בני ציפר

בני צִיפֶר (נולד ב-21 בינואר 1953) הוא סופר, משורר ועיתונאי ישראלי, עורך מאז 1987 את המדור "תרבות וספרות" של העיתון "הארץ" ובעבר בעל טור דעה בעיתון זה.

בני ציפר
Benny Ziffer (cropped)
לידה 21 בינואר 1953 (בן 66)
תל אביב, ישראל
עיסוק עורך מדור "תרבות וספרות" בהארץ
בת זוג עירית ציפר
לאום ישראלי
שפות היצירה עברית

ביוגרפיה

בני ציפר נולד ב-21 בינואר[1] 1953 בתל אביב להיינץ ונירה ציפר, שעלו ב-1949 מטורקיה. נקרא על שם דודו בנימין פרחי (בנג'י) שנפל בקרב על משלטי חוליקאת במלחמת העצמאות. אביו היה מהנדס חשמל ועבד בחברת החשמל, ואמו הייתה רופאה ועבדה בקופת חולים.[2] המשפחה גרה בשכונת אפקה וציפר למד בתיכון אליאנס, שם רכש לדבריו את אהבתו לתרבות הצרפתית.

בוגר תואר ראשון בספרות צרפתית בחוג לתרבות צרפת באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית.[3]

נשוי לד"ר עירית ציפר, ארכאולוגית העובדת במוזיאון ארץ ישראל, ואב לשלושה. מתגורר ברעננה. בתו טלילה ציפר, כותבת ביקורת ספרות בעיתון הארץ[4] והייתה אמורה להינשא לבאסם אבו רחמה שנהרג בעת ההפגנה בכפרו בילעין.[5]

יצירתו הספרותית

ציפר כתב שבעה ספרים ותרגם מספר ספרים מצרפתית. בספריו עוסק ציפר בהומוסקסואליות בישראל המודרנית ובתרבות של העולים מטורקיה.

הספרים שכתב:

ספרים שתרגם:

  • בבל - מאת גרישה מני. הוצאת חדקל, תשמ"א.
  • צפע בידי - מאת ארוה באזן. הוצאת עם עובד, תשמ"ח 1987.
  • אוראנוס - מאת מרסל אמה. הוצאת עם עובד, תשמ"ט 1989.
  • הסימפוניה הביזנטית - מאת ז'אן אוליביה טדסקו. הוצאת עם עובד, תשנ"ב 1992.
  • כרמן - מאת פרוספר מרימה. הוצאת עם עובד, תשנ"ז 1996.
  • להפך - מאת ז'וריס קרל הויסמנס. הוצאת כרמל, תשנ"ח 1998.
  • חזירויות - מאת מרי דריאסק. הוצאת עם עובד, תשנ"ט 1998.
  • המשורר הנרצח - מאת גיום אפולינר. הוצאת עם עובד, תשנ"ט 1998.
  • הפרוזה של הטרנס סיבירית ושירים אחרים - מאת בלז סנדראר. הוצאת המעורר, 1999.
  • אחד-עשר אלף המלקות - מאת גיום אפולינר. הוצאת בבל, תשס"ה 2005.
  • הספר של מונל - מאת מרסל שווב. הוצאת נהר ספרים, 2006.

פעילותו העיתונאית והפוליטית

מינואר 1988 הוא העורך של מדור "תרבות וספרות" בגיליון יום שישי של העיתון "הארץ", ומפרסם בו לעיתים קרובות גם טור אישי. בשנת 2004 החל לכתוב ב"הארץ" גם את הטור "הטלוויזיה של השבוע" (במקומו של יורם ברונובסקי שהלך לעולמו), העוסק בתרבות הטלוויזיונית הישראלית.

