בית הכנסת העתיק בעין גדי

שרידי בית הכנסת העתיק בעין גדי נמצאים ליד שמורת עין גדי שבמדבר יהודה. במקום היה יישוב בתקופות עתיקות, להם יש אזכורים במקרא, אולם הממצאים בבית הכנסת הם מהמאה ה-3 לספירה, שאז התחדש היישוב לאחר חורבנו הקודם ממרד בר כוכבא, עד המאה ה-6 לספירה, אז חרב המקום שוב, ובית הכנסת נשרף.

MtHebron
2011-08 Ein Gedi synagogue 01
האוהל מעל האתר
Ein Gedi Scroll Fragment 2-Shai Halevi-IAA
קטע המגילה מספר ויקרא
עצמות מבית הכנסת בעין גדי
אוסף עצמות של עז וכבש שנמצאו מתחת לארון הקודש
Ein Gedi synagogue058
תקריב הרבוע במרכז רצפת הפסיפס
כתובת תודה לתורמים בארמית מבית הכנסת בעין גדי
כתובת התודה בארמית לתורמים
2011-08 Ein Gedi synagogue 04
הבמה וגומחת ארון הקודש מימין
צלב קרס בפסיפס מהשלב הראשון של בית הכנסת
סמל צלב הקרס ברצפת הפסיפס מהשלב הקדום של בית הכנסת

ממצאי החפירות

בשנת 1965 נחשפו בשעת חריש בשדה ממצאים שהעידו על קיום בית כנסת. החפירות הארכאולוגיות בוצעו בשנים 1970- 1972 על ידי בר"ג, י. פורת ואהוד נצר.

במקום נחשף בית כנסת שהתקיים כ-400 שנה, שחלקו הראשון הוא מהמאה ה-3. ציר האורך של בית הכנסת הוא מצפון לדרום, הפתח במקור היה מצפון, ורק לאחר מכן נפתח הפתח מדרום.

בקיר המזרחי של בית הכנסת, חקוק בקיר מושב לראש הקהל, המכונה במקורות "קתדרא דמשה".

השלב השני של בית הכנסת נבנה במאה ה-6. הבניין הורחב, נוספו פתחים וחדרים נוספים ובצמוד לקיר הדרומי הוקמו ספסלים. התגלה מתקן דמוי במה, מעברו מדרגה, אולי "דוכן" להנחת ספר תורה.

בתוך בית הכנסת מצאו החופרים את מה שנראה כארון הקודש ובו שרידים מפוחמים רבים של קלף, אחד מהם פוענח כקטע מראשיתו של ספר ויקרא. הקטע על גבי מגילה שרופה, מהמאה השישית לספירה פוענח רק בשנת 2015 באמצעות סריקת CT, ‏45 שנים לאחר מציאת המגילה.[1][2]

בית הכנסת חרב בשריפה במאה ה-6. בתי מגורים שנמצאו לידו, חרבו אף הם באותה שריפה.

הממצאים במקום

מהשלב הראשון בבית הכנסת נשתמרה רצפת פסיפס ובה דגם דמוי צלב קרס – דגם שנמצא גם בבתי הכנסת בקצרין ובגמלא ועוד. זהו מוטיב עיטורי עתיק, שהיה בשימוש בתרבויות רבות, כפי שנחשף בחפירות ארכאולוגיות ברחבי העולם.

פסיפס מאוחר יותר כלל כתובות בשפה הארמית, המוצגות כיום במוזיאון רוקפלר. תוכן הכתובות הוא:

"זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה את הנסתרות, הוא יתן פניו באיש ההוא ובזרעו ויעקור אותו מתחת השמים. ויאמרו כל העם אמן ואמן סלה"[3]
  • מגילה שרופה שנמצאה במקום פוענחה בשנת 2015 בעזרת טכנולוגיית CT.[4] התברר שהמגילה הכילה את תחילתו של ספר ויקרא והיא מתוארכת למאה השישית לספירה.

הרצפה כללה דגמי מנורות המקיפים את השטיח המרכזי. שני שטיחי פסיפס בעלי מבנה גאומטרי של מרובעים ומשולשים, בהם דגמי צמחים ועופות. בארבע פינות מרכז הפסיפסים מעוטרים זוגות טווסים זכרים. כל זוג טווסים אוחז בחינניות רבה באשכול ענבים עגולים. במעגל המרכזי מעוצבים שני עגורים ושתי פורפיריות כחולות, שבעבר, כנראה, היו מאוד נפוצות בטבע בארץ ישראל.

