רופין" המשופץ שנבנה ב-1965 ועמד שנים רבות ריק. בקומת הקרקע יש אולם להרצאות על הציפורים ובחדר סמוך מוקרן סרט בנושא זה. מהמרכז יוצאים סיורים לצפייה בציפורים בבריכות הדגים של הקיבוץ.

ליד בית רופין נמצא מגדל המים הישן של הקיבוץ שהוקם ב-1940. ב-1968 פגע בו פגז ירדני והשאיר בו חור הנראה עד היום. על המגדל יש לוחיות זיכרון עם הסבר על המגדל וכפר רופין וכן לוחית בה כתוב: "ממחצית 1967 עד ספטמבר 1970 היה כפר רופין נתון להפגזות ולפעילות חבלנית עם פגיעות בנפש וברכוש אך הרוח נשארה איתנה".

בסמוך לקיבוץ נמצא תל "מסיל אל-ג'יזל" ובו נמצאו ממצאים מהתקופה הכנענית ואילך.

החל משנת 2017 פועלת בקיבוץ מכינה קדם-צבאית העמק אשר עברה אליו מהמושב תל תאומים.

מבצע גדעון

מבצע גדעון הוא מבצע כיבוש בקעת בית שאן במלחמת העצמאות. משימת כיבוש העיר בית שאן והכפרים הערביים הסובבים אותה הוטלה על גדוד "גדעון" (גדוד 13) של חטיבת גולני בפיקודו של אברהם יפה. תפקידו של הכוח היה לכבוש את האזור מידי הכוחות הערביים בהתקרב מועד פינוי כוחות הבריטים, כחלק מההכנה לפלישה הערבית הצפויה.

עמדות המפתח שחלשו על העיר בית שאן היו תחנת המשטרה, מחנה חיל הספר מצפון לתחנת הרכבת (מחנה "גדעון") ותל אל-חוסאן (תל בית שאן). הבריטים הודיעו כי מחנה חיל הספר יימסר ליהודים ואילו משטרת בית שאן תימסר לערבים. ב-28 באפריל 1948 פינו הבריטים את האזור. מיד לאחר הפינוי נכנסו כוחות גדוד "גדעון" למחנה חיל הספר ואחר כך השתלטו על תחנת הרכבת. באותו הזמן נמסרה תחנת המשטרה לערבים. ב-10 במאי בלילה, יצא הכוח מקיבוץ עין הנצי"ב וכבש את הכפרים אשרפיה ופרואנה מדרום לעיר. בשלב הבא הוחלט לכבוש את תל בית שאן שחלש על העיר, וממנו ניתן היה לצלוף ולהטריד את העיר בתקווה לכניעתה ולמניעת הצורך בלחימה בשטח בנוי. ב-11 במאי נערכו הכוחות להתקפה על התל. בהגיע היחידות הפורצות למרגלות התל ניתן האות באלחוט והחלה הפגזת התל על ידי מרגמת דוידקה ומרגמות 2 אינץ'. התל נכבש תוך חצי שעה ללא אבידות לכוחות היהודים.

תוך כדי הקרב על התל, התקשר המג"ד אברהם יפה בטלפון (שעדיין היה מחובר למחנה "גדעון") עם נכבדי בית שאן ושכנע אותם להסכים לכניעה. מכיוון שנוכחו הנכבדים שסיכוייהם לקבל תגבורת ועזרה היו קלושים - הסכימו לקיים משא ומתן על כניעה. הפגישה נערכה בבוקר ה-12 במאי בתחנת הרכבת. לפני הפגישה יזם אברהם יפה "תרגיל פסיכולוגי": הוא פקד להביא מקיבוץ שדה נחום צינורות השקיה גדולים. הצינורות הונחו על תל בית שאן ומומחי הסוואה גרמו להם להיראות כתותחים הנכונים להפגיז את העיר. תנאי הכניעה היו - מסירת כל כלי הנשק והמכוניות והסגרת כל הלוחמים הזרים. הנכבדים בקשו שהות כדי להימלך בדעת התושבים ולקבל תשובה מג'נין. אחר הצהרים הגיעה הודעת הכניעה והכוחות הזרים הצליחו להסתנן מהעיר.

