בן ציון רוזנפלד

בן ציון רוזנפלד הוא פרופסור אמריטוס לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן המומחה בתקופת המשנה והתלמוד. לשעבר ראש המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

בן ציון רוזנפלד

ביוגרפיה

למד בישיבת בני עקיבא בכפר הראה בין השנים 19621965.

לאחר מכן למד בישיבת ההסדר בכרם ביבנה בין השנים 19651970. אחר כך למד בכולל אברכים של ישיבת מרכז הרב, בסניף אבן שמואל בין השנים 19701971.

סיים לימודי תואר ראשון בשנת 1974, ובמקביל בין השנים 19731977 למד במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן, במהלך שנים אלו הוסמך לרבנות.

בשנת 1977 סיים לימודי תואר שני ובשנת 1982 סיים לימודי ד"ר באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית פרופ' משה בר אודות רבי יהושע בן לוי, תולדותיו ופועלו הציבורי.

במהלך השנים לימד הלכה, תנ"ך, מחשבת ישראל ותולדות ארץ ישראל במקומות רבים. תחילה בתיכון הקיבוץ הדתי ביבנה, לאחר מכן ב"תיכון בליך" ברמת גן.

לאחר מכן לימד חמש שנים באולפנת אמנה לבנות כפר סבא בין השנים 19741978. אחר כך כיהן כמפקח כולל על בתי הספר העל יסודיים במחוז המרכז של משרד החינוך ומרצה במחלקה לתורה שבעל פה במכללת אורות ישראל.

בין השנים 19861995 שימש ראש “המרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה", המשותף לאוניברסיטת בר- אילן וליד יצחק בן צבי. באותן שנים היה חבר בוועדה המורחבת של הנהלת יד בן-צבי. במסגרת פעילות זו עסק בתחומי מנהל, ארגון ומחקר אקדמי של המרכז. וכן כיהן כחבר בוועדות אקדמיות ובוועדות ממשלתיות וציבוריות רבות.

בין השנים 19871994 כיהן באוניברסיטת בר-אילן כראש הוועדה לקשרים עם בתי הספר העל יסודיים, מטעם הסנט. הוועדה הביאה בני נוער רבים ללימוד קורסים אקדמיים באוניברסיטה. בשל ריבוי התלמידים במסגרת זו, נוסף באמצע כהונתו זאב שוורץ כמנהל לא אקדמי לוועדה, בתקן שלם. התוכנית שיתפה פעולה עם המיזם של פרופסור צבי ארד ופרופסור ברנארד פינצ'וק ללימודי מתמטיקה אקדמיים עבור תלמידי תיכון מצטיינים, מיזם שהוביל להקמת המרכז הישראלי לקידום מדעי המתמטיקה ולתוכנית תואר ראשון מובנית במתמטיקה לתלמידי תיכון, באוניברסיטת בר-אילן.

מרצה וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת תלפיות בין השנים 19982002 ובישיבת ההסדר בקרני שומרון בין השנים 19952011, בתוכנית ההוראה וב-B. E.D.

כיהן כראש המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן בשנים 20072011.

מאז 1978 ועד היום מכהן כמרצה במדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן.

מנחה עבודות דוקטורט ותואר שני בעיקר באוניברסיטת בר-אילן.

בנוסף מכהן כיו"ר הוועדה האקדמית של מקצוע ההיסטוריה בחמ"ד במשרד החינוך.

מתגורר כיום ברמת גן ומשמש הרב של קהילת "מניין צעירים הרא"ה" בעיר. רוזנפלד אב לחמישה ילדים ביניהם רב היישוב חפץ חיים והרב יאיר רוזנפלד רב קיבוץ עין הנציב לשעבר. סבא לנכדים.

התמחותו

עיקר התמחותו והמחקרים שעשה הם אודות תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד, וכן בתולדות היהודים בארצות אגן הים התיכון הרומי והביזנטי, וכן בחקר היחסים בין היהודים לתרבויות העולם הרומי-ביזנטי. בנוסף, המחקרים כוללים היבטים אנושיים, משפטיים, סביבתיים ואקולוגיים.

