בנדיקטוס השישה עשר

בנדיקטוס השישה עשרלטינית: Benedictus XVI; נולד כיוזף אלויס רצינגר, בגרמנית: Joseph Alois Ratzinger ב-16 באפריל 1927) כיהן כאפיפיור ה-265 בהיסטוריה של הכנסייה הרומית-קתולית. לפני היבחרו לאפיפיור שימש כדיקן אספת החשמנים וכראש "הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה" (לשעבר האינקוויזיציה). כחשמן היה אחד מהבולטים והחשובים ביותר, והיה ידוע מבחינה אישית ותאולוגית כאחת כ"יד ימינו" של קודמו בתפקיד. הוא נחשב לשמרן ביותר, והיה מעורב בפולמוסים רבים בכנסייה פנימה ומחוצה לה. ב־19 באפריל 2005 נבחר לתפקיד האפיפיור לאחר שני ימי דיונים בקונקלווה, אספת החשמנים הבוחרת את האפיפיור. ב-28 בפברואר 2013 פרש מתפקידו והפך ל"אפיפיור אמריטוס".

בנדיקטוס השישה עשר
Benedictus XVI
Benedykt XVI (2010-10-17) 2
מדינה קריית הוותיקן  קריית הוותיקן
האתר הרשמי
האפיפיור ה־265
19 באפריל 200528 בפברואר 2013
(7 שנים ו-45 שבועות)
פרסים והוקרה
Coat of Arms of Benedictus XVI
שלט האצולה של בנדיקטוס השישה עשר

נעוריו

בנדיקטוס השישה עשר נולד בשנת 1927 בשם יוזף רצינגר בחבל אלטטוטינג, בוואריה, גרמניה לאב קצין משטרה ממתנגדי הנאציזם. בגיל 14 נעשה חבר לזמן קצר בהיטלר יוגנד כפי שחייב החוק. משפחתו אף התנגדה למשטרו של היטלר. במלחמת העולם השנייה שירת עם אחיו בצבא הגרמני בחוליית נ"מ, שהגנה על מפעל ב.מ.וו לייצור מנועי מטוסים בו היו עובדי כפייה מדכאו. בהמשך נשלח להונגריה, שם הניח מלכודות לטנקים. בעת שירותו הצבאי ראה עובדי כפיה סלאבים, ויהודים שנשלחים למחנות השמדה. לקראת סוף המלחמה, באפריל 1945, ערק מהצבא הגרמני חזרה אל ביתו, פעולה שסיכנה אותו בעונש מוות, ומאוחר יותר שהה שבועות אחדים כשבוי במחנה מעצר אמריקני. על פי עדותו, כחייל הוא מעולם לא ירה בנשקו שאף לא היה טעון, ומגיוסו לא הייתה לו דרך להתחמק, אך אף על פי כן הוזכר שירותו בוורמאכט לשלילה כאשר הועלתה מועמדותו כאפיפיור. הוא ואחיו טוענים שלא יכלו להתנגד לנאצים, ולדבריו, הברוטליות של המשטר הנאצי סייעה לו להגיע להחלטה להפוך לכומר.

השכלתו ותפקידיו הראשונים

בין השנים 1946 ו-1951 למד תאולוגיה ופילוסופיה בסמינר תאולוגי בעיר טראונשטיין שבבוואריה. בשנת 1951 הושבעו הוא ואחיו גאורג רצינגר לכמורה. בשנת 1953 הוענק לו תואר דוקטור לתאולוגיה, ובשנת 1957 עבר את בחינת ה-Habilitation מאוניברסיטת מינכן בתחום התאולוגיה הפונדמנטלית (תחום בתאולוגיה הקתולית העוסק במתן תשובות לשאלות אמונה לאור התפתחות המדע והמחשבה הרציונלית). בשנה שלאחר מכן מונה לפרופסור לדוֹגמה ולתאולוגיה פונדמנטלית בבית הספר הפילוסופי-תאולוגי של העיר פרייזיג ושימש גם כמרצה באוניברסיטאות גרמניות שונות (מינכן, מינסטר, טיבינגן ורגנסבורג). לרוחות הליברליות של שנות ה-60 ולמהומות הסטודנטים הייתה השפעה חזקה עליו בכיוון ההפוך. הוא גיבש עמדות שמרניות נוקשות, שעתידות היו ללוות אותו בהמשך תפקידיו בכנסייה.

בהוראה התמיד עד שנת 1977, אם כי כבר במהלך ועידת הוותיקן השנייה שימש כיועצו של הארכיבישוף של קלן, החשמן יוזף פרינגס. יכולותיו האינטלקטואליות יוצאות הדופן והשם שקנה לעצמו כתאולוג מהמעלה הראשונה משכו את תשומת הלב. מבלי שכיהן קודם לכן כבישוף מינה אותו האפיפיור פאולוס השישי במרץ 1977 לארכיבישוף של מינכן ופרייזינג, ולאחר שלושה חודשים הפך אותו לחשמן. בתפקידו זה קיבל במינכן את פני משלחת החשמנים הפולנית, ובתוכה קרול וויטילה, שמונה מעט לאחר מכן לאפיפיור יוחנן פאולוס השני לאחר כהונתו הקצרה של יוחנן פאולוס הראשון. רצינגר השתתף בבחירת שניהם.

