בלהה

בִּלְהָה, דמות מקראית, הייתה אמם של דן ונפתלי, שפחתה של רחל ואשתו השלישית של יעקב. לעיתים מכונה גם פילגש.

Matriarch graves 1
בניין "קברי האמהות" בטבריה בו טמונה, על פי המסורת, בלהה לצד זלפה, יוכבד, אביגיל, צפורה ואלישבע

קשרים משפחתיים

כאשר יעקב התחתן עם רחל, נתן לבן לרחל את בלהה שפחתו כמתנה. חז"ל אומרים שבלהה הייתה בתו של לבן שנולדה לשפחתו, ובעצם הייתה אחותה של רחל מצד האב.

כשראתה רחל שהיא עקרה, נתנה את שפחתה בלהה ליעקב על מנת שתלד לו ילדים, אשר ייחשבו במובן מסוים כילדיה של רחל. נוהג זה היה רווח בעמי המזרח באותה התקופה וכן נהגה שרה בנותנה את הגר לאברהם (ספר בראשית, פרק ט"ז). מעשה זה של רחל היה חלק מהמאבק בין רחל ללאה על הולדת בנים ליעקב. הילדים שנולדו לבלהה ויעקב הם דן ונפתלי.

בניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות שהשתרשה בשיר "אחד מי יודע", כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (בראשית לה, כב-כו), ואף חז"ל מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

בלהה וראובן

בבראשית ל"ה מסופר כי לאחר מות רחל, ראובן, בכורו של יעקב, שכב עם בלהה: "וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (בראשית, ל"ה, כ"ב). במסכת שבת מובאת דעתו של ר' שמואל בר נחמני כי אין מדובר במשכב ממש אלא "מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה". הוא מסביר שראובן קינא לאמו לאה, כאשר לאחר מות רחל העדיף יעקב את בלהה על פני לאה ולכן החליף את מיטותיהן.

במספר מקומות נוספים בחז"ל (זוהר, פסיקתא רבא, תרגום יונתן) מוצגת בלהה כאשתו של יעקב לאחר מותן של רחל ולאה. כך גם חלומו של יוסף על השמש, הירח והכוכבים המשתחווים לו מפורש כמכוון לבלהה אשר גידלה את יוסף במקום אמו.

קברה

על פי מסורת אחת, בלהה וזלפה, ביחד עם צפורה אשת משה, יוכבד בת לוי ואלישבע בת עמינדב אשת אהרן קבורות בקבר האמהות בצפון טבריה.

ראו גם

עיינו גם בפורטל:
פורטל תנ"ך

לקריאה נוספת

  • שלוי, אליס, האמהות האחרות . בתוך רביצקי, רות, (עורכת). נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית .תל אביב: למשכל, 2008. עמ' 263-266.
  • אילת, נגב, אמהות פונדקאיות, בתוך רביצקי, רות, (עורכת). נשים ישראליות כותבות על נשות ספר בראשית .תל אביב: למשכל, 2008 עמ' 266-274.
  • זקוביץ יאיר ושנאן, אביגדור, לא כך כתוב בתנ"ך בתוך חלק רביעי - פרק כ"ז 'כיצד הגיב יעקב על מעשה ראובן בבלהה?'. תל אביב: למשכל, 2004.עמ' 219-222.
  • רחל, רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים -הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 78-82.
  • חיים חיון, ותצא דינה:קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2011. בתוך פרק שני מעשה דינה וסיפורי יעקב עמ' 69-66.
  • ליאורה רביד, התנ"ך היה באמת. תל אביב: ידיעות ספרים, 2009. עמ' 272-268.