משנת 2005 החל לפרסם בלוג באתר "הארץ", בשם "לא בבית ציפרנו". חלק מהרשימות בבלוג מבוססות על הטור "ציפרלנד" שהוא מפרסם בעיתון מדי יום שישי. הבלוג עורר תגובות רבות בשל התעסקותו הפרובוקטיבית[6] בנושאים רגישים כמו השואה, גלותיות, הומוסקסואליות, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והשוואה בין תרבות ארצות המערב ותרבות ארצות ערב לבין מה שציפר רואה כגילויי חוסר תרבות בישראל. לדוגמה, בטור שכותרתו "המתים לפחות כבר לא יראו את ההתבהמות של ישראל" קישר ציפר בין סביאת מזון מהיר לבין חדירת כוחות צה"ל לרצועת עזה.[7] באותו טור לא חסך ציפר שבטו גם מערוץ 2, מערוץ 10, מיהודים חרדים, ממכירת רהיטים מיובאים בכפר מל"ל, מאדריכלות פוסט מודרנית בכפר סבא ומהחרדה העומדת בבסיס הזהות היהודית-ישראלית, לשיטתו.[7] טור זה איננו חריג במידת הביקורת והעוקצניות שבו, וגם בפרסומים אחרים בבלוג לא הסתיר ציפר מן הקוראים את מי הוא שונא, למי הוא בז, ומן העבר השני תיאר מהו בן תרבות והבהיר לקוראיו כיצד לדעתו ראוי לנהוג.

בעקבות הטקס הצבאי לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ברחבת הכותל המערבי, ביטא ציפר את חרדתו לגורל מדינת ישראל, אותה חתם בקריאה לחיילי צה"ל להיות נרפים וחלשים מכיוון שזוהי הדרך היחידה להחזיר את ישראל למסלול הנכון.[8]

סטודנטים במכללת ספיר התלוננו בפני ההנהלה על הערות גזעניות כביכול שכתב ציפר כנגד עדות המזרח. ההנהלה השיבה כי "דבריו של בני ציפר לא מתיישבים עם דעותינו, וגם אותנו הם מטרידים" אך לדבריה חופש הביטוי מתיר לו לאומרם.[9]

בשנת 2015 יצא להגנתה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו,[10] ובהמשך תיאר בהתפעלות את ביקורם של שרה ובנימין נתניהו בביתו.[11] העיתונאים גל אוחובסקי[12] וב. מיכאל[13] מתחו עקב כך ביקורת חריפה על ציפר.

במרץ 2016 כתב בטורו ב"הארץ": "אמנים, מגתה ועד אייל גולן, מרחפים בתוך שיכרון אוויר הפסגות של העשייה האמנותית, אך מוכרחים גם לחוש באינטנסיביות את הדברים הנחשבים הכי נמוכים ויצריים בחיים, כגון משגלים עם מעריצות צעירות. בלעדי זה לא תהיה יצירה, עם כל הצער שעלול הדבר להסב לצעירות הללו, שחייהן אולי נפגעו",[14] ובכך עורר זעם בציבור.[15] בעקבות הסערה החליט עורך "הארץ" אלוף בן על הורדת טורו של ציפר.[16] ב-9 במרץ 2016 פרסם טור אחרון במדור "ציפרלנד", ובו התנצל על דבריו.[17] הביקורת על ציפר ועל "הארץ" נמשכה גם לאחר ההודעה על הורדת טורו של ציפר.[18][6]

החל משנת 2016 ציפר מגיש פינת ביקורת מסעדות בתוכנית 'כלכלי בלילה' בערוץ 20.

תשע שנים לאחר שפרסם מאמר בו קרא לחסידי חב"ד שמניחים תפילין בכותל המערבי "ציידי נפשות" נצפה בשנת 2017 בני ציפר מניח תפילין בעמדת חב"ד בכותל המערבי בטענה "שיניתי את דעתי מאז. אני מניח תפילין מדי פעם, ובכל פעם שאני בא לכותל ומניח תפילין – הבקשות שלי מתקבלות. היום אני אדם מאמין מאוד בקיומו של הקב"ה".[19][20]

במחצית השנייה של שנות 2010, פנה ימינה בתפיסותיו הפוליטיות, בין היתר בשל לקחי "האביב הערבי". בקיץ 2017 ביטא בפומבי את אהדתו למתנחלים ואת זלזולו העמוק כלפי השמאל הישראלי.

