בליסטרה

בליסטרה או בליסטה היא כלי נשק קדום עשוי עץ וגידים, ששימש להטלת חצים גדולים ואבני בליסטרה. מקור שם זה מהמילה היוונית ballistēs (לזרוק). כלי זה שימש בעיקר ללוחמת מצור והיה כלי מצור שימושי עד המצאת התותח.

מתקן זה דומה במבנהו לקשת אופקית ענקית, אך מראה זה מטעה במקצת, שכן מקור האנרגיה של הקשת לא מתבססת על גמישות העץ או המתכת שמרכיבים את הקשת, אלא על האלסטיות של גידים הכרוכים בסליל סביב צירים עליהם מותקנים מוטות הקשת. דריכת הקשת גורמת לצירים להסתובב ומותחת את הקפיץ הסיבובי המורכב מהגדילים שסביב הצירים. כאשר המעצור משוחרר, האנרגיה האלסטית האצורה בקפיץ משתחררת והגידים מסובבים בחזרה את המוטות למצב מיושר. המוטות מושכים את המיתר הקשור ביניהם שמשגר את החץ הגדול במהירות גדולה.

הגרסה העתיקה ביותר של בליסטרה היא ככל הנראה זו של דיוניסיוס מסירקוזי, משנת 400 לפנה"ס. גרסה זו פשוטה למדי, והיא כוללת קשת אופקית גדולת ממדים, שקובעה למתקן נייד, כאשר המיתר נמתח באמצעות גלגלת.

Gamla – Ballista model (2)
דגם בליסטרה ואבני בליסטרה בגמלא
Ballista
בליסטרה

ראו גם

איל ניגוח

איל ניגוח הוא כלי מצור ששימש לפריצת שערי מבצר וביקוע חומות בעת העתיקה, מתקופות פרהיסטוריות ועד ימי הביניים המאוחרים.

המתקן הורכב מבול עץ או אבן עבה, קשה וכבד, ומבסיס יציב ונייד. בתקופות מסוימות ייצרו גם ראשי ניגוח ממתכות, כמו ברונזה.

בעת הפעלתו, איל הניגוח הובא אל המטרה, שהייתה קיר או שער אותו רצו להבקיע. מהבסיס נתלה ה"מגח", בול העץ, כך שהיה במרחק סביר מהקרקע. אל בול העץ היו קושרים חבלים, כך שהוא היה תלוי מעל לבסיס בתוך מסגרת מיוחדת (לרוב עם גג) שהגנה על מפעילי האיל מחיצים ושמן רותח שנורו ונשפכו בידי מגיני המטרה, ואיפשרה להם להתקרב למטרה. משיכה של בול העץ אחורה ושחרורו הייתה מביאה אותו בעוצמה קדימה. הוא היה פוגע במטרה, ולאחר מספר חבטות ממוטט אותה.

כדי שאיל ניגוח יהיה יעיל בביקוע חומות, גובהו של הראש (בול העץ) מעל הקרקע אמור היה להיות בהתאם למטרה.

פגיעה במטרה במקום גבוה יותר הקלה על מיטוטה. עם זאת, כיוון גבוה מדי, מוטט רק חלק קטן מהמטרה.

בהתאם, אם גובה הפגיעה היה קטן מדי, היה צורך במספר ניסיונות רב על מנת למוטט את המטרה.

כיוון שהחומות היו חזקות מדי ברוב המקרים לפריצה בשיטה זו, השתמשו בכלי בעיקר כדי לפרוץ שערים ודלתות.

כלי הניגוח היה כבד מאוד, והיה צורך במספר אנשים על מנת לגרור אותו למטרה ולהשתמש בו.

מתגליות ארכאולוגיות התברר שגם מבצרים בארץ ישראל בתקופת התנ"ך נכבשו בעזרת שימוש באיל ניגוח.

