בית לחם הגלילית

בֵּית לֶחֶם הַגְּלִילִית הוא מושב עובדים בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, כ-6 ק"מ מזרחית לקריית טבעון, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

בית לחם הגלילית
סמל היישוב
Bethlehemglilit1
בית טמפלרי ביישוב
מחוז הצפון
מועצה אזורית עמק יזרעאל
גובה ממוצע[1] ‎161‏ מטר
תאריך ייסוד 1948
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2018[1]
  - אוכלוסייה 825 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎4.7%‏ בשנה עד סוף 2018
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
בית לחם הגלילית
בית לחם הגלילית
32°44′06″N 35°11′27″E / 32.7350127230478°N 35.1907866899075°E
מפת היישובים של מועצה אזורית עמק יזרעאל
באדום - בית לחם הגלילית
בירוק - מיקום בניין המועצה

היסטוריה עתיקה

הפעם הראשונה בה מוזכר שמו של היישוב "בית לחם" שבגליל היא בספר יהושע: "ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן" (פרק י"ט פסוק ט"ו).

כאמור בתחילה נקראה בית לחם הגלילית רק "בית לחם", מה שעורר בעיה בשל הצורך להבחין בינה לבין העיר היהודית האחרת, בית לחם שליד ירושלים המוכרת לנו כיום. כדי לפתור את הבעיה נקראה בית לחם שליד ירושלים "בית לחם בנחלת יהודה" ובית לחם הגלילית "בית לחם בנחלת זבולון". לפי עדויות היסטוריות התקיים במקום יישוב יהודי עד לאחר חורבן בית המקדש השני, ב-1906 אף נחשפו מערות קבורה מימי בית שני ביער העוטף את המושב כיום. במרכז המושב נמצאה גת עתיקה ובה כלי אבן עשויים מגיר רך בהם השתמשו החל מימי בית שני ונפוצו במיוחד אצל יהודים אשר הקפידו על דיני טהרה.

לאחר החורבן הפך המקום למושבה של משמרת הכהנים מלכיה. כמו כן שרידי בתים מהתקופה הרומית נמצאו בחפירות שבוצעו בשנת 2013, ובתוכם אף נמצאו כלי חרס מהתקופה הפרסית וקנקן מהתקופה ההלניסטית.

בתקופה הביזנטית עם התפשטות הנצרות הפכה בית לחם ליישוב נוצרי. מתקופה זו נמצאו שרידים רבים ביישוב, ביניהם שרידי בתים וחומה מראשית התקופה הביזנטית (המאה ה-4-5 לספירה), כנסייה מן המאה ה-5-6 לספירה, בכנסייה זו אף נמצאה רצפת פסיפס מעוטרת בענפי גפן המאוכלסים בדגמי בעלי חיים, ציפורים, עצים וסל ענבים. פסיפס זה מוצג כיום בנתב"ג במסלול החזרה לארץ. מתקופה זו אף נמצאו 2 כנסיות נוספות בחפירות שונות ומבנים חקלאיים ואסמים מן המאה ה-7. באחד מהם אף נמצאו מטבעות מימיו של הרקיליוס (610 - 641 לספירה)

בתלמוד הירושלמי מוזכרת בית לחם הגלילית כ"בית לחם צרייה" בגלל היותה חלק מממלכת צור תקופה מסוימת.

בשנת 2016 בחפירות של רשות העתיקות אף נמצאו מבנים מן התקופה האומאית והעבאסית

בתקופה הצלבנית המאוחרת גם כן ישנן עדויות על יישוב נוצרי אשר ישב בבית לחם ומן התקופה הממלוכית נמצאו שרידים המעידים על יישוב קטן בסדר גודל של כ-50 משפחות ערביות, בתקופה זו בית לחם הייתה חלק מ"א-שאם" (סוריה הגדולה).

מתקופת שלטון האימפריה העותמאנית נכתב במסמכים כי ב-1595 היו בבית לחם 27 משקי בית מוסלמים.

