בניינים בעברית

בדומה לדקדוק של שפות שמיות אחרות, בדקדוק העברי, בניין הוא מערכת נטייה של הפועל: כל בניין של פועל הוא קבוצה של תבניות לשוניות קבועות; בשפה העברית כדי ליצור פועל משבצים שורש מסוים בהתאם לזמן ולגוף בתוך התבנית של הבניין.

בעברית לכל תקופותיה נוהגים למנות שבעה מבנים עיקריים של בנייני הפועל, שאליהם נוספו עוד כמה בניינים נדירים. שמם של בנייני הפועל בעברית נקבע על פי צורת היסוד השכיחה שלהם, שהיא בזמן עבר ובגוף נסתר (הוא). הסיבה לכך היא שלצורת העבר הנסתר אין מוספיות לפני צורת היסוד ואחריה. שבעת הבניינים העיקריים בעברית הם: פָּעַל (מכונה גם "קל"), נִפְעַל, הִפְעִיל, הֻפְעַל, פִּעֵל, פֻּעַל, הִתְפַּעֵל.

הצירוף בנייני הפועל הוא צורת סמיכות, המורכבת משני שמות עצם בדרך של השאלה. מערכת הבניינים בעברית אינה סימטרית[1]. שבעת בנייני הפועל מתחלקים לשלוש קבוצות: הבניינים קל ונפעל, הבניינים הפעיל והופעל, ומערכת הבניינים הכבדים - פיעל, פוּעל והתפעל. לחלק מהבניינים הפעילים קיימים בניינים מקבילים, המשמשים להם סבילים פנימיים. בנייני הסביל הפנימי נבדלים מהבניינים המקוריים רק בתנועות, והשינוי הזה גורם משמעות סבילה ביחס לבניין המקורי. בעברית מתאפיינים הסבילים הפנימיים בתנועת u: בניין הֻפְעַל (להִפְעִיל) ובניין פֻּעַל (לפִּעֵל). בלשון המקרא היה קיים סביל פנימי גם לבניין קל.

הערה: צורות הפועל המוצגות כאן מתאימות לגזרת השלמים. לשאר הגזרות ישנן צורות נטייה שונות, לפי המאפיינים המיוחדים של כל גזרה.

Binyanim
שבעת הבניינים בעברית.

בניין פָּעַל

בניין זה מכונה גם בניין קל, מפני שהוא "קל בתוספות", כלומר בצורת היסוד שלו מופיעים רק שלושת עיצורי השורש ללא מוספיות וללא דגש חזק תבניתי.

עבר

בניין קל נוטה בזמן עבר לפי שלוש דרכי נטייה שונות, המכונות פָּעַל, פָּעֵל ופָּעֹל. מבחינה היסטורית הן התפתחו כנראה מהצורות qatila ,*qatala*, ו-qatula* בהתאמה. רוב השורשים נוטים לפי פָּעַל. מעט שורשים נוטים לפי פָּעֵל, והם בעיקר שורשים המציינים מצב (למשל: וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, בראשית, כ"ז, א'). בשאר הגופים הצירה הפך לפתח בגלל חוק פיליפי: זָקַנְתִּי. הצירה השתמר בגופים האחרים בעיקר בגזרת ל"א: שָׂנֵאתִי, שְׂנֵאתֶם. השורשים הנוטים לפי פָּעֹל הם נדירים: יָכֹלְתִּי,קָטֹנְתִּיּ,יָגֹרְתִּי. בגוף שני רבים ורבות, בגלל תזוזת הטעם הופך החולם לקמץ קטן: יְכָלְתֶּם.

עתיד וציווי

צורת העתיד קיימת (בגזרת השלמים) בשתי נטיות: יִקְטַל ויִקְטֹל (היסטורית: yaqtulu ,*yiqtalu*). חלק מהשורשים נוטים לפי יקטַל (למשל ילבש, ישכב, יטעם) וחלק לפי יקטֹל (למשל ישמור, יפקוד, יקלוט). במקביל גם בציווי קיימות הצורות לְמַד, שְמֹר. יש שורשים נדירים הנוטים בשתי הצורות, למשל יחפַּץ וגם יחפֹּץ. בפעלים העלולים יש שרידים של נטייה שלישית: יִקְטֵל (yaqtilu*), למשל יִתֵּן.

