בקבוק תבערה

בקבוק תבערה, המכונה גם בקבוק מולוטוב, או קוקטייל מולוטוב הוא נשק מאולתר פשוט וקל להכנה, הנפוץ בשימושם של לוחמי גרילה ומתפרעים אלימים, ובעבר היה גם בשימוש צבאות סדירים בזמן מלחמה.

Molotovin cocktail
בקבוק תבערה מתוצרת פינית, כדוגמת אלו שבהם השתמשו הפינים במלחמת החורף

מבנה

בקבוק תבערה מורכב מבקבוק זכוכית ממולא בנוזל דליק, על פי רוב דלק או כוהל (בדרך כלל מתנול או אתנול), וסמרטוט התחוב בפיית הבקבוק. הנשק מופעל על ידי הצתת הסמרטוט וזריקת הבקבוק על המטרה. עם הפגיעה מתנפץ הבקבוק, והנוזל הבוער נשפך על המטרה, וגורם לבעירתה.

לפעמים, אם הם בנמצא, חומרים מתלקחים-מעצמם (כגון זרחן לבן) יכולים לשמש אף הם כדי להבטיח את התפוצצות הבקבוק כשהוא פוגע בפני המטרה. זפת, שמן דקלים או חומרים אחרים, מוספים אף הם לעיתים לבקבוק, כדי לגרום לנוזל הבוער להידבק למטרה במקום לנזול. לפעמים מוסיפים לתערובת חומצה כדי להגדיל את פוטנציאל הנזק של הנוזל ואת סיכוייו לחדור משטחים חסיני-אש.

שימוש

Molotov Cocktails in East Jerusalem
בקבוקי תבערה פלסטיניים שנתפסו במזרח ירושלים.

בקבוקי תבערה נקראים גם "בקבוקי מולוטוב", על שם ויאצ'סלב מולוטוב, שהיה שר החוץ ומזכיר המלחמה של ברית המועצות במלחמת העולם השנייה (לאחר שמולוטוב טען כי אינו מפציץ את הפינים אלא מנחית להם חבילות מזון, הפינים כינו את הפצצות "סלסלות הלחם של מולוטוב". לאחר מכן, בפרפראזה על כינוי זה, כינו הפינים את בקבוקי התבערה בהם השתמשו בשם "קוקטייל מולוטוב"). חיילי צבא פינלנד השתמשו בבקבוקי תבערה בהצלחה נגד טנקים של הצבא האדום בשני העימותים הצבאיים שנערכו בין פינלנד לברית המועצות, מלחמת החורף ומלחמת ההמשך, והם שטבעו את המונח. הצבא הפיני ייצר בקבוקי תבערה בהליך ייצור סדרתי, בצירוף גפרורים להצתתם. בפצצות דלק נעשה שימוש כבר במהלך מלחמת האזרחים בספרד, ולפעמים הושלכו פצצות כאלה באמצעות קלע. בקבוקי מולוטוב היו בשימוש גם בקרבות בעמק הירדן. בקרב על דגניה א נעשה שימוש בבקבוקי מולוטוב אשר יוצרו בבית הספר המקומי על ידי המורה לכימיה ועד לפני כמה שנים הייתה סברה שאחד הבקבוקים שזרק אחד מהמגנים פגע במכל הדלק של הטנק וגרם לסורים לסגת. (בפועל הוכח על ידי חיל החימוש כי מדובר בפגיעה של מטען חלול ממטול הפיא"ט).

כלי נשק אלה היו בשימוש נפוץ על ידי כל הצדדים במלחמת העולם השנייה. הם היו יעילים מאוד כנגד טנקים קלים, ופגעו קשות במורל האויב. להלן תיאור מכלי ראשון של תוצאות השימוש בהם, שנכתב במהלך מרד גטו ורשה ב-1943:

הבקבוקים שכוונו היטב פוגעים בטנק. הלהבות מתפשטות במהירות. נפץ ההתפוצצות נשמע. המכונה עומדת בלי לזוז. הצוות נשרף בחיים. שני הטנקים האחרים פונים אחורה ונסוגים. הגרמנים שתפסו מחסה מאחוריהם נסוגים בבהלה. אנו נפטרים מהם עם כמה יריות מכוונות היטב ורימונים.

עדות ראייה שנמסרה לארגון היהודי הלוחם, 19 באפריל, 1943.

