בית הקברות סנהדריה

בית הקברות סנהדריה הוא בית קברות יהודי השוכן בצפון ירושלים בסמוך לשכונת סנהדריה, ובסמוך לצומת הרחובות שמואל הנביא, שדרות אשכול ובר-אילן (צומת סנהדריה).

בית הקברות סנהדריה, ממוקם כמה מאות מטרים מגן עירוני ובו קברים מתקופת בית שני המוכר בשם קברי הסנהדרין.

Jerusalem location map with titles2
Sanhedriah cemetery
בית הקברות סנהדריה
Sanhadria bait kvarot
הכניסה לבית הקברות, מבט מכוון צומת סנהדריה

היסטוריה

עד מלחמת העצמאות היה בית הקברות בהר הזיתים בית הקברות העיקרי של יהודי ירושלים. עם פרוץ המלחמה, הפכה התנועה העברית להר הזיתים למסוכנת בשל מעבר הדרך בשכונות ערביות. עד סוף חודש פברואר 1948 התנהלה קבורה חפוזה באמצע הלילה פעמיים בשבוע בליווי בריטי, אולם לאחר מכן שוב לא התאפשרה התנועה להר הזיתים. החברה קדישא העיקרית של ירושלים, "קהילת ירושלים", השיגו את השטח של חוות ניסיונות חקלאית בשולי שכונת סנהדריה לצורך קבורה, והמקום היה לבית הקברות סנהדריה. מספר אישים נקברו בבית העלמין בשכונת שערי צדק. לשאר חברות הקדישא העדתיות שפעלו בירושלים לא היו שטחי קבורה והן שבתו מפעולה עד לחידוש הקבורה בהר המנוחות בסוף 1951.

הנקברים הראשונים בבית עלמין זה היו ארבעים ושניים (מבין 58) חללי מכונית התופת שפוצצה ברחוב בן יהודה. הקבורה במקום נמשכה למרות מחאות תושבי סנהדריה שטענו שהקבורה במקום תפגע בהתפתחות השכונה[1].

בט' באייר תש"ח, 18 במאי 1948, נהיה המצב בסנהדריה מסוכן וחפשו מקום אחר לקבורת המתים[2]. בימי ההפוגה הראשונה נעשה ניסיון לחזור ולקבור בבית הקברות סנהדריה, אולם לאחר שאחד מחברי החברה קדישא נהרג מירי צלף, שבו לקבור בשייח' באדר[2].

לאחר מלחמת העצמאות, משהתברר שאין אפשרות לחדש את הקבורה בהר הזיתים שהיה תחת שליטה ירדנית, הפך בית הקברות סנהדריה לבית עלמין קבוע. באותה תקופה שכן בית הקברות בקצה העיר בסמוך לקו העירוני, למול גבעת התחמושת.

עד סוף 1951 התקיימה קבורה זמנית בבית העלמין שייח' באדר ועל כן רבים העדיפו להקבר בסנהדריה, בה הקבורה נחשבה קבורת קבע, ועבור הקבורה בה גבתה החברה קדישא מחיר גבוה יותר[3].

בעקבות פתיחת בית הקברות הצבאי בהר הרצל, הוחל ביוני 1951, בפינוי החיילים שנקברו בסנהדריה להר הרצל[4].

לאחר מלחמת ששת הימים הועברו חלק מהנקברים במקום אל בית העלמין בהר הזיתים. לאחר מלחמת ששת הימים נבנו השכונות רמת אשכול ומעלות דפנה, ובית הקברות הפך למובלעת בתוך תחום ירושלים.

אופי בית הקברות

בבית הקברות סנהדריה קיימים קברי שדה רגילים או "זוגיים" ורק חלקה אחת של קבורה רוויה (בקומות). כיום בית הקברות אינו מתרחב, מאחר שנשארו בו מעט מקומות קבורה פנויים.

בניגוד למנהג הרגיל בירושלים, לפיו בבתי קברות ליהודים אשכנזים המצבות שוכבות ולא עומדות, בבית קברות זה ישנן גם מצבות עומדות.