ארטילריה

ארטילריה היא כינוי לכלל אמצעי הנשק המשמשים לירי או שיגור תלול מסלול של תחמושת לטווחים בינוניים וארוכים. בשונה מרוב אמצעי הלחימה של חילות השדה, לרוב לזכות כלי הנשק הארטילריים עומדת היכולת לפגוע בעוצמה רבה במטרות אויב המצויות במרחק רב אך לא פעם גם ברמת דיוק מוגבלת. עוצמתה והשפעתה של הארטילריה על שדה הקרב המודרני נרחבת ומעריכים כי בין 50% ל-80% מכלל ההרוגים במלחמות המאה ה-20 מצאו את מותם כתוצאה מפגיעת אש ארטילרית. תפקידיה של הארטילריה בשדה הקרב מגוונים וככללו של דבר מהווה הארטילריה יחד עם חיל האוויר את עיקר מאמץ האש במלחמה.

תולדות הארטילריה ארוכים בשנים ודוגמאות לנשק ארטילרי קדום אפשר למצוא בקטפולטה על סוגיה השונים. מאוחר יותר, במהלך שלהי ימי הביניים וראשית העת החדשה, החלו ברחבי העולם להופיע דגמים מוקדמים של תותחים בעלי יכולת לירי ארטילרי. כיום, ברשות צבאות מודרניים עומדים מגוון של כלי נשק ארטילריים, החל ממרגמות המיועדות לטווח קצר, עבור בתותחי שדה אשר לעיתים מונעים באופן גלגלי או על גבי זחל"ם, וכלה במשגרי רקטות.

הכותל הדרומי

הכותל הדרומי הוא קיר התמך הדרומי של רחבת הר הבית בירושלים. בנוסף, בחלקו המזרחי, הכותל הדרומי מהווה את הקיר הדרומי של העיר העתיקה כולה.

מקובל כי הקיר הנוכחי עובר בתוואי שקבע הורדוס לאחר הרחבת מתחם הר הבית החשמונאי. ניתן לראות שהנדבכים התחתונים של הכותל הדרומי הם בעלי סיתות שוליים הרודיאני אופייני המוכר מאבני הכותל המערבי. בפינה הדרום מזרחית של החומה השתמרו כ-30 נדבכים הרודיאנים היורדים עד לסלע האם.

בכותל נמצאו שרידים של שער משולש ושער כפול (מוסתר ברובו על ידי מבנה צלבני). אף על פי שהשערים הנוכחיים מאוחרים לתקופת הורדוס (אומאים) משוער כי הם נמצאים במקומם של שערים מסוף תקופת בית המקדש השני. השם המקובל, שערי חולדה, לקוח מהמשנה במסכת מידות. מתוך השערים היה צורך לעלות מתחת לאדמה עד ההגעה לרחבת הר הבית. בקצהו המזרחי של הכותל נמצא שער יחיד, מהתקופה הצלבנית. כיום, כל השערים סתומים.

הכותל הדרומי ורחבתו כלולים בחפירות הארכאולוגיות שביצע בנימין מזר לאחר מלחמת ששת הימים, והיום נמצאים בשטח הגן הארכאולוגי ירושלים.

הצי הרומי

הצי הרומי (בלטינית: Classis או Classis Romana) הוא השם שניתן לציים המלחמתיים שהחזיקו הרומאים במהלך תולדותיהם. ראשיתו במלחמה הפונית הראשונה (264-241 לפנה"ס) בתקופת הרפובליקה, שיאו בתקופת הפרינקיפאט (27 לפנה"ס - 284 לספירה) וסופו עם נפילת האימפריה ב-476. את מקומו ירש הצי הביזנטי. ציי המלחמה בתקופת הרפובליקה היו ציים זמניים, שהוקמו ופוזרו בהתאם לצורך, ואילו הציים בתקופת הקיסרות היו ציי-קבע.

הרפקס

הָרְפָּקְס (ביוונית: ἅρπαξ, בלטינית: harpax) היה כינויו של כלי נשק ימי רומי, ששימש לתפיסה ממרחק של אניית אויב על מנת להיצמד אליה ולהכריעה בלוחמת פנים אל פנים. היה זה כלונס ארוך וכבד, שלקצהו האחד חוברו אונקלי אחיזה ולקצהו האחר נקשר חבל ארוך. הוא נורה על ידי בליסטרה, ולאחר שנאחז נמשך על ידי האנייה התוקפת באמצעות כננת. את ההרפקס המציא, על פי המסופר, מרקוס ויפסניוס אגריפה, מפקד הצי של אוקטביאנוס, והוא השתמש בו לראשונה ובהצלחה רבה בקרב נאולוכוס (36 לפנה"ס) נגד ציו של סקסטוס פומפיוס.

