בקעות

בְּקָעוֹת הוא התנחלות ומושב עובדים, במזרח השומרון בתחום מועצה אזורית בקעת הירדן. המושב נמצא על כביש אלון הצפוני (כביש 578), מצפון לנחל תרצה. היישוב משתייך לתנועת האיחוד החקלאי.

בקעות
מושב בקעות
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית ערבות הירדן
גובה ממוצע[1] ‎72‏ מטר
תאריך ייסוד 1972
תנועה מיישבת האיחוד החקלאי
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 176 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎-4.3%‏ בשנה עד סוף 2018
(למפת צפון השומרון רגילה)
North-shomron
 
בקעות
בקעות
32°14′35″N 35°27′17″E / 32.2431358842114°N 35.4547506556084°E
מפת היישובים של מועצה אזורית ערבות הירדן
באדום - בקעות
בירוק - מיקום בניין המועצה

היסטוריה

היישוב בקעות, עלה ביום ט"ז תמוז תשל"ב, 28 ביוני 1972 כישוב אזרחי המשתייך לתנועת האיחוד החקלאי. הקרקע ליישוב הופקעה מפלסטינים תושבי טובאס[2] ומשרד השיכון הקים ישירות בתי קבע[3]. טקס העלייה על הקרקע התקיים בתחילת יולי 1972[4]. כבר ביולי 1972 אויישו כל מבני הקבע ביישוב ומשרד השיכון החל בבניית שלב נוסף[5].

בתחילת דרכו נקרא בשם בוקע. שם זה מציין את המבנה הטופוגרפי של האזור[6] - הבוקיעה הצפוני, היא הבקעה המשתרעת בין הר טמון מדרום-מערב והר אדיר מצפון-מזרח ומכיוון שהשטח בבקעה התחתונה מארגמן וצפונה, הוא סלעי ואינו מתאים להתיישבות חקלאית, הוחלט על הקמת היישוב באזור הבוקיעה, כדי להמשיך ולקיים את הרצף התיישבותי שיחצוץ בין היישוב הערבי שממערב ובין קו המים ונהר הירדן.

לאחר כשנה הצטרפו למושב שבע משפחות נוספות, ובעקבות זאת עזבו חלק מהתושבים המקוריים[7]. תחילה התנהל כמושב שיתופי[8] ורק בתחילת 1975, שונתה צורת ההתנהלות והישוב היה למושב עובדים[9]. משנת 1990, שונתה דרך התנהלות המושב. תרמה לכך, ההחלטה על נתינת עצמאות כלכלית לחברים וניהול משקים באופן עצמאי.

ב-2014 מתגוררות ביישוב 78 משפחות, רובם חברי האגודה החקלאית וחלקם תושבים המתגוררים במקום, בהם גם בנים שניים למשפחות היישוב שהחליטו להקים את ביתם בבקעות.

תעסוקה

כמחצית מתושבי בקעות עוסקים בחקלאות, בעיקר גידול ענבי מאכל בשטחים פתוחים ובחיפוי. יתר התושבים עובדים כעצמאים או כשכירים במועצה האזורית ובבתי הספר האזורים והן מחוץ לבקעה, בהייטק ובמשרות שונות.

האגודה לקחה על עצמה את ניהול שטחי הגידול המשותפים ובהם: שלוש מאות דונם כרם; שמונה מאות דונם תמרים; וכן שותפות עם מושב ארגמן של 300 דונם כרמים ו כ- 500 דונם תמרים באזור ביצת ארגמן; כמו כן שותפות של 160 דונם פלפל עם מושב רועי; התרחבות זו חייבה את המושב להקים בית אריזה גדול ומהמתקדמים באזור, הממיין ליישוב את כל התוצרת החקלאית וכן מעניק שירותי מיון ואריזה לחקלאים ולישובים נוספים.

תרבות וקהילה

ביישוב פועלים מעון יום, פעלטון, מועדון חברים בו מציינים את חגי ישראל, מועדון נוער, בריכת שחיה, צרכניה, בית כנסת, מרפאה אזורית וכן מוסך פרטי.