חיבוריו

  • מבוא לתלמוד הירושלמי, האוניברסיטה הפתוחה, במסגרת הסדרה: מבוא לתורה שבעל פה, תל אביב, 1991, 140 עמודים.
  • לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד, יד בן- צבי: ירושלים 1997, 261 עמודים.
  • Markets and Marketing in Roman Palestine, In collaboration with J. Menirav, Brill: Leiden-Boston: Brill, 2005, 280 pp.
  • Torah Centers and Rabbinic Activity in Roman Palestine, 70-400 CE, Leiden-Boston: Brill 2011, 320 pp.
  • רבי יהושע בן לוי: תולדותיו ופעלו הציבורי, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ב.
  • ערך והוציא לאור את הספר 'האשה וחינוכה' בשנת תש"מ, בהוצאת אולפנת אמנה כפר סבא.

קישורים חיצוניים

אבו עוביידה בן אל-ג'ראח

אַבּוּ עֻבַּיְדַה עַאמִר בְּן עַבְּד אללַּהּ בְּן אלְ-גַ'רַּאח (בערבית: أبو عبيدة عامر بن عبدالله بن الجراح; 583–639) היה אחד מעשרת מלוויו הראשונים של מוחמד שלהם הובטח גן עדן. שמו מוזכר בכתבים אסלאמיים קדומים. לאחר מותו של הנביא שימש אבו עוביידה מפקד צבאי, איש אמונו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב, והוא נשא בתואר מגן האומה (أمين الأمة; אמין אל-אומה).

בית שערים

בית שערים הוא אתר ארכאולוגי הכולל נקרופוליס השוכן בגליל התחתון. במקום התקיים יישוב יהודי חשוב בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד. שיא פריחת היישוב הייתה בין המאות ה-2 וה-4 לספירה, עת שהתה בו הסנהדרין בראשותו של רבי יהודה הנשיא. האתר הוכרז כגן לאומי.

בית שערים הקדומה ממוקמת על גבעת שייח' אבריק ליד קריית טבעון של ימינו. הגבעה נמצאת על אחת מהשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון וניתן להשקיף ממנה על עמק יזרעאל מדרום-מזרח ועל הר הכרמל ממערב.

ב-5 ביולי 2015 הוכרז בית שערים כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

גשמי

גשמי הייתה עיירה יהודית בבשן, הנזכרת במקורות חז"ל ובכתובת רחוב כאחד היישובים בתחום נווה, שקיבל בעבר פטור ממצוות התלויות בארץ, אך לאחר מכן, נאסר (דהיינו - חויב במצוות).

בתוספתא נזכרת העיירה כך: "עיירות המותרות בתחום ניוי ונאסרו, כגון ציר וצייר וגשמי וזיזיון ויגרי טב ודנב חורבתא וכרכא דבית חרב". בנוסף, נזכרת העיירה בהקשר זה גם בתלמוד הירושלמי, וכן בשורה 11 בכתובת רחוב.

ההסבר המוצע להחלת ההלכות המיוחדות על 8 העיירות בתחום נווה הוא שאמנם האזור נחשב מבחינה הלכתית בתחומי ארץ ישראל, אך כלל בתוכו אוכלוסייה נכרית רבה, אשר בהתאם לממדיה המשתנים, נקבעו מעת לעת הקלות שונות ליהודי האזור עובדי האדמה. היישוב הקדום מזוהה כיום עם העיירה הסורית ג'אסם, השוכנת מספר קילומטרים מצפון לעיירה נווא, ובסמיכות יחסית לגבול ישראל.

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל

הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התרחש במאה השביעית, לאחר שכוח חדש הופיע על במת ההיסטוריה של המזרח התיכון: דת האסלאם. לאחר התבססות בחצי האי ערב פנו יורשיו של הנביא מוחמד, הידועים בשם "ראשידון", נגד האימפריה הביזנטית ויריבתה הוותיקה האימפריה הסאסאנית. במהלך המחצית השנייה של המאה ה-7 כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט בסדרת מהלומות מהירות, חדרו לאסיה הקטנה ויצרו את האימפריה המוסלמית.