בביקורו של הקונסול הבריטי ב-1859 ביישוב כתב כי האוכלוסייה של המקום מונה כ-110 איש ואילו ברשימת האוכלוסייה מ-1887 נכתב כי בבית לחם היו כ-55 תושבים מוסלמים.

על פי הארכאולוג אבירם אושרי, אשר חפר את האתר, בית לחם הגלילית היא מקום הולדתו של ישו אבי הנצרות, ולא בית לחם שביהודה

המושבה הטמפלרית

Bethlehem in the Galil
המושבה הגרמנית בית לחם הגלילית, בשנת 1925 לערך.
הכניסה למושב 1947
הכניסה למושב הטמפלרי - 1947

היישוב המודרני הוקם במקור על ידי הטמפלרים ב-1906 ונקרא בית לחם, בתוך יער אלוני תבור, על ידי בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה, לאחר שקנו חברי "האגודה הטמפלרית" את אדמות בית לחם ממשפחות סורסוק ותו'יני הלבנוניות. כמו כן קנו הטמפלרים את אדמות הכפר "אום אל עמד" (כיום אלוני אבא) אשר היה בצמוד לאדמות בית לחם.

תחילה הגיעו לבית לחם כ-13 משפחות ובנו את בתיהם לאורך רחוב אחד ישר. 4 משפחות גרו החל מן העלייה לקרקע ובתום בניית הבתים הראשונה ב-1910, גרו כל 13 המשפחות ביישוב. כמו כן עם הקמת המושבה נבנו גם מבני ציבור שכללו בין השאר את בית העם אשר שימש גם כבית התפילה, מגדל מים ומחלבה. ע"פ הספר על הקולוניה הגרמנית בארץ ישראל מאת קארל אימברגר: ב-1918 גרו 54 אנשים במושבה. ב-1926 גרו בה כ-97 אנשים וב-1935 גרו בה 106 אנשים (27 משפחות).

הטמפלרים הקימו בבית לחם מושבה חקלאית מודרנית ומפותחת לאותה תקופה, התושבים עסקו בגידולי שדה אופייניים: חיטה, שעורה, שיבולת שועל ותירס, בנוסף גידלו תפוחי אדמה וקטניות, דבר אשר היה ייחודי לחקלאים הגרמנים בארץ באותה תקופה. עם הגידול בביקוש לחלב בארץ עם העלייה היהודית לארץ החלו הגרמנים בבית לחם להתפרנס ממשק החלב. ענפים נוספים בהם עסקו תושבי המקום כללו את ענף הענבים, ענף הזית וענף עצי ההסקה. במשקי הבית גידלו התושבים עזים, כבשים תרנגולות וחזירים. כמו כן, בשיתוף עם תושבי המושבה ולדהיים השכנה (כיום אלוני אבא), מימנו התושבים את סלילת הכביש המחבר בין חיפה לנצרת, ככל הנראה כדי לשפר את אפשרויות הפרנסה והמסחר של היישובים אשר נמצאים בין שתי ערים אלו.

עם הקמת הרייך השלישי חלק מהטמפלרים תמכו במפלגה הנאצית. מן העדויות לגבי בית לחם נמצא כי בין השאר פעלה במקום תנועת הנוער הנאצית הנוער ההיטלראי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עצרו הבריטים תושבים טמפלרים רבים בארץ שהוגדרו נתיני אויב וגירשו את רובם לאוסטרליה, בבית לחם המשיכו לגור משפחות אשר לא גורשו אך בזמן המלחמה היה היישוב נתון להסגר. ידוע כי במהלך המלחמה ולמעשה עד 1948 חיו במושבה כ-30 אנשים, מתוכם 9 היו חברים במפלגה הנאצית.