ענישה בישראל

בקבוקי התבערה משמשים כנשק גם כיום, ובין השאר נעשה בהם שימוש, בעיקר על ידי ערבים, במהלך הסכסוך הישראלי-פלסטיני. טנקים ונגמ"שים מודרניים ממוגנים מפני פגיעה רגילה של בקבוקי תבערה, בשל היותם חסיני אש.

בית המשפט העליון הדגיש את החומרה שביידוי בקבוק תבערה לעבר כלי רכב[1]:

"השלכת בקבוקי תבערה לעבר רכב נוסע שקולה לשימוש בנשק חם ממש. כידוע, הנזק שעלול להיגרם כתוצאה ממעשה זה עלול להיות הרה אסון ולגבות מחיר דמים כבד"

במקרים בהם בקבוק תבערה לא גרם לנפגעים, נקבע מתחם ענישה על ייצור ויידוי בקבוקי תבערה של 12 חודשים ל-40 חודשי מאסר למבצע העיקרי, ובין 8 חודשים ל-30 חודשי מאסר למסייע[2]. לקטינים נקבעו עונשים קלים יותר, אך אלו גם כללו מאסר בפועל[3].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 3065/15
  2. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 2337/13 , סעיף 5
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:פס"ד עליון

    פרמטרי חובה [ עותר, משיב ] חסרים
    ע"פ 6600/15
2012 בישראל

2012 בישראל (ה'תשע"ב – ה'תשע"ג) היא השנה בה חגגה מדינת ישראל 64 שנה מיום היווסדה.

אינטר מילאנו

מועדון הכדורגל אינטרנציונלה מילאנו (באיטלקית: Football Club Internazionale Milano), הידוע כאינטר מילאנו או בקיצור אינטר, הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר מילאנו המשחק בליגה האיטלקית הראשונה ונחשב לאחד המועדונים הגדולים והמצליחים בעולם.

אינטר נוסדה ב-1908 ומאז זכתה ב-30 תארים איטלקיים מקומיים ובתשעה תארים בינלאומיים, כולל שלוש פעמים בתואר האירופי החשוב ביותר, גביע אירופה לאלופות. היא הקבוצה היחידה באיטליה ששיחקה בסרייה א' בכל שנות קיומה ומעולם לא נשרה לליגת המשנה והקבוצה האיטלקית היחידה שזכתה בחמישה תארים בשנה אחת (2010) וזכתה בטרבל ובכך היא מצטרפת לעוד שש קבוצות אחרות בלבד בתולדות הכדורגל האירופי שהשלימו טרבל.

אינטר היא הקבוצה השנייה האהודה ביותר באיטליה לאחר יובנטוס, ולאוהדיה יש יריבות ארוכת שנים עם אוהדיהם של קבוצות אחרות. היריבויות המפורסמות ביותר הן עם אוהדי מילאן היריבה העירונית במשחק שמכונה "דרבי דלה מדונינה" ועם אוהדי יובנטוס במשחק שמכונה "דרבי ד'איטליה".

כינוי הקבוצה הוא "הנראצורי", על שם מדיה השחורים-כחולים. נשיא המועדון ובעל השליטה הוא איש העסקים האינדונזי אריק טוהיר שרכש באוקטובר 2013 ממאסימו מוראטי 70 אחוז ממניות המועדון. לפי הדירוגים השנתיים של מגזין פורבס, המועדון הוא בין העשירים בעולם.

אצטדיונה הביתי של הקבוצה הוא אצטדיון "ג'וזפה מאצה", המוכר יותר בשם "סן סירו", אצטדיון הכדורגל הגדול ביותר באיטליה בעל 80,018 המושבים, אותו היא חולקת עם יריבתה העירונית מילאן.

אינטר היא אחת ממייסדות ארגון ה-G-14, שייצג את הקבוצות הגדולות באירופה מול אופ"א, וחברה בארגון המועדונים האירופיים שהחליפה את ה-G-14.

בית הכנסת העתיק בשפרעם

בית הכנסת מחנה שכינה הוא בית כנסת עתיק בשפרעם. בית הכנסת נבנה במאה ה-17 על חורבות בית כנסת קדום.

בקבוק

בקבוק הוא מכל חלול, או לחלופין כלי קיבול בעל פייה צרה. מקור המילה בקבוק הוא בספר ירמיהו והוא מהווה אונומטופיה: חיקוי הצליל 'בק-בוק' הנשמע כשנוזל נשפך מפיו הצר של הבקבוק.