קישורים חיצוניים

  • בקעות - באתר המועצה האזורית בקעת הירדן

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ עמוס לבב, הדיון בבג"ץ על ההתנחלויות ייערך בפני חמישה שופטים, מעריב, 14 בנובמבר 1978
  3. ^ אי הספקת מגורים מעכבת הקמת יישוב חדש בבקעה, דבר, 13 באפריל 1972
  4. ^ מושב בוקע עלה על הקרקע בבקעת הירדן, דבר, 4 ביולי 1972
  5. ^ בניה מזורזת בבקעות, דבר, 28 ביולי 1972
  6. ^ רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 2633, 10 ביוני 1980, עמ' 1821]
  7. ^ סכנת פילוג במושב בקעות, מעריב, 11 במרץ 1974
  8. ^ לצעירים, לצעירים ברוחם, דבר, 31 באוגוסט 1973 (מודעה)
  9. ^ יוסי ביילין, בקעות התגברה על בקיעים, דבר, 18 ביולי 1975
אצבע הגליל

אצבע הגליל היא אזור גאוגרפי בצפון-מזרח ישראל.

אזור אצבע הגליל כולל את עמק החולה ורצועה מזרחית מהרי נפתלי של הגליל העליון. גבולות האזור: במערב ובצפון גבול ישראל-לבנון, במזרח רמת הגולן ונהר הירדן, ובדרום קו דמיוני בין קיבוץ מלכיה במערב לגונן במזרח.

אצבע הגליל היא שלוחה של הגליל העליון הישראלי ועמק החולה, שצורפה לשטח המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשנת 1924, בהסכם בינו לבין המנדט הצרפתי על סוריה ולבנון, בין השאר בעקבות ייסוד היישובים מטולה, תל חי וכפר גלעדי באזור. כינויה ניתן לה בשל צורתה הצרה והמוארכת, כמעין אצבע הבולטת צפונה לתוך תחום השטח הצרפתי.

בקאע

הבקאע (בערבית: البقاع, בעברית: "העמק" - מוכר גם כבקעת הלבנון) הוא חבל ארץ פורה במזרח לבנון, ממערב לסוריה ובקצהו הצפוני בדרום טורקיה, הממוקם כ-19 ק"מ מזרחית לים התיכון (באזור ביירות). כשמו כן הוא - בקעה, שטח נמוך המוקף רכסי הרים מסביבו - הרי הלבנון במערב והרי מול הלבנון במזרח.

הבקאע היא הקצה הצפוני ביותר של השבר הסורי-אפריקאי. היא מהווה המשך ישיר של עמק החולה בישראל ועמק עיון בלבנון. אורכו של העמק הוא כ-120 ק"מ ורוחבו הממוצע הוא 16 ק"מ. האקלים הוא ים תיכוני, החורף ממוזג והקיץ חם ויבש, כמות הגשמים מושפעת מהיות העמק בצל הגשם, ונעה בין 230 מ"מ בצפון ל-610 מ"מ במרכז העמק. שני נהרות יוצאים מן העמק: הליטני, הזורם מערבה, לים התיכון, והאורונטס, הזורם לים דרך צפון סוריה וטורקיה.

זחלה היא העיר הגדולה ביותר בעמק, והיא מצויה צפונית לכביש ביירות-דמשק, החוצה את העמק.

בקעת בית כרם

בקעת בית כרם (בקעת שגוֹר, בערבית אל־שאע׳וּר) היא הבקעה החוצצת בין הגליל העליון לגליל התחתון. מקור שמה הוא בכרמי הזיתים הרבים המעטרים אותה.

בקעת בית נטופה

בִּקְעַת בֵּית נְטוֹפָה היא עמק בגליל התחתון המשתרעת בין רכס תורען בדרום ורכס יודפת בצפון. מרבית שטחה של הבקעה מנוצל לחקלאות. הכפרים בועיינה ונוג'דאת נמצאים בחלקה הדרומי של הבקעה, על צלע הר תורען וחלק גדול מאדמת הבקעה מעובד על ידי תושביהם. יישובים נוספים בבקעה הם כפר מנדא, רומאנה, עוזייר ורומת אל הייב, וכן אדמות חקלאיות של עראבה, ודיר חנא שבבקעת סכנין. מזרח הבקעה מוצף ברובו לעיתים קרובות בחורף בשל העובדה כי האדמה באזור איננה מחלחלת.