בשטח היישוב, ליד בתיהם של התושבים הטמפלרים היה שטח החאן הערבי בו השתכנו חלק מתושבי הכפר אום אל עמד לשעבר אשר מצאו עבודה במושבות ולדהיים ובית לחם. החאן היה בית דירות עשוי טין וחמר מקומי. החאן נבנה בכניסה המערבית ליישוב בפאתי המושבה. ע"פ העיתון "דה וארטה" (עיתון הקהילה הטמפלרית של אותה תקופה) הערבים גרו בשכנות לבית לחם, בחאן שהיה בתחילת המושבה. הוא נבנה על יישוב עתיק שחלק מבתיו היו מבנים עתיקים (באותו אזור בו היה החאן נמצאו שרידי הכנסיות העתיקות מן המאה ה-5). לפני הקמת המושבה הטמפלרית היה מצבם הכלכלי של הערבים מאוד גרוע. האדמות עליהם ישבו נמכרו על ידי השלטון העותמאני לגביר בביירות והם נהפכו לאריסיו. כשהתחילה להיבנות המושבה הטמפלרית, מצאו הערבים מקום עבודה במשקים, חלקם גרו בחאן וחלקם גרו מעל הרפתות של התושבים. החאן לא היה בית של משפחה מסוימת אלא היה בית דירות ושיטת ההחזקה הייתה כזו שכל בעל משק אשר נזקק לשכן את פועליו – היה שוכר עבורם חדר או מספר חדרים בחאן. (החאן לא קיים כיום)

כיבוש היישוב במלחמת העצמאות

ב-17 באפריל 1948 החל המבצע לכיבוש היישובים הטמפלרים וולדהיים ובית לחם[2], הכיבוש בוצע בידי כוח של ההגנה. בשעה 03:35 החל הכוח בפעולת הכיבוש של וולדהיים, הכיבוש ארך כשעתיים ובזמן הכיבוש נהרגו 2 טמפלרים. רבים מהתושבים הטמפלרים של בית לחם אשר הבינו את המתרחש החלו לארוז בחופזה חלק מחפציהם כאשר חפצים רבים הם משאירים מאחור והחלו לברוח לכיוון נצרת. בשעה 07:00 החל כוח ההגנה לנוע לכיוון בית לחם. במושבה נשארו מספר נשים שגורשו לאחר מכן מן המושבה ובעת הכיבוש הייתה התנגדות מועטה שכללה מחסומים בכביש הגישה בין בית לחם לוולדהיים ותקיפות (ככל הנראה בנשק קל) ממבואות הכפר ומהגבעות המקיפות אותו. ע"פ דו"ח של כוח ההגנה שהוגש לאחר הכיבוש נתפסו 72 שבויים מכיבוש שני היישובים והם נלקחו על ידי הצבא (וככל הנראה הצטרפו לגירוש כלל התושבים הטמפלרים לקפריסין ומשם למושבות באוסטרליה, גרמניה או ארצות הברית). במשך יומיים בילה חלק מן הכוח הכובש בהמתנה להתנגדות כלשהי, בחפירות ובטיפול המשק החי שנותר משוחרר במקום. לאחר יומיים החלה ההתיישבות בבתים שננטשו.

בתקופת המדינה

בניגוד ליישובים אחרים בעמק יזרעאל, בית לחם הגלילית הייתה אמורה להיות בשטח המדינה הערבית לפי תוכנית החלוקה ואילו תוכנית המגירה למקרה בו ייכבש המקום לא הייתה מגובשת.

מקימי היישוב

התושבים הראשונים שעלו ליישוב לאחר כיבושו ב-48 הורכבו כמה קבוצות:

  • ארגון החורש - אנשי עליית הנוער שעלו ב-1938 לנהלל והוכשרו לעבוד בחקלאות, הקבוצה עזבה בהמשך את עליית הנוער וב-1940 התמקמה בחוות שטוק.
  • חברי ההגנה שהיו חלק מכיבוש המושב - מספר חיילים מהכוח הכובש של המושב במלחמת העצמאות נשאר במקום בתום המלחמה והפך לחלק מהמקימים של היישוב.
  • ניצולי שואה שעלו עם קום המדינה והצטרפו בימיו הראשונים של היישוב
  • תושבים מערים מרחבי הארץ.