טרוויאן

טרוויאן (באנגלית: Travian) הוא משחק אסטרטגיה בזמן אמת, רב־משתתפים ומבוסס־דפדפן שפותח על ידי החברה הגרמנית Travian Games Gmbh.

כיבוש ירושלים בידי דוד

כיבוש ירושלים בידי דוד הוא אחד מסיפורי התנ"ך המוזכר במקרא בספר שמואל ובספר דברי הימים. הסיפור מתאר את כיבוש ירושלים היבוסית על ידי דוד, והפיכתה לבירת "הממלכה המאוחדת".

כלי נשק בצבא הרומי

הצבא הרומי השתמש במגוון רחב של כלי נשק. כלי הנשק האישיים היו עשויים פלדה ובתקופות השיא של האימפריה הרומית היו טובים בהרבה מכלי הנשק של יריביהם. הרומאים אמצו כלי נשק שונים מעמים שכבשו ושיכללו אותם. אחת הדוגמאות המפורסמות היא החרב הרומית המפורסמת - גלאדיוס שהגיעה מהיספניה. גם הקסדה הרומית לא עוצבה בלאטיום, אלא הגיעה מגאליה.

מצביא

מצביא הוא אדם הנושא בתפקיד בכיר בניהול והכוונת הצבא. בין השאר כולל תפקיד המצביא גם משימות כמו קביעת אסטרטגיה לקרב, החלטות לגבי יציאה למלחמה ופעמים רבות גם שימש המצביא כקובע מדיניות הביטחון.

מצור

מָצוֹר היא צורת לחימה שבה צד אחד מבקש לכבוש מתחם מבוצר ואילו הצד השני מבקש להגן עליו ולהמשיך להחזיק בו. ההגדרה המילונית למצור היא: "הקפת עיר על ידי צבא כדי לנתק אותה משאר המקומות ולהכניעה". כיום המונח "מצור" מתייחס לכל פעולת הלחימה על מתחם מבוצר ולא רק להקפתו והרעבתו. פעולת ההקפה והבידוד נקרא "כיתור" או "טבעת מצור".

מצור מתרחש כאשר כוח תוקף (או "כוח צר") נתקל בעיר או במבצר המסרבים להיכנע ושלא ניתן לכובשם בהתקפה ישירה ומיידית. המצור בדרך כלל כרוך בכיתור המטרה ובחסימת דרכי האספקה, בשילוב התקפות על הביצורים במטרה להבקיעם. ההתקפות על הביצורים בדרך כלל עירבו כלי מצור וארטילריה ולעיתים אף ניסיונות לחפור מתחת לביצורים ולמוטט את יסודותיהם.

לוחמת המצור קדומה כהיווצרות ריכוזי האוכלוסייה החקלאיים והעירוניים, כאשר איכרים הקימו גדרות ותעלות על מנת להגן על יבולם מפני חומסים. במזרח התיכון יש עדות לערים מבוצרות בחומות אבן עוד מ-4000 לפני הספירה (יריחו). במהלך ימי הביניים הייתה לוחמת מצור חלק חשוב בלחימה באירופה. לוחמת המצור עברה את ההתפתחות המשמעותית שלה מאז התקופה הרומאית כאשר הומצא התותח. התותח מוטט בנקל ביצורים שעמדו חזקים מול כלי המצור העתיקים ושינה את תכנון הביצורים. במאה ה-20 חשיבותה של לוחמת המצור הקלאסית פחתה ורוב הערים לא כללו עוד חומות עיר או ביצורים למיניהם. את לוחמת המצור על ערים החליפה בעיקר לוחמה בשטח בנוי, וזאת עקב ההתפתחות הגדולה באמצעי ההשמדה והגידול בכוח האש שהפך רבים ממאפייני המצור הקלאסי ללא רלוונטיים.