הצבאות המוסלמים בחרו את ארץ ישראל כאזור העימות עם צבא האימפריה הביזנטית והחל משנת 630 פשטו גדודים ערבים-מוסלמים על אזורי הספר והתנגשו עם חיל המצב הביזנטי. כישלונות ראשונים לא ריפו את ידי הפולשים והצלחות מקומיות הגבירו את נחישותם. סדרת קרבות, ששיאה הגיע בניצחון מכריע בקרב הירמוך, הביאה להתמוטטות המערך הביזנטי, לכיבוש כל ארץ ישראל ולפתיחת השערים לכיבוש מצרים מדרום וארמניה מצפון.

היכולת של האימפריה והמערכת הצבאית הביזנטית לעצור את הפלישה הייתה מוגבלת ביותר ולא זכתה לתמיכה של האוכלוסייה המקומית, לפיכך התמוטט מערך ההגנה הביזנטי בקלות יחסית ואפשר לצבאות מוסלמים להשתלט על סוריה ועל ארץ-ישראל.המקורות הערביים הקדומים חלוקים ביניהם על פרטים רבים הנוגעים לסדרת הקרבות ומהלך כיבוש הלבנט על ידי הצבאות המוסלמיים, התאריכים, הנפשות הפועלות ומקומם המקורב של האירועים משתנים ממקור למקור. ההיסטוריה המבולבלת והמעורפלת נתגבשה בכרוניקות שנתחברו במרוצת המאה התשיעית על בסיס סיפורים שמקורם במחצית השנייה של המאה השמינית - כחמישה דורות לאחר המאורעות עצמם. במשך הזמן הארוך הזה נתערבבו מסורות אלו באלו, פרטים נשכחו ואת מקומם תפסו סיפורי גבורה מן הרפרטואר הרומנטי של מלחמות השבטים הערביים.

זיזיון

זיזיון (גם: זיזין) הייתה עיירה יהודית בבשן, הנזכרת במקורות חז"ל ובכתובת רחוב כאחד היישובים בתחום נווה, שקיבל בעבר פטור ממצוות התלויות בארץ, אך לאחר מכן, נאסר (דהיינו - חויב במצוות).

בתוספתא נזכרת העיירה כך: "עיירות המותרות בתחום ניוי ונאסרו, כגון ציר וצייר וגשמי וזיזיון ויגרי טב ודנב חורבתא וכרכא דבית חרב". בנוסף, נזכרת העיירה בהקשר זה גם בתלמוד הירושלמי, וכן בשורה 11 בכתובת רחוב.

ההסבר המוצע להחלת ההלכות המיוחדות על 8 העיירות בתחום נווה הוא שאמנם האזור נחשב מבחינה הלכתית בתחומי ארץ ישראל, אך כלל בתוכו אוכלוסייה נכרית רבה, אשר בהתאם לממדיה המשתנים, נקבעו מעת לעת הקלות שונות ליהודי האזור עובדי האדמה. היישוב הקדום מזוהה כיום עם הכפר הסורי זיזון, השוכן בסמוך לגבול ירדן, ליד ואדי זיזון המתחבר לירמוך - כ-20 ק"מ דרומית מערבית לנווא, וקרוב ל-20 ק"מ מזרחית למשולש הגבולות סוריה-ירדן-ישראל.

חסא דאשתמוע

חסא דאשתמוע היה אמורא שפעל באשתמוע שבארץ ישראל בסוף המאה השלישית או תחילת המאה הרביעית לספירה. הוא מוזכר פעם אחת בתלמוד הירושלמי בהקשר לביקור של ר' יסא אצלו.

לוד

לוד (לֹד, בערבית: اللد, תעתיק: אל-לִד) היא עיר במחוז המרכז בישראל, ואחת הערים העתיקות בישראל ובעולם.

באוקטובר 2009 כלל ה-World Monuments Fund, מלכ"ר שמושבו בניו יורק, את העיר העתיקה של לוד ברשימה של 93 אתרי מורשת עולמית בסיכון.