השנים הראשונות

בימים הראשונים הגיעו רק הגברים מתוך קבוצת חוות שטוק ואחר כך הצטרפו הנשים והילדים והתמקמו בבתי הטמפלרים. חצי מהיישוב שימש את הצבא כבית ספר למ"כים ואילו החצי השני היה של המתיישבים שהגיעו. תחילה חיו התושבים במתכונת של קיבוץ כדי להקל על תנאי המחיה הקשים. בשנתיים הראשונות להקמת היישוב הגיעו תושבים חדשים ובבתים רבים חיו 2 ואפילו 3 משפחות יחד.

ב-1950 החליט הצבא לפנות את בית הספר למ"כים ובמקומו הייתה מתוכננת לקום תחנת ניסיונות של המדינה. עם עזיבת הצבא את המקום השתלטו התושבים על הבתים שפונו ולא נתנו לאנשי משרד החקלאות להיכנס למושב, בעקבות המקרה עד 1954 החרימו מוסדות המדינה את היישוב ולא הקצו לו משאבים לפיתוח, לאחר משא ומתן קיבלה המדינה את תביעת התושבים להפוך את השטח לחלק מהיישוב. לכן רק באותה שנה חובר היישוב לרשת המים, עד אז השתמשו התושבים במגדל המים שבנו הטמפלרים, ורק בשנת 1957 חובר היישוב לחשמל.

ב-1951 החלו התושבים בעצמם כבר לתכנן את הרחבת היישוב עם הגעת תושבים נוספים והם דנו במיקומם של המשקים החקלאיים החדשים שיוקצו לחלק מתושבי הכפר לעומת תושבים שיישארו במשקים ובבתים הטמפלרים. ב-1953 קיבל המושב 10 צריפים אוסטריים מהסוכנות היהודית ואף הגיעו תושבים נוספים ליישוב, התושבים החדשים וחלק מהתושבים הוותיקים עברו לגור ב"מעברה", הצריפים הוקמו בתוך המשק המיועד ובהמשך בנו בתים לצד הצריפים ועברו אליהם.

באמצע שנות ה-50 הוחלט להקים בית ספר משותף עם היישוב השכן אלוני אבא. בית הספר קם בכניסה למושב והוא נקרא אלון הגליל (אלון על שם אלוני אבא והגליל על שם בית לחם הגלילית)  מבית הספר יצאו 9 מחזורים עד שנסגר אך למדו בו רבים מהתושבים החיים במושב כיום.

כמו כן במרכז המושב הוקצו חלק מהבתים הטמפלרים למבני ציבור והם שימשו כמחלבה ומחסן אספקה. מרכז הקהילה הטמפלרי הפך לבית העם של המושב ובו נחגגו האירועים השונים. התושבים גם הקימו בית כנסת לשימוש הציבור.

התפתחות היישוב במרוצת השנים

עד תחילת שנות ה-60 היה ניהול כספי משותף לכל המשקים בתוך הוועד של היישוב, זאת עקב הקושי של התושבים להסתדר לבד עם הקמת משק חי וטיפול בגידולים, אך בשנות ה-60 עבר המושב באופן סופי לחלוקה כספית בה כל אדם מטפל במשק שלו וכך גם יכל כל אחד לפתח את המשק כראות עיניו. במשך השנים השתנו ענפי הגידול בכל משק, גידולי פרג, ענף פרחים, זיתים, גידולי זרעים, הודים, פרות ועוד.

בתחילת שנות ה-90 הוקמה הרחבה משמעותית קהילתית לקבלת תושבים חדשים. בהמשך עם הצטמצמות הפרנסה מחקלאות הלך והתפתח במושב ענף התיירות, בשנות ה-2000 המושבות הטמפלריות זכו לתשומת לב של מטיילים רבים בארץ והענף התרחב. וכיום מתפרנסים רבים מהתושבים משירותים לתיירים.

