בית יוסף

בית יוסף הוא ספרו של רבי יוסף קארו, העוסק בבירור הלכות שמקורן בתלמוד ובראשונים, ופסק ההלכה. הספר נכתב על ספרו של רבי יעקב בן אשר, ארבעה טורים. חלק נוסף של הספר הוא בדק הבית, שהוא תיקונים והשלמות לבית יוסף של המחבר. הספר נכתב במשך 32 שנה. רבי יוסף קארו התחיל אותו באדריאנופול שבגבול טורקיה/יוון בשנת 1522 והשלימו בצפת שנת 1555[1].

טור עם פירוש בית יוסף
בית יוסף
מאת רבי יוסף קארו
סוגה הלכה
הוצאה
שנת הוצאה ש"י-שי"ט (1550-1559)
מספר עמודים או"ח: 888, יו"ד: 850, אה"ע: 463 חו"מ: 665, סה"כ: 2866
ספר הבא שולחן ערוך
מהדורה ראשונה
  • או"ח: ויניציאה ש"י-שי"א (1550)[1]
  • יו"ד: ויניציאה שי"א (1550-1551)
  • אה"ע: סביוניטה שי"ג (1553)
  • חו"מ: סביוניטה שי"ט (1559)[2]
מספר כרכים 4
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט בית יוסף על ארבעה הטורים
היברובוקס

מטרת הספר

עם הופעת הספר הטור של רבי יעקב בן אשר הפך הספר למורה הלכה למעשה ברוב ארצות אירופה, במאת השנים הראשונות מהמצאת הדפוס נדפס בעשרות מהדורות, והיה לספר יסוד בכל בית יהודי.

הואיל ושיטת הפסיקה של הטור היא בעיקר על פי אביו הרא"ש שרוב פסקיו הם פסקי רבני אשכנז, ובעיקר בעלי התוספות, נמצאו תלמידי פוסקי ספרד בחלל ספרותי הלכתי, שהניע את רבי יוסף קארו לחבר את ספרו. ריבוי השיטות והחומר הכתוב קיבל מענה על ידי כינוסו למקום אחד.

מבנה הספר

הספר נכתב כמעין פירוש לספר ארבעה טורים. רבי יוסף קארו סיכם בהרחבה את כל סוגיותיו של הטור. בהתחלת כל סוגיה מובא מקור בסיסי, ציטוט מהגמרא, או במידה שאין גמרא על הלכה זו, ציטוט מאחד הראשונים. לאחר הבאת המקור הבסיסי, מביא רבי יוסף קארו את הפרושים השונים לגמרא, ואת הדעות הנוספות בסוגיה. כמו כן הוא מוסיף על הדעות הראשונות, ראשונים נוספים שפירשו וסברו כדעתם. לסיכום הסוגיה רבי יוסף קארו פוסק הלכה כאחת הדעות, או כפשרה מתאימה על פי דעתו[דרוש מקור], כל זה על פי שיטת הפסיקה המיוחדת שלו.

לאחר מספר שנים מההוצאה הראשונה של הספר, רבי יוסף קארו הוסיף את "בדק הבית". הוא הוסיף חיבור זה בתוך החיבור המקורי "בית יוסף". את זה הוא עשה משום שהגיעו לפניו ספרים נוספים של הראשונים, ולאחר עיון נוסף בסוגיות. לרוב אין שינוי מהותי בחיבור "בדק הבית", אלא רק תוספות ותיקונים קלים.