מקור

בבניין קל קיימות שתי צורות מקור: המקור המוחלט והמקור הנטוי (שם הפועל). צורת המקור המוחלט היא כמעט תמיד שָמוֹר, וצורת המקור הנטוי היא לִשְמֹר.

הצורה לִשְׁכַּב היא חריגה. שגיאה נפוצה היא הטיית המקור של השורש ר.כ.ב בדומה להטייה חריגה זו - אך נטיית המקור התקינה היא לִרְכֹּב.

בינוני

נטיית הבינוני היא יוֹשֵב, יוֹשֶבֶת (או: יוֹשְבָה), יוֹשְבִים, יוֹשְבוֹת. במקביל לנטיות קָטֵל, קָטֹל בנטיית העבר גם בבינוני יש גָּדֵל, גְּדֵלָה, גְּדֵלִים, גְּדֵלוֹת; יָכוֹל, יְכוֹלָה, יְכוֹלִים, יְכוֹלוֹת. בבניין קל קיימת גם צורה סבילה מיוחדת, בינוני פָּעוּל: שָמוּר, שְמוּרָה, שְמוּרִים, שְמוּרוֹת.

בניין נִפְעַל

בניין נפעל מתאפיין במוספית תחילית נו"ן, המופיעה בנטיית העבר והבינוני, והופכת לדגש - בגלל הידמות מלאה - בנטיית העתיד (כלומר נשבר בעבר - יִנְשָבֵר בעתיד - הפך ליִשָּבֵר). הוראתו המקורית של בניין נפעל היא פעולה חוזרת של בניין קל (נעצב, נסמך), אולם לאחר היעלמות הסביל הפנימי של בניין קל, החל נפעל לשמש גם כסביל של בניין קל (נכתב, נשבר, נגנב). לבניין נפעל מספר משמעויות, הדומות למשמעויות של בניין התפעל:

  • פעולה חוזרת (רפלקסיבית): נשמר מפני..., נקבצו, נַסוג, נמלט (כנראה בהשפעת היעלמות הבניין הרפלקסיבי של בניין קל).
  • פעולה הדדית: נאבקו, נדברו, נפגשו.
  • שינוי מצב: נושן, נשחק.

הבניין המקביל לבניין זה בערבית, הן מבחינת צורה והן מבחינת המשמעות המרכזית הוא בניין 7, إِنْفَعَلَ - אִנְפַעַלַ.

מערכת בניין הִפְעִיל

מערכת בניין הפעיל כוללת את הבניינים הִפְעִיל ובניין הֻפעל: בניין הפעיל הוא בניין פעיל, ואילו בניין הופעל משמש כסביל פנימי של בניין הפעיל.

בניין הִפְעִיל

בניין הפעיל מתאפיין בתחילית ה' ובחיריק מלא בעי"ן הפועל, שהופך בנטיות מסוימות לפתח בגלל חוק פיליפי. משערים שהה' התחילית הייתה מנוקדת בעבר בתנועת a, שנשתמרה למשל בצורות הציווי והמקור. בזמן עתיד ובבינוני נבלעה הה' בשכנותיה (מְהַפְקִיד > מַפְקִיד), ושרידים שלה נשתמרו בכמה פעלים במקרא (דַּלֹּתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ, תהילים, קט"ז) ובעיקר בשמות פרטיים כמו יהודה, יהוסף ויהושע.

הוראתו העיקרית של בניין הפעיל היא בניין גורם של בניין קל: האכיל לעומת אכל, השתיק לעומת שתק, הקפיץ לעומת קפץ. גרימה במונחים תחביריים מתבטאת בהוספת מושא נוסף לפועל: לעומת "לבש את הבגד" (מושא אחד), "הלביש את הילד בבגד" (שני מושאים). משמעות זו דומה למשמעותו המרכזית של הבניין המקביל לו, בערבית, أَفْعَلَ - אַפְעַלַ.

משמעויות נוספות של בניין הפעיל הן שינוי מצב: השמין, הסמיק (בדומה לבניין התשיעי בערבית, إِفْعَلَّ - אִפְעַלַּ) ובהשאלה, הכרזה: הצדיק – הכריז עליו שהוא צודק, הרשיע – הכריז עליו כעל רשע. רבים מהפעלים בבניין הפעיל במשמעות זו גזורים משמות תואר: החריש – גזור מחֵרֵש, מלבין - גזור מלבן, הזקין - גזור מזָקֵן, ואף פעלים הגזורים משם עצם: השׂכיל - גזור משׂכל.

