בעיטה

באלימות, אמנויות לחימה וספורט, בעיטה היא התקפה בעזרת כף הרגל, הברך או הרגל. לעיתים קרובות משתמשים בהתקפה זו בקרב פנים אל פנים. באופן כללי, בעיטות איטיות יותר אך יותר חזקות ממכות הנעשות עם הידיים.

בעיטות תופסות חלק מרכזי באמנויות לחימה רבות, כמו קראטה, אגרוף תאילנדי וטאקוונדו בעוד שאומנויות אחרות לא משתמשות בבעיטות בכלל כמו ג'ודו ואיגרוף. אומנויות אחרות משתמשות בבעיטות, אך מגבילים את טווח הפגיעה שלהם לרגליים ופלג הגוף התחתון.

קיים מספר רב של בעיטות, ולחלקם יש שמות משלהם. לעיתים קרובות לתנועה מסוימת יהיה שמות שונים באמנויות לחימה שונות.

בכדורגל הנגיעה בכדור מותרת בכל חלקי הגוף, למעט הידיים, אך מקובל בעיקר לבעוט בו ברגל. ישנם מספר סוגי בעיטות מיוחדים בכדורגל: בעיטת עונשין, בעיטה חופשית ובעיטת קרן.

Triple Reverse Turning Kick Combo Samuel Lee
הדגמה של בעיטות באמנויות לחימה
Football iu 1996
בעיטה בכדורגל

ראו גם

לקריאה נוספת

בישול (כדורגל)

בכדורגל, בישול (באנגלית: Assist) הוא העברת הכדור, על ידי מסירה או הגבהה, לשחקן אחר שמיד מבקיע שער. גם הפעולות הבאות נחשבות לעיתים כבישול: בעיטה הנהדפת על ידי השוער או שחקן הגנה של היריבה, שמיד לאחריה מובקע שער על ידי שחקן אחר; סחיטת בעיטת עונשין שאותה מבקיע שחקן אחר; או גרימה לשער עצמי של שחקן הקבוצה היריבה. לרוב שחקן אחד לכל היותר נחשב כ"מבשל" של השער. סטטיסטיקות אודות מספר הבישולים ששחקנים תרמו מתועדות לעיתים באופן רשמי על ידי מארגני התחרות, ולעיתים על ידי גופים עיתונאיים. הבישולים אינם חלק מחוקי הכדורגל שנקבעו על ידי IFAB, והקריטריונים להגדרתם הם גמישים.

על אף ששחקנים זכו לקרדיט על כך ש"בישלו" שערים (אתר Planet World Cup תיעד באופן רטרוספקטיבי את כמות הבישולים בגביע העולם מ-1966), מדד זה לא נספר באופן ממוסד עד לסוף המאה העשרים. הוועדה הטכנית של פיפ"א ספרה לראשונה בישולים באופן מסודר במונדיאל 1986, על פי הקריטריונים הבאים:

בישול יוכר לשחקן שמסר את המסירה האחרונה בטרם הובקע השער.

לשחקן האחרון שהחזיק בכדור בטרם שזה הגיע למבקיע השער, יוכר בישול בתנאי שלפעולה שביצע הייתה השפעה מכרעת על הבקעת השער.

יוכר בישול לשחקנים שבועטים למסגרת השער בטרם שחקן אחר מבקיע מהכדור החוזר.

לאחר שערים שמובקעים מבעיטת עונשין או מבעיטה חופשית, לשחקן שסחט את העבירה יוכר בישול.

במקרה שמבקיע השער יצר לעצמו את מצב ההבקעה, למשל על ידי כדרור ממושך, לא יוכר בישול.

לא יוכר בישול במקרה שמבקיע השער ניצל מסירה לא-מוצלחת של שחקן יריב.במונדיאל 1990 המשיכה הוועדה הטכנית לספור את הבישולים על פי קריטריונים דומים, אך שינתה את הקריטריון לבעיטות חופשיות ולפנדלים: במקרה שסוחט העבירה גם הבקיע בעצמו את כדור העונשין, לא יוכר לו בישול. פיפ"א הפכה לראשונה את הבישולים לאחד ממדדי המשחק הרשמיים במונדיאל 1994. באותו טורניר הבישולים החלו לשמש בתור שובר-שוויון לקביעת הזוכה בפרס נעל הזהב. הוועדה הטכנית של פיפ"א קובעת אלו פעולות נחשבות כבישולים ואלו לא.[2]כיום מוענקים פרסים במספר מדינות הקשורים לבישולים, לדוגמת "פרס המוסר המצטיין" בליגה הצרפתית המוענק לשחקן עם מספר הבישולים הגבוה ביותר בתום העונה. שיטת הענקת הנקודות על פיה מחולק פרס "נעל הזהב" ב-MLS האמריקאית, התבססה בעבר על שערים ועל בישולים במקביל. בממלכה המאוחדת נספרים באופן רשמי כל מדדי המשחק, ובכללם בישולים, בתחרויות כמו הפרמייר ליג, הפוטבול ליג וליגת העל הסקוטית. גם בתחרויות היבשתיות הנערכות על ידי אופ"א, כגון ליגת האלופות והליגה האירופית, נספרים הבישולים באופן רשמי.