שיטת הפסיקה של ה"בית יוסף"

דרך פסיקתו של ה"בית יוסף" היא לרוב על פי שניים מתוך שלושה מהפוסקים המכונים "שלושת עמודי הוראה": הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם. שיטת פסיקה זו היא חידושו של ר' יוסף קארו, וכך הוא מנמק בהקדמתו לבית יוסף מדוע בחר בדרך זו:

ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית, להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד. וראיתי שאם באנו לומר שנכריע דין בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות, וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדיעות. ומי הוא זה אשר יערב ליבו לגשת להוסיף טענות וראיות? ואיזהו אשר ימלאהו ליבו להכניס ראשו בין ההרים, הררי אל, להכריע ביניהם על פי טענות וראיות, לסתור מה שביררו הם, או להכריע במה שלא הכריע הם? כי בעוונותינו הרבים קצר מצע שכלינו להבין דבריהם, כל שכן להתחכם עליהם. ולא עוד, אלא שאפילו היה אפשר לנו לדרוך דרך זה - לא היה ראוי להחזיק בה לפי שהיא דרך ארוכה ביותר. ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלושת עמודי ההוראה אשר הבית, בית ישראל, נשען עליהם בהוראותיהם, הלא המה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל אמרתי אל ליבי שבמקום ששנים מהם מסכימים לדעה אחת - נפסוק הלכה כמותם...

דרכם של הראשונים בפסיקת ההלכה הייתה לפסוק ישירות מן התלמוד ולהביא ראיות ממנו לדבריהם. בדרך זו, טוען ר' יוסף קארו, לא ניתן כבר ללכת בדורו. חיבורי הראשונים מלאים בנימוקים וראיות תלמודיות ואין בידיו היכולת להכריע טענתו של מי מהם חזקה או מסתברת יותר, מה גם שאפילו היה הולך בדרך זו - היא דרך ארוכה ולא היה מספיק להכריע בכל דין. לפיכך הוא בוחר בדרך אחרת והיא לפסוק על פי פוסקים שבקהילות ישראל השונות היה נהוג לפסוק על פיהם והם הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש, וכאשר ישנה מחלוקת ביניהם הוא מכריע על פי הרוב מביניהם.

וכאשר אין הכרעה על פי דעותיהם, הוא הוסיף עוד חמישה רבנים, מגדולי הראשונים, שיכריעו את ההלכה: הרמב"ן, הרשב"א, הר"ן, המרדכי והסמ"ג.

השגות על שיטה זו

על שיטתו של ה"בית יוסף" קמו כמה חולקים. אצל יהדות אשכנז בעיקר קבלו על כך שפסיקה כזו יוצרת הכרעה בדרך כלל כשיטת הרי"ף והרמב"ם שהולכים על פי רוב באותה שיטה, בעוד הרא"ש בדרך כלל בעמדת מיעוט ונדחה מהלכה, למרות שבקהילות אשכנז נוהגים בדרך כלל כשיטתו, המבוססת בעיקרה על בעלי התוספות וחכמים נוספים.

מחשובי הפוסקים של יהדות אשכנז שהתנגדו לדרך פסיקה זו היה ר' משה איסרליש (הרמ"א) בספרו דרכי משה על הטור. הרמ"א כתב את ספרו בתור ספר עצמאי, אך מאחר שהוא מצטט באופן נרחב דברים שכבר הביא ה"בית יוסף" ואף מרבה לצטט באריכות את דברי הבית יוסף, המדפיסים קיצצו בספרו, והביאו רק את הדברים שבהם חולק על הבית יוסף או מוסיף עליו. דפוס זה השתרש, ומודפס בגוף ספרי ה"טור", ואילו ספר המקור מודפס בנפרד בדרך כלל, וידוע כ"דרכי משה הארוך". מלבד הרמ"א, חלקו על השולחן ערוך מהריק"ש (ר' יעקב קאשטרו), אשר כתב ספר הגהות לשולחן ערוך, בו הוא מעיר על דברי הר"י קארו על פי התיקונים שהביא הר"י קארו עצמו בספר "בדק הבית" ל"בית יוסף". הגדיל והרחיק מכולם ר' יום טוב צהלון, המהריט"ץ, מגדולי ההלכה בטורקיה ובא"י בסוף המאה ה-16 ותחילתה של המאה ה-17, בהביעו את הדעה שהשולחן ערוך "עשאו הרב יוסף קארו זלה"ה לקטנים ועמי הארץ".

