בית סלאוקוס

שושלת בית סלאוקוס שלטו בממלכה הסלאוקית, שנוסדה בידי אבי השושלת, סלאוקוס הראשון (ניקטור, "המנצח"; חי בשנים 358 עד 281 לפנה"ס לערך). סלאוקוס הראשון היה אחד מהגנרלים של אלכסנדר הגדול, והוא ייסד את הממלכה הסלאוקית לאחר מותו של אלכסנדר בשנת 323 לפנה"ס. בתחילה השתרעה הממלכה על שטחי מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, המישור האיראני, ועד לנהר האינדוספקיסטן של ימינו). הוא ייסד את בירת הממלכה, סלאוקיה על החידקל, בשנת 305 לפנה"ס בערך.

Seleukos I Nikator Daric 91000351
מטבע זהב של ניקטור

שליטי בית סלאוקוס

Seleucid
כרונולוגיה של השלטון בממלכה הסלאוקית (לחצו להגדלה)

להלן רשימת בני בית סלאוקוס ששלטו בממלכה, על-פי סדר שנות שלטונם (בכמה מהמקרים שנות השלטון חופפות, בשל שליטים שהיו עוצרים של מלכים-ילדים או בשל חלוקה של הממלכה):

אחשדרפן

אֲחַשְׁדַּרְפָּן הוא התואר של מושלי הפרובינציות בפרס ומדי בתקופת הממלכה האחמנית, תחת שלטונם של אלכסנדר הגדול ומלכות בית סלאוקוס ובהמשך בתקופת האימפריה הסאסאנית.

אלכסנדר באלאס

אלכסנדר באלאס (יוונית עתיקה: Ἀλέξανδρoς Bάλας) היה שליט הממלכה הסלאוקית בין השנים 152 או 150 לפנה"ס ו-146 לפנה"ס.

אנטיוכוס האחד עשר

אנטיוכוס האחד-עשר (אֶפִּיפָאנֶס או פִילָדֶלפוּס) (? - 92 לפנה"ס) היה דמות משנית במלחמות הירושה בשנים האחרונות של בית סלאוקוס, שהיו בעבר שליטי ממלכה מפוארת, הממלכה הסלאוקית, אך בימיו של אנטיוכוס האחד-עשר היו רק מלכים מקומיים בסוריה.

אנטיוכוס האחד-עשר היה בנו של אנטיוכוס השמיני (גריפוס), ואחיו של סלאוקוס השישי (אפיפאנס). לאחר תבוסת אחיו ב-95 לפנה"ס בידי אנטיוכוס העשירי (איוסבס פילופטור), החליטו אנטיוכוס האחד-עשר ואחיו התאום, פיליפוס הראשון (פילדלפיוס), לנקום, וערכו מצור על אנטיוכיה, מרכז שלטונו של אנטיוכוס העשירי. המצור נכשל, ואנטיוכוס האחד-עשר נאלץ להימלט אך טבע בנהר אורונטס כשניסה לחצותו על-גב סוס (92 לפנה"ס).

אנטיוכוס החמישי

אנטיוכוס החמישי (Ευπάτωρ) "אאופטור" (173 - 162 לפנה"ס), ילד שמלך בממלכה הסלאוקית במשך שנתיים (164 לפנה"ס - 162 לפנה"ס) בטרם הוצא להורג. אנטיוכוס עלה לשלטון בגיל 9, לאחר מות אביו אנטיוכוס הרביעי (אפיפאנס). מי שמלך בפועל בממלכה היה ליסיאס.

שלטונם היה חלש ומושחת. הניסיון לעצור את המרד היהודי הסתיים בפשרה קלושה. התרפסותם בפני האימפריה הרומית כה הרגיזה את הערים היווניות של סוריה עד שהציר הרומאי גנאוס אוקטביוס נרצח בלאודיקה (לטקיה של היום) (162 לפנה"ס). בנקודת משבר זו נמלט דמטריוס, בנו של סלאוקוס הרביעי, משביו ברומא והתקבל בסוריה כמלך האמיתי. אנטיוכוס איופטור, בנו של מי שהשיג את המלוכה שלא כדין, הוצא להורג.