בעיטה חופשית

בכדורגל, בעיטה חופשית היא עונש הניתן על עבירה והתנהגות בלתי הולמת שמבצע שחקן במהלך משחק. הבעיטה ניתנת לקבוצה היריבה ונבעטת ממקום התרחשות העבירה, למעט בעיטת עונשין, בעיטה חופשית ישירה מתוך רחבת העונשין, שנבעטת מנקודה מוגדרת הנמצאת כ-11 מטר משער היריב.

הכללים לבעיטה החופשית רשומים בחוקת משחק הכדורגל שנכתבה על ידי ארגון ה-IFAB, תחת חוק מספר 12: עבירות והתנהגות בלתי הולמת וחוק מספר 13: בעיטות חופשיות.

על הכדור להיות נייח בזמן הבעיטה, ואסור לבועט לגעת שנית בכדור עד אשר שחקן אחר נוגע בו. בנוסף, על כל שחקני הקבוצה היריבה לעמוד במרחק של 9.15 מטרים מהכדור בזמן הבעיטה, למעט בבעיטה חופשית בלתי ישירה מתוך הרחבה, שבה מותר לשחקני היריבה לעמוד על קו השער בין הקורות.

בעיטת מספריים (כדורגל)

בכדורגל, בעיטת מספריים, או מִסְפֶּרֶת, היא בעיטה הנעשית מהאוויר, על ידי קפיצה והנפת הרגליים. בעיטת מספרים מכונה בשם זה משום שצורת הרגלים בתנועתן בעת בעיטה זו מזכירה מספריים.

לבעיטה זו שני סוגים: בעיטה קדמית ובעיטה אחורית.

הבעיטה הקדמית נעשית על ידי קפיצה כשהגוף פונה לכדור ולשער, וכאשר מגיע הכדור לשחקן הוא מניף את רגלו באוויר ובועט בכדור.

הבעיטה האחורית נעשית כאשר השחקן עם הפנים לכדור אך עם הגב לשער והשחקן למעשה בועט אחורה את הכדור תוך קפיצה והנפת הרגליים.

בעיטה זו נחשבת לאחת מהיפות ביותר בכדורגל, ומעטים הם השחקנים שהצליחו להבקיע אותה מול שוער.

המצאת הבעיטה מיוחסת לכדורגלן הברזילאי לאונידאס דה סילבה, אם כי דה סילבה טען כי הוא רק שיפר את בעיטתו המקורית של פטרוניליו דה בריטו.

שערים זכורים בבעיטת מספריים הם השער של ריבאלדו בעונת 2001/2002 במדי ברצלונה בדקה ה-92 של משחק סיום העונה, שער שהעלה את ברצלונה לליגת האלופות, ושערו של אדמילסון במדי נבחרת ברזיל במונדיאל 2002. בישראל נחשב הכדורגלן שלמה לוי הכובש הגדול ביותר של שערים בבעיטות מספרת. בעונת 2008/2009 כבש אלירן עטר שער במספרת, שנחשב בכלי תקשורת רבים לשער היפה ביותר של העונה בישראל, ואף נבחר למקום הרביעי בתחרות "שער השנה" של פיפ"א. בשנת 2010 כבש ערן זהבי שער במספרת אחורית במדי הפועל תל אביב במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות מול ליון בצרפת.

בעיטת עונשין

בעיטת עונשין, המכונה גם פנדל, היא בעיטה או זריקת עונשין המקובלת בכדורגל. המונח "פנדל" הוא שיבוש של המילה האנגלית Penalty (עונש, קנס).