תיאור היישוב בהווה

היישוב מונה כ-170 משפחות. הוא בנו משני רחובות ראשיים ועוד רחובות צדדיים רבים.

משני צידי הרחוב הראשי אשר דרכו נכנסים למושב, ניצבים בתי האבן מהתקופה הטמפלרית, למעשה הבית הטמפלרי הראשון במושב מציין את הכניסה הישנה למושב בתקופת קום המדינה לפני ההרחבות השונות.

במרכז המושב נמצאים הבתים הטמפלרים הציבוריים עוד מייעודם המקורי, והם משמשים כמבני ציבור גם כיום:

  • מבנה בית העם הטמפלרי המשמש כבית העם והספרייה של היישוב.
  • המבנה המחובר למגדל המים משמש כמזכירות היישוב ומועדון נוער.

לצד הרחוב הראשי בתים נוספים שנבנו בהרחבות שונות מאז הקמת היישוב.

המושב מוקף בשדות החקלאים וביער אשר משמש למרעה עדר הכבשים המשותף של התושבים.

תושבי המקום בחלקם מתפרנסים מחקלאות (גידולי שדות, רפתות ולולים, עצי זית). כמו כן תושבים רבים מתפרנסים מתיירות ובמקום מספר צימרים, מוזיאון, מסעדות, חנות תבלינים, בתי קפה, גלריות ואטרקציות שונות (כגון ספא, מועדון חץ וקשת, רפת תיירותית ועוד).

במושב פועלת חטיבת בני המושבים של תנועת הנוער העובד והלומד.

גלריית תמונות

Templar Architecture In Bethlehem galilee 2004

בית העם בבית לחם הגלילית, דוגמה לאדריכלות טמפלרית

הגליל התחתון - בית לחם הגלילית - המתחם הטמפלרי (8)

חלון בבית לחם הגלילית

Bethlehemglilit2

בית טמפלרי טיפוסי

הגליל התחתון - בית לחם הגלילית - המתחם הטמפלרי (27)

מבנה טמפלרי

הגליל התחתון - בית לחם הגלילית - המתחם הטמפלרי (11)

מבנה טמפלרי המשמש כבית מגורים

הגליל התחתון - בית לחם הגלילית - המתחם הטמפלרי (38)

מבנה טמפלרי

PikiWiki Israel 5097 Beit lechem Haglilit

מגדל המים

הגליל התחתון - בית לחם הגלילית - המתחם הטמפלרי (5)

מגדל המים בבית לחם

בית לחם הגלילית אנדרטה לנספים בשואה

אנדרטה לבני המשפחות אשר ניספו בשואה

הגליל התחתון - בית לחם הגלילית - המתחם הטמפלרי (37)

האנדרטה ליד בית העם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 הנתונים לפי טבלת יישובים באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף שנת 2017
  2. ^ מערכת הבקר, נכבשו לג'ון, אושא, וולדהיים, הבקר, ‏18.04.1949
אדריכלות טמפלרית

סגנון בנייה טמפלרי או אדריכלות טמפלרית היא סגנון הבנייה של מבני חברי התנועה הטמפלרית שהתיישבה במושבות בארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19.

מבנים אלה התאפיינו במאפיינים קבועים, שהתבססו על מבנה בית העם הטמפלרי שנבנה במושבה הגרמנית בחיפה בשנת 1869. מבנה בית העם הטמפלרי שימש דגם לבניית המבנים הטמפלריים ברחבי הארץ.

אלוני אבא

אַלּוֹנֵי אַבָּא הוא מושב שיתופי בשוליים הצפוניים של עמק יזרעאל, בתחום המועצה האזורית עמק יזרעאל, כ-5 ק"מ מזרחית לקריית טבעון.