ממצא נוסף הוא מנורת ברונזה קטנה יצוקה עם שבעה הקנים (22 ס"מ על 14 ס"מ),[5]

ממצא ייחודי נוסף, הוא אוסף של עצמות של עז וכבש שנמצאו מתחת לארון הקודש. מרבית העצמות היו שרופות. החופרים לא הצליחו לקבוע האם העצמות נשרפו יחד עם בית הכנסת, או שנשרפו לפני כן. הועלתה השערה שהעצמות הן שריד למזבח קדום יותר מתקופת בית שני, כמה מאות שנים לפני כן.

כן נמצא במקום אוצר של 5,000 מטבעות מהמאה ה-4 עד זמנו של יוסטינוס השני (565-578).

הכתובת המוקדשת לתורמים

קטע מהפסיפס עם הכתובת המוקדשת לתורמים לשיפוץ בית הכנסת מוצג במוזיאון הכט בחיפה. הכתובת היא בארמית.

דכירי לטב כל בני קרתה דיהב גרמהון ותקים כנישתה דכיר לטב יונתן חזנה דיהב גרמיה בתקונה דכנישתה שלם

תרגום הכתובת הוא: "זכורים לטוב כל בני העיירה שנתנו מכספם לתיקון בית הכנסת זכור לטוב יונתן החזן שנתן כספו לתיקון בית הכנסת. שלום"

מהות הקללה בכתובת

Epigraphy mosiac from eingedi shul
רצפת הפסיפס - במוזיאון רוקפלר

לכתובת זו אין דמיון לתוכנן של כתובות אחרות בבתי כנסת. עד כדי כך שכותבה היה מוכן לכלול בה קללה נמרצת, בארמית:

"יתן אפוה בגברה ההוא ובזרעוה" - כלומר, שיתן פניו באיש ההוא ובמשפחתו. בנוסף לכך, הקללה תחול על כל מי שמטיל מחלוקת בין אדם לחברו, ועל מי שאומר לשון הרע על חברו לגויים, על מי שגונב חפצו של חברו ועל מי שמגלה את סוד העיר לגויים.

שאול ליברמן במאמר ב"תרביץ", מנסה לבחון את טיבה של חלק זה בכתובת והקשר האפשרי בין חלקיה ומדוע דווקא היה צריך לכתוב אותה בבית הכנסת. לפי הספרות העתיקה, הייתה דרושה לשם גידול האפרסמון מומחיות ואומנות שנמסרה במשפחות אומנים, מדור לדור. בתלמוד ירושלמי, מסכת עבודה זרה כתוב

א"ר יוסא הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות כהדא תרתין אומנוון הוון בגירו זגגייא וקובטרייא זגגייא לא אלפין וקמון קובטרייא אלפון ואיתעקרון (=אמר ר' יוסי: זהו שאמרו שאסור ללמדו אומנות. כאותן שתי משפחות אומנים שהיו בגירו, זגגים וצעיפנים. הזגגים לא לימדו אומנותם לנכרים והתקיימו, הצעיפנים לימדו ונעקרו).

פרק ב', הלכה א' גמרא

אין פלא שהאומנים היו מקללים את חבריהם כדי שלא יגלו את סוד הכפר לגויים. אך היות שכרמי האפרסמון והתעשייה היו נכסי הקיסר והיהודים היו אריסים, יש להניח כי נציגי השלטון סיפקו להם כלים שונים כדי לשפר את הטיפול ולהגביר את התפוקה. וכאן באה ההזהרה מפני גניבת החפצים, שהרי החפצים של המלכות, ולעיתים עולה על הדעת להשתמש בחפצים של אחרים, שהרי כולם שייכים לקיסר.

אשר ללשון הרע, בתלמוד ירושלמי מסכת פאה נאמר כי מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת (פרק א' הלכה ה'). בהנחה שמגדלי האפרסמונים היו מתכנסים וביניהם היו גם נציגי הקיסר. שם דנו במכסות שעל כל אחד לספק. לא מן הנמנע שהיו מעלים - אפילו בסמוי - טענות אחד כנגד השני, כמו שאלמוני משתמט ממילוי חובתו באספקת המכסה המשותפת. מן הסתם רבו תושבי המקום ובהזדמנות של מפגש ציבורי יכלו לומר לשון הרע, בפני נציגי השלטון, אולי זה היה אפילו מביא להם תועלת.

