בן סירא

הספר בן סירא, הידוע גם בשם "חכמת בן סירא" או "משלי בן סירא", הוא מהספרים הידועים ביותר בין הספרים החיצוניים, מבחינת מספר האזכורים שלו במקורות יהודיים ומבחינת הפופולריות שהייתה לו בקרב יהודים ונוצרים. הספר לא נכלל בקורפוס המקראי אצל היהודים ונחשב כאבוד, ולעומת זאת נשמר בביבליה הנוצרית כחלק מהברית הישנה. עם זאת הספר היה ידוע בקרב יהודים גם בתקופת התלמוד ובמידה מועטה בתחילת ימי הביניים, אך לאחר מכן לא נודע עוד אצל היהודים כספר בפני עצמו, והוא השתמר רק בשפות היוונית והסורית. רק עם התגלות הגניזה הקהירית ומגילות קומראן נתגלו כתבי יד (לא שלמים) של המקור העברי של הספר.

הספר כולל הנחיות מוסריות וקריאה לשמירת התורה, יחד עם המנונים בשבח אבות העולם ובשבח הכהן הגדול, ועוד. בתוכנו הוא מהווה במובנים מסוימים המשך של ספרות החכמה המקראית, אך בשינויים חשובים. לשונו של ספר בן סירא דומה לזו של ספרות החכמה המקראית כדוגמת משלי ואיוב, כמו גם ללשונם של חלק ממזמורי תהילים. עם זאת ניכר בלשונו איחורו לעומת ספרים אלה, ויש בו כמה תופעות המטרימות את לשון חז"ל.

ספר בן סירא דוגל בשיטת שכר ועונש עוד בעולם הזה, ואין בו זכר לעולם הבא או תחיית המתים. בזאת דומה בן סירא לספר מקבים א, אשר מדגיש את ה"תהילה" וה"שם" שמותיר האדם לאחר מותו, ללא רמז לחיים שלאחר המוות. השקפה המזוהה עם השקפת הצדוקים.

חיבור הספר

Sirach-intro(Codex Sinaticus)

הקדמת הנכד לבן סירא, יוונית. מתוך כתב יד קודקס סינאיטיקוס, המאה ה-4 לספירה.

Ptolemy VIII - silver didrachma - líc

מטבע של תלמי השמיני, הידוע כ"תלמי פיסקון", ואשר כונה גם "תלמי אֵוּאֵרגֵטֶס" (מלך מ-170 לפנה"ס).

הספר חובר בשלהי המאה השלישית לפני הספירה או בראשית המאה השנייה לפני הספירה[1]. זמנו של בן-סירא נקבע משני טעמים:

  • בתרגום היווני שעשׂה נכדו של בן סירא מצהיר הנכד בהקדמה לספר כי ירד למצרים בשנת 38 למלכות תלמי Euergetes (רב-תועלת, נוטה-חסד), מצא שם עותק של ספרו של סבו, והחליט לתרגמו ליוונית[2]. שני מלכים לבית-תלמי נתכנו אֵוּאֵרגֵטֶס, תלמי השלישי ותלמי השמיני, ומהם - רק תלמי השמיני הגיע לשנה ה-38 של שלטונו. זה עלה לשלטון בשנת 170 לפנה"ס, כך שהשנה ה-38 למלכותו היא 132 לפנה"ס. יוצא מזה שסבו של המתרגם, בעל הספר המקורי, חי בשלהי המאה ה-3 ובתחילת המאה ה-2 לפני הספירה.
  • הספר חובר בעברית, לשונו דומה ללשון המקרא, ובייחוד לספר משלי. הספר היה נפוץ בקרב היהודים בשלהי תקופת בית שני, זאת אנו למדים מן השרידים שנמצאו בקומראן ובמצדה.

נוסחי הספר

עד למאה ה-19 לא היו קיימים בידינו נוסחים בעברית של ספר בן סירא, למעט כ-30 פסוקים ממנו שנשתמרו בציטוטים בספרות התנאים והאמוראים (המאה ה-4 עד המאה ה-6 לספירה), בתלמוד ובמדרשים, ו-13 פסוקים שמובאים על ידי רבי סעדיה גאון בהקדמתו לספר הגילוי[3]. זאת עקב היותו חלק מהספרים החיצוניים שנדחו מהספרות היהודית בשלהי תקופת בית שני, ואבדו כתוצאה מכך.

