בלוטה

בלוטה (Gland) היא איבר המעבד, מייצר ומפריש חומרים. בחלק מהמקרים חומרי ההפרשה הם חומרי פסולת. במקרים אחרים מפרישות הבלוטות הורמונים.

ניתן להבדיל בין שני סוגי בלוטות:

  • בלוטה אקסוקרינית (בלוטת הפרשה חיצונית): בלוטות המפרישות את תוצריהן אל פני שטח הגוף או אל איבר הנחשב חיצוני לגוף (לדוגמה הקיבה). בלוטות הזיעה, למשל, הן בלוטות אקסוקריניות.
  • בלוטה אנדוקרינית (בלוטת הפרשה פנימית): בלוטה שמייצרת הורמונים ומפרישה אותם ישירות אל מחזור הדם, שלא דרך צינור. בלוטות הפרשה פנימית הן מנגנון בקרה עדין שהפרעות בו אינן נדירות (כגון ייצור יתר או ייצור חסר).
Thyroid
בלוטת התריס

מרכיבי המערכת האנדוקרינית

אוסף בלוטות ההפרשה הפנימית בגוף נקרא המערכת האנדוקרינית.

הענף ברפואה החוקר את הבלוטות ומחלותיהן הוא האנדוקרינולוגיה. מחלות אנדוקריניות רבות גורמות להפרעות גדילה (ננסות, השמנת יתר וכדומה).

אנדוקרינולוגיה

אנדוקרינולוגיה (מאנגלית: Endocrinology) היא תחום בביולוגיה וברפואה העוסק בחקר ההורמונים, היווצרותם, הרכבם ופעולתם.

המדע עוסק בחקר המבנה והפעולה של מערכת הבלוטות ההורמונליות בגוף האדם וההורמונים המופרשים על ידה.

אשך

אֶשֶׁךְ הוא בלוטה המהווה חלק ממערכת הרבייה של הזכר אשר תפקידה לייצר את תאי הזרע ואת הורמוני המין הגבריים, בעיקר הטסטוסטרון. אשכים מייצרים תאי-זרע והורמונים באופן רציף מגיל הבגרות המינית ועד מות האורגניזם.

בואשן גמדי

בואשן גמדי (שם מדעי: Spilogale pygmaea) הוא מין של בואשן ממשפחת הבואשיים האנדמי למערב מקסיקו לאורך חופי האוקיינוס השקט. תפוצתו היא באזורי יערות ושטחים סלעיים.

אורכו 35-12 ס"מ והוא בעל גוף שחור עם פסים עבים לבנים לאורכו. הזנב ארוך ושעיר והוא בעל בלוטה בקצה פי הטבעת איתה הוא פולט ריחות מצחינים על אויביו. לפני הריסוס הוא מזהיר את טורפיו בעמידת ראש ייחודית, ואם זה לא עוזר הוא מרסס עליהם את הנוזל.

הבואשן פעיל בלילה ויודע לטפס על עצים. הוא אוכל-כל הניזון מהחי והצומח, אך ניזון בעיקר מבשר של עשים, חרקים נוספים, חלזונות, זוחלים, יונקים קטנים ועופות. הוא עושה זאת כדי לאגור מספיק שומן ואנרגיה לפני החורף הקר.

בואשן דרומי

בואשן דרומי (שם מדעי: Spilogale angustifrons) הוא מין של בואשן ממשפחת הבואשיים. בעבר היה תת-מין של בואשן מזרחי אך הוחלט להפרידו.

אורכו של הבואשן עד 34 ס"מ ומשקלו 1-0.5 ק"ג. הוא בעל פרווה שחורה והרבה טלאים לבנים. זנבו שעיר וזקור כמו זנב סנאי. כמו רוב קרוביו הוא בעל בלוטה בפי הטבעת ממנה הוא מפריש נוזלים מסריחים להגנה מטורפים.

הבואשן מצוי ביערות במרכז אמריקה ממקסיקו, גואטמלה, הונדורס, אל סלוודור, ניקרגואה, קוסטה ריקה ובליז. חלק מהיערות בגובה 300 מ' מעל פני הים.