סוף דבר, מסתבר מאוד, שלפנינו תקנון של איגוד הכורמים בעין-גדי שנכתב על פסיפס של בית הכנסת למען יראו וייראו. וזכורים לטוב שלושת האחים בני חלפי, שהיו כנראה מראשי האיגוד, שנתנו את התקנות בבית הכנסת שלהם

תרביץ

בנימין מזר כותב באותו נושא: סודות הייצור היו נשמרים בקרב הגילדות של מגדלי בשמים ורקחים שהיו בדרך כלל מאוגדים על בסיס משפחתי והיוו מעמד כלכלי סגור.

לקריאה נוספת

  • Michael Segal, Emanuel Tov, William Brent Seales, Clifford Seth Parker, Pnina Shor, and Yosef Porath, with and Appendix by Ada Yardeni, "An Early Leviticus Scroll from En-Gedi: Preliminary Publication", Textus 26 (2016), pp. 29-58. [1] (במסמך ה-PDF מספור העמודים עצמאי)
  • William Brent Seales, Clifford Seth Parker, Michael Segal, Emanuel Tov, Pnina Shor, and Yosef Porath, "From Damage to Discovery via Virtual Unwrapping: Reading the Scroll from En-Gedi", Science Advances 2.9 (2016)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ניר חסון, מגילה מעין גדי שפוענחה התגלתה כספר התורה הקדום בעולם, מלבד המגילות הגנוזות, ‏20 ביולי 2015
  2. ^ רשות העתיקות, פוענחה המגילה הקדומה ביותר הכתובה בעברית אחרי מגילות מדבר יהודה (יולי 2015)
  3. ^ מקור: צבי אילן
  4. ^ ה-CT חשף: מגילת פסוקי "ויקרא" מלפני 1,500 שנה באתר ynet
  5. ^ מוצג יחד עם הגביעים במוזיאון ישראל
בוץ ים המלח

בוץ ים המלח הוא בוץ עשיר במינרלים ונחשב לבעל תכונות רפואיות.

הבוץ של ים המלח נוצר לפני אלפי שנים במהלכן נבנה הבוץ שכבות על גבי שכבות ממשקעי טיט שנוצרו ומסחף שיטפונות לים המלח.

בוץ ים המלח הוא משקע חרסית שנוצר כתוצאה מסחף שיטפונות, ובו ריכוז גבוה ביותר של מינרלים.

אתר ים המלח מהווה אתר מרפא עבור חולים רבים במחלות מפרקים ובמחלות עור שונות.

תעשיית הקוסמטיקה בים המלח מתבססת על המינרלים המצויים בבוץ.

בית ספר שדה עין גדי

בית ספר שדה עין גדי הוא בית ספר שדה הראשון בישראל. בית הספר נמצא על גבעה, צפונית לקיבוץ עין גדי, במרחק הליכה מאתרי שמורת עין גדי: נחל דוד, נחל ערוגות, בית הכנסת העתיק בעין גדי והמקדש הכלכוליתי בגבעה שמעל הקיבוץ.

חמי זוהר

חמי זוהר הוא מתחם תיירות ובילוי בצידו הישראלי של ים המלח. המתחם נמצא בתחומי המועצה האזורית תמר, ושוכן לחופי אחת מהבריכות התעשייתיות באגן הדרומי של האגם, בגובה של 380 מטרים מתחת לפני הים.

ימת הלשון

ימת הלשון (שמות נוספים: אגם הלשון, ימת הירדן) הוא אגם שכיסה בעבר את בקעת הירדן והערבה. האגם השתרע מדרום הכנרת בצפון, ועד לאזור חצבה בדרום (נחל גדרון). אורכו היה כ-230 ק"מ ורוחבו המרבי כ-15 ק"מ. האגם קרוי בכינוי "לשון" על שם רובדי החוואר שהושקעו ב"לשון" ים המלח, המוגדרים כתצורה הגאולוגית - תצורת הלשון.

בתחתיתו של מצוק ההעתקים במדבר יהודה, אפשר לראות את קווי החוף הקדומים של ימת הלשון.

מלח סדומית

מלח סדומית הוא כינוי תורני למלח שמקורו בים המלח. מלח זה מופיע בכמה הקשרים בספרות התורנית.

נחל הערבה

נַחַל הָעֲרָבָה הוא נחל אכזב הזורם בחלקה הצפוני של הערבה, מדרום לצפון. מוצאו של הנחל בגב הערבה, והוא נשפך לאזור בריכות האידוי במה שהיה בעבר האגן הדרומי של ים המלח, כ-100 ק"מ צפונית לשם. בין יובליו הבולטים: נחל פארן, נחל ברק, נחל צופר ונחל נקרות. חלקו הצפוני של הנחל, מאזור מושב חצבה וצפונה, הוא קניון שנוצר בסלעי חוואר הלשון, ועומקו מגיע לעשרות מטרים.

