בית מעריב

בית מעריב הוא בניין משרדים בתל אביב, השוכן בצומת הרחובות דרך בגין, יצחק שדה, קרליבך ולינקולן, המוכר בשמו העממי "צומת מעריב".

בספטמבר 1953 הזמינה עיריית תל אביב גורמים מעוניינים לפתח את האזור שבו הוקם השוק הסיטונאי. בניין מעריב הוקם כשותפות של מעריב, בנק אלרן וחברת לוסטיג.[1] המבנה תוכנן על ידי האדריכל יעקב בן-סירה. הוא משתרע על פני שטח של 1.7 דונם, ומתנשא לגובה של חמש קומות, כולל קומת הקרקע המתאפיינת באכסדרה. הוא ניכר בתוכניתו הייחודית, הנדמית למשולש קטום קודקוד, והכניסה הראשית אליו שוכנת בצידו הקטום, הפונה אל "צומת מעריב". הבניין זכה לשמו בשל כך ששיכן משך רוב שנות קיומו את מערכת העיתון היומי "מעריב", עד שזה פינה אותו באוקטובר 2013. מרבית עובדי העיתון הועברו לירושלים, בסמוך למערכת "מקור ראשון", והיתר שוכנו במגדל רובינשטיין השוכן אף הוא בצומת "מעריב".[2]

המגרש עליו שוכן הבניין שייך כיום לחברת הכשרת הישוב, והמבנה מיועד להריסה. תחילה תוכנן לקום במקומו מגדל בן 55 קומות אשר ישמש למסחר, מלונאות ולמשרדים,[3] וב-8 בינואר 2014 הפקידה עיריית תל אביב-יפו את תוכניות הבניין בוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אך ב-26 ביוני 2017 אישרה הוועידה את התוכנית עם שדרוג ל-60 קומות בבניין במקום 55.[4] המתחם צפוי להשתרע על פני שטח בנוי של 35,440 מ"ר, ולכלול חניון תת-קרקעי, וייתכן שגם קישור לתחנת "קרליבך" של הרכבת הקלה.

החל מסוף 2016 פועל במקום מועדון לילה בשם "בית מעריב".

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ מעריב נכנס לביתו, מעריב, 17 בפברואר 1957
  2. ^ נתי טוקרעיתון "מעריב" עוזב את בית מעריב, באתר TheMarker‏, 13 באוקטובר 2013
  3. ^ מגדל בן 55 קומות יחליף את בית "מעריב, באתר הארץ
  4. ^ מגדל בן 60 קומות יוקם בצומת מעריב בתל אביב, מעריב, 26 ביוני 2017
בית רובינשטיין

בית רובינשטיין הוא גורד שחקים הנמצא בצומת הרחובות דרך מנחם בגין ולינקולן בתל אביב-יפו, מול בית מעריב.

גשר מעריב

גשר מעריב, או בשמו הרשמי גשר הנשרים, היה גשר בתל אביב, שעד להריסתו באמצע אוגוסט 2015, איפשר נסיעה חופשית לאורך דרך בגין (דרך פתח תקווה לשעבר) מעל מפגש הרחובות המחומש עם רחוב יצחק שדה, רחוב קרליבך ורחוב לינקולן. השם "גשר הנשרים" ניתן לו לכבוד לוחמי מבצע אנטבה, שנערך סמוך לחנוכת הגשר.

דרך בגין (תל אביב)

דרך מנחם בגין, שנקראה עד לשנת 2001 דרך פתח-תקווה, היא דרך ראשית בעיר תל אביב על שם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין. הדרך מהווה רחוב ראשי וגם ציר תנועה חשוב, בעיקר לתחבורה ציבורית.

דרך בגין היא החלק התל אביבי, של דרך היסטורית המחברת את יפו ופתח תקווה, דרך שהתפתחה כחלק מדרך יפו-שכם ההיסטורית. הדרך מתחילה במרכז פתח-תקווה ונמשכת לאורך ציר ז'בוטינסקי לבני ברק ורמת גן. בתל אביב הדרך נודעה בשמה המנדטורי "דרך הביטחון" על שם המבנים ששרתו את כוחות הביטחון המנדטוריים ונבנו לאורכה, מאוחר יותר כדרך פתח תקווה וכיום דרך בגין וממשיכה כדרך יפו-תל אביב, רחוב אילת ורחוב רזיאל עד לכיכר השעון ביפו. לאחר כיכר השעון, רחוב רזיאל ממשיך דרומה ומאות מטרים ספורים לאחר מכן ממשיך כרחוב יפת, שממשיך לאחר מכן בבת ים כרחובות בלפור והרצל.