קישורים חיצוניים

כּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ מתוך עמוד הפייסבוק של בני ציפר
  2. ^ בני ציפר, מת אבא, אבא זקוף הגו שלי, באתר הארץ, 28.03.2008
  3. ^ בני ציפר, פרידה מהמקום שבו למדתי שבלי בטלנות אין תרבות, באתר הארץ, 19 באפריל 2014.
  4. ^ ביקורת ספרות של טלילה ציפר ב"הארץ"
    טלילה ציפר, גיבורת "הנערה הכי בת־מזל בעולם" יוצאת למסע לא פשוט אל העבר, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2017
    טלילה ציפר, הסיפורים והשירים של מיה גורן, שנרצחה בידי בן זוגה, מרמזים על פגיעותה, באתר הארץ, 30 באוגוסט 2018
  5. ^ אורן פרסיקו, מעבר לקווי האויב (במרכז העמוד), באתר העין השביעית, 21 במאי 2009
    בני ציפר, פרשת חייו הקצרה של באסם אבו רחמה שנהרג בעת ההפגנה בבילעין, באתר הארץ, 24 באפריל 2009
    בני ציפר, הפנים החדשות של ישראל, באתר הארץ, 2 במרץ 2013
  6. ^ 6.0 6.1 יובל דרורהקורא מספר אחת, באתר העין השביעית, 9 במרץ 2016
  7. ^ 7.0 7.1 בני ציפר, המתים לפחות כבר לא יראו את ההתבהמות של ישראל, באתר הארץ, 2 במרץ 2008
  8. ^ בני ציפר, צעירים, היו פייגאלאך. רק ישראל חלשה תחזיר אותנו לנתיב האבוד, באתר הארץ
  9. ^ ליאור אבני, סטודנטים בספיר: המרצה בני ציפר משמיע הערות גזעניות, באתר nrg
  10. ^ בני ציפר, שרה נתניהו אירחה אותי השבוע בביתה - ואני הסתחררתי, באתר הארץ, 6 בפברואר 2015
  11. ^ בני ציפר, כמה ענוג היה הלילה בו ביליתי עם בני הזוג נתניהו בביתי. ענוג עד מאוד, באתר הארץ, 22 ביולי 2015
    הדס סיני‏, ארוחת ערב עם ראש הממשלה ורעייתו: "ההומור של שרה מרתק", באתר וואלה! NEWS‏, 19 ביולי 2015
  12. ^ גל אוחובסקי, אז מה אכלה שרה נתניהו לארוחת ערב?, באתר "mako",‏ 22 ביולי 2015
  13. ^ ב. מיכאלהערב הענוג-ענוג שלי עם הרב כהנא, באתר הארץ, 29 ביולי 2015
  14. ^ בני ציפר, הדרישה מאייל גולן לגלות מוסר מוכיחה: החברה הישראלית חסרת תרבות, באתר הארץ, 5 במרץ 2016
  15. ^ שגיא בן נון‏, איגודים פמיניסטיים נגד בני ציפר: "הצדקת פדופיליה היא חציית קו אדום", באתר וואלה! NEWS‏, 6 במרץ 2016
  16. ^ לי-אור אברבך, ‏בעקבות הטור השערורייתי: "הארץ" מוריד את הטור של בני ציפר, באתר גלובס, 9 במרץ 2016.
  17. ^ בני ציפר, בבקשה, תסלחו לי, באתר הארץ, 9 במרץ 2016
  18. ^ טל ניצן, טור ההתנצלות של בני ציפר: מראה בפני "הארץ", באתר "mako",‏ 9 במרץ 2016
    גל אוחובסקי, מה שווה ההתנצלות של ציפר, באתר "mako",‏ 10 במרץ 2016
  19. ^ http://www.ch10.co.il/news/365155/#.WRS1bPkrL4Y
  20. ^ http://www.ch10.co.il/news/365155/#.WRS1bPkrL4Y
21 בינואר

21 בינואר הוא היום ה-21 בשנה בלוח הגריגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 344 ימים (345 ימים בשנה מעוברת).

