בית מקרא

בית מקרא, כתב עת לחקר המקרא ועולמו הוא כתב עת מדעי לחקר המקרא בהקשר מקום יצירתו של המקרא: אזור הסהר הפורה ותקופתו: העת העתיקה. הוא רואה אור על ידי "החברה לחקר המקרא בישראל" בהוצאת מוסד ביאליק בירושלים. החל לצאת לאור בשנת תשט"ז-1957. העורך מאז 2007 הוא פרופ' יאיר הופמן (אוניברסיטת תל אביב) וחברי המערכת הם פרופ' שמואל אחיטוב (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' גרשון ברין (אוניברסיטת תל אביב), ד"ר דוד גלעד (אוניברסיטת בן-גוריון), פרופ' משה גרסיאל (אוניברסיטת בר-אילן), פרופ' שמואל ורגון (אוניברסיטת בר-אילן), ד"ר לאה מזור (האוניברסיטה העברית) ופרופ' נילי שופק (אוניברסיטת חיפה).

בראיון ב-2011 אמר עורך כתב העת, פרופ' יאיר הופמן:

כתב העת עבר גלגולים שונים: בזמנו היה של החברה לחקר המקרא, ובאותה תקופה פורסמו בו מאמרים של חובבי תנ"ך גם אם הם לא עמדו ברמה מדעית נאותה, חלקם היו עממיים, וביטאו אהבה למקרא יותר מאשר הבנה עמוקה שלו. ... וכיום כל מאמר עובר ביקורת שיפוטית של מספר חוקרי מקרא, והוא מתפרסם רק אם עמד באמות המידה של מאמר מדעי. ... הוא מעודד חוקרי מקרא ישראלים צעירים לפרסם בו את פרי מחקריהם, ומרגיל אותם לכתיבה לפי אמות מידה מדעיות

שיחה עם פרופ' יאיר הופמן על המקרא בימינו: מחקר וחינוך[1]

לעיתים מוציא "בית מקרא" חוברת המוקדשת כולה לנושא אחד. בשנת תש"ע הופיעה החוברת 'סיפור יוסף במקרא ובראי הדורות' בעריכת לאה מזור ובשנת תשס"ד החוברות 'ראשית ישראל במקרא ובמחקר' בעריכת נילי שופק ו'דמות האישה במקרא ובמדרש' בעריכת אמירה מאיר.

משתתפים בו בין השאר החוקרים: אוריאל רפפורט, שולמית אליצור, אלכסנדר רופא, יאיר הופמן, עמנואל טוב, לאה מזור, אורלי קרן, גלעד ששון, טובה פורטי, נתן וסרמן, חיה בן-איון, יורם כהן, טליה סוצקובר, ארנון עצמון, נורית רייך, יונתן גרוסמן, אדווה הכהן ורימון כשר.

בית מקרא

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ לאה מזור, שיחה עם פרופ' יאיר הופמן על המקרא בימינו: מחקר וחינוך, באתר mikrarevivim.
אבימלך בן גדעון

אֲבִימֶלֶךְ בֶּן גִדְעוֹן היה מנהיג שמשל בישראל בתקופת השופטים. יש המונים אותו עם השופטים. הוא עלה למלוכה בשכם וסביבתה בתמיכת בעלי שכם - ראשי המשפחות הכנעניות החזקות בעיר, לאחר שטבח באחיו בני גדעון. ואולם, מלכותו הייתה בלתי יציבה וקצרת ימים - הוא נאלץ לדכא מרידות שפרצו כנגדו, ולבסוף נהרג במהלך מצור על מעוז המורדים בתבץ.

אבימלך היה אחד משבעים ואחד בניו של השופט גדעון בן יואש, ואמו, פילגש גדעון, הייתה כנענית משכם. אבימלך הציע את עצמו לבית אמו להיות שופט אחר מות אביו, בטענו שמוטב כי ימלוך עליהם אדם אחד ולא שבעים. תושבי שכם נאותו להצעה ונתנו לו 70 כסף מבית אלילם שישמש לשכירת רוצחים, ובלשון הכתוב "ריקים ופוחזים" על מנת שיהרגו את אחיו. את אבימלך ממליכים בני עירו באלון מוצב בקרבת שכם.כדי לבסס את שלטונו שחט אבימלך את 69 אחיו ליד אבן בעפרה אך אח אחד בשם יותם ניצל. יותם עלה להר גריזים ונשא את משל יותם, המתאר עצים שביקשו להמליך עליהם מלך, ולבסוף המליכו את האטד, שלא היו לו פירות אלא קוצים. מטרתו של יותם הייתה להתריע בפני בעלי שכם על המהלך השגוי בהמלכת אבימלך.

