בית רובינשטיין

בית רובינשטיין הוא גורד שחקים הנמצא בצומת הרחובות דרך מנחם בגין ולינקולן בתל אביב-יפו, מול בית מעריב.

בית רובינשטיין
Glass building
בית רובינשטיין, בתחתית התמונה ניתן לראות את גשר מעריב
מידע על המבנה
מדינה ישראל  ישראל
קואורדינטות 32°03′57″N 34°46′59″E / 32.06581667°N 34.782975°E
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain
 
בית רובינשטיין
בית רובינשטיין

המבנה

המגדל מתנשא לגובה של 108 מטר והוא מכיל 28 קומות. בנייתו החלה בשנת 1998 והסתיימה בשנת 1999. המגדל נקרא על שמו של יזם המגדל "רובינשטיין ושות'" והאדריכל שתכנן את הבניין הוא אריה פרייברגר.

שטחו הבנוי של הבניין, כולל החניון, הוא 62,000 מטר רבוע והוא מכיל 34,000 מ"ר המשמשים למסחר ולמשרדים. המגדל מחופה במלואו בזכוכית רפלקטיבית בגוון טורכיז וצורת תוכניתו כשל שלוש קשתות העוטפות האחת את השנייה. צורתו הקעורה של המגדל פונה לכיוון צפון-מזרח וקמורה לכיוון דרום-מערב. קומת הכניסה הראשית למגדל נמצאת במפלס מינוס אחת ביחס למפלס הרחוב, ויוצרת מחוצה לה פלאזה משוקעת המיועדת בעתיד להתחבר לתחנת הרכבת התחתית קרליבך שתקום בסמיכות למגדל.

בצמוד למגדל קיים חניון בן 9 קומות, ועל גג המגדל מותקן תורן אנטנות בגובה של כ-10 מטרים.

בכניסה לבניין נמצא הפסל "מקהלה בשפת סימנים" של הפסלת עפרה צימבליסטה.

גשר מעריב שכן למרגלות המגדל עד אשר נהרס באוגוסט 2015.

ראו גם

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטלים:
פורטל האדריכלות
פורטל תל אביב-יפו
PikiWiki Israel 32984 Sculpture of choir with music of signals in Tel Av
הפסל "מקהלה בשפת סימנים" בכניסה לבית רובינשטיין
אברהם אבא גרוסברד

הרב אברהם אבא גרוסברד (ה'תרנ"ג, 1895 – כ"ו באב ה'תש"ו, 23 באוגוסט 1946), היה המשגיח הראשון של ישיבת פוניבז' בארץ ישראל.

גשר מעריב

גשר מעריב, או בשמו הרשמי גשר הנשרים, היה גשר בתל אביב, שעד להריסתו באמצע אוגוסט 2015, איפשר נסיעה חופשית לאורך דרך בגין (דרך פתח תקווה לשעבר) מעל מפגש הרחובות המחומש עם רחוב יצחק שדה, רחוב קרליבך ורחוב לינקולן. השם "גשר הנשרים" ניתן לו לכבוד לוחמי מבצע אנטבה, שנערך סמוך לחנוכת הגשר.

זכוכית

זכוכית בצורתה הטהורה היא חומר שקוף, חזק באופן יחסי, עמיד לשחיקה ועמיד בדרך כלל מבחינה כימית וביולוגית. הזכוכית העתיקה הייתה מסיסה (תהליך איטי). ניתן ליצור זכוכית ממגוון רחב של חומרים, אולם רק מספר מצומצם של חומרים אכן נמצא בשימוש.

חומר זכוכיתי הוא מוצק אמורפי אחיד, המיוצר על-פי רוב על ידי קירור של חומר צמיגי, כך שלשריג הגבישי אין די זמן להיווצר. לחומרים אלו יש טמפרטורה אופיינית למעברם ממצב צמיגי (גומי) למצב זכוכיתי ומכונה "מעבר זכוכיתי" ומסומנת בספרות על ידי Tg.

את הזכוכית ניתן לעצב בקלות רבה לגופים בעלי שטח פנים חלק ובלתי חדיר, תכונות אלו הופכות את הזכוכית לחומר בעל מגוון רחב של שימושים. עם זאת, הזכוכית שבירה למדי ועלולה להתנפץ לרסיסים חדים. תכונותיה השונות של הזכוכית עשויות להשתנות על ידי הוספת מרכיבים שונים או טיפול בחום.

ישיבת פוניבז'

ישיבת פּוֹנִיבֶז' היא ישיבה גבוהה ליטאית בישראל, הנחשבת לישיבה החשובה של הזרם הליטאי.