בתחילת דצמבר 1981 מונה בידי יוחנן פאולוס השני לראש "הקונגרגציה של דוקטרינת האמונה". הקו השמרני שהוביל במשרתו זו תאם את זה של האפיפיור. בשנת 1998 מונה לתת-דיקן של חבר החשמנים ובשנת 2002 מונה לדיקן חבר החשמנים וקיבל את תואר הכבוד של הבישוף של אוסטיה.

Benedict XVI Poland 6
החשמן יוזף רצינגר בפגישה עם ירוסלב קצ'ינסקי

מועמדותו ובחירתו כיורש האפיפיור

החל מחודש ינואר 2005 הוזכר שמו בעיתונות כיורש אפשרי לאפיפיור החולה יוחנן פאולוס השני. באופן פרדוקסלי, דווקא היותו המועמד הבולט הפכה אותו למועמד קטן סיכוי, לאור המסורת שהשתרשה בבחירות קודמות של אפיפיורים, לפיה "מי שנכנס לקונקלווה אפיפיור, יוצא ממנה כשעודנו חשמן". הדעה הרווחת הייתה כי לכנסייה הקתולית דרוש אפיפיור איטלקי או לחלופין אפיפיור מן העולם השלישי. רצינגר עצמו הרבה לדבר על תשוקתו לשוב בערוב ימיו לעיר הולדתו בבוואריה, אם כי בסוף תקופתו של יוחנן פאולוס כבר אמר כי "יקבל כל תפקיד שאלוהים יטיל עליו".

בבוקרו של ה־8 באפריל 2005 ניהל ברומא את טקסי ההלוויה של יוחנן פאולוס השני. הוא התרגש מאוד בטקס והספיד את האפיפיור בגרון חנוק. בתוקף תפקידו כדיקן החשמנים כינס את הקונקלווה וניהל את בחירת האפיפיור החדש.

בערבו של ה-19 באפריל, בתום יום ההצבעות השני, נבחר לאפיפיור ה-265 בהיסטוריה של הכנסייה, ובחר לעצמו את השם בנדיקטוס השישה עשר. בנוסף לשפת האם שלו, גרמנית, הוא דובר איטלקית, צרפתית, אנגלית ולטינית. כמו כן הוא מסוגל לקרוא יוונית עתיקה ועברית מקראית.

עמדותיו

Pope Benedictus XVI january,20 2006 (2)
בנדיקטוס השישה עשר

כראש "קהילת דוקטרינת האמונה" היה בין המתנגדים הבולטים לנישואי כמרים ולהפלות מלאכותיות. בין השאר, אסר על כמרים להזכיר אופציה של הפלה באוזני קטינות הרות הפונות אליהם, אף בהריון כתוצאה מאונס או גילוי עריות. הוא התנגד לכל סוג של זוגיות הומוסקסואלית. כן הביע התנגדות נחרצת לשימוש באמצעי מניעה, וטען שקונדומים לא מונעים איידס. בדרשה שנשא לפני תחילת כינוס החשמנים שבסופו נבחר הפתיע כשלא ניסה להפגין מתינות, אלא חזר בתקיפות על עמדתו כי אל לכנסייה להתאים עצמה לרוחות הזמן והזהיר מפני "הדיקטטורה של היחסיות", שאינה מוכנה לתת לשום רעיון תוקף על פני האינדיבידואליזם וה"אני". בשל דעותיו סברו פרשנים כי בחירתו לאפיפיור תסכן את הכנסייה הקתולית בפילוג אפשרי ועל כן אינה סבירה. עמדותיו הקשוחות וגישתו הנוקשה, זיכו אותו לעיתים בכינויים מזלזלים, כ"הביריון", "הקרדינל הטנק", ו"הרוטוויילר של אלוהים".

יהדות ויהודים

Israel 2009 by cseres DSC04780 (11871573533)
בנדיקטוס השישה עשר מבקר בישראל, בנצרת בשנת 2009

על אף עמדות שליליות שהשמיע כלפי הדתות המזרחיות, הבודהיזם וההינדואיזם, והתנגדות לקבלתה של טורקיה, בעלת הרוב המוסלמי לאיחוד האירופי, הוא נחשב לבעל עמדה אוהדת ליהדות. בכך המשיך בדרכו של קודמו בתפקיד, יוחנן פאולוס השני. כאשר ניסח את התקציר הרשמי הפופולרי של ההשקפה הקתולית, נענה לבקשות יהודיות והכליל בתוכו את עמדותיה החיוביות והמעודכנות של הכנסייה כלפי היהודים.