אזכורים נוספים

בחיבורו 'מסע בחלל הפנוי' מספר דב אלבוים את זכרונות ילדותו מבית הקברות סנהדריה: "למסלול ההליכה הקבוע שלי הייתה נקודת-מוצא קבועה: בית-הקברות היוקרתי של שכונת סנהדריה, השוכן באחד הצמתים ההומים שבצפון העיר, לא הרחק מבית הורי. הייתי מגיע אל חומות האבן הגבוהות שלו, משתדל להסיט את מבטי מפנסי המכוניות החולפות, והוגה תמיד בכתובת הגדולה המתנוססת מעליו - "בית מועד לכל חי", מליצה מעודנת לבית-קברות, שיש בה איום מוחשי על כל מי שעובר בצומת דרך שגרה. בעודי חולף על פני החומות, הייתי נזכר בהתגנבויות הילדות שלי ושל חברי אל תוך בית-הקברות בשעות הלילה שנראו בעינינו התמימות כמבחן אומץ..."

בשירו "אהבתי" מספר המשורר נח שלומוביץ זכרונות ילדות של נער שגר בסמיכות לבית הקברות:

"אהבתי את בית הקברות של סנהדריה מצבות עומדות מטפסים וקופצים. ליד החומה רחוק מהמתים. שלא יראו. כמה גדלת, (את כבר צריכה חזיה). התרגשנו. צחקקנו. בסוף גם התנשפנו. קצת. כולם פה מתים. ואני, מת עלייך..."

אישים מפורסמים הקבורים בבית הקברות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מחאת תושבי סנהדריה, הצופה, 8 במרץ 1948
  2. ^ 2.0 2.1 ישראל ברדקי, על קבורת המתים בירושלים, המשקיף, 30 בנובמבר 1948
  3. ^ חיים יפת, בין גבעת רם להר המנוחות, הבוקר, 18 בנובמבר 1951
  4. ^ החלה העברת ארונות החללים מבית הקברות העראי בסנהדריה, הצופה, 7 ביוני 1951
אלעזר ליפא סוקניק

אליעזר ליפא סוּקֶנִיק (12 באוגוסט 1889, ביאליסטוק – 28 בפברואר 1953, ירושלים) היה ארכאולוג, פרופסור וראש המחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. היה הראשון שעמד על חשיבותן של המגילות הגנוזות ועסק בחקירתן. ייסד (יחד עם משה דוד קאסוטו) את האנציקלופדיה המקראית.

בית העלמין בשכונת שערי צדק

בית העלמין שערי צדק הוא בית קברות יהודי קטן הממוקם מערבית למבנה שערי צדק הישן (כיום מבנה השייך לרשות השידור), בין רחוב יפו לשדרות שז"ר בירושלים.

עד מלחמת העצמאות היה בית הקברות בהר הזיתים בית הקברות העיקרי של יהודי ירושלים. עם פרוץ המלחמה, הפכה התנועה העברית להר הזיתים למסוכנת בשל מעבר הדרך בשכונות ערביות. עד סוף חודש פברואר 1948 התנהלה קבורה חפוזה מספר פעמים בשבוע בליווי בריטי, אולם לאחר מכן שוב לא התאפשרה התנועה להר הזיתים.

על-מנת לפתור את מצוקת הקבורה, הוקצו בירושלים בתי קברות שהוגדרו כזמניים, כלומר עד שניתן יהיה לחדש את הקבורה בהר הזיתים או בבית קברות ראוי. לחברה קדישא העיקרית של ירושלים, "קהילת ירושלים", הוקצו מספר שטחים שהוגדרו זמניים ברחבי העיר המערבית. הגדול שבהם היה בית הקברות סנהדריה, בו קברו עד בוקר ה-19 במאי 1948 כאשר השטח הפך למסוכן עקב ירי מן הצד הערבי. החל מיום 24 במאי 1948 החלה הקבורה בבית העלמין שייח' באדר, בשטח שאותר בתחום המחצבה הנטושה של שייח' באדר.

לשאר שתים עשרה חברות הקדישא העדתיות שפעלו בירושלים עד הפסקת הקבורה בהר הזיתים לא היו שטחי קבורה והם שבתו מפעולה עד לתחילת הקבורה בהר המנוחות. למרות חוסר הרישיון החליטה "חברה קדישא הראשית והכללית" (פרושים), שקודם לפרוץ המלחמה הייתה הגדולה והפעילה מבין החברות קדישא בירושלים, לפתוח חלקת קבורה חדשה בשטח קטן שהוקצה לה בשולי חצר בית החולים "שערי צדק".