נווה (עיר בסוריה)

נווה (בערבית: نوى, תעתיק מדויק: נַוָא) היא עיירה[דרושה הבהרה] בסוריה, בה מתגוררים כ-60,000 בני אדם. העיירה נמצאת בגובה 575 מטר מעל פני הים, בסמיכות לגבול עם ישראל בגולן, וליד הכביש המחבר את קונייטרה עם אזור החורן שבדרום סוריה.

נשיא הסנהדרין

נְשִׂיא הסַנְהֶדְרִין היה אישיות מרכזית שישבה בראש הסנהדרין הגדולה, כשלצידו מכהן אב בית דין. כינוי נוסף לנשיא הסנהדרין היה ראש ישיבה, כאשר חברי הסנהדרין ישבו בעת הדיונים, והוא שימש כראש להם (רמב"ם, משנה תורה סנהדרין א, ג).

רוב נשיאי הסנהדרין הידועים לנו על סמך מגוון מקורות הם מתקופת התנאים; אולם, כדוגמה הרמב"ם בהקדמתו לספרו משנה תורה מביא רשימה של נשיאי סנהדרין שונים. למן הלל הזקן, תפקיד הנשיא עבר בירושה בשושלתו.

קרב הירמוך

קרב הירמוך (בערבית: معركة اليرموك) היה קרב מכריע שנערך בחודש אוגוסט 636, בין צבאה של האימפריה הביזנטית לבין הכוחות המוסלמיים של צבאות הראשידון, ובו גברו המוסלמים על הביזנטים. שמו נגזר מזירת הקרב - בסמוך לנחל הירמוך, על גבול ממלכת ירדן וסוריה של ימינו. היסטוריונים בני זמננו מגדירים קרב זה כאחד המכריעים בהיסטוריה.בעקבות ההפסד בקרב הירמוך, נשבר הצבא הביזנטי ולא יכול היה לעצור את הצבא המוסלמי, שפעל במהירות וביעילות לניצול ההצלחה. תוך כשנתיים כבשו המוסלמים את כל אזור הלבנט, ואף חדרו לאסיה הקטנה. תבוסת הביזנטים הייתה נקודת מפנה בהיסטוריה ארוכת הימים של האימפריה הביזנטית, שאיבדה את שליטתה באגן המזרחי של המזרח התיכון ובמקומות הקדושים לנצרות בארץ הקודש, שהיו מרכז רוחני חשוב של האימפריה. הניצחון המוסלמי היווה את אבן הפינה לבניין האימפריה המוסלמית, שבשיאה שלטה על כל המזרח התיכון ועל צפון אפריקה.

רבי יהושע בן לוי

רבי יהושע בן לוי (בראשי תיבות: ריב"ל, קרוי גם בר ליואי) היה אמורא ארץ-ישראלי בדור הראשון לאמוראים, בראשית המאה השלישית. היה מגדולי הדרשנים וחכמי האגדה. בגמרא מופיעים מאות מאמרים בשמו.

רוזנפלד

רוזנפלד (Rosenfeld) הוא שם משפחה שמקורו בגרמנית ומשמעו שדה ורדים.

האם התכוונתם ל...

תלמוד

תַּלְמוּד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים – חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, בתחילת המאה ה-3. השם "תלמוד" מקורו מזמן התנאים ומשמעו: לימוד, עיון ופירוש. התלמוד נכתב בעיקר כפרשנות לדברי התנאים – כותבי המשניות והברייתות. הגות זו התפתחה במקביל בבבל ובארץ ישראל, דבר שהוביל לכתיבתם של שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. התלמוד הבבלי (הידוע גם בשם הארמי: גמרא) נפוץ יותר מהירושלמי, וחכמי ההלכה בדורות שלאחר כתיבת התלמוד קיבלו לרוב את התלמוד הבבלי לפסיקת הלכה למעשה.התלמוד הבבלי, בהשפעת חכמי ישראל שחיו בתקופות שלאחר כתיבתו – הסבוראים, הגאונים, הראשונים והאחרונים – הפך לספר ההלכתי החשוב ביותר יחד עם המשנה, והוא הספר הנלמד ביותר בישיבות ובקרב תלמידי חכמים.

