בית קברות

בית קברות או בית עלמין או בית חיים, הוא שטח אדמה ייעודי, שבו נטמנות גופות אנשים לאחר מותם.

בתי הקברות נחשבים לאתרים שנועדו לספק למת מנוחה שלווה, ולשמש מקום הנצחה ראוי ומכובד לאלה הרוצים לכבד את זכרו ולפקוד את מקום קבורתו. במקרים רבים בית הקברות הוא מוסד דתי המנוהל על ידי אנשי דת ומתחם בית הקברות נחשב למקום מקודש מחד וטמא מאידך.

מיתוסים רבים ואמונות טפלות נקשרו בבתי הקברות, ברובם מתבססים על הפחד האנושי מן המוות ועל מסורות שונות המאמינות בתחיית המתים או בהיפרדות נשמתו של המת מגופו הגשמי. בתי קברות הצטיירו בפולקלור העממי כמקומות רדופי רוחות רפאים, המועדים לפורענות בעיקר בשעות הלילה.

Mexican Cemetery 1986 - 3
בית עלמין נוצרי במקסיקו
ביתקברותבדואיבארשבע
בית קברות בדואי בבאר שבע
Beersheba War Cemetery
בית קברות צבאי בריטי בבאר שבע
Jewishcemetery
בית קברות יהודי עתיק בפודו אילואיי, רומניה
Tokaj jewishcemetery
בית הקברות היהודי בעיר טוקאי בהונגריה
CemeteryJ
בית קברות יהודי מודרני
YARKON04.jpeg
קבורה בקומות בבית העלמין ירקון

היסטוריה

עוד משחר הדורות נהוג היה, במרבית התרבויות, לקבור את גופות המתים באדמה. בימי קדם נהוג היה לקבור את פשוטי העם בחלקת אדמה אקראית וזמינה, בעוד שמלכים, בני אצולה ומיוחסים זכו לקבורה בחלקה ייעודית, אישית או משפחתית, בלוויית ציון מבני כלשהו שנועד להנציח את זכרו ומורשתו של המת. בתרבות הכנענית והפיניקית היה נהוג לטמון את אבות המשפחה במערת קבורה, ואחת לשנה לקיים טקס המכונה סעודת מרזח, שבו היו עורכים סעודה במערה בה קבורים אבות המשפחה. בתרבות המצרית האמינו כי אדם שלא נקבר לא יזכה לחיי נצח. בהתאם לאמונה זו המלכים השקיעו משאבים רבים בחניטה וקבורה. גם פרים פולחניים זכו לחניטה וקבורה. בימי המשנה היה נהוג בארץ ישראל לקבור את האנשים החשובים בגלוסקמאות במערות קבורה. המפורסמים שבהם נמצאו בבית שערים.

הן הקבורה במערות והן הקבורה על פני הקרקע, התפתחו ככל הנראה באותו העת. קבורה על פני הקרקע התאפיינה בהצבת סלע מעל מקום הקבורה כמצבות. תפקידן היה לציין את מקום הקבר ונועדו לשמרו מפני פגיעות אנשים וחיות. האבנים אשר הונחו על גבי הקברים היו משוללי קישוט וסימן[1].

בתי הקברות במתכונת הקיימת היום החלו להיות בשימוש באירופה בתחילת המאה ה-19, עם הוצאת הקבורה מידי הכנסייה והעברתה לרשויות המוניציפליות. צמיחת הערים ואיכלוסן חייבו מציאת חלופה הולמת שתאפשר הקצאת שטחי אדמה נרחבים לקבורה המונית מכובדת, מבלי לפגוע בחיים העירוניים והפיתוח האורבני. לצורך כך יועדו שטחי קרקע בפאתי הערים.

בתי הקברות של הדתות השונות נבדלים בסממנים רבים. בעוד שבתי קברות נוצריים רבים מדושאים ומרווחים, ומעל לקבר מוצב צלב או לוח שיש עליו כתובים פרטי הנפטר, ביהדות ובאסלאם נהוג לבנות מצבה מעל כל חלקת הקבר, כשעליה מונח לוח שיש ועליו פרטי הנפטר.