ב-13 במאי נכנסו יחידות "גדעון" לבית שאן. על בית המשטרה הונף דגל ישראל ובעיר הוכרז עוצר. למחרת נערכו חיפושים בבתי התושבים ונאספו כלי נשק רבים וכמות גדולה של תחמושת. בשל החשש משיתוף פעולה של התושבים הערביים עם הכוחות הפולשים של מדינות ערב הוחלט לגרשם מהעיר.

מועצה אזורית עמק המעיינות

מועצה אזורית עמק המעיינות היא מועצה אזורית במחוז הצפון, בבקעת בית שאן, בסמוך לגבול ישראל–ירדן, בין בקעת הירדן, הגלבוע והגליל התחתון. המועצה האזורית אינה כוללת את העיר בית שאן, המהווה רשות מקומית נפרדת.

ביוני 2008 אישרה ועדת השמות הממשלתית את המיתוג מחדש של המועצה ואת שמה החדש, "עמק המעיינות". שמה הקודם היה מועצה אזורית בקעת בית שאן.

ראש המועצה מאז 2009 הוא יורם קרין.

מחוז הצפון

מחוז הצפון הוא אחד מששת המחוזות במדינת ישראל. המחוז משתרע מרמת הגולן והגליל העליון בצפון ועד בקעת בית שאן ורמות מנשה בדרום. בירת המחוז היא נוף הגליל (נצרת עילית לשעבר), והעיר הגדולה ביותר בו היא נצרת. המחוז גובל ממערב בים התיכון, מצפון בלבנון, ממזרח בסוריה ובירדן ומדרום במרחב התפר של צפון יהודה ושומרון. גודלו של המחוז הצפוני הוא 4,473 קמ"ר. כמה מאתרי הפולחן והנופש המרכזיים בישראל, לרבות אלה שסביב ים כנרת והר חרמון, שוכנים בתחומי המחוז הצפוני. המחוז חופף פחות או יותר לאזור הגליל במובנו הרחב המקובל, בנוסף לאזור הגולן.

נווה איתן

נְוֵה אֵיתָן הוא קיבוץ מתחדש השייך למועצה אזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן). היישוב הוקם בשנת 1938 במתכונת ישובי חומה ומגדל. הקיבוץ עוסק בתחומי החקלאות: רפת, דקלים, מדגה וגידלו שדה שונים; והייצור: מפעל פס-גון למוצרי פלסטיק ופיברגלס. בתחומי הקיבוץ נמצא בית ספר תיכון האזורי גאון הירדן, מרכז הצעירים של המועצה האזורית והמרכז להנהגת הבריאות. אופי הקהילה חילוני ועשיר בחיי תרבות, חינוך איכותי וערבות הדדית בין התושבים.

נחל חרוד

נַחַל חֲרוֹד (בשמו הערבי وادي جالود ואדי גָ'לוּד או ואדי גָ'אלוּד) הוא נחל באזור הגליל הנשפך אל הירדן.

מקורו של הנחל הוא באזור גבעת המורה, בגובה של כ-500 מ' מעל פני הים, ומשם הוא זורם מזרחה דרך עמק חרוד, במסלול שאורכו כ-35 קילומטרים עד שהוא נשפך אל הירדן, כ-2 קילומטרים צפונית למעוז חיים. הנחל מנקז את מורדות ההרים שסביב בקעת בית שאן, עמק יזרעאל ועמק חרוד.

בחלקו המזרחי זורם הנחל בכוח ובמהירות, ויש בו מספר מפלים, שהידוע מביניהם מכונה "קניון הבזלת" וגובהו כ-13 מטרים. במקום הכשירה הקרן הקיימת לישראל שביל טיולים. את הנחל חוצים מספר גשרים, שנים מהם מכונים "הגשר הרומי". "הגשר הרומי" המערבי אכן כולל אלמנטים שנותרו במקום מהתקופה הרומית. בבקעת בית שאן עובר מעליו גם גשר קנטר.

הנחל הוא נחל איתן, ולו מספר יובלים. הנחל מנוצל באופן אינטנסיבי להזרמת שפכים ושפכים תעשייתיים. ב-1992 הוקמה מנהלה לשיקום הנחל, שהכשירה במקום שבילי מטיילים, ושיפרה במידת מה את המצב האקולוגי באזור, אם כי עדיין מוזרמים לנחל שפכים רבים.