קישורים חיצוניים

ארבע האמהות

ביהדות, ארבע האמהות, הן ארבע דמויות מקראיות מספר בראשית, נשותיהם של שלושת האבות: שרה אשתו של אברהם, רבקה אשתו של יצחק, ורחל ולאה נשיו של יעקב. במסורת היהודית מקובל להצמיד את הכינוי "אמנו" לשמותיהן של ארבע האמהות: "שרה אמנו", "רבקה אמנו", "רחל אמנו" ו"לאה אמנו". על פי המקרא, שרה, רבקה ולאה נקברו לצד בעליהן במערת המכפלה, אך רחל נקברה לבדה בקבר רחל בבית לחם.

המקור לכינוי אמהות ולמספרן הוא במסכת שמחות: "אין קורין לאבות אבינו אלא שלושה, ולא לאימהות אימנו אלא לארבע האמהות". התלמוד מבהיר שלמרות שרחל ולאה אינן אמהות ביולוגיות של האומה כולה, אלא כל אחת היא אם לשבטים מסוימים בלבד, בכל זאת הן נחשבות אמהות האומה בגלל חשיבותן. דבר זה בולט במיוחד על רקע אי הכללת בלהה וזלפה בין האמהות, למרות העובדה שגם הן ילדו ליעקב ילדים שמהם יצאו אחדים משנים עשר השבטים, משום שהיו שפחות. למרות האמור לעיל ובניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות, כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (בראשית, ל"ה, כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל עצמם מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

על פי המקרא, שלוש מתוך ארבע האמהות – שרה, רבקה ורחל – נפקדו בילדים רק לאחר שנים רבות של עקרות, ומדרש קובע שגם לאה הייתה עקרה מטבעה, ונרפאה באופן ניסי[דרוש מקור]. לתופעת עקרות האמהות ניתנו הסברים רבים במדרשים ובהגות היהודית. בניתוח הספרותי המודרני של המקרא, מוטיב העקרות נחשב לחלק מסצנת הדפוס של בשורה על לידת גיבור.

בילי מלמן

בילי מלמן היא פרופסור מן המניין להיסטוריה, מופקדת הקתדרה ללימודי אירופה על שם הנרי גלסברג, לשעבר ראש בית הספר להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב, וזוכת פרס לנדאו למדעים ולמחקר לשנת 2006.

בלהה יפה

בלהה יפה (דצמבר 1891 – 23 בנובמבר 1961) הייתה מחנכת, סופרת ומשוררת ילדים ישראלית. את עבודתה החינוכית והספרותית הקדישה לילדי כיתה א'.

בלהה רובינשטיין

בלהה רובינשטיין (נולדה ב-1936) היא חוקרת ספרות ומתרגמת ספרות מיידיש לעברית, לשעבר מורה וכותבת תוכניות לימוד ומקראות לספרות.

זלפה

זִלְפָּה, דמות מקראית, אמם של גד ואשר, שפחתה של לאה ואשתו הרביעית של יעקב.

כאשר יעקב התחתן עם לאה, נתן לבן ללאה את זלפה שפחתו כשפחה עבורה. לפי חז"ל הייתה זלפה בתו של לבן משִפְחתו, ולכן הייתה אחותן של לאה ושל רחל מצד האב.

כאשר רחל, שסבלה מעקרות, נתנה ליעקב את שפחתה בלהה לאשה שילדה את דן ואת נפתלי, עשתה לאה כמוה בעקבות עקרות זמנית ונתנה את זלפה ליעקב לאשה, שילדה את גד ואת אשר. בני בלהה וזלפה נחשבו לילדי רחל ולאה, כנוהג המקובל באותה תקופה וכפי שנהגה אף שרה כשנתנה את הגר לאברהם (ספר בראשית, פרק ט"ז).

בניגוד לאמירה הרווחת אודות ארבע אמהות שהשתרשה בשיר "אחד מי יודע", כאשר התורה מסכמת את מניין השבטים היא מונה את בלהה וזלפה כחלק מהאמהות (ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוקים כ"ב-כ"ו), ואף חז"ל מציינים במספר מקורות שיש שש אמהות ומונים את בלהה וזלפה בתוכן (כך לדוגמה במדרש שיר השירים רבה: "שש עגלות צב... ו' כנגד ו' אמהות- שרה רבקה רחל לאה זלפה בלהה", שם, פרשה ו).