גרד מילר

גרהרד (גרד) מילר (בגרמנית: Gerd Müller; נולד ב-3 בנובמבר 1945) הוא כדורגלן עבר גרמני ששיחק את רוב הקריירה שלו בקבוצת באיירן מינכן ובנבחרת גרמניה המערבית.

מילר כבש 68 שערים ב-62 הופעות בינלאומיות בנבחרת גרמניה ו-365 שערים ב-427 במשחקי בונדסליגה במדי באיירן מינכן. מולר כבש בסה"ך 735 שערים במדי הקבוצות בהן שיחק ובמדי הנבחרת בקריירה שלו, נתון שמציב אותו במקום ה-5 בגדולי הכובשים בהיסטוריית הכדורגל.[דרוש מקור] כינוייו היו "מפציץ האומה" (Bomber der Nation) ו"מילר הנמוך והשמן" (kleines dickes Müller). מילר היה חלוץ מרכזי קלאסי, אשר ידע לנצל הזדמנויות מול השער באחוזים גבוהים. היה בעל חוש התמצאות נדיר ברחבת ה-16, יכולת בעיטה בשתי הרגליים ומשחק ראש טוב. באוקטובר 2015 דורג על ידי הבילד הגרמני כשחקן הגרמני הגדול בהיסטוריה.

דגל ערב הסעודית

דגל ערב הסעודית (בערבית: علم السعودية) הוא דגלה הלאומי של ערב הסעודית. עיצובו רקע ירוק, ועליו כתובת ה"שהאדה" בערבית וחרב המסמלת צדק, שניהם בצבע לבן.

הכיתוב הערבי על הדגל נושא את ה"שהאדה" - הצהרת האמונה האיסלמית:

لا إله إلا الله محمد رسول الله

ובתעתוק לעברית:

לַא אִלַּהַה אִלַּא (א)לְלַה מֻחַמַּד רַסוּל (א)לְלַה

שפירושן:

אין אלוהים מלבדי אללה ומוחמד שליח אללה

הפסוק נחשב לקדוש ולפיכך נאסרת הדפסתו של הדגל על אביזרי לבוש יומיים או עצמים אחרים. ברוח זו מחתה ערב הסעודית כנגד כוונת התאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א) להטביע את דגלה על כדורי רגל הכוללים את כל דגלי המדינות שהשתתפו בגביע העולם בכדורגל בשנת 2002. בעיטה בכדור ועליו הפסוק המקודש נתפסה כבושה למוחמד ולאסלאם ולכן כבלתי נסבלת. בנוסף, כיוון שהדגל נושא את "דבר האל", לעולם אינו מורד אל חצי התורן כסימן אבל, מעשה שיתפס ככפירה בפסוק. בניגוד לרוב הדגלים, מודפס הדגל הסעודי משני צידיו כך שכאשר הוא מונף ניתן תמיד לקרוא את פסוק השאהדה מימין לשמאל וחודה של החרב פונה שמאלה.

דגלים ירוקים הנושאים טקסט זה או טקסטים אחרים בערבית נפוצים ברחבי עולם האסלאמי (השווה, למשל, את דגל תנועת החמאס), ואין לבלבל בינם לבין דגל ערב הסעודית. יצוין, כי דגלים אלו לרוב אינם נושאים את סמל החרב.

צבעו הירוק של הדגל הוא הצבע המסורתי שמזוהה עם האסלאם, ובדומה לדגלים אסלאמיים אחרים, הצבע נגזר, על פי המסורת, מהגלימה הירוקה שעטה הנביא מוחמד. בגרסותיו המוקדמות של הדגל סימלה החרב את כיבושיו הנרחבים של אִבְּן סָעוּד, אבי שושלת המלכה הסעודית, בתחילת המאה ה-20.

דגל ירוק הנושא את ה"שהאדה" היה במקור הדגל של התנועה הוואהבית. לאחר שביסס את השליטה בנג'ד בשנת 1912, הוסיף אִבְּן סָעוּד לדגל את החרב. דגל זה אומץ כדגל הלאומי לאחר יצירת ממלכת ערב הסעודית בשנת 1932, והעיצוב הנוכחי אומץ בשנת 1938, ועודן מעט בשנת 1978.

דניס הישרדות

דניס הישרדות היא שיטת לחימה המשלבת בין כמה אמנויות לחימה קיימות: ג'ודו, קראטה קיוקושינקאי, ג'ו ג'יטסו והגנה עצמית.

שיטה זו ידועה בכך שהיא מתרגלת גם הגנה עצמית לרחוב וגם מכינה לקרבות זירה ותחרויות.