עם זאת, כאפיפיור הוא החזיר מיסה לטינית עתיקה שכוללת תפילה להמרת דתם של היהודים "מחשיכה לקתוליות", ובהמשך התיר להרחיב את השימוש בתפילת "יום שישי הטוב" בנוסחה הישן, הכוללת את הבקשה מהאל "שיסיר את המסווה מעל ליבות היהודים". מעשים שגרמו לביקורת.[1]

גם המהלכים שנקט בנדיקטוס ה-16 (שהחלו עוד בימי קודמו יוחנן פאולוס השני), לקראת הפיכת פיוס ה-12 לקדוש, והתבטאויותיו להגנתו, נותרו שנויים במחלוקת.[2] גם לאחר שהשהה את מהלך הפיכתו לקדוש, סירב בנדיקטוס לבקר בישראל, עד שלא יוסר ביד ושם כיתוב המאשים את פיוס ה-12 בשתיקה נוכח השמדת יהודי אירופה.[3] הוא גם סירב לבקשת ארגונים יהודיים לפתוח את ארכיוני הוותיקן, שיכולים לשפוך אור על התנהלות פיוס ה-12 בשואה, מ"נימוקים לוגיסטיים".[4]

בחלק השני של ספרו "ישו מנצרת", קבע שהנהגת בית המקדש, יחד עם קומץ תומכים, הייתה אחראית למותו של ישו - ולא היהודים כעם. "דמו של ישו לא קורא לנקמה וענישה, הוא מביא פיוס". וכי אף שיוחנן בן זבדי האשים את "היהודים" במות ישו, "אבל השימוש של יוחנן בביטוי הזה לא מצביע בשום צורה - כפי שהקורא המודרני עלול לחשוב - שמדובר בעם בישראל בכללותו, או שמדובר בדמות 'גזענית'. אחרי הכל, יוחנן עצמו היה יהודי מבחינה אתנית, כמו ישו וכל מי שהלך אחריו. כל הקהילה הנוצרית המוקדמת הייתה מורכבת מיהודים".[5]

ב-24 בינואר 2009 הסיר את החרם נגד ארבעה בישופים, החברים בזרם השמרני-הקיצוני "אגודת הקדוש פיוס העשירי" שהונהג על ידי הארכיבישוף מרסל לפבר, לרבות הבישוף מכחיש השואה ריצ'רד ויליאמסון. לפבר וסיעתו הוקעו ונודו על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1988. החנינה עוררה כנגד האפיפיור בנדיקטוס ביקורת רבה, חיצונית ופנימית, בין היתר על ידי אלי ויזל, בגלל ויליאמסון.[6] גם לאחר שצפו התבטאויות אנטישמיות חריפות והכחשת השואה של ויליאמסון, נמנע האפיפיור תחילה מלהגיב להם ולא חזר בו מביטול הנידוי. ויליאמסון עצמו הביע התנצלות חלקית על "אי הנוחות והבעיות" שגרם לאפיפיור,[7] והאפיפיור ניסה להסביר את מעשיו,[8] ובהמשך הודה שנעשו שגיאות, ושלא היה מודע להכחשת השואה של ויליאמסון,[9] והוותיקן התנער ממנו. בפרשה התערבה גם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, שדרשה מהאפיפיור הבהרות וטענה שהחלטת הוותיקן "יוצרת רושם שהכחשת השואה אפשרית", ולבסוף דובר האפיפיור סיפק את ההבהרות.[10]

דרשות וגינויים

בדרשה ביולי 2005 גינה את הפיגועים בלונדון ואת הפיגועים בשארם א-שייח, אך נמנע מלגנות את הפיגועים בישראל. משרד החוץ הגיש מחאה. דברים אלו עוררו מחלוקת חריפה אחרי תקופה שבה היחסים בין ישראל לוותיקן היו תקינים. המחלוקת יושבה אחר זמן קצר וראש הממשלה שרון שלח לאפיפיור מכתב שבו כינה אותו "ידיד ישראל". בכיר בוותיקן צוטט כאומר כי "שני הצדדים עשו טעויות".[11] בינתיים עורר רושם ביקורו של בנדיקטוס בבית כנסת בגרמניה.

ב-12 בספטמבר 2006, בהרצאה שנשא האפיפיור באוניברסיטת רגנסבורג, הוא התייחס לאלימות בשם הדת והביא דוגמה מההשלכות שהיו להמרת הדת בכוח של העמים שנכבשו על ידי האסלאם. הוא אמר שלא הכח והאלימות הם אלה שיפתחו את לבו של מאמין אלא מילים משכנעות. כדי להסביר את עמדותיו, האפיפיור ציטט מדברי הקיסר הביזנטי בן המאה ה-14 מנואל השני: "הראו לי מה החידושים שהביא מוחמד. אתם תמצאו רק דברים רעים ובלתי אנושיים, כמו הציווי שלו להפיץ את האסלאם בחרב על פי האמונה". עוד ציין האפיפיור, כי האלימות "עומדת בסתירה לרצון האל" וקרא ל"דיאלוג אמיתי ודחוף בין התרבויות". דבריו זכו לגינויים מצד מנהיגים מוסלמיים, ועוררו הפגנות ואף התקפות אלימות על כנסיות באזורים מוסלמיים. כעבור יום אחד פרסם הוותיקן הודעה מטעם האפיפיור שבה הוא מביע צער על כך שדבריו הובנו כפגיעה במוסלמים, ומבהיר כי הוא רוחש כבוד לדת האסלאם ומקווה שתובן "הרוח האמיתית" של דבריו.

האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ביקר באושוויץ ב-2006. ביקורו הראשון כאפיפיור, והשלישי שלו במקום. בנאומו אמר: "לדבר במקום זה של אימה, מקום בו התבצעו פשעים חסרי תקדים נגד אלוהים ואדם, כמעט בלתי אפשרי, וזה קשה במיוחד לנוצרי, לאפיפיור מגרמניה". "במקום כזה המילים נעתקות, בסופו של דבר נשאר רק שקט מאיים. שקט שהוא בעצם בכי אמיתי לאלוהים - אלוהים, למה שתקת? איך אפשרת לזוועות האלו להתרחש? איפה היה אלוהים באותם ימים? איך הוא הרשה לטבח כזה להתרחש?". "השקט שלנו מעורר תחינה למחילה ולהתפייסות. תפילה לאלוהים שדבר כזה לא יתרחש שוב".[12]

בנדיקטוס ביקר בישראל וברשות הפלסטינית בין ה-11 במאי ל-15 במאי 2009, בביקור זה נמתחה עליו ביקורת.[13]

ב-17 בינואר 2010 ביקר לראשונה בנדיקטוס השישה עשר בבית הכנסת הראשי של רומא, ביקור שעורר מחלוקת רבה בקרב רבני הקהילה ברומא. זוהי הפעם השנייה שבה חוצה אפיפיור את נהר הטיבר ומבקר בבית הכנסת ברומא. הביקור הראשון בבית הכנסת ברומא, נערך בשנת 1983, אז התקבל האפיפיור יוחנן פאולוס השני בחמימות רבה על ידי הרב אליהו טואף רבה הראשי של רומא.

התפטרותו

ב-11 בפברואר 2013 הודיע הוותיקן כי עקב גילו המבוגר ומצבו הבריאותי של בנדיקטוס השישה עשר הוא יפרוש מתפקידו ב-28 בפברואר 2013.[14] זוהי פרישה ראשונה של אפיפיור כלשהו זה 600 שנה, מאז התפטרותו של האפיפיור גרגוריוס השנים עשר ב-1415. בתחילת אותו חודש התקבלה בוותיקן הודעה מאחת מממשלות אירופה לפיה יש כוונה להוציא נגד בנדיקטוס השישה עשר צו מעצר בחשד להסתרת מידע על מקרים של ניצול מיני שביצעו כמרים ברחבי העולם או מקרים בהם הסתירו כמרים מידע על ניצול מיני של ילדים על ידי חברי קהילתם.[15]

ב-28 בפברואר 2013 נכנסה התפטרותו של בנדיקטוס השישה עשר לתוקף והוא הפך ל"אפיפיור אמריטוס".[16] לאחר הפרישה הוא עבר להתגורר במנזר "Mater Ecclesiae" הנמצא בתחום קריית הוותיקן. ב-13 במרץ 2013 נבחר חורחה מריו ברגוליו כמחליפו של בנדיקטוס השישה עשר.

ספריו

בנדיקטוס השישה עשר חיבר ספרים רבים שעוסקים בתאולוגיה ובהיסטוריה של הדת הנוצרית. רבים מספרים אלה תורגמו לאנגלית.[17] במיוחד התפרסמה עבודתו בת השלושה כרכים על ישו הנוצרי שפורסמה תחת הכותרת Jesus of Nazareth ("ישו מנצרת"[18]), ושכולם ראו אור בין השנים 2007–2012.

