בית לוחמי הגטאות

בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון למורשת השואה והמרד הוא מוזיאון להנצחת השואה והגבורה היהודית השוכן בקיבוץ לוחמי הגטאות בגליל המערבי.

בית לוחמי הגטאות
Aqueduct - amphi - Lochamey Hegetaot 2011-3
מידע
סוג מוזיאון להנצחת השואה והגבורה היהודית
שנת ההקמה 1949
כתובת קיבוץ לוחמי הגטאות
מנהל יגאל כהן
קואורדינטות 32°57′38″N 35°05′43″E / 32.96052778°N 35.09527778°E
אתר www.gfh.org.il
(למפת הגליל המערבי רגילה)
West galil
 
בית לוחמי הגטאות
בית לוחמי הגטאות

מבנים

Amatsuliman01
תמונה מהאמפיתיאטרון וברקע אמת עכו

בית לוחמי הגיטאות כולל:

  • מבנה המוזיאון - ביולי 1958 הוקם ועד ציבורי בראשות יוסף שפרינצק, להקמת מבנה חדש של בית לוחמי הגיטאות[1]. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה במאי 1959 נחנך הבניין החדש של המוזיאון[2].
  • אמפיתיאטרון - בתחילת 1960 הוחלט על הקמת אמפיתיאטרון במקום[3]. האמפיתיאטרון נחנך בשנת 1966 וכלל כ-7000 מקומות ישיבה[4] ועוד כאלפיים מקומות על הדשא[5].
  • מבנה ספרייה ומשרדים - בשנת 1978 הוחלט על הרחבת מבנה המוזיאון להוספת אגף בתכנון נעמי יודקובסקי שיכלול חדר לזכר הנוער ותנועת החלוץ בשואה, וכן ספרייה וחדרי עבודה[6].
  • מוזיאון "יד לילד" - הוקם בשנת 1996 בתכנונו של האדריכל רם כרמי ועוצב על ידי אורי אברמסון.

המוזיאון

שנים ראשונות

קיבוץ לוחמי הגטאות, שהוקם בידי ניצולי השואה, שחלקם יוצאי המחתרות בגטאות ויוצאי יחידות פרטיזנים, ראה עצמו מחויב להנצחת לוחמי הגטאות. את חגיגת העלייה הקרקע הם החליטו לקיים ביום הזיכרון למרד גטו ורשה, באפריל 1949. ביום זה הם הצהירו על תוכניתם להקים את "בתי יצחק קצנלסון" שיכללו מוסדות חינוך, הוצאת ספרים וארכיון להנצחת המשורר[7]. לאחר שנה, קיים הקיבוץ שוב טקס זיכרון בו הונח אבן פינה ונחנך בית יצחק קצנלסון, שמטרתו לשמש "מקלט למורשת השואה והמרד"[8], ויועד להיות בעיקרו ארכיון[9]. הארכיון, שכלל שלושה חדרים: חדר שהציג ספרים על השואה, חדר על יצחק קצנלסון וחדר עם פריטים מימי השואה, נפתח אז לקהל באופן יום יומי ומשך אליו מתעניינים וחוקרים ובכך היה המוסד הראשון בישראל שיוחד לחקר השואה[10]. בסוף אפריל 1950, קיים "בית לוחמי הגיטאות", למשך שבוע, תערוכה של ימי השואה והמרד[11]. במשך שנת 1950 התפתח המקום, הצטרפו אליו ההיסטוריונים נחמן בלומנטל, יוסף קרמיש וי. שנער ונאסף חומר רב. שישה מחברי הקיבוץ, בהם יצחק צוקרמן, עבדו בבית[12]. ביום הזיכרון למרד באפריל 1951 שוב נפתחה התערוכה לקהל הרחב[13] והפעם היא לא נסגרה אלא הושארה כתערוכה מתמדת[14] ובכך היה בית לוחמי הגיטאות למעשה למוזיאון השואה הראשון בעולם. באוגוסט 1951 הוצג בבית לוחמי הגיטאות תערוכה של יצירותיה של אסתר לוריא[15]. בתחילת 1952 הציג בית לוחמי הגיטאות תערוכה במוזיאון העירוני בחיפה[16]. באפריל עברה התערוכה לבית ספר שבח בתל אביב[17] ולאחר מכן עברה לגבעת ברנר[18]. בתחילת 1953 נסגרה התערוכה לצורך הרחבתו, והיא נפתחה מחדש עם התצוגה המורחבת לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כאשר היא מדביקה לעצמה את התואר "מוזיאון"[19]. בשנת 1953 הוקמה אגודת שוחרי בית לוחמי הגיטאות[20].