בית לחם

בֵּית לֶחֶם (בערבית: بيت لحم בֵּיתּ לַחְםְ) היא עיר בהר חברון שבהרי יהודה, כ-10 ק"מ דרומית לירושלים. העיר נמצאת בשטח A שבשליטת הרשות הפלסטינית.

נכון ל-2010 מתגוררים בעיר כ-30,000 בני אדם. העיר היא בירת נפת בית לחם, שכוללת עיירות כגון בית סחור, בית ג'אלה, אל-ח'דר ועוד. בנפה מתגוררים על פי הערכות הרשות הפלסטינית כ-200,000 בני אדם.בעבר הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר נוצרית, אך שינויים דמוגרפים שכללו הגירת נוצרים רבים לארצות אמריקה ואירופה, והגירת מוסלמים מכפרי הסביבה ומחברון אל העיר, הפכו אותה כיום לעיר מוסלמית בעיקרה. על פי חלק מהאומדנים 40% מהם נוצרים. אומדנים אחרים מעריכים שרק חמישית (20%) מכלל התושבים הם נוצרים.

גבעון

גִּבְעוֹן הייתה, על-פי ספר יהושע אחת מארבע ערי החיווי בכנען: "וְעָרֵיהֶם גִּבְעוֹן וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת וְקִרְיַת יְעָרִים".

גניגר

גִּנֵּיגָר הוא קיבוץ השוכן בצפון עמק יזרעאל, ליד מגדל העמק, בתחום המועצה אזורית עמק יזרעאל.

הקיבוץ נקרא על שם יישוב מתקופת התלמוד - "נגינר" או "נגניגר", אשר היה, לפי המקובל, מקום מושבו של רבי יוחנן בן נורי. השם העתיק נשתמר, ככל הנראה, בשמו הערבי של המקום, ג'ינג'אר.

דברת

דָּבְרַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, שלושה קילומטר צפון מזרחית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

הוקי גלגיליות (קואד)

הוקי גלגיליות הוא משחק הוקי המתבצע על זירה יבשה, תוך שימוש בגלגיליות. בניגוד להוקי רולר, המתבצע כשלרגלי השחקנים גלגיליות להב ("רולר בליידס"), משחק הוקי הגלגיליות ה"מסורתי", הקרוי גם "קְוואד" (quad - באנגלית: מרובע או פי ארבעה), מתבצע עם גלגיליות ארבע-גלגליות. המשחק נפוץ בלפחות 60 מדינות ברחבי העולם, בינן ישראל.

ההוקי גלגיליות והרולר הוקי שונים בחוקיהם, ולא רק בסוג הגלגיליות בהן נעשה שימוש. הגלגיליות הארבע-גלגליות (קוואד) מאפשרות חופש תנועה רב יותר ולפיכך הספורט מאופיין בתנועות רגליים מסוגננות, מהלכים חדים, מסירות רבות ומבחינה זו הוא דומה לכדורסל. הוקי גלגיליות עם רולרבליידס דומה יותר להוקי קרח וקיימת בו הרבה מאוד תנועת רדיפה מהירה בין השחקנים היריבים ומגע פיזי קשה (כולל אלימות). השוער של קבוצת הוקי גלגיליות עם רולרבליידס משתמש בכפפה של שוערי הוקי קרח בעוד ששוערי הוקי רולר עם גלגיליות ארבע-גלגליות משתמשים בכפפות דומות למשטח, דבר המאפשר לו גם להחזיר את הכדור.

הוקי גלגיליות השתתף באולימפיאדת ברצלונה (1992) במעמד של טורניר ראווה, אולם לא התקבל למשחקים האולימפיים כענף מן המניין.

הסוללים

הַסּוֹלְלִים הוא קיבוץ מתחדש בגליל התחתון, סמוך לצומת המוביל, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. שם הקיבוץ הוא סמלי, מתוך שאיפה לסלילת דרך להתיישבות יהודית באזור הצפון.