הבואשן פעיל בלילה ויודע לטפס על עצים. הוא אוכל כל הניזון מהחי והצומח.

בלוטה אנדוקרינית

בלוטה אנדוקרינית היא בלוטה שמייצרת הורמונים ומפרישה אותם ישירות אל מחזור הדם, שלא דרך צינור. הבלוטה האנדוקרינית מקורה בתאי אפיתל שהתפתחו אל תוך רקמת החיבור וניתקו משכבת האפיתל, ולאחר מכן נעטפו בנימים.

הבלוטות האנדוקריניות בגוף האדם הן בלוטת יותרת המוח (היפופיזה), בלוטת האצטרובל, בלוטת התריס, בלוטת יותרת התריס, בלוטת התימוס (הרת), יותרת הכליה, השחלות, האשכים, השליה והלבלב. הבלוטות האנדוקריניות לוקחות חלק בוויסות תהליכים, ריכוז חומרים ופעולות וויסות אחרות והן למעשה גורמות להפעלה של רקמות או איברים מסוימים בגוף.

רוב ככל ההורמונים שנוצרים בבלוטות אנדוקריניות מופקים על ידי תאים מיוחדים הקיימים בשביל ליצור הורמונים ספציפיים אלו, דוגמת איי לנגרהנס בלבלב. הורמונים אלו יוצאים אל מחזור הדם דרך אקסוציטוזה ומוסעים בדם עד שמגיעים אל תאי המטרה שלהם.

בלוטות אנדוקריניות משתתפות כמעט בכל מערכות הגוף, והן נוטלות תפקיד חשוב באיזון ההומאוסטזיס בגוף.

תאי עצבים אינם נחשבים תאים אנדוקרינים או חלק מבלוטה אנדוקרינית משום שהם אינם מפיקים הורמונים אלא חומרים כימיים בשם נוירוטרנסמיטרים. לא כל התאים המפרישים חומרים נחשבים חלק מבלוטה אנדוקרינית (כמו בלוטות הזיעה או תאי הקיבה).

בלוטה אקסוקרינית

בלוטה אקסוקרינית (באנגלית: Exocrine gland, Duct gland) היא בלוטה המפרישה חומר דרך צינור אל חלל המצופה אפיתל, כלומר אל הסביבה החיצונית של הגוף או אל חללים שלהם פתחים כלפי חוץ. דוגמאות של בלוטות אקסוקריניות הן בלוטות הזיעה, בלוטות חלב ובלוטות הדמע.

ההפרשה האקסוקרינית נחלקת לסוגים שונים לפי מבנה הבלוטה וצינורותיה: בלוטה פשוטה היא בלוטה שבה צינור ההפרשה משרת יחידת הפרשה אחת, ואילו בלוטה מורכבת היא בלוטה שבה הצינור מתפצל ומשרת מספר יחידות הפרשה נפרדות. בנוסף, גם האזור המפריש יכול להסתעף או להתקפל, ואז הבלוטה נקראת מסועפת (branched) או סלילית (coiled) בהתאם. כאשר האזור המפריש בבלוטה הוא גם כן בצורת צינור, הבלוטה נקראת צינורית (tubular), וכאשר הוא בצורת שק, הבלוטה נקראת אונית (acinar).

כמו כן, בלוטות אקסוקריניות נחלקות לשלושה סוגים, לפי האופן בו החומר המופרש יוצא מן הבלוטה: בלוטות מרוקריניות (נקראות גם אקריניות) הן בלוטות המפרישות חלבונים או גליקופרוטאינים באקסוציטוזה. זהו אופן ההפרשה הנפוץ ביותר, וכך מופרשת הזיעה בעור. בלוטות אפוקריניות מפרישות את החומר המיועד להפרשה יחד עם חלק גדול מן התא, העטוף ממברנה ומכיל ציטופלזמה. כך מופרשת זיעה בבית השחי. בלוטות הולוקריניות מפרישות תאים שלמים עם החומר המיועד להפרשה. הפרשה זו מאפיינת בלוטות חלב. הבלוטות המרוקריניות נחלקות אף הן לשני סוגים: נסיוביות (סרוזיות) וריריות (מוקוזיות), לפי החלבונים והגליקופרוטאינים שהן מפרישות.