המוזיאון קרוי על שם המשורר והמחנך יצחק קצנלסון שעסק בחינוך בגטו ורשה ונספה באושוויץ.

אופיו

ייחודו של המקום מלבד ראשוניותו הוא ההתמקדות בהתמודדות האדם בתקופה קשה שידעה ההיסטוריה האנושית. תערוכות המקום מספרות את סיפורו של העם היהודי במאה העשרים בכלל ובימי מלחמת העולם השנייה והשואה בפרט. במרכז הסיפור וההנצחה עומד כאמור האדם, חיי היהודים בארצות אירופה, ביטויי ההתנגדות היהודית לגווניה, מרד היהודים בגטאות ובמחנות ולחימת היהודים ביחידות הפרטיזנים ובצבאות בעלות הברית.

במקום אגף חדש בעל תערוכות מרשימות הכוללות אולם יזכור, בית עדות ותצפית נוף מרשימה של 360 מעלות על אזור הגליל המערבי כולו.

בצד המוזיאון מתקיימת פעילות חינוכית עשירה בנושא השואה ועיצוב זיכרון השואה הכוללת מרכז הדרכה לקבוצות, מרכז לימודי ע"ש צביה ויצחק צוקרמן המפעיל סמינרים של עד שלושה ימים, מרכז לחינוך הומניסטי, מחלקת חו"ל, ארכיון המאגד כשני מיליון מסמכים, קלטות של עדויות, צילומים, מוצגים, אוסף אמנות עשיר ע"ש "מרים נוביץ'", שהוא השני בגודלו בעולם ; ספרייה וחדר עיון, מחלקת הוצאה לאור המוציאה ספרים בנושאי השואה ואת כתב העת דפים לחקר השואה. במהלך השנים השתתף בית לוחמי הגיטאות בהכנת תערוכות שהוצגו ברחבי ישראל[21] ובעולם.

בית לוחמי הגטאות מפעיל בשיתוף עם צה"ל את פרויקט "פרח לניצול", במסגרתו מבקרים חיילי צה"ל את ניצולי השואה ברחבי ישראל.

בניין בית לוחמי הגטאות תוכנן על ידי האדריכל שמואל ביקלס בין השנים 19531959, ובשנת 2005 ביצע באתר משרד האדריכלים "אפרת-קובלסקי", הרחבה למוזיאון, על בסיס רעיונות עתידיים שהגה בזמנו ביקלס.

יד לילד

Yad Layeled - Lochamey Hagetaot 2011-2
יד לילד, בתכנון האדריכל רם כרמי, הצמוד למוזיאון
בנין קריאה בהרפתקה. מוזיאון יד לילד
בנין "קריאה בהרפתקה" חלק מהמוזיאון "יד לילד"

מוזיאון "יד לילד" מותאם במיוחד לביקורם של ילדים ונוער מגילאי 10 ומעלה. את הקמת האתר הייחודי הגה יצחק צוקרמן, לאחר שילד בגטו ורשה ביקש ממנו שישיג לו מורה לכינור. צוקרמן פגש ברבות הימים את המורה, שלא ידע לספר לו על גורל הילד, שהיה לדבריו כישרוני במיוחד בנגינה. בצוקרמן גמלה ההחלטה להקים מוזיאון לזכרם של מיליון וחצי הילדים שניספו בשואה, לספר את סיפורם ולהעיד על כישרונותיהם. לאחר פטירתו יזם וקידם את הקמת האגף זאב איבינסקי על פי צוואתו.

"יד לילד" בנוי במבנה מעוגל, בתפיסה של התחלה וסיום, על מנת לא לשכוח את חיי הילדים שהיו. חלק מהבניין בנוי מתחת לאדמה וחלק מעל, הבניין אותו רואים על פני האדמה בנוי כגזע עץ כרות המסמל את חייהם של הילדים בשואה, שנלקחו מהם ביחד עם חלומותיהם ושאיפותיהם. על תכנון המבנה זכה רם כרמי בפרס רכטר לשנת 1999[22].