סוללה (צבא)

סוללה היא יחידה צבאית, המאגדת מספר כלי ארטילריה (כיום משתמשים במונח זה גם ביחידות נ"מ) תחת פיקוד משותף. סוללת הארטילריה מורכבת, לרוב, מ-6 עד 8 כלים (כל כלי מכונה "קנה"), כל אחד מהם מופעל על ידי צוות אחר. לעיתים נעשה שימוש במונח "סוללה" לציון יחידה שאיננה מכילה כלים ארטילריים מסוג כלשהו, למשל "סוללת מפקדה" ביחידות ארטילריה (בדומה ל"פלוגת מפקדה" ביחידות-שדה אחרות).

הסוללה עשויה להיות מחולקת למספר פלגות (לרוב רק 2), בעוד שמספר סוללות מהוות גדוד ארטילרי, ואילו מספר גדודים ארטילריים מהווים אגד ארטילרי. הסוללה היא יחידה מקבילה לפלוגה בחיל הרגלים או בחיל השריון, ומפקד הסוללה (מסו"ל) הוא לרוב קצין בדרגת סרן (בצה"ל) או דרגה מקבילה.

סוללה חשמלית

סוֹלְלָה או בָּטֶרְיָה (או בָּטֵרִיָּיה) (מאנגלית: Battery) היא חפץ לייצור חשמל בזרם ישר. הסוללה מורכבת מ"תא חשמלי" אחד או יותר.

ה"תא החשמלי" הנפוץ כיום הוא תא אלקטרוכימי (מכונה גם "תא וולטאי" או "תא גלווני"), שבו החשמל מופק כתוצאה מתהליך כימי (העברת אלקטרונים בין שתי אלקטרודות המחוברות לחומרים שלהם הבדל פוטנציאלי חמצון-חיזור). תא חשמלי העובד בצורה הפוכה הוא תא אלקטרוליטי. בתא זה מגיע חשמל ממקור חיצוני, וגורם לתהליך כימי. "סוללה נטענת" משלבת למעשה תא אלקטרוכימי להפקת חשמל, ותא אלקטרוליטי ל"השבת" אנרגיה לסוללה באמצעות שינויים כימיים, לצורך המשך הפקת החשמל.

סוג נוסף של תאים חשמליים הם תאי דלק, תאים גרעיניים ועוד. ערך זה דן בסוללות האוצרות אנרגיה באופן כימי בלבד.

סוללת מצור

סוללת מצור היא אמצעי הנדסי, שנועד לסייע לכיבוש מבצרים וערים מוקפות חומה, בעיקר בעת העתיקה. השימוש בסוללות מצור הופיע כבר אצל צבא אשור, במהלך מסעות הכיבוש של האימפריה האשורית, ונעשה בהן שימוש נרחב גם על ידי צבאות אחרים בעת העתיקה (כמו למשל, הצבאות בעולם ההלניסטי), ובמיוחד על ידי הצבא הרומי במהלך הטלת מצור והסתערות על ערים ומבצרים, שהגישה אליהן הייתה קשה, או שחומותיהן היו גבוהות במיוחד (כמו בכיבוש מצדה ובמצור על אוואריקום). הסוללה הוקמה בדרך כלל מבולי עץ שנכרתו מהסביבה, אבנים ועפר. היא טיפסה בשיפוע אל מול החומה או המבצר, עד סמוך לשיא גובהם. בקצה הסוללה נבנה משטח לחימה מיושר, שאפשר לכוח התוקף לטפס על החומות בעזרת סולמות, או להציב עליו מגדלי מצור וכלי מצור שונים, במטרה להבקיע את החומה או לפגוע בלוחמים המגִנים העומדים על החומה, ולמנוע מהם לשבש את מאמצי ההבקעה של החומה.

סקורפיון

האם התכוונתם ל...

