בעלת האוב מעין דור

בעלת האוב מעין דור היא דמות מקראית. שמה ומוצאה של בעלת האוב אינם ידועים. לפי ספר שמואל א', פרק כ"ח, מקום מושבה היה עין דור. עיסוקה, העלאה באוב, ידוע לנו מפסוק ז': "הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת-אוֹב בְּעֵין דּוֹר". דמותה של בעלת האוב מופיעה בסיפור בספר שמואל א', פרק כ"ח, בחלק הראשון של הפרק בפסוקים ח'-י"ד ובחלק השלישי בפסוקים כ"א-כ"ה.

Blake The Witch of Endor Raising the Spirit of Samuel 1783 Pen and watercolor New York Public Library
וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶת-מִי אַעֲלֶה-לָּךְ; וַיֹּאמֶר, אֶת-שְׁמוּאֵל הַעֲלִי-לִי. וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת-שְׁמוּאֵל, וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל; וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל.
ציור מעשה ידי וויליאם בלייק משנת 1783
Witch of Endor. Dore 1866
שאול ובעלת האוב, תחריט מעשה ידי גוסטב דורה

השתלשלות האירועים ודמותה

חלק ראשון

ערב המלחמה הגורלית עם פלשתים מבקש שאול המלך להיוועץ באלוהים וה' מחריש: "וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהוָה, וְלֹא עָנָהוּ יְהוָה - גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים, גַּם בַּנְּבִיאִם."[1] בייאושו מבקש שאול מעבדיו למצוא לו בעלת אוב. העלאה באוב אסורה על פי דין התורה.[2] בעקבות רדיפת שאול את בעלי האוב והידעונים מסתכנת האישה, אם תיענה לבקשת המלך המחופש, בעונש מוות. נראה כי האישה יודעת זאת בדברה אל שאול בפסוק ט': "ותֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁאוּל, אֲשֶׁר הִכְרִית[3] אֶת-הָאֹבוֹת וְאֶת-הַיִּדְּעֹנִי, מִן-הָאָרֶץ; וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ[4] בְּנַפְשִׁי, לַהֲמִיתֵנִי." בשאלתה הרטורית לשאול היא מביעה לא רק את סירובה למלא את בקשתו אלא גם את התמרמרותה המוסרית לנוכח הקלות בה הוא מבקש להמיט עליה אסון.[5] זאת ועוד, יש כאן כפילות: בתחילת הסיפור מסופר, כי שאול הכרית את האובות והידעונים (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג') ופעם שנייה לומדים הקוראים על הסרת האובות מפיה של בעלת האוב. כפילויות כאלה שכיחות בסיפור המקראי. בפרק זה יוצרת הכפילות ניגוד בין פעולתו של שאול בעבר לבין פעולתו כעת, כשהוא הולך לדרוש באוב בחשאי. ניגוד זה מבליט מה עגום מצבו ולאיזה שפל הגיע.[6]

Witch of Endor (Martynov)
בעלת האוב מעין דור ציור מאת דמיטרי מרטינוב

שאול מגיע מחופש אל האישה מעין דור.[7] בפסוק ח' נאמר "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל, וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ, וַיָּבֹאוּ אֶל-הָאִשָּׁה לָיְלָה; וַיֹּאמֶר, קסומי- (קָסֳמִי-) נָא לִי בָּאוֹב, וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ". ייתכן שהנימה החשאית הזאת מילאה את ליבה של האישה הנרדפת בחשד.[5] שאול נשבע לה כי לא יאונה לה כל רע. שבועה זו מניחה את דעתה של האישה והיא מביעה את הסכמתה על ידי בקשת הנחיות ממנו לביצוע הטקס. המספר אינו מתאר את פעולות האישה כדי להעלות את רוחו של המת ומדלג מיד אל לתוצאה - האישה רואה את שמואל.