מקור שמה של הבקעה הוא בבקעת בית נטופה הנזכרת במקורות חז"ל באזור זה, והשתמרות השם בצורה "אלבטוף": "עָבַר בַּהֲדָא בִּקְעַת דְּבֵית נְטוֹפָא", וכן: "עד שיכלו הסינרייות מבקעת בית נטופה".

בקעת בית נטופה נודעת בקרב מטאורולוגים בשל היותה המקום בו נמדדו הטמפרטורות הנמוכות ביותר בארץ ישראל מאז תחילת המדידות ועד לינואר 2015: 13.7 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ב-7 בפברואר 1950.

בעבר שימשה הבקעה לגידול אבטיחים שאף יוצאו דרך נמל עכו.

המוביל הארצי עובר דרך הבקעה בדרכו מהכנרת למרכז ישראל בתעלה פתוחה, עד למאגר אשכול, הנמצא במערבה של הבקעה.

דרך נוף הר תורען עוברת ממצפה נטופה עד לקיבוץ בית רימון וממנה תצפיות יפות על הבקעה. ליד בית רימון הוקם "מצפור לאודרמילק" על שם וולטר קליי לאודרמילק שהגה לראשונה את תוכנית המוביל הארצי ואיגום המים בבקעת נטופה.

בקעת בית שאן

בקעת בית שאן היא בקעה בצפון ארץ ישראל. הבקעה מכונה גם בשם "עמק בית שאן". הבקעה גובלת בצפון בנחל תבור, במערב בהר הגלבוע, בדרום בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) - בואכה השומרון ובמזרח בנהר הירדן, בקטע שלמרגלות רכס הגלעד.

בקעת הבטיחה

בקעת הבטיחה היא בקעה הנמצאת בשיפולי רמת הגולן והגליל המזרחי, צפונית-מזרחית לכנרת, ובה שמורת טבע. הבקעה נקראת גם בקעת בית ציידה על שם כפר דייגים קדום שישב בה. שמורת הבטיחה משתרעת על פני 6,930 דונם. אל בקעת הבטיחה זורמים ממערב למזרח נהר הירדן העליון, נחל משושים, נחל יהודיה, נחל דליות ונחל שפמנון.

בקעת הירדן

בקעת הירדן היא חלק מן הבקע הסורי-אפריקני המשתרע לאורך נהר הירדן ממקורות הירדן ועד לים המלח.

הבקעה צרה וארוכה וגובלת בערבה, בהרי אדום והרי מואב שבממלכת ירדן, בגולן, בבקעת הלבנון, בגליל, בבקעת בית שאן, וביהודה והשומרון. עמק החולה וארץ כנרות הם חלקים צפוניים של בקעת הירדן.

בחלק הירדני של הבקע חיים 85,000 תושבים. בחלק שבשליטת ישראל יש כ 65,000 פלסטינים מהם 17,500 בעיר יריחו. כמו כן קיימים למעלה מ-25 יישובים קהילתיים בהם מתגוררים כ-15,000 יהודים, מהם 5,500 במועצה אזורית בקעת הירדן והיתר בעמק בית שאן ובמועצה אזורית עמק הירדן.

גיא בן הינום

גֵּיא בֶן הִנֹּם (או גיא בן הנום) הוא שמו של גיא בירושלים הנזכר רבות במקרא, וכיום מזוהה כעמק הנמצא מדרום לעיר העתיקה ועיר דוד ומקיף את הר ציון. הוא מתחבר במזרח אל נחל קדרון. מתחם ממילא מהווה את קצהו השני. מקום זה הוא מקור השם גיהנום שניתן למקום שאליו, על פי האמונה, יגיעו החוטאים לאחר המוות.

הערבה

הערבה (בערבית: وادي عربة) היא עמק צר וארוך המשתרע מדרום ים המלח ועד מפרץ אילת ומפריד בין הרי אדום ממזרח ובין הר הנגב ממערב. אורכה של הערבה כ-175 ק"מ בקירוב מצפון לדרום. מקורות המים בערבה מועטים. בכמה מקומות, יש בערבה מחצבי נחושת ומחצבים אחרים, אך עיקר חשיבותה כאזור מעבר.

