בית פלנטג'נט

בית פלנטג'נט (Plantagenet) הוא שושלת מלוכה שמוצאה מבית אנז'ו, ששלטה באנגליה משנת 1154 עד 1399. יש הכוללים בה גם את המלכים לבית יורק ובית לנקסטר, ויחד איתם נמשכת תקופת מלכותם עד 1485. כל מלכי אנגליה ובריטניה עד ימינו קשורים בקשר דם כלשהו לשושלת זו.

אבי השושלת היה ז'וֹפְרוּאַ החמישי מבית אנז'ו הצרפתי, ולכן מלכיה מכונים גם ה"אנגווינים". ז'ופרוא היה בעלה של מתילדה הקיסרית, יורשת הנרי הראשון, ובנם הנרי השני היה המלך הראשון מבית פלנטג'נט. שם בית המלוכה נגזר מכינויו של ז'ופרוא, Plantagenêt, שניתן לו משום שבחר בצמח רותמי מקומי - כנראה מין רְתֵמָה (בצרפתית Genêt) - לסמלו, וקישט בו את כובעו.

בית פלנטג'נט
Plantagenêt, Plantagenets
אנגליה ואנז'ו
Arms of Geoffrey of Anjou
תארים רוזן אנז'ו, מלך אנגליה, דוכס נורמנדיה, דוכס אקיטן
מייסד ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו
השליט האחרון ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה
שנת ייסוד 1128
התפזרות 1485
אתניות אנגלית, צרפתית
ענפים בית לנקסטר, בית יורק

עץ המשפחה

הנרי השני, מלך אנגליה
 
אלינור, דוכסית אקוויטניה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה
 
ג'ון, מלך אנגליה
 
איזבל מאנגולם
 
 
 
 
אלאנור מפרובנס
 
הנרי השלישי, מלך אנגליה
 
 
 
 
 
אדוארד הראשון, מלך אנגליה
 
אלינור מקסטיליה
 
 
 
 
איזבלה מצרפת
 
אדוארד השני, מלך אנגליה
 
 
 
 
 
אדוארד השלישי, מלך אנגליה
 
פיליפה מאנו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'ואן, רוזנת קנט
 
אדוארד, הנסיך השחור
 
ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר
 
בלאנש, דוכסית לנקסטר
 
 
 
 
 
 
 
 
ריצ'רד השני, מלך אנגליההנרי הרביעי, מלך אנגליה
 
אדוארד, הנסיך השחור

אדוארד, נסיך ויילס (אנגלית: Edward, the Black Prince; ‏15 ביוני 1330 - 8 ביוני 1376) היה בנו הבכור של אדוארד השלישי, מלך אנגליה. ידוע כיום בעיקר בכינויו הנסיך השחור. אדוארד נודע כלוחם מוערך בעקבות שורת ניצחונות מזהירים שהשיג מול הצרפתים, בתקופת מלחמת מאה השנים. מת לפני אביו ולכן לא כיהן כמלך אנגליה.

אדוארד הראשון, מלך אנגליה

אדוארד הראשון לבית פלנטג'נט (באנגלית: Edward I‏; 17 ביוני 1239 - 7 ביולי 1307), מלך אנגליה בשנים 1272-1307. קידם את מוסדות השלטון באנגליה והרחיב את שטחה. אדוארד כבש את ויילס וסיפח אותה לממלכה, וחיזק את שלטון אנגליה בסקוטלנד. אדוארד ידוע גם כמי שבתקופת שלטונו גורשו היהודים משטחי בריטניה.

אדוארד השלישי, מלך אנגליה

אדוארד השלישי (13 בנובמבר 1312 - 21 ביוני 1377) היה מלך אנגליה משנת 1327 ועד מותו. נחשב לאחד שליטיה המוצלחים ביותר של הממלכה האנגלית בימי הביניים. תקופת שלטונו (50 שנה) נחשבת לארוכה במיוחד, האחרון שמלך תקופה דומה לזו לפניו היה המלך הנרי השלישי, ואף מלך אחריו לא שלט במשך זמן כה רב עד לתקופת שלטונו של ג'ורג' השלישי.