השפעת ה"בית יוסף"

בדור הראשון רבה ההתנגדות אליו, וחכמים שונים לא למדוהו בטענה שהוא ממעט בעמל התורה, ומשמיט מקורות שראויים להחשב בהלכה. לדוגמה, ריב"ל (ר' יוסף אבן לב 1505-1580, מגדולי המורים והפוסקים במרכזי התורה בסלוני וקושטא) נעל בפני הספר את דלתי ישיבתו. "שמעתי שכאשר יצא לאור ספר בית יוסף אמר הרב מהריב"ל שספר זה ממעט הבקיאות וגזר על תלמידיו שלא ילמדו בו... יום אחד למדו דין והרב (מהריב"ל) טרח ולא מצא.. נראה מן השמים רוצים שספר בית יוסף יתפשט בעולם, לכו חזו, ובפתחם מצאו איה מקום הדין בש"ס והתיר להם הגזרה"[2].

אך עם השנים הפך הבית יוסף לכלי ראשון במעלה בקביעת ההלכה, וכשהוא מביא תשובה או משמיטה יש לזה משקל בהלכה.

השולחן ערוך

רבי יוסף קארו כתב ספר של סיכומי הדינים העולים מ"בית יוסף", וזאת על מנת לאפשר לראות את מסקנת ההלכה, ולאפשר חזרה מהירה על הדברים בספר "שולחן ערוך". בסופו של דבר הפך ה"שולחן ערוך" לספרו החשוב יותר והשימושי יותר של רבי יוסף קארו.

ספר "שולחן ערוך" נחלק, כמו ספר "הטור", לארבעה חלקים כדלהלן: אורח חיים, יורה דעה, חושן משפט ואבן העזר. וכן הסימנים שבו מחולקים באופן זהה (למעט שינויים ספורים).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בית יוסף
  2. ^ (רחי"ד אזולאי, שם הגדולים, מערכת ספרים, ערך בית יוסף)
ארבעה טורים

ארבעה טורים או הטור הוא קובץ פסקי הלכה שיטתי, המסכם את כל ההלכה הנוהגת לאחר החורבן, שכתב רבי יעקב בן אשר, המכונה גם בעל הטורים (ה'ל'-ה'ק"ב 1270~ - 1343~).

בד"ץ

בד"ץ (ראשי תיבות: בית דין צדק) הוא הרכב של דיינים מוסמכים שעורכים משפטים לפי המשפט העברי וכן מכריעים בשאלות שנוגעות להלכה היהודית. חלק מבתי הדין הם בתי דין לענייני ממון בלבד.

למעשה, ברוב הקהילות היהודיות מאז ומעולם מונה בית דין שבראשו עמד לעיתים קרובות רב העיר, ומכאן הכינוי ראב"ד - רב ואב בית דין. בקהילות חרדיות שונות כיום מכהנים שלושה דיינים כבד"ץ עצמאי מקומי.

מונח זה נמצא כיום גם בשימוש מושאל בשמותיהם של גופי כשרות פרטיים בישראל.

בית יוסף (מושב)

בֵּית יוֹסֵף הוא מושב בבקעת בית שאן השייך למועצה אזורית עמק המעיינות. המושב נמצא כ-200 מטר מתחת לפני הים.

המושב הוקם ביום שישי, כ"ח ניסן תרצ"ז, 9 באפריל 1937, בעצם מאורעות 1936-1939, כישוב חומה ומגדל ונקרא על שמו של יוסף אהרונוביץ'. המייסדים, ארגוני הצפון א', ב' יצאו יחד עם עוזריהם בשיירה מקיבוץ גשר אל קרקע שנרכשה על ידי הקרן הקיימת, באזור החיבור בין בקעת בית שאן ויישובי עמק הירדן. בתקופה הראשונה לוו המתיישבים בנוטרים. במאי 1937 נורו יריות על אנשי בית יוסף שיצאו לשדות ובחילופי אש נהרג אחד התוקפים. בעקבות זאת התקיים סולחה בין אנשי בית יוסף לערביי הסביבה. בינואר 1938 נורו שוב יריות על בית יוסף.