דניס הנובר החל ללמוד קראטה קיוקושינקאי, מחברו שלמה פייגה שהיה דאן 5. דניס השתתף באליפות העולם הראשונה שנערכה בשנת 1975 ביפן והגיע לשוויון עם ויליאם אוליבר שהיה מדורג מקום שלישי בעולם. בגלל הפרשי משקל אוליבר זכה בניצחון למרות שהוא לא הצליח להגיע להכרעה במהלך הקרב. לאחר אליפות זו דניס דורג כאחד משבעת הטובים בעולם בתחום. כשדניס הגיע לאליפות העולם הראשונה הוא היה צריך לשבור קרשים וגושי קרח ענקיים. דניס אף פעם לא התאמן על זה והוא הצליח לעבור את השלב הזה רק בגלל הספיריט (רוח הלחימה) שלו. לאחר התחרות הזו דניס הנובר ביחד עם גדעון קדרי היו ראש הקראטה קיוקושינקאי בארץ. בשנת 1979 מאס אוימה קיבל תרומה של 300,000 דולר ממלך ירדן, בתמורה לכך שהוא לא יאפשר לישראל להשתתף באליפות העולם השנייה. דניס שכעס מאוד על ההחלטה הזו החליט לפרוש מתפקידו בתור ראש הקראטה קיוקושינקאי בארץ.

לשיטת דניס הישרדות היו מספר גלגולים. בתחילה דניס לימד רק ג'ודו, לאחר מכן הוא הוסיף את הקראטה ובתחילת שנות ה-80 דניס הוסיף גם את הג'יו ג'יטסו ונתן לה את השם: "דניס הישרדות".

בשנת 1983 הכירה "ההתאחדות האירופאית לג'ו ג'וטסו" בשיטה זו וזיכתה את דניס בתואר הכבוד של דוקטור לאמנויות לחימה.[דרוש מקור]השיטה זכתה גם להכרה על ידי מנהל הספורט/אגף החינוך כשיטת אמנות הלחימה הרשמית של מדינת ישראל משנת 1991. בין היתר, זכתה גם להכרה מצד משרד החינוך, רשות הספורט, מכון וינגייט והפדרציה האירופאית לג'ו ג'יטסו.[דרוש מקור]

טאצ'דאון

טאצ'דאון (באנגלית: Touchdown ובקיצור TD) הוא ניקוד במשחק הפוטבול. קבוצה יכולה להשיג טאצ'דאון על ידי הנעת הכדור לעבר אזור המטרה של יריבתה (אזור המכונה אנד זון) וזאת באמצעות מסירה, ריצה, החזרת בעיטה או השתלטות על איבוד כדור.

כדי להבקיע טאצ'דאון, על הקבוצה להעביר את כדור הפוטבול לאנד זון של יריבתה. טאצ'דאון נקבע ברגע שחלק מהכדור חוצה את קו השער (קו האנד זון הקדמי) והוא נמצא בשליטת השחקן. גם נגיעה של הכדור באחד העמודים המסמנים את קצהו של קו השער נחשבת כחציית הקו ולפיכך טאצ'דאון. בשונה ממשחק הרוגבי, בו על מנת להבקיע "טריי", הכדור חייב לגעת בקרקע, בפוטבול אין חובה לכך ומספיק שהכדור יחצה את מישור קו השער.

טאצ'דאונים מושגים בדרך כלל על ידי קבוצת ההתקפה באמצעות ריצה עם הכדור או מסירתו. עם זאת, ההגנה גם יכולה להבקיע, וזאת על ידי השתלטות על איבוד כדור וחציית קו השער או על ידי חטיפת כדור והחזרתו לאנד זון של היריבה. דרך נוספת להבקיע טאצ'דאון היא על ידי החזרת בעיטת פתיחה או בעיטת הרחקה לאנד זון, וכן על ידי השתלטות על הכדור והחזרתו לאנד זון לאחר בעיטת שדה לא מוצלחת או שנחסמה.

טאצ'דאון שווה שש נקודות ניקוד. לאחר השגת טאצ'דאון הקבוצה המבקיעה מקבלת הזדמנות להשיג נקודה נוספת באמצעות בעיטה או שתי נקודות באמצעות ניסיון הבקעה בריצה או במסירה.

על פי חוקי ליגת ה-NFL יכול השופט להעניק טאצ'דאון לקבוצה במקרה שהוא נמנע ממנה בעקבות מעשה לא הוגן מוחשי.