אלכסנדריה

אלכסנדריה (בערבית מצרית: اسكندريه, בערבית: اَلْإِسْكَنْدَرِيَّة, תעתיק: אל-אִיסְכַנְדַרִיָּה, בקופטית: Ⲣⲁⲕⲟⲧⲉ ə) היא עיר נמל גדולה במצרים, השנייה בגודלה בערי המדינה, ובעלת היסטוריה עתיקה. היא שוכנת על חוף הים התיכון, סמוך לשפך הזרוע המערבית של דלתת הנילוס, וכ-208 ק"מ צפון-מערבית מקהיר. מספר תושביה כ-4.5 מיליון (2013).

אריק גלסנר

אריק גלסנר (נולד ב-22 באוגוסט 1973) הוא סופר, מבקר וחוקר ספרות ישראלי וזוכה פרס ברנשטיין לביקורת הספרות לשנת 2007.

בנימין תמוז

בנימין תמוז (11 ביולי 1919 - 19 ביולי 1989) היה סופר ומתרגם, עיתונאי, עורך ומבקר, צייר ופסל ישראלי.

גיום אפולינר

גִיוֹם אַפּוֹלינֶר (בצרפתית: Guillaume Apollinaire;‏ 26 באוגוסט 1880 – 9 בנובמבר 1918), משורר, סופר, ומבקר אמנות. נחשב לאבי המונח "סוריאליזם" ולאחד המשוררים הצרפתים החשובים ביותר בתקופתו.

האקר

האקר (בעברית: פצחן) הוא אדם המתעניין בטכנולוגיה ובשימוש יצירתי בה. בדרך כלל הכוונה היא למומחה מחשבים המשתמש בהם בצורה יצירתית.

הו!

הוֹ! הוא כתב עת ספרותי עברי בעריכת המשורר והמתרגם דורי מנור, שהחל לצאת לאור בישראל משנת 2005 בהוצאת אחוזת בית. חברי מערכת כתב העת הם סיון בסקין ומשה סקאל.

השילוח (כתב עת ישראלי)

השילוח - כתב עת ישראלי להגות ומדיניות הוא כתב עת מודפס היוצא לאור בירושלים בחסות קרן תקווה. כתב העת ראה אור לראשונה באוקטובר 2016 והוא יוצא 5 פעמים בשנה.

כל גיליון, בן כ-200 עמ', כולל מאמרי עומק רחבי יריעה העוסקים בסוגיות של הגות ומדיניות, לצד מאמרי ביקורת ורשימות אקטואליות קצרות. בין הנושאים המטופלים בגיליונות הראשונים: מזרח תיכון ואסטרטגיה, כלכלה ומבנה המשק, זהות לאומית וסוגיות ממשל, ושאלות של משפחה, חינוך וחברה - לצד מאמרים בהגות יהודית וציונית. 'השילוח' שואף לקיים דיון מעמיק הפונה לקהל רחב, בשאלות של מדיניות ציבורית.

ההשראה לשמו של כתב העת באה מ"השילוח", ירחון עברי מסוף המאה ה-19 שנוסד באודסה על ידי אחד העם. "השילוח" יוצא חמש פעמים בשנה ומכיל מאמרים עיוניים רחבי יריעה, מאמרי ביקורת ורשימות אקטואליות קצרות. כתב העת כולל בכל גיליון מאמר או שניים מתורגמים, ומאמר או קטע עברי ישן תחת הכותרת "קלאסיקה עברית". כתב העת עוסק בענייני אסטרטגיה, כלכלה ומבנה המשק, זהות לאומית וסוגיות ממשל, מבנה המשפחה והזהות המינית, וכן הגות יהודית וציונית. השילוח יוצא לאור בדפוס אחת לחודשיים, ומאמריו מופיעים גם באתר האינטרנט שלו.