בגיל 17 ביצע הפיכה כנגד רוג'ר מורטימר, מאהבה של אימו איזבלה, אשר שימש כעוצר, והחל שולט בכוחות עצמו. משימתו הראשונה הייתה שיקום כוחה וסמכותה של המלוכה לאחר שלטונו הכושל של אביו, אדוארד השני. לאחר מכן התפנה להפיכת הממלכה האנגלית לכוח הצבאי היעיל ביותר באירופה. לאחר שהצליח לנצח (אך לא לשעבד) את ממלכת סקוטלנד, הכריז על עצמו ב- 1337 בתור היורש החוקי של הכתר הצרפתי, הכרזה אשר גרמה לפריצתה של "מלחמת מאה השנים". לאחר מספר עיכובים ראשונים, הייתה ידה של אנגליה על העליונה במלחמה. ניצחונותיהם של האנגלים בקרב קרסי ובקרב פואטייה הובילו לחתימה על הסכם ברטיני. אך הצלחותיו של אדוארד נקטעו בנקודה זו, ושנות שלטונו המאוחרות יותר אופיינו בכשלונות בזירה הבינלאומית ומאבקים בתוך הממלכה, בין היתר עקב בריאותו המדרדרת של המלך.

אדוארד היה האדם אשר הקים את מסדר הבירית ובתקופת שלטונו נרשמו התפתחויות חיוניות ברשות המחוקקת והממשלה בכלל והתפתחות הפרלמנט האנגלי בפרט. בתקופתו השתוללה המגפה השחורה באירופה. אף על פי שאופיין כשליט חם מזג, נודע הוא גם כאדם רחום וחנון בעת הצורך. ברוב המקרים דמתה אישיותו למלכים אחרים של התקופה, אשר עיקר עיסוקם היה שדה הקרב. אף על פי שזכה להערצה עצומה בתקופת שלטונו ובמאות שלאחריו, הוקע אדוארד השלישי על ידי היסטוריונים ויגים ותואר כ"הרפתקן חסר אחריות". עם זאת, ההיסטוריה המודרנית זוקפת לזכותו הישגים רבים.

אדוארד השני, מלך אנגליה

אדוארד השני לבית פלנטג'נט, (באנגלית: Edward II;‏ 25 באפריל 1284 - 21 בספטמבר 1327) היה מלך אנגליה משנת 1307 ועד להדחתו וכליאתו בשנת 1326. מספר חודשים לאחר הדחתו מת בעודו בכלא, וככל הנראה נרצח.

אלינור, דוכסית אקוויטניה

אלינור מאקוויטניה (1122 - 1 באפריל 1204) הייתה אשת מלך צרפת, אשת מלך אנגליה ואמם של שלושה ממלכי אנגליה.

אלינור הייתה בתו של גיום העשירי, דוכס אקוויטניה, ונכדתו של גיום התשיעי, דוכס אקוויטניה, שהיה משורר ופטרונם של הטרובדורים. אל חצרו, שבעיר בורדו, הגיעו טובי האנשים המחוננים והשנונים שבדרום מערב צרפת. אלינור, שקיבלה את חינוכה שם, ספגה לתוכה את תרבות השירה ואת חופש המחשבה ששררו בחצרה של דוכסות אקוויטניה.

אנז'ו

אנז'ו (בצרפתית: Anjou) הוא אזור היסטורי בעמק הלואר, צרפת, שבירתו אנז'ה. האזור היה בשליטת רוזנים ודוכסים שהם או צאצאיהם היו גם מלכי אנגליה וצרפת. מאז המהפכה הצרפתית אין למחוז מעמד רשמי ושטחו נמצא בעיקר במחוז מן ולואר שבחבל פיי דה לה לואר, אך יש לו חשיבות תרבותית והיסטורית.