יש גם פעלים השקולים בבניין הפעיל המייצגים פעולה פשוטה: הצליח, הקשיב, הקפיד, הפסיד, ועוד.

בניין הֻפְעַל

בניין הופעל הוא הסביל הפנימי של בניין הפעיל, כלומר בניין שיש בו אותם עיצורים כמו בבניין הפעיל, פרט לכך שהתנועות שונות, וההבדל בתנועות מסמן את הסבילות. מאחר שהופעל הוא בניין סביל אין לו ציווי ומקור. סימנו של בניין הופעל הוא תנועת קובוץ בה' התחילית, אולם לפעמים מופיע קמץ קטן במקום הקובוץ, בעיקר בלשון המקרא.

מערכת הבניינים הכבדים

בשם "הבניינים הכבדים" וכן "הבניינים הדגושים" מכנים את שלושת הבניינים פִּעֵל, פֻּעַל, והִתְפַּעֵל, שמתאפיינים בדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל: קִשֵּר, קֻשַּר, הִתְקַשֵּר. הדגש החזק התבניתי מוביל להכפלה של עי"ן הפועל, וכתוצאה מכך נהגים בהם ארבעה עיצורים שורשיים (qittel, hitqattel). לפיכך מתאימים "הבניינים הכבדים" לשיבוץ של שורשים בני ארבעה עיצורים: פרס"ם – פרסם, פורסם התפרסם.

בניין פִּעֵל

כאמור בניין פיעל מתאפיין בדגש חזק בעי"ן הפועל, שהוא חלק מתבנית בניין זה. התנועה השנייה היא צירה, אבל פעמים רבות גם פתח: אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ (איכה, ב'). בפעלים מסוימים מופיעה במקרא תנועת סגול: דִּבֶּר, כִּפֶּר. משערים שבמקור הפרוטו-שמי שתי התנועות היו פתוחות: qattal* (בדומה לבניין המקביל בערבית, פַעַּלַ, فَعَّلَ). לדגש יש נטייה להיעלם כאשר עה"פ מנוקדת בשווא: יְשַלְמוּ. אולם הוא בדרך כלל איננו נעלם באותיות בג"ד כפ"ת: קִבְּלוּ. בעברית החדשה התרחב השימוש בבניין, ורוב הפעלים החדשים נגזרים בבניין פיעל.

המשמעויות של הבניין הן בין השאר:

  • חיזוק הפעולה, כנראה, הוראתו הבסיסית של בניין זה: שיבר לעומת שבר, חישב לעומת חשב, שימר לעומת שמר.
  • גרימה (בדומה למשמעות המרכזית של הבניין המקביל בערבית, פַעַּלַ, فَعَّلَ): שיתק, חיזק, גידל.
  • פעולה מתמשכת או חוזרת על עצמה, או מתייחסת להרבה נושאים או מושאים: כיבד.
  • הפעולה ההפוכה לבניינים אחרים באותו שורש: השריש-שירש, סקל-סיקל. בָּרַא-בֵּרֵא, חַטָא-חִטֵא, הִכִּיר-נִכֵּר.
  • לפעמים משמעות הוראת הפועל פעילה ללא משמעות מיוחדת: דיבר, צילם.

בניין פֻּעַל

בניין פועל הוא הסביל הפנימי של בניין פיעל, ולפיכך מאפייניו דומים לאלו של בניין פיעל מלבד ההבדל בתנועות. בלשון חז"ל הבניין הזה נעלם ונשארה רק צורת הבינוני שלו, שהיא צורה שמנית מובהקת: משובש, מרובע. לבניין פועל, בדומה לבניין הופעל, אין צורות ציווי ומקור.

בניין הִתְפַּעֵל

בניין התפעל מתאפיין בשתי מוספיות תחיליות: הת- (בעבר, או אית"ן + ת בעתיד, או מת- בבינוני) ובדגש חזק תבניתי בעי"ן הפועל. בלשון חז"ל מופיע בניין זה עם תחילית נו"ן במקום ה"א ובקמץ בעי"ן הפועל: "נִתְפַּעָל": נתבקש, נשתנה, נשתמר. אולם, למרות שצורת "נתפעל" כבר לא נחשבת לצורתו הרשמית של בניין התפעל, היא נפוצה, יחסית, בעברית המודרנית (המילה "נשתמר", לדוגמה, מופיעה במאות ערכים בוויקיפדיה העברית).