יעקב

יַעֲקֹב, המכונה במסורת היהודית יַעֲקֹב אָבִינוּ, ונקרא גם יִשְׂרָאֵל, הוא דמות מקראית. יעקב הוא השלישי בשלושת האבות, בנם של יצחק ורבקה ונכד לאברהם ושרה. אחיו התאום של עשו, ואביהם של שבטי ישראל.

ע"פ המסורת יעקב נולד בערב חג סוכות בשנת ב'ק"ח, ונפטר בערב סוכות בשנת ב'רנ"ה בגיל 147.

תולדות חייו מסופרים במקרא, ותופסים נתח גדול מספר בראשית, בפרקים כ"ה-נ'.

חלק ממדרשי חז"ל מתייחסים ליעקב ועשו כאל אבות-טיפוס של לאומים. יעקב מייצג את עם ישראל ועשו את אדום, או לחלופין התנהגות טיפוסית של חייל רומאי. לפרשנות זו בסיס מייד עם הופעתם - כאשר התקשתה רבקה בהריונה, נאמר: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה'. וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי [גוֹיִם] (גיים) בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (בראשית, כ"ה, כ"ב-כ"ג). משמע, אין הקורא אמור לבחון את הגיבורים בקני מידה אנושיים פשוטים, כפרט, אלא כייצוג למשהו אחר.

יצחק בשביס-זינגר

יצחק בשביס-זינגר (בכתיב יידי: יצחק באַשעוויס-זינגער; באנגלית: Isaac Bashevis-Singer‏ 21 בנובמבר 1902 או 14 ביולי 1904, ורשה – 24 ביולי 1991, מיאמי) היה מגדולי סופרי היידיש; סופר יהודי פולני, חתן פרס נובל לספרות לשנת 1978. חי בפולין ולאחר מכן בארצות הברית.

לאה

לֵאָה, דמות מקראית, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרק כ"ט עד פרק ל'. לאה היא אמם של שישה מתוך שנים עשר בניו של יעקב: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, ושל בתו דינה.

מייסדי תל אביב

מייסדי תל אביב היו 66 משפחות ובודדים, חברי אגודת אחוזת בית ביפו, אשר השתתפו בהגרלת המגרשים לאחוזת בית ב-11 באפריל 1909.

מעשה ראובן ובלהה

מעשה ראובן ובלהה הוא מאורע מקראי המסופר בספר בראשית, שהתרחש לאחר מות רחל, ובו שכב ראובן עם שפחתה, בלהה, שהייתה פילגש אביו יעקב.

בברכת יעקב לבניו לפני מותו הוכיח יעקב את ראובן על המעשה, ועל פי הכתוב בספר דברי הימים, בעקבות המעשה, ניטלה מראובן הבכורה וניתנה ליוסף במקומו.

לפי התלמוד הבבלי, ראובן לא ממש שכב בפועל עם בלהה, אלא החליף מיטת בלהה במיטת אמו מתוך החשש פן לאחר מות רחל תקבל שפחתה בלהה מעמד השווה למעמד אמו, לאה, ובכך דאג לכבודה של אמו. והואיל ומנע מבלהה משכב עם יעקב, מחשיב לו הכתוב מעשה זה כאילו שכב עמה.

יש אומרים שמעשה זה נבע מתוך תפיסתו של ראובן שהוא בכורו וממשיך דרכו של אביו, ובכך הוא מבטא את היותו יורשו וממשיך דרכו במנהיגות המשפחה.[דרוש מקור]בהתאם לכך, תגובתו של יעקב למעשה ראובן הייתה הסבת הבכורה מראובן, ונתינתה לבכור רחל אשתו השנייה - יוסף, שנטל שתי נחלות בארץ (מנשה ואפרים) כדינו של הבכור הנוטל פי שניים בנחלת אביו.