בית קברות ביהדות

ביהדות קשור מנהג הקבורה לאמונה בתחיית המתים ובצלם אלוהים שבאדם. גוף האדם ששימש משכן לנשמה אלוהית "נגנז" בכבוד בעפר בתכריכים לבנים, כדין חפצי קודש. כשנקבע שטח קרקע חדש עבור בית קברות, נערך טקס "הקדשת בית הקברות". מתחם בית הקברות נחשב לאתר מקודש שיש לנהוג בו בכבוד. ישנן הלכות שונות הקשורות למתחם זה.

כך למשל נזכר במשנה במסכת בבא בתרא (פרק ב) חיוב על הרחקת הקברים מהעיר למרחק של לפחות חמישים אמה וכך גם נפסק להלכה ברמב"ם (הלכות שכנים פרק י, הלכה ג). ובמקום אחר כתב הרמב"ם שאת בית הקברות יש להקים במרחק של שלושת אלפים אמה מהעיר (הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג, הלכה ג). הסיבה לשוני בין פסקי הרמב"ם היא, שבעבר היו נוהגים לתת לבשר להתעכל ולהרקב במשך זמן מה, ולאחר תקופה זאת היו אוספים את עצמות המת וקוברים אותן.

יום איסוף עצמות המת נקרא יום ליקוט עצמות וקרובי המת היו נוהגים בו מנהגי אבלות מסוימים. לכן מצווה המשנה על הרחקת המתים למרחק של לפחות חמישים אמה כדי למנוע מטרד של ריח מתושבי העיר, אך המתים מונחים באתר זה באופן זמני בלבד. לעומת זאת, כיום שמקצים את הקרקע באופן קבוע וארוך טווח, יש להקצות על פי ההלכה קרקע ברדיוס של שלושת אלפים אמה מסביב לעיר למטרות של חקלאות ואיכות הסביבה, ורק במרחק גדול מזה מקימים את בית הקברות.

ברכת אשר יצר אתכם בדין

הלכה אחרת הקשורה לבית הקברות היא ברכה מיוחדת אותה מברך המזדמן לבית קברות של יהודים לאחר שלושים יום בהם לא היה בבית קברות. המקור להלכה זאת מצוי בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי בפרק תשיעי של מסכת ברכות. לגבי נוסח הברכה ישנן גרסאות שונות.

הנוסח המקובל לברכה זאת הוא :

"ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין, והמית אתכם בדין, ויודע מספר כולכם, והוא עתיד להחיותכם ולקים אתכם בדין. ברוך אתה ה' מחיה המתים"

בספר אוצר דינים ומנהגים נכתב שבזמנו לא נהגו לברך ברכה זו (הספר נכתב בשנת 1917) אך בספרי ההלכה והאחרונים פסקו שאף היום יש לאומרה וכך הוא המנהג הנפוץ.

לועג לרש

הלכה נוספת הנוגעת לבית קברות היא האיסור להסתובב בו עם תפילין או ציצית גלויים. היות שהעושה כן נראה כלועג למתים שאינם חייבים בקיום מצוות התורה ואילו הוא מקיימם כעת. מקורה של הלכה זאת בתלמוד הבבלי מסכת ברכות (דף יח, עמוד א). ולכן נוהגים להכניס את פתילי הציצית לתוך הבגדים כשעומדים בשטח בית הקברות כדי שלא יֵרָאו.

מנהגים נוספים

בשל האמונה בתחיית המתים, יהודים רבים חיפשו להיקבר בהר הזיתים, שכן עליו יעמוד המשיח, ובו תתחיל תחיית המתים[2].

בעבר נהגו היהודים להקצות לבתי עלמין מקומות יפי נוף כגון מדרון הר הזיתים, ממנו נשקף מראה העיר העתיקה בירושלים, בחברון שכן בית העלמין העתיק בתוך חורשת זיתים עתיקת יומין ובטבריה כוסה המדרון הפונה לכנרת גם הוא קברים[1].

קיים מנהג הלכתי וקבלי שלא לבקר בבית קברות בשבתות ובחגים, משום שבזמנים אלו אין הנשמות מצויות בקבריהן[3]. במקרה של תפילה על חולה מסוכן, יש מי שכתב שניתן להתפלל עליו בקבר של צדיק או של אבותיו[4].