כאשר מתגלה לה זהותו של שאול בדרך לא ברורה, בעלת האוב פורצת בזעקה גדולה כלפי שאול בפסוק י"ב: "לָמָּה רִמִּיתָנִי, וְאַתָּה שָׁאוּל". שאול מרגיע אותה ושואל מה ראתה: "וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל-תִּירְאִי, כִּי מָה רָאִית". ייתכן כי שאול לא היה מעוניין בהפללתה אלא רק בהעלאת המת. העובדה שבאמצעות ראיית המת היא רואה את שמוסתר מתחת ל"בגדים האחרים" מהווה אישור לכך שאמת דיברה.[8] שאול מזהה את שמואל לפי תאורה.

חלק שני

בין שמואל לשאול מתפתח דו-שיח של ממש. בתחילה שמואל מתרגז, ושואל את שאול: "לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי".[9] שאול מתנצל בפניו, ואומר שצר לו מאד כי הפלשתים לוחצים את מחנה ישראל, ואלהים אינו עונה לו. שמואל בתגובה שואל את שאול בתמיהה: "וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי", ומודיע לשאול שאלהים סר מעליו, וגם קרע את הממלכה מידו, ונתן לרעהו - דוד. בנוסף, שמואל מבשר לשאול שהוא ובניו ימותו במלחמה ויעלו השאולה.

חלק שלישי

שאול שוכב מובס ומיואש אחרי דבריו של שמואל. מהמילים "וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל", ניתן להסיק שהיא נעדרה מהחדר בעת הופעתו של שמואל. היעלמותו של שמואל לא נמסרת במפורש. אך בניגוד לשמואל, העזרה לשאול מגיעה דווקא מבעלת האוב. האישה רואה כי שאול נבהל מאד, "וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד", מכאן ניתן להסיק שברצונה לעזור לו, היא מונעת ממראה עיניה על ידי הבנתה לנפשו ועל ידי הזדהות עם סבלו.[10]

בעלת האוב מבינה כי הצעד הראשון לעזור לשאול - מזון שיבוא אל פיו. בעלת האוב זקוקה לכוח שיכנוע רב על מנת ששאול יאות לאכול. היא פונה אל המלך ביראת כבוד, נוקטת בלשון: 'שִׁפְחָתְךָ', והיא מציגה את ההיענות להזמנתה כחסד שיגמול לה שאול על האירוח. היא מוכיחה את דבריה בדרך אנלוגית: "הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי, וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. וְעַתָּה, שְׁמַע-נָא גַם-אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ, וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת-לֶחֶם, וֶאֱכוֹל". חוקר המקרא, אוריאל סימון, רואה בכך טיעון לקוי. היא נתנה דבר גדול והיא מבקשת דבר פעוט. לשיטתו, לא מדובר כאן בהגשת סעודה לאורח, אלא בהצלת נפש. כמו כן, בדבריה היא קנתה לה זכות לבקש ממנו, לגבור על אימת המוות ולא להיכנע לחולשותיו.[11]

בניגוד לשמואל מתוארת בעלת האוב, שלא זכתה ששמה ייזכר, כאנושית מאד. פעולות האישה מהירות: "וְלָאִשָּׁה עֵגֶל-מַרְבֵּק בַּבַּיִת, וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ; וַתִּקַּח-קֶמַח וַתָּלָשׁ, וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי-שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו, וַיֹּאכֵלוּ"; האישה מתגלה לא רק כחכמה אלא כמכניסת אורחים, היא שוחטת במהירות את עגל המרבק שעימה ואופה בחיפזון מצות, כדי שאורחיה לא יצטרכו להמתין ויוכלו לשוב לדרכם. כמו כן, לא מסופר בפרק אם האישה חולקת עם שאול את הארוחה.

