בית הכנסת העתיק בעזה

בית הכנסת העתיק בעזה הוא בית כנסת אשר נבנה במיומה בסביבות שנת 508 לספירה, בתקופה הביזנטית. הוא נמצא כיום בשכונת א-רימאל בעיר עזה, בסמוך לנמל עזה.

PikiWiki Israel 14995 Mosaic of David playing the harp
דוד מנגן בנבל בפסיפס בית הכנסת העתיק בעזה (העתק)
PikiWiki Israel 15077 Mosaic from the ancient synagogue in Gaza
קטע מרצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק בעזה

גילוי המקום

בית הכנסת התגלה בשנת 1965 על ידי מצרים שחפרו במקום להנחת יסודות לבניית קזינו. בדרום המתחם נמצאה רצפת פסיפס של בעלי חיים אפריקאיים שונים עטורי מדליונים, ובכניסה לאולם המרכזי דמותו של דוד המלך בדמות אורפאוס, הפורט בנבל ומקסים את החיות, ומעליו הכיתוב "דויד" באותיות עבריות. בכתובת המרכזית של הפסיפס מופיעות המילים הבאות ביוונית: "אנחנו מנחם וישוע בני ישי המנוח סוחרי עצים כאות הערצה לאתר הקדוש ביותר תרמנו את הפסיפס הזה בחודש לואוס שנת 569" (מקביל בערך ליולי-אוגוסט של שנת 508; ספירת יהודי עזה החלה מהגירוש של גביניוס, בתקופת פומפיוס, בשנת 61 לפסה"נ).

זמן קצר לאחר הגילוי פורסם בביטאון הכנסייה האיטלקית כי "לפי ידיעות שהופיעו בעיתונות המצרית גילתה משלחת מחלקת העתיקות שרידי כנסייה מהמאה החמישית בעזה, ביניהם שני פסיפסים יפים. בשני הפסיפסים כתובות ביוונית ובעברית". מיכאל אבי-יונה, מבכירי הארכאולוגים בארץ, קבע מיד כי אין מדובר בכנסייה אלא בבית-כנסת[1]. בתקופה זו נעקר ראשו של דוד מהפסיפס על ידי אלמונים[2]. שנתיים אחר-כך, כשרצועת עזה נכבשה במלחמת ששת הימים, יצאו אנשי רשות העתיקות למקום ואישרו את השערתו של אבי-יונה כי זוהי רצפת בית כנסת. ראשית, בגלל דמותו של דוד המלך כשמעליה כתב עברי. שנית, השמות בכתובת הפסיפס הם שמות עבריים. שלישית, בפסיפס מופיעים ציורים רבים של גפן וזית - שהם סמלים יהודיים מובהקים. ולבסוף - מתחם בית הכנסת שנחשף בנוי כך שכיוון התפילה פונה לכיוון ירושלים, כפי שבנויים כל בתי-הכנסת בעולם.

בית הכנסת שנתגלה היה חריג בגודלו. הוא כלל חמישה מרחבים, בעוד ששאר בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל כללו שלושה מפלסים בלבד. גודלו של בית הכנסת העיד על עושרם הרב של הקהילה היהודית בעזה. מלאכת חשיפת בית הכנסת המשיכה בניהולו של פרופסור אשר עובדיה. פעולות החשיפה גילו כי במקום היה, בנוסף לבית הכנסת, גם מרכז קהילתי יהודי תרבותי ורוחני[3].

שימור ושחזור הפסיפס

בשנים שבהן רצועת עזה הייתה תחת שליטה צבאית ישראלית, שימש בית הכנסת כמרכז מבקרים, שם יכלו ללמוד על חיי היהודים בעזה ולהתפעל מהפסיפס העתיק. בשנות השמונים, כשהתברר כי הרצפה החשופה החלה להתפורר ולהיהרס, הוציאו אותה אנשי רשות העתיקות ממקומה, הביאו אותה לשחזור במוזיאון ישראל, ולאחר מכן העבירו אותה לתצוגה בנצרים.