נוסחים של הספר בשפות אחרות השתמרו היטב. הידוע שבהם הוא התרגום ליוונית, שנעשה על ידי נכדו של בן סירא באלכסנדריה שבמצרים עוד במאה השנייה לפני הספירה (דור או שניים לפני שנכתבה המגילה שנמצאה במצדה). נוסח זה נכנס לביבליה, הברית הישנה, ומצוי בכל כתבי היד של תרגום השבעים

בוולגטה, תרגום כתבי הקודש של הנצרות ללטינית שנערך במאה ה-4 לספירה, נשתקע שמו Liber Ecclesiasticus ("ספר הכנסייה") או בקיצור Ecclesiasticus ("של הכנסייה"), שם זה כלל בתחילה את הספרים החיצוניים: טוביה, יהודית, חכמת שלמה, ואת הספר אסתר, אולם עם הזמן נתייחד השם לספר בן סירא בלבד, משום חביבותו.

תרגום חשוב נוסף, הוא התרגום הסורי למקרא, הפשיטתא. מקובל לומר שתרגום זה בוצע ממקור עברי, וזמנו מאוחר לתרגום היווני של נכדו של בן סירא.

גילוי ראשוני של קטעי הנוסח בעברית

קטע בן סירא מהגניזה הקהירית (TS12.864)
קטע מהספר "בן סירא" שנמצא בגניזה הקהירית, מסומן כ-T.-S. 12.864 (אוסף טיילור ושכטר, ספריית אוניברסיטת קיימברידג'). הקטע מתוארך למאה ה-11 לספירה לערך.

ב-13 במאי 1896 הבחין פרופסור שלמה זלמן שכטר בדף מתוך ספר בן סירא בעברית בתוך חבילת כתבי יד שהובאו מארץ ישראל וממצרים (שמקורם בגניזה הקהירית)[4]. בעקבות גילוי זה נמצאו תשעה דפים נוספים באוספי הבודליאנה שבאוקספורד. מאז נמצאו דפים נוספים של כתבי יד שונים של ספר בן סירא באוסף הגניזה הקהירית[5].

שני קטעים נוספים התגלו במערה 2 בקומראן, אולם הם מכילים רק מספר תיבות[6]. ותיארוכם מאוחר לקטעי המגילה שנמצאו במצדה, והם נכתבו ככל הנראה במחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה (50 לפנה"ס - 1 לפנה"ס)

מגילת בן סירא ממצדה

מגילת בן סירא ממצדה

קטעים ממגילת "בן סירא" (שרידים מ-7 "עמודות" מהמגילה) המתוארכת לבין השנים 100-50 לפנה"ס. המגילה נמצאה בשנת 1964, בסורג 1109 שבחומה המזרחית שבמצדה.

Israel Masada BW 3

קטע מהחומה המזרחית של מצדה. משמאל: שער שביל הנחש. סורג האבן שבאמצע התמונה (משמאל לדגל) הוא הסורג בו נתגלו קטעי המגילה.

Map of Masada

מפת מצדה; הנקודה המסומנת ב"A" (בחלק העליון מעט שמאלה למרכז) היא הנקודה בה נמצאו קטעי המגילה (סורג 1109)

ב-8 באפריל 1964 גילתה משלחת של ארכאולוגים בראשות יגאל ידין 26 קטעי מגילה באחד החדרים המזרחיים בחומת מצדה (סוגר 1109)[7], שהכילו את הנוסח העברי המקורי והקדום ביותר שנמצא עד כה, של חלקים מספר בן סירא[8]. קטעי המגילה ניזוקו עם השנים, וחלקם כורסמו על ידי רמשים שונים, והם פוענחו בעזרת צילומים באור תת-אדום. הקטעים שפוענחו יצאו לאור בספרו של יגאל ידין, "מגילת בן סירא ממצדה"[9].

המגילה שנמצאה כתובה בטורים, כאשר החרוז כתוב לכל רוחב העמוד, וצלעות החרוז כתובות בשני טורים מקבילים, צלע מול צלע[10]. סימנים הנלווים למגילה, הם סימן בצורת "ר" המציין תחילת פרשה או פסקה, ועוד סימן אחד הדומה ל-Ψ שככל הנראה מסמן גם הוא תחילתה של פרשה[11].