לאחר מכן החלו מרידות נגד אבימלך בתוך שכם בתואנה שהוא זר אשר הגיע מחוץ לעיר ובשל כך אינו ראוי למלוך עליה. בהתקוממות שבוצעה ניצח אבימלך את געל בן עבד מנהיג המורדים, בעזרתו של זבול- שר העיר שדיווח לאבימלך על המרד, יעץ לו ואף משך זמן עבורו שראה שגעל מזהה אנשים על ראש ההר.

בסוף דיכוי המרד בשכם, אבימלך שרף את מגדל שכם ובו 1000 איש ואישה וזרע את העיר שכם במלח.

אך כאשר פנה להילחם נגד המורדים בתבץ (יש המזהים עם טובאס כיום), נהרג: כאשר קרב אל המגדל על מנת לשרפו, השליכה עליו אשה פלח רכב וניתצה את גולגלתו. נערו קטל אותו בחרב לפי פקודתו: "שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן-יֹאמְרוּ לִי: אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ". למרות זאת, בדורות הבאים נזכר אבימלך כמי שהומת בידי אישה, כדברי יואב בן צרויה: "מִי-הִכָּה אֶת-אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבֶּשֶׁת? הֲלוֹא-אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמָת בְּתֵבֵץ".במבט היסטורי, ניתן לראות בסיפור אבימלך ניסיון שנכשל לכונן מלוכה הממזגת אלמנטים כנעניים וישראליים בתקופת השופטים. ניסיון המלוכה הבא, שהצליח, היה רק בימי שאול המלך אלא שאז בקשת המלוכה באה מקרב עם ישראל ואושרה על ידי הנביא.

אחרית הימים

אחרית הימים (נקרא גם קץ הימים או קץ הימין) הוא שם כולל לנבואות אודות סוף ימי האנושות בדתות השונות. בין נבואות אחרית הימים ניתן למצוא את ההפך מאפוקליפסה בחזון הנביא ישעיהו, בפסוקי התנ"ך על מלחמת גוג ומגוג, בדברי חז"ל על ביאת המשיח ובתאולוגיה הנוצרית, וכן בדומה משתמע ראגנארוק בתרבות הנורדית.

אלון מוצב

אֵלוֹן מֻצָּב, אתר מקראי הממוקם ליד העיר שכם, בו נמשח אבימלך, למלך על ידי בעלי שכם.

דינה

דִינָה היא בת יעקב ולאה שנולדה לאחר ששת בני לאה. עיקר סיפורה מופיע בספר בראשית, פרק ל"ד. פרשנים וחוקרים שכתבו על הפרק, הכתירו אותו לעיתים בכותרת "פרשת דינה" ולפעמים "אונס דינה".

החברה לחקר המקרא בישראל

החברה לחקר המקרא בישראל היא חברה שנוסדה בשנת תש"י (1950) על ידי פרופסור חיים גבריהו, וקיימה את כנס היסוד שלה בכינוס תנ"ך שהתקיים בתחילת אפריל 1952. מטרת החברה היא הפצת לימוד וחקר התנ"ך בישראל. בין היתר מקיימת החברה כינוסי תנ"ך, עשרות חוגים ברחבי הארץ ללימוד התנ"ך וכן טיולים וסיורים באתרי עתיקות ובחפירות ארכאולוגיות.

בראשות החברה עמדו בעבר נשיאי המדינה יצחק בן צבי וזלמן שזר. כנשיא החברה והרוח החיה בה כיהן ראש הממשלה דוד בן-גוריון.

בין המיזמים שהגתה החברה ופרופסור גבריהו נמצאים גם: החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה, חידון התנ"ך למבוגרים ולנוער והקמת בית התנ"ך. כמו כן הוציאה החברה עשרות ספרים של מחקר-התנ"ך, ואת כתב-העת "בית מקרא".

כיום עומד בראשות החברה ישראל קריסטל (מנכ"ל).

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל (בעבר "בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי") היא הגוף הלאומי מטעם מדינת ישראל המופקד על שמירת אוצרותיה המודפסים של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי. הספרייה ממוקמת בירושלים, בירת ישראל, ורשומים בה מעל לחמישה מיליון פריטי דפוס וארכיון. הספרייה שוקדת על שמירת עותקים מכל ספר המודפס באופן מסחרי במדינת ישראל, ובנוסף היא אוספת יצירות הקשורות למדינת ישראל, ליהדות ולמזרח התיכון, הכוללים ספרים, כתבי עת, מפות, כתבי יד, יצירות אודיו וחומרי אפמרה.