טאקוונדו

טאקוונדו (בקוריאנית: 태권도, באלפבית פונטי בינלאומי: [tʰɛkwʌndo], בתרגום חופשי: "דרך החיים של הבעיטה והאגרוף") היא אמנות לחימה קוריאנית שמתבססת בעיקר על כוח שנוצר כתוצאה מתנופה של מסת הגוף ומתנועת האגן ושמה דגש פחוּת על כוח ישיר. הטאקוונדו בישראל הוא ענף ספורט פופולרי שהחל בשנת 1977 עם פתיחתו של המועדון הראשון בירושלים על ידי מישל מדר, כיום מנכ"ל ההתאחדות, וכולל היום אלפי ספורטאים, מקצוענים וחובבנים ברחבי הארץ.

בטאקוונדו ישנם שני זרמים עיקריים :

WT (ראשי תיבות של World TaekwonDo) - טאקוונדו WT הוא גדול יותר ונפוץ יותר. כמו גם מוכר בזרם הסטנדרטי והעיקרי. זרם זה מוכר בספורט אולימפי.ITF (ראשי תיבות של International Taekwon-do Federation) - ארגון שהוקם ב-1966 על ידי גנרל צ׳ונג הונג הי .

כדורגל

כדורגל (הלחם של כדור ורגל) הוא ענף הספורט הקבוצתי הפופולרי והנפוץ ביותר בעולם. במשחק משתתפות שתי קבוצות, שמטרת כל אחת מהן היא הכנסת כדור המשחק לתוך שערה של השנייה. כל קבוצה מונה אחד עשר שחקנים, אם כי ישנן גרסאות שבהן מספר נמוך יותר של משתתפים ובין מקורות המשחק גם גרסאות המוניות. הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם: כ-240 מיליון איש ברחבי העולם משחקים כדורגל באופן סדיר, בין אם באופן מקצועני ובין אם חובבני. במסגרת הענף פועלים כ-300,000 מועדונים מקצועיים, הרשומים בגופים הרשמיים המנהלים אותו.במשחקים מקצועיים הקבוצות משחקות על משטח דשא שטוח ומלבני. משני עבריו הצרים של המגרש ממוקמים שערים, והנקודות במשחק מושגות על ידי החדרת הכדור במלוא הקפו לתחומם, אירוע המכונה "הבקעת גול" או "כיבוש שער". על השער מגן באופן ישיר השוער. הנעת הכדור מתבצעת בעיקר באמצעות הרגליים. כמו כן, מותר לשחקנים להשתמש בכל איבר אחר מלבד הידיים על מנת להניע את הכדור. רק השוער רשאי לגעת בכדור בידיו, בנוסף לרגליו, אך רק בתחום מוגדר הסמוך לשערו, המכונה רחבה, ובתנאי שהכדור לא נמסר לו מרגלי שחקני קבוצתו.

הניצחון במשחק מוגדר על פי צבירת נקודות, כלומר - על ידי הבקעת שערים. המנצחת בתום המשחק היא הקבוצה שזכתה למֵרַב הנקודות בתום הזמן החוקי של המשחק, הנמשך לרוב 90 דקות, המחולקות לשתי מחציות בנות 45 דקות כל אחת, כשביניהן ישנה הפסקה. במקרה שמספר הנקודות בסיום שווה, מסתיים המשחק בתיקו. לעיתים, במסגרות מסוימות המחייבות הכרעה, כגון תחרויות הנערכות בשיטת גביע, תוצאת תיקו גוררת הארכה של המשחק ובעיטות עונשין מ-11 מטרים ("פנדלים"), עד הכרעתו בידי אחת הקבוצות, או משחק נוסף, המכונה "גומלין".

המשחק המודרני נוצר באנגליה, וחוקיו נוסדו עם היווסדה של התאחדות הכדורגל האנגלית. הארגון הבינלאומי פיפ"א מנהל את המשחקים ברחבי העולם ומשמש כמוסד העליון המפקח על המשחק. תחתיו פועלות התאחדויות יבשתיות, כגון אופ"א, המאגדת את מדינות אירופה, ותחתיהן ההתאחדויות המקומיות. התחרות הבינלאומית היוקרתית ביותר היא גביע העולם, אשר נערך אחת לארבע שנים תחת חסות פיפ"א. זוהי התחרות הספורטיבית הנצפית ביותר בכל העולם.