החל מקיץ 1948 ועד קיץ 1951 נטמנו בחלקה זו כמה עשרות נפטרים, רובם יהודים חרדים שמתו מוות טבעי. חלק מהקבורים במקום הועברו לבתי קברות אחרים, אולם עד ימינו נשארו מספר קברים במקום. מאז אין במקום קבורה מסודרת, אם כי מעת לעת נטמנו בחלקה נפטרים נוספים.

רחוב קטן על שמו של ד"ר משה וולך נמצא בסמוך אל בית הקברות.

בבית העלמין קבורים בין השאר:

ד"ר משה וולך, מייסד בית החולים

הרב יוסף צבי דושינסקי, גאב"ד העדה החרדית בירושלים

בנו, הרב ישראל משה דושינסקי, גאב"ד העדה החרדית בירושלים

הרב יחיאל מיכל שלזינגר, ראש ישיבת קול תורה

הרב ירוחם פישל יהושע ברנשטיין, רב עדת החסידים בירושלים, וראש ישיבת חיי עולם

הלוויית הרב עובדיה יוסף

הלוויית הרב עובדיה יוסף התקיימה בירושלים ביום שני ג' בחשוון תשע"ד (7 באוקטובר 2013). ההערכות לגבי מספר המשתתפים בהלוויה נעו בין 273,000 ל-850,000. מסע ההלוויה הועבר בשידור חי בכלי תקשורת רבים בישראל.

הקו העירוני

הקו העירוני הוא השם שניתן לקטע של הקו הירוק שחצה את העיר ירושלים בין 1948 ל-1967. הקו, באורך שבעה קילומטרים, היווה קו גבול זמני לפי הסכם שביתת הנשק עם ירדן, שחילק את העיר בין מזרחה שנכבש על ידי הלגיון הירדני במלחמה, לבין מערבה, שהייתה לבירת מדינת ישראל. העיר העתיקה נשקה לקו העירוני מצידו המזרחי, ונותרה בשליטה ירדנית. משני צידי הקו פרסו הצדדים ביצורים ומכשולים, ובניינים שונים בעיר לאורך הקו שימשו כעמדות צבאיות.

זאב שרף

זאב שֵׁרְף (21 באפריל 1906 – 18 באפריל 1984) היה שר, חבר כנסת, מראשי תנועת העבודה ומזכיר הממשלה הראשון.

טומאת אוהל

בהלכות טומאה, אוהל שתחתיו נמצא מת, מטמא את כל אשר באותו אוהל משותף עם המת.

יהודה צדקה

הרב יהודה יהושע חיים צַדְקָה (ג' בשבט ה'תר"ע - י"ב בחשוון ה'תשנ"ב; 13 בינואר 1910 - 20 באוקטובר 1991) היה ראש ישיבת פורת יוסף, ורב ספרדי בולט, ממייסדיה של רשת מעיין החינוך התורני.

יצחק אולשן

יצחק אוֹלשָן (אולשנסקי) (כ"ה בשבט ה'תרנ"ה; 19 בפברואר 1895 – כ"ב בשבט תשמ"ג; 5 בפברואר 1983) היה הנשיא השני של בית המשפט העליון.

יצחק ארנסט נבנצל

ד"ר יצחק ארנסט נֶבֶּנְצָל (או נבנצאל; 24 באוקטובר 1907 – 18 בדצמבר 1992) היה מבקר המדינה השני, מ-1961 עד 1981.

ירחמיאל אמדורסקי

ירחמיאל אַמדוּרסקי (ט' באב תרל"ז, יולי 1877 – 1 באוגוסט 1956) היה איש ציבור ירושלמי ומחלוצי המלונאות בארץ ישראל. בראשותו היו מלון מרכזי אמדורסקי בירושלים ומלון "בלה ויסטה" ביפו. כמו כן עסק ביזמות להקמת השכונות רוממה (בה גם התגורר), מקור ברוך, גאולה ובית וגן.

ישעיהו פרס

ישעיהו פְּרֵס (ז' באדר ה'תרל"ד - כ"א בסיוון ה'תשט"ו, 2 במרץ 1874 - 11 ביוני 1955), היה מחנך וחוקר ארץ ישראל.