תיארוך ארכאולוגי של קטעי המגילה שנמצאו נסמך על "טרמינוס אנטה קואם" (תאריך שלפני) של מועד נפילת מצדה, בשנת 73 לספירה, ועל כן זהו כתב היד הקדום ביותר שנמצא בידינו של ספר בן סירא. תיארוך פאליאוגראפי קובע אף הוא שזמנה של המגילה הכתובה בכתב עברי בסגנון "חשמונאי" או "קדם הרודיאני", הוא המחצית הראשונה של המאה הראשונה לפני הספירה (100 לפנה"ס - 50 לפנה"ס). בהנחה שהספר המקורי חובר בתחילת המאה השנייה לפני הספירה, הרי שנוסח זה נוצר כמאה שנים בלבד לאחר מכן.

היחס לספר

חז"ל השתמשו רבות בספר בן סירא, במספר מקומות הם מציינים את שמו בפירוש[12], ובמספר רב של מקומות הם מצטטים מדבריו ללא אזכור שם החיבור. במספר מקומות אנו מוצאים שחז"ל מבארים כי ספר בן סירא אינו חלק מספרות המקרא, משום שהוא נמנה עם החיבורים המאוחרים שאינם מקודשים כחיבורים המוקדמים[13], אולם אין כל אמירה נגד הספר. במקורות מאוחרים יותר, בדברי האמוראים, אנו מוצאים אמירות השוללות קריאה בספר; על האמורא רב יוסף נאמר בתלמוד הבבלי כי סבר שבחלקים שאינם הגיוניים[14] "בספר בן סירא נמי אסור למיקרי (תרגום: אסור לקרוא אף בספר בן סירא)", אך בחלקים הגיוניים, מותר לקרוא ואף לצטט ברבים[15], אף התלמוד הירושלמי מבאר את דברי רבי עקיבא במשנה במסכת סנהדרין הפוסק כי "הקורא בספרים החיצוניים אין לו חלק לעולם הבא" (משנה, מסכת סנהדרין, פרק י"א, משנה א') כמתייחסים בין היתר לספר בן סירא: "כגון ספרי בן סירא וסיפרי בן לענה"[16]. היו שראו בדברים אלו איסור מוחלט לקרוא בספר. אחרים ציינו את המשך דברי הירושלמי "להגיון נתנו ולא לעמל נתנו", כמציינים איסור להתעמק בלימוד הספר אך מתירים לקרוא בו.

אף על פי שחז"ל והגאונים הרבו לצטט מן הספר, הוא לא נכלל בסופו של דבר בין ספרי התנ"ך, ולפיכך נזנח ונשכח ברוב הקהילות היהודיות. תרמה לכך גם העובדה שהיו שאסרו לקרוא בספר, ויש המשערים שעל רקע איסור זה התפתח עם השנים החיבור אלפא ביתא דבן סירא, הכולל דברי חכמה של בן סירא ואחרים[17]. עם זאת, רס"ג, שחי בסוף תקופת הגאונים, מספר על אופן כתיבת הספר בנקודות וטעמים[18].

הספר נכלל בתרגום השבעים, וכיוון שתרגום זה משמש בסיס לברית הישנה, הוא נכלל בכתבי הקודש הנוצריים. הנוצרים מכנים אותו "Sirach" על פי שמו המקורי, או "Ecclesiasticus" שפירושו "הספר של הכנסייה". לספר שמות רבים מפאת חיבתו בקרב קוראים רבים מדתות שונות שהיו משתמשים בו ללימוד ולקריאה.

ההתעניינות בספר בקרב משכילים יהודים עלתה בסביבות תחילת המאה ה-20, עם התגברות ההשקפה כי ספרי התנ"ך והספרים החיצוניים הם ביטוי לתרבות היהודית ולא רק להשקפה דתית. לפיכך תורגם הספר בחזרה לעברית מתוך הנוסחים הנוצריים שהשתמרו. לראשונה "נעתק ללשון עברי ואשכנזי ומתורגם ארמית עם באור העניין ופתרון מלות הארמית והערות מוסר", על ידי יהודה ליב בן-זאב, בברסלאו בשנת ה'תקנ"ח (1798).

בעקבות גילוי מגילות ים המלח וגניזת קהיר, נמצאו קטעים מן הנוסח העברי המקורי, דבר שהקל על שחזור הספר, ואפשר לבחון את אמינות התרגומים שהשתמרו בידי הנוצרים. הימצאות קטעים מן הספר בגניזת קהיר מעידה על כך שיהודים התעניינו בספר גם לאחר חתימת התנ"ך.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Pancratius C. Beentjes, The Book of Ben Sira in Hebrew - a text edition of all extant Hebrew manuscripts and a synopsis of all parallel Hebrew Ben Sira texts. Leiden, The Netherlands E. J. Brill, 1997
  • Yigal Yadin, The Ben Sira scroll from Masada, With Introduction, Emendations and Commentary, The Hebrew University, Jerusalem 1965

