בני מר

בני מֵר (Mer; בנימין מאיירסדורף; נולד ב-1971 בתל אביב) הוא סופר, עורך, מתרגם מיידיש ועיתונאי ישראלי. ערך, בין השאר, את המוסף "ספרים" בעיתון "הארץ" ואת כתב העת "דווקא", המוקדש ל"ארץ יידיש ותרבותה" בחסות בית שלום עליכם בתל אביב.

בני מר

קורות חייו

בני מר נולד במשפחה דתית-לאומית וזכה לחינוך תורני. עד גיל הבר מצווה חי בתל אביב, אחר כך עבר עם משפחתו לבני ברק, והשלים שם את לימודיו בבית ספר תיכון ובישיבה תיכונית. עם חזרתו לתל אביב, למד באוניברסיטה הפתוחה והשלים לימודי יידיש בחוג ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים.

בני מר החל את דרכו הספרותית כמבקר אמנות, ופרסם שורה של מאמרי ביקורת, על ספרות בעיקר. בתוך כך גם החל לפרסם תרגומים מיידיש ומצרפתית. בשנת תשע"ה-2015 זכה בפרס מנדלי מוכר ספרים.

ספריו

סמוצ'ה

סְמוֹצֶ'ה הוא ספר המתאר את ההווי היהודי ברחוב סמוצ'ה שבוורשה בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה. בספר נעשה ניסיון להקים לתחייה במילים רחוב יהודי בוורשה שנמחה לחלוטין בשואה, באמצעות שברי ידיעות השואבות מתוך עיתונות התקופה ומן הספרות, תעודות, עדויות שבעל פה ותצלומים. הספר מספר עח השינוי שעברו תושבי הרחוב בחלקה הראשון של המאה העשרים. הספר יצא לאור בשנת 2018 בבהוצאת מאגנס[1].

בני מר מעביר הרצאות בנושא הספר, במסגרת תוכנית של אוניברסיטת תל אביב ובית התפוצות[2].

חיבורים נוספים ותרגומים

כמו כן פרסם סיפורים קצרים במוספי התרבות ובאנתולוגיות של סיפורת צעירה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ * יואב שורק, ‏סקירת הספר, השילוח 13, פברואר 2019
  2. ^ "1918-2018 יהודים בפולין: תמונות חיים וזיכרון"
HebrewBooks

HebrewBooks (בעברית: "ספרים עבריים" או "היברובוקס") היא ספרייה דיגיטלית חינמית מקוונת לספרות יהודית-תורנית. האתר מכיל כ-52,000 ספרים וכתבי עת תורניים סרוקים, החל מראשית הדפוס ועד למחברים בני זמננו, רובם בעברית. הספרים ניתנים לצפייה, להורדה ולחיפוש טקסטואלי בתוכן הספר. האתר נגיש בשפות עברית ואנגלית.

מטרתו הראשונית של המיזם הייתה לשמר את הספרים והחיבורים התורניים של יהדות ארצות הברית, אשר חלקם חדלו להיות זמינים. בהמשך, התרחבה מטרת המיזם וכיום שואפת האגודה להנגיש את כל ספרי הקודש העבריים, במטרה "להחיות את זכרם של החיבורים הרבים שנכתבו במהלך השנים ולמרבה הצער נשתכחו ונזנחו, וכמו כן לעשות את עולם הספר התורני לנגיש וזמין לכל דורש ללא תמורה".

אברהם סוצקבר

אברהם סוּצְקֵבֵר (ביידיש: סוצקעווער; 15 ביולי 1913 - 19 בינואר 2010) היה מהחשובים במשוררי היידיש במחצית השנייה של המאה ה-20. כונה בפי אחדים "סלובצקי".

בני מר (קצין)

בני מר הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף. שירת כמפקד אגד בחיל התותחנים וכראש מטה פיקוד הצפון.

ג'ורג' אורוול

ג'ורג' אורוול (באנגלית: George Orwell;‏

25 ביוני 1903 - 21 בינואר 1950) הוא שם עט של הסופר האנגלי אריק ארתור בְּלֵייר (Eric Arthur Blair).

גטו וילנה

גטו וילנה היה גטו גדול בווילנה שבליטא שהוקם על ידי הנאצים.

דבר לילדים

דבר לילדים היה שבועון פופולרי לילדים מבית "דבר".

"דבר לילדים" החל להופיע בפברואר 1936. לפני כן הופיע, החל מ-2 באוקטובר 1931, "מוסף לילדים", שצורף לעיתון "דבר" פעם בחודש, בדרך כלל ביום שישי.