הגיליון הראשון זכה לחשיפה גדולה בזכות מאמרה של שרת המשפטים איילת שקד, שבו היא פרשה את השקפת עולמה על אודות מקומה של הרשות השופטת בדמוקרטיה, שוק חופשי ויחסי דת ומדינה. הגיליון השלישי, שכלל מאמרי ביקורת על חזון ארבעת השבטים של הנשיא ראובן ריבלין ומאמר המערער על היחס המועדף שלה זוכה החקלאות בישראל, עורר גם הוא פולמוסים. גיליון 4 הוקדש כולו לציון חמישים שנה לשחרור ירושלים ואירח את ראש עיריית ירושלים ניר ברקת. בגיליון החמישי פורסם מאמר מאת יאיר לפיד על מהותו של המרכז הפוליטי בישראל. בגיליון השישי השתתף חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'. בגיליון 11 פרסם גיל ברינגר, יועצה של שרת המשפטים איילת שקד, ביקורת על עודף הסמכויות של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, לקראת דיונים בהצעת חוק שהוגשה בנושא מינויים של היועצים המשפטיים.הקו הכללי של השילוח הוא שמרנות ליברלית. מטרתו ליצור דיון חברתי על אודות ההתנהלות הפוליטית בארץ ולהשפיע על המדיניות בנושאים אקטואליים.

מו"ל כתב העת הוא עמיעד כהן; העורך הראשי הוא יואב שורק, עורך משנה צור ארליך.

התנצלות

התנצלות היא פעולה של גורם כלשהו שפגע בגורם אחר, ובה הפוגע מודה באשמה, מביע חרטה, ומבקש את סליחתו של הנפגע.

התנצלות נעשית לעיתים באופן אישי, בין הפוגע לנפגע, ולעיתים היא נעשית בפומבי, כחלק מתיקון העוול שנעשה.

לעיתים באה ההתנצלות ביוזמתו של הפוגע, המתחרט על מעשיו, ולעיתים הוא עושה זאת לאחר שהנפגע דרש זאת ממנו.

ברברה קלרמן מאוניברסיטת הרווארד מנתה את מאפייניה של ההתנצלות המושלמת:

הודאה בטעות או במעשה העוול

קבלת אחריות

הבעת חרטה

הבטחה כי הפגיעה לא תחזור על עצמה

עיתוי נכון

ז'וריס-קרל הויסמנס

ז'וריס-קרל הויסמנס (בצרפתית: Joris-Karl Huysmans‏; 5 בפברואר 1848 – 12 במאי 1907) היה סופר צרפתי שהתפרסם בעיקר בזכות הרומן À Rebours (יצא לאור בעברית בשם להפך, בתרגום בני ציפר).

יהדות טורקיה

יהדות טורקיה היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות והמשפיעות באזור הבלקן ובאזור המזרח התיכון, שני אזורים שטורקיה מהווה חלק מהם. כבר בימי הבית השני התיישבו יהודים באסיה הקטנה ויש על כך עדויות היסטוריות. שרידי בית כנסת מהמאה ה-4 לפנה"ס נמצאו בעיר סרדיס, בירתה של ממלכת לידיה הקדומה. שמה של סרדיס היה "Sfard", אולי "ספרד" המוזכרת בספר עובדיה שנאמר: "וְגָלֻת הַחֵל-הַזֶּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-כְּנַעֲנִים, עַד צָרְפַת, וְגָלֻת יְרוּשָׁלִַם, אֲשֶׁר בִּסְפָרַד יִרְשׁוּ, אֵת עָרֵי הַנֶּגֶב. בתקופה הביזנטית הייתה באסיה הקטנה ובארצות הבלקן קהילה יהודית רומניוטים אשר הגיע מארץ ישראל.

האימפריה העות'מאנית הזמינה את היהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל. רובם היגרו לארצות אגן הים התיכון, ממרוקו ועד לטורקיה, לארץ ישראל, לדרום מערב צרפת וליבשת אמריקה. במשך 300 שנה הם היו גורם דומיננטי ומכריע בחיי המסחר, התרבות והרפואה של המדינה. חמש ערים באימפריה: איסטנבול, אדירנה, איזמיר, צפת - בארץ ישראל וסלוניקי - ביוון, היו למרכזה של יהדות ספרד. בשנת 1900 מנתה יהדות טורקיה 300,000 נפש, אשר מאז היגרו ברובם ממנה אל שאר העולם. כיום קיימים במדינה 23 בתי כנסת, מהם 16 באיסטנבול. לקהילה היהודית באיסטנבול בית ספר יסודי ועל יסודי ובאיזמיר - בית ספר יסודי.בין משפחות יהודי טורקיה ניתן למצוא את משפחות פיצ'ו, גמליאל, בכר, אברבנאל, מורדו, בן בשט (בן בסט), ביצ'צ'ו, בן ששון, קונפי, קרקו, ועוד. רוב יהדות טורקיה היגרה מהמדינה - רובם עלו לארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-20 וחלקם היגרו למדינות אירופה וצפון אמריקה.