כאשר פ"א הפועל ד', ז', ט', צ', או ת' מתרחשת הידמות חלקית או מלאה בין פ"א הפועל לת"ו של הבניין: *התדיין > הידיין, *הזתמן > הזדמן, *הצתלם > הצטלם, *התתמם > התמם; אם פ"א הפועל היא אחד מהעיצורים ז', ס', ש' או צ' מתרחש שיכול עיצורים: *התשמע > השתמע, *התסרק > הסתרק.

המשמעויות של הבניין:

  • פעולה חוזרת (רפלקסיבית) - פעולה שהנושא עושה על עצמו: התלבש, התפטר, התבטל.
  • פעולה הדדית - פעולה ששני אנשים עושים זה עם זה: התחתן, התכתב.
  • פעולה סבילה: התקבל.
  • העמדת פנים: התחלה, התפאר, התחפש, היתמם, התחכם.
  • שינוי מצב: התייבש, התקמט.

התפעל יכול להיות צורה חוזרת לפיעל פעיל ופוּעל סביל. למשל: גילח, גולח, התגלח. גילח הוא הצורה הפעילה, גולח הוא צורת הסבילה והתגלח (=גילח את עצמו) הוא צורה החוזרת.

מערכת הבניינים ובניינים נדירים או חריגים

מערכת הבניינים

כפי שתואר, אפשר לסווג את הבניינים לשלוש קבוצות: בניין קל, מערכת בניין הפעיל ומערכת הבניינים הכבדים. מצד שני אפשר לתאר את הבניינים לפי מאפיינים צורניים וסמנטיים: פעיל, סביל (עם תנועת u) וחוזר (עם קידומת הת-). (בניין נפעל אינו משתלב במערכת זו). סידור של הבניינים בטבלה לפי המאפיינים האלה ייראה כך:

  פעיל סביל חוזר
קל פָּעַל (1) (2)
הפעיל הִפְעִיל הֻפְעַל (3)
כבדים פִּעֵל פֻּעַל הִתְפַּעֵל

החוסר הבולט ביותר הוא במשבצת (1), בניין שיהווה סביל פנימי לבניין קל. מסתבר שבמקרא בניין כזה היה קיים, כפי שיפורט להלן. במקביל, משמש בעברית המודרנית בניין נפעל כסביל (לא פנימי) לבניין קל (שבר-נשבר, בנה-נבנה וכו'). קיימים שרידים מעטים במקרא לבניין עם תחילית הת- במערכת קל (משבצת (2)): הִתְפָּקְדוּ (בלי דגש בעה"פ ובקמץ בפה"פ). במערכת הפעיל קיים בניין עם תחילית הת- (3) בלשון חז"ל: בניין הִתַּפְעַל (במקור הִתְהַפְעַל, תחילית הִת + הצורה המקורית של הפעיל, הַפְעַל). הוא קיים בעיקר בגזרת פ"ו: נִתּוֹסַף, מִתּוֹכַח, ומקורו מן הארמית.

הסביל הפנימי של בניין קל

במקרא אנו מוצאים פעמים רבות צורת קֻטַּל, כלומר לכאורה צורה בבניין פֻּעַל, אולם מתברר שהצורה הפעילה המתאימה לה היא בבנין קל ולא בבניין פיעל. למשל: טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף; וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם; משערים שלפנינו צורות בבניין הסביל הפנימי של קל. הדגש בעה"פ נוצר, כנראה, מהיקש לבניין פֻּעַל או בגלל הכפלה תניינית. לסביל הפנימי של בניין קל צורת בינוני ייחודית: מַֽה־נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד; וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל. בנוסף אנו מוצרים צורות יֻקטל, כלומר לכאורה צורה בבניין הֻפעל, אולם מתברר שהצורה הפעילה המתאימה לה היא בבנין קל. למשל: יֻתַּ֞ן אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את.  מניחים גם, שכמה צורות עתיד בבניין נפעל כמו יִגָּנֵב, יִטָּרֵף הן במקורן יֻגְנַב, יֻטְרַף בבניין זה (שהרי אין במקרא צורות נגנב, נטרף בנפעל עבר). אלא שהמדקדקים, שלא הכירו את הבניין, העבירו אותן לבניין נפעל - בדומה לבניין הסביל בלשונות שמיות מגוונות, כמו ערבית (إِنْفَعَلَ אִנְפַעַלַ) ואכדית[2]. בלשון חז"ל הבניין הזה כבר נעלם לגמרי, כשם שגם בניין פֻּעַל הולך ונעלם בעברית הישראלית החדשה בלשון הדיבור.