השם קדום (נזכר בתיאור נדידתם של בני ישראל בצאתם ממצרים) ופירושו אזור שומם ויבש, נרדף למדבר. יש המחשיבים את אילת כבירת אזור הערבה, משום שהיא המרכז הכלכלי והעסקי של יישובי הערבה. קו הגבול בין ירדן לישראל עובר לאורך הערבה.

עמק

עמק הוא אזור גאוגרפי הנמוך מסביבתו, ובדרך כלל מוקף בהרים וגבעות. גודלו של עמק נע בין כמה קילומטרים רבועים למאות ואפילו אלפים של קילומטרים רבועים.

עמקים נוצרים על ידי מספר תהליכים גאוגרפיים:

התופעה השכיחה ביותר - היווצרות עמקים על ידי זרימת מים (כגון נהרות) על פני השטח במשך שנים רבות, דבר הגורם לסחיפת הקרקע וליצירת בקע, שבתורו יכול להפוך לעמק.

עמקי ביקוע - לדוגמה: הבקע הסורי-אפריקני. עמקי ביקוע הם בדרך-כלל בעלי צורת האות V, ונוצרו על ידי התרחבות קרום כדור-הארץ בעקבות פעילות טקטונית (תנודת הלוחות הטקטוניים) מתחת לפני כדור הארץ.

עמקים קרחוניים - צורתם בדרך-כלל כצורת האות U. העמקים הקרחוניים נוצרו לפני עשרות-אלפי שנים (ככל הנראה במהלך עידן הקרח) על ידי הכוח הראשוני והסוחף העצום של הקרחונים. ניתן למצוא הרבה עמקים קרחוניים במרכז אירופה, במדינות האַלְפִּים.עמק קטן מכונה בקעה, ואילו עמק קטן שנוצר על ידי זרימת מים ורוחבו וגובהו לא עולה על עשרות בודדות של מטרים, נקרא ערוץ.

גם לכוכבי לכת מוצקים ולירחים ישנם מאפייני-שטח כגון עמקים. עמקים אלו הם לרוב עמקי ביקוע או שהם משתייכים לשתי קטגוריות עמקים שעל פי כדור הארץ לא שורדות זמן רב בשל סחיפת פני השטח על ידי הרוחות והגשמים:

שרשרת של מכתשי פגיעה (מכתשים הנוצרים כתוצאה מפגיעה של מטאוריט)

זרימת נהר לבה או בעקבות התכווצות נהר לבה שהתקרר

עמק דותן

עמק דותן הוא עמק בצפון-מערב השומרון והוא העמק הגדול ביותר באזור הרי השומרון. אורכו של העמק כ-10 קילומטרים ורוחבו כ-3 קילומטרים. העמק מוקף כמעט כולו בהרים. לעמק דותן חשיבות אסטרטגית עקב מיקומו הגבוה יחסית, הצופה על הגליל התחתון, עמק יזרעאל וחבל תענך.

רכסי הרים מפרידים בין עמק דותן לעמק יזרעאל, שבו נמצאת העיר ג'נין. עמק דותן משמש בעיקר לחקלאות, ויש בו שדות טבק רבים. העמק מיושב על ידי כפרים ערביים פלסטינים, ביניהם קבטיה, יעבד, בירקין ועראבה, ועל רכס בצידו הדרום-מערבי נמצאות ההתנחלויות מבוא דותן וחרמש. במרכזו נמצאות חורבות היישוב העתיק תל דותן. בעמק עובר התוואי של כביש ג'נין-שכם.

עמק הירדן

עמק הירדן הוא אזור שבתחום המועצה האזורית עמק הירדן שמדרום לכנרת וצפונית לבקעת בית שאן. היישובים הכלולים באזור הם, בעיקר, קיבוצים וקבוצות.

במובנו המורחב מציין השם עמק הירדן (אם כי הוא פחות רווח מהשם בקעת הירדן) גם את כל חלקו של השבר הסורי אפריקני מדרום הכנרת ועד לצפון ים המלח.