בחגיגות חמש שנים ליישוב נחנך בית ציבורי בו שכן גן ילדים, בית ספר וספרייה.

לאחר הקמת מדינת ישראל הופגז המושב במשך שלושה ימים. לא היו נפגעים בנפש אולם מבנה הציבור נהרס. בנובמבר 1948 הופגז המושב שוב. ביוני 1949 נפגע שדות המושב בשריפה גדולה. במאי 1950 חגג המושב בר מצווה להווסדו.

עוד לפני מלחמת העצמאות התחלפו התושבים במושב. לקראת המלחמה עצמה פונו המשפחות, חלק מהמשפחות עברו למושב בוסתן הגליל וחלקן לאגודה החקלאית נהריה, ורק מעטים חזרו אחרי המלחמה. בתחילת 1951 עמדו 32 צריפים ריקים בהמתנה למתיישבים חדשים. בסוף 1952 היו במושב בעיקר עולים מכורדיסטן ומעיראק. רוב הסובוטניקים עזבו אותה ורק מעטים מהם נותרו בה.

בית יוסף (שכונה)

בית יוסף הייתה שכונה יהודית קטנה בירושלים בין השנים 1887 ל-1929 בערך. לאחר 1929 נטמעה בשכונת אבו תור הערבית.

את השכונה הקימו היזמים יוסף נבון (על שמו נקראה) ושלום קונסטרום עם הבנקאי יוהנס פרוטיגר, כחברה עסקית. התכנון המקורי היה להקים 50 בתים ובית כנסת על גבעה מבודדת לצד דרך חברון, באזור שומם יחסית שנקרא "דיר אבו תור" (המבנים הערביים בשכונה החלו להבנות מאוחר יותר).

בכ"ג בתמוז (15 ביולי) תרמ"ז (1887) התפרסמה בעיתון "החבצלת" מודעה על הקמת "בתים ליחידים על הקרקעות אשר מחוץ לעירנו" למסירה מיד עם סיום בנייתם. מחיר כל בית, שכלל "חדר אחד בן שבע על שש אמות", מטבח ("בית תבשיל"), שירותים ("בית כיסא") וחלק יחסי בבור המים ובחצר המשותפת היה 100 פרנק (75 נפוליאונים) בתשלום "עם נשך קטן במשך שנים רבות" (כלומר משכנתא). הבתים קסמו לאוכלוסייה שלא השיגה ידה לרכוש בתים ממערב (בשכונות שנבנו לאורך רחוב יפו) ותוך יומיים מפרסום המודעה נרשמו רוכשים לכל בתי השכונה.

אולם, שנת בצורת, קשיים בירוקרטיים וריחוק השכונה מכל מקום ישוב יהודי גרמו לכך שעד ספטמבר 1888 הוקמו רק 27 בתים. השכונה נבנתה בצורת שני טורי בניינים, ללא חצר פנימית (כמקובל בשכונות שהוקמו באותה עת כמו בית דוד ("חצר הרב קוק") למשל). ארבעה מתוכם היו דו-קומתיים וכוסו רעפים. ב-1897 כתב אברהם משה לונץ בלוח ארץ ישראל שבשכונה מתגוררות רק 15 משפחות יהודיות. העצירה בהתפתחות השכונה נבעה בחלקה מהתדרדרות מצבם הכספי של השותפים (ובפרט פרוטיגר, שלקה במחלת אלצהיימר). נתון זה מחוזק על ידי תביעה שהוגשה לוועדה לנפגעי הרעש שפקד את ירושלים ב-1927 ועל ידי שמואל יוסף עגנון, הכולל את אזכור השכונה במסעות הכלב "בלק" ברומן תמול שלשום:

עד מאורעות תרפ"ט (קיץ 1929) התדלדל היישוב היהודי בשכונה ולאחר מכן היא נטמעה כליל באבו תור הערבית. בנייני השכונה נמצאים בחלקו המזרחי של הכפר (שהיה בשליטת ממלכת ירדן עד מלחמת ששת הימים), סמוך לקו הגבול עם חלקה המערבי. הטור המערבי מצוי ברחוב עין רוגל מספר 23-9.