פרשנות

בפשר המעשה מביא רד"ק מחלוקת בין הגאונים: לדעת הגאון רב שמואל בן חפני, כל מעשיה של האישה היו ברמאות כי באמת לא דיבר שמואל עם שאול וכלל לא עלה מקברו; אלא בעלת האוב שזיהתה את שאול מיד בבואו אליו ושמעה על מעשיו שמה בפי שמואל דברים אלו ועשתה כדרך בעלי האוב "להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך" וכך האמין לה שאול. רב שמואל גאון מוסיף "שאף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחייתה האישה את שמואל, לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל".

הכיוון השני שמביא רד"ק היא דעת רב סעדיה גאון ורב האי גאון שסיפור המעשה התרחש כפשוטו שעלה שמואל מקברו ושוחח עם שאול, אך לא היה זה בכוחה של בעלת האוב אלא ה' החייהו כדי לגלות לו את העתידות והקורות שיהיו עמו. בדרך זו הם מסבירים את בהלתה של האישה בעת ששמואל אכן עלה: "ותזעק בקול גדול", שכן בדרך כלל אין בכוחם של בעלי האוב להחיות מתים ולדעת את העתידות, ורגילים לרמות את הבאים אליהם, אך מקרה זה היה חריג ואירע הדבר בפועל. על שיטה זו הרד"ק תמה, שאם רצה ה' לספר לשאול את הבאות עליו היה יכול לעשות זאת באמצעות נביא או אורים ותומים ולמה הזקיקו ללכת לבעלת אוב.[12]

שמה במדרש

לפי ילקוט שמעוני לספר שמואל,[13] היה שמה של בעלת האוב צפניה, והיא הייתה אמו של אבנר בן נר (על פי הרב עזריה די פאנו בספרו "גלגולי נשמות", שמה היה צפנית). על פי גרסאות אחרות, היה שם בעלה צפניה, והיא נותרת באלמוניותה.

בעלת האוב במסורת האסלאם

בקוראן גם כן מופיע סיפור על בעלת האוב מעין דור, אך שם הנביא אלישע הוא זה שנפגש עם בעלת האוב, והמועלה באוב הוא יהושע בן נון.[14]

ייצוגיה בתרבות

1820 Saul Witch Endor byWashingtonAllston FiveCollegeMuseums
בעלת האוב, שמן על קנווס, ציור משנת 1843 של וושינגטון אליסטון (Washington Allston)

דמותה של בעלת האוב מעין דור הוותה השראה לסופרים ומשוררים רבים. שאול טשרניחובסקי כתב את הבלדה המפורסמת בעין-דור.

"שאול אחוז טירוף" הוא שמו של מחזה פרי עטו של ז'או זה לה טאי, שראה אור בפריז, בשנת 1572 לערך. שמו המלא של המחזה "שאול אחוז טירוף, טרגדיה שאולה מן התנ"ך, שחוברה לפי דרכם ואמונתם של הטרגיקנים בני הזמן העתיק" מתאר את שאול מבעד לעיניו של נושא כליו. במחזה זה מקללת רוחו של שמואל את בעלת האוב ושולחה.[15] בשנת 1931 פרסם יצחק קצנלסון את מחזהו "הרועים". במחזה היתולי זה מתבקשת בעלת האוב העוברת בין חיים למוות על ידי אליהו הנביא להביא לפניו את שאול. בעלת האוב טוענת במחזה כי שאול אינו מלך אלא נביא אשר התחפש למלך. כמו כן מתבקשת בעלת האוב גם להעלות את שלמה באוב.[16]

סיפורו של המפגש בין שאול לבעלת האוב הצית את דמיונם של ציירים רבים, ביניהם וויליאם בלייק, וושינגטון הלסטון, דימטרי מרטינוב וגוסטב דורה.