תוואי הרחוב ואתרים חשובים לאורכו (מצפון לדרום):

גשר דוד שיפמן, הגשר הדרומי של מחלף ארלוזורוב התוחם מצפון את דרך בגין ומפגש דרך נמיר עם שדרות שאול המלך

בית ידיעות אחרונות

הקריה ומגדל המטכ"ל

מתחם חסן ערפה

שכונת הרכבת

שכונת מונטיפיורי

מחלף קפלן (צומת רחוב קפלן) בסמוך למגדלי עזריאלי

מכללת מקס פיין

מגדל הקריה

גבול בין דרום הקריה (בעבר המושבה שרונה) ממערב ושכונת מונטיפיורי במזרח

מתחם השוק הסיטונאי בתל אביב

בית מעריב (בפינת רחוב קרליבך) וגשר מעריב (נהרס בשנת 2015)

מערכת "במחנה"

בית רקנאטי

מגדל רובינשטיין

מגדל סונול

מפגש עם רחוב הרכבת בסמוך לבית הדר ומגדל לוינשטיין

עובר ליד התחנה המרכזית הישנה של תל אביב (שבשדרות הר-ציון)

בניין חברת החשמלדרך בגין נתחמת בדרומה בכיכר המושבות, במפגש הדרך עם תחילת רחוב אלנבי. המשכה לכיוון מערב מוגדר כ"דרך יפו". קטע מהדרך חופף את ציר כביש 2 בתל אביב, בין קטע רחוב המסגר לקטע דרך נמיר.

לאורך חלק גדול מתוואי מטרופוליני ועירוני זה מתוכנן גם הקו האדום - ראשון הקווים של המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב הצפוי להחנך בשנת 2021.

ה' באדר

ה' באדר הוא היום החמישי בחודש השישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום החמישי בחודש השנים עשר

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בה' אדר א' או שבר המצווה שלו חל בשנה פשוטה, היא ברוב השנים פרשת תצוה. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה בשבת או בשנה חסרה המתחילה ביום שני (שנה מקביעות בחג או בחה) פרשת בר המצוה היא פרשת תרומה. עבור ילד שנולד באדר ב' או בשנה פשוטה ובר המצווה חל בשנה מעוברת, פרשת בר המצווה, ברב השנים, היא פרשת ויקרא. אבל אם בר המצווה חל בשנה חסרה המתחילה בשבת (שנה מקביעות זחג) פרשת בר המצווה היא פרשת פקודי.

הפיגוע בסי פוד מרקט

פיגוע הירי בסי פוד מרקט היה פיגוע ירי שביצע מחבל פלסטיני מגדודי חללי אל אקצא ב-5 במרץ 2002 במסעדת "סי פוד מרקט" בדרך בגין בתל אביב, ליד בית מעריב. שלושה בני-אדם נרצחו ו-35 נפצעו.

יעקב בן-סירה

יעקב בן-סירה (שִיפְמן) (פברואר 1899 - 21 בספטמבר 1994) היה מהנדס, מתכנן ערים ומהנדס העיר תל אביב במשך 21 שנה, משנת 1929 ועד לשנת 1950. בתקופת כהונתו פעל בן-סירה להפסקת הבנייה בסגנון האקלקטי שאפיינה את תל אביב בימיה הראשונים, ולאימוץ הסגנון הבינלאומי, הידוע גם כסגנון הבאוהאוס, בהשראתם של האדריכלים לה קורבוזיה, ולטר גרופיוס, אריך מנדלסון ואחרים והחליף את פרופ' פטריק גדס בתכנון העיר תל אביב לאחר מותו של גדס. הבתים שנבנו בסגנון זה הונחו על ידי תפיסה עיצובית והומניסטית המייחסת חשיבות מיוחדת לטובת התושב ולרווחתו. תפיסה תכנונית זו זכתה מאוחר יותר לכינוי "העיר הלבנה של תל אביב", ובשנת 2003 הוכרה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. "ממציאה האמיתי של העיר הלבנה", תיאר צור שיזף את יעקב בן-סירה. בשנת 2011 הנציחה עיריית תל אביב את זכרו בקריאת רחוב על שמו.

יעקב נמרודי

יעקב נמרודי (נולד ב-1 ביוני 1926) הוא איש מודיעין, אלוף-משנה בדימוס, ואיש עסקים ישראלי.

מאמר מערכת

מאמר המערכת הוא מאמר המופיע בעיתון (או בכתב עת), ובו מוצגת עמדתה של מערכת העיתון בנושא הנמצא על סדר היום הציבורי.