כרטיס צהוב

בספורט, כרטיס צהוב מבטא אזהרה בפני שחקן, שאם וכאשר יבצע עבירה נוספת על חוקי המשחק כמפורט להלן, הוא יראה את הכרטיס פעם נוספת, ומיד לאחר מכן יורחק מתחומי המגרש בכרטיס אדום, וזכותו להשתתף במשחק הבא תישלל. שחקן שכבר ספג כרטיס צהוב ובאותו המשחק מבצע עבירה שעליה שולפים כרטיס אדום ישירות - הכרטיס האדום יישלף לעברו מיידית ללא צהוב שני.

בנוסף, בחלק מהמסגרות, לאחר מספר מסוים של כרטיסים צהובים שצבר שחקן באותה מסגרת, הוא לא יוכל להשתתף במשחקה הבא של קבוצתו.

הכרטיס הצהוב נמצא בשימוש בענפי ספורט רבים, ביניהם: כדורגל, כדוריד, רוגבי, בדמינגטון, אתלטיקה, כדורעף, כדורמים, הוקי שדה, MMA ובנדי. השימוש בכרטיס משתנה בהתאם לחוקים הנהוגים בכל ענף, אך לרוב הוא מבטא אזהרה.

הכללים להנפת כרטיס צהוב רשומים בחוקת משחק הכדורגל שנכתבה על ידי ארגון ה-IFAB, תחת חוק מספר 12: עבירות והתנהגות בלתי הולמת:

ניתן לשלוף כרטיס צהוב רק לשחקן השותף במשחק, לשחקן מחליף או לשחקן מוחלף.

פרט לכרטיס הצהוב ולכרטיס האדום קיימים סוגים נוספים של כרטיסי ענישה ואזהרה בענפי ספורט שונים: כרטיס לבן, כרטיס ירוק, כרטיס כחול וכרטיס שחור.

נוקאאוט

נוקאאוט (באנגלית: Knockout, בראשי תיבות: K.O. בעברית: מִגּוּר) הוא אחד הקריטריונים לניצחון באמנויות לחימה כמו אגרוף, קיקבוקס, איגרוף תאילנדי, Mixed martial arts טאקוונדו וקארטה. נוקאאוט הוא מצב שבו היריב אינו מסוגל לעמוד ביציבות על רגליו וניתן לו פרק זמן קבוע להתאושש. נוקאאוט מתרחש בדרך כלל לאחר מכת אגרוף או בעיטה מכרעת שאחריה היריב אינו יכול להמשיך בקרב עקב עייפות, איבוד שיווי משקל, דימום, או חוסר הכרה.

נוקאאוט התקבל כקריטריון לניצחון בענפי ספורט נוספים הכרוכים בהנחתת מהלומות על היריב כגון: קיק-בוקס, ואיגרוף תאילנדי.

בקרבות אגרוף, כאשר אחד היריבים מופל, השופט עוצר את הקרב וסופר עד 10 ואם עד גמר הספירה היריב שנפל אינו קם כדי להמשיך בהתמודדות, השופט יפסוק על הפסדו וזה נחשב לניצחון בנוקאאוט.

סביבון

סביבון הוא צעצוע המסתובב על צירו. בקרב היהודים משמש הסביבון בעיקר כמשחק מסורתי לחג החנוכה.

הסביבונים הנפוצים מופעלים על ידי סיבובם באמצעות אצבעות כף היד, אך יש גם המופעלים באמצעות השלכתם בעוצמה, באמצעות בעיטה בכף הרגל, או באמצעות מנגנון הפעלה מכני. לאחר הפעלתו הסביבון מסתובב זמן מה סביב צירו, לעיתים גם תוך התקדמות במישור, עד שהחיכוך מביא לעצירתו.

עמדות כדורגל

בכדורגל, לכל אחד מ-11 השחקנים מיועדת עמדה מוגדרת על המגרש. העמדות הללו מתארות הן את תפקידו של השחקן והן את מיקומו ביחס לחבריו ולשחקני הקבוצה היריבה. לאורך התפתחותו ההיסטורית של הענף השתנו טקטיקות ומבני ההרכבים, ובמקביל התפתחו גם העמדות והתפקידים שיועדו לכדורגלנים.

כיוון שהכדורגל המודרני משתנה ללא הרף, עמדות השחקנים אינן קבועות ומוגדרות רשמית כמו ברוגבי או בפוטבול אמריקני. למרות זאת, רוב השחקנים משחקים במגוון מוגבל של עמדות לאורך הקריירה שלהם, שכן כל עמדה מחייבת כישורים שונים. שחקנים המסוגלים לשחק היטב במספר רב של עמדות מכונים בדרך כלל "שחקני כל-בו".