עורכו הראשון ומעצב דמותו היה יצחק יציב, שאף פרסם בו מדור שבועי קבוע בשם "במעגל הימים", שהביא לילדים את אירועי השעה בלשון בהירה. יציב ערך את השבועון עד 1947. אחריו ערכו את השבועון ברכה חבס (כממלאת מקום העורך), אהרון זאב (1948), שמשון מלצר (1949–1954), דב נוי (עורך-משנה בשנים 1949–1952), שלמה טנאי (1954–1956), אפרים תלמי (1956–1970) ואוריאל אופק (שכיהן כעורך-משנה מ-1951 וכעורך ראשי בשנים 1970–1973), שסגני העורך בתקופתו היו ארנון מגן ודוד פאיאנס. פאיאנס כיהן כעורכו האחרון של "דבר לילדים" (1973–1985) וסגנו היה המשורר פסח מילין.

המאייר הקבוע של השבועון היה הצייר נחום גוטמן, שאף פרסם בו בהמשכים רבים מסיפוריו בטרם יצאו לאור כספרים, לרבות ספרו הידוע "בארץ לובנגולו מלך זולו".

בשבועון הופיעו סדרות קומיקס מצוירות על ידי הצייר והקריקטוריסט אריה נבון, כדוגמת עלילותיהם של "אוּרי מוּרי" ו"אורי כדורי".

המאיירת הקבועה האחרונה של העיתון הייתה נורית יובל אשר איירה את העיתון משנת 1973 ועד הקמת העיתון "כולנו" בשנת 1985.

ב"דבר לילדים" הוצג הווי חייהם של הילדים באותה התקופה, והופיעו בו מדורים שונים (ייעוץ, טבע, לימודים ועוד). כמו כן, פורסמו בו שירים וסיפורים מפרי עטם של מיטב המשוררים והסופרים הישראלים בזמנו: אליעזר שמאלי, מרים ילן-שטקליס, ימימה טשרנוביץ', לאה גולדברג, אנדה עמיר-פינקרפלד, לוין קיפניס, פניה ברגשטיין, נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ודבורה בן-נר, וכן מפרי עטם של משוררים וסופרים יהודים מהתפוצות בתרגום עברי, כמו שירי ילדים של אידה מזא"ה, שתורגמו עבור השבועון בידי העורכים שמשון מלצר ואוריאל אופק.

בשנת 1947 הכריזה מערכת "דבר לילדים" על שני פרסים לסיפור ילדים- האחד בסך 50 לירות והשני בסך 25 לירות. המערכת קבעה קריטריונים לזכייה. בין השופטים בתחרות היו נחום גוטמן, יעקב פיכמן, יצחק אבנון, ז' אריאל ואהרון זאבעורך "דבר", ברל כצנלסון, כתב על "דבר לילדים": "לא רבים הם הדואגים לספרות ילדים עברית, והעיתון השבועי הקטן מפרנס את הילד והמשפחה ואת בית הספר לא רק בשעת הופעתו, כי אם גם שנים רבות לאחר כך". ואכן, מערכת השבועון עודדה את קוראיו לשמור את גיליונותיו, ולהביאם בסוף השנה לכריכה, כדי שיישמרו לשנים רבות.

בשנת 1985 התאחד השבועון עם שבועוני הילדים "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" לשבועון בשם "כֻּלָּנוּ", בעריכת דוד פאיאנס.

דווקא (כתב עת ישראלי)

"דווקא" הוא כתב עת המוקדש ל"ארץ יידיש ותרבותה". גיליון ראשון של כתב העת הופיע ביולי 2006. השם מרמז על כתב העת דווקא שראה אור בארגנטינה בשנים 1982-1949.

"דווקא" הוא כתב עת בעברית על תרבות היידיש. העורך הוא בני מר, עורכת המשנה היא חנה עמית, ולידם פועלת מערכת, שבה חברים: דוד אסף, חיים באר, אברהם נוברשטרן ואבנר הולצמן.

"דווקא" יוצא לאור על ידי "בית שלום עליכם", בשיתוף עם המכון לחקר תולדות יהודי פולין, שבאוניברסיטת תל אביב. כתב העת אמור לצאת לאור פעמיים בשנה, והנושאים שלו יהיו, בין השאר, הקשרים בין העברית ליידיש. כל גיליון יהיה מוקדש לנושא מיוחד, נושא הגיליון הראשון הוא "מסעות".

המאמרים התרגומים והפרסומים בכתב העת, יהיו מלווים בביוגרפיות קצרות של מחבריהם, שיסייעו לקוראים להכיר, או להיזכר, ביוצרי תרבות היידיש.

מתוך הפתיח לגיליון הראשון:

הגיליון השני של "דווקא", בעריכתם של בני מר וחנה עמית, יצא בינואר 2007. בגיליון באים, בין השאר, דבריהם של נורית אורחן, על סופרות יידיש, שירים משל אברהם סוצקבר, רבקה בסמן בן-חיים, אליעזר שטיינברג, פרופ' דוד אסף, ומאמרה של הזמרת חוה אלברשטיין, על שירי ערש בלשון יידיש.