מאמר המערכת נכתב על ידי העורך הראשי של העיתון, או על ידי אחד הפובליציסטים הבכירים בו. יש עיתונים (כגון "ידיעות אחרונות") שבהם מאמר המערכת חתום על ידי כותבו, אך על פי רוב מקובל בעולם (וכן בעיתונים ישראלים כגון "הארץ") שמאמר המערכת אינו חתום, וניתן לומר שהוא מציג את "עמדת העיתון".

ב"ידיעות אחרונות" עסק במשך שנים רבות ד"ר הרצל רוזנבלום, העורך הראשי, בכתיבת מאמרי המערכת. גם ב"מעריב" נכתב מאמר המערכת בידי העורך הראשי. שני עיתונים אלה חדלו לפרסם מאמרי מערכת. בעיתון "הארץ" נקבע נושא מאמר המערכת בישיבת מערכת יומית, וכתיבתו מוטלת על אחד הכותבים הבכירים.

בנוסף למאמר המערכת מפרסם העיתון מאמרי דעות נוספים, אך למאמר המערכת מיוחס משקל רב יותר.

מעריב

מעריב היה עיתון יומי ישראלי שיצא לאור בישראל מה-15 בפברואר 1948 ועד ל-אפריל 2014. העיתון נוסד על ידי קבוצת עיתונאים, בראשות עזריאל קרליבך, שפרשו מ"ידיעות אחרונות". בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היה העיתון הנפוץ בישראל, אך לאחר מכן הפך לשני בתפוצתו בין העיתונים הנמכרים בישראל, לאחר "ידיעות אחרונות". עד שנות ה-90 של אותה מאה הוא נשלט על ידי חברה בבעלות העיתונאים, אך מאז עברה החברה לשליטתם של משקיעים, והיה עד לשנת 2012 בבעלותה של "מעריב החזקות בע"מ", הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב.

בשנותיו האחרונות עבר העיתון לפורמט טבלואיד עם תמונות צבע רבות וכותרות גדולות, המאפיין את ז'אנר העיתונות הפופולרית בעולם. כדי למשוך קהל קוראים גדול, הוא מאופיין בסגנון כתיבה קליל ותמציתי בעברית מדוברת ועוסק במגוון נושאים, מפוליטיקה וכלכלה עד בידור ורכילות.

באפריל 2014 נמכר העיתון לקבוצת "ג'רוזלם פוסט" שבשליטת אלי עזור, שאיחד אותו עם השבועון סוף שבוע, ושינה את שמו ל"מעריב השבוע". מהדורת סוף השבוע של העיתון, החל מ-2 במאי 2014 מוזגה עם השבועון "סופהשבוע", והמהדורה המשולבת מופיעה תחת השם "מעריב סופהשבוע".

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - הקו האדום

הקו האדום הוא קו רכבת קלה המתוכנן להיות המרכזי והראשון שייצא לפועל כחלק מהמערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. הוא יעבור בדרך עילית ותחתית, בין הערים בת ים, תל אביב-יפו, רמת גן, בני ברק ופתח תקווה ובהמשך ע"פ חברת נתע צפוי להתארך ולעבור בדרך עילית בראשון לציון עד לתחנת הרכבת משה דיין שבמערב העיר. בחלק המרכזי שלו הוא צפוי לעבור בתוואי תחתי, בדומה לרכבת תחתית ובשאר חלקי המסלול בתוואי עילי.

אורכו של הקו הוא כ-24 קילומטר, מתוכם 12 קילומטר במנהרה והוא יתפרס על חמש ערים ו-34 תחנות, מתוכן 10 תת-קרקעיות. עבודות הבנייה בקו החלו בשנת 2009 ופתיחת הקו באופן מלא תוכננה במקור לשנת 2013, אולם בעקבות ביטול המכרז להקמתו של הקו לנוכח קשיים בהשגת מקורות המימון של הזוכה במרכז, והלאמת הפרויקט על ידי המדינה, נדחה מועד פתיחתו לשנת 2021.

מערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב - הקו הירוק

הקו הירוק הוא קו רכבת קלה עתידי, שצפוי להיות השני שנחנך מבין קווי המערכת להסעת המונים במטרופולין תל אביב. מסלולו צפוי לעבור מחולון וראשון לציון דרך תל אביב-יפו עד הרצליה. על-פי התכנון הוא יעבור ברובו בדרך עילית, אך במרכזו באזור תל אביב הוא צפוי להיות תחתי, בין שדרות הר ציון לקצה הצפוני של רחוב אבן גבירול.אורכו של הקו הוא כ-39 קילומטר במצבו הסופי, מתוכם 4.6 קילומטרים בשתי מנהרות מקבילות ו-34 קילומטר עיליים. הוא צפוי להתפרס על ארבע ערים וב-62 תחנות, מתוכן ארבע תת-קרקעיות.