סמלו

ככל אפיפיור, גם בנדיקטוס השישה עשר החזיק בסמל, שהיה מבוסס על סמלו כקרדינל.[19] הסמל עוצב על ידי קרדינל אנדראה קורדרו לנצה די מונטצמולו שהיה כומר ראשי בבזיליקת פאולוס הקדוש מחוץ לחומות בשנים 2005–2009. שלא כמקובל, הושמט הכתר האפיפיורי מהסמל ובמקומו נמצאת בראש הסמל מצנפת אפיפיורית שהיא פשוטה יותר. המצנפת מעוטרת בשלושה פסי זהב המדמים את הכתר האפיפיורי, ומשתלשלים ממנה שתי רצועות אדומות המסתיימות בציצת זהב. המגן מחולק לשלושה חלקים כדוגמת מעטה: החלק הימני הוא שדה זהב שבו מוטען ראש מורי עם כתר וצווארון אדומים. החלק השמאלי גם הוא שדה זהב שבו מוטען דב צועד ועל גבו משא אדום קשור בחוטים שחורים. ראש המורי והדב הם סמלים הרלדיים שקשורים לעיר פרייזינג, שם שימש ארכיבישוף. החלק האמצעי הוא שדה אדום ובו צדפה בזהב. הצדפה היא סמלו של אוגוסטינוס, עליו כתב בנדיקטוס את עבודת הדוקטורט שלו. מאחורי המגן מוצגים שני המפתחות המופיעים בסמל קריית הוותיקן המייצגים את המפתחות לגן עדן. תחת המגן מוצב פליום לבן ועליו שלושה צלבים אדומים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ניצן הורוביץ, בנדיקטוס? לא תודה, באתר ynet, 10 במאי 2009
  2. ^ ynet, בנדיקטוס ה-16: האפיפיור הציל יהודים בשואה, באתר ynet, 19 בספטמבר 2008
    סוכנויות הידיעות, יהודי צרפת: לא להפוך את פיוס ה-12 לקדוש, באתר nrg‏, 17 באוקטובר 2008
  3. ^ סוכנויות הידיעות, הוותיקן דורש מיד ושם: "מחקו כיתוב פוגעני", באתר nrg‏, 18 באוקטובר 2008
  4. ^ סוכנויות הידיעות, הוותיקן סירב להציג מסמכים על פיוס ה-12, באתר nrg‏, 30 באוקטובר 2008
  5. ^ סוכנויות הידיעות, האפיפיור קבע: היהודים לא אשמים במותו של ישו, באתר ynet, 2 במרץ 2011
  6. ^ יוסי בר, רומא, הבישוף מכחיש השואה הושב אל חיק הכנסייה, באתר nrg‏, 24 בינואר 2009
    רויטרס, קרדינל: השבת הבישוף מכחיש השואה - טעות, באתר ynet, 3 בפברואר 2009
    סוכנויות הידיעות, סערת הבישוף: יהודים נפגשו עם בכיר בוותיקן, באתר nrg‏, 9 בפברואר 2009
    אמיר שילה‏, למה פרש האפיפיור? בין תככי הוותיקן לזהות היורש, באתר וואלה! NEWS‏, 11 בפברואר 2013
  7. ^ סוכנויות הידיעות, הבישוף מכחיש השואה: מתנצל שגרמתי בעיות, באתר nrg‏, 30 בינואר 2009
  8. ^ סוכנויות הידיעות, האפיפיור מנסה לרפא את יחסיו עם היהודים, באתר nrg‏, 28 בינואר 2009
    סוכנויות הידיעות, האפיפיור ליהודים: לא נקבל כל הכחשת שואה, באתר nrg‏, 12 בפברואר 2009
  9. ^ סוכנויות הידיעות, האפיפיור: היו טעויות בפרשת מכחיש השואה, באתר nrg‏, 12 במרץ 2009
  10. ^ אלדד בק, הקנצלרית: מרקל, ישראל והיהודים, עמ' 322
  11. ^ רונן בודוני וסוכנויות הידיעות, שרון לאפיפיור: אתה ידיד אמת של ישראל, באתר ynet, 26 באוגוסט 2005
  12. ^ סוכנויות הידיעות, האפיפיור באושוויץ: "אלוהים, למה שתקת?", באתר ynet, 28 במאי 2006
  13. ^ אביעד גליקמן, יד ושם: אכזבה מהאפיפיור - "איפה הבעת הצער?", באתר ynet, 11 במאי 2009
  14. ^ ההודעה באתר הוותיקן (באנגלית)
  15. ^ ידיעה בנושא באתר בריטי וכן סיכום של מספר ידיעות בנושא
  16. ^ תמה כהונת האפיפיור - בנדיקטוס ה-16 עזב את הוותיקאן והבטיח: אציית ליורשי, אהיה צליין פשוט, באתר הארץ, 28 בפברואר 2013
  17. ^ ביבליוגרפיה מקיפה של ספריו וכתביו אפשר למצוא בוויקיפדיה אנגלית ערך: Pope Benedict XVI bibliography
  18. ^ כרך א: Jesus of Nazareth, כרך ב: Jesus of Nazareth: Holy Week, כרך ג: Jesus of Nazareth: The Infancy Narratives
  19. ^ הסמל באתר הוותיקן
הקודם:
יוחנן פאולוס השני
אפיפיור
(רשימת האפיפיורים)
הבא:
פרנציסקוס
11 במאי

יש עוד 234 ימים. יום זה הוא היום ה129 בשנה ובשנה מעוברת הוא היום ה130.

16 באפריל

16 באפריל הוא היום ה-106 בשנה (107 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 259 ימים.

2008 בארצות הברית

2008 בארצות הברית הייתה השנה בה חגגה ארצות הברית 232 שנה מיום היווסדה.

ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל

בשנת 2009 ביקר האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בישראל, והיה בכך לאפיפיור השלישי המבקר במדינה. מסעו של האפיפיור באזור כלל גם ביקור בירדן וברשות הפלסטינית. האפיפיור החל בביקור בירדן ב-8 במאי 2009, הגיע לישראל ב-11 במאי 2009, ועזב לרומא ב-15 במאי 2009.

בין היתר נפגש האפיפיור עם נשיא מדינת ישראל שמעון פרס, הוא ביקר ביד ושם, בכותל המערבי, בכיפת הסלע ובכנסיית הקבר, וקיים מיסות בירושלים ובהר הקפיצה בנצרת. האפיפיור הקדיש יום אחד לביקור בבית לחם ולפגישה עם יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס.

ביקורו של האפיפיור הוגדר רשמית כ"מסע צליינות לארץ הקודש" (Pilgrimage to the Holy Land), וזאת בשונה מיתר ביקוריו ברחבי העולם, המוגדרים כמסעות שליחות (Apostolic Voyages). האפיפיור נפגש עם בכירי הכנסיות הסרות למרות הוותיקן, עם בכירים מכנסיות אחרות ועם מנהיגים דתיים יהודים ומוסלמים. כראש מדינת הוותיקן הוא התקבל על פי כל כללי הטקס ונפגש עם ראשי המדינות שבהן ביקר.

האפיפיורים האחרים שביקרו עד כה בישראל הם פאולוס השישי בשנת 1964, יוחנן פאולוס השני בשנת 2000, ופרנציסקוס בשנת 2014.

ביקורי אפיפיורים בישראל

מאז הקמתה של מדינת ישראל ביקרו במדינה ארבעה אפיפיורים. הביקור הראשון נערך בשנת 1964 על ידי האפיפיור פאולוס השישי. הביקור הרביעי התקיים במאי 2014.

בנדיקטוס

בנדיקטוּס (מלטינית: Benedictus) הוא שם שפירושו "מבורך".