מפגש יעקב ועשו

סיפור מפגש יעקב ועשו מופיע בפרק ל"ג של ספר בראשית. לפי הסיפור, לאחר שנאבק עם המלאך המשיך יעקב בדרכו לקראת עשו אחיו ולפתע כשהרים את עיניו גילה את עשו ואיתו ארבע מאות איש צועדים לקראתו.

יעקב נלחץ מאוד וחצה את מחנהו לשני מחנות, וגם בתוך מחנה המשפחה סידר יעקב את האנשים לפי העדפתו, ראשונות היו בלהה וזלפה ואיתן ילדיהם, לאחר מכן עמדה לאה וילדיה ואחרונים צעדו רחל וילדיה. יעקב עצמו רץ לפניהם והשתחווה שבע פעמים לעשו. רחמיו של עשו התעוררו עליו והוא נפל על צוואר אחיו ונשקו.

סוף המעשה היה כאשר ניסה עשו לשכנע את יעקב לצעוד איתו לשעיר אך יעקב הצליח להתחמק בתירוצים שונים וצעד לבדו עם כל משפחתו.

משחק (אמנות הבמה)

משחק הוא עבודתו של השחקן - הופעה בתיאטרון, בקולנוע או בטלוויזיה. השחקן מגלם דמות במחזה או בתסריט, אומר את הטקסט ששם המחזאי או התסריטאי בפיה של דמות זו, ופועל לפי הוראות הבמאי. משחק ללא טקסט נקרא אלתור. שני המרכיבים החשובים ביותר של המשחק הם הקול (דיבור) ושפת הגוף, ולעיתים הוא כולל בתוכו גם שירה וריקוד.

משחק נלמד, בתאוריה ובפרקטיקה, בבתי ספר למשחק, וכן במסגרת החוג לתיאטרון באוניברסיטאות.

נפתלי

נַפְתָּלִי הוא בנו השישי של יַעֲקֹב, והוא נולד לבִּלְהָה, שפחתה של רָחֵל. צאצאיו של נפתלי הפכו לשבט נפתלי. כשיצאו עם ישראל ממצרים העלו את עצמותיו וכאשר סיימו להתנחל בארץ בשנת ב'תצ"ה (1265 לפני הספירה) קברוהו בקדש נפתלי.

צוואות השבטים

ספר צוואות השבטים הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר (בפסאודואפיגרפיה) את צוואותיהם של בני יעקב אבינו לבניהם. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

על פי דעתם של החוקרים, נראה כי הספר נכתב בידי יהודים במאה השנייה לפנה"ס או לכל המאוחר במאה הראשונה. הספר נכתב כנראה בשפה העברית, אך שרד כל השנים עד ימינו בתרגום יווני. במשך השנים נוספו לספר תוספות מאוחרות על ידי נוצרים.

הספר מורכב מ-12 צוואות של בני יעקב, כשהם מסודרות על פי סדר אמותיהם: בני לאה, בני בלהה, בני זלפה ובני רחל.

בכל אחד מן הספרים המבנה הוא דומה: אבי השבט מספר את קורות חייו ומתוודה על חטאיו, אבי השבט מורה לבניו את הדרך אשר ילכו בה (וברוב הצוואות הוא מצווה את בניו לכבד את בני יהודה ואת בני לוי), אבי השבט מנבא על אחרית הימים, ימות המשיח ומשפט ה'.

קטעים מצוואת לוי בארמית כלולים במגילות ים המלח שנמצאו במערות קומראן. מצוואת לוי נמצאו שישה קטעים, משני כתבי יד (4Q213-4Q214) במערה 4, וקטע קטן במערה 1. קטע בודד מצוואת נפתלי נמצא במערה 4 (4Q215).

ראובן

רְאוּבֵן (לפי המסורת נולד בי"ד בכסלו שנת ב'קצ"ב או ב'קצ"ג ונפטר בשנת ב'שי"ז או ב'שי"ח) הוא בכור בניו של יעקב, מאשתו הראשונה לאה. צאצאיו של ראובן הפכו לשבט ראובן.