בשנות השבעים, נבחרת הולנד בכדורגל אימצה סגנון משחק שזכה לכינוי "טוטאל פוטבול", שבו עשרת שחקני השדה מחליפים עמדות תוך כדי משחק. קשה להגן נגד שיטת משחק כזו, אולם רק לעיתים נדירות מחזיקה קבוצת כדורגל בכישרון ובמשמעת אצל כל אחד משחקני השדה שלה כדי לאמץ אותה. מסיבה זו, רוב הכדורגלנים עדיין כבולים במידה רבה לעמדותיהם המקוריות.

פוטבול אוסטרלי

פוטבול אוסטרלי (המכונה גם אוסי רולז, פוטבול או פוטי), הוא סוג של פוטבול, המשוחק עם כדור בצורת אליפסה במגרש אליפטי ובו ארבעה עמודים בכל קצה, 2 עמודים ארוכים ו-2 עמודים קצרים. מטרת המשחק היא לבעוט את הכדור בין העמודים והקבוצה המנצחת היא הקבוצה אשר בעטה מספר כדורים גבוה יותר בין העמודים, ובכך צברה מספר נקודות גבוה מהקבוצה היריבה. בפוטבול אוסטרלי, מספר השחקנים בכל קבוצה לא יכול לעלות על 18 שחקנים וארבעה מחליפים. הפוטבול האוסטרלי מחולק לארבעה רבעים, שאורך כל אחד מהם בין 15 ל-25 דקות. בליגה האוסטרלית כל רבע אורך 20 דקות.

קיקבוקס

קיק-בוקס הוא ענף ספורט ושיטת לחימה בו משתמשים בבעיטות ואגרופים אשר פופולרי גם בתור אימון כושר גופני. לעיתים נלמד קיקבוקסינג כסגנון ייחודי, ברם במקרים רבים תחרויות קיקבוקסינג פתוחות לאומני לחימה ככלל.

שיטת הלחימה קיק-בוקס באה לעולם בשנת 1973, בתחרות אותה ארגן טומי לי. בתחרות הראשונה לא יושמו כל כללים ולא נעשתה חלוקה לקטגוריות משקל.

מאז הוקמו ארגונים ומוסדות שונים העוסקים בקיק-בוקס, בהם O.K.P.W, הנחשב לארגון המוביל בתחום. ארגון זה קבע כללים לשיטה.

קפואירה

קפואירה (פורטוגזית: Capoeira) היא אמנות לחימה ברזילאית בעלת שורשים אפריקאים המשלבת בתוכה יסודות ריקודיים, אקרובטיקה ומוזיקה. הקפואירה פותחה בברזיל על ידי עבדים ממוצא מערב אפריקני, החל במאה ה-16. היא ידועה במהלכים המהירים, המורכבים ובמינוף הגוף במגוון רחב של בעיטות, ספינים, וטכניקות ניידות. הקפואירה פופולרית במיוחד בברזיל, והחל מסוף המאה ה-20 צברה פופולריות בשאר העולם, לרוב בזכות מטיילים ששבו מברזיל.

שורשי הקפואירה הניכרים עד היום מתייחסים לאלמנטים של קרב הכוללים התקפה והגנה, אך המינוח המקובל בקפואירה הוא של "משחק". מתרגלים אמנות נקראים Capoeiristas.

המקור המקובל כיום למילה קפואירה הוא בשפת הטופי במילים ka'a שמשמעותה "ג׳ונגל" ו-e pûer ("היה"), בהתייחסות לאזורים של צמחייה נמוכה בפנים ברזיל, שבהם עבדים נמלטים נהגו להתחבא.

ב-26 בנובמבר 2014 הוענק לקפואירה מעמד מיוחד כ"מורשת תרבותית בלתי מוחשית" על ידי ארגון אונסק"ו.