הסביל הפנימי של בניין התפעל

בספר במדבר, פרק א', פסוק מ"ז נמצאת צורת פועל סבילה של בניין התפעל "וְהַלְוִיִּם, לְמַטֵּה אֲבֹתָם--לֹא הָתְפָּקְדוּ, בְּתוֹכָם" צורה זו מופיעה גם בבמדבר, ב', ל"ג.

בזמן המודרני החל שימוש נוסף בצורת פועל סבילה של בניין התפעל. בעוד המשמעות הנפוצה של פועל בבניין התפעל היא "ביצע פעולה שהשפיעה על עצמו" (צורה חוזרת), הצורה הסבילה המודרנית מתארת בדרך כלל אדם שאולץ לבצע פעולה שכזו. כך לדוגמה נפוץ השימוש בפועל "הִתְפּוּטַר", שמשמעותו "התפטר לאחר שאולץ לעשות כך".

בניין שִפְעֵל

בעברית המקראית לא קיים בכלל בניין שפעל. הוא קיים בארמית (יש שלוש צורות שפעל בארמית שבמקרא), ובהשפעתה הוא חדר ללשון חז"ל: שעבד, שחרר, שרבב. בעברית החדשה חזרו להשתמש בבניין שפעל, לפעמים כחלופה לבניין הפעיל (שכנע, שכפל) ולפעמים כתחליף לקידומת הלועזית re- (שעתק, שכתב, שחזר). יש מחלוקת אם אפשר לקרוא לשפעל בניין בעברית הישראלית, או שמדובר בשורש של ארבעה עיצורים השקול בבניין פיעל. אם מקבלים את הגדרתו כבניין, יש מקום להוסיף עוד בניינים למערכת הבניינים בשפה העברית: תִּפעל (תִּחקר, תִּשאל, תִּפקד, תִּסכל, תִּזמר, תּדלק, תִּמרץ), פִּעלל (שִקלל, אִשרר, דִּברר), אִפעל (אִחזר) ועוד.

חיזוק נוסף להשערה, כי הבניינים "הפעיל" ו"שפעל" הם אותו בניין (ואולי "שפעל" הוא הצורה העתיקה של "הפעיל"), ניתן לקבל מהבלשנות ההשוואתית. לבד מהעברית של מאה השנים האחרונות, אין אף שפה שמית, שבה הבניינים הפעיל ושפעל קיימים במקביל. באכדית, למשל, קיימים בניינים מקבילים ל-שפעל ול-השתפעל (צורת החוזר של שפעל), אם כי לא קיים שם בניין מקביל ל-הפעיל ולא בניין מקביל לצורת החוזר שלו. בערבית, דווקא כן קיים בניין מקביל ל-הפעיל (أَفْعَلَ אַפְעַלַ), אולם צורת החוזר שלו דומה ל-השתפעל (إِسْتَفْعَلَ אִסְתַפְעַלַ)[3].