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ראו רשימה ביבליוגרפית.
  2. ^ [...] εν τω ογδοω και τριακοϲτω ετει επι του ευεργετου βαϲιλεωϲ αιγυπτον και ϲυνχρονιϲαϲ [...]. (הנוסח היווני לקוח מתוך כתב יד קודקס סינאיטיקוס, בהקדמה לספר בן סירא, folio: 160 scribe: A, יחידות 27-28).
  3. ^ מבוא, המליץ, 23 ביולי 1868
  4. ^ בינה בספרים, המליץ, 16 באוגוסט 1898
  5. ^ Shulamit Elizur and Michael Rand, A new fragment of the book of Ben Sira, T-S AS 118.78, Cambridge University Library, January 2011
  6. ^ מפרק ט'
  7. ^ ד. זכאי, תרומת מצדה לחקר בן סירא, דבר, 3 בדצמבר 1965
  8. ^ קטעים מפרקים ל"ט עד מ"ד. לדעת החוקרים, זהו קטע מתוך מגילה שנקרעה, והושלכה לרצפת החדר, בעוד ששאר המגילה שלא נמצאה הושלך ככל הנראה מחוץ לחומה ואבד.
  9. ^ תיאור מציאת המגילה מופיע בספרו של יגאל ידין, מצדה; בימים ההם - בזמן הזה, פרק 13 - "המגילות" (עמ' 174–178), הוצאת ספריית מעריב, "שקמונה" חברה להוצאה לאור, ירושלים התשכ"ו.
  10. ^ זוהי הצורה האופיינית לכתיבת ספרות השירה שבמקרא, וכמותה נמצאו בעוד ספרים, כמו מגילת תהילים שנמצאה במצדה ועוד. באותה הצורה נכתבו גם חלקים מכתבי היד שנמצאו בגניזה הקהירית.
  11. ^ הסימן מופיע בראש עמוד V, ואולי שימש לציון תחילתה של פרשה שירית.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ג, עמוד א'; מסכת בבא קמא, דף צ"ב, עמוד ב', מסכת בבא קמא, דף ק"י, עמוד ב'; מסכת בבא בתרא, דף צ"ח, עמוד ב', מסכת בבא בתרא, דף קמ"ו, עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף ק', עמוד ב'; מסכת יבמות, דף ס"ג, עמוד ב'; מסכת נידה, דף ט"ז, עמוד ב'.
  13. ^ כך למשל לגבי הלכות טומאת ידיים של כתבי הקודש מובהר כי ספר בן סירא אינו בכלל כתבי הקודש לעניין זה, (תוספתא, מסכת ידיים ב, ה).
  14. ^ כדוגמת שיוך צורת הזקן, לתכונות אופי
  15. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק', עמוד ב' וראו רש"י במקום: "שיש בו דברי הבאי ובא עליהם לידי ביטול תורה"
  16. ^ תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין פרק י, הלכה א (דף נ, א)
  17. ^ ראו הקדמת ד.צ. פרידמן וד.ש. לוינגר לאלפא ביתא שבהוצאתם, הצופה לחכמת ישראל י עמ' 250 והלאה.
  18. ^ ספר הגלוי, הוצאת הרכבי בתוך זיכרון לראשונים מחברת חמישית, קנ"א, קס"ג.
20 במרץ

20 במרץ הוא היום ה-79 בשנה (80 בשנה מעוברת), בשבוע ה-12 בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 286 ימים.

נקודת השוויון (שאורך היום והלילה הוא בדיוק 12 שעות) מתרחשת בחודש מרץ בדרך כלל בין היום ה-20 ליום ה-21 בחודש.

20 במרץ מצוין כ"יום הפרנקופוני הבינלאומי" וגם מצוין גם "יום השימחה הבנילאומי".

4 בפברואר

4 בפברואר הוא היום ה-35 בשנה, בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 330 ימים (331 בשנה מעוברת).

אלפא ביתא דבן סירא

אלפא ביתא דבן סירא (מכונה גם "בן סירא הקטן". נדפס לראשונה ב-1519 בקושטא), הוא מדרש אגדה ייחודי, אשר נכתב בערך במאה ה-10. הספר מורכב מארבעה חלקים העוסקים בבן סירא. תחילה מתוארות נסיבות לידתו, אחר כך מתואר דו-שיח בין בן-סירא בן השנה לבין המלמד שלו, שמתנהל דרך דיון בעשרים ושניים פתגמים, כל אחד מהם מתחיל באות אחרת של האל"ף בי"ת.