ראו גם

לקריאה נוספת

  • אבריאל בר-לבב, "מקום אחר - בית הקברות בתרבות היהודית", פעמים 98-99, סתיו-חורף תשס"ד, עמ' 5-37

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יעקב פינקרפלד, "בשבילי אמנות יהודית", עמ' 96, הוצאת ספריית פועלים
  2. ^ זכריה, י"ד, ד'. ילקוט שמעוני ישעיה רמז תסט ד"ה לאמר לאסורים צאו. פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא לא - ותאמר ציון.
  3. ^ רבי אהרון הכהן מלוניל, אורחות חיים, הלכות אבל, סוף אות י"ב - לעניין ראש חודש; רבי חיים ויטאל בשם האר"י, שער הגלגולים, הקדמה ל"ח, ד"ה גם צוה אותי, ירושלים תשמ"ד עמ' קל"ב; הרב יוסף שווארץ, הדרת קודש, חלק המכתבים, אות נ"ב, תרצ"א, עמ' 76; כל בו על אבילות, חלק א', פרק שלישי, סעיף ח', ניו יורק תש"ז עמ' 165, בשם הדרת קודש הנ"ל; רבי אברהם ישעיהו קרליץ (החזו"א), פסקי החזו"א, ס"ק ק"ג; הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, גשר החיים, חלק א', פרק כ"ט, אות ו', ירושלים תש"כ, עמ' ש"ח; הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה, חלק ב', פרק ס"ה, הע' רפ"ג, ירושלים תשמ"ט עמ' ש"מ; הרב מרדכי אליהו, שו"ת הרב הראשי תש"נ–תשנ"ג, סימן ק"א, ירושלים תשס"ט, עמ' 236; הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, הלכות אבלות, פרק מ', סעיף כ"ה ואילך.
  4. ^ הרב שלום שכנא צ'רניאק, חיים וברכה, הלכות שמחות, אות ה', סעיף כ"ט, ורשה תר"צ, עמ' ק'.
אלצ'קה

אלצ'קה (בהונגרית: Alacska) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

באלצ'קה התגוררו יהודים בודדים ובמקום קיימים שרידים של בית קברות יהודי.

בית העלמין נובודוויצ'יה

בית העלמין נובודֶוִויצְ'יֶה (רוסית: Новоде́вичье кла́дбище) הוא בית קברות יוקרתי במוסקבה, השוכן במתחם מנזר נובודוויצ'י, בדרום-מזרח העיר.

בית העלמין קריית שאול

בית העלמין קריית שאול הוא בית קברות בצפון תל אביב. בית העלמין שוכן בסמוך לשכונת קריית שאול שעל שמה הוא קרוי, מערבית לדרך משה סנה ודרומית לכפר הירוק. גבולותיו הצפוני והמערבי הם גבול תחום השיפוט של תל אביב עם רמת השרון. שטחו של בית העלמין 320 דונם, ונטמנו בו כ-86,000 נפטרים. בצדו המזרחי של בית העלמין נמצא בית עלמין צבאי גדול ובית עלמין שומרוני קטן.

בית הקברות היהודי בהר הזיתים

בית הקברות היהודי בהר הזיתים הוא בית קברות יהודי המתפרש במדרונותיו של הר הזיתים, ממרגלותיו שבנחל קדרון ועד פסגתו הצופה על העיר העתיקה והר הבית. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הקדומים ביותר, המכיל קברים מתקופות שונות, בהם קברים רבים של אישים ידועים בהיסטוריה היהודית.

קבורה יהודית על הר הזיתים החלה עוד בתקופות הבית הראשון והשני, במערות קבורה ברחבי ההר ובהפסקות מסוימות, נמשכת עד היום. חשיבותו של בית הקברות עלתה עם השנים, וקבורים בו אף אנשים רבים שלא ישבו כלל בארץ ישראל, אלא עלו בזקנתם, או שארונם הובל לאחר מיתתם לקבורה בהר.

הרצון להיקבר דווקא בהר הזיתים נבע בין היתר מיתרונות מיסטיים שיוחסו לקבורה בו, על פי מקורות שונים. על פי המדרש, באחרית הימים תתרחש ראשית תחיית המתים על הר הזיתים, והיהודים שקבורים בו יהיו הראשונים שיקומו מן הקבר ויזכו לחיי נצח. כמאמר חז"ל: "עתידין צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים, שנאמר ויציצו מעיר כעשב השדה – ואין עיר אלא ירושלים".