קראטה

קראטה (ביפנית: 空手道 (מידע • עזרה)) הוא השם המודרני (תחילת המאה ה-20, בסביבות 1905) שניתן לקבוצה של כמה עשרות אמנויות לחימה בעלות שורשים היסטוריים קרובים. אמנויות לחימה אלה נחשבות כיום 'יפניות'. בפועל, מקורן באי היפני אוקינאווה, וניכרת בהן השפעה משמעותית של אמנויות לחימה שמקורן בדרום סין. כיום ישנה הפרדה ברורה בין סגנונות קראטה 'יפניים' (ויותר מודרניים) לאלה הנחשבים 'אוקינאווים'. כל סגנונות הקראטה מאופיינים בדגש על שימוש בהכאה כאמצעי מרכזי ללחימה והגנה עצמית, חולקים ביניהם מגוון רחב של טכניקות ותנוחות גוף דומות או זהות, ומשתמשים בקאטה כאמצעי מרכזי לתרגול והעברת ידע. במהלך המאה ה-20, כל סגנונות הקראטה אימצו קוד לבוש אחיד (גי), וכן את שיטת סיווג ודירוג המתאמנים (המכונים 'קראטקה') בהתבסס על חגורות צבעוניות ושחורות. בדומה לאמנויות לחימה רבות אחרות מן המזרח, הקראטה המסורתי מלווה ברבדים תרבותיים עמוקים, המשליכים על אופן תרגול האמנות, ודורשים את אימוצה כ-'דרך חיים'. כזה הוא אופיו של הקראטה המסורתי. בו-בעת, קיימים גם סגנונות קראטה פחות מסורתיים ויותר ספורטיביים, שמאפיינים אלה פחות בולטים בהם, או שאינם קיימים כלל. מעבר להבחנה בין השיטות ובתי ספר השונים כיום מקובלת בעולם ההבחנה בין הקראטה המסורתי \ מקורי (Traditional Karate) לבין הקראטה המודרני \ ספורטיבי. שני זרמים אלה שונים מהותית זה מזה בהיבטים הפילוסופיים, טכניים ותחרותיים ומנוהלים בהתאמה על ידי שני הגופים העולמיים WTKF (מסורתי) ו-WKF (מודרני). בישראל קיימים בהתאמה שני גופים המוכרים על ידי משרד הספורט - איגוד הקראטה המסורתי והתאחדות הקראטה הכללי.

בניגוד לדעה הרווחת, בקראטה אין שימוש בכלי נשק. אמנות השימוש בכלי נשק אוקינאווים נקראת קובודו. לעיתים מורה, בית ספר או ארגון נתון ילמד גם קראטה וגם קובודו. עם זאת, מבחינה היסטורית, אמנויות אלה התפתחו במקביל ובסמוך, ולא היוו את אותה אמנות לחימה.

רוגבי

רוגבי הוא משחק כדור קבוצתי. מטרת המשחק היא לצבור נקודות במספר רב יותר מהקבוצה היריבה על ידי הנחת הכדור במנחת ("טריי זון") - שטח ברוחב 70 מטרים מאחורי קו הרוחב של המגרש (קו השער/קו המנחת) בצד של הקבוצה היריבה, ובעיטת הכדור לחלקו העליון של שער בצורת האות הלטינית H.

כדור המשחק אליפטי, בדומה לכדור פוטבול, אך הוא מגיע בצבעים שונים, הוא גדול יותר ורחב יותר בבסיסים, ועשוי מגומי ולא מעור (כפי שנהוג בפוטבול אמריקאי). רוגבי הוא משחק פיזי ואגרסיבי, אך בניגוד לפוטבול שהתפתח ממנו אינו אלים ואינו מסוכן באופן מיוחד ביחס למשחקי כדור אחרים, כגון כדורגל או כדורסל.

למשחק מספר גרסאות, וכולן משוחקות על מגרש בגודל 100 מטר על 70 מטר. בכל אחד מקצות המגרש מוצב שער. (רוחב השער וגובה הקורה הם כשל שער בכדורגל, מה שמאפשר לשחק רוגבי גם במגרשי כדורגל על ידי הוספת שתי אנטנות בפינות העליונות של כל שער.)

הגרסה הנפוצה ביותר היא רוגבי יוניון - משחק בהשתתפות 15 שחקנים האורך 80 דקות. גרסה זאת משוחקת ברוב הליגות וברוב האליפויות לקבוצות ולמדינות. גרסה שנייה היא רוגבי שביעיות (14 דקות). גרסה זו היא אולימפית החל מ-2016, והיא מאפשרת עריכת טורניר שלם במשך יומיים או שלושה ימים. בנוסף לשתי גרסאות אלו קיימות מספר גרסאות נוספות, דוגמת רוגבי ליג שמשוחק בעיקר בצפון אנגליה ובאוסטרליה (13 שחקנים), ורוגבי עשיריות שפופולרי באינדונזיה ובדרום מזרח אסיה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.