בחלק השלישי מתוארות שיחות בין המלך נבוכדנאצר לבין בן סירא ששהה בחצרו.

בחלק הרביעי מפרשות דמויות המוצגות כצאצאיו של בן סירא, עוזיאל ובנו יוסף בן עוזיאל, את פתגמי ספר בן סירא.

בת

במשפחה, בת היא יחס שארות הקושר נקבה אל הוריה (המושג המקביל לזכר הוא בן). המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך ישים גם לבעלי חיים.

בת (וגם בן) הוא תוצאה של לידה, אך ילדה עשויה להפוך לבת גם כתוצאה של אימוץ. לבת מאומצת יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותה) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותה).

הברית הישנה

הברית הישנה הוא כינוי נוצרי לחלק הראשון של כתבי הקודש הנוצריים. חלק זה כולל את כל ספרי התנ"ך (אם כי בסדר מעט שונה מהמקובל אצל היהודים), ובכנסיות הקתולית והאורתודוקסיות גם חלק מהספרים החיצוניים. מבחר הספרים וסדרם בברית הישנה מתבסס במידה רבה על תרגום השבעים.

הכינוי "הברית הישנה" מבוסס על התפיסה הנוצרית שעל-פיה הברית בין הבתרים שאלוהים כרת עם אברהם שלמה וממשיכה ב"ברית חדשה" המתגלמת בישו, ובה עוסקים ספרי "הברית החדשה". הנצרות רואה ב"ברית הישנה" מבוא ל"ברית החדשה", והם מוצאים בספרי "הברית הישנה" בשורות ונבואות על בואו הצפוי של המשיח, שרובן מוכרות גם על ידי הרבנים היהודים כנבואות על המשיח אך הם לא מפרשים אותן באותה צורה (ראו: פרה פיגורציה). הראשון שידוע שהשתמש במונח "ברית ישנה" היה הבישוף מליטון מסרדיס במאה השנייה.

ישנם הבדלים גם בתוכן של פסוקים בחלק מהספרים, בעיקר בנביאים האחרונים.

ישנם הבדלים בין סידור הספרים בברית הישנה בין עדות נוצריות שונות. אחד ההבדלים העיקריים הוא ההתייחסות לספרים החיצוניים. בעוד הקתולים והאורתודוקסים משלבים את הספרים החיצוניים בין ספרי התנ"ך בלא הבחנה ביניהם, הפרוטסטנטים נוהגים לכלול אותם בקובץ נפרד המכונה "אפוקריפה" (גניזה).

לכתבי הקודש הנוצריים אין כיום שפה רשמית, וכל נוצרי רשאי לקרוא אותם בתרגום לשפתו. בעבר, כתגובה לרפורמציה, נהגו הקתולים לראות בתרגום הוולגטה של הירונימוס לשפה הלטינית נוסח רשמי של כתבי הקודש. הירונימוס תרגם את "הברית הישנה" מן השפות המקוריות: עברית, ארמית ויוונית (בהתאם לשפת הספר המקורי). יש גם נוסחים נוצריים של "הברית הישנה" המבוססים על תרגום השבעים. לנוסחים הנוצריים של "הברית הישנה" יש חשיבות רבה בחקר המקרא, ובפרט בחקר הספרים החיצוניים, שרובם צונזרו במסורת הרבנית ולא נכללו בתנ"ך.

להלן רשימת ספרי הברית הישנה על-פי הסדר הקתולי. הספרים המסומנים בכוכבית הם מהספרים החיצוניים. בסוגריים מופיע שם הספר בלטינית, ופירושו (שמות הספרים בלטינית מתבססים בדרך-כלל על שמות הספרים בתרגום השבעים).

בראשית (Genesis - מיוונית: "בריאה")

שמות (Exodus - מיוונית: "יציאה" - יציאת מצרים)

ויקרא (Leviticus - ספר הלוויים)

במדבר (Numeri - "מניין", "ספירה")

דברים (Deuteronomium - משנה תורה)

יהושע (Iosue)

שופטים (Iudicum)

רות (Ruth)

שמואל א' (I Samuelis)

שמואל ב' (II Samuelis)

מלכים א' (I Regum)

מלכים ב' (II Regum)

דברי הימים א' (I Paralipomenon, כיום מקובל יותר השם: I Chronicles)

דברי הימים ב' (II Paralipomenon / II Chronicles)

עזרא (Esdrae)

