בלוטת חלב

בלוטת חלב היא איבר (בלוטה) הנמצא בגופם של בעלי חיים המשתייכים למחלקת היונקים.

Breastfeeding infant
תינוק יונק

בלוטות החלב, שתפקידן העיקרי הוא הנקת ולדות (בעלי חיים בראשית חייהם), מהווים את המאפיין המגדיר החשוב ביותר של מחלקת היונקים (ושם המחלקה נובע ממאפיין זה). בבעלי חיים בוגרים קיימות בלוטות חלב פעילות אך ורק בנקבות. בדרך כלל קיימות בכל יצור בלוטות חלב רבות, והן מתרכזות בעטינים—איברים הנושאים בתוכם את בלוטות החלב והמאפשרים הנקה.

בדומה לשיער, בלוטות החלב ייחודיות ליונקים. הן מופיעות בשני המינים, אולם מפסיקות את התפתחותן אצל הזכר עוד לפני סיום תהליך ההתבגרות המינית. מספר בעלי חיים אחרים מאכילים את צאצאיהם על ידי חומר דמוי-חלב, אולם מקורו של החומר שונה מזה של החלב.

בלוטות החלב הן כנראה בלוטות זיעה "משופרות". לא ידוע מתי לראשונה הן הופיעו בתהליך האבולוציה של חולייתנים, אולם ניתן להסיק שהופעתם מתואמת וקשורה בהתפתחותם של שיני החלב ודפוסי תחלופת השיניים הנראים ברוב מיני היונקים המודרניים. שיני חלב אינן יעילות כשיני בוגר ואינן מותאמות ללעיסה, מאחר שגודלן קטן והן משתנות תדיר במהלך התפתחות היונק. על כן מסתמך היונק הצעיר על מזון עשיר שאופן עיכולו אינו מוכתב בלעיסתו—חלב. החלב מכיל אחוז גבוה של חלבון, שומן וסוכרים (בעיקר לקטוז), וכן כמות מסוימת של ויטמינים ומלחים. זהו מקור מזון עשיר שאחוז מרכיביו משתנה במיני היונקים השונים ובמהלך תקופת ההנקה.

בלוטת חלב מורכבת ממערכת תעלות המפרישות חלב, וסביבן מעטפת מלכדת. הורמון הגדילה וההורמון פרולקטין מעודדים את היווצרות החלב. פעולת היניקה מעודדת את הפרשת ההורמונים. צורת בלוטות החלב שונות בין מיני היונקים: אצל בעלי ביב קיים מצבור רקמות הצמוד לקיר הבטן, החלב מצטבר בגומחות על גבי הפרווה, ומלוקק על ידי היונק הצעיר. במינים רבים ובהם האדם, תעלות החלב מגיחות אל פני השטח בצורת תפיחה בשרית המכונה פטמה. במינים אחרים (אצל פרות למשל) תעלות החלב מפרישות את החומר אל מאגר נוזלים, ומשם מופרשות החוצה דרך פתח יחיד בפטמה.

בלוטות החלב שונות גם במספרן ובמיקומן: המספר נע בין שתי בלוטות (רוב הפרימטים למשל) ל-18 בלוטות (חזיר). הבלוטות ממוקמות לרוב לאורך שני קווים מקבילים בבטן או בחזה של בעל החיים.

בלוטת חלב
Glandula mammaria
שיוך בלוטה אקסוקרינית, Region of wall of pharyngotympanic tube
מזהים

ראו גם

בלוטה אקסוקרינית

בלוטה אקסוקרינית (באנגלית: Exocrine gland, Duct gland) היא בלוטה המפרישה חומר דרך צינור אל חלל המצופה אפיתל, כלומר אל הסביבה החיצונית של הגוף או אל חללים שלהם פתחים כלפי חוץ. דוגמאות של בלוטות אקסוקריניות הן בלוטות הזיעה, בלוטות חלב ובלוטות הדמע.

ההפרשה האקסוקרינית נחלקת לסוגים שונים לפי מבנה הבלוטה וצינורותיה: בלוטה פשוטה היא בלוטה שבה צינור ההפרשה משרת יחידת הפרשה אחת, ואילו בלוטה מורכבת היא בלוטה שבה הצינור מתפצל ומשרת מספר יחידות הפרשה נפרדות. בנוסף, גם האזור המפריש יכול להסתעף או להתקפל, ואז הבלוטה נקראת מסועפת (branched) או סלילית (coiled) בהתאם. כאשר האזור המפריש בבלוטה הוא גם כן בצורת צינור, הבלוטה נקראת צינורית (tubular), וכאשר הוא בצורת שק, הבלוטה נקראת אונית (acinar).