בית לנקסטר

בית לנקסטר (אנגלית: House of Lancaster) היה ענף של בית פלנטג'נט ששלט באנגליה מ-1399 עד 1471, להוציא תקופה בין 1460 ל-1470.

בית אצולה זה נקרא כך כי בניו היו צאצאיו של בנו השלישי של אדוארד השלישי מלך אנגליה, ג'ון מגונט דוכס לנקסטר. מבית זה יצאה שושלת של מלכים אנגליים ושני מלכים צרפתיים, אותה ייסד הנרי בולינגברוק (הנרי הרביעי), בנו של ג'ון מגונט. בית לנקסטר נלחם בבית יורק במלחמת השושנים, שנקראה כך על שם השושנים שסימלו את שני הבתים (סמלו של בית לנקסטר היה שושן אדום ושל בית יורק שושן לבן).

היריבות בין המחוזות שבהם שלטו בתי האצולה האלה (יורקשייר ולנקשייר) נמשכת עד היום על בסיס ידידותי יותר. כך תחרות ספורט שנתית בין אוניברסיטת לנקסטר לאוניברסיטת יורק נקראת "תחרות השושנים".

בית לנקסטר הגיע לסופו בקרב טיוקסביורי בשנת 1471, אך בית טיודור, שהשתלט בשנת 1485 על הכתר האנגלי, היה בעל קשר דם לבית לנקסטר דרך מרגרט ביופור, נינתו של ג'ון מגונט שהתחתנה עם אדמונד טיודור. הנרי השביעי חיזק את אחיזתו בכתר על ידי חתונה עם אליזבת מיורק, היורשת של בית יורק. ילדיהם העבירו את כתר אנגליה לבית טיודור ונינם, ג'יימס הראשון, היה המלך האנגלי הראשון מבית סטיוארט.

ג'ואן, רוזנת קנט

ג'ואן, רוזנת קנט (באנגלית: Joan, Countess of Kent;‏ 29 בספטמבר 1328 - 7 באוגוסט 1385) אשר נודעה גם בשם "העלמה היפה מקנט" (The Fair Maid of Kent) הייתה הראשונה שנשאה את התואר נסיכת ויילס. אשת אדוארד, הנסיך השחור.

ג'ואן מאנגליה, המלכה הרעיה של סקוטלנד

ג'ואן מאנגליה (באנגלית: Joan of England;‏ 22 ביולי 1210 – 4 במרץ 1238) הייתה בתו הבכורה (במסגרת נישואים) של ג'ון, מלך אנגליה ואיזבלה מאנגולם.

ג'ואן יועדה להינשא ליו העשירי מלוסינן, לאחר שנישואיו לאיזבלה מאנגולם בוטלו (בשל נישואיה לג'ון). ג'ואן הובאה לחצרו וגדלה בה, אולם לאחר מותו של ג'ון, החליטה איזבלה מאנגלום, אמהּ של ג'ואן להינשא לו בעצמה, וג'ואן שבה לאנגליה. עם שובה החליט הנרי השלישי, מלך אנגליה, אחיה, להשיאה לאלכסנדר השני, מלך סקוטלנד, וטקס הנישואים נערך ב-21 ביוני 1221 בקתדרלת יורק. אלכסנדר היה באותה עת בן 23, וג'ואן בת 11. ג'ואן נפטרה בהוורינג-אטה-בוור בשנת 1238 ולא נולדו לבני הזוג ילדים. ג'ואן נקברה במנזר טאראנט קרופורד שבדורסט. המנזר נהרס במהלך הרפורמציה, ולא נותר ממנו (או מקברה של ג'ואן) שריד.