על התלמוד הבבלי חוברו חיבורים רבים, והוא הספר ההלכתי המצוטט ביותר בספרות ההלכה.

תלמוד בבלי

התלמוד הבבלי הוא חיבור שבו מסוכמת הגותם ההלכתית והאגדית המרכזית של האמוראים - חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה, מתחילת המאה ה-3 ועד לסוף המאה ה-5, בין אלו שהתגוררו בבבל ובין המתגוררים בארץ ישראל. הגות זו נכתבה בעיקרה כפרשנות על דברי דורות קודמים של חכמים, דהיינו על המשנה ועל הברייתות, בצורה של ביאור והרחבה לששת סדרי המשנה.

בנוסף לתוכן האמוראי, מצויים בתלמוד קטעי עריכה וקישור שנכתבו בתקופה מעט מאוחרת יותר בידי עורכים בבליים מדור הסבוראים, שחלק מדבריהם משוקעים בתלמוד עצמו. מלבד המשנה מביא התלמוד גם מובאות תנאיות אחרות, שלא נכנסו לסדרי המשנה, המכונות "ברייתות" - חיצוניות (חלקן מוזכרות גם במדרשי התנאים: מכילתא, ספרא וספרי, בתוספתא ובמקומות אחרים).

שפת התלמוד הבבלי היא שילוב של עברית משנאית (בציטוט המשנה וציטוט דברי אמוראים מוקדמים) וארמית בבלית (בטקסט הפרשני). התלמוד הבבלי הוא בעל היקף גדול, ובמהדורות השגרתיות – שבהן נדפס התלמוד כשאליו מסופחים אוסף של פרשנים ופוסקים שונים – הוא מודפס ב-20 כרכים. החל מהדפסת ש"ס ונציה בשנים 1520–1523, נקבעה "צורת הדף", שקבעה את עיצובם וחלוקתם של דפי התלמוד והמפרשים שלצדם. חלוקה זו נשמרה גם במהדורת וילנא, שהיא הבסיס למהדורות הנפוצות של התלמוד הבבלי עד לימינו. לפי חלוקה זו מצויים בתלמוד הבבלי 2,711 דפים.

תלמוד ירושלמי

התלמוד הירושלמי (נקרא גם תלמוד ארץ ישראל, תלמוד מערבא, תלמוד המערב או הירושלמי) הוא חיבור המפרש את המשנה, מוסיף עליה ומרחיב אותה. ההרחבה בה נוקט הירושלמי ממצעת בין ההרחבה המזערית הקיימת במספר מקומות בתוספתא לבין ההרחבה הארוכה והמפותחת, כפי שהיא בתלמוד הבבלי. הוא כולל בתוכו את תלמודם של האמוראים מארץ ישראל ומבבל על המשנה וכן על תחומים אחרים.

הסוגיות שבתלמוד הירושלמי נערכו בארץ ישראל במאה השלישית. הרמב"ם ייחס את החיבור לאמורא רבי יוחנן, שהיה מגדולי האמוראים של ארץ ישראל. אך מוזכרים בו אמוראים שחיו כמה דורות אחריו, והכוונה שזה יצא מבית מדרשו. מסכת נזיקין שונה באופיה מיתר התלמוד הירושלמי, והיא משקפת כנראה עריכה מוקדמת יותר, המזוהה על פי חוקרים מסוימים כ"תלמודה של קיסרין" הנזכרת בתלמוד זה מספר פעמים. לפי הרב יצחק אייזיק הלוי התלמוד הירושלמי לא נערך כלל, והנוסח שבידינו הוא זה שנלמד בישיבת ציפורי לפני גזירות הקיסר גאלוס והנציב הרומאי ארסקינוס בשנת ד'קי"א (351). בעקבות הגזירות פוזרה ישיבת ציפורי וחלק מאמוראי ארץ ישראל ירדו לבבל, והצטרפו לישיבת אביי ורבא.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.