הישיבה הוקמה בתום מלחמת העולם הראשונה בעיר פוניבז' בליטא, בידי רב העיר הרב יוסף שלמה כהנמן, במקומן של ישיבות קודמות שפעלו בעיר ונסגרו בשל מאורעות המלחמה. היא צברה יוקרה בין שתי מלחמות העולם. רוב ככל תלמידיה ואנשי צוותה נספו בשואת יהודי ליטא. מייסד הישיבה ומנהיגה הצליח להגיע לארץ ישראל ב־1940, ומיד החל במאמצים שהובילו להקמת הישיבה מחדש בסוף 1943. ב־1945 נחנך בניין הישיבה החולש על "גבעת הישיבה" בזיכרון מאיר שבבני ברק.

להקמת הישיבה חלק מרכזי בשיקום עולם התורה האירופי שחדל להתקיים עם שואת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה. בוגריה כיהנו ומכהנים בצמרת עולם הישיבות בעשורים האחרונים של המאה ה־20 ובעשורים הראשונים של המאה ה־21.

מאז סוף שנות ה־90 של המאה ה־20 מתקיימים בישיבה מאבקי שליטה קשים, וכתוצאה מכך הישיבה מפוצלת לשתי ישיבות הפועלות במקביל בקריית הישיבה תחת שם זהה. בראשית 2015 למדו בישיבה שבהנהלת הרב אליעזר כהנמן (נכדו של יוסף שלמה כהנמן) כ־1,000 תלמידים, ובישיבה שבהנהלת ובראשות גיסו הרב שמואל מרקוביץ כ־700 תלמידים. מלבד התלמידים הרווקים, לומדים עוד מאות אברכים בישיבה וכ־1,000 אברכים נוספים בכולל האברכים הסמוך לה.

בנוסף לישיבה הגבוהה, פועלים במסגרת עמותת ישיבת פוניבז' של הרב אליעזר כהנמן מוסדות ומיזמים נוספים, כדוגמת ישיבות קטנות, בית יעקב, ספרייה תורנית, מכון להוצאת ספרים, אוהל שם להנצחת יהדות ליטא, ומיזם ירחי כלה שנתי. לצד העמותה פועלת גם חברה לתועלת הציבור בשם חברת ישיבת פוניבז' בע"מ. הישיבה הנוספת בקריית הישיבה פועלת תחת עמותת 'מסורת התורה'.

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - הקו האדום

הקו האדום הוא קו רכבת קלה המתוכנן להיות המרכזי והראשון שייצא לפועל כחלק מהמערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. הוא יעבור בדרך עילית ותחתית, בין הערים בת ים, תל אביב-יפו, רמת גן, בני ברק ופתח תקווה ובהמשך ע"פ חברת נתע צפוי להתארך ולעבור בדרך עילית בראשון לציון עד לתחנת הרכבת משה דיין שבמערב העיר. בחלק המרכזי שלו הוא צפוי לעבור בתוואי תחתי, בדומה לרכבת תחתית ובשאר חלקי המסלול בתוואי עילי.

אורכו של הקו הוא כ-24 קילומטר, מתוכם 12 קילומטר במנהרה והוא יתפרס על חמש ערים ו-34 תחנות, מתוכן 10 תת-קרקעיות. עבודות הבנייה בקו החלו בשנת 2009 ופתיחת הקו באופן מלא תוכננה במקור לשנת 2013, אולם בעקבות ביטול המכרז להקמתו של הקו לנוכח קשיים בהשגת מקורות המימון של הזוכה במרכז, והלאמת הפרויקט על ידי המדינה, נדחה מועד פתיחתו לשנת 2021.

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - הקו הירוק

הקו הירוק הוא קו רכבת קלה עתידי, שצפוי להיות השני שנחנך מבין קווי המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. מסלולו צפוי לעבור מחולון וראשון לציון דרך תל אביב-יפו עד הרצליה. על-פי התכנון הוא יעבור ברובו בדרך עילית, אך במרכזו באזור תל אביב הוא צפוי להיות תחתי, בין שדרות הר ציון לקצה הצפוני של רחוב אבן גבירול.אורכו של הקו הוא כ-39 קילומטר במצבו הסופי, מתוכם 4.6 קילומטרים בשתי מנהרות מקבילות ו-34 קילומטר עיליים. הוא צפוי להתפרס על ארבע ערים וב-62 תחנות, מתוכן ארבע תת-קרקעיות.

משה סנדובסקי

משה סנדובסקי (נולד בשנת 1931) הוא פסל ישראלי.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.