בית הכנסת העתיק במירון

בית הכנסת העתיק במירון מצוי על גבעה בסמוך לקבר רבי שמעון בר יוחאי ומירון הקדומה, ובסמוך למושב מירון.

אתר בית הכנסת נסקר במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית שהתקיים בשנת 1875 על ידי משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל בראשות קלוד קונדר. החפירה הראשונה באתר נערכה בשנת 1905 על ידי היינריך קוהל וקרל וטצינגר במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת בגליל.

Meron-15
חזית בית הכנסת במירון
The grave of Rabbi Shimon bar Yochai1 (before 1899)
חזית בית הכנסת במירון, לפני שנת 1899
Meron synagogue - Claude Conder p. 251
בית הכנסת כפי שצויר בשנת 1875 על ידי משלחת של סקר ארץ ישראל המערבית בראשות קלוד קונדר

תולדות היישוב

היישוב קיים מימי בית שני. לדעת החופר מאירס, המקום ננטש בשנת 360‏[1]. לאחר נטישתו שימש המבנה כנקודת תצפית ליישוב שהתקיים במקום בימי הביניים.

את הקמת בית הכנסת ייחסו יהודים מימי הביניים לרבי שמעון בר יוחאי. הבניין עורר התפעלות של תיירים ונוסעים שבקרו בארץ ישראל, ומוזכר ברשימותיהם של מספר נוסעים מתקופה זו[2].

לאחר החפירות שבוצעו במקום חוזק המשקוף בתבניות מתכת.

תיאורו של בית הכנסת

המבנה שממדיו 27מ' אורך על 13.5מ רוחב נחצב בתוך ההר. הקיר הצפוני של בית הכנסת הוא חצוב וניכר כי הגיע לגובה של המבנה. בתשתית של המבנה יש בליטות שהיו בסיס לאדני העמודים אשר החזיקו את גג בית הכנסת. בית הכנסת מכוון לירושלים, והוא המבנה הארוך מסוגו שנמצא בארץ עד כה. מקירותיו שרד בעיקר הקיר הדרומי, שבו 3 פתחים: פתח מרכזי, עם המשקוף הסדוק, ופתח נוסף, אשר שוחזר. בבית הכנסת המשקופים וכן הכרכובים מעליהם אינם מעוטרים בתבליטים. צבי אילן סבור כי זו תוצאה של מגמה לא להגזים בקישוט בית הכנסת ולא עדות למצבם הכלכלי של תושבי המקום, אשר השקיעו רבות בבניה של בית הכנסת. ארון הקודש היה כנראה ליד הפתח הראשי, ולא נמצאו לו שרידים.

הקמת בית הכנסת תוך השקעת מאמץ גדול בחציבת מבנה בשטח גדול יחסית מעידה על החשיבות הרבה שהעניקו תושבי מירון הקדומה לבית הכנסת[3]

האגדה אודות המשקוף

ייחודו של בית הכנסת הוא באגדה כי אם משקופו ייפול- אות הוא לבואו הקרוב של משיח בן דוד. צבי אילן מייחס את האגדה ליהודים שבקרו במקום בימי הביניים.

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ מקור: מירון הקדומה - חמש עונות חפירה, מתוך קדמוניות תשמ"א, עמ' 111 - 113
  2. ^ ישראל רוזנסון, 'זיכרון מירון', 2003, עמ' 60-63
  3. ^ יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ, 1965, עמ' 221-222 (מצוטט אצל ישראל רוזנסון, לא נבדק במקור)
אלעזר יעקב פודהורצר

אלעזר יעקב פודהורצר (ט"ו באדר תר"כ, מרץ 1860 – י"ד בחשוון תרפ"ה, נובמבר 1924) היה מראשי היישוב היהודי בצפת, שד"ר ומגואלי מירון.

מירון

האם התכוונתם ל...

מירון (מושב)

מֵירוֹן הוא מושב דתי בגליל העליון למרגלות הר מירון השייך למועצה אזורית מרום הגליל.

היישוב הוקם בשנת 1949 על ידי עולים מהונגריה ומרומניה וחיילים משוחררים דתיים ממלחמת העצמאות. הוא הוקם על אדמות הכפר הערבי מירון, שחרב במלחמת העצמאות.

היישוב נקרא בשמה של מירון הקדומה ששכנה בסמוך, ושמה נשתמר בשם הכפר הערבי שהיה במקום. המקום מוכר בזכות קבר רבי שמעון בר יוחאי, הנמצא בשוליו, אליו מגיעים מאות אלפי אנשים בל"ג בעומר מדי שנה.

יו"ר ועד היישוב הוא דוד קליין.

רב המושב משנת תשי"ט הוא הרב מאיר שטרן.

מירון הקדומה

מירון הקדומה נחשפה מדרום-מערב למושב מירון וצפונית לקבר רבי שמעון בר יוחאי. בחפירות התגלו שבע שכבות יישוב מהתקופה הלניסטית עד לתקופה הממלוכית. במקום התגלו שרידים מתקופת בית שני אך תקופת הפריחה של היישוב הייתה בין המאה ה-2 לבין המאה ה-4 - המועד בו הוקם בית הכנסת ששרידיו נראו על פני השטח. בנוסף לבית כנסת, נחשפו במירון הקדומה שרידים של כפר קדום: בתי מגורים, בורות מים ומיתקנים של בעלי מלאכה. החפירות נערכו בשנים 1971-1977 מטעם בתי-ספר האמריקאיים לחקר המזרח בראשות אריך מאירס.