בית הקברות טרומפלדור

בית הקברות טרומפלדור הוא השם בו ידוע בית הקברות הישן של תל אביב השוכן ברחוב טרומפלדור. בית הקברות נוסד בשנת תרס"ג (1902), כשש שנים לפני ייסוד אחוזת בית, ועם השנים נקברו בו מייסדי תל אביב, סופרים ואנשי תרבות רבים, ודמויות מפורסמות בתולדות העיר והיישוב, ובהם ראש הממשלה השני של מדינת ישראל משה שרת.

כשבית הקברות נפתח הוא שכן הרחק ממקום יישוב, אולם היום הוא נמצא במרכז העיר, בצדו הצפוני של רחוב טרומפלדור, בין הרחובות חובבי ציון ופינסקר. הכניסה אל בית הקברות משלושה שערים שנמצאים ברחוב טרומפלדור (רק השער המרכזי פתוח בדרך כלל). השער המקורי הוא השער המזרחי, ואילו השער הראשי (המרכזי) נפתח ב-1926 עם העלאת עצמותיו של מקס נורדאו. שטח בית העלמין כ-10.6 דונם, ויש בו כ-5,000 קברים, בצפיפות גבוהה ביותר. החלקה המזרחית היא החלקה העתיקה יותר, שחלק מהקברים בה קודמים לייסוד תל אביב, והם של נפטרים יהודים מיפו. רוב אנשי השם הקבורים בבית העלמין נמצאים סמוך לפינה הדרום מערבית שלו. עד 1932 היה בית הקברות טרומפלדור בית הקברות היחידי בתל אביב. אולם כשהתברר שהוא הולך ומתמלא נפתח בית הקברות נחלת יצחק, ואילו בטרומפלדור המשיכו להיקבר רק אנשים שרכשו חלקות קבר במחירים שהלכו והאמירו (המחיר לחלקה בשנת 2013, עמד על כמאה אלף שקל).

בית הקברות נחלת יצחק

בית הקברות נחלת יצחק שוכן בעיר גבעתיים גבול תל אביב והוא אחד מבתי הקברות הוותיקים בגוש דן, הנקרא על שם השכונה שבה הוא נמצא, שכונת נחלת יצחק.

בית הקברות סגולה

בית הקברות סגולה הוא בית הקברות הראשון בפתח תקווה. שוכן באזור התעשייה סגולה בעיר, ונחשב לאחד מבתי הקברות הפעילים הוותיקים בישראל.

בית קברות צבאי

בית קברות צבאי הוא בית קברות שנועד לקבורתם של חיילים.

גדנה

גדנה (בהונגרית: Gadna) הוא כפר זעיר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

בגדנה חיו מעט יהודים ובמקום קיים בית קברות יהודי.

הג'מג

הג'מג (בהונגרית: Hegymeg) הוא כפר קטן במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

בהג'מג התגוררו מעט יהודים ובמקום היה בית קברות יהודי.

הר המנוחות

הר המנוחות הוא בית הקברות היהודי המרכזי בירושלים החל מאמצע המאה ה-20. בית הקברות נפתח בשנת 1951, והוא נמצא על גבעת הר המנוחות, שמתנשאת לגובה 750 מטר, בצדה המערבי של ירושלים, מצפון מערב לשכונת גבעת שאול ומעל לכביש 1.

מזרחית להר המנוחות ממוקם בית הקברות גבעת שאול, השני בגודלו מבין בתי הקברות בירושלים.

הר ציון

הר ציון מתנשא בדרום-מערב העיר העתיקה של ירושלים מחוץ לחומותיה, ועם זאת הוא חלק בלתי נפרד מן העיר. ההיסטוריה של ההר מתחילה כבר בתקופה הכנענית והיבוסית, ונמשכת עד ימינו. על ההר אתרים חשובים ליהדות, לנצרות ולאסלאם, ואתרי מורשת קרב, מוזיאונים ובתי קברות. על פי חלק ממסורות שלוש הדתות, אחד המבנים על ההר, הוא מקום קבורתו של דוד המלך.