בקבוקים עשויים כיום בדרך כלל מחומר שקוף, זכוכית או פלסטיק. בימי קדם היו עושים את הבקבוקים משלל חומרים, כגון חרס, וצורתם הייתה כעין כד או צלוחית. מעור יצרו נאד - בקבוק העמיד במסעות.

דב קלמנוביץ'

דב קלמנוביץ' (נולד ב-1956) הוא המשנה לראש העיר ירושלים חבר הנהלה ומועצת עיריית ירושלים. מייסד ויושב ראש ארגון נפגעי פעולות איבה, הארגון היציג של נפגעי פעולות איבה והטרור, יסד את ארגון זוכרים. כיהן כיו"ר הדירקטוריון של החברה הממשלתית לשיקום ופיתוח הרובע היהודי ובארגוני התנדבות נוספים.

הוא הפצוע הראשון באינתיפאדה הראשונה.

דגניה א'

דְּגַנְיָה א' היא קבוצה הנמצאת בקצהו הדרומי של ים כנרת, כעשרה ק"מ מדרום לטבריה, בתחום המועצה האזורית עמק הירדן.

בהיותה הקבוצה הראשונה ואב הטיפוס לדגם ההתיישבות הנקרא כיום קיבוץ, נודעה דגניה כ"אם הקבוצות" ומאוחר יותר כ"אם הקבוצות והקיבוצים". מקור השם דגניה הוא בחמשת מיני הדגנים הגדלים בישראל.

הבחירות לכנסת השתים עשרה

הבחירות לכנסת השתים עשרה שהתקיימו ב-1 בנובמבר 1988, כ"א בחשוון ה'תשמ"ט, התקיימו לאחר פריצתה של האינתיפאדה הראשונה ובהשפעתה. לבחירות אלו הגיעו המפלגות הגדולות מתוך ממשלת אחדות לאומית שבה שימשו יצחק שמיר ושמעון פרס כראשי ממשלה לסירוגין, ואילו יצחק רבין שימש כשר הביטחון. אל מול ההתפתחויות במישור הבינלאומי - ניסיונות מזכיר המדינה האמריקני ג'ורג' שולץ בתיווך ותזוזתו של אש"ף לקראת הכרה במדינת ישראל ובהחלטה 242 - הצביעו תוצאות הבחירות על רצונו של הבוחר בהמשך הסטטוס־קוו המדיני, ובחיזוק האלמנטים הימניים בממשלת האחדות. יומיים לפני הבחירות, ב־30 באוקטובר 1988, התרחש אירוע טרור בו נשרפו למוות רחל וייס מירושלים ושלושת ילדיה, כאשר נסעו באוטובוס מטבריה לירושלים דרך יריחו, ונקלעו למארב בו הושלך על האוטובוס בקבוק תבערה. החייל דוד דלרוזה, שניסה להצילם, נפצע קשה ונפטר מפצעיו מאוחר יותר. יש הסבורים כי אירוע זה הוא שהביא להתחזקות הימין בבחירות. אחרים רואים בתוצאות הבחירות המשך וחיזוק למגמות שנראו בבירור במהלך הבחירות לכנסת האחת עשרה של שמירה על דפוסי הצבעה קיימים, ורצון להימנע משינוי מדיני.

בחירות אלו היו הראשונות מאז 1969 שנערכו במועד הקבוע בחוק (ב־1973 נדחו הבחירות בעקבות מלחמת יום הכיפורים ומ־1977 הן הוקדמו); עד כה, הן גם היו האחרונות שהתקיימו במועדן המקורי.

חוות גלעד

חוות גלעד היא מאחז בהליכי הסדרה (ראו בהמשך) הממוקם ליד כביש 60 סמוך לצומת ג'ית.

החווה הוקמה על ידי איתי זר ב-2002. ב-2015 התגוררו בחווה כ-40 משפחות, ופועלת בה "ישיבת שירו למלך".

יחידת הכיבוי האווירי

יחידת הכיבוי האווירי של מדינת ישראל, המוכרת גם בשם טייסת אלעד ע"ש צופה האש אלעד ריבן שנספה בשריפה בכרמל, היא כוח כיבוי אווירי המורכב מאנשי המערך האווירי של משטרת ישראל, אנשי גף שטח של הרשות הארצית לכבאות והצלה, חברת אלביט וחברת כים-ניר.