אנטיוכוס העשירי

אנטיוכוס העשירי (איוּסֶבֶּס פִילוֹפָּטוֹר) (? - 90 או 83 לפנה"ס?) היה אחד המתמודדים בסכסוך המשפחתי על השלטון בממלכה הסלאוקית בין בני בית סלאוקוס המאוחרים. הוא עלה לשלטון ב-95 לפנה"ס, לאחר שהביס את קרובו סלאוקוס השישי (אפיפאנס) ובכך נקם את מות אביו, אנטיוכוס התשיעי (איוסבס). התארים שבחר לעצמו מעידים רבות על סיפורו: "איוסבס" היה תארו של אביו, ו"פילופטור" פירושו "אוהב-אב"; שניהם נבחרו מתוך כבוד לאביו. לאחר מכן שלט באנטיוכיה וסביבתה, כשהוא נלחם ללא הרף בארבעת אחיו של סלאוקוס השישי, בנבטים ובפרתים.

אין הסכמה כללית באשר לתאריך נפילתו. יוספוס פלאביוס מעריך כי נהרג בסביבות שנת 90 לפנה"ס, בעת מלחמתו בפרתים -- וזוהי אכן התקופה בה עבר השלטון באנטיוכיה לפיליפוס הראשון (פילדלפוס). ההיסטוריון הרומי אפיאנוס לעומת זאת מספר כי אנטיוכוס העשירי הובס כשהמלך הארמני טיגרנס הראשון פלש לסוריה ב-83 לפנה"ס, אולם במקרה זה לא ברור מה קורותיו של אנטיוכוס בפרק שבין השנים הללו.

בנו של אנטיוכוס העשירי, אנטיוכוס השלושה-עשר (אסיאטיקוס) היה מלך-נתין בסוריה לאחר שהגנרל הרומי פומפיוס הביס את טיגרנס.

אנטיוכוס הראשון

אנטיוכוס הראשון (סוֹטֶר) ("המושיע") (324 או 323 לפנה"ס - 262 או 261 לפנה"ס) מלך בממלכה הסלאוקית בין השנים 281 ל-261 לפנה"ס. הוא היה פרסי למחצה; אימו אפאמי הייתה אחת מהנסיכות המזרחיות שהעניק אלכסנדר כנשים לגנרלים שלו בשנת 324 לפנה"ס.

אנטיוכוס שלט בממלכה יחד עם אביו סלאוקוס הראשון (מייסד הממלכה הסלאוקית) מאז שנת 291 לפנה"ס. לאחר רצח אביו על ידי תלמי קראונוס בשנת 281 לפנה"ס, עמדה בפניו המשימה המורכבת של שמירת האימפריה בשלמותה; כמעט מיד לאחר שעלה לשלטון פרץ מרד בסוריה. הוא נאלץ להשכין שלום במהרה עם תלמי הראשון, רוצח אביו, וויתר לו על מוקדון ושטחים נוספים באזור יוון. הוא גם לא הצליח להקטין את כוחם של שליטי אסיה הקטנה.

בשנת 278 לפנה"ס פרצו הגאלטים (כך קראו לגאלים באזור זה של העולם) לאסיה הקטנה, ונראה כי הניצחון שנחל אנטיוכוס מול פלישה זו הוא שהעניק לו את התואר "סוטר" ("המושיע" ביוונית).

בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. בשנת 275 לפנה"ס הובילה שאלה זו למלחמה הסורית הראשונה. המלחמה לא שנתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.

ב-262 לפנה"ס ניסה אנטיוכוס לעצור את כוחה הגדל של ממלכת פרגמון, שהתפתחה באסיה הקטנה, אולם הוא נחל תבוסה צבאית ליד סרדיס ומת עוד באותה שנה. לפני מותו הוא הוציא להורג את בנו סלאוקוס באשמת מרד. יורשו היה בנו השני, אנטיוכוס השני.