עופר נמרודי

עופר נמרודי (נולד ב-23 במאי 1957) הוא משפטן, איש עסקים ישראלי ומו"ל לשעבר.

עופר, בנו של יעקב נמרודי, עמו ועם בני משפחת נמרודי האחרים, חולשים על שורה ארוכה של חברות ועסקים בעיקר בתחומי הנדל"ן, התקשורת והאנרגיה.

עזריאל קרליבך

ד"ר עזריאל קרליבך (י"ג בחשוון ה'תרס"ט, 7 בנובמבר 1908 – 12 בפברואר 1956) היה עיתונאי ופובליציסט בתקופת היישוב ובימי ראשית המדינה. שימש עורכו הראשון של העיתון "ידיעות אחרונות" ומאוחר יותר מייסדו ועורכו הראשון של העיתון "מעריב".

עיתונות עברית

עיתונות עברית, כלומר עיתונות כתובה בשפה העברית, החלה עם הוצאת כתב העת העברי הראשון, המאסף, בקניגסברג ב-1784. במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 נדפסו עיתונים עבריים בתפוצות, בעיקר במזרח אירופה, שהביאו לקוראי עברית מידע, חדשות, דברי ספרות והגות מקוריים ומתורגמים, דיווחים וסקירות בנושאים מגוונים. העיתונות העברית שימשה במה לדיון בנושאים פנים-יהודיים וכלל-יהודיים, בהם (החל בשלהי המאה ה-19) הציונות. היא הייתה כלי ראשון במעלה בתחיית הלשון העברית, הן כזרז לצורך לחדש מילים לשם דיווח על העולם המודרני והן כבמה לפרסום תחדישים. כותבים רבים השתמשו במאמריהם העיתונאיים על מנת להנחיל לציבור מתחדישיהם. מאז יציאת חבצלת על ידי ישראל ב"ק בירושלים ב-1863, ראו אור עיתונים עבריים באופן סדיר בארץ ישראל. במפנה המאה העשרים ירד מאוד מספר העיתונים העבריים במזרח אירופה עקב דלדול קהל היעד של עיתונות זו, ומרכז הכובד של העיתונות העברית עבר לארץ ישראל. עיתונות היישוב היוותה שופר אידאולוגי והתפלגה ברובה לפי קווים מפלגתיים (ע"ע עיתונות מפלגתית בישראל). מגמה זו המשיכה גם בעשורים הראשונים של מדינת ישראל. הליברליזם והאכזבה מהאידאולוגיות לאחר מלחמת יום כיפור הובילו לדעיכת העיתונות המפלגתית ולעלייתה של העיתונות המסחרית, שהובילה לפריחת כתיבה בסגנון ניו-ג'ורנליזם ועיתונות חוקרת לחשיפת שחיתות. פריחת העיתונות הכתובה נבלמה במחצית השנייה של שנות ה-90 עם עליית האינטרנט וההתמודדות עמה בצורת חינמונים.

רבים מראשי הציונות היו גם עיתונאים עבריים, בהם אליעזר בן-יהודה, ברל כצנלסון, נחום סוקולוב, משה שרת, זאב ז'בוטינסקי ורבים אחרים. בישראל קיים חוק שהספרייה הלאומית מחויבת לשמר כל עותק של עיתון שיצא בשפה העברית.

פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל ובשטחים ב-2002

רשימת פיגועי טרור נגד ישראלים שהתרחשו במדינת ישראל ובשטחים בשנת 2002.

קרליבך

קרלֶיבך (בכתיב יידי: קארלעבאך; בגרמנית: Carlebach) הוא שם משפחה יהודי ממוצא גרמני.

האם התכוונתם ל...

רחובות תל אביב-יפו

בעיר תל אביב-יפו יש כ-1,500 רחובות. חלק מרחובותיה ידועים בשל מאפייניהם הייחודיים בעיר ובישראל כולה, התחוללה בהם היסטוריה הקשורה בהתפתחות העיר, וחלקם אף הפכו לשם דבר בתרבות הישראלית כגון דיזנגוף, שינקין או אלנבי. ברחובות מסוימים, מצויים אתרים רבים בעלי חשיבות היסטורית, תרבותית או אדריכלית, כפי ששכיח בעיר מטרופולינית.