ניהול הספרייה, שנוסדה ב-1892 על ידי ארגון בני ברית, היה נתון שנים רבות בידי האוניברסיטה העברית כנאמן, ולא בידי גוף ציבורי לאומי. בעקבות קבלת "חוק הספרייה הלאומית", הוגדרה הספרייה רשמית כ"ספרייה לאומית" (עד קבלת החוק היא הייתה ספרייה לאומית רק דה פקטו). ב-23 ביולי 2008 שינתה הספרייה הלאומית את מעמדה לחברה לתועלת הציבור. בשלב ראשון הייתה חברה-בת של האוניברסיטה העברית והחל מ-1 בינואר 2011 נמצאת בבעלות משותפת של מדינת ישראל והאוניברסיטה העברית.

יאירה אמית

יאירה אמית (נולדה ב-1941) היא פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב בחוג ללימודי התרבות העברית במגמת מקרא וכן ראש המסלול להוראת מקרא בבית הספר לחינוך.

יהוא

יֵהוּא בֶן יְהוֹשָׁפָט בֶּן נִמְשִׁי (גם יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי). מלך על ממלכת ישראל בשנים 842 עד 814 לפנה"ס, לאחר שביצע הפיכה נגד קודמו, יורם. על פי התיאור במקרא, ההפיכה של יהוא החלה ביוזמת הנביא אלישע, שמימש את הציווי של ה' לאליהו הנביא מורו (מלכים א יט, טז).

יוסף קמחי

רבי יוסף קמחי, (1105–1170 בערך) היה בלשן ופרשן מקרא יהודי-צרפתי. נולד בספרד המוסלמית, אך נמלט ממנה עם משפחתו בעקבות רדיפות המואחידינים לפרובנס שבדרום צרפת, והתיישב בעיר נרבונה (נרבון).

ר' יוסף קמחי הוא אביהם של ר' משה קמחי ור' דוד קמחי (רד"ק), וכן רבו של ר' מנחם בן שמעון.

מגדים (כתב עת)

מגדים הוא ביטאון לענייני מקרא היוצא לאור על ידי הוצאת "תבונות" של המכללה האקדמית הרצוג. כתב-העת, הרואה אור פעם-פעמיים בשנה, הוא אחד מכתבי-העת העבריים הפעילים הבודדים (יחד עם "בית מקרא" ו"שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום"), שמוקדשים רובם ככולם למאמרים העוסקים בהיבטים שונים של התנ"ך.

"מגדים" התחיל לצאת לאור בשנת 1986, ועד לשנת 2016 הופיעו חמישים וששה גיליונות ובהם 359 מאמרים. העורך הראשי (נכון לשנת תשע"ו) הוא ד"ר יושי פרג'ון, ולצידו עורכים הרב ד"ר אברהם שמאע והרב יובל שרלו. עם חברי המערכת הרחבה נמנים פרופ' יוסף עופר ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן; פרופ' אליהו עסיס, דיקן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן; הרב יעקב מדן ראש ישיבת הר עציון; הרב ד"ר יואל בן נון, ואישים אחרים מהציונות הדתית. בין הכותבים ל"מגדים" - חוקרי מקרא, מרצי המכללות וסטודנטים מתקדמים, בעיקר מישיבת הר עציון, ממכללת הרצוג ומשלוחותיה.

הקו המנחה של "מגדים" הוא שמירה על האיזון בין רמה אקדמית נאותה מחד ופניה לציבור אמוני משכיל מאידך. אי-לכך, הנושאים הפופולריים ביותר של מאמרי כתב-העת הם ניתוח ספרותי של התנ"ך והפרשנות היהודית למקרא, המאפשרים אימוץ גישות מחקריות ללא הצורך להתמודד עם סוגיות טעונות כמו תורת התעודות. המאמרים המתפרסמים ב"מגדים" עוברים ביקורת ועריכה קפדניות, שנועדו לשמור על הרמה הגבוהה של כתב העת.

רובם הגדול של מאמרי מגדים (52 הגליונות הראשונים), הועלו לאתר של הוצאת תבונות והם זמינים לקריאה ללא תשלום.