צורות פועל חריגות במקרא

  • בניין פּוֹעֵל: מצויות במקרא הצורות וְאֶת-הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי; לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן (שמואל א', כ"א, ג'). מניחים שמדובר בשרידים של בניין פוֹעֵל. הבניין הזה נפוץ כתחליף של פִּעֵל בגזרות ע"ו וע"ע: קוֹמֵם, סוֹבַבְתִּי.
  • הרכבה של תחילית פועלית על צורה שמנית: צורות נדירות כמו וְכָל-מִקְנְךָ תִּזָּכָר, וְכָל-הַמְּלָאכָה נְמִבְזָה הן כנראה הרכבה של תחילית מתחום הפועל (תִּ-) על שם עצם (זָכָר).
  • הרכבה של שני בניינים: לפעמים יש במקרא צורה שיש לה מאפיינים של שני בניינים שונים, למשל "כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם" (ישעיהו, נ"ט, ג'): נְגֹאֲלוּ - נִפעל+פֻּעַל וכן "וְהֶעָרִים הַמִּבְדָּלוֹת" (יהושע, ט"ז, ט'): הַמִּבְדָּלוֹת - בינוני נִפעל+הֻפעל. התופעה נמצאת גם בעברית הישראלית בצורות כמו: הִתְפֻּטַּר, הִתְנֻדַּב (התפעל+פעל), בעיקר כדי לציין מישהו שעשה פעולה שנכפתה עליו. המונח הלועזי של התופעה הוא קונטמינציה ( = זיהום, במשמעות חדירה של צורת פועל אחת למערכת נטייה אחרת).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות, הקיבוץ המאוחד, 1972
  • יהושע בלאו, דקדוק עברי שיטתי, חלק ב', ירושלים, תשל"ה
  • יהושע בלאו, תורת ההגה והצורות של לשון המקרא, ירושלים תש"ע
  • משה גושן-גוטשטיין, הדקדוק העברי השימושי, הוצאת שוקן/ירושלים-ת"א, 1996
  • י. צדקה, הדקדוק העברי המעשי, הוצאת קרית-ספר, ירושלים, 1968
  • ג. ברקוביץ, להתפעל מהפועל, ספר לכל, 1997
  • ד. רביד, י. שלזינגר, צ. ישראל, צירופי הסמיכות - רבדים ומשלבים, ירושלים: משרד החינוך
  • רפאל ניר, מבוא לבלשנות: יחידות 6-7, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989
  • רפאל ניר, סמאנטיקה עברית: משמעות ותקשורת כרכים 1-3, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1989
  • ספר זיידל, מאמרים בחקר התנ"ך מוגש לכבוד ד"ר משה זיידל למלאת לו שבעים וחמש שנה, בעריכת א' אלינר, חמ"י גבריהו, י"א זיידמן, הוצאת קריית ספר, ירושלים, ה'תשכ"ב

הערות שוליים

  1. ^ מבנה הבניינים לפנים היה סימטרי יותר, ספר זיידל, עמ' 297-294, וכן, י' בלאו, תורת ההגה וצורות, עמ' 126.
  2. ^ Introduction to the Semitic Languages: Text Specimens and Grammatical Sketches By Gotthelf Bergsträsser עמוד 14 – 15
  3. ^ Introduction to the Semitic Languages: Text Specimens and Grammatical Sketches By Gotthelf Bergsträsser עמוד 14 – 15
בניין (שפה)

במערכת הפועל של השפה העברית ושאר השפות השמיות, בניין הוא פרדיגמה דקדוקית, כלומר, מערכת נטייה שבה משובץ השורש וניתן להטות אותה לזמן (עבר, עתיד, בינוני וציווי), לגוף (ראשון, שני ושלישי), למין (זכר ונקבה) ולמספר (יחיד, רבים וזוג). המאפיין העיקרי של בניינים הוא שאם השורש, הגוף והבניין (ולעיתים נדרשת גם הצורה) ידועים - נטיית הפועל מתקבלת באופן "אוטומטי", למשל, השורש יש"ב, גוף נסתר והבניין התפעל יוצרים ביחד את הפועל "התיישב".

שוני צורני בין בניינים יכול להיות שוני בתנועות בלבד (קרוי "שוני פנימי") או תוספות של עיצורים (קרוי "שוני חיצוני"). לצד השוני הצורני בין הבניינים, בדרך כלל הבניין גם נושא משמעות, בעיקר מתוך הנגדה לבניינים אחרים. כך למשל, בניין "הֻפעל" בעברית נושא משמעות סבילה (פאסיבית) ביחס לבניין ״הפעיל״ (לדוגמה: הלביש - הֻלבש) ואילו משמעות הפעלים בבניין ״הפעיל״ עצמו היא ״פעל על זולתו״ (לדוגמה: לבש - הלביש). למעשה, סוג השוני הצורני מרמז גם על סוג קשרי המשמעות בין הבניינים. למשל, הקשר בין זוג הבניינים "הפעיל" ו"הֻפעל" זהה לקשר בין זוג הבניינים "פִּעֵל" ו"פֻּעַל" והרמז הצורני לזה הוא שינוי הניקוד בלבד בין "הפעיל" ו"הֻפעל" כמו גם בין "פִּעֵל" ו"פֻּעַל". בעברית המודרנית, קשר זוגי כזה לא קיים בין בניין קל לבניין נפעל משום שבניין נפעל הושאל לעברית מהארמית הבבלית והחליף בניין אחר, שכן קיים קשר כזה.