אנטיוכוס הרביעי

אנטיוכוס הרביעי (אפִּיפָאנֶס) (ביוונית: Ἀντίοχος Ἐπιφανὴς - המתגלה; 215 - 164 לפנה"ס) היה מלך הממלכה הסלאוקית בין השנים 175 ל-164 לפני הספירה. עלה לשלטון לאחר רצח אחיו, סלאוקוס הרביעי, ותוך כדי עקיפת בנו של סלאוקוס הרביעי ויורש העצר החוקי, דמטריוס הראשון.

אנטיוכוס הרביעי ירש ממלכה במשבר. תבוסתו המוחצת של אביו, אנטיוכוס הגדול, במלחמה נגד הרומאים (192 - 188 לפנה"ס) ותנאי הכניעה הקשים שנכפו על המדינה הסלאוקית, חיבלו בצורה קשה בממלכה, שהצליחה להשתקם מעט לאחר שעברה תקופה קשה בעת שלטונו של אנטיוכוס הגדול. גרוע מהפגיעה הצבאית היה אובדן היוקרה המדינית ואובדן ההרתעה של הממלכה הסלאוקית, שהתבטאו בהכרזת העצמאות של פריאפטיוס, מלך הפרתים, ששחרר את ממלכתו מעול השלטון הסלאוקי עוד בימיו האחרונים של אנטיוכוס השלישי. המרידות המשיכו גם בימי חייו של אנטיוכוס הרביעי ויורשיו, וסופן שהביאו לקיצה של הממלכה.

אנטיוכוס הרביעי הטיל על היהודים את גזירות השמד, ובימיו החל מרד החשמונאים.

אנטיוכוס השביעי

אנטיוכוס השביעי (איומנס) (כונה אנטיוכוס סידטס, כלומר "אנטיוכוס מסידה", על שם העיר בחוף אנטליה; ? - 129 לפנה"ס) היה מלך הממלכה הסלאוקית בין השנים 138 ל-129 לפנה"ס.

אנטיוכוס השביעי היה המלך הסלאוקי האחרון בעל חשיבות היסטורית כלשהי. הוא היה אחיו של דמטריוס השני, ועלה למלוכה לאחר שדמטריוס נפל בשבי הפרתים. הוא גם נשא לאשה את אשתו של דמטריוס, קלאופטרה תאה, ולפיכך בנם, אנטיוכוס התשיעי, היה גם אח-למחצה וגם בן-דוד של סלאוקוס החמישי ושל אנטיוכוס השמיני.

אנטיוכוס השביעי הביס את המורד דיודוטוס טריפון ובשנת 134 לפנה"ס הטיל מצור על ירושלים, אז, על-פי האגדה, קנה המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון הסכם-שלום עמו בעזרת אוצרות שחפר מקברו של דוד המלך.

המצור על ירושלים תואר לראשונה ככל הנראה על ידי טימוכארס, היסטוריון חצר של אנטיוכוס.

בהמשך תקף אנטיוכוס את הפרתים, וכבש מחדש את מסופוטמיה לזמן קצר לפני שנהרג במארב. בשלב זה כבר שוחרר אחיו דמטריוס השני, אולם מהממלכה הסלאוקית נותרה כעת סוריה בלבד.

ידועה תשובתו של שמעון החשמונאי (שכבש את יפו ואת גזר) לשליח אנטיוכוס השביעי שבא אליו בדרישות טריטוריאליות: "לא ארץ נוכריה לקחנו ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו, אשר בידי אויבינו בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת, הושיבונו נחלת אבותינו".

אנטיוכוס השישי

אנטיוכוס השישי (דיוניסוס) (בערך 148 - 138 לפנה"ס) היה מלך הממלכה הסלאוקית. הוא היה בנם של אלכסנדר באלאס וקלאופטרה תיאה, בתו של תלמי השישי.

אנטיוכוס השישי מעולם לא מלך בפועל. הוא מונה ב-144 לפנה"ס בידי הגנרל דיודוטוס טריפון כיורש העצר, כדי לשמש אופוזיציה לדמטריוס השני. בשנת 142 לפנה"ס הדיח אותו דיודוטוס והחליפו כמלך, ובשנת 138 לפנה"ס הרגו.