בסדרה מעשי כשפים אמה של סמנתה קרויה אנדורה ע"ש בעלת האוב.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על התפקוד החברתי של הנביאים בעיתות משבר ראו: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות הנבואה, אקדמון, ירושלים, 1992, עמ' 62-60.
  2. ^ התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים".(ספר דברים, פרק י"ח, פסוקים י'-י"א)
  3. ^ הכתוב מציין כי "שָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ", בעלת האוב משתמשת בשורש כ-ר-ת המציין עונש מוות והן חתימה על ברית.
  4. ^ השורש נ-ק-ש קרוב אל השורש י-ק-ש ראו:ישעיהו, ח', ט"ו האישה חוששת שהאיש הזר בא לטמון לה מלכודת. ועל כך רד"ק :'משתדל לתת מוקש בנפשי להמיתני'
  5. ^ 5.0 5.1 אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 92.
  6. ^ שמעון בר אפרת, העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא, תל אביב, ספרית פועלים, 1979, עמ' 132.
  7. ^ על תחפושת במקרא ראו:יאיר זקוביץ, כי האדם יראה לעיניים והאדם יראה ללבב - על תחפושת וגמולה בסיפורי המקרא, ירושלים, אקדמון, 1998, עמ' 58-54.
  8. ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 95.
  9. ^ שמואל א, כח, טו
  10. ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 100.
  11. ^ אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא, סיפורי הנביאים, ירושלים, מוסד ביאליק, עמ' 101.
  12. ^ רד"ק שמואל א פרק כח, פסוק כד.
  13. ^ ילקוט שמעוני לספר שמואל, רמז קמ
  14. ^ אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל ,דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ ישראל, עורך : אלי שילר, ירושלים, הוצאת אריאל, 1996, עמ' 67 ו-71.
  15. ^ אלכסנדר לוריאן, הטרגדיה התנכ"ית הצרפתית בשלהי הרנסאנס, ירושלים, מוסד ביאליק, 1995, עמ' 152-148.
  16. ^ מוקי צור, רוח עצוב : בעקבות יצחק קצנלסון, קיבוץ לוחמי הגיטאות, בית לוחמי הגיטאות, 2012, עמ' 121.
אמונת חכמים

אמונת חכמים הוא מושג רווח ביהדות המתאר (בדרך כלל) אמונה בסמכותם ובעליונותם הרוחנית והאינטלקטואלית של תלמידי-חכמים.

דואליזם

דּוּאָלִיזְם (מלטינית: duo, "שניים"), או בעברית שְׁנִיּוּת, הוא מושג המשמש לתיאור כל מערכת אמונה או שיטה פילוסופית, מדעית או תאולוגית, הרואה את הישויות בעולם, ואת העולם כולו, כמורכבים משתי קטגוריות או יסודות, אשר גוזרת את הכול מתוך שני עקרונות בסיסיים, לעיתים מנוגדים.

המילונאי ראובן אלקלעי הציע במילוניו את חידושיו שְׁנִיּוּתָן (בהוראת "הדוגל בשניות") ושְׁנִיּוּתָני (דואליסטי).

הוריישיו הורנבלואר

הוריישיו הורנבלואר (באנגלית: Horatio Hornblower) הוא דמות בדיונית של קצין בצי המלכותי הבריטי בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, גיבור סדרת הרומנים ההיסטוריים-ימיים פרי עטו של סי. אס. פורסטר. ספרים אחדים עובדו לקולנוע ולטלוויזיה.

העלאה באוב

העלאה באוב או דרישה אל המתים הוא טקס מיסטי, שבו מנסים המשתתפים ליצור קשר עם נשמה של אדם שמת, ולקבל מסר ממנה. וריאציות של הטקס קיימות בתרבויות רבות. בין הנפוצות שבהן: רופא אליל או מדיום, המכניס עצמו למצב טראנס באופן טקסי בניסיון לתקשר עם המתים או ישויות רוחניות אחרות. התורה אוסרת ביצוע טקסי העלאה באוב, הנקראים "דרישה אל המתים" (ספר דברים, פרק י"ח, י-יא).

ירדנה כהן

ירדנה כהן (1 ביולי 1910 – 23 בינואר 2012) הייתה רקדנית, כוריאוגרפית ומורה למחול ישראלית הנחשבת לאחת מחלוצות המחול בישראל. כלת פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה (תש"ע-2010).