לאורך הנחל הוקמו מספר מאגרי מים, המתמלאים במי שיטפונות. המאגרים הגדולים הם מאגרי חצבה, עידן ועין תמרים.

נחל הערבה מהווה ברובו את תוואי הגבול בין ישראל לירדן. לאורך הגבול אין גדר, ואולם בחלק מהמקומות הוטמנו מוקשים, והסחף בנחל גרם לכך שאף אזורים אחרים בסביבתו חשודים במיקוש. בסוף 2012 החלה הרשות לפינוי מוקשים בפינוי מוקשים מחלקו הצפוני של הנחל.

נחל זוהר

נַחַל זוֹהַר (בערבית: ואדי א-זוּוֶירָה) הוא נחל אכזב בדרום מדבר יהודה. הנחל זורם ממערב למזרח ונשפך לים המלח מדרום ליישוב נווה זוהר.

כביש ערד - ים המלח נסלל במקביל לנחל. כביש 90 עובר מעליו בגשר זוהר. קרוב לשפך הנחל ניצב מצד זוהר. לאחר שיטפון בנחל, מתמלא גב זוהר, גב גדול, סמוך למצד.

נחל חבר

נַחַל חֶבֶר הוא נחל אכזב ארוך ותלול בדרום מדבר יהודה. ראשיתו של הנחל בתל זיף ובחורבת אריסטובוליה שבדרום מזרח הר חברון, וסופו בחיבור לים המלח, מדרום לנחל ערוגות ומצפון לנחל משמר. אורכו של הנחל כ-17 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-180 קמ"ר.

עם התחתרותו של הנחל בגיר הקשה של במת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה, משתנה הנחל מערוץ רדוד לנקיק צר ועמוק. בנקיק מספר מפלים קטנים, שביניהם גבים ענקיים, האוגרים מים רבים. נקיק זה מביא את הנחל למפל הגדול שלו - גובהו למעלה מ-100 מטרים. בתחתית המפל גומחה גדולה, שנוצרה על ידי המים ששחקו את השכבה התחתונה בקיר המפל הבנויה מסלע רך יותר. סמוך לתחתית המפל, נובע מעין עונתי. בהמשך הנחל עוד שני מפלים, גובה הגדול שבהם כ-50 מטרים. אורך הקניון כולו, עד ליציאתו מתחומי מצוק ההעתקים - כ-5 ק"מ.

יובלו החשוב של נחל חבר הוא נחל חולד. שמו של הנחל נגזר משמה של העיר חברון שהשתמר בשם הערבי "ואדי חברה". שם נוסף של הנחל הוא "ואדי אלחייאת" - נחל הנחשים.

במצוקי נחל חבר נמצאו ממצאים ארכאלוגיים חשובים, בשתי מערות: מערת האימה הנמצאת במצוק הדרומי של הנחל, ומערת האיגרות הנמצאת במצוק הצפוני. מעל שתי המערות נתגלו מחנות מצור רומיים. במערות עצמן נמצאו מסמכים וחפצים מתקופת מרד בר כוכבא, ושלדי אדם רבים - מאנשי בר כוכבא ומשפחותיהם. במערת האיגרות נמצא ארכיון מכתבים מסודר של אשה בשם בבתא בת שמעון, וכן נמצאו אגרות רבות שכתב שמעון בר כוכבא לפרנסי עין גדי מטעמו - יהונתן בן בעיה ומסבלה בן שמעון.

עצמות האנשים שנמצאו במערות נקברו בשנת 1982 על שפתו הצפונית של אפיק הנחל בטקס צבאי מלא ביוזמתו של הרב גורן.

נחל חצצון

נַחַל חַצְצוֹן הוא נחל במדבר יהודה שבישראל. הנחל יורד מ"חורבת סחבא", סמוך ליישוב מעלה עמוס, ונשפך לים המלח סמוך לקיבוץ מצפה שלם, מדרום לנחל דרגה ומצפון לנחל קדם.

נחל יעלים

נַחַל יְעֵלִים במדבר יהודה, יורד מהכניסה לעיר ערד, ונשפך לים המלח, כ-5 ק"מ צפונית לנחל בוקק ולמלונות ים המלח. אורכו כ-18 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-53 ק"מ. מיובליו העיקריים - נחל חתרורים ונחל מורג.