עמק המלכים

עמק המלכים או וואדי אל מוּלוּכּ (בערבית: وادي الملوك) הוא עמק הנמצא במצרים ובו קברים אשר נבנו לפרעוני הממלכה החדשה, שליטי השושלות ה-18 עד ה-20.

העמק ממוקם בנקרופוליס של תבאי בגדתו המערבית של נהר הנילוס ממול תבי (לוקסור של ימינו). העמק מחולק בחלוקה פנימית לעמק מזרחי ועמק מערבי, כאשר מרבית הקברים המפורסמים ממוקמים בזה המזרחי. בעמק המערבי ישנו קבר אחד בלבד הפתוח לציבור הרחב והוא קברו של הפרעה איי, יורשו של תות ענח' אמון. הקבורה בעמק באה ככל הנראה לתת מענה לבעיית שוד הקברים אשר נפוצה בקברים הקדומים של הפרעונים - הפירמידות.

העמק, אשר שימש כמקום קבורה מלכותי בין השנים 1539 לפנה"ס ל-1075 לפנה"ס, מכיל כ-65 קברי פרעונים שהתגלו עד כה. הראשון להקבר בתחומי בית הקברות הענק היה תחותמס הראשון. הקבר של תות ענח' אמון הוא KV62. כשמספר הקבר מסמל את סדר הגילוי.

בתחילת דרכו שימש העמק גם כמקום קבורתם של אצילים נבחרים כמו גם של נשותיהם וילדיהם של הפרעונים. אולם בתקופת מלכותו של רעמסס הראשון החלה קבורת הנשים בעמק המלכות, אתר אשר הפך למקום קבורתן הקבוע של הנשים החשובות בממלכה.

כתובות קיר אשר נמצאו על קירותיהם של חלק מהקברים מעידות כי בתקופת האימפריה הרומית היה המקום ידוע והיווה אטרקציה תיירותית לבאי הממלכה.

עמק חפר

עֵמֶק חֵפֶר הוא עמק במישור החוף, לאורך הים התיכון, בחלקו הצפוני של אזור השרון, בין הערים חדרה בצפון ונתניה וכפר יונה בדרום. יישובי עמק חפר משתייכים למועצה האזורית עמק חפר.

מקור השם עמק חפר הוא תנ"כי, והוצע בשנת 1934 למתיישבי האזור על ידי פרופ' בנימין מזר. עם זאת, אין ודאות כי אכן זהו עמק חפר המקראי. הארכאולוג אדם זרטל מזהה את עמק חפר המקראי עם עמק דותן של ימינו.

עד שנת 1927 נקרא האזור שהיה מוכה ביצות וקדחת ואדי חווארת, על שם שבט בדואי שישב במקום באופן לא חוקי.

בשנת 1927 רכש יהושע חנקין את אדמות העמק עבור הקק"ל. לאחר מאבק משפטי ארוך ותשלום פיצויים לאריסים הבדווים שישבו באזור הוחל במפעל ההתיישבות.

עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

עמק מוניומנט

מוניומנט ואלי (באנגלית: Monument Valley – "עמק המונומנטים"; בשפת הנאוואחו: Tsé Bii' Ndzisgaii – "עמק הסלעים") הוא אזור ברמת קולורדו בגבול הדרומי של מדינת יוטה עם צפון מדינת אריזונה בארצות הברית, בסמוך למפגש הגבולות בין ארבע מדינות המכונה ארבע הפינות. העמק מתאפיין במקבץ של גבעות בודדות המסתיימות בצוקים זקופים בנויים אבן חול המסתיימים בפסגה שטוחה קטנה בשטחה. צורת נוף זו, הקטנה מהר שולחן, קרויה הר כפתור, ובאנגלית "ביוט" (Butte), ומגיעה עד לגובה של מעל ל-300 מטרים מעל לקרקעית העמק. העמק שוכן בשטחי אומת נאוואחו, השמורה של שבט הנאוואחו. ההגעה לעמק אפשרית דרך הכביש המהיר מס' 163 שחוצה את יוטה ואריזונה.