בלוטת האצטרובל

בלוטת האצטרובל (TA: Glandula pinealis, באנגלית: Pineal gland) היא בלוטה אנדוקרינית קטנה.

בלוטת האצטרובל מצויה באמצע המוח, בגובה העיניים בצידו האחורי בין שתי ההמיספרות.

בלוטת האצטרובל היא מבנה יחיד. כלומר, להבדיל ממבנים רבים אחרים במוח היא לא מחולקת לזוגות צידיים (חלק ימני וחלק שמאלי).

בלוטת הערמונית

בלוטת הערמונית (בלטינית: Prostata; פרוסטטה) היא בלוטה אקסוקרינית במערכת הרבייה של היונקים הזכרים.

יש הבדלים ניכרים בערמונית של מינים שונים, מבחינה אנטומית, כימית ופיזיולוגית. שמה העברי של הבלוטה נגזר מפרי עץ הערמון, שצורתה דומה לו.

בלוטת חלב

בלוטת חלב היא איבר (בלוטה) הנמצא בגופם של בעלי חיים המשתייכים למחלקת היונקים.

בלוטות החלב, שתפקידן העיקרי הוא הנקת ולדות (בעלי חיים בראשית חייהם), מהווים את המאפיין המגדיר החשוב ביותר של מחלקת היונקים (ושם המחלקה נובע ממאפיין זה). בבעלי חיים בוגרים קיימות בלוטות חלב פעילות אך ורק בנקבות. בדרך כלל קיימות בכל יצור בלוטות חלב רבות, והן מתרכזות בעטינים—איברים הנושאים בתוכם את בלוטות החלב והמאפשרים הנקה.

בדומה לשיער, בלוטות החלב ייחודיות ליונקים. הן מופיעות בשני המינים, אולם מפסיקות את התפתחותן אצל הזכר עוד לפני סיום תהליך ההתבגרות המינית. מספר בעלי חיים אחרים מאכילים את צאצאיהם על ידי חומר דמוי-חלב, אולם מקורו של החומר שונה מזה של החלב.

בלוטות החלב הן כנראה בלוטות זיעה "משופרות". לא ידוע מתי לראשונה הן הופיעו בתהליך האבולוציה של חולייתנים, אולם ניתן להסיק שהופעתם מתואמת וקשורה בהתפתחותם של שיני החלב ודפוסי תחלופת השיניים הנראים ברוב מיני היונקים המודרניים. שיני חלב אינן יעילות כשיני בוגר ואינן מותאמות ללעיסה, מאחר שגודלן קטן והן משתנות תדיר במהלך התפתחות היונק. על כן מסתמך היונק הצעיר על מזון עשיר שאופן עיכולו אינו מוכתב בלעיסתו—חלב. החלב מכיל אחוז גבוה של חלבון, שומן וסוכרים (בעיקר לקטוז), וכן כמות מסוימת של ויטמינים ומלחים. זהו מקור מזון עשיר שאחוז מרכיביו משתנה במיני היונקים השונים ובמהלך תקופת ההנקה.

בלוטת חלב מורכבת ממערכת תעלות המפרישות חלב, וסביבן מעטפת מלכדת. הורמון הגדילה וההורמון פרולקטין מעודדים את היווצרות החלב. פעולת היניקה מעודדת את הפרשת ההורמונים. צורת בלוטות החלב שונות בין מיני היונקים: אצל בעלי ביב קיים מצבור רקמות הצמוד לקיר הבטן, החלב מצטבר בגומחות על גבי הפרווה, ומלוקק על ידי היונק הצעיר. במינים רבים ובהם האדם, תעלות החלב מגיחות אל פני השטח בצורת תפיחה בשרית המכונה פטמה. במינים אחרים (אצל פרות למשל) תעלות החלב מפרישות את החומר אל מאגר נוזלים, ומשם מופרשות החוצה דרך פתח יחיד בפטמה.