ערך זה מצביע על רחובותיה החשובים, הנודעים והראשיים של העיר.

רינה מור

רינה מור (גודר) (נולדה ב-16 בפברואר 1956) היא מלכת היופי של ישראל ומיס תבל לשנת 1976.

תל אביב-יפו

תל אביב-יפו (בערבית: تل أَبيب-يافا), המוכרת לרוב כתל אביב, היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי, המרכזית מבין ערי גוש דן והשנייה בגודל אוכלוסייתה בישראל. העיר חברה בארגון פורום ה־15. תל אביב-יפו שוכנת לחוף הים התיכון על אדמת כורכר. בשטחה זורמים נחל הירקון ונחל איילון. היא גובלת ממערב בים התיכון; מדרום בערים בת ים וחולון; ממזרח בערים רמת גן, גבעתיים, בני ברק ופתח תקווה; ומצפון בערים רמת השרון והרצליה.

תל אביב היא מטרופולין המהווה את מרכז הכלכלה, התרבות, התקשורת והאמנות של ישראל. שוכנים בה מרכזי המערכת הבנקאית של ישראל, הבורסה לניירות ערך, שגרירויות ונציגויות בינלאומיות, מערכות העיתונים הגדולים בישראל, התיאטרון הלאומי, התזמורת הפילהרמונית, בית העצמאות (בו הוכרז על הקמת המדינה) ומרכזי תרבות ארציים נוספים. "העיר הלבנה" בתל אביב הוכרה בשנת 2003 כאתר מורשת עולמית.

תל אביב-יפו מוגדרת כ"עיר עולם בהתהוות". העיר היא אחת הערים המתוירות בישראל, עם כמיליון וחצי תיירים זרים בשנה.

לתל אביב תפקיד מרכזי בהוויה הישראלית. רבים מהאירועים ההיסטוריים והמחאתיים שעיצבו את זהותה ואופיה של המדינה מראשית דרכה ועד היום התרחשו בה.

בעיר מתגוררים (נכון לסוף 2017) בערך 443,900 תושבים, ומספר התושבים לקמ"ר הוא 8,572 איש. באותה עת התגוררו במחוז תל אביב 1,318,300 איש, ואוכלוסיית המטרופולין מנתה 3,918,800 נפש. בתל אביב פועלים (נכון לשנת 2015) למעלה מ70 אלף בתי עסק המהווים 13 אחוז מכלל העסקים בישראל. בעיר בולטת תופעת היוממות הגדולה בישראל – כ־64% מהעובדים בתל אביב גרים מחוצה לה.

עיר הנמל העתיקה יפו הייתה ראשיתה של העיר תל אביב-יפו. יפו נחשבת לאחת מערי הנמל העתיקות בעולם; היא נזכרת בתנ"ך ובמקורות קדומים אחרים, ובמשך דורות שימשה שער כניסה ימי לארץ ישראל. לבד מיפו, התקיימו לאורך ההיסטוריה מספר ניכר של יישובים בשטחה של תל אביב. בראשית המאה ה־19 גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו, וברבע האחרון של המאה ה-19 החלה התיישבות יחידים מחוץ לחומות יפו ולאחריה הקמת שכונות חדשות, כמו שכונות נווה צדק, מחנה יהודה, נווה שלום, יפה נוף וכרם התימנים מצפון ליפו.

תל אביב זכתה לכינוי "העיר העברית הראשונה" מכיוון שהייתה המיזם היהודי הראשון לבניית עיר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון המודרנית. היה זה מיזם חדשני של ציבור מאורגן, שחלקו אנשי היישוב הישן וחלקו אנשי היישוב החדש בשיתוף עם מוסד ציוני בראשית דרכו – קרן קיימת לישראל. המטרה המוצהרת הייתה להקים עיר עברית לצד יפו הערבית, אך בתוך כארבעה עשורים צמחה תל אביב לכרך שהיה גדול פי כמה מיפו. רשויות המנדט הבריטי העניקו לתל אביב מעמד של עיר בינואר 1934.

ב־1949, לאחר הקמת מדינת ישראל, אוחדו מוניציפלית שתי הערים ונוצרה עיריית תל אביב-יפו המנהלת את העיר המאוחדת, אף שבמובנים מסוימים עדיין נהוג להתייחס ליפו ולתל אביב כאל שתי ישויות אורבניות נפרדות. בשנת 2009 חגגה העיר מאה שנים להיווסדה.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.