אנטיוכוס השלושה עשר

אנטיוכוס השלושה-עשר (אסיאטיקוס) (? - 64 לפנה"ס) היה מאחרוני השליטים של הממלכה הסלאוקית.

אסיאטיקוס היה בנם של אנטיוכוס העשירי (איוסבס) והנסיכה המצרית קלאופטרה סלנה. קלאופטרה שימשה כעוצרת עבור הנער לאחר מות אביו (בשנה לא ודאית בין 90 ל-83 לפנה"ס). בשנת 83 לפנה"ס נכבשה ממלכת סוריה בידי טיגרנס הראשון (מלך ארמניה) ואסיאטיקוס ואימו איבדו את כוחם.

בשנת 75 לפנה"ס נסעה קלאופטרה, יחד עם אסיאטיקוס ואחיו, לרומא כדי לשכנע את הסנאט הרומאי להכיר בהם כמלכי מצרים וסוריה. הסנאט אומנם הכיר בזכויותיו של אסיאטיקוס על סוריה, אולם לא העניק עזרה ממשית במימושם. אסיאטיקוס שהה כשנתיים ברומא לפני שחזר למזרח והשתקע באסיה הקטנה. לאחר שטיגרנס הובס בידי הגנרל הרומי פומפיוס, הצליח אסיאטיקוס להשתלט על הממלכה והוא הוכר על ידי הרומאים כמלך-נתין בסוריה (69 לפנה"ס).

תקופת מלכותו של אסיאטיקוס לא נמשכה זמן רב והוא סבל ממרידות באנטיוכיה וממלחמות קשות עם השבטים הנבטים והערבים בגבולותיו. בשנת 65 לפנה"ס הוא נשבה על ידי שמשי-גרם השליט הערבי של חמץ. הלה שחרר אותו בתחילת 64 לפנה"ס והוא חזר לכס המלכות לזמן מה, אולם באותה שנה פומפיוס הפך את סוריה לפרובינקיה רומית ואפשר לשמשי-גרם לשבות את אסיאטיקוס בשנית ולהרגו.

ניתן לומר כי מותו של אנטיוכוס השלושה-עשר סיים את שושלת בית סלאוקוס, למרות שבמשך זמן קצר שלט אחריו פיליפוס השני (פילורומנוס), בנו של פיליפוס הראשון.

אנטיוכוס השלישי

אנטיוכוס השלישי "הגדול" (ביוונית: Ἀντίoχoς Μέγας‏; 242 - 187 לפנה"ס) היה המלך השישי בשושלת הסלאוקית. בנו השני של סלאוקוס השני. אנטיוכוס הומלך בגיל 18 או 19 ומלך במשך 37 שנים. תקופת שלטונו הייתה הארוכה ביותר מכל המלכים הסלאוקים האחרים והמרחב הגאוגרפי של שלטונו היה הגדול ביותר מאז ימי הזוהר של סלאוקוס הראשון. שלטונו התאפיין בשורה של מלחמות וממסעות צבאיים להרחבת הממלכה הסלאוקית ולגיבושה. הוא היה המלך הסלאוקי הראשון שייסד את פולחן המלך באופן ריכוזי בסטרפיות השונות.

אנטיוכוס השני

אנטיוכוס השני תאוס ("האל") (יוונית: Ἀντίοχος Β΄ ὁ Θεός‏; 286-246 לפנה"ס) היה מלך הממלכה הסלאוקית בין השנים 261 ל-246 לפנה"ס לאחר אביו, אנטיוכוס הראשון. אימו הייתה הנסיכה המקדונית סטרטוניס, בתו של דמטריוס פוליוקרטס.

דיודוטוס טריפון

דיודוטוס טריפון (ביוונית: Διόδοτος Τρύφων) היה שליט בממלכה הסלאוקית בין השנים 138-145/6 לפנה"ס.