בלוטות החלב שונות גם במספרן ובמיקומן: המספר נע בין שתי בלוטות (רוב הפרימטים למשל) ל-18 בלוטות (חזיר). הבלוטות ממוקמות לרוב לאורך שני קווים מקבילים בבטן או בחזה של בעל החיים.

בלוטת חלב (עור)

בלוטת חֵלֶב היא בלוטה קטנה הנמצאת בעור, והיא בעלת צינור הנפתח אל תוך זקיק השערה.

בלוטות החלב נמצאות על פני מרבית שטח הגוף, וריכוזן גבוה יותר באזור המצח והפנים.

אין בלוטות חלב בכפות הרגליים והידיים. בלוטות החלב מפרישות חלב, נוזל שומני הקרוי בלועזית סֶבּוּם אשר מכיל בעיקר טריגליצרידים, אסטרים של שעווה וכולסטרול, חומצות שומניות וסקוולין.

בלוטות החלב מפרישות תחילה לתוך חלל מרכזי המתנקז דרך פתח זקיק השערה אל פני העור.

בלוטת יותרת הכליה

בלוטות יוֹתֶרֶת הַכִּלְיָה (לעיתים בלוטות הטוחה או אדרנל) הן זוג בלוטות אנדוקריניות הממוקמות על המשטח העליון של כל כליה. בלוטות יותרת הכליה מווסתות את האיזון של תפקודים רבים בגוף האדם על ידי הפרשה הורמונלית של קורטיזול ואדרנלין.

בלוטת יותרת המוח

בלוטת יוֹתֶרֶת הַמּוֹחַ (באנגלית: Pituitary Gland) המכונה גם הִיפּוֹפִיזָה (Hypophysis) היא בלוטה קטנה היושבת בבסיס הגולגולת באוכף הטורקי (Sella Turcica). הבלוטה מחוברת אל ההיפותלמוס מעליה על ידי גבעול רקמה דק (Infundibulum). הבלוטה מחולקת לשתי אונות צמודות אנטומית אך נבדלות לחלוטין תפקודית: היפופיזה קדמית (=אדנוהיפופיזה) והיפופיזה אחורית (=נוירוהיפופיזה). בין שני החלקים נמצא החלק האמצעי (Pars Intermedia), חלק זה קטן מאוד באדם. ההיפופיזה היא איבר חיוני מאוד, תפקידה הוא בעיקר הפרשה אנדוקרינית (כלומר, הפרשה לדם במטרה לפעול על איברים מרוחקים) של הורמונים טרופיים (Tropic) באדנוהיפופיזה ושל ההורמון האנטי-דיורטי (ADH) בנוירוהיפופיזה. הורמוני ההיפופיזה הם כולם הורמונים פפטידיים. בעבר נקראה ההיפופיזה כולה בלוטת העל של המערכת ההורמונלית בעקבות תצפיות על תפקידה החיוני לוויסות ההפרשה של הורמונים שונים, אך כיום ידוע שבלוטה זו נשלטת כמעט לחלוטין על ידי ההיפותלמוס מעליה. ההיפופיזה מתפתחת בעובר מהכיס על שם רתקה (Rathke's Pouch), צורתה כצורת אפון, משקלה 0.5 גרם וקוטרה 1 ס"מ.

בלוטת יותרת התריס

בַּלּוּטַת יוֹתֶרֶת הַתְּרִיס (נקראת גם בלוטת מצד התריס) היא בלוטה השייכת למערכת האנדוקרינית של גוף האדם, וממוקמת בצוואר. בגוף האדם קיימות ארבע בלוטות אשר ממוקמות בצידי בלוטת התריס. גודלה כשל אפון קטן.

גידול שפיר

גידול שפיר או גידול בלתי ממאיר (באנגלית: Benign tumor או Nonmalignant tumor) הוא גידול תאים הנמצא בתוך הרקמה הבריאה, אינו הורס אותה ואינו יוצר גרורות באיברים מרוחקים. למרות זאת, ישנם מצבים בהם גידול שפיר עלול לגרום לנזקים. הנזקים יכולים להיגרם מלחץ פיזי על איברים בריאים, מדימום והפרשת הורמונים כאשר הגידול הוא של בלוטה אנדוקרינית. בנוסף, לחלק מהגידולים השפירים יש פוטנציאל להפוך לגידול ממאיר - גידול סרטני.