ודנה

ודנה (בהונגרית: Vadna) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

בודנה חיו מעט יהודים ובמקום קיים בית קברות יהודי.

ויסלו

ויסלו (בהונגרית: Viszló) הוא כפר זעיר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

בויסלו חיו מעט יהודים ובמקום היה בית קברות יהודי.

טורנקאפולנה

טורנקאפולנה (בהונגרית: Tornakápolna) הוא כפר זעיר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

בטורנקאפולנה חיו מעט יהודים ובמקום קיים בית קברות יהודי.

יאקפלווה

יאקפלווה (בהונגרית: Jákfalva) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

במקום היה קיים בית קברות יהודי ממנו נשארה מצבה אחת.

מוצ'ון

מוצ'ון (בהונגרית: Múcsony) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה. כמו כפרים רבים באירופה גם אוכלוסיית מוצ'ון קטנה משמעותית בעשרות השנים האחרונות מ-3,423 תושבים בשנת 1990 עד 2,894 תושבים בשנת 2018 (ירידה של כ-15%).

במוצ'ון חיו יהודים בודדים ובמקום קיימים שאריות של בית קברות יהודי וידוע מיקומו של בית קברות נוסף בכפר שהיה ואיננו.

סוהוג'

סוהוג' (בהונגרית: Szuhogy) הוא כפר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה.

בסוהוג' חיו מעט יהודים עד לפני השואה ובמקום היה בית קברות יהודי.

קפלה

קָפֵּלָה (בלטינית: Cappellae, גלימה) היא מבנה פולחן נוצרי קטן, סוג של כנסייה קטנה לשירות אישי. קפלה נבנתה לעיתים באחוזה כבית תפילה עצמאי קטן ולעיתים במסגרת של קומפלקס מבנים גדול יותר כגון קתדרלה גדולה, אוניברסיטה, ארמון או אפילו בית קברות. שימוש נוסף במושג הוא חלל משני כחלק מכנסייה. בכנסיות רבות, בעיקר גדולות, נהוג לבנות קפלות מסביב לאמבולטוריום (בתרשים משמאל) או בצידי הספינות המשניות, ולעיתים בטרנספט. במקרה כזה הקפלה היא גומחה או חלל קטן ללא מוצא, המוקדש למטרה משנית כלשהי.

המשרת בקודש בקפלות האישיות בתקופה הפיאודלית נקרא "קפלאנוס" והוא היה הכומר האישי של הסניור ולעיתים קרובות נלווה אליו במסעותיו.

מסופר על מרטין הקדוש שעבר ביום חורף וראה איש עני ערום. פשט את גלימתו, חילק אותה לשניים ונתן מחציתה לעני. החלק שנשאר מרטין לבוש בו היה זה שהיה בו הכובע (בלטינית cappa, קפושון). הגלימה של מרטין נשמרה כשריד קדוש בארמון המלך הפרנקי, במקום שזכה לשם קפלה כנגזרת של השם cappa. מאז כל חדר תפילה פרטי בארמון נקרא קפלה, ואחר כך הורחב המושג לחדר תפילה בכלל.

קפלות נבנו לכבוד קדוש מסוים, מלך או אציל חשוב, איש דת חשוב, תורם כספים או אפילו סיפור כלשהו שאותה כנסייה מצאה לנכון לציין. הקפלה מאפשרת פולחן אישי של המתפלל, ובה הוא לרוב מדליק נרות לכבודו של הקדוש. בקפלה ישנם ציורים או פסלים של אותה אישיות, ולעיתים רבות גם ממוקמים בה קברים אמיתיים של אותם אישים או קדושים. בניית הקפלות נעשית, על פי רוב, לאחר השלמת מבנה הכנסייה, ולעיתים מתווספות קפלות חדשות לאחר שנים.

בזרמי הנצרות השונים, למושג קפלה משמעויות מעט שונות. קיימים הבדלים בין המשמעויות בנצרות הקתולית, הנצרות הפרוטסטנטית וזרמי הנצרות בבריטניה ואירלנד. נעשה שימוש במילה קפלה גם בהקשרים אחרים שאינם קשורים לכנסייה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.