הגבעות השונות קיבלו כינויים בהתאם לצורתם. שתי גבעות סמוכות שצורתם דומה: חלק עבה שאליו צמוד עמוד קיבלו את הכינוי "כפפת אגרוף", וההפרדה ביניהן היא לפי מיקומן: הגבעה המערבית והגבעה המזרחית. שלושה עמודים נישאים קיבלו את הכינוי "שלוש האחיות", סלע שמצד אחד נראה כמו פיל בעל חדק מכונה "הפיל". ועמוד צר וארוך בגובה של 120 מטרים מכונה "הטוטם" והוא קדוש לבני שבט הנאוואחו.

ציר אלון

ציר אלון הוא ציר תנועה בחלק המזרחי של הרי יהודה ושומרון, שנסלל על-פי תוכנית אלון. הציר נקרא על שם הוגה התוכנית, יגאל אלון, וממוספר בחלקו הדרומי, מצומת כפר אדומים עד סמוך למגדלים ככביש 458; בחלקו המרכזי מצומת מעלה אפרים ועד צומת חמרה ככביש 508, ובחלקו הצפוני, מצומת בקעות עד צומת מחולה ככביש 578.

קטע קצר של ארבעה ק"מ בין החלק הדרומי והמרכזי מסומן ככביש 505 וקטע בן 2 ק"מ בין החלק המרכזי והצפוני ככביש 57. בעקבות שינוי תוואי כביש 449 בעקבות האינתיפדה הראשונה, קטע בן 5 ק"מ בחלק הדרומי מסומן גם ככביש 449. אורכו הכולל של הציר הוא 87 ק"מ.

לאורכו של ציר אלון שוכנים כיום 16 יישובים ישראליים: אלון, מצפה חגית, נווה ארז, מעלה מכמש, מצפה דני, רימונים, כוכב השחר, גיתית, מכורה, חמרה, בקעות, רועי, חמדת, משכיות, רותם ומחולה. הכביש צופה מלמעלה על בקעת הירדן ועל הנחלים הנשפכים אליה: נחל פרת, ואדי עוג'ה, נחל פצאל ועוד.

קניון (גאולוגיה)

קַנְיוֹן (מספרדית: cañón, צינור) הוא עמק או ערוץ עמוק שגדותיו תלולות ובנויות מצוקים גבוהים וזקופים. בדרך כלל הקניון נחצב באדמה על ידי נחל או נהר אשר להם הוא משמש אפיק.

רוב הקניונים נוצרים על ידי תהליך ארוך של שחיקת הסלע, בדרך כלל על ידי מים. ישנם סלעים העשויים מחומרים קשים יותר מאחרים, ולכן למים לוקח בהם יותר זמן לשחוק את הסלע וליצור צורת ערוץ. כיום, בדרך כלל יש קניונים באזורים יבשים וצחיחים מאוד.

לפעמים נהרות גדולים עוברים דרך קניונים כתוצאה מהתרוממות גאולוגית הדרגתית של הקרקע באזור. דוגמה לנהרות כאלה הם הקולורדו והסנייק בצפון-מערב ארצות הברית.

בדרום-מערב ארצות הברית לקניונים יש חשיבות ארכאולוגית רבה, משום שבסלעיהם ישנן מערות מגורים רבות, שנחצבו בידי אנשים מהתקופה הפרהיסטורית.

רמות מנשה

רָמות מְנַשֶּׁה (נקרא בעבר "רמת מנשה") הוא חבל ארץ בדרום הכרמל, בין רכס הכרמל לרכס אמיר (הרי אום אל פחם). אזור רמות מנשה הוא החלק הקעור והנמוך מבין שלושתם. הגובה הממוצע הוא כ-250 מטר מעל פני הים ופסגותיו הגבוהות מתנשאות לגובה של כ-400 מטר. צורתו של רמות מנשה היא מעוין והוא נתחם על ידי עמק יזרעאל בצפון מזרח, נחל תות, נחל יקנעם (ואדי מילק) בצפון מערב - מפריד בין רמות מנשה להר הכרמל, נחל עירון (ואדי ערה) בדרום מזרח - מפריד בין רמות מנשה לרכס אמיר, ובקעת הנדיב בדרום מערב.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.