האם התכוונתם ל...

הבמוס פאפאם

"הַבֶּמוּס פּאפּאם" (בלטינית: Habemus Papam ‏–‏ "יש לנו אפיפיור") היא ההכרזה המסורתית בלטינית, הניתנת מפיו של החשמן הבכיר עם בחירתו של אפיפיור חדש עם סיום הקונקלווה. ההכרזה נעשית ממרפסת בזיליקת פטרוס הקדוש בקריית הוותיקן, ולאחריה מוצג האפיפיור בפני הקהל ומעניק לו את ברכת "אוּרבִּי אֶט אוֹרבִּי" (Urbi et Orbi) ‏–‏ "לעיר (רומא) ולעולם".

הר הקפיצה

הר הקפיצה (בערבית: جبل القفزة), הנקרא גם הר קדומים, הוא הר בהרי נצרת המתנשא לגובה של 397 מטר מעל פני הים. הר הקפיצה שוכן בדרומה של העיר נצרת, והוא משקיף דרומה אל עמק יזרעאל ומזרחה אל הר תבור. מקור הכינוי להר במסורת המייחסת לישו קפיצה מההר אל העמק עת נמלט ממבקשי נפשו. מקורו של השם הר קדומים, הוא ככל הנראה בשמו של נחל קישון הזורם למרגלותיו בעמק יזרעאל, והמוזכר בדברי דבורה הנביאה: "נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון" (שופטים, ה' כ"א).

יוחנן פאולוס השני

יוחנן פאולוס השני (בלטינית: Ioannes Paulus II;‏ 18 במאי 1920 – 2 באפריל 2005), נולד בשם קרול יוּזף ווֹיטילה (בפולנית: Karol Józef Wojtyła להאזנה (מידע • עזרה)) בוודוביצה שבפולין. ב-16 באוקטובר 1978 נבחר לתפקיד האפיפיור, בישוף העיר רומא וראש הכנסייה הקתולית.

יוחנן פאולוס השני היה האפיפיור הראשון זה כ-400 שנה שאינו ממוצא איטלקי, והאפיפיור הראשון ממוצא סלאבי.

תקופת כהונתו הייתה השנייה באורכה (אחרי פיוס התשיעי), והיוותה ניגוד לכהונתו של קודמו, יוחנן פאולוס הראשון, אשר כיהן רק 33 ימים (ולזכרו בחר יוחנן פאולוס השני את שמו הרשמי). שניהם נקראים על שם שני קודמיהם, יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי.

בתקופתו של יוחנן פאולוס כונן הוותיקן קשרים עם מדינת ישראל, בשנת 2000 ערך האפיפיור מסע היסטורי לארץ. יחסיו עם העולם היהודי היו טובים במידה חסרת תקדים. נמל התעופה הבינלאומי בקרקוב אשר בפולין נקרא על שמו.

יחסי איראן–הוותיקן

יחסי איראן–הוותיקן הם היחסים הדיפלומטיים המתקיימים בין הרפובליקה האסלאמית של איראן למדינת הוותיקן.

המגעים הראשונים בין מדינת האפיפיור לבין ממלכת פרס החלו כבר בתקופת שלטונו של עבאס שאה הראשון אשר שלח שליחים אל האפיפיור. הוותיקן מקיים יחסים רשמיים עם איראן מאז 1954, ויחסים אלו נשמרו גם לאחר המהפכה האיראנית. ב-1979 שלח האפיפיור פיוס השנים עשר שליח כדי לסייע בפתרון משבר בני הערובה באיראן. כיום מחזיקה איראן שגרירות בוותיקן. היחסים בין שתי המדינות נחשבים לחמים למדי חרף העובדה שאיראן היא רפובליקה אסלאמית-שיעית, מאידך - כיוון שתי הישויות הן ישויות בהן לדת יש מעמד עליון, יש ביניהן שותפות ברמה האידאולוגית. יש אף המוצאים הקבלות בין הפילוג השיעי-סוני באסלאם לפילוג הקתולי-פרוטסטנטי בנצרות.ב-2008 הצהיר מחמוד אחמדינז'אד שהוותיקן הוא "כוח חיובי לצדק ולשלום". באוקטובר 2010 פנה אחמדינז'אד לאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר, והצהיר שהנוצרים והמוסלמים צריכים לפעול יחדיו כדי להיאבק בחילוניות והחומריות בעולם. באותה הזדמנות, שיבח אחמדינז'אד את האפיפיור על כך שביקר כומר אמריקאי שאיים לשרוף את הקוראן. בנובמבר של אותה שנה האפיפיור שלח מכתב תשובה בו המליץ על הקמתה של ועדה איראנית-אפוסטולית משותפת על מנת להסדיר את מעמדה של הכנסייה הקתולית באיראן.

יחסי הוותיקן–הממלכה המאוחדת

יחסי הכס הקדוש–בריטניה הם יחסי החוץ בין הכס הקדוש לבין הממלכה המאוחדת.

יחסי הוותיקן–ערב הסעודית

יחסים בין הממלכה הערבית הסעודית לבין הוותיקן אינם קיימים באופן רשמי, עם זאת, נערכו מפעם לפעם פגישות בין מנהיגים סעודים לבין מנהיגים מצמרת הכנסייה הקתולית על מנת לדון בנושאי דת ולארגן דיאלוגים ביו דתות.