הלכה

הלכה היא כינוי ביהדות לכלל הדינים והמצוות שעל פיהם מצווה היהודי לנהוג.

כאשר מתקיים דיון בין החכמים כיצד יש לנהוג על פי היהדות, הדיון נקרא דיון הלכתי, וההכרעה מכונה "פסק הלכה", "הלכה למעשה" או "הלכה" בסתם. בחלוקה הבסיסית של תורת ישראל, מהווה ההלכה חלק אחד, כשלצידה מופיעים חלק האגדה וחלק המוסר והנהגות האדם, "דרך ארץ" בלשון התלמוד. בדרך כלל חלוקה זו מתייחסת רק לתורה שבעל פה כשההלכה היא העיסוק בחלקי המצוות, שבתורה שבכתב או מצוות ותקנות דרבנן, לעומת האגדה שעוסקת בחלקים שאינם מצוות, כמו פרשנות רוב פסוקי התנ"ך. חלק ההלכה כולל, מלבד פסקי דינים, גם את מהלך הפסיקה – כמו דרשות חז"ל הלומדות דינים מפסוקי התורה לפי מידות שהתורה נדרשת בהן, ומדיוק לשון חכמים קודמים, דיונים על דרך לימוד הדרשות או אלו דרשות ללמוד, ויכוח בסברות או בראיות מחכמים קדומים וכדומה.

במהלך הדורות חלק ההלכה הפך לכינוי לספרים העוסקים בפסיקת ההלכה בלבד, כמו השולחן ערוך. כך למשל התלמוד, שהיה נחשב ברובו כספר הלכה, הפך לחלק עצמאי בתורת ישראל שהעיסוק והפרשנות בו אינם נחשבים ללימוד הלכה. בנוסף לכך, בכל דור חוברו ספרי הלכה חדשים שפסקו מתוך מכלול דעות וביררו את דברי קודמיהם, ובכך הפכו את כתביהם לספרים עיוניים שאינם מהווים את עיקר לימוד ההלכה. כך תפס התלמוד את מעמד המשנה,, ספרי הרי"ף והרמב"ם החליפו אותו בתורם, ובהמשך הטור והשולחן ערוך נטלו את הבכורה לעומת כתבי הגאונים והראשונים.

במשך הדורות, התפלגה היהדות לזרמים שונים על רקע של פסיקת הלכה. בחלק מהמקרים הפילוג היה על רקע פרשנות שונה למקרא, כמו המחלוקת בין הצדוקים לפרושים, או המחלוקת בין הקראים לרבניים על תקפות ומעמד התורה שבעל פה. בעידן המודרני חלקו הקונסרבטיבים והרפורמים על האורתודוקסים בשאלת מקורה האלוהי ורציפותה של שלשלת הקבלה שסמכות ההלכה מתבססת עליה.

הקדש (הלכה)

הקדש בהלכה, הוא שמה של הרשות הציבורית המחזיקה בנכסים השייכים לבית המקדש. שימוש ברכוש ההקדש שלא למטרותיו, מוגדר כמעילה.

חול המועד

חול המועד (בראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי ביהדות למועדים מהתורה שבהם לא ציוותה התורה לקיים יום טוב. משמעות הדבר שימים אלה נחשבים מבחינה הלכתית במעמד שבין יום חג ליום חול. ימים כאלה קיימים בשני חגים בלבד, הנמשכים שבוע בסך הכל: חמישה ימים בין פסח לשביעי של פסח ושישה ימים אחרי היום הראשון של סוכות.

בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות ביחס למלאכות האסורות ביום טוב ולמלאכות האסורות בשבת. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו.

בשל יום טוב שני של גלויות, בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד (שהוא היום הראשון של חול המועד בארץ ישראל). במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד, והיא מכונה 'שבת חול המועד'.