כמו כן, בלוטות אקסוקריניות נחלקות לשלושה סוגים, לפי האופן בו החומר המופרש יוצא מן הבלוטה: בלוטות מרוקריניות (נקראות גם אקריניות) הן בלוטות המפרישות חלבונים או גליקופרוטאינים באקסוציטוזה. זהו אופן ההפרשה הנפוץ ביותר, וכך מופרשת הזיעה בעור. בלוטות אפוקריניות מפרישות את החומר המיועד להפרשה יחד עם חלק גדול מן התא, העטוף ממברנה ומכיל ציטופלזמה. כך מופרשת זיעה בבית השחי. בלוטות הולוקריניות מפרישות תאים שלמים עם החומר המיועד להפרשה. הפרשה זו מאפיינת בלוטות חלב. הבלוטות המרוקריניות נחלקות אף הן לשני סוגים: נסיוביות (סרוזיות) וריריות (מוקוזיות), לפי החלבונים והגליקופרוטאינים שהן מפרישות.

בלוטת חלב (עור)

בלוטת חֵלֶב היא בלוטה קטנה הנמצאת בעור, והיא בעלת צינור הנפתח אל תוך זקיק השערה.

בלוטות החלב נמצאות על פני מרבית שטח הגוף, וריכוזן גבוה יותר באזור המצח והפנים.

אין בלוטות חלב בכפות הרגליים והידיים. בלוטות החלב מפרישות חלב, נוזל שומני הקרוי בלועזית סֶבּוּם אשר מכיל בעיקר טריגליצרידים, אסטרים של שעווה וכולסטרול, חומצות שומניות וסקוולין.

בלוטות החלב מפרישות תחילה לתוך חלל מרכזי המתנקז דרך פתח זקיק השערה אל פני העור.

חלב אם

חלב אם הוא חלב הנוצר בשדי האישה, ומיועד להזין את התינוק שילדה. בחודשים הראשונים לחייהם (מקובל עד בערך שישה חודשים) ניזונים תינוקות מחלב אם ומתחליף חלב (כגון תרכובת מזון לתינוקות) בלבד. תזונה המבוססת על חלב אם בלבד (או תחליפיו) מספקת את כל צרכיו התזונתיים של התינוק. על פי המלצת ארגון הבריאות העולמי, הנקה בלעדית מומלצת עד גיל חצי שנה, והנקה בשילוב עם מזון לתינוקות כתזונה משלימה מומלצת עד לגיל שנתיים, ואף מעבר לכך.

סיפאקה לבנה

סיפאקה לבנה (שם מדעי: Propithecus candidus), היא מין קיפוף גדול ואחת מתשעה מיני הסיפאקה. היא נמצא בסכנת הכחדה חמורה ואנדמית לאזורים מצומצמים בצפון-מזרח מדגסקר (היא אחת מהפרימטים הנדירים בעולם בפרט, ומהנדירים מבעלי החיים בכלל). פרוותה ארוכה ולבנה, ומזכירה משי (ומכאן שמה האנגלי: "Silky sifaka"). יש לה מבנים חברתיים מגוונים, והיא מבלה את רוב זמנה באכילה, מנוחה והתנהגויות חברתיות (כמו האכלה וטיפוח הדדי). היא אוכלת בעיקר עלים וזרעים, ולפעמים אף פירות, פרחים ואפילו אדמה. היא מתרבה באופן עונתי עם תחילת העונה הגשומה. כמו מיני סיפאקות אחרים, גידול הצאצאים הוא משימה קבוצתית בה משתתפים לא רק הוריהם הביולוגיים. התקשורת מתבססת על מגוון קולות וסימון ריח המופק באמצעות בלוטות המיוחדות לכך.

עפעף

עפעפיים (TA: Palpebrae) הם קפלי עור דקים המכסים את העיניים ומגנים עליהן.

העפעפיים מגנים על הקרנית מפציעה ומלחלחים אותה, הם גם מצמצמים כניסת אור לעין. סגירת העפעפיים ופתיחתם המהירה (מצמוץ), מסייעים בסילוק גורמים מגרים מפני העין. מצמוץ מתרחש באופן רפלקסיבי גם בתגובה לאור חזק או לקרבה מאיימת של חפץ לעין.