הנחל יורד בקו הגבול הגאולוגי בין רמת הקירטון שבצפון מדבר יהודה, לבין המסלע של תצורת חתרורים האופינית לדרומו. ברמת המדבר ערוצו רדוד. עם הגיעו לבמת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה, הוא נכנס לקו העתק שכיוונו צפון-דרום. כאן הוא משנה את כיוונו, ומתחיל לזרום צפונה כ-400 מטרים, בערוץ קניוני קטן, כ-20 מטר עומקו. בסוף הקניון, נמצא המפל הגדול - כ-120 מטר גובהו, המפל יוצר פרסת מצוקים רחבה - כחצי קילומטר. עם הצניחה במפל, משתחרר הנחל מקו ההעתק, וחוזר לזרום מזרחה, בקניון שאורכו כקילומטר אחד, ועומקו כ-300 מטר, אל ים המלח.

באחד מיובליו העליונים של הנחל, חפורה מאגורה (בריכה תת-קרקעית לאגירת מי גשמים) גדולה, נפחה כ-90 מ"ק. המאגורה נקראת על שם הנחל - מאגורת יעלים.

שמו של הנחל הוא תרגום של שמו הערבי - ואדי אום-בידון.

נחל ערוגות

נַחַל עֲרוּגוֹת הוא נחל איתן המנקז נחלים רבים במרכז מדבר יהודה. אורכו כ-46 ק"מ ויובליו העליונים מתחילים ממזרח לגוש עציון והר חברון ושפכו של הנחל מצפון לעין גדי.

נחל פרצים

נַחַל פְּרָצִים הוא נחל אכזב בדרום מדבר יהודה. מקורו של נחל פרצים במישור עמיעז אותו הוא מנקז, הוא זורם לכיוון צפון-מזרח, אורכו 5.5 ק"מ, בסופו הוא מצטרף לאגן ההיקוות של נחל חימר ונחל זוהר ונשפך לים המלח מצפון להר סדום.

נחל פרצים וערוציו מתחתרים לכל אורכם בתוך סלעי חוואר הלשון. המים שהתחתרו בסלע הרך חשפו קירות "מצוירים" פסים דקים ישרים ומסולסלים של סלעי משקע מעונות השנה המחזוריות שחלקן עברו קימוט גאולוגי. נקיק הנחל מגיע לעומק של כ-50 מטר ורוחבו מטרים אחדים.

נחל צאלים

נַחַל צֶאֱלִים (בערבית: وادِي السيّال- ואדי אַ-סֵיַּאל) הוא אחד מנחלי האכזב הגדולים ביותר בנחלי מדבר יהודה היורדים אל ים המלח, אורכו מתחילתו ועד לשפך הוא כ-32 ק"מ. שטח אגן הניקוז של הנחל, כ-287 קמ"ר, מנקז את אזור דרום מזרח הר חברון סמוך ליישוב מעון ממשיך מצפון לערד ונשפך לים המלח צפונית למצדה. מלבד גֵבֵי מים רבים, המתמלאים מדי שנה לאחר שטפונות גשמי החורף, נובעים בנחל ארבעה מעיינות.

נחל קדם

נַחַל קֶדֶם הוא מהקטנים בנחלי מדבר יהודה, מבחינת אורכו, כ-7 ק"מ, ומבחינת שטח אגן ההיקוות שלו כ-12 קמ"ר.

הנחל מתחיל את דרכו מצפון לרוג'ום א-נאקה, בעמק מדרום לראס א-שוקאף, ונשפך לים המלח כ-6 ק"מ מצפון לעין גדי. עד לבמת השוליים המזרחיים של מדבר יהודה הנחל רדוד והוא מתחתר בקירטון. עם הכניסה לבמת השוליים, הנחל מתחתר לעומק בערוץ גירני, ונוצרה לאורכו שורה של גבים קטנים, ולאחריהם המפל הגדול. גובהו של המפל כ-330 מטר, הוא הגבוה במפלי הארץ. המפל בנוי שתי מדרגות, וביניהן גומחה בקיר. בבסיס המפל מצוי גב גדול, אבל כיום הוא סתום בסחף. המפל יוצר פרסת מצוקים - מעין מפרץ במצוק ההעתקים, ברוחב של יותר מקילומטר. הנחל ממשיך לרדת בסדרה של מפלים נוספים (20, 8, 50 ו-30 מטר) אל חוף ים המלח. ערוצו התחתון של הנחל משופע במספר רב של מאובני אקסוגירה.