הוא נולד בקסיאנה, בקרבת אפאמיאה. בנעוריו היה מקורב לחצר המלכות, ובבגרותו היה לאחד הקצינים הסלאוקים בעלי המעמד בצבאו של אלכסנדר באלאס. בשנת 167 למניין בית סלאוקוס (145/146 לפנה"ס) יצא כנגד דמטריוס השני (ניקאטור) שהיה השליט הסלאוקי, בשם בנו של אלכסנדר באלאס, אנטיוכוס השישי. מהלך זה חילק את הממלכה הסלאוקית לשניים. בשנת 142/143 לפנה"ס (שנת 179 למב"ס) הכתיר עצמו למלך. במהלך שלטונו רצח את אנטיוכוס השישי. תקופת שלטונו כמלך נמשכה עד שנת 138 לפנה"ס כאשר נחל מפלה באפמאיה על ידי אנטיוכוס השביעי. משהפסיד בקרב נאלץ להתאבד.

דמטריוס הראשון

דמטריוס הראשון (ביוונית עתיקה: Δημήτριος) סוטר (ביוונית: Σωτήρ,‏ 198 לפנה"ס - 150 לפנה"ס) היה מלך הממלכה הסלאוקית בין 162 לפנה"ס ל-150 לפנה"ס.

דמטריוס השני

דמטריוס השני (ניקטור) (ביוונית עתיקה: Δημήτριος Β מבוטא: Dēmḗtrios B; מת ב-125 לפנה"ס) - בנו של דמטריוס הראשון ואחיו של אנטיוכוס השביעי, היה מלך בממלכה הסלאוקית במחצית השנייה של המאה ה-2 לפנה"ס. הוא שלט באימפריה הסלווקית בשתי תקופות (הראשונה 145-138, והשנייה 129-126), שהופרדו על ידי כתשע שנות בשבי בהורקניה שבפרתיה.

הממלכה הסלאוקית

הממלכה הסלאוקית הייתה מדינה הלניסטית שנוסדה בשנת 312 לפנה"ס על ידי סלאוקוס הראשון ונשלטה על ידי בית סלאוקוס, שבשיא כוחה חלשה על מסופוטמיה, אסיה הקטנה, סוריה, ארץ ישראל, והמישור האיראני עד נהר האינדוס, ולזמן קצר אף בתראקיה. הייתה זו המדינה הגדולה ביותר בשטחה בעולם ההלניסטי.

הממלכה נוצרה במהלך מלחמות הדיאדוכים, שקרעו לגזרים את האימפריה שכבש אלכסנדר מוקדון.

במהלך המאה ה-3 וה-2 לפנה"ס, ניהלה מלחמות רבות נגד הממלכות ההלניסטית האחרות ובייחוד נגד מצרים התלמיית.

המלכים האחרונים לבית סלאוקוס, פיליפוס השני וסלאוקוס השביעי, שמרו על כיסאם עד שנות ה-60 של המאה הראשונה לפנה"ס; אך הממלכה הסלאוקית איבדה למעשה את רוב כוחה ושטחה קודם לכן, זאת בעקבות עלייתה של האימפריה הפרתית במזרח הממלכה, כיבושי בית תלמי בדרומה של הממלכה, מלחמות אזרחים וירושה רבות, והתפשטותה של רומא למזרח החל מ-192 לפנה"ס, ועד הדחת אנטיוכוס ה-13, אחרון השליטים משושלת סלאוקוס, בידי פומפיוס בשנת 64 לפנה"ס.

במהלך שלטונה של הממלכה הסלאוקית על ארץ ישראל, פרץ בארץ ישראל מרד החשמונאים, שבעקבותיו הצליחו היהודים להשיג עצמאות מדינית ראשונה מאז חורבן בית ראשון.

יוסף בן טוביה

יוסף בן טוביה, מבית טוביה, שימש כגובה כספים עבור בית תלמי ביהודה בזמן השלטון התלמיי בארץ ישראל (המאה ה-3 לפנה"ס) בתקופה ההלניסטית. אמו הייתה בתו של הכהן הגדול שמעון הראשון ואחותו של הכהן הגדול חוניו השני. בנו היה הורקנוס.