הדגים, מפאת חוסר עפעפיים, אינם מסוגלים לעצום את עיניהם ועל-כן הם ישנים תמיד בעיניים פקוחות.

פות

פּוֹת (בלטינית: Vulva; ובסלנג שמקורו בערבית, كس: כּוּס) היא מכלול של איברי מין חיצוניים הנמצאים במפשעה הנשית.

תפקידיה הביולוגיים העיקריים של הפות כוללים מתן שתן, לידה, יחסי מין והפרשת נוזלי הווסת. הפות מתפתחת בשלבים אחדים, בעיקר בתקופת ההיריון ובגיל ההתבגרות. על פתח הנרתיק ופתח צינור השופכה מגינות "דלתות כפולות": השפתיים הגדולות (או החיצוניות) והשפתיים הקטנות (או הפנימיות). בחזית הפות נמצא גם הדגדגן.

בפות ובמיוחד בדגדגן מצויים תאי עצב בריכוז גבוה יחסית לאיברי גוף אחרים, ומכאן הרגישות הרבה לכאב או לעונג (שנועד מבחינה ביולוגית לשמש תמריץ לקיום פעילות מינית).

שד (איבר)

שד הוא אחד מזוג איברים המצויים בגופם של בני אדם. בנשים, מכילים השדיים בלוטות חלב. השדיים הנשיים זהים במבנם ובתפקידם לבלוטות החלב המצויים בכל נקבות היונקים, אך שונים במראם ובמספרם. השדיים מרכזים את בלוטות החלב של האישה ומהווים לפיכך בלוטות חלב מורכבות; כל שד מכיל בין 10 ל-20 בלוטות חלב פשוטות הנפגשות כולן בפִטמה.

השדיים נחשבים לאיברי מין משניים, והם מתפתחים בדרך כלל בגיל ההתבגרות. הם מורכבים בעיקר משרירים ומרקמות שומן. ברוב תרבויות העולם השדיים הנקביים מהווים סמל מיני.

שיער

שיער הוא סיב עשוי חלבון (פילמנט), הצומח מזקיק המצוי בשכבת הדרמיס דרך שכבת האפידרמיס שבעור. השיער (כולל פרווה או צמר) מצוי בבעלי חיים ממחלקת היונקים בלבד.

בבעלי חיים ממחלקות אחרות מצויות רקמות דמויות שיער (בעיקר פרוקי-רגליים), אולם אינן שיער.

השיער עשוי בעיקר מקרטין שהוא סוג של חלבון, ממספר מינרלים (בעיקר אבץ, צורן, ברזל וכלור), וויטמינים כגון ויטמין A ומספר ויטמינים מקבוצת B. השיער דומה במבנהו לציפורניים אצל טורפים, לקרניים ולפרסות אצל בהמות ולמקור ולנוצות אצל עופות.

תפוקת חלב נמוכה

תפוקת חלב נמוכה היא מצב בקרב נשים בתקופת ההנקה, שבו תפוקת חלב האם היומית איננה תואמת את הצרכים התזונתיים של התינוק. תפוקת חלב נמוכה לרוב נגרמת עקב עקב הצטברות ממושכת של חלב בשד, או בעקבות ריקון חלקי בהנקה של חלב מהשד. לרוב בר מניעה, אלא אם כן נגרם עקב מצבים רפואיים אחרים, כאשר אלו בקירוב מופיעים אצל 5% מהנשים המניקות. מספר תפיסות מוטעות גורמות לעיתים קרובות לכך שאמהות מניקות חושבות בשגגה שתפוקת החלב שלהן נמוכה כאשר אין בעיה בתפוקת החלב שלהם. ניתן יהיה לחשוד בתפוקת חלב נמוכה כאשר תינוק יונק באופן תקין, אך איננו גדל באופן תקין, או מראה סימני התייבשות או סימנים של תת תזונה, וכאשר אין כל בעיה בריאותית אחרת לתינוק, אשר עשויה להסביר את אי הגדילה. השיטה העיקרית להגברת תפוקת החלב היא על ידי תרגולים לשיפור יכולות ההנקה או על ידי שאיבת חלב או שימוש בטכניקות לחיצה על החזה להגברת תפוקת החלב. לחלק מן הנשים התרופה דומפרידון עשויה להגביר את תפוקת החלב. לנשים בעלות תפוקת חלב נמוכה יש חשיבות להמשך ההנקה במקביל לשימוש בתחליפי חלב אם, מאחר שיש לכך יתרונות בריאותיים רבים על שימוש בלעדי בתחליפים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.