הבונד

בּוּנְד - האיגוד הכללי של הפועלים היהודיים ברוסיה, ליטא ופולין (ביידיש: אַלגעמײנער ייִדישער אַרבעטער בונד אין רוסלאַנד, ליטע און פּוילן; בקיצור הבונד, "האיגוד") היה מפלגה יהודית סוציאליסטית ואוטונומיסטית שנוסדה באימפריה הרוסית ב-1897. האידאולוגיה שלה קראה לצדק ולשוויון כלכליים וחברתיים ועמם זכויות פוליטיות ליהודים כפרטים וכמיעוט לאומי דובר-יידיש. סביב מלחמת העולם הראשונה התפצלה הסיעה על בסיס גאוגרפי. בנוסף לסניף שנותר בברית המועצות, שדוכא לבסוף בידי המשטר הקומוניסטי, קמו גופים נפרדים בפולין, בליטא, ברומניה ובלטביה. בפולין בעיקר היה הבונד כוח פוליטי חשוב, שקיבל בשיאו 100,000 קולות בבחירות הארציות ב-1928. מרבית אנשי הבונד נרצחו בשואה. מחוץ למזרח אירופה הוסיפו שלוחות שהלכו וקטנו להתקיים ברחבי העולם, תחת מסגרת "הוועדה המתאמת הבינלאומית של הבונד" שקמה בניו יורק ב-1947.

ורשה

ורשה או וארשא (בפולנית: Warszawa - וארְשַאווה - IPA: [varˈʂava] (מידע • עזרה)) היא בירת פולין והעיר הגדולה ביותר בה. העיר ממוקמת על גדות נהר הוויסלה, כ־350 קילומטרים מחופי הים הבלטי בצפון ומהרי הקרפטים בדרום. העיר היא בירת פולין מאז שנת 1596, למעט התקופה בה הייתה פולין מחולקת בין האימפריה הרוסית, פרוסיה והאימפריה האוסטרית.

נכון לדצמבר 2010 רשומים בעיר 1,720,398 תושבים, ובשטחה המטרופוליטני כ־3,350,000 תושבים. שטח העיר הוא כ־516.9 קמ"ר, ושטח אגד הערים הוא כ־6,100.43 קמ"ר. ורשה היא העיר השמינית בגודלה באיחוד האירופי. ברית ורשה, ועידת ורשה, חוזה ורשה ומרד ורשה נקראו על שמה.

בשנת 1980 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי בעיר כאתר מורשת עולמית.

יד ושם

יָד וָשֵׁם (בשמו הרשמי המלא: יד ושם – רשות הזיכרון לשואה ולגבורה) הוא מוסד רשמי להנצחת זכר השואה בישראל הממוקם מעל הר הזיכרון בירושלים, בחלקו המערבי של הר הרצל. הקמת המוסד החלה כבר בסוף שנת 1945, וב-19 באוגוסט 1953 הוא הוכרז כמוסד רשמי של מדינת ישראל בחוק מיוחד של הכנסת - "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם, תשי"ג-1953".יד ושם מופקד על תיעוד תולדותיו של העם היהודי לפני השואה ובמהלכה, הנצחת סיפור חייהם וזכרם של מיליוני הנספים והנחלת מורשת השואה לדורות הבאים. לשם כך המוסד עוסק בהנצחה ותיעוד של מאורעות השואה, באיסוף חפצים ומסמכים, בגביית עדויות על השואה ופרסומן, באיסוף שמות הנספים בשואה והנצחתם, במחקר ובחינוך.

כמו כן הוסמך יד ושם על-פי החוק המיוחד, להעניק את התואר "חסיד אומות העולם" ללא יהודים שפעלו להצלת יהודים מידי הנאצים, תוך סיכון חייהם.

השם "יד ושם" מקורו בספר ישעיהו:

המוסד זכה פעמיים בפרס ישראל. בשנת תשל"ג זכה בפרס עבור מפעל ההוצאה לאור של פנקס הקהילות, ובשנת תשס"ג זכה בפרס על מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.

יונתן רטוש

יונתן רָטוֹשׁ (18 בנובמבר 1908 –25 במרץ 1981) הוא שמו הספרותי של אוריאל שלח (לשעבר הלפרין). רטוש היה משורר, מתרגם, ומקים תנועת העברים הצעירים, שהיוו חלק מרכזי ממי שכונו הכנענים.

כתיבה יוצרת

כתיבה יוצרת היא כתיבה שמטרתה אמנותית. תוצאת הכתיבה היוצרת היא טקסט, אשר בדרך כלל, לא ניתן לסווגו כאחת מסוגות הטקסט הנפוצות: טקסט ענייני, טקסט עיוני, רשימה, טקסט מדריך ומפעיל, פרסומת, מכתב או חוזה.