עמק חרוד

עמק חרוד, הוא עמק בצפון ארץ ישראל, המהווה את החלק המזרחי של עמק יזרעאל, ומשתרע בינו ובין בקעת בית שאן.

עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

ערב אל-ע'וארנה

ערב אל-ע'וארנה (בערבית: عرب الغوارنة) הוא שבט בדווי שנדד בארץ ישראל מהמאה ה-19, בעיקר באזורי ביצות. כיום מרוכזים מרבית אנשי השבט בכפר ג'סר א-זרקא שבמישור חוף הכרמל ובכפר ואדי אל-חמאם בבקעת כנרות.

השם אל-ע'וארנה נגזר מהמילה ע'ור (غور) שפרושה בערבית שקע או עמק, והוא ניתן לשבט משום ששהה באזור הע'ור בבקעת הירדן. מוצאו של השבט אינו ברור, אך ידוע כי לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי איברהים פאשה ב-1832 התקבצו בו חיילים ועריקים מצריים, עבדים נמלטים ומשפחות שברחו מכפריהן בעקבות סכסוכים פנימיים או מחשש מפני נקמת דם. בשל היותם נרדפים על ידי החוק ומנודים מהחברה הערבית, נדחקו מהאזורים המיושבים ובחרו לחיות באזורי ביצות ומים על אף שאינם נוחים לעיבוד חקלאי ובהם התיישבו.

מוצאם של רבים מהע'וארנה ממצרים או מצאצאי עבדים בא לביטוי בשמות הנפוצים "אל-מצרי" ו"אל-עביד".

אזורי הנדידה שלהם השתרעו מצפון הארץ עד לאזורי המלחות בדרום ים המלח, וריכוזי ההתיישבות שלהם היו בקעת בית שאן, ביצות כבארה במישור חוף הכרמל, ובעיקר עמק החולה, שם עסקו בגידול צאן ותאויים (ג'מוס), בדיג ובקליעת מחצלאות מקנים וגומא. חלקם הועסקו כאריסים בחקלאות בקרקעות שבבעלות משפחות עשירות מסוריה ולבנון.

ישוביהם היו כפרים קטנים של אוהלים וסוכות גומא, ולעיתים היו נוטשים אותם כאשר הצטבר סביבם לכלוך רב, ומקימים אותם מחדש במרחק כמה מאות מטרים.

הע'וארנה שישבו בביצות כבארה פונו משם כאשר חברת פיק"א רכשה את שטח הביצות לצורך ייבושו, ב-1924. כפיצוי על כך, קיבלו את רכס הכורכר שמדרום לשפך נחל תנינים והקימו עליו את הכפר ג'סר א-זרקא.

בעמק החולה המשיכו הע'וארנה לשבת עד מלחמת העצמאות. בעקבות המלחמה נמלטו חלקם לסוריה ולבנון, ואחרים פונו ויושבו מחדש בכפר חמאם שהוקם בעבורם לרגלי הר ארבל.

רחוב (מושב)

רְחֹוב הוא מושב הנמצא כ-4 ק"מ מדרום לבית שאן. המושב משתייך לארגון המושבים של "הפועל המזרחי" ושייך למועצה אזורית עמק המעיינות (בקעת בית שאן).

היישוב הוקם בשנת 1951 על ידי עולים מכורדיסטן וממרוקו. שמו של המושב הוא כשם עיר קדומה ששכנה במקום ועל שמה נקרא "תל רחוב" הסמוך. שטחו כ-2000 דונם ותושביו מונים כ-380.

המושב הוא אחד מיישובי המרכז האזורי ביכורה: רחוב, שדי תרומות, רוויה ותל תאומים.

שלך

שָׁלָך (שם מדעי: Pandion haliaetus) הוא מין דורס יום יחיד בסוגו שבמשפחת הנציים. בעבר נשתייך לבדו למשפחת השלכיים, אך נתברר שהוא שייך למשפחת הנציים. נקרא גם "עיט דגים". השם הלטיני בא מן האגדה אודות פנדיאון (Pandion), ששתי בנותיו הפכו לציפור שיר, והוא עצמו בדמות עוף דורס נשלח לרדוף אחריהן. haliaetus בא משילוב המילים "ים" (halos) ו"עיט" (aetos) יחדיו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.