מוצגים בו באמצעים אורקוליים, סיפורים אמיתיים של ילדים שהיו בשואה, המובאים מנקודת המבט של אותם ילדים מאז, או מפי מבוגרים המספרים כיצד שרדו את השואה כילדים, על מנת לקרב את הילדים והנוער של ימינו אליהם. כמו כן מוצגת בו המחשה של חיי המחנות המותאמת לילדים. אחד החדרים במבנה מוקדש לפועלו של המחנך יאנוש קורצ'אק.

המוזיאון מפעיל תוכניות חינוכיות מגוונות במרכזן סיפורו של הילד היהודי בשואה, מלווה בסדנת אומנות\יצירה לצורך עיבוד החוויה. כחלק מהעשייה מוצגת הצגת היחיד "ריקוד השמחה והעצב", על פי סיפרה של לאה פריד.

תמונות מהתצוגה במוזיאון יד לילד

Yadlayeled01
Yadlayeled02
Yadlayeled03
Yadlayeled04

הוצאה לאור

בקיץ 1951 הוציא בית לוחמי הגיטאות את הגיליון הראשון של הדפים לחקר השואה והמרד[23]. החל משנת 1953 הוציא בית לוחמי הגיטאות ספרים על השואה, בשיתוף עם הוצאת הקיבוץ המאוחד[24].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ועד ציבורי להקמת בית לוחמי הגיטאות, דבר, 31 ביולי 1958
  2. ^ בנין חדש למוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות, דבר, 3 במאי 1959
  3. ^ אמפיתיאטרון ליד מוזיאון השואה, דבר, 24 בפברואר 1960
  4. ^ אמפיתיאטרון נחנך בגליל המערבי, דבר, 28 בינואר 1966
  5. ^ אמפיתיאטרון ענק יוקם בקיבוץ לוחמי הגיטאות, מעריב, 11 באוגוסט 1965
  6. ^ יורחב מוזיאון לוחמי הגיטאות, דבר, 13 בדצמבר 1978
  7. ^ יום הזכרון למרד גטו ווארשה, על המשמר, 11 באפריל 1949
  8. ^ ירמיהו שמואלי, נאמין כגיבורי הגיטאות שהנצחון יהיה לנו, על המשמר, 20 באפריל 1950
  9. ^ ב-19 באפריל עצרת זיכרון בקיבוץ מורדי הגיטאות, על המשמר, 17 במרץ 1950
  10. ^ בית יצחק קצנלסון, על המשמר, 15 באפריל 1951
    ראו גם: מ. אונגרפלד, ערים ואמהות בישראל, הצופה, 1 באוגוסט 1952, המונה את בית לוחמי הגיטאות כמוסד יחיד בישראל לחקר השואה.
  11. ^ תערוכת ימי השואה והמרד, על המשמר, 28 באפריל 1950 (מודעה)
  12. ^ בית יצחק קצנלסון בקיבוץ לוחמי הגיטאות, על המשמר, 23 בינואר 1951
    בבית יצחק קצנלסון, על המשמר, 30 במרץ 1951
  13. ^ תערוכת השואה והמרד תיפתח בלוחמי הגיטאות ביום השנה ה-8 למרד, על המשמר, 21 במרץ 1951
  14. ^ תערוכה בבית לוחמי הגיטאות, על המשמר, 11 ביוני 1951
  15. ^ תערוכת אסתר לוריה בבית יצחק קצנלסון, על המשמר, 31 ביולי 1951
  16. ^ השואה והמרד בספרות ובאמנות, דבר, 28 במרץ 1952
  17. ^ נפתחה תערוכת השואה והמרד, דבר, 22 באפריל 1952
  18. ^ ננעלה תערוכת השואה והמרד, על המשמר, 28 ביולי 1952
  19. ^ לקראת חידוש התערוכה בבית לוחמי הגיטאות, על המשמר, 23 בינואר 1953
    מוזיאון השואה והמרד, על המשמר, 7 באפריל 1953
  20. ^ מדינת ישראל - משרד הפנים, דבר, 26 בינואר 1954
  21. ^ נפתחה תערוכת ציורים בגיטאות, דבר, 7 בפברואר 1960
  22. ^ אדריכל פרופ' רם כספי, אתר פרס ישראל
  23. ^ שיחה על ספרות השואה והמרד, על המשמר, 22 ביולי 1951
  24. ^ בית לוחמי הגטאות ע"ש יצחק קצנלסון בפעולתו, על המשמר, 30 בספטמבר 1953

‪‬

17 ביוני

17 ביוני הוא היום ה-168 בשנה (169 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 195 ימים.