נחמיה (Nehemiae)

טוביה* (Tobiae)

יהודית* (Iudith)

אסתר, כולל פרקים גנוזים (Esther)

חשמונאים א'* (I Machabaeorum)

חשמונאים ב'* (II Machabaeorum)

איוב (Iob)

תהילים (Psalmi - "מזמורים")

משלי (Proverbia - "משלים", "פתגמים")

קהלת (Ecclesiastes - "המקהיל", "המרצה")

שיר השירים (Canticum Canticorum או: Canticum Solomonis - שירי שלמה)

חכמת שלמה* (Sapientia או: Sapientia Salomonis)

משלי בן-סירא* (Ecclesiasticus או: Sirach)

ישעיהו (Isaias)

ירמיהו (Ieremias)

איכה (Lamentationes - קינות)

ברוך* (Baruch)

יחזקאל (Ezechiel)

דניאל, כולל פרקים גנוזים (Daniel)

הושע (Osee)

יואל (Ioel)

עמוס (Amos)

עובדיה (Abdias)

יונה (Ionas)

מיכה (Michaeas)

נחום (Nahum)

חבקוק (Habacuc)

חגי (Aggaeus)

צפניה (Sophonias)

זכריה (Zacharias)

מלאכי (Malachias)

הספרים החיצוניים

הספרים החיצוניים (או [ה]ספרים החיצונים) הם ספרים שנכתבו בחלקם הגדול על ידי יהודים, בעיקר בתקופת בית שני, ולא נתקבלו ככתבי יד מקודשים בעת חתימת התנ"ך.

התרגומים של חלק מספרים אלו, נחשבים מקודשים אצל חלק מהנוצרים, ונכללים אצלם בברית הישנה.

העברית בתקופת בית שני

העברית בתקופת בית שני היא שלב בלשון העברית הנמצא מבחינה כרונולוגית בתווך בין העברית המקראית לבין לשון חז"ל. לעברית מתקופה זו קווי לשון המאפיינים אותה במובהק ומבדילים אותה מתקופות העברית שלפניה ואחריה. עם זאת, יש מחלוקת בקרב החוקרים האם היה דיבור של ממש בניב זה, או שהוא משקף שפה ספרותית-מלאכותית ששימשה רק לכתיבה. חלק מן הקושי בחקר העברית בתקופה זו נובע מכך שטקסטים מתקופת בית שני מועטים יחסית. למעשה קיימות שתי קבוצות עיקריות של חיבורים, שהם כמעט הטקסטים היחידים שנותרו בעברית מאותה תקופה:

ספרי המקרא המאוחרים, רובם מן התקופה הפרסית, שאת לשונם מכנים גם בשם עברית מקראית מאוחרת;

מגילות ים המלח, שאת לשונן מכנים לשון המגילות הגנוזות, ותעודות נוספות (ספרים חיצוניים כגון ספר בן סירא ותעודות ארכאולוגיות), רובן מן התקופה היוונית ואף הרומאית.

הקדמה

הקדמה לספר מופיעה לפני גוף הספר וכוללת פנייה של המחבר או העורך אל הקורא, לשם הצגת עניינים אחדים הנוגעים לספר. להקדמה ניתנות כותרות שונות: הקדמה, פתיחה, מבוא, פתח-דבר ואפילו אקדמות מילין (prolegomena). בספר "המשפט" מאת חיים כהן ניתנה להקדמה הכותרת "דברי הסבר, אזהרה, התנצלות ותודה". הקדמות נמצאות לרוב בספרי עיון ומחקר ומיעוטן בספרות בדיונית.

חכמת שלמה (ספר חיצוני)

חכמת שלמה הוא אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך, שנכתב ככל הנראה באלכסנדריה שבמצרים באמצע המאה הראשונה לספירת הנוצרים. לספר 19 פרקים.

במאה ה-18 תורגם הספר לעברית על ידי נפתלי הרץ וייזל, אשר לימים הרחיב תרגום זה לחיבור בשם "רוח חן". התרגום כתוב על טהרת העברית המקראית, נורמה שליוותה שנים ארוכות את העברית של תנועת ההשכלה.

יעקב בן-סירא

יעקב (יענקל'ה) בן-סירא (20 במרץ 1927 - 4 בפברואר 2016) היה שחקן תיאטרון וקולנוע ובדרן ישראלי.