בן טוביה, בן למשפחה עשירה ומיוחסת מעבר הירדן, השכיל לנצל את המצב הפוליטי בארץ ישראל באותה תקופה על מנת להגיע לעמדת כוח בחצר בית תלמי ולמעשה הפך לנציגו בארץ ישראל. באותה תקופה החל המצב בין ההנהגה היהודית בארץ ישראל לבין תלמי השלישי אורגטס להתדרדר. אפשר שגרם לכך נטל המיסים שהכביד עליהם, או הפיתויים המרובים שבאו מכיוון מלכי בית סלאוקוס, שבקשו למשוך את היהודים לצדם. יצוין כי באותם הימים, המחצית השנייה של המאה השלישית לפנה"ס, התחוללה המלחמה הסורית השלישית בין בית תלמי לבין בית סלאוקוס. את המצב המסובך והמורכב הזה ביקש לנצל, ממניעים פוליטיים ואישיים, חוניו השני, הכהן הגדול בירושלים, שתמך בבית סלאוקוס והאמין כי בית תלמי יינגף לפני בית סלאוקוס, סירב להעלות את כספי המיסים למלך תלמי השלישי, וסיכן בכך את מעמדה של יהודה. בתגובה, תלמי השלישי שיגר ליהודה נציג מטעמו שדרש את תשלום המיסים באופן מידי, ולא, יחולקו אדמות יהודה בין שרי המלך המצרי.

מצב זה, של התקררות היחסים בין יהודה לממלכת בית תלמי, נוצל על ידי בן אחותו של הכהן הגדול, יוסף בן טוביה, איש פיקח ונמרץ, שהבין כי יוכל לנצל את המצב לתועלתו. בהיוודע דבר ניצחונם המזהיר של התלמיים על בית סלאוקוס, כינס יוסף בן טוביה את אספת העם בירושלים וקיבל ממנה ייפוי כוח להגיע לאלכסנדריה ולפייס את המלך הרוגז. יצוין כי תפקיד הייצוג של יהודה כלפי המלכות, שהיה מסור לכהן הגדול, עבר, בהסכמת העם, לידי יוסף בן טוביה. במתנות ובדברי חנופה עלה בידי יוסף בן טוביה לקנות את לב שליחו של תלמי השלישי, וכך סלל לעצמו דרך לחצר המלך במצרים. יוסף הצליח לקנות את לב המלך, כשהוא מבטיח לו להכפיל את מכסת המיסים של יהודה, אם תימסר לידיו חכירת המיסים של "סוריה ופויניקיה", שיהודה שייכת להן. המלך נעתר לבקשתו ואף צייד אותו באלפיים לוחמים כדי שיוכל לגבות את המיסים ללא התנגדות, וכך אכן קרה, ולא בלי גבייה מתאכזרת. במשך עשרים ושתיים שנה היה יוסף בן טוביה חוכר מסי המלך, והמכה שניחתה על הכהונה הגדולה במישור האישי ובמישור הממלכתי הייתה קשה. התוצאות בהמשך, בדבר המריבה בין שני הכוחות, הזיקו מאוד ליהודה.

היה מתייוון.

סלאוקוס הראשון

סֵלֵאוּקוּס הראשון ניקאטור (ביוונית: Σέλευκος Α΄ Νικάτωρ; מבוטא: Séleukos Nikátōr, בעברית: "סֵלֵאוּקוּס המנצח"; ‏356 לפנה"ס‏–‏281 לפנה"ס) היה דיאדוך, מייסד בית סלאוקוס ומלכהּ הראשון של הממלכה הסלאוקית. הוא החל את דרכו כמפקד בכיר בצבאו של אלכסנדר הגדול ואחרי מותו השתתף במלחמות הדיאדוכים ויצא מהן עם השלל הרב ביותר.

בהתחלה כרת ברית עם פרדיקס, שהיה עוצר האימפריה אחרי מותו של אלכסנדר הגדול. פרדיקס לא הצליח לשמור על שלמות האימפריה ונרצח תוך שנתיים, לא בלי סיועו של סלאוקוס. בחלוקת השלל בחתימת הסכם טריפאראדיסוס קיבל את הסטרפיה (מחוז) של בבל, אך נאלץ לוותר עליה לטובת אנטיגונוס שתום העין. בלית ברירה קשר את גורלו בתלמי הראשון, הימור שהסתבר בדיעבד כמוצלח ביותר.