בעקבות הסכמי אוסלו הועברה השליטה ברצועת עזה לרשות הפלסטינית, שלא עמדה בהתחייבויותיה לשמור על המקום. במסמך שהוכן במערכת הביטחון ב-1997 נאמר כי הרשות הפלסטינית מונעת כניסת ישראלים לאתר בטענה כי הוא סמוך מאד למשרדיו של יאסר ערפאת. ב-1999 טען סגן עוזר שר התיירות והארכאולוגיה הפלסטיני כי "כתובת רצפת הפסיפס שנתגלתה בעזה זויפה בידי הישראלים כדי להוכיח את קיומו של בית כנסת עתיק, לאחר שאלה גנבו אותה למוזיאון בתוך הקו הירוק".

לאחר תוכנית ההתנתקות הועברה רצפת הפסיפס למוזיאון רוקפלר. ב-2009 נחנך מוזיאון השומרוני הטוב, מוזיאון פסיפסים בו מוצג כיום פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה. החלק של דוד המנגן בנבל במוזיאון זה הוא העתק. ב-2011 הוקם המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון בניצן, ובו הוצב העתק משוחזר נוסף של רצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק בעזה. במסגרת הסיור מקבלים המבקרים הסבר גם עליו.

לקריאה נוספת

  • אשר עובדיה, ׳בית-הכנסת בעזה׳, קדמוניות, א, 4 (תשכ"ט), עמ׳ 124–127.
  • Asher Ovadiah, "Excavations in the Area of the Ancient Synagogue at Gaza," Israel Exploration Journal 19, 4 (1969), pp. 193-198.
  • Asher Ovadiah, "Gaza Maiumas, 1976," Israel Exploration Journal 27 (1977), pp. 176-178.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שרידי בית־כנםת עתיק נתגלו בעזה, על המשמר, 28 ביולי 1966
  2. ^ צבי אילן, נתגלה בית־הכנסת בעזה־ימית, למרחב, 10 ביולי 1967
  3. ^ עזרא ינוב, עזה הימית מהמאה ה־6 לספירה נחשפה בחולות עזה של ימינו, מעריב, 19 בדצמבר 1976
המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון

מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון מציג את סיפור ההתיישבות בגוש קטיף ובצפון השומרון, ועוסק בערכים הלאומיים והחינוכיים הקשורים למפעל זה.

מוזיאון השומרוני הטוב

מוזיאון השומרוני הטוב הוא מוזיאון ארכאולוגי לפסיפסים, השוכן לצד כביש 1, בין ירושלים לים המלח. המוזיאון ממוקם ב"אכסניית השומרוני הטוב", אתר ארכאולוגי שראשיתו בתקופת בית שני, והוא משמש כמוזיאון פסיפסים מרחבי יהודה והשומרון. בנוסף מוצג בו פסיפס בודד מבית הכנסת העתיק בעזה. המוזיאון הוא מוזיאון הפסיפסים היחיד בארץ ישראל.

עזה

העיר עַזָּה (בערבית: غزة, תעתיק מדויק: עַ'זַּה, תעתיק חופשי: רזה, גזה; לעיתים גם נקראת העיר עזה, כדי להבחין בינה לבין רצועת עזה) היא בירתה של רצועת עזה והעיר הגדולה ברשות הפלסטינית, עם אוכלוסייה של 448,426 נפש (2015). נמצאת בשליטת החמאס.

השם "עזה" מופיע בתנ"ך 22 פעמים ומקורו כנראה בשפה הכנענית.

במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה עזה בידי הכוחות הבריטיים, והפכה לחלק מהמנדט הבריטי של ארץ ישראל. כתוצאה ממלחמת העצמאות עברה עזה לשלטון מצרים. במלחמת ששת הימים נכבשה העיר על ידי ישראל, אך בשנת 1994, הועברה העיר לידי הרשות הפלסטינית. בעקבות בחירות 2006, פרץ סכסוך בין הפת"ח לבין החמאס, שהוביל להשתלטות החמאס בכוח על העיר ולקרע פוליטי בין רצועת עזה לרשות הפלסטינית.

מאז תפיסת השלטון על ידי החמאס, מעבר סחורות, כמו גם מעבר בני אדם, נמצאים תחת פיקוח ומגבלות של ישראל ומצרים. המטרה המוצהרת של ישראל היא מניעת מעבר חומרים אשר יכולים לשמש לייצור אמצעי לחימה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.