ג'ון, מלך אנגליה

ג'ון (באנגלית: "John "Lackland;‏ 24 בדצמבר 1166/67 – 19 באוקטובר 1216) היה מלך אנגליה מ-1199 עד 1216. הוא הוכתר משום שהיה אחיו הצעיר של ריצ'רד הראשון (הידוע כ"ריצ'רד לב הארי"). ג'ון זכה לכינוי "ג'ון בלי ארץ" (בצרפתית, sans terre) ו"חרב רכה".

ג'פרי השני, דוכס בריטני

ג'פרי השני, דוכס בריטני (באנגלית: Geoffrey II, Duke of Brittany; ‏ 23 בספטמבר 1158 - 19 באוגוסט 1186) היה בנם הרביעי של הנרי השני, מלך אנגליה, ושל אלינור, דוכסית אקוויטניה. ביולי 1181 נישא לקונסטנס, בתו של דוכס בריטני, וירש את התואר דרכה כמה חודשים מאוחר יותר.

ג'פרי נהרג בתאונה במהלך תחרות רכיבה בשנת 1186. בשעת מותו היה השני בסדר הירושה לכתר אנגליה, אחרי אחיו ריצ'רד לב-הארי ולפני אחיו ג'ון. בנו של ג'פרי, ארתור מבריטני, שנולד שבעה חודשים אחרי מותו, ירש את מקומו בסדר הירושה. ריצ'רד הומלך בשנת 1189, ומת בשנת 1199. ארתור נלחם על הכתר נגד דודו ג'ון, נשבה ונרצח. בתו של ג'פרי, אלינור מבריטני, נכלאה בקורפה, ומתה ב-1241 כאסירת המלוכה.

הנרי הרביעי, מלך אנגליה

הנרי הרביעי (באנגלית: Henry IV; ‏15 באפריל 1367 – 20 במרץ 1413) היה מלך אנגליה והלורד של אירלנד משנת 1399 ועד מותו. הוא היה המלך העשירי למניין מלכי בית פלנטג'נט והטוען לתואר מלך צרפת. הנרי נולד בטירת בולינגברוק (Bolingbroke Castle) שבמחוז לינקולנשייר ולפיכך הוא כונה הנרי בולינגברוק. אביו, ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, היה בנו השלישי של אדוארד השלישי, מלך אנגליה והוא זכה לעמדת השפעה מרכזית במהלך רוב תקופת מלכותו של בן דודו של הנרי, ריצ'רד השני, שבסופו של דבר הודח על ידי הנרי הרביעי. אמו של הנרי הייתה בלאנש, שהייתה יורשת של חלק מכובד של אחוזות בית לנקסטר, וכך היה הנרי למלך הראשון מענף בית לנקסטר של בית פלנטג'נט.

הנרי השני, מלך אנגליה

הנרי השני לבית פלנטג'נט (באנגלית: Henry II of England, ‏5 במרץ 1133 - 6 ביולי 1189) היה רוזן אנז'ו ומלך אנגליה (1154–1189). כמו כן, בזמנים שונים, הוא שלט בחלקים מוויילס, סקוטלנד, מזרח אירלנד ומערב צרפת. כונה, בין השאר, "Curt Mantle" (בשל הגלימות הקצרות שלבש), "Fitz Empress", ולעיתים "אריה הצדק", כינוי שניתן אף לסבו הנרי הראשון. הוא נודע כראשון מבין שושלת מלכי פלנטג'נט. בניגוד לשלטונו הרה האסון של קודמו על הכס ובן דודה של אמו, המלך סטפן, שלטונו של הנרי היה יעיל יחסית והוא זכה להכרה כשליט מוכשר.

ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו

ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו המכונה "היפה" ו"פלנטג'נט" (בצרפתית: Geoffroy V d'Anjou;‏ 24 באוגוסט 1113 - 7 בספטמבר 1151) היה רוזן אנז'ו, טורן ומן ואבי בית פלנטג'נט.

