בית הכנסת העתיק במצדה

בית הכנסת העתיק במצדה הוא אחד מבתי הכנסת מתקופת בית שני בארץ ישראל שנתגלו על ידי חפירות ארכאולוגיות[1], וששרדו עד היום[2] הוא נחשף על ידי יגאל ידין במסגרת החפירות הארכאולוגיות שהחלו בשנת 1955. המבנה הוקם בימי הורדוס, כנראה כאורווה, והוסב למבנה בית כנסת בעת המרד הגדול.

Synagogue massada 1
מראה פנים בית הכנסת

מבנה בית הכנסת

בשלבו הראשון לא היו ממוקמים בבית הכנסת הספסלים, הצמודים לקירות. כמו כן, אין עדות לבימות - העמודים שבאמצע האולם. בשלב השני הורחב בית הכנסת על ידי צירוף אולם הכניסה לבית הכנסת. הרצפה החדשה הייתה בעלת טיח אפור-צהבהב לעומת אפור בשלב הראשון. כן הוספו עמודים ושורות. הוא מהווה הרחבה של סוגר מסוגרי החומה. בית-הכנסת בנוי בחומה המערבית של מצדה, פתחו בדרום-מזרח והוא מכוון אל ירושלים.

על רצפת האולם נמצאו חרסים[3] עליהן כתובות: "מעשר כהן", "כשר לטהרת הקדש", "קדש", "לקדשא", "ט" (טבל), "ת" (תרומה) ו"חזקיהו" - צבי אילן מניח מדובר בשם של הכהן.

בחדר האחסנה נמצאו סימנים לשריפה, הסברה היא כדי שלא ייפלו חפצים קדושים לידי הרומאים. בחדר זה נמצא גם בור לגניזה. המגילות שבו נשמרו בזכות האקלים היבש. סך הכול נמצאו במצדה שרידים של 14 מגילות מספרי התנ"ך: בראשית, ויקרא, יחזקאל ומהספרים החיצוניים: ספר בן סירא ספר היובלות וספר שירות עולות השבת - המיוחד לכת האיסיים, שגם הם נמנו על תושבי מצדה[4]. בין השאר נמצא בו קטע מספר יחזקאל, פרק ל"ז, על "חזון העצמות היבשות".

ליד הבניין נמצאו אוסטרקונים עם הכתובת "לטהרת הקדש". סך הכל אוסטרקונים שנמצאו במצדה, בעברית, ארמית ויוונית ובלטינית הגיע ל-700[4].

בדרום החלק המרכזי של מצדה נתגלה באחד הבניינים חדר ארוך ובו שני ספסלים לאורך הקירות. ובמרכז מבנה אבן נוסף שייתכן כי שימש כבסיס לשולחן או מדף. צבי אילן כותב ש-"ייתכן ששנו כאן תורה או שהמקום שימש כבית תלמוד לילדים".

חדר התורה

לחדר הנמצא בתוך בית הכנסת הוכנס ב-2010 ספר תורה על ידי אגודת חב"ד וסופר סת"ם יושב מדי יום וכותב ספרי תורה וספרי קודש אחרים. הקהל יכול לצפות בעבודתו דרך קיר זכוכית.

Synagogue massada reconstruction

דגם בית הכנסת המשוחזר מתוך שלט ציבורי באתר

Synagogue massada 2

פנים בית הכנסת - ראו הספסלים - חלקם והקירות משוחזרים

Synagogue massada 3

מקום הגניזה?

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל, ויקיפדיה, ‏18/01/19
  2. ^ עוד שלושה במקומות הבאים: גמלא, הרודיון ובירושלים - בית הכנסת של תיאודוטוס בן וטינוס
  3. ^ אולי שרידי קנקנים
  4. ^ 4.0 4.1 מקור: זאב ענר, לטייל עם ההיסטוריה, עמ' 177
מצדה

מְצָדָה (מַסָּדָה בכתיב מיושן) הוא מבצר עתיק על פסגתו של צוק מבודד, בשוליו המזרחיים של מדבר יהודה, המתנשא לגובה של 63 מטרים מעל פני הים, וכ-450 מטרים מעל ים המלח שלמרגלותיו.

הצוק נבחר על ידי המלך הורדוס לשמש כמקום מפלט ומצודה מלכותית ועל פסגתו השטוחה נבנו ארמונות מפוארים, מבני ציבור ותענוגות. ביצורים הקיפו את המצוק ומערכות לאיסוף ואגירת מים הבטיחו אספקה שוטפת לכל אורך השנה. האירועים ההיסטוריים הדרמטיים שאירעו במצדה בתקופת המרד הגדול מתוארים בפירוט רב בספרו של יוסף בן מתתיהו - "מלחמת היהודים". על פי יוסף בן מתתיהו, כבר לפני חורבן בית שני, תפסו מורדים יהודים מכת הסיקריים את מצדה וממנה יצאו לגיחות שוד אל יישובים באזור ים המלח. על מצדה עלה וצר, בשמונה מחנות מצור, הלגיון העשירי הרומאי ולאחר קרבות נואשים על חומות המבצר ומשאפסה תקוות המורדים להסיר את המצור הם בחרו להתאבד ולא לסיים את חייהם כעבדים.

לאחר כיבוש מצדה בשנת 73 שקע ההר אל תהומות השכחה עד שנתגלה מחדש על ידי חוקרים בני המאה ה-19. חפירות ארכאולוגיות אינטנסיביות נערכו במצדה ובמידה פחותה במערכת המצור הרומאית שלרגליה החל משנות ה-60 של המאה ה-20, אז נחפר ונחקר רובו המכריע של האתר כולו.

בעוד המסורת הרבנית העלימה כמעט לגמרי את סיפור ההתאבדות ההמונית על מצדה במשך מאות שנים, אימצה התנועה הציונית את סיפור מצדה כסמל וכמיתוס לשאיפה וחתירה עד מוות לחירות, התחדשות לאומית וריבונות. בשנות ה-30 של המאה ה-20 מצדה הפכה לאתר עלייה לרגל של מטיילים ומסעות של תנועות הנוער ולאחר הקמת מדינת ישראל כאתר השבעה של טירונים בצה"ל מחילות שונים הנשבעים שנית מצדה לא תיפול - מטבע לשון הלקוחה מן הפואמה מסדה. בסוף המאה ה-20 חל כרסום במעמדה של מצדה כמיתוס ציוני ויש הנרתעים מהמסר המשתקף מהקנאות הקיצונית של הסיקריים ומבחירתם להתאבד על פסגת מצדה. בעשור השני של המאה ה-21 התחדשה מסורת המסעות אצל תנועות הנוער.בשנת 1968 הוכרזה מצדה כגן לאומי בשטח של 3,400 דונם, ובשנת 2001 הכריז עליה ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מדי שנה פוקדים את האתר כ-750,000 מבקרים והוא נחשב לאחד מאתרי התיירות הפופולריים בישראל.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.