ידאלה

יִדְאֲלָה (ייתכן: יראלה) הוא שמה של עיר מקראית בתחום נחלת שבט זבולון, אשר המשיכה להתקיים גם בתקופת המשנה והתלמוד.

היישוב נזכר באופן יחידאי בספר יהושע בתיאור נחלת שבט זבולון במערב עמק יזרעאל, לצד הערים קטת, נהלל, שמרון ובית לחם: "וְקַטָּת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם". במקורות חז"ל מובא שם העיר בצורה יראלה, וגם בתרגום השבעים נזכר השם בגרסה עם האות רי"ש במקום האות דל"ת.

בתלמוד הירושלמי זיהו חז"ל את העיר המקראית עם עיירה בת תקופתם בשם חורייה: "וקטת – קטינית, ונהלל – מהלול, ושמרון – סימונייה, ויראלה – חורייה, בית לחם - בית לחם צרייה".

בהתאם ליישובים הנזכרים במקורות בסמיכות לעיירה התלמודית חורייה, שזוהתה בידי חז"ל עם ידאלה המקראית, מזוהה היישוב הקדום עם חורבה בשם ח'רבת חווארה, השוכנת בין בית לחם הגלילית ובין תל שמרון - סימונייה. חורבה זו נסקרה בידי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל בשנת 1881.

יפעת

יִפְעַת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, השוכן בין נהלל למגדל העמק. הקיבוץ נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

כביש 7513

כביש 7513 - הוא כביש רוחב מקומי שמקשר את כביש 75 לבית לחם הגלילית.

כפר החורש

כפר החורש (כְּפַר הַחֹרֶשׁ) הוא קיבוץ השוכן על הר בשולי עמק יזרעאל, ממערב לעיר נצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

מרחביה (קיבוץ)

מֶרְחַבְיָה הוא קיבוץ בעמק יזרעאל, השוכן כ־2 ק"מ ממזרח לעפולה, לרגלי גבעת המורה, בסמוך למושב מרחביה. הקיבוץ, שנוסד בשנת 1929, נמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל, והוא משתייך לתנועה הקיבוצית. השם מרחביה לקוח מפסוק בתהילים: "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ" (ספר תהילים, פרק קי"ח, פסוק ה').

עדי

עֲדִי, הידוע גם כ"מִצְפֵּה עֲדִי", הוא יישוב קהילתי באזור הצפון ליד שפרעם השייך למועצה אזורית עמק יזרעאל.

קשתות

קשתות היא ענף ספורט שבו מתחרים בקליעה בחץ וקשת.

שדה יעקב

שְׂדֵה יַעֲקֹב הוא מושב עובדים שהוקם ע"י תנועת הפועל המזרחי במערב עמק יזרעאל, כ-2 ק"מ דרומית מזרחית לקריית טבעון, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

שמורת אלוני אבא

שמורת טבע אלוני אבא היא שמורת טבע בגליל התחתון המערבי הממוקמת בין מושב בית לחם הגלילית וקיבוץ אלונים בסמיכות למושב אלוני אבא, ובה שרידיו של יער אלונים קדום. שטחה של השמורה הוא כ-960 דונם. שמורת הטבע נקראת על שם היישוב הסמוך אלוני אבא.

שריד

שָׂרִיד הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השוכן בצפון עמק יזרעאל, ליד מגדל העמק, ונמצא בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

תל עדשים

תֵּל עֲדָשִׁים הוא מושב עובדים בעמק יזרעאל, 5 ק"מ צפונית לעפולה, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל. היישוב נקרא על שם תל עדס, יישוב ערבי ששכן בקרבת מקום.

הטמפלרים בארץ ישראל
מושבות: ירושליםחיפהכרמלהייםיפושרונהוילהלמה (בני עטרות)ולדהיים (אלוני אבא) • ביתלהם (בית לחם הגלילית) • נויהרדטהוף

נושאים נוספים

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.