בנדיקטוס השנים עשר

בנדיקטוס השנים עשרלטינית: Benedictus XII‏; בערך 1285 - 25 באפריל 1342), אפיפיור מ-20 בדצמבר 1334 עד מותו.

ז'אק פורנייה היה בנו של אופה. נולד בסברדון שבחבל הפירנאים הצרפתיים. הפך לנזיר ואחר כך למד באוניברסיטה של פריז, וקיבל תואר דוקטור לתאולוגיה. ב-1311 נתמנה לאב מנזר, והתפרסם בשל תבונתו וכושרו הארגוני. ב-1317 נתמנה לבישוף העיר פמייה, שבחבל מולדתו, שם לחם עד חורמה במינים האלביגנזים, זכה על כך למחמאות מצד הכנסייה הקתולית, אך עורר את זעמה של האוכלוסייה המקומית. ב-1327 נתמנה לקרדינל על ידי האפיפיור יוחנן העשרים ושניים, וזכה בכינוי "הקרדינל הלבן" משום שהשתייך למסדר הנזירים הסיסטרציאנים ולבש גלימה לבנה כמנהגם. ב-1334, אחרי מות האפיפיור יוחנן העשרים ושניים, נבחר לאפיפיור בשם בנדיקטוס השנים עשר. מספרים כי אחרי שנבחר אמר: "בחרתם לאפיפיור חמור גרם."

לחם בשחיתות במושב האפיפיורים בעיר אביניון, כגון: מינוי קרובי משפחה למשרות בחצר האפיפיור ומכירת משרות שהיו כרוכות בזכויות להכנסות מנחלות הכנסייה(סימוניה). הוקיע את השחיתות ואת מתן השוחד בכל מוסדות הכנסייה הקתולית. פרסם תקנות שהחזירו ליושנו את אופיו הרוחני והצנוע של מסדר הסיסטרציאנים. ערך רפורמה במסדרי הקבצנים הקתוליים ובהם מסדר הפרנציסקנים. שלח בחזרה למחוזותיהם אנשי דת שנוכחותם באביניון לא הייתה הכרחית. ב-1339 החל בבניית ארמון האפיפיורים באביניון, שסביבו התגוררו שליחים, פרקליטים, כמרים, סוחרים, אמנים, חיילים, קבצנים ופרוצות. הזמין לאביניון את סימונה מארטיני שצייר ציורי קיר בארמון האפיפיורים.

הגיע לפשרה עם לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה וניסה לפשר בין צרפת ואנגליה במלחמת מאה השנים, על מנת לאפשר את חידוש מסעי הצלב. הקדיש את זמנו ללימוד בעיות התאולוגיה הנוצרית, התנגד לעמדותיו של קודמו, וערך ויכוחים עם אנשי דת נודעים של תקופתו ובהם ויליאם איש אוקאם.

בנדיקטוס השנים עשר נפטר ברומא ב-1342, ובמקומו נבחר לאפיפיור קלמנס השישי.

Benedikt XII1
בנדיקטוס השנים עשר

קישורים חיצוניים

הקודם:
יוחנן העשרים ושניים
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
קלמנס השישי
1334

שנת 1334 היא השנה ה-34 במאה ה-14. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1335

שנת 1335 היא השנה ה-35 במאה ה-14. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

1342

שנת 1342 היא השנה ה-42 במאה ה-14. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. באותה תקופה הלוח הגרגוריאני עוד לא היה קיים, ולכן שנה זו קיימת בלוח היוליאני בלבד. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח היוליאני.

20 בדצמבר

20 בדצמבר הוא היום ה־354 בשנה (355 בשנה מעוברת), בשבוע ה־51 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 11 ימים.

25 באפריל

25 באפריל הוא היום ה-115 בשנה (116 בשנה מעוברת). עד לסיום השנה, נשארו עוד 250 ימים.

7 במאי

7 במאי הוא היום ה-127 בשנה (128 בשנה מעוברת), בשבוע ה-19 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 238 ימים.

אביניון

אביניון (בצרפתית Avignon) היא עיר בדרום צרפת. בעיר עצמה מתגוררים כ-39,300 איש, וכ-290,466 איש באזור המטרופוליטני שמסביבה (נכון ל-2004).

העיר ידועה בעיקר בזכות ארמון האפיפיורים (צרפתית: Palais des Papes), שבו חיו האפיפיורים במשך המאה ה-14.

אביניון היא בירתו (צרפתית: préfecture) של מחוז ווקלוז שבפרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור. היא ממוקמת על גדתו המזרחית של נהר הרון, מספר קילומטרים לפני התמזגותו עם הדוראנס. העיר ממוקמת דרום-דרום-מזרח לפריז, 229 ק"מ דרומית לליון, ו-88 ק"מ צפון-צפון מערב למרסיי. צורתה של אביניון היא אובלית, לא מאוכלסת ביותר, אך מכוסה בחלקה הגדול בגנים ובפארקים. אביניון חשופה לרוחות אלימות, שהחזקה שבהן היא המיסטרל. היא מרכזו של האזור המטרופוליטני - אביניון הגדולה, המכיל כשתים עשרה מועצות משני צידיו של הרון.

אפיפיורות אביניון

אפיפיורות אביניון הוא שמה של תקופה, בת כ-70 שנה, בהיסטוריה של הכנסייה הרומית הקתולית, בין 1309 ל-1377, שבה הכס הקדוש היה ממוקם רשמית בעיר אביניון (כיום בצרפת).