י"ג בטבת

י"ג בטבת הוא היום השלושה עשר בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום השלושה עשר בחודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ג טבת היא

ברב השנים פרשת ויחי. אבל אם בר המצווה חל בשנה שלמה או כסדרה המתחילה ביום חמישי (שנה מקביעות הכז, השא או השג) פרשת בר המצווה היא פרשת שמות.

י"ד בניסן

י"ד בניסן הוא היום הארבעה עשר בחודש השביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והיום הארבעה עשר בחודש הראשון

למניין החודשים מניסן. י"ד בניסן לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים ראשון,

שלישי

וחמישי, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא אגה".

יוסף קארו

רבי יוסף קארו (מכונה גם השולחן ערוך, הבית יוסף, מרן והמחבר; 1488, ה'רמ"ח – 24 במרץ 1575, י"ג בניסן ה'של"ה), היה מגדולי הפוסקים, מחבר השולחן ערוך, כסף משנה והבית יוסף. עסק גם בקבלה. מקובל לסמנו כפותח תקופת האחרונים.

ישיבת נובהרדוק

ישיבת נובהרדוק הייתה ישיבה ליטאית, ששילבה בתוך לימודיה את לימוד המוסר, בדרך מיוחדת, שעליה ביססה את בניית עולמם הרוחני של חניכיה. שנים בודדות לאחר הקמתה הפכה הישיבה למרכז לרשת ישיבות ברוח זו. לאחר מלחמת העולם השנייה נסגרו ישיבות הרשת במזרח אירופה.

הישיבה נוסדה בשנת ה'תרנ"ו (1896) על ידי הרב יוסף יוזל הורוביץ (הסבא מנובהרדוק), תלמיד הרב ישראל סלנטר בעיר נובהרדוק (נובוגרודוק) בפלך מינסק בבלארוס. ר' יוסף יוזל סבר שהשכל של האדם מרחיק אותו מעבודה עצמית, ולכן עליו להכניעו בכל דרך אפשרית, וכן לעבוד על המידות בצורה מעשית.

מסכת קידושין

מַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין היא המסכת האחרונה בסדר נשים, במשנה ובתלמוד. עוסקת בדיני פעולת הקידושין - שלב קודם לנישואין, שבו בני הזוג עדיין לא נשואים ואסורים אחד לשני, אבל הם כבר קשורים אחד לשני וצריכים גט כדי להיפרד. על-פי התורה, הקידושין הם "קנין" של הבעל באשתו, והמילים הראשונות בהן פותחת המסכת הן: "האשה נקנית בשלוש דרכים...".

בתלמוד בבלי יש למסכת זו פב' דפים (כולל השער, 81 דפי תוכן).

מקור חיים (שכונה)

מקור חיים היא שכונה בדרום העיר ירושלים באזור עמק רפאים. השכונה גובלת בשכונת בקעה ובאזור התעשייה תלפיות.

נחלת שבט אפרים

נַחֲלַת שֵׁבֶט אֶפְרָיִם עלתה בגורל "בית יוסף" (אפרים ומנשה), לאחר שמטה בני יהודה היה השבט הראשון שקיבל נחלה מיהושע בן נון לאחר כיבוש ארץ כנען. הנחלות של בית יוסף, אפרים ומנשה, נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה התקיימה בהם: "וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).

סוכת שלום (שכונה)

שכונת סוכת שלום היא שכונה יהודית הממוקמת במזרח שכונת נחלאות שבירושלים, בין הרחובות סוכת שלום ומסילת ישרים. השכונה נבנתה בשנת 1888 במתכונת שכונות החצר, אך עם הגידול בביקוש למגורים בתחילת המאה ה-20 נבנתה החצר דירות ואופייה של השכונה השתנה. השכונה נבנתה כשכונת מסחר - כלומר על ידי משקיע ולמטרות רווח, על ידי השותפים יוהנס פרוטיגר, יוסף נבון ביי, ושלום קונסטרום. שותפים אלו הם שהקימו גם את השכונות מחנה יהודה, נווה שלום, בית יוסף ועיר שלום.