בחודש נובמבר 2007 ביקר עבדאללה, מלך ערב הסעודית בוותיקן ושם קץ ל-1,400 שנות עוינות בין מנהיגים מוסלמים סונים מתונים לבין מנהיגים נוצרים קתולים.במאה ה-7 לספירה הוצע רעיון של בניית כנסייה בערב הסעודית אך האימפריה המוסלמית דחתה אותו על הסף.

ישנו מספר רב של עובדים זרים בערב הסעודית המזדהים כנוצרים וצריכים לנסוע שעות רבות ביום לאיחוד האמירויות הערביות או לירדן כדי למצוא כנסייה המסונפת לכנסייה הקתולית. העובדים צריכים לנסוע רחוק כל כך עקב חוק בערב הסעודית שקובע שאסור פולחן לדתות אחרות מלבד האסלאם על אדמה סעודית. הדיונים על הנושא שנערכו עד כה התמקדו בטיפול הוגן לעובדים אלה. האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר הביע תקווה בינואר 2011 שהעובדים ימצאו מקום להתפלל בו בתוך ערב הסעודית והנצרות הקתולית תיכנס לערב הסעודית.

יחסי הוותיקן–רוסיה

בין הפדרציה הרוסית ומדינת קריית הוותיקן מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים. לרוסיה יש נציגות דיפלומטית בוותיקן ולוותיקן יש נציגות דיפלומטית ולרוסיה יש נציג קבוע האמון על קריית הוותיקן אשר מקומו ברומא, בירת איטליה. נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב הורה על הקמת יחסים דיפלומטיים מלאים בין רוסיה לבין הוותיקן בעקבות פגישה עם האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר בדצמבר 2009. בדומה לרוב יחסי החוץ של הוותיקן, טיב היחסים בין שתי המדינות בא לידי ביטוי באמצעות הקשר הדתי.

מנואל השני, קיסר האימפריה הביזנטית

מֲנוּאֶל השני פלאיולוגוס (ביוונית: Μανουήλ Β΄ Παλαιολόγος בשפות ארופאיות נקרא עמנואל השני)‏ (27 ביוני 1350 - 21 ביולי 1425) היה קיסר ביזנטיון מ-1391 ועד למותו בשנת 1425.

מרסל לפבר

מרסל פרנסואה מרי ז'וזף לפבר (בצרפתית: Marcel François Marie Joseph Lefebvre‏; 29 בנובמבר 1905 - 25 במרץ 1991) היה ארכיבישוף רומי קתולי ואחד ממובילי השמרנים הקיצוניים בכנסייה שהתנגדו להחלטות ועידת הוותיקן השנייה. הוא עמד בראש אגודת הקדוש פיוס העשירי, שהוא ויתר חבריה גינו את עמדות הוותיקן החדשות – שקראו למודרניזציה ופתיחות בכנסייה, כולל דיאלוג בין הכנסייה הקתולית והנצרות האורתודוקסית והפרוטסטנטית וביטול האשמת היהודים ברצח ישו – ככפירה. לבפר הכריז על האפיפיורים יוחנן העשרים ושלושה ופאולוס השישי ועל ממשיכיהם מאז כעל אנטי-אפיפיורים ודרש לבטל את החלטות הוועידה, לשוב ולערוך את המיסה בשפה הלטינית בלבד, להחזיר את החלקים מהנוסחים הליטורגיים הכוללים תביעה אל היהודים להתנצר ועוד. הוא וסיעתו הוקעו ונודו על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני ב-1988 במה שזכה לכינוי "הסכיזמה (קרע) הלבפריאנית", לאחר שהוא הסמיך ארבעה בישופים חדשים על דעת עצמו. עם זאת, בינואר 2009 הסיר האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר את החרם על הארבעה, לרבות הבישוף מכחיש השואה ריצ'רד ויליאמסון. אחד מתומכיה המפורסים של אגודת פיוס העשירי הוא כוכב הקולנוע מל גיבסון.

נצרת

נָצְרַת או נָצֶרֶת (ערבית أَلنَّاصِرَة, תעתיק מדויק: אלנָּאצִרַה, תעתיק חופשי: א-נָּאסִירַה; לטינית Nazara) היא עיר עתיקה במחוז הצפון בישראל, וכיום היא העיר הערבית הגדולה בישראל.

בסוף שנת 2016 התגוררו בעיר כ-78,000 איש, רובם ככולם ערבים, כ-70% מהם מוסלמים ויתרתם נוצרים. נצרת היא מרכז כלכלי, פוליטי, תקשורתי ותרבותי ראשון במעלה בקרב ערביי ישראל, והיא סמן חשוב להלך הרוח במגזר הערבי בישראל.

מדי שנה מהווים אירועי יום האדמה והפגנות האחד במאי תזכורת לעובדה זו, וחלק ניכר מאירועי אוקטובר 2000 התחולל בעיר.

אזור נצרת היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במערת קדומים על הר הקפיצה שבדרום העיר.