על-פי בראשית, כ"ט, ל"ב, נתנה לו לאה אמו את שמו: "כִּי-רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". ראובן מוזכר בהמשך הפרשה כאשר מצא דודאים (צמח שמיוחסת לו יכולת לשיפור פריון) – והביאם לאימו.

בני ראובן: חנוך, פלוא, חצרון וכרמי.

רחל

רָחֵל, דמות מקראית, היא אחת מארבע האמהות של עם ישראל. רעייתו העיקרית והאהובה של יעקב ואם יוסף ובנימין. סיפורה מופיע בתורה בספר בראשית, פרקים כ"ט-ל"ה.

שבט דן

שֵׁבֶט דָּן הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך. השבט נקרא על שם דן, בנו החמישי של יעקב, בנה בכורה של בלהה, שפחתה של רחל.

שבטי ישראל

שבטי ישראל או בני ישראל היו לפי המקרא קבוצה אתנית במזרח התיכון הקדום. לפי המסופר, עם ישראל הורכב משנים עשר שבטים נפרדים, ממוצא משותף. מקור שמות השבטים על פי המקרא הוא בשנים-עשר בניו של יעקב (שנקרא גם ישראל). שני בניו של יוסף, אפרים ומנשה, הפכו לשבטים נפרדים, בהתאם לברכת יעקב לפני מותו. השבטים התנחלו באזורים שונים של ארץ ישראל ויחד הקימו את ממלכת ישראל המאוחדת.

בארכאולוגיה המקראית ישנן מספר תאוריות בנוגע למוצאם האתני והגאוגרפי של השבטים. בין ההשערות שמקורם בהגירת שבטים מעבר הירדן, בשילוב של מספר קבוצות אתניות שישבו בארץ ישראל, או בהתפתחות של תרבות ישראלית מתוך עמי כנען שישבו בארץ.

תקופת האבות

תקופת האבות היא תקופה מקראית, בין הולדת אברהם (לפי מדרש סדר עולם בא'תתקמ"ח - 1812 לפנה"ס) ובין פטירתו של יעקב, לפי המדרש בשנת 1507 לפנה"ס. יחזקאל קויפמן קובע את זמנה במאות ה-15-14 לפני הספירה, ואילו בנימין מזר מקדים אותה למאות ה 17-18 לפני הספירה.

האבות, אבות האומה ואימותיה, שעל שמם נקראת תקופה זו, הם שלושת האבות וארבע האמהות: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ורחל ולאה - המהווים את ראשיתם של הדת היהודית, העם היהודי ואמונת הייחוד, לפי המסופר בספר בראשית. הקבצה אחרת שלהם היא שלושת האבות: אברהם, יצחק ויעקב, וארבע האמהות: שרה, רבקה, רחל ולאה. אף שבלהה וזלפה ילדו ליעקב ילדים שמהם נולדו אחדים משנים-עשר השבטים, אין הן נכללות באמהות האומה, משום שהיו שפחות. עם זאת, במספר מקורות משמשים ראשי התיבות "ברזל" לציין את נשות יעקב: בלהה, רחל, זלפה ולאה כקבוצה אחת.

על פי המקרא, אלוהים התגלה לאבות, סייע להם וכיוון אותם בדרכם, ואף הבטיח להם שיבחר בזרעם כעם סגולה שיירש את ארץ כנען. על-פי המסורת וכמתואר בספר בראשית, האבות והאמהות קבורים במערת המכפלה בחברון, מלבד רחל שנקברה בדרך לבית לחם, בקבר רחל.

בתחילת תקופת האבות, על פי המסופר בתנ"ך, עם עזיבת אברהם את חרן והליכתו לארץ ישראל, היה אברהם לבדו בעולם, ללא ילדים. בסיומה, מנה עם ישראל שבעים נפש בתוספת נשי בני יעקב. תקופת האבות מסופרת בחומש בראשית.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.