יצהר

יִצְהָר היא התנחלות דתית-חרדית לאומית בגב ההר בשומרון, מדרום לשכם. היישוב הוקם בכ"ב באב ה'תשמ"ג (1 באוגוסט 1983) כהיאחזות נח"ל שנקראה רוגן (מעין "מחווה" לרונלד רייגן שקרא יום קודם להקפאת ההתנחלויות) ואוזרחה בי"ח בתמוז ה'תשמ"ד (18 ביולי 1984) על ידי גרעין משפחות שהקים במקום יישוב קהילתי. ביישוב מרוכזים רבים מנוער הגבעות בשומרון. הוא שוכן על פסגת רכס סלמאן אלפארסי, שגובהו 818 מטר, ומפסגתו נשקפת תצפית מחיפה שבצפון ועד אשקלון בדרום.

שם היישוב, שפירושו שמן, ובפרט שמן זית, רומז לעצירת שמן, בדומה לשם הכפר הסמוך עסירה אל-קבלייה.

כרונולוגיה של אירועי אוקטובר 2000

ערך זה מכיל את הרשימה של האירועים באירועי אוקטובר 2000. למידע כללי יותר על האירועים, הסיבות להם, וכן על תוצאותיהם, ראו אירועי אוקטובר 2000.

הערה: ערך זה מסתמך על השער השני במסקנות ועדות אור, לגבי כמעט כל המאורעות המתוארים כאן יש השגות של הצדדים המעורבים בהם. ניתן לצפות במפת אתרי ההתנגשויות העיקריים במחוז הצפוני.

נחאלין

נַחָאלִין (או: נחלין, ערבית: نحالين) הוא כפר פלסטיני בנפת בית לחם, מדרום-מערב לעיר בית לחם. תושבי הכפר מוסלמים, ומספרם נאמד בכ-6,300. 150–200 מהם מוגדרים על ידי אונר"א כפליטים וכ-35% מתושבי הכפר הם צעירים מתחת לגיל 18. כ-90% מן התושבים בגילאים 18-35 מובטלים.

הכפר ממוקם (יחד עם הכפר חוסאן) בתוך מובלעת בגוש עציון והוא מוקף כיום בהתנחלויות גבעות, ראש צורים, נווה דניאל וביתר עילית. לאחר הסכם אוסלו, נחאלין סווג כחלק משטח B.

עפיפון תבערה

עפיפון תבערה הוא עפיפון הנושא חומרי הצתה ובעירה, דוגמת בקבוק תבערה וחומרים דליקים או מטען חבלה, שמטרתו להצית שריפה ואף לגרום לנפגעים בנפש. זהו אמצעי לחימה מאולתר שנמצא בשימוש ארגוני טרור ומיליציות לא-סדירות. בהיותו כלי אווירי, יש לו יתרון על פני מחבלים הנעים קרקעית, שכן הוא יכול לעבור בקלות מעל גדרות, חומות, מחסומים ומכשולי גבול, המשמשים להגנה ואבטחת תשתיות ויישובים. אמצעי דומה באפקט ובשימוש שלו הוא בלון תבערה, בו מטען חבלה וחומרי תבערה נישאים על גבי בלון.

פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2014

רשימת פיגועי טרור נגד ישראלים שהתרחשו במדינת ישראל ובשטחים בשנת 2014.

פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2015

רשימת פיגועי טרור נגד ישראלים שהתרחשו במדינת ישראל ובשטחים בשנת 2015.

פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים בשנות ה-80 של המאה ה-20

רשימת פיגועי טרור נגד ישראלים שהתרחשו במדינת ישראל ובשטחים במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20.

קוקטייל (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

רצח עופרה וטל מוזס

רצח עופרה וטל מוזס הוא פיגוע טרור שבוצע ב-11 באפריל 1987 על ידי מחבל שהשליך בקבוק תבערה לעבר מכונית בה נסעה משפחת מוזס מאלפי מנשה, סמוך לכפר חבלה. בפיגוע נרצחו אם המשפחה עופרה מוזס, והילד טל מוזס שמת מפצעיו לאחר שלושה חודשים.

שערי תקווה

שערי תקווה (שַׁעֲרֵי תִּקְוָה) היא התנחלות ויישוב קהילתי-עירוני במערב השומרון, הממוקמת סמוך לכביש 5, כשלושה קילומטר ממזרח לקו הירוק, ליד אלקנה, עץ אפרים, ראש העין ואורנית, ובקרבת הכפרים הפלסטיניים עזון עתמה ובית אמין.

היישוב הוכרז בשנת 1990 כוועד מקומי עצמאי תחת מועצה אזורית שומרון.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.