מידה כנגד מידה

מידה כנגד מידה (ידוע כ"עַיִן תַּחַת עַיִן") הוא עיקרון מוסרי, הנהגתי ומשפטי שהוא מהמובילים בתורה, ונחשב לעקרון יסוד בהבנת תורת הגמול במקרא. מהותו של עיקרון זה שאלוהים מתנהג וגומל לבני אדם באותו האופן שבו הם מתנהגים, ואף בית דין צריך להתייחס ולענוש את המובאים לפניו, ביחס ישר למעשיהם ובהתאם לאופן שבו התנהגו כלפי האחרים. ענישה של מידה כנגד מידה הייתה מקובלת בתרבויות הקדומות, ונראה ששימשה כאמת מידה ברורה לגילום של מושג הצדק. מקור הביטוי העברי הוא בדברי רבי שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן: "דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: מניין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה".

מסורת (יהדות)

המסורת היהודית היא מערכת של תרבות – מנהגים, טקסים, דעות ואמונות, תורה שבעל פה, מנהגים קדומים, מנהגים דתיים, חוקים שנמסרו מאב לבן, נוהג חוזר, ערכים וכללי התנהגות שנמסרו מדור לדור ביהדות. בנוסף לדברים אלה המשותפים עם שאר המסורות, כוללת היהדות גם את כתבי הקודש: התורה, הנביאים והכתובים והתורה שבעל פה. בתנ"ך, המעמד המכונן של התהוות עם ישראל הוא מתן תורה, כשלפניו ואחריו אירועים היסטוריים משמעותיים נוספים: יציאת מצרים וכיבוש הארץ. הכינוי הנפוץ לעם ישראל הוא "עם הספר" (שמקורו בקוראן), מבטא את הייחודיות שבמסורת היהודית המושתתת בעיקרה סביב התנ"ך.

משה גרסיאל

משה גַרסיאל (נולד ב-1936) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

משפט שלמה

משפט שלמה הוא סיפור מקראי המופיע בפרק ג' בספר מלכים א'. על פי המסופר, שלמה המלך שימש שופט במקרה של שתי נשים, שטענו כל אחת לאימהות על ילד, ובתרגיל מבריק הצליח לגרום למתדיינות להסגיר את רגשותיהן הכמוסים, באופן שהבהיר לכול מי מהן היא האם האמיתית ומי המתחזה. הסיפור מדגים את חוכמתו הרבה של שלמה, שמתואר במקרא כחכם באדם.

סיפור קצר זה, שיש בו ממאפייני החידה הבלשית, נחשב במחקר לגרסה של סיפור עם, ונמצאו לו מקבילות רבות בפולקלור העולמי. הסיפור משך את תשומת לבם של פרשנים וחוקרים רבים, שעמדו על תכונותיו האמנותיות וביארו אותו. כמו כן הוצעו לסיפור קריאות חתרניות, בין השאר מנקודת מבט פמיניסטית.

ספר מלכים

ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.

בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.

ערפה

עָרְפָּה היא דמות מקראית משנית המופיעה במגילת רות. ערפה הייתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).

קינת דוד

קינת דוד היא הקינה שנשא דוד על שאול ויהונתן לאחר מותם בקרב מול הפלשתים שנערך על הר הגלבוע.

באמצעות הקינה ביטא דוד את היגון, העצב והצער שחש לנוכח מותם של שאול ויהונתן ואת סערת הרגשות שהתחוללה בו. קינה זו היא אחת היצירות המפורסמות במקרא, ופסוקים וביטויים ממנה מצוטטים תדיר בימינו ושגורים בשפה העברית.

הקינה מופיעה בספר שמואל ב', פרק א', מתחילה כהערת המספר המקראי (פסוקים י"ז-י"ח), וכוללת תשעה פסוקים (פסוקים י"ט-כ"ז). המבנה של קינת דוד אינו אופייני לקינה אלא לשירת ניצחון של השירה הישראלית המוקדמת.

רימון כשר

רימון כשר (נולד בא' באדר תש"ה, 14 בפברואר 1945) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן.

שערי חולדה

שערי חולדה הם שתי נקודות כניסה סמוכות בכותל הדרומי של הר הבית. בנקודה המערבית שני שערים ובנקודה המזרחית שלושה.

שערי חולדה התקיימו בתקופת בית המקדש השני, ייתכן שעוד לפני מקדש הורדוס. השערים היו במפלס נמוך מרובו של הר הבית, ועל כן רוב החוקרים סבורים שהשערים מובילים במחילה אל תוך שטח ההר ומשם היה צורך לעלות במדרגות אל הרחבה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.