מסכת דרך ארץ

מסכתות דרך ארץ נמנות עם המסכתות הקטנות. מסכתות אלו הן מסכת דרך ארץ רבה העוסקת בנימוסין ובעניינים שבין אדם לחברו. מסכת דרך ארץ זוטא מכילה הדרכות מוסר לתלמידי חכמים: עצות לביקורת עצמית וצניעות.

מסכתות אלו מתוארכות לתקופת התלמוד, ונערכו בזמן הגאונים. הן ממשיכות את המסורת של ספרי חכמה ומוסר, דוגמת ספר משלי המקראי, ספר בן סירא מתקופת בית שני, ופרקי אבות של תקופת התנאים.

כיום המסכתות נדפסות בדרך כלל בסוף סדר נזיקין במהדורות של התלמוד הבבלי. מסכת דרך ארץ מוזכרת במסכת ברכות בדף כב עמוד א' שרבי יהודה טבל על מנת לשנות מסכת זו לתלמידיו.

ספר ברוך

ספר ברוך, אחד מן הספרים החיצוניים לתנ"ך ומיוחס לברוך בן נריה בן צדקיה בן מחסיה בן חלקיה שהיה סופרו של הנביא ירמיהו. בספר ארבעה פרקים. הספר נחשב חלק מן הקאנון הקתולי ומופיע בוולגטה.

ספר טוביה

סֵפֶר טוֹבְיָה (ביוונית: Τωβίθ או Τωβίτ, טובית) הוא חיבור יהודי מתקופת בית שני, שהשתמר במסורות נוצריות ונכלל במסגרת הספרים החיצוניים.

ספר ישעיהו

ספר ישעיה הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך, הספר הוא מספרות הנביאים, והוא עוסק בנבואותיו של נביא בשם ישעיהו בן אמוץ. חוקרי המקרא מייחסים את מחבר הספר לשניים או לשלושה מחברים מתקופות שונות.

על פי ברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא, הועלה הספר על גבי הכתב על ידי חזקיה מלך יהודה וסיעתו (המאה השמינית - שביעית לפני הספירה, על פי הכרונולוגיה המקובלת במחקר). אולם לדעת חוקרי המקרא חלקו השני של הספר חובר רק בתקופת שיבת ציון, במאה החמישית לפני הספירה.

רביעיית מועדון התיאטרון

רביעיית מועדון התיאטרון הייתה רביעיית בידור, זמר וסאטירה קלה שפעלה בישראל בשנות החמישים והשישים. חברי הרביעייה היו שמעון בר, גדעון זינגר, יעקב בן-סירא וראובן שפר. במהלך שנות פעילותה, נערכו חילופים זמניים בהרכב הרביעייה: השחקן חנן גולדבלט החליף את שמעון בר בתוכנית "רק בכוח" (תוכנית מס' 6) ועזריאל אשרוב, החליף את ראובן שפר.

רוח הקודש (יהדות)

רוח הקודש ביהדות היא אחד מאמצעי התיקשור החשובים שנשארו כדי ליצור קשר עם האל. רוח זו איננה מוגבלת ללאום או למין מסוים, ועשויה לשרות על כל אדם על פי מעשיו.

גישות שונות ממקמות את רוח הקודש במדרג שונה, ביחס לאמצעי קשר אחרים (כגון גילוי אליהו, בת קול). אולם הגישה הקלאסית מזהה את רוח הקודש כדרגת הקשר הגבוהה ביותר, לאחר הפסקת הנבואה, הקיימת כיום. למשל נכתב בחז"ל כי הכתובים "ברוח הקודש נכתבו" מדרג זה מבדיל את הכתובים מדברי חכמה רגילים (כגון ספר בן סירא), שלא נאמרו ברוח הקודש.

בחלק מהמדרשים, רוח הקודש הוא ביטוי האנשה של האל, שלעיתים משיבה ולעיתים מופיעה ואומרת את דברה.

בכתבי קומראן יש לרוח הקודש משמעות שונה מזו שנתפסת בחז"ל, המלמדת על 'רוח טהרה' או 'רוח תשובה' האופפת את האדם להבדיל מ'רוח נדה' הפועלת את ההפך.

רחוב הלל

רחוב הלל הוא רחוב מרכזי בירושלים, המהווה חלק חשוב מן המע"ר של ירושלים. הרחוב משמש כציר תנועה המקשר בין רחוב המלך ג'ורג' החמישי לרחוב בן-סירא ולממילא, במקביל למדרחוב בן יהודה. חלקו התחתון של הרחוב גובל מצידו האחד בשכונת נחלת שבעה ומצידו השני בגן העצמאות.