ליונל מאנטוורפן, דוכס קלרנס

ליונל מאנטוורפן (באנגלית: Lionel of Antwerp;‏ 29 בנובמבר 1338 - 17 באוקטובר 1368) היה בנו השלישי של אדוארד השלישי מלך אנגליה ושל פיליפה מהיינולט. ליונל היה השני מבין שני הבנים שהגיעו לבגרות (אחד מאחיו נפטר בינקותו). ליונל כונה "מאנטוורפן" מאחר שנולד בעיר זו.

מלכי אנגליה

מלכי אנגליה שלטו באנגליה מהמאה ה-8 ועד ימינו. המלך הבריטי הראשון שהכריז על עצמו כ"מלך אנגליה" (בלטינית - Rex Anglorum) היה אופה, מלך מרסיה בשנת 774, אולם בדרך כלל נוהגים לפתוח את הרשימה של מלכי אנגליה עם אגברט, מלך וסקס, שהביס את ממלכת מרסיה בשנת 829 ולאחר מכן נחשב למלך האנגלים. ממלכת אנגליה אוחדה רשמית בשנת 927 תחת המלך אתלסטאן, ובשנת 1707 התאחדה עם ממלכת סקוטלנד והפכה לממלכת בריטניה הגדולה. לאחר איחוד זה נקראו המלכים האנגלים בשם "מלכי בריטניה" (עד שנת 1800) ולאחר מכן בשם "מלכי הממלכה המאוחדת".

ריצ'רד, רוזן קורנוול

ריצ'רד, הרוזן הראשון של קורנוול (באנגלית: Richard, 1st Earl of Cornwall;‏ 5 בינואר 1209 - 2 באפריל 1272) היה אציל אנגלי, בן לשושלת המלוכה בית פלנטג'נט. ריצ'רד, בנו של ג'ון, מלך אנגליה, ואחיו של הנרי השלישי, מלך אנגליה, נשא בתואר רוזן קורנוול ומלך גרמניה. במהלך חייו נטל ריצ'רד מקונוול את שבועת הצלבן ועלה לרגל לארץ הקודש בספטמבר 1240 במסע צלב הנושא את שמו. הוא היה אציל בעל קשרים בחצרות מלכי אירופה ונטל חלק פעיל בעימותים בין האצולה האנגלית לבית המלוכה.

ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה

ריצ'רד הראשון (באנגלית: Richard I of England;‏ 8 בספטמבר 1157 - 6 באפריל 1199) היה מלך אנגליה בשנים 1189–1199. נודע גם בכינויו ריצ'רד לב הארי (Coeur de Lion) ונחשב בתקופתו כגיבור מלחמה, כמפקד הקרבות נגד צלאח א-דין ופטרון מסע הצלב השלישי לארץ ישראל. דימויו האבירי מוכר גם כיום באנגליה, אף־על־פי ששהה בה תקופות קצרות לאורך חייו.

ריצ'רד השני, מלך אנגליה

ריצ'רד השני (באנגלית: Richard II;‏ 6 בינואר 1367 - 14 בפברואר 1400), ידוע גם בכינויו: "ריצרד מבורדו" (באנגלית: Richard of Bordeaux) היה מלך אנגליה בשנים 1377–1399.

ריצ'רד היה בנו של אדוארד, הנסיך השחור, והוא נולד במהלך תקופת מלכותו של סבו, אדוארד השלישי, מלך אנגליה. ריצ'רד היה אחיו הצעיר של אדוארד מאנגולם (Edward of Angoulême) ועם מותו של אחיו הפך ריצ'רד בגיל 4 לשני לאחר אביו ברשימת הטוענים לכתר אנגליה. כשנפטר אביו, בטרם מות סבו, הפך ריצ'רד לראשון בתור לירושת הכתר. שנה לאחר מכן, עם מותו של הסב, המלך אדוארד השלישי, ירש ריצ'רד את הכתר בהיותו רק בן 10.