בשנת 1309 העתיק האפיפיור קלמנס החמישי את מושבו לעיר אביניון שבצרפת. באביניון כיהנו שבעה אפיפיורים, עד שנת 1378, שבה חזרה האפיפיורות לרומא.

ארמון האפיפיורים

ארמון האפיפיורים (צרפתית Palais des Papes) הנמצא באביניון שבדרום צרפת, הוא אחד מהגדולים והחשובים במבנים הגותים באירופה. הארמון נבנה בימי הביניים ומשמש כיום כמוזיאון.

בנדיקטוס

בנדיקטוּס (מלטינית: Benedictus) הוא שם שפירושו "מבורך".

האם התכוונתם ל...

גואלפים וגיבלינים

גואלפים וגיבלינים (באיטלקית: Guelfi e ghibellini) היו שתי מפלגות בצפון איטליה ובטוסקנה במאה ה-12 וה-13, ששרידיהן השפיעו על הפוליטיקה האיטלקית עד המאה ה-16. ככלל, הגואלפים תמכו בכוחו הפוליטי של האפיפיור ובעצמאות ערי המדינה של איטליה על חשבונה של האימפריה הרומית הקדושה, בעוד הגיבלינים היו תומכיו של קיסר האימפריה הרומית הקדושה על חשבונם של האפיפיור ועצמאותם של ערי המדינה, ואולם, לתוך המסגרת העקרונית שולבו אינטרסים נוספים ויריבויות כלכליות, חברתיות, משפחתיות ומקומיות אחרות.

יוחנן העשרים ושניים

יוחנן העשרים ושניים (בלטינית: Ioannes XXII‏; 1249 - 4 בדצמבר 1334), אפיפיור מ-7 באוגוסט 1316 עד מותו.

לודוויג החמישי, דוכס בוואריה

לודוויג החמישי, דוכס בוואריה (מאי 1315–18 בספטמבר 1361), היה מרקיז ברנדנבורג בין השנים 1323–1351, ודוכס בוואריה בין השנים 1347–1361.

לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (בגרמנית: Ludwig IV. Heiliger Römischer Kaiser; ‏5 באפריל 1282 - 11 באוקטובר 1347), היה דוכס בוואריה, וקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

פיליפ השישי, מלך צרפת

פיליפ השישי, מלך צרפת "בר המזל" (בצרפתית: Philippe VI de Valois; ‏1293 – 22 באוגוסט 1350) היה ראשון למלכי שושלת ולואה, מלך על צרפת מ-1328 עד מותו, רוזן אנז'ו מיין ובלואה.

קלמנס השישי

קלמנט השישי (בלטינית: Clemens VI‏; 1291 - 6 בדצמבר 1352), אפיפיור מ-7 במאי 1342 עד מותו, הרביעי באפיפיורות אביניון.

רשימת האפיפיורים

האפיפיור עומד בראש הכנסייה הקתולית. המונח "אפיפיור" (בלטינית: papa) משמש בכנסייה הקתולית, בכנסייה היוונית האורתודוקסית ובכנסייה הקופטית כתיאור למנהיג הרוחני העליון. בימינו מתייחס התואר בדרך-כלל אל ראש הכנסייה הקתולית. התואר עצמו משמש בכנסייה הקתולית הרומית מאז כהונתו של סיריקיוס בסוף המאה הרביעית. מניין האפיפיורים הרשמי עומד על 265 או 266 אפיפיורים (תלוי אם מונים את האפיפיור הנבחר סטפנוס).

האפיפיור מחזיק גם בתארים נוספים כמו בישוף רומא, ממלא מקומו של ישו הנוצרי, יורשו של פטרוס הקדוש, נסיך השליחים, הפונטיף העליון של הכנסייה העולמית (הקתולית), פטריארך המערב, הפרימוס (ראשון) של איטליה, ארכיבישוף ובישוף מטרופוליטני של הפרובינקיה המקומית, ומשרת משרתי האל. מאז שנת 1929 תוארו הרשמי של האפיפיור במדינת הוותיקן, מחוץ לתפקידו הדתי, הוא הריבון.

את שמות האפיפיורים מקובל לתעתק ולהגות באופן שונה משפה לשפה. שמות האפיפיורים נלקחים ברוב המקרים מרשימה סגורה, ולכל שם צורת תעתיק והגייה שונה בשפות שונות. יוחנן פאולוס השני חתם את שמו בלטינית ioannes paulus, ושמו של קודמו בעל אותו שם, הקבור בכנסיית פטרוס הקדוש כתוב IOANNES PAVLVS, אבל באיטליה מכנים אותו Giovanni Paolo ("ג'ובאני פאולו"), בספרד - Juan Pablo ("חואן פבלו"), בצרפת - Jean Paul ("ז'אן פול"), באנגליה - John Paul ("ג'ון פול"), ובערבית - يحنّا بولوس ("יוחנא בולוס"). גם בעברית מקובל "לתרגם" את השם לגרסתו העברית, שהיא: "יוחנן פאולוס". בשמות אחרים, שאין מסורת הגייה מושרשת ביחס אליהם, מתבסס תעתיק השם על תוארם בשמם הרשמי וכללי התעתיק מלטינית.

שנות ה-30 של המאה ה-14

שנות ה-30 של המאה ה-14 היו העשור הרביעי של המאה ה-14, החלו ב-1 בינואר 1330 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1359.

שנות ה-40 של המאה ה-14

שנות ה-40 של המאה ה-14 היו העשור החמישי של המאה ה-14, החלו ב-1 בינואר 1340 והסתיימו ב-31 בדצמבר 1349.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.