כהן הייתה הכוריאוגרפית של מספר ריקודי עם ישראליים. הקימה סדנאות מחול לסטודנטים ולימדה מחול באולפן שלה על הכרמל.

ספר שמואל

ספר שְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץ נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימי השופטים עד שלהי ימי מלכותו של דוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים, עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשון שאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.

עין דור (אתר מקראי)

עֵין דּוֹר, או עֵין דֹּאר, הייתה עיר מקראית של שבט מנשה בנחלת שבט יששכר. היא זכורה בעיקר כמקום מושבה של בעלת האוב מעין דור.

רב שמואל בן חפני גאון

רב שמואל בן חפני גאון (או שמואל בן חפני הכהן או בראשי תיבות רשב"ח) - הוגה, פרשן ופוסק בתקופת הגאונים. גאון ישיבת סורא שבבבל בין השנים 998–1013 (נפטר כ"ה באב ד'תשע"ג ללוח העברי). נולד בשנות השלושים או שנות הארבעים המוקדמות של המאה העשירית, לרב חפני הכהן ששימש כדיינא דבבא בישיבת פומבדיתא בתקופת רב נחמיה גאון (אחיו של חפני הכהן). היה מחותן עם ראש ישיבת פומבדיתא, רב שרירא גאון, בבנו רב האי גאון.

רוח רפאים

רוח רפאים היא הופעתו העל-טבעית של אדם מת. רוח רפאים נקראת גם בשם פנטום. רוח הרפאים מזוהה לרוב עם נפש האדם שנשארה על הארץ במקום לעלות השמיימה לגן עדן או לרדת לשאול תחתיות. לתרבויות רבות יש סיפורים על רוחות רפאים, אך אמונתן משתנה רבות בכל הקשור למהותן ולעצם קיומן. לרוב מתוארות רוחות רפאים כבעלות גודל וצורת אדם, כמעט שקופות, אווריריות, מעורפלות ונטולות ממשות. לפעמים הן לא מתגלות באופן ממשי, אלא רק על ידי הזזה של חפצים, או הקמת רעש כלשהו, לכאורה נטול הסבר מדעי.

חרף ההתייחסות לרוחות רפאים בפולקלור, בספרות ובקולנוע, כל הניסיונות להוכיח את קיומן עלו בתוהו.

רציונליזם יהודי בימי הביניים

בעולם היהודי של המאות ה־12 וה־13 התנהל ויכוח חריף בין הנוטים אחרי הרציונליזם בהשפעת פילוסופי יוון וערב לבין המאמינים גם במיסטיקה, שהתנגדו בחריפות להסתמכות בלעדית על ההיגיון. המפורסם שברציונליסטים היה הרמב"ם.

שאול

שָׁאוּל בֶּן קִישׁ הוא דמות מקראית המוזכרת בתנ"ך כמלך הראשון על ממלכת ישראל המאוחדת. תקופת מלכותו מתוארכת למחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס. רובם המוחלט של סיפורי שאול המוכרים לנו, מופיעים בספר שמואל. רק סיפור מותו של שאול בהר הגלבוע מוזכר גם בספר דברי הימים.

שמות חיצוניים לדמויות אנונימיות במקרא

דמויות מקראיות רבות מופיעות במקרא עצמו, ללא ציון שמן. המדרש או מסורות שונות באים לעיתים להשלמת החסר, ומספקים שמות (ואף מידע נוסף) לדמויות חסרות השם. ערך זה מציג שמות מקובלים ומסורתיים לדמויות מקראיות, רובן נשים, שבמקור שמן לא מוזכר.

תחפושת

תחפושת היא בגד המציג את הלובש בזהות שונה מזהותו האמיתית. לעיתים כוללת מסכה או איפור. תחפושת נהוגה בחגיגות מסוימות כמו נשפי מסכות. ובחגים בדתות השונות, ובהן: פורים ביהדות, ליל כל הקדושים ומרדי גרא בנצרות. תחפושת משמשת לעיתים למטרות התחזות.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.