בין הגידולים השפירים הנפוצים:

הגדלת הערמונית - גורם ללחץ על שלפוחית השתן ולחסימה של צינורות השתן והזרע. בנוסף יכול הגידול להתפתח לסרטן הערמונית.

מיומה (שרירן) - גידול שפיר מסוג פיברומה. אף שלרוב היא אינה הורסת את הרקמה הבריאה של הרחם, היא גורמת לדימומים ולבעיות פוריות.

היפרפלזיה של בלוטת יותרת הכליה - גידול הגורם להפרשת יתר של הורמונים ובעקבותיה לסיבוכים כמו תסמונת קושינג.

שומה - היפרפלזיה שפירה, בדרך כלל של מלנוציטים היוצרים אזור כהה, שטוח או מוגבה. יש שומות בעלות פוטנציאל לעבור התמרה סרטנית ולגרום למלנומה.

מנינגיומה - גידול בקרומי המוח או בחוט השדרה.

אדנומה.

הומיניניים

הומיניניים (Hominini), שבט בתת-משפחת הומיננאים, שהתפתח מהמין אורורין טוגננסיס (Orrorin tugenensis) וכולל את:

תת-שבט פאנינים (Paninina) בעל סוג יחיד שימפנזה (Pan)

תת-שבט הומינינים (Hominina)כל ההומיניניים חסרי בלוטה במצח (זאת בניגוד לשבט הגורילניים).

הורמון

הורמון (מיוונית όρμή "להפעיל"; מונח שנטבע ב-1905 על ידי הפיזיולוג האנגלי ויליאם בייליס) הוא תרכובת כימית המשמשת לתקשורת בין תא אחד (או קבוצת תאים) לתאים אחרים. כל היצורים הרב-תאיים מפרישים הורמונים.

הורמון הוא חומר כימי המופרש על ידי תא, בלוטה או איבר בגוף ושולח הודעות המשפיעות על תפקוד מערכות או איברים שונים באורגניזם. נדרשת רק כמות קטנה של הורמון כדי לשנות את חילוף החומרים של התאים הקולטים את ההורמון. ההורמון הוא שליח כימי המעביר אותות מתא אחד למשנהו. כל היצורים הרב-תאיים מייצרים הורמונים.(ההורמונים הצמחיים נקראים "Phytohormones").

הורמונים בבעלי-חיים מועברים בדרך כלל באמצעות הדם, ההורמונים מגיעים לכל התאים אולם משפיעים רק על תא המטרה שלהם. תאים מגיבים להורמונים רק כאשר הם מבטאים קולטן מסוים לאותו הורמון. ההורמון נקשר לחלבון הקולט שמפעיל מנגנון העברת אותות שמוביל בסופו של דבר לתגובות כימיות בתא, בדרך כלל ספציפיות לסוג התא. ישנם הורמונים שמופרשים לחלל הבין תאי ומשפיעים על תאים שכנים, וישנם הורמונים שיכולים אפילו לפעול על אותו התא שהפריש את ההורמון.

ההורמונים נחלקים לשתי קבוצות. הורמונים סטרואידים שמורכבים מכולסטרול (כמו טסטוסטרון ואסטרוגן) והורמונים לא סטרואידים שמורכבים מחומצות אמינו, שהן אבני הבניין של החלבונים (כמו האינסולין והאדרנלין). הורמונים סטרואידים מסוגלים לחדור דרך קרום התא ולהקשר לקולטן שנמצא בציטופלסמה של התא ולחדור יחד איתו אל הגרעין, שם הם מאפשרים ביטוי של גנים מסוימים, כלומר מאפשרים יצירת חלבונים. הורמונים לא סטרואידים לא מסוגלים לחדור דרך הקרום והם נקשרים לקולטנים שנמצאים על פני קרום התא. הקולטן בתגובה מפעיל שרשרת אותות בתוך התא שמעבירה את המסר ליעדו. כך קישור ההורמון מביא לעיכוב או הפעלה של אנזימים מסוימים בתוך התא או לביטוי גנים ויצור חלבונים.