סקורפיון (בליסטרה)

סקורפיון או סקורפיו (בלטינית: Scorpio, מילולית: "עקרב") הוא כלי ירייה ארטילרי "קר" (כלומר, שאינו מופעל באמצעות אבק שריפה) שהיה בשימוש הצבא הרומי בעת העתיקה. הסקורפיון שימש ככלי ירייה לטווח רחוק, מעין "נשק צלפים" קדום, המופעל על ידי אדם אחד, ודמה במראהו לרובה קשת גדול המותקן על חצובה. הסקורפיון הצטיין בכוח אש ובדיוק רב. הסקורפיון תואר בפירוט רב על ידי ויטרוביוס. מאוחר יותר פותח דגם משופר של הסקורפיון הנקרא כיירובליסטרה. דגם נוסף שפותח הוא הפוליבולוס המהווה שכלול של הבליסטרה והסקורפיון.

קטפולטה

קַטַפּוּלְטָה (יוונית: καταπέλτης; "קטה"- כלפי מטה, ו- "פולטוס"- נשק מגן) היא כלי מצור עתיק ששימש להעפת סלעים למרחקים גדולים על חומות מבצר או עיר.

לרוב, הקטפולטות היו נבנות באתר המצור, והצבא סחב עמו רק יחידות בודדות שלהן מכיוון שחומרי הגלם לבנייתם - העצים - היו שכיחים מאוד.

קרב ווז'

קרב ווז' (Vosges ‏ 58 לפנה"ס) היה קרב גדול בין הרפובליקה הרומית לקואליציה הסואבית במהלך מלחמת גאליה. בקרב זה ניצח הצבא הרומאי תחת פיקודו של יוליוס קיסר את הקואליציה הסואבית תחת פיקודו של אריוביסטוס. הניצחון הרומאי סיים את הנוכחות הגרמאנית בשטח גאליה.

רד בול פלוגטאג

רד בול פלוגטאג (מגרמנית: Flugtag, "יום תעופה") היא תחרות תעופה הדומה לבוגנור בירדמן.

בתחרות הפלוגטאג, צריכים מתחרים להכין כלי טיס מעופף (לא מטוס אמיתי, אלא משהו דומה, ללא כל כוח חשמלי שמניע אותו), בו אורך מוטת הכנפיים לא יעלה על 10 מטרים, רוחב בסיס הגלגלים יגיע לרוחב מקסימלי של 4 מטרים, גובה הכלי לא יעבור 6 מטרים, ומשקל הכלי לא יעלה על 200 ק"ג (כולל הטייס).

צוות השופטים מורכב מאנשים המבינים בתחומי הטיס, הבידור והספורט השונים. השופטים קובעים את מנצח התחרות לפי כמה קני מידה:

מרחק הטיס של כלי התעופה

יצירתיות (מראה כלי הטיס, צורתו וכו')

יכולות תיאטרליות של המשתתפיםתחרות הפלוגטאג הראשונה שהתקיימה בעולם הייתה באוסטריה (בווינה) בשנת 1991 על ידי חברת רד בול. הפופולריות של התחרות הייתה כה גדולה, כך שגם חברת רדבול הרוויחה מהתחרות, וגם התחרות התפשטה לערים נוספות: לונדון, אוסטין, שיקגו, לוס אנג'לס, ניו יורק, סן פרנסיסקו, מיאמי, אנטוורפן, ברלין, יוהנסבורג, סטוקהולם, ניו זילנד, תל אביב, לוזאן, דוברובניק ועוד כמה אחרים.

תחרות הפלוגטאג הראשונה שנערכה בישראל הייתה בשנת 2003 בגני יהושע, בהשתתפותם של 33 צוותים. מארגני התחרות בנו בגני יהושע באגם המלאכותי מקפצה, ממנה נדרשו המתחרים לקפוץ. הצוות המנצח היה צוות "הדרקון מהירקון" מקיבוץ נירים, אשר הצליח לקפוץ למרחק של 10.5 מטרים. במקום השני זכה תומאס הקטר, אשר הגיע למרחק של 11 מטרים (נא לא לשכוח שלא רק המרחק קובע). במקום השלישי זכה "בליסטרה בול", שהגיע למרחק של 8.5 מטרים, וקיבל את פרס היצירתיות, אבל צוות "ברזונטאש" היה שהגיע למרחק הגדול ביותר - 24 מ' (אך לא זכה באף אחד מהמקומות הראשונים).

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.