צורות הכתיבה היוצרת הנפוצות הן סיפורת (פרוזה), שירה, מחזה או הגיגים. כתיבה יוצרת היא למעשה תהליך של יצירת טקסט ספרותי.

לוי יצחק מברדיצ'ב

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב (ה'ת"ק, 1740 - כ"ה בתשרי ה'תק"ע, 5 באוקטובר 1809) מגדולי האדמו"רים החסידיים, מחבר הספר קדושת לוי. ידוע בכינויו סנגורם של ישראל.

לעצטע נייעס

לעצטע נייעס (בכתיב יידיש תקני: לעצטע נײַעס; 'חדשות אחרונות', או 'ידיעות אחרונות') היה עיתון ישראלי ביידיש שהופיע בשנים 1949–2006.

מייסד העיתון ועורכו הראשון היה מרדכי צאנין. בשנת 1949 החל צאנין לפרסם שבועון מאויר בשם "אילוסטרירטער וואָכענבלאט"; לאחר שצה"ל הפסיק לקנות ממנו גיליונות, החל בנובמבר 1949 לפרסם את "לעצטע נייעס". ב-1950 קיבל רישיון להוציא את העיתון פעמיים בשבוע, וב-1951 שלוש פעמים בשבוע. משרד הפנים סירב להתיר לו לפרסם את העיתון כיומון, על רקע ההתנגדות העזה ליידיש במדינת ישראל הצעירה. במשך כמה שנים פרסם צאנין את "לעצטע נייעס" ועיתון נוסף, "היינטיקע נייעס" (חדשות יומיות), כל אחד מהם שלוש פעמים בשבוע לסירוגין, בהעלמת עין מצד השלטונות. ב-1957 קיבל צאנין אישור להוציא את "לעצטע נייעס" כיומון.

"לעצטע נייעס" המשיך להופיע והפך לעיתון פופולרי בקרב קוראי היידיש בישראל. בני מר כתב:

צאנין מכר ב-1960 את העיתון ל"החברה המאוחדת לפרסומים והדפסות" שהייתה שייכת למפא"י, אך המשיך לערוך אותו עד 1977. במשך השנים החליף העיתון בעלים ועורכים. עם התמעטות מספר קוראי היידיש הפך העיתון בחזרה לשבועון, ולבסוף נסגר ביולי 2006.

מר (פירושונים)

האם התכוונתם ל...

נדב לויתן

נדב לויתן (21 באפריל 1943 – 10 בינואר 2010) היה סופר, פזמונאי, תסריטאי ובמאי ישראלי.

ספרות יידיש

ספרות יידיש היא הספרות היפה אשר נוצרה בשפת היידיש. נהוג לחלק את התהוות ספרות היידיש לשלושה שלבים עיקריים: ספרות יידיש קדומה; ספרות משכילית וספרות חסידית; וספרות יידיש מודרנית. קשה אמנם לתחום במדויק את גבולות התקופות הללו, אך באופן כללי ניתן לומר כי המונח "ספרות יידיש קדומה" מתייחס ליצירות שנוצרו החל במאה ה-13, בסמוך לאחר היווצרותה של השפת היידיש עד 1780; ספרות משכילית וספרות חסידית – משנת 1780 ועד סוף המאה ה-19; וספרות יידיש מודרנית – מן המחצית השנייה של המאה ה-19 ועד לימינו.

פרויקט השו"ת

פרויקט השו"ת (בשמו הרשמי: מאגר היהדות הממוחשב) הוא כינוי לתוכנית ליצירת מאגר מידע ממוחשב של כתבים יהודיים תורניים עם דגש על ספרות הלכתית וספרי שאלות ותשובות (שו"ת), ופיתוח מנוע חיפוש המאפשר אחזור מידע מהמאגר על פי מילות חיפוש. הפרויקט החל בשנות השישים של המאה ה-20 במכון ויצמן והיה מהראשונים בעולם לשמירה דיגיטלית של טקסט שלם ("טקסט מלא") לצורך חיפוש בו. כיום הוא מובל על ידי אוניברסיטת בר-אילן. הפרויקט זכה בפרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשס"ז. הכינוי "פרויקט השו"ת" משמש כיום גם ככינוי לתוכנה המכילה את המאגר עצמו.

רחל המשוררת

רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע (י"ט בתשרי ה'תרנ"א, 20 בספטמבר 1890 – כ"ט בניסן ה'תרצ"א, 16 באפריל 1931), המוכרת בשם העט "רחל" (ובספרות העברית; רחל המשוררת), הייתה מן המשוררות הבולטות בשירה העברית הקלאסית המחודשת.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.