במערכת השם, המורפמה המקבילה לבניין היא המשקל. על ידי שיבוץ של שורשים לתוך המשקל מתקבלים שמות עצם. אלא, שבניין הוא סוג מיוחד של מורפמה שמאופיינת בכך שאיננה עומדת בפני עצמה, אלא חייבים לצרף אליה מורפמה אחרת, שהיא השורש. יתר על כן, ההתלכדות של הבניין עם השורש אינה רק על ידי חיבור (כמו של: מדע+ָן = מדען), אלא על ידי שזירה מלאה של שתי המורפמות אחת בתוך השנייה, ולכן יש הקוראים לבניין ולשורש "מורפמות שזורות".

בניינים בארמית בבלית

צורת הפועל בארמית בבלית היא שמית מאוד ודומה לצורת הפועל העברי. לפועל שישה בניינים, שלושה פעילים ושלושה סבילים בהתאמה:

פְּעַל (מקביל לבניין קל בעברית)

פַּעֵל (מקביל לבניין פִּעֵל בעברית)

אַפְעֵל (מקביל לבניין הפעיל בעברית)

אִתְפְּעֵל (מקביל לבניין נִפְעַל בעברית)

אִתַפְעַל (מקביל לבניין הָפְעַל בעברית)

אִתְפַּעַל (מקביל לבניין נִתְפַּעַל בעברית)

גזרה (דקדוק)

בדקדוק של השפות השמיות, המונח גִזרה מתייחס לקבוצה של שורשים שכללי הנטייה שלהם שונים מכללי הנטייה הרגילים. בניסוח אחר, הגזרות הן שורה של כללי-משנה (minor rules) להטיית פעלים ושמות עצם. הגזרות הן דוגמה מובהקת לתופעה מורפו-פונמית, כלומר לתופעה שבה מאפיינים פונטיים ופונולוגיים (תורת ההגה) משפיעים על המורפולוגיה (תורת הצורות).

בבלשנות השמית מקובל לתאר את המורפולוגיה כמתבססת על מורפמות מופשטות (צורנים) המכונות "שורשים". על פי התאוריה הזו, שורש טיפוסי הוא בן שלושה יסודות, והוא משתלב במערכת נוספת של מורפמות המכונות "בניינים" או "משקלים" ליצירת מילים. ברוב השורשים שלושת יסודות השורש הם שלושה עיצורים; הגזרות הן קבוצות השורשים שבהם לאחד או יותר משלושת העיצורים יש מאפיינים חריגים, או שאין בהם שלושה עיצורים כלל.

בדרך כלל מתארים את היווצרות הגזרות בשני תהליכים מקבילים: בתהליך אחד הפכו שורשים שלשיים רגילים לשורשים "חלשים" בגלל תהליכים פונטיים ופונולוגיים שחלו באחד מעיצורי השורש. תהליך זה מאפיין למשל את השורשים שבהם העיצורים נ או י; למשל, הפועל נָסַע בזמן עתיד היה אמור להיות *יִנְסַע (כמו יִלְבַּש), אבל בעיצור נ חלה הידמות לעיצור ס שאחריו ונוצרה הצורה יִסַּע. בתהליך שני הפכו שורשים שמלכתחילה היו, לפי ההשערה הרווחת, דו-עיצוריים, לשורשים במתכונת תלת-עיצורית, על ידי הוספת עיצורים או תנועות לתוך השורש; למשל השורש ק"ם, שבו יש תנועה ארוכה (קָם, יָקוּם) במקום שבדרך כלל יש בו תנועה קצרה.