שם השכונה בא לה משמו של יוזם הקמת השכונה, שלום קונסטרום, ומברכת השכיבנו בנוסחה המיוחד לשבת. משמעות נוספת היא על שם הספר סוכת שלום של הרב אליהו גוטמכר.

ר"ן

רבי נסים בן ר' ראובן גִירוֹנְדִי (הר"ן או הרנב"ר) (ה'ע"ה, 1315 בערך - ט' בשבט ה'קל"ו, 1 בינואר 1376), מן הראשונים. המקובל מבין פרשני הרי"ף ומגדולי פרשני התלמוד.

הר"ן היה בעל השכלה מדעית, פילוסופית ורפואית. כמו כן התמחה בכתיבת סת"ם, ואף כתב לעצמו ספר תורה, ששרד, וכיום ומוחזק בספרייה הלאומית בירושלים. היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו "בית יוסף".

ראשונים

ראשונים הוא כינוי בתולדות עם ישראל לרבנים שפעלו בין המאה ה-11 והמאה ה-15 לערך, במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה ופרשנות התלמוד. תקופת הראשונים באה אחרי תקופת הגאונים ולפני תקופת האחרונים, ונודעה לה חשיבות רבה בעיצוב עולם ההלכה וביצירת ארון הספרים היהודי.בין הרבנים הבולטים שפעלו בתקופת הראשונים: הרי"ף, רש"י, בעלי התוספות, הרמב"ם, הרא"ש, בנו רבי יעקב בן אשר, הרמב"ן ומאות נוספים שיצרו בתחומי ההלכה, פרשנות המקרא והתלמוד, הפילוסופיה היהודית, המיסטיקה היהודית, השירה, הפיוט ועוד.

רשב"א

רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת (ובראשי תיבות נפוצים: רשב"א) (1235, ד'תתקצ"ה - 1310, ה'ע'; ברצלונה) היה מגדולי חכמי התורה בספרד בתקופת הראשונים, וראש חכמי ספרד בדורו. השפעתו ניכרת במיוחד בתחום הפסיקה ופרשנות התלמוד, והספר 'תשובות הרשב"א' הוא ספר יסוד בפסיקת הלכה.

הרשב"א היה תלמידו של רבנו יונה גירונדי וראה בו רבו המובהק. הוא גם היה תלמידו של הרמב"ן והושפע ממנו הן בגישתו לענייני הלכה ופרשנות התלמוד, והן בחכמת הקבלה. כמו כן היה תלמידו של רבי יצחק בר אברהם מנרבונא.

הרשב"א היה משמונת הרבנים המוערכים ביותר על ידי רבי יוסף קארו על פי הקדמתו לספרו בית יוסף.

הרשב"א התנגד ללימוד פילוסופיה בקהילה היהודית, ועמד בראש פולמוס הרבנים אודות לימוד הפילוסופיה. איגרותיו נכללו בחיבור בשם "מנחת קנאות" שנערך על ידי רבי אבא מארי מלוניל, המבקר בין היתר את הספר מורה נבוכים של הרמב"ם. הוא אף הטיל, יחד עם רבנים נוספים בני זמנו, חרם כנגד הלומדים פילוסופיה מתחת לגיל 25, וחיזק את החרם עוד פעמיים. חילופי איגרותיו עם רבי ידעיה הבדרשי שהגן על לימוד הפילוסופיה, מצויים ב'תשובות הרשב"א'.

ברובע היהודי בברצלונה של היום, מצביעים על ביתו של הרשב"א כאשר במסמכי הנכס שם מצוינת הבעלות של משפחת 'אדרת'.

שולחן ערוך

השולחן ערוך הוא ספר הלכה שכתב רבי יוסף קארו בצפת בשנת 1563 ונדפס לראשונה בוונציה במהלך שנת 1565 (שכ"ה-שכ"ו).

הספר נחשב אחד הספרים החשובים בעולם ההלכה היהודי, והוא דה פקטו משמש כעמוד תווך שעיצב וקבע את אורח החיים התורני והיהודי על פי ההלכה הפסוקה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.