בראשית תקופת מלכותו, נוהלה המדינה על ידי מועצת יועצים. רובם של חוגי האצולה העדיפו את צורת הממשל הזו על פני ממשל של עוצרות בראשותו של ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, דודו של ריצרד. עם כל זאת, נותר גונט בעל השפעה חזקה. האתגר העיקרי הראשון שעמד בפני ריצ'רד היה מרד האיכרים האנגלי בשנת 1381. המלך הצעיר לקח חלק חשוב בדיכוי המוצלח של המרד. עם זאת, תלותו של ריצ'רד בקבוצה קטנה של אנשי חצר גרמה, במהלך השנים, לאי שביעות רצון בקרב בעלי ההשפעה שביניהם, וב-1387 הועברה השליטה על הממשלה לידיה של קבוצה של לורדים (Lords Appellant). ב-1389 חזרה השליטה לידיו של ריצ'רד, ובמהלך שמונה השנים הבאות הוא שלט בהרמוניה יחסית עם מתנגדיו לשעבר. ב-1397 נקם המלך במועצת הלורדים; רבים מהם הוצאו להורג או הוגלו. השנתיים הבאות מתוארות על ידי ההיסטוריונים כתקופת הרודנות של ריצ'רד. ב-1399, לאחר מותו של ג'ון מגונט, נישל ריצ'רד את בנו של גונט, הנרי בולינגברוק, שקודם לכן הוגלה על ידו. הנרי פלש לאנגליה ביוני 1399 בראש צבא קטן שהלך וגדל עד מהרה. תביעתו המוצהרת של הנרי הייתה לקבל בחזרה את נחלת אבותיו, אך עד מהרה התברר כי כוונתו הייתה לדרוש את הכתר לעצמו. לאחר התנגדות קלושה בלבד, בה נתקל בולינגברוק, הוא הדיח את ריצ'רד השני מכיסאו, והוכתר בעצמו כמלך הנרי הרביעי. ריצ'רד מת בשבי בראשית השנה הבאה, והדעה הרווחת היא שהוא הורעב למוות.

על ריצ'רד נאמר שהוא היה אדם גבה קומה, נאה למראה ואינטליגנטי. אף על פי שהוא לא היה חולה נפש, כפי שטענו היסטוריונים מוקדמים, נראה שלקראת סוף תקופת מלכותו סבל ממה שמדע הפסיכולוגיה המודרני מגדיר כהפרעת אישיות. בהיותו פחות שש אלי קרב בהשוואה לאביו ולסבו, הוא שאף להביא לסיומה של מלחמת מאה השנים שבה פתח סבו, אדוארד השלישי. ריצ'רד השני היה מאמין גדול בזכויות היתר של המלוכה, מה שהוביל אותו לריסון כוחה של האצולה והסתמכות על פמליה מצומצמת לצורך הגנה צבאית. בניגוד לחצר המלכות של סבו, ששם דגש על האחווה הצבאית, הוא עצמו טיפח אווירה מעודנת בחצר המלכות שלו, שבה המלך היה דמות מורמת מעל כולם, כשהאמנות והתרבות מהווים חלק חשוב בחיי החצר. השם שיצא לריצ'רד לאחר מותו עוצב בעיקר על ידי ויליאם שייקספיר, שמחזהו ריצ'רד השני מציג את ממשלו הגרוע ואת הדחתו על ידי בולינגברוק כגורמים לפריצתן של מלחמות השושנים במאה ה-15. היסטוריונים בני זמננו לא מקבלים את הפרשנות הזאת, אך גם לא מסירים לחלוטין את האשמה מעל כתפיו של ריצ'רד. רוב החוקרים מסכימים כי אף על פי שהמדיניות שלו לא הייתה חסרת תקדים או מנותקת מהמציאות, הדרך שבה הוא ביצע אותה לא הייתה מקובלת על הממסד הפוליטי, והיא הובילה לנפילתו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.