שמעון הצדיק

שמעון הצדיק הוא כינוי שנקשר, לפי המחקר, לשתי דמויות, סב ונכדו, שהיו כהנים גדולים מבית חוניו בתקופת בית שני בירושלים, במאה השלישית לפני הספירה, הם שמעון הראשון בן חוניו הראשון, ושמעון השני בן חוניו השני.

דמותו של "שמעון הצדיק" מופיעה במקורות חז"ל ובמקורות החיצוניים הקלאסיים: כתבי יוסף בן מתתיהו והספרים החיצוניים.

במקורות הללו מזוהה שמעון הצדיק כשמעון בן חוניו בן יַדּוּעַ, ונאמר עליו שהיה כהן גדול ומנהיג בתקופת בית שני, משיירי כנסת הגדולה. ראשון לחכמים שנזכרו בשמם במשנה, ורבו של אנטיגנוס איש סוכו, בפתחה של תקופת הזוגות. חי בסוף תקופת שלטון הפרסים ותחילת שלטון היוונים בארץ ישראל. הוא מתואר בתלמוד כמי שקיבל את פניו של אלכסנדר מוקדון בבואו לארץ ישראל.

שמעון השני

שמעון השני בן חוניו השני, היה כהן גדול מבית חוניו בתקופת בית שני, שחי בשלהי המאה השלישית לפנה"ס ותחילת המאה ה-2 לפנה"ס. יש הרואים בו את "שמעון הצדיק" המוזכר רבות בכתבי חז"ל.

הספרים החיצוניים
לתורה מגילה חיצונית לבראשיתספר אדם וחוה • צוואת קהת • חזון עמרם • ספר היובליםספר חנוך א'ספר חנוך ב'ספר חנוך ג'צוואות השבטיםצוואת אברהםחזון אחרית הימים של אברהםעליית משהיוסף ואסנת
לנביאים צוואת יהושעחכמת שלמהמזמורי שלמהאיגרת ירמיהועליית ישעיהוספר ברוךחזון ברוך א'חזון ברוך ב'
לכתובים דברי איובחזון עזראעזרא החיצונימזמור קנ"אמזמורי קנ"ב–קנ"התוספות למגילת אסתרתוספות לספר דניאלתפילת מנשה
שאר הספרים ספר בן סירא • ספר יהודיתספר טוביהספר מקבים אספר מקבים בספר מקבים גספר מקבים דאיגרת אריסטיאסחזיונות הסיבילותקדמוניות המקרא
ספרי הברית הישנה
החומש בראשיתשמותויקראבמדברדברים Westminster Psalter David
ספרות ההיסטוריה יהושעשופטיםרותשמואל (א' וב')מלכים (א' וב')דברי הימים (א' וב')עזרא החיצוניעזראנחמיהטוביהיהודיתאסתר ספר מקבים א-ב-ג-ד
ספרות החכמה איובתהיליםמשליקהלתשיר השיריםחכמת שלמהמשלי בן סירא
נביאים גדולים ישעיהירמיהאיכהברוךאיגרת ירמיהויחזקאלדניאל
נביאים קטנים הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקחגיצפניהזכריהמלאכי

ברקע ירוק - מצוי בקאנון הקתולי והאורתודוקסי, אך לא בקאנון הפרוטסטנטי. ברקע סגול - מצוי רק בקאנון האורתודוקסי.

הברית החדשה
מצהף קדוס - כתבי הקודש של ביתא ישראל
אורית בראשיתשמותויקראבמדברדבריםיהושעשופטיםרות Ethiopic genesis
ספרי המלכים מלכים א'מלכים ב'מלכים ג'מלכים ד'
ספרי שלמה משלי א'משלי ב'קהלתחכמת שלמהשיר השירים
תרי עשר הושעיואלעמוסעובדיהיונהמיכהנחוםחבקוקצפניהחגיזכריהמלאכי
הצוואות צוואת אברהם • צוואת יצחק • צוואת יעקב • צוואת אהרון • צוואת משה
נוספים תהיליםישעיהוירמיהויחזקאלדניאלאיובאסתרעזראנחמיהדברי הימים א'דברי הימים ב' • בן סירא • יהודיתטוביהועזרא החיצוני • מקבים • חנוךיובליםברוך • שיחת משה • חזון עזרא
כתבי הקהילה תאזזה סנבת • ספר התלמידים • גורגוריוס • ספר השעות • פירוש יהושע • פלספה • אבא אליאס • ספר המלאכים • מעשה שושנה • דרשת אברהם ושרה במצרים • בראשית ברא אלוהים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.