לרוב ההשפעה של ההורמונים היא מיידית ומוגבלת בזמן. הורמונים שונים משתתפים כמעט בכל תהליך שמתרחש בגוף. הם משתתפים בתהליכים שקשורים להתפתחות, תזונה, תגובה חיסונית, מצבי לחץ, מין, רבייה ועוד.

הורמונים אנדוקריניים מופרשים ישירות לזרם הדם הנושא אותם למטרתם, בעוד הורמונים אקסוקריניים מופרשים דרך תעלה משם הם ממשיכים דרך זרם הדם או משפיעים על תאים סמוכים (איתות פאראקריני).

בהגיע הורמון לתא המטרה, מתחוללת תגובה המתאימה בתאים אלה. השפעת ההורמונים עשויה לעורר או לעכב תהליכים שונים.

כבד

כבד הוא איבר חיוני הקיים בבעלי חוליות וגם בחיות אחרות. לכבד פונקציות מרובות של חילוף חומרים הכוללות נטרול רעלים, יצירת מולקולות של חלבונים והפקה של כימיקלים הנחוצים לעיכול. הכבד חיוני להישרדות, וכיום לא ידועה דרך חלופית לפצות על חוסר בפונקציית כבד.

הכבד הוא בלוטה ומבצע אחסון גליקוגן, פירוק של תאי דם אדומים, הרכבת מולקולות של חלבוני הפלזמה, ייצור הורמונים ונטרול רעלנים. הוא נמצא מתחת לסרעפת, באזור החזה של חלל הבטן. הכבד מייצר בנוסף נוזל מרה, שהוא תרכובת אלקלינית אשר עוזרת לעיכול דרך פירוק ליפידים (שומנים). הוא גם מבצע ומסדיר מגוון של תגובות ביוכימיות בנפח גבוה, הדורשות רקמות מתמחות. לדוגמה, פירוק של מולקולות קטנות ומורכבות שרובן דרושות לקיום פונקציות חיוניות.

מונחים רפואיים הקשורים לכבד לרוב מתחילים ב"הפטו" ("hepato") או ב"הפטי" ("hepatic"), במקור מהמילה היוונית לכבד "הפר" ("hēpar").

לבלב

לַבְלַב (TA:‏ Pancreas) הוא בלוטה בחלל הבטן שתפקידה להפריש מיצים המכילים אנזימים וביקרבונט לצינור העיכול לצורך פירוק המזון, וכן הורמונים לזרם הדם לוויסות המטבוליזם בגוף. הלבלב ממוקם מאחורי הצפק, בין התריסריון לטחול. אורכו כ-15 ס"מ אצל אדם בוגר.

פעילותו האקסוקרינית מתבטאת ביצירת מיצים שמופרשים דרך תעלות אל מערכת העיכול. מיצי הלבלב מכילים אנזימים המסייעים לעיכול, כגון עמילאז, טריפסין, קרבוקסיפפטידאז וליפאז. אנזימים אלו נחוצים לעיכול של חלבונים, פחמימות ושומנים. ללא נוכחות אנזימי הלבלב, פירוקם של אבות המזון איננו מושלם. חלקו האנדוקריני של הלבלב שמכיל את איי לנגרהנס מייצר הורמונים: אינסולין וגלוקגון.

הלבלב התגלה לראשונה בתרבות המערב על ידי הרופילוס, מנתח ואנטום יווני. כמה מאות שנים לאחר מכן כינה אותו האנטום רופוס מאפסוס בשם היווני πάγκρεας (פַּנְקְרֵאָס), הלחם בסיסים של המילים היווניות πᾶν (פָּאן) – כל, ו-κρέας (קְרֵאָס) – בשר, לציון אופיו הבשרני של האיבר.

מוליך עצבי

מוליך עצבי או מַסְרָן עֲצַבִּי (neurotransmitter - נֵירוֹטְרַנְסְמִיטוֹר) הוא מולקולה העוברת בין תא עצב (נוירון) לתא מטרה כלשהו דרך הסינפסה. תא המטרה יכול להיות תא עצב אחר, תא שריר או תא בלוטה המפריש חומרים.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.