במפה המצורפת למאמרו של אריה גראבויס, "הגליל בתקופת מסעי-הצלב", מופיעה מירון כקהילה יהודית בתקופה הצלבנית.

בחפירה במתחם סמוך ב־2014 נמצאו שרידים מראשית התקופה הכלקוליתית, ומתקופת הברונזה

נחל מירון

נחל מירון הוא נחל אכזב ברובו, מיובליו העליונים של נחל עמוד. תוואי הנחל עובר סמוך למושב מירון.

לאורכו מספר מעיינות בהם מעין מירון ("מי מגידו") ועין בר-יוחאי, שמימיהם נשאבים מעין תרון ועין תינה. מי הנחל נשפכים לנחל עמוד שהוא חלק מאגן הניקוז של הגליל המזרחי העליון.

ראשו של נחל מירון, בו נמצא עין זבד, הוא בגוש הרי מירון. השם זבד משותף למעיין, לחורבה השוכנת בהמשך הדרך ולהר זבד – כל אלה מקורם בשם הערבי זאבוד, שיש המזהים בו את זבוד דגלילא, שבמדרש בראשית רבה.

מהפסגה יורד הנחל בערוץ הררי צר ומלא צמחייה. באביב ישנה פריחה עשירה במקום, וניתן להבחין בפעמוניות ובסחלבים. מצדו השני של ההר, נמתח שביל ישראל. לאורך השביל נמצא גוש סלע גבוה, המכונה "כיסא אליהו". לפי האגדה כאשר יופיע אליהו הנביא באחרית הימים, יישב בתחילה על מרומי הסלע הזה ומכאן יתקע בשופרו הגדול ויכריז על בוא חרותנו ותשועתנו. בהמשך השביל מגיע עד השרידים של מאוזוליאום, ושרידי בית-הכנסת בחורבת שמע. החוקר ישעיהו פרס סבר בזמנו, שהמקום הוא כפר שמי הנזכר בתלמוד הירושלמי, אלא שדעה זו אינה מקובלת. כיום מקובל לזהות את המקום עם תקוע הגלילית (להבדיל מתקוע שבגבול מדבר יהודה, מולדת הנביא עמוס). עליה נאמר בתלמוד בשל שפע זיתיה: "תקוע אלפא לשמן (מנחות פ"ה, ע"ב), דהיינו, בעסקי שמנים היא הראשונה. או - "אוכלין בזיתים עד שיכלה אחרון שבתקוע", שהרי תקוע היא בצפון וזיתיה מבשילים במאוחר.

היום מכונה המקום ח'רבת שמע. כבר במאה ה-16 נתגלו שרידי בית-כנסת עתיק במקום. בחפירות ארכאולוגיות נחשפו במקום מערות, גתות ושרידי מבנים. הבניין בנוי לרוחב ושונה מבתי-הכנסת האחרים שבגליל. ראשיתו, במאות השנייה והשלישית-לספירה, אז חרב כנראה ברעידת אדמה, נבנה שוב ותיפקד במאות הרביעית והחמישית, עד להריסתו במאה השישית ברעש נוסף. על משקוף פתחו חקוקה דמות נשר. מדרגות היורדות למרחב בית הכנסת מובילות, ככל הנראה, למקום בו שכנה עזרת הנשים. בפנים מצויים שרידי טורי עמודים המשרטטים את המקום בו הוצב ארון הקודש. באתר שער נוסף עם משקוף מעוטר במנורה בת שבעה קנים, וכן ספסל אבן ששימש את המתפללים ושרידי מקווה ששכן בתוך בית הכנסת עצמו.

בחזית בית הכנסת מבנה בן שתי קומות שאורכו כארבעה מטרים. זהו מבנה קבורה, שבקומתו הראשונה מצויות גומחות למתים וכריות אבן למראשותיהם. שנים רבות הייתה מקובלת הסברה שזה הוא קברו של שמאי הזקן ושל אשתו. ליד המבנה ישנן מערות, מקום קבורת תלמידי שמאי הזקן. במורד אפיקו של נחל מירון, לצד החניון בגדתו הדרומית של הנחל נמצאת טחנת קמח ישנה ששימשה לטחינת קמח בכח מי מעין מירון עד תחילת המאה ה-20. כיום (2009) המקום מוזנח, ולא משולט.

במעלה הגדה המערבית, סמוך למושב מירון, נמצאים בית הכנסת העתיק במירון וקבר רבי שמעון בר יוחאי.

2.5 ק"מ אחרי שחוצה אותו כביש עכו-צפת (866), נובע בנחל מירון המעיין עין יקים ("עין תינה"). מכאן ואילך הנחל הופך לנחל איתן המלא בבוסתנים, בצמחייה ובמפלי מים זורמים. 800 מטר אחר כך נחל מירון נשפך לנחל עמוד ושופך את מימיו אליו. הקטע האחרון בנחל הוא חלק משמורת נחל עמוד, ואף רבים טועים ומזהים אותו כחלק מנחל עמוד עצמו.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.