שתי קבוצות השורשים האלה מכונות "הגזרות" או "הפעלים העלולים" (מקור המונח "עלולים" מערבית במשמעות "חולים"), ואת מערכת הנטייה הרגילה של הפועל מכנים "גזרת השלמים". משייכים לגזרות גם את קבוצת השורשים שבה עיצור השורש השני זהה לעיצור השלישי; קבוצה זו מכונה "גזרת הכפולים". תיאור הגזרות בעברית ובערבית (ובעקבותיהן ביתר השפות השמיות) מתבסס על הבלשנות הערבית של ימי הביניים, ששימשה תשתית גם לבלשנות של מדקדקי העברית בימי הביניים. שמות הגזרות מתבססות על השורש פע"ל (בערבית: فعل), כך ש-פ' הפועל (פה"פ) היא האות הראשונה בשורש, ע' הפועל (עה"פ) היא האות השנייה בשורש, ו-ל' הפועל (לה"פ) היא האות השלישית בשורש. בבלשנות השמית המודרנית מקובל להשתמש גם בשורש קט"ל (בערבית قتل) עבור שמות המשקלים והגזרות, כיוון ששורש זה קיים (בחילופי ט-ת) בכל השפות השמיות וכיוון שאיננו מושפע מחילופי בגדכפ"ת ומתכונות העיצורים הגרוניים.

מוספית

בבלשנות, מוספית היא מורפמה המתווספת לבסיס המילה ולאותיות השורש שלה, ובכך מתאימה את משמעותה.

בשפה העברית המוספיות של מערכת הפועל מצטרפות על פי תבנית הבניין ומציינות את הזמן ואת הגוף.

לדוגמה: במילה "אכלה", לבסיס אכל מתווספת מוספית הנקבה -ה.

עבור יצירת שמות העצם ותארים, המוספיות מצטרפות על פי המשקל של המילה.

מערכת הפועל בעברית

הפועל בשפה העברית הוא סוג מילה המבטאת פעולה מסוימת או הימצאות במצב מסוים. הפועל נוטה לפי גוף ולפי זמן; בעברית שלושה גופים ושלושה זמנים. את הפעלים מרכיבים בדרך כלל שלושה (לפעמים ארבעה או, לעיתים נדירות, חמישה או שישה) עיצורי שורש, וגם מוספיות (תחיליות, תוכיות, פנימיות). הטיית הפעלים נעשית על פי תבניות קבועות המכונות בניינים.

משקל (בלשנות)

המשקל הוא מורפמה (צוּרָן) שנוצר בדרך גזירה מסורגת. לתוך תבנית המשקל משבצים את אותיות השורש לשם יצירת שמות עצם ותארים. אותיות השורש מיוצגות במשקלים באותיות ק-ט-ל (בשונה מייצוג אותיות השורש בפעלים שנעשה באותיות פ-ע-ל). נהוג לחלק את המשקלים לדגושים עם דגש תבניתי ב-ע הפעל, וללא דגושים.

גם תבניות שמות הפעולה בבניינים השונים מכונות משקלים (לדוגמה: קְטִילָה - שְמִירָה, שם פעולה בבניין קל), וכן גם צורת הבינוני בבנייני הפועל השונים (לדוגמה: קוֹטֵל - שׁוֹמֵר, בינוני בבניין קל).

בדרך כלל המשקל קובע את משמעותה של המילה. כך למשל, המשקלים מַקְטֵל, מַקְטֵלָה, ומִקְטֶלֶת מציינים לרוב מכשיר או כלי, לדוגמה: מחשב, מצלמה ומקלדת מחשב. המשקלים מִקְטָל, מַקְטָל ומִקְטָלָה מציינים מקומות: מגרש, ומדרכה. המשקל קַטֶּלֶת מציין בדרך כלל מחלות כגון אדמת, חצבת, עקמת, אך גם כלים ומכשירים כמו קלטת וידאו/קלטת שמע ורתכת, וכן קבוצות ואוספים כגון רכבת, טייסת, שייטת, כוורת, כספת (שייך גם ל"כלים"), ועוד.

קיימות עשרות בודדות של משקלים נפוצים, ועוד הרבה משקלים נדירים יותר.

עברית

עִבְרִית היא שפה שמית, ממשפחת השפות האפרו-אסיאתיות, הידועה כשפתם של היהודים ושל השומרונים, אשר ניב מודרני שלה (עברית ישראלית) הוא שפתה הרשמית של מדינת ישראל, מעמד שעוגן בשנת 2018 בחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

קונטמינציה

קוֹנְטָמִינַצְיָה (באנגלית: Contamination; בעברית: זִהוּם או נִגּוּעַ) הוא מונח המתאר זיהום בחומר, אשר נגרם על ידי גורם חיצוני באופן ישיר.

בהנדסת מזון, משמש המונח לתיאור נוכחות של רעלנים בתוך המזון. בפיזיקה גרעינית, משמש המונח לתיאור נוכחות של קרינה רדיואקטיבית במידת מה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.