בנחל מצויים שני פרטים בוטניים נדירים: אלה אטלנטית באפיק העליון של הנחל, גובהה כ-6 מטרים, והיקפה כמטר אחד. במדבר יהודה ישנם רק שני עצי אלה אטלנטית. מעל המפל הגדול צומח עץ תאנה, היחיד במדבר יהודה, מחוץ לנאות מדבר.

שמו הערבי של נחל קדם הוא 'ואדי א-שוקאף', ומשמעותו 'נחל המצוקים'.

נחל קדרון

נַחַל קִדְרוֹן (בערבית ואדי אַ-נַאר) הוא נחל במדבר יהודה היורד מאזור העיר העתיקה בירושלים ונשפך לים המלח סמוך ליישוב אבנת מדרום לנחל קומראן ומצפון לנחל דרגה. אורכו של הנחל כ-34 ק"מ, ושטח אגן ההיקוות שלו כ-115 קמ"ר.

נחל קידרון כיום הוא אחד הנחלים המזוהמים בישראל. סיבת הזיהום היא שפכים, בעיקר של מזרח ירושלים, המוזרמים אל הנחל ללא טיהור או אחרי טיהור חלקי בלבד.[דרוש מקור]

נחל קנה (מדבר יהודה)

נַחַל קָנֶה (בערבית: ואדי אלעֻ'וֵיר שמשמעותו העמק הקטן), זורם בשוליים המזרחיים של צפון מדבר יהודה. שמו של הנחל ניתן לו על שם צמחי קנה מצוי הצומחים סביב עינות קנה בסמוך לשפך הנחל.

הנחל מתחיל כ-3.5 ק"מ מצפון-מערב למצוקי דרגות והוא יורד לכיוון מצוק ההעתקים, בדרכו עובר ומתחתר בסלע הקירטון הרך ובסלעי הגיר והדולומיט של המצוק, ונשפך לים המלח.

באזור המעבר בין רמת מדבר יהודה ומצוק העתקים, עובר בנחל שביל המחבר את מצוקי דרגות עם השביל הקדום שבין בקעת הורקניה וחורבת קומראן.

עין גדי

האם התכוונתם ל...

עין גדי (יישוב עתיק)

עֵין גֶּדִי היה יישוב עתיק ומרכזי לחופו המערבי של ים המלח, הנזכר רבות בתנ"ך, בכתבי יוסף בן מתתיהו, בכתבי חז"ל ובמקורות נוצריים קדומים, ואשר שמו השתמר עד העת החדשה (עין ג'די).

אזור עין גדי היה מיושב בתקופות שונות, ובתחום הגן הלאומי שבמקום ישנם שרידי מקדש מהתקופה הכלקוליתית. בנוסף, אותרו שרידים המעידים על רצף של מעל 1,300 שנה של התיישבות יהודית באזור, החל מהמאה ה-7 לפנה"ס ועד המאה ה-6 לספירה. בגן הלאומי נכלל גם אתר בית הכנסת העתיק בעין גדי, בית כנסת מן המאה השישית עם רצפת פסיפס מהמרשימות בארץ ישראל.

עין גדי (שמורה)

שְִׁמוּרַת עֵין גֶּדי הוא שמם של מעיין, שמורת טבע ועיר עתיקה השוכנים לחופו המערבי של ים המלח, בתחומי מדבר יהודה, על כביש 90, כקילומטר אחד צפונית לקיבוץ עין גדי.

השמורה משתרעת בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, על שפת ים המלח. השמורה ממוקמת בבקעת ים המלח, שהיא חלק מהשבר הסורי אפריקני.

האקלים באזור עין גדי מתאפיין בטמפרטורות גבוהות, במיעוט משקעים (כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא רק כ-65 מ"מ) ובלחות נמוכה ביותר כתוצאה ממשטר הרוחות והטמפרטורות.

בשמורה מספר רב של מסלולים, ברמות קושי שונות, החל ממסלול משפחה וכלה במסלול למטיבי לכת. בין המסלולים נחל דוד עליון, נחל דוד תחתון, שביל צפית והקניון היבש. עליה מבית ספר שדה עין גדי להר ישי, עליה מתל גורן אל מעיין עין-גדי, ועוד. רשות הטבע והגנים מתחזקת את האתר.

Eshtemoa menorah.jpg דרומא
כרמלאשתמועסוסיאחורבת עניםיוטהתלהמעון • עין גדי – המקראית • רימוןחורבת יתיר

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.