דרור (תנועה)

תנועת דרור הייתה תנועה ציונית סוציאליסטית שפעלה בגולה. התנועה דגלה בחינוך לערכים לאומיים וסוציאליסטיים, טיפוח תרבות יהודית, לימוד השפה העברית והגשמה עצמית חלוצית על פי עקרונות הציונות.

במהלך ההיסטוריה היו שלוש תנועות נוער יהודיות-ציוניות בשם "דרור":

תנועת נוער שנוסדה ברוסיה ואוקראינה הרוסית

פרייהייט (דרור)

תנועת "דרור בגליציה

הלה רופאייזן-שיפר

הֶלָה (בת שבע) רוּפְאייזֶן-שיפֶּר (Hella Rufeisen-Schuepper; ‏7 ביוני 1921 - 23 באפריל 2017) הייתה קשרית של הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה ובגטו קרקוב בתקופת מלחמת העולם השנייה, ואחת מבין ששת משיאי המשואות בטקס הדלקת שש המשואות הממלכתי ב"יד ושם" בשנת 2003. הייתה בין 25 לוחמי מרד גטו ורשה שהוענק להם בשנת 2011 אות הוקרה מטעם מדינת ישראל.

העידה במשפט אייכמן בירושלים, וכתבה את הספר האוטוביוגרפי "פרידה ממילא 18: סיפורה של קשרית".

הנצחת זכר השואה

הנצחת זכר השואה הוא שם כולל ליוזמות של גופים שונים במדינות שונות, אשר לקחו על עצמם את הערך החינוכי וההיסטורי של הנצחת זכרה של שואת יהודי אירופה בתקופת מלחמת העולם השנייה.

התנגדות יהודית בשואה

ההתנגדות היהודית בשואה היא מכלול הפעולות שביצעו יהודים במהלך השואה נגד הנאצים, משתפי הפעולה עימם ועושי דברם, במטרה לעכב או למנוע את השמדתם או במטרה לשמור על צלם אנוש בגטאות, במחנות הריכוז והעבודה, ובמחנות ההשמדה. התנגדות זו לבשה צורות שונות ומגוונות, החל מהתנגדות אישית ועד להתנגדות קבוצתית. ההתנגדות הייתה לעיתים הגנתית ולעיתים התקפתית, ששיאה היה ביציאת לוחמי הגטאות בכוח הנשק במרידות בגטאות נגד הנאצים ועוזריהם.

חווקה פולמן רבן

חווקה (חווה) פוֹלמן רַבָּן (בפולנית: Ewa (Chawka) Folman-Raban;‏ 19 באפריל 1924, קיילצה – 9 בינואר 2014, קיבוץ לוחמי הגטאות) הייתה חברה בתנועת "דרור" בפולין ומחברי הארגון היהודי הלוחם בו שימשה כקשרית. בישראל הייתה ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, מחנכת ומדריכה בבית לוחמי הגטאות ובמרכז הלימודי על שם צביה לובטקין ויצחק צוקרמן ופעילה בהנחלת זיכרון השואה בישראל ובשאר העולם.

טמה שניידרמן

טֶמָה שניידרמן (לעיתים: טאֶמָה, או: תֶמָה; 1917-1943) הייתה בתקופת השואה קשרית בתנועת "דרור" בביאליסטוק ובווילנה. הביאה לוורשה את הידיעות הראשונות על רצח היהודים בפונאר. בת זוגו של מרדכי טננבוים. נרצחה בטרבלינקה.

יאנוש קורצ'אק

יאנוּש קוֹרצ'אק (בפולנית: Janusz Korczak‏; 22 ביולי 1878, ורשה, פולין הרוסית – 7 באוגוסט 1942 טרבלינקה, הגנרלגוברנמן (פולין הכבושה), גרמניה הנאצית) הוא שם העט שבו נודע הנריק גולדשמיט (Henryk Goldszmit), רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר, פובליציסט ופעיל חברתי יהודי פולני.