בתקופת בית שני התקיים בנצרת יישוב קטן, ועד לתקופה הביזנטית היא הייתה עיר יהודית. עם הכיבוש הצלבני עלתה חשיבותה של העיר, היא הייתה לבירת דיוקסיה קתולית וקמו בה כנסיות. לאחר מכן ידעה העיר עליות ומורדות, וזכתה לתקופת שגשוג של ממש רק במהלך המאה ה-19, כאשר מעצמות אירופה החלו מגלות בה עניין. בתקופה זו ובמהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 הוקמו בעיר כנסיות, מנזרים ומוסדות חינוך ובריאות רבים.

לפי הברית החדשה התגוררו מריה, אם ישו ובעלה יוסף הקדוש בנצרת, בה ניתנה הבשורה ובה הגיע ישו לבגרות. מסיבה זו שוכנים בעיר מספר אתרים קדושים לנצרות, שבראשם אתרים המזוהים עם הבשורה. העיר היא יעד פופולרי לביקור צליינים.

שלושה אפיפיורים פקדו אותה - פאולוס השישי ב-5 בינואר 1964, יוחנן פאולוס השני בחג הבשורה ב-25 במרץ 2000, והאפיפיור בנדיקטוס השישה עשר ערך בה מיסה המונית ופקד את בזיליקת הבשורה ב-14 במאי 2009.

מספר ערים ברחבי העולם קרויות נצרת על שמה של העיר.

סנטה מריה דל אנימה

סנטה מריה דל אנימה (Santa Maria dell'Anima), בעברית מרים הקדושה של הנפשות, היא הכנסייה הלאומית של דוברי הגרמנית הקתולים ברומא (הסמל עם הנשרים התלוי על התקרה מעל למזבח מראה שהכנסייה גרמנית). כנסיית הרנסאנס נמצאת במרכז העיר רומא בסמוך לכיכר נבונה.

האפיפיור "הגרמני" אדריאנוס השישי קבור בכנסייה. הפסל על מצבתו מראה את האפיפיור שוכב ופניו מלאות יאוש. האפיפיור הגרמני היחיד עד לבחירת בנדיקטוס השישה עשר לא צלח בתוכניותיו הרבות להעביר רפורמות בכנסייה הקתולית. אויביו ברומא היו רבים ויש הסבורים שהוא הורעל.

השם של הכנסייה בא מהציור על החזית, בו רואים את מרים עם שתי נפשות.

בשורש שימשה הכנסייה מעון לעולי הרגל הגרמנים שבאו לרומא במאה ה-14. למעון נוספה כנסייה בין השנים 1431 ו-1433.

בשנת 1523 הושלם שיפוץ המעון והכנסייה שנוהל על ידי יוהנס בורקרד.

הכנסייה שימשה מקום קבורה לאישים גרמנים שגרו ברומא או שעלו לרגל לעיר. מצבת קברו של הקרדינל שינר נבזזה ב-1527.

פופמוביל

פופמוביל (בלטינית: Papocinetum) הוא שם לא רשמי לסדרה של מכוניות מיוחדות לשימוש האפיפיור בהופעותיו הפומביות. המכוניות תוכננו כך שהאפיפיור ייראה היטב כאשר הוא מברך קהל רב בעת נסיעותיו.

קיימים סוגים שונים של מכוניות פופמוביל, חלקם פתוחים, וחלקם מכוסים זכוכית משוריינת להגנת האפיפיור. בחלקם האפיפיור יושב ובחלקם תוכננו לעמידה בעת הנסיעה. לכל נסיעה נבחרת מכונית המתאימה לרמת הביטחון הנדרשת, למרחק הנסיעה ולמהירות. לוחית הרישוי של מכוניות הפופמוביל מסומנות "SCV 1‏". SCV הם ראשי תיבות באיטלקית של מדינת הוותיקן Stato della Città del Vaticano.

צ'נסטוחובה

צֶ'נסטוֹחוֹבה (לעיתים צ'נסטוחוב; ביידיש: טשענסטאָכאָוו; בפולנית: Częstochowa, אלפבית פונטי בינלאומי: [ʧε̃stɔ'xɔva], להאזנה (מידע • עזרה); בצ'כית: Čenstochová; בגרמנית: Tschenstochau) היא עיר בדרום מערב פולין, על גדות נהר ורטה, בעלת אוכלוסייה של 240,027 תושבים נכון לשנת 2009, בעיר התקיימה לפני מלחמת העולם השנייה קהילה יהודית גדולה שמרבית חבריה נספו בתקופת השואה. בזמן השואה פעלה בגטו שהוקם בעיר מחתרת יהודית שעמדה מאחורי מספר אירועי התנגדות בזמן גירושים להשמדה.

צ'נסטוחובה מקודשת לפולנים הקתולים ומהווה מוקד עלייה לרגל בעיקר בגלל האיקונין המדונה השחורה מצ'נסטוחובה. גם אפיפיורים עלו לרגל אליה, ואחרון עשה זאת בנדיקטוס השישה עשר במאי 2006.

העיר היא מרכז לתעשיית מתכת, טקסטיל ונייר והיא משמשת כמושב הגמון. במקום יש מנזר מפורסם מהמאה ה-14 בשם "יאסנה גורה" Jasna Góra ובו מוחזק האיקונין הנודע.

בהיסטוריה של פולין חרוטים תולדות המצור ששמו השוודים על צ'נסטוחובה בשנים 1655 ו-1705. המצור וגבורת המגינים תוארו בספריו של הנריק סנקביץ'.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.