ניצחונו של תלמי בקרב עזה בשנת 312 לפנה"ס אפשר לו לשוב לבבל עם צבא קטן בן 1000 חיילים לערך שקיבל מתלמי. עם צבא זה יצא לכבוש את נחלתו בחזרה. תוך 9 שנים (בין 311 עד 302 לפנה"ס) הצליח סלאוקוס להשתלט על כל השטחים המזרחיים של האימפריה המפורקת, פרט להודו אותה נאלץ להותיר לצ'אנדרגופטה ובתמורה קיבל 500 פילים ופיצויים נוספים. בעזרת חיל פילים זה הצליח להביס את אנטיגונוס ובנו דמטריוס בשיתוף פעולה עם ליסימכוס בקרב איפסוס בשנת 301 לפנה"ס.

בחלוקה נוספת של השלל קיבל את כל סוריה, חלקים רחבים מאסיה הקטנה, פניקיה ועוד. בעת חלוקת השלל התעוררה מחלוקת קשה בינו לבין תלמי על שליטה בארץ ישראל. שני האישים טענו שהיא הובטחה להם. אף על פי שתלמי לא שלח את חילו לקרב נגד אנטיגונוס והעדיף להסתכל מהצד על אף שבאופן רשמי היה חבר בקואליציה נגד אנטיגונוס, הצליח תלמי לשמור את ארץ ישראל לעצמו. מחלוקת זו נמשכה כ-150 שנים עד אשר אחד מצאצאיו, אנטיוכוס השלישי כבש את ארץ ישראל וצירף אותה לממלכתו.

לכידתו של דמטריוס, בנו של אנטיגונוס, שהמשיך לעורר בעיות, בשנת 285 לפנה"ס הוסיפה ליוקרתו. סלאוקוס השתמש בבעיות פנימיות בממלכתו של ליסימכוס ותקף את האחרון בשנת 281 לפנה"ס. בקרב קורופדיום הביס סלאוקוס את צבאותיו של ליסימכוס וצירף את נחלתו לממלכתו, שכללה כעת כמעט את כל האימפריה שהותיר אחריו אלכסנדר, למעט מצרים, מוקדון ויוון גופא. סלאוקוס לא זכה ליהנות מפירות ניצחונו ונרצח באותה שנה על ידי בנו של תלמי הראשון וחותנו של ליסימכוס, תלמי קראונוס.

בשנת 305 לפנה"ס ייסד על גדות החידקל את העיר סלאוקיה. בשנת 300 לפנה"ס ייסד על גדות נהר האורונטס את העיר אנטיוכיה, וקרא לה על שם אביו אנטיוכוס. העיר שימשה בתקופה ההלניסטית כעיר הבירה המערבית של הממלכה הסלאוקית. עיר הנמל שלה הייתה סלאוקיה פייריה שאותה יסד סלאוקוס הראשון ובה הובא לקבורה. ‏

סלאוקוס השני

סלאוקוס השני היה המלך הרביעי של הממלכה הסלאוקית בין השנים 247–226 לפנה"ס, בנו של אנטיוכוס השני ואשתו הראשונה לאודיקי.

בית סלאוקוס
סלאוקוס הראשוןאנטיוכוס הראשוןאנטיוכוס השניסלאוקוס השניסלאוקוס השלישיאנטיוכוס השלישי (הגדול)סלאוקוס הרביעיאנטיוכוס הרביעי (אפִּיפָאנֶס)אנטיוכוס החמישידמטריוס הראשוןאלכסנדר הראשוןדמטריוס השניאנטיוכוס השישידיודוטוס טריפוןאנטיוכוס השביעידמטריוס השני • אלכסנדר השני • קלאופטרה תאה • סלאוקוס החמישי • אנטיוכוס השמיניאנטיוכוס התשיעי • סלאוקוס השישי • אנטיוכוס העשירי • דמטריוס השלישי • אנטיוכוס האחד עשר • פיליפוס הראשון • אנטיוכוס השנים עשראנטיוכוס השלושה עשר • פיליפוס השני • סלאוקוס השביעי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.