ישראל שמעון רבינוביץ' תאומים

ישראל שמעון רבינוביץ'-תאומים (תרמ"ג, 1883 - כ"ב באלול תשכ"ח, ספטמבר 1968) היה ממייסדי בת ים וראש המועצה שלה בשנותיה הראשונות.

משה זמורה

ד"ר משה זְמוֹרָה (25 באוקטובר 1888, קניגסברג, ממלכת פרוסיה, הקיסרות הגרמנית – 8 באוקטובר 1961, ירושלים) היה שופט ישראלי, ראשון נשיאי בית המשפט העליון של מדינת ישראל.

סנהדריה

סנהדריה היא שכונה חרדית בצפון ירושלים, ממזרח לכביש גולדה מאיר וצמוד לשכונת רמת אשכול, שמואל הנביא, מעלות דפנה ובית הקברות סנהדריה. השכונה כוללת בתוכה את שיכון פאג"י.

השכונה קרויה על שם 70 חכמי הסנהדרין, אשר, לפי המסורת, קבריהם נמצאים במערת קבורה במתחם גן הסנהדרין שבפאתי השכונה הקרוי קברי הסנהדרין.

פרץ ברנשטיין

פּרץ ברנשטיין (12 ביוני 1890 – 21 במרץ 1971) היה ממנהיגי הציונות הכללית, מחותמי מגילת העצמאות, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת מטעם המפלגה הליברלית.

צומת בר-אילן (ירושלים)

צומת בר-אילן (נקראת גם צומת סנהדריה או צומת מרן או כיכר בית החיים) הוא צומת במפגש השכונות שכונת הבוכרים, רמת אשכול וסנהדריה בירושלים. הצומת נמצא במפגש הרחובות בר-אילן ושמואל הנביא. סמוך לצומת נמצא בית הקברות סנהדריה שבית הלוויות שלו נראה מהצומת עצמו. הצומת היא מוקד מסחר מקומי ער: מול בית הקברות, בקצה הצפון-מערבי של הכיכר נמצא המרכז המסחרי של שכונת גבעת משה, בקצה הדרום-מזרחי של הכיכר נמצא המרכז המסחרי של שכונת שמואל הנביא.

קבורת אפר יהודי אוסטריה בירושלים (1949)

בקיץ 1949 נקברו בירושלים בטקס ממלכתי צבאי 30 כדים ובהם אפר יהודי אוסטריה שהומתו במחנות ההשמדה בשואה. טקס זה נחשב כיום לטקס הראשון שהתקיים בישראל לזכר נספי השואה ושנשא צביון ממלכתי.

קולין גילון

קולין גילון (4 בינואר 1909 - 10 באפריל 1961) היה משפטן ישראלי ופרקליט המדינה השלישי.

שדרות לוי אשכול

שדרות לוי אשכול או שד' אשכול הוא הרחוב הראשי בשכונות הבריח שבצפון ירושלים ועורק תנועה מרכזי המוביל בין השכונות החרדיות בירושלים להר הצופים ושכונות הטבעת. המבנים שבצידי הרחוב היו הראשונים בירושלים המאוחדת שנבנו מעבר לקו הירוק, לאחר מלחמת ששת הימים. על שפתו הדרומית של הרחוב בנפה המזרחית הירדנית התקיים הקרב על גבעת התחמושת, לאחר המלחמה הוקם במקום אתר הנצחה ממלכתי, הגובל לכל ארכו ברחוב. הכניסה המזרחית לרחוב היא מצומת שדרות בר לב והמערבית מתחברת לרחוב בר-אילן דרך ציר קצר הקרוי ע"ש חטיבת הראל שלחמה במקום. בחלק זה של הציר שוכן על שפת המדרכה הצפונית בית הקברות סנהדריה.

הכביש נוסד לצורך "הסגרת" וחיבור הר הצופים אל רצף ההתיישבות העברי "שכונות הבריח" שעל פי התוכנית יוקם מסביב לכביש. הוא נסלל במכוון למטרה זו בציר המוביל להר ממערב ירושלים בדרך עוקף לשייח' ג'ראח, במטרה למנוע התפשטות פלסטינית מסביב להר.

הרחוב נקרא ע"ש ראש ממשלת ישראל לוי אשכול שיזם את תוכנית הבריח, ובשם זה נקראה גם שכונת רמת אשכול המשתרעת לצפונו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.