אליהו בירנבוים, ראש מכון שטראוס עמיאל להכשרת רבנים לקהילות יהודיות בתפוצות, מדווח בשבועון מקור ראשון בספטמבר 2008 כי: "היהודים במדינה הטורקית, המוסלמית-חילונית" חוששים לביטחונם. דרישות ביטחון גבוהות בכניסה לבתי כנסת, משרדי הרבנות ובניני הקהילה - תופעה שהחמירה לאחר שני הפיגועים בבית הכנסת "נוה שלום" שבאיסטנבול. מחשש לביטחונם, אין יהודי טורקיה נוהגים לשוחח בשפתם הלאדינו, ורק זקני הקהילה עדיין שומרים על השפה.

נכון ל-2016, יש ברפובליקה הטורקית כ-18 אלף יהודים, המהווים פחות מ-0.1% מאוכלוסיית טורקיה.

ישעיהו קורן

ישעיהו קורן (נולד ב-1940) הוא סופר חתן פרס ביאליק לספרות יפה לשנת תשס"ח 2008: "על מכלול יצירתו בסיפורת, על כתיבתו הריאליסטית, הצלולה והמדויקת מאז שנות ה-60". ובפרס ברנר לפרוזה לשנת 2013.

מאזנים (כתב עת)

מֹאזְנַיִם הוא כתב עת ספרותי של אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.

מחווה (אמנות)

באמנות, מֶחְוָה (בלעז: הוֹמָאז') היא מתן הוקרה ליוצר, בדרך כלל באמצעות רמז ברור ליצירתו ביצירה של האמן המביע את המחווה. פעמים רבות המחווה היא בדרך של "ציטוט" רעיון המופיע ביצירה המקורית. מחווה מופיעה בציור, בקולנוע, בספרות, במוזיקה ועוד.

להבדיל מפלגיאט שבו ציטוט של רעיון של יוצר מסוים נעשה בהיחבא, ללא מתן קרדיט ליוצר המקורי, במחווה הציטוט נעשה בגלוי, תוך מתן קרדיט מפורש או משתמע ליוצר המקורי.

מיכאל הנדלזלץ

מיכאל הַנְדֶלְזַלְץ (נולד ב-26 במרץ 1950) הוא עיתונאי, מבקר תיאטרון, מתרגם ועורך ישראלי, הכותב דרך קבע בעיתון "הארץ". החל משנת 2015 הוא בעל טור יומי במסגרת מיזם 929 - תנ"ך ביחד.

עכשיו

עכשיו הוא כתב עת ספרותי ישראלי שיוצא לאור מאמצע שנות החמישים.

רועי חסן

רועי חסן (נולד ב-9 באפריל 1983) הוא משורר ישראלי. פעיל בקבוצות ערס פואטיקה וגרילה תרבות ואתר קפה גיברלטר, חתן פרס ברנשטיין לשנת 2015 עבור ספר הביכורים שלו, "הכלבים שנבחו בילדותנו היו חסומי פה". שיריו, המביעים זעם נגד ה"הגמוניה האשכנזית", בעלי ההון, קיבוצניקים ותושבי צפון תל אביב, מתפרסמים בעיתונות, בעיקר במוסף "תרבות וספרות" של הארץ בעריכת בני ציפר ובמקומוני ידיעות תקשורת, ומעוררים תגובה ציבורית.

תחרות הסיפור הקצר של "הארץ"

תחרות הסיפור הקצר של "הארץ" היא תחרות לכתיבת סיפור קצר שמקיים מדי שנה מוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ".

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.