קורצ'אק היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היו אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי, שכללו גם בית דין של ילדים. אחד מהחלוצים בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. חיבר ספרים בתחום התאוריה והמעש של החינוך, לצד ספרי ילדים. יהודי פולני שהצהיר כל חייו על השתייכותו לשני העמים. בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר ללכת למוות בטרבלינקה עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו.

יעקב ויירניק

יעקב (יאנקל) ויֶירניק (נכתב גם וירניק, ורניק; ביידיש: יאנקעל וויערניק; בפולנית: Jankiel Wiernik;‏ 1889, ביאלה פודלסקה, פולין הרוסית – דצמבר 1972, ראשון לציון) היה יהודי פולני ניצול השואה שהיה דמות בעלת השפעה בהתקוממות במחנה ההשמדה טרבלינקה באוגוסט 1943. בעקבות בריחתו מהמחנה בזמן המרד, הוא פרסם את שעבר עליו בעת שהותו במחנה בחיבור שכותרתו: "שנה בטרבלינקה", על חוויותיו, ועדויות הראייה של מחנה המוות שבו הוא היה עד להירצחם של בין 700,000 ל-1,400,000 חפים מפשע. ויירניק גם העיד במשפטו של פישר לודוויג בשנת 1947, במשפט אייכמן בשנת 1961 ובמשפט טרבלינקה בשנת 1964, והיה נוכח בפתיחה של אתר הזיכרון בטרבלינקה בשנת 1964. לאחר מלחמת העולם השנייה היגר לשוודיה ולאחר מכן עלה לישראל, בה נפטר בשנת 1972 בגיל 83.

יצחק צוקרמן

יִצְחָק צוּקֶרְמן ("אַנְטֶק") (בפולנית: "Icchak Cukierman "Antek; ח' בטבת תרע"ו, 13 בדצמבר 1915, וילנה – ט"ו בסיוון תשמ"א, 17 ביוני 1981, לוחמי הגטאות) היה ממייסדי ומנהיגי הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) בימי מרד גטו ורשה.

יצחק קצנלסון

יצחק קצנלסון (ביידיש: קאַצענעלסאָן; בפולנית: Icchak Kacenelson)‏ (נולד ב-1 ביולי 1886, נרצח ב-3 במאי 1944 באושוויץ) היה מחנך, משורר ומחזאי יהודי-פולני, מחבר הפואמה "השיר על העם היהודי שנהרג". זכה לכינוי "מקונן השואה".

כתב גם שירים בעברית, והידועים שבהם: "מה יפים הלילות בכנען" ושיר הילדים "חמש שנים על מיכאל".

לוחמי הגטאות

לוֹחֲמֵי-הַגֵּיטָאוֹת הוא קיבוץ בגליל המערבי, שהוקם בשנת 1949 על ידי ניצולי השואה, פרטיזנים ולוחמי הגטאות, בהם לוחמי מרד גטו ורשה יצחק צוקרמן וצביה לובטקין. בקיבוץ הוקם בית לוחמי הגטאות, המשמש כמוזיאון לתולדות השואה על שם יצחק קצנלסון.

בקיבוץ פועל גם מפעל "טבעול" לייצור תחליפי בשר מן הצומח, וכן אולם תצוגה המציג את עבודותיו של חבר הקבוץ, זוכה פרס ישראל לציור - האמן משה קופפרמן. הקיבוץ מצוי כיום בתהליכי הפרטה.

מרים נוביץ'

מרים נוביץ (1908–1990) הייתה אוצרת, אספנית וחוקרת ישראלית.

נוביץ' הייתה האוצרת הראשונה של בית לוחמי הגטאות ומי שהניחה את המסד שלו, כבר בראשית שנות ה-50. היא שטבעה את המונח "התנגדות רוחנית" (Spiritual Resistance) לגבי יצירות האמנות שנעשו בתקופת השואה, שרק מאוחר יותר זכה לתשומת לב ההיסטוריונים של השואה.

מרים נוביץ' היא שהניחה את המסד לאוסף האמנות הגדול והייחודי של "בית לוחמי הגטאות", הכולל כחמשת אלפים ושמונה מאות יצירות, המחולקות לשלושה מדורים:

יצירות אמנות שנוצרו בגטאות, במחנות ובמקומות מסתור בזמן המלחמה

יצירות שמקורן והשראתן מתקופת האימים והמאבק, ואשר נוצרו לאחר המלחמה

יצירות אמנות של אמנים שנעשו קודם לתקופת השואה ואשר רובם נספו במהלכההמדור הראשון הוא ליבת האוסף, אשר בו השקיעה מרים נוביץ', האוצרת והמנהלת הראשונה שלו, מירב מרצה ואונה. מדור זה, המהווה את הנדבך המרכזי באוסף, כולל מאות יצירות שנוצרו בגטאות ובמחנות שונים במזרח ובמערב אירופה. היצירות מתארות, בין השאר, את החיים במבני המחנות והגטאות, מנציחות את אורחות החיים של הכלואים במגוון של סצנות הווי, ומתארות גם פעילויות תרבותיות בהן – הרצאות, קונצרטים ומחזות. מספר גדול של יצירות מוקדש לתיאורי דיוקנאות הכלואים או דיוקנאות עצמיים של האמנים עצמם.

עונג שבת (ארכיון)

עונג שבת היה שם קוד לארגון מחתרתי שפעל בגטו ורשה ואסף מידע על יהודי גטו ורשה, ורשה רבתי וערי פולין האחרות בתקופת מלחמת העולם השנייה. הארגון גם יזם כתיבת עבודות על ההיבטים השונים של חיי הגטו ובכך היה למכון מחקר לצד היותו מיזם מתעד. כתבי הארכיון של עונג שבת שנמצאו לאחר המלחמה, מצויים כיום במכון היהודי ההיסטורי בפולין ומכונים ארכיון רינגלבלום על שם מייסד הארגון.

פרומקה פלוטניצקה

פרומקָה פלוטניצקה (לעיתים: פלוטניצקי) (11 בנובמבר 1914, פלוטניצה - 3 באוגוסט 1943, בנדין), מראשי המחתרת החלוצית בפולין, הייתה בתקופת השואה חברת הנהגת "דרור" והארגון היהודי הלוחם.

צביה לובטקין

צְבִיָּה לוּבֶּטְקִין-צוּקֶרְמַן (בפולנית: Cywia Lubetkin Cukierman;‏ 9 בנובמבר 1914 – 11 ביולי 1978), מלוחמות מרד גטו ורשה; מדריכה ומנהיגה בתנועות הנוער "דרור" ו"החלוץ", ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות ומוזיאון בית לוחמי הגטאות, פעילה במפלגת "אחדות העבודה" ובתנועת הקיבוץ המאוחד.

צביקה דרור

צביקה דרור (נולד ב-1 בספטמבר 1926) הוא מחנך ומתעד. חתן "פרס יצחק שדה לספרות צבאית" לשנת 1985.

כסופר עיסוקו העיקרי הוא בהיסטוריה בת זמננו של עם ישראל, כשהוא מתמקד בנושא השואה והמרד, עלילות הפלמ"ח וכן במלחמת העצמאות.

שמואל ביקלס

שמואל ("מילק") ביקלס (Bickels; ז' בטבת תר"ע, 19 בדצמבר 1909 – י"ט בניסן תשל"ה, 21 במרץ 1975) היה אדריכל ישראלי. תכנן עשרות יישובים בישראל, ומבני תרבות בקיבוצים. בין בנייניו החשובים ניתן למנות את המשכן לאמנות עין חרוד ומוזיאון השואה בית לוחמי הגטאות.

ביקלס נודע בפתרונותיו המקוריים להחדרת אור טבעי לחללי המוזיאון, והוא נחשב לפורץ דרך בתחום זה.

שרה נשמית

שרה שְׁנֵר (לבית דוּשׁניצקי; 12 במרץ 1913 – 22 בספטמבר 2008), שנודעה בשם העט שרה נִשְׁמִית, הייתה פרטיזנית, סופרת וחוקרת השואה, ישראלית ילידת פולין, ממייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות, הידועה גם בשל הספר לבני הנעורים שכתבה, "הילדים מרחוב מאפו".

השואה
מושגים מרכזיים
מונחון • כרונולוגיה של השואה • אנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולם
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספים • הפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספים • נשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקוב • מורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניה • בלגיה • ברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏ • סלובקיה • פולין‏ • צ'כיה • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואה • חסידי אומות העולם • מברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודית
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספים • אנדרטאות להנצחת השואה • מצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן"
מוזיקה ומחול "הניצול מוורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשו • חוקרי שואה נוספים
פורטל השואה • גרמניה הנאצית • היסטוריה של עם ישראל

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.