בית הכנסת החורבה

בית הכנסת החורבה (או חורבת רבי יהודה החסיד, מכונה בקיצור החורבה) הוא בית כנסת במרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, על יד כיכר החורבה ומול בית הכנסת צמח צדק. בית הכנסת נבנה לראשונה בתחילת המאה ה-18 על ידי קבוצת העולים עם רבי יהודה החסיד, נחרב בידי בוניו הערבים בשל אי תשלום חובות, נבנה בשנית באמצע המאה ה-19 על ידי קבוצה מתלמידי הגר"א, נחרב בשנית בידי הלגיון הערבי לאחר שכבש את העיר העתיקה ב-1948, ונבנה בשלישית בראשית המאה ה-21.

מקור שמו של בית הכנסת בתקופת חורבנו הארוכה בין בנייתו הראשונה והשנייה. בית הכנסת שימש מרכז הקהילה האשכנזית בירושלים עד אמצע ימי המנדט הבריטי, ונחשב לבית הכנסת האשכנזי החשוב והמרכזי בירושלים עד לחורבנו השני.

בית הכנסת החורבה
בית כנסת החורבה נמצא במרכז הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים
מבנה בית הכנסת מבחוץ, 2014
מידע על המבנה
כתובת רחוב היהודים 89
מדינה ישראל  ישראל
סיום הבנייה (שוחזר ונפתח מחדש ב-2010)
גובה 24 מטר
בעלים החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי
שימוש בית כנסת
קיבולת 215 מקומות ישיבה
קואורדינטות 31°46′31″N 35°13′53″E / 31.775233°N 35.231395°E
http://www.rova-yehudi.org.il/churva2.asp
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)
Jerusalem oldcity hebrew
 
בית הכנסת החורבה
בית הכנסת החורבה
בית הכנסת "החורבה", הרובע היהודי בירושלים, מבט מלמעלה
בית הכנסת "החורבה", תשע"ח- 2018
אולם בית הכנסת "החורבה" בשעת תפילה
בית הכנסת המשוחזר בתשעה באב, 2012
פנים בית הכנסת החורבה
בית הכנסת המשוחזר בסוכות

תולדות מתחם בית הכנסת

מתחם בית הכנסת ממוקם במרכז "חצר האשכנזים" (בערבית: "דיר אל-שיכנז"), ההקדש של הקהילה האשכנזית בירושלים החל מראשית המאה ה-15 עת קנו יהודים מהקהילה האשכנזית את החצר ממשפחת א-שרף ובנו בה בית כנסת ומבנים נוספים. (גם חלקו הצפוני של המגרש שימש בוודאות כחצר האשכנזים כבר בשנת 1621, עם עליית רבי ישעיה הלוי הורוביץ (השל"ה), לירושלים), וצידו הדרומי גובל בבית הכנסת המכונה בית כנסת הרמב"ן. החצר שימשה כהקדש יהודי-אשכנזי וגרו בה עניים מיהודי אשכנז אשר שהו בירושלים, והייתה החצר היהודית הראשונה שעליה שמתועדת במפורש, ואולי אף הראשונה בכלל.[1]

נקודות ציון בסביבה

אברהם משה לונץ, מחבר מורה דרך בארץ ישראל וסוריה תיאר[2] בשנת תרנ"א (1890) מבנים נוספים בחצר בית הכנסת:

מול הישיבה גר הרב שמואל סלנט, שהיה רב קהילת האשכנזים הפרושים בירושלים, ואב בית הדין שלה.

בית הכנסת הראשון

לעומת החצר, שהייתה הקדש לקהילה האשכנזית בלבד, בית הכנסת הקטן שנבנה שימש את כלל הקהילה היהודית, אשר הייתה רובה ירושלמית מקומית, ובחלקה הקטן אשכנזית או מאגן הים התיכון.

בית הכנסת הקטן לא ידע מנוח והיה נתון למתקפות פוליטיות, משפטיות ופיזיות לאורך שנים רבות. בהיסטוריוגרפיה היהודית מוטעמת רדיפה זו בסיפור שמתבסס על איגרת של רבי עובדיה מברטנורא. על פי הסיפור, שנים לא רבות לאחר רכישת החצר החליט אחד היהודים שגרו בה להתאסלם בעקבות סכסוך עם הקהילה היהודית. לאחר מותו, אמו שהייתה בעלת הבית הקדישה אותו לבניית מסגד, אשר עומד עד היום.[3] עם זאת, מוג'יר א-דין, היסטוריון מוסלמי בן התקופה מציין שהמסגד נבנה כבר במאה ה-14,[4] לפני רכישת בית הכנסת על ידי היהודים. בכל מקרה, מאחר שהמסגד היה בנוי צמוד לבית הכנסת היו חיכוכים בין מתפללי שני המבנים שגרמו לניסיונות חוזרים ונשנים מצד המוסלמים להפסיק את פעילותו: ב-1474 נהרס בית הכנסת לאחר שטענו שהיהודים בנו אותו בניגוד לחוקי עומר, אך מאוחר יותר באותה שנה הוא נבנה מחדש בצו של הסולטאן. הסכסוכים המשפטיים שבו וחזרו מספר פעמים עד שבתקופת השלטון העות'מאני הוציא המושל העות'מאני של ירושלים צו שאוסר שימוש בבית הכנסת, אם כי המבנה עצמו נותר על תילו. החצר עצמה המשיכה לשמש את הקהילה האשכנזית בירושלים, אך הפכה למוזנחת ועזובה בגלל עוניה ומסכנותה של הקהילה. מיקום המסגד בצידו של בית הכנסת מסביר את הקשיים המרובים שעברו על בית הכנסת הזה לאורך שנות השלטון המוסלמי בעיר, למרות שבתי כנסת אחרים לא סבלו באותו אופן.[1]

בית הכנסת השני

PikiWiki Israel 14419 Jerusalem - old city
בית כנסת החורבה וכיפת הזהב מתנשאים מעל בנייני העיר העתיקה (צולם ב-2011)

הקהילה האשכנזית בירושלים ביססה את כלכלתה על תרומות מיהודי אירופה. בגלל המשברים השונים שפקדו את יהודי אירופה במאה ה-17 הקהילה נאלצה ללוות כספים מהתושבים הערבים המקומיים כדי להמשיך להתקיים. בשנת 1692 התמוטט בית הכנסת הישן שעמד בחצר והקהילה היהודית לקחה הלוואות נוספות כדי לבנות אותו מחדש.[5] הבנייה הסתיימה בראשית שנת 1700. לאחר סיום הבנייה מחדש, חזרה הקהילה האשכנזית להתפלל בבית הכנסת. טעות נפוצה, שאף נקשרה בשם בית הכנסת, היא הייחוס של בניית בניין זה לחבורת רבי יהודה החסיד משדליץ שבפולין, אשר כללה מאות אנשים. אך למעשה, אלה עלו רק ב-14 באוקטובר 1700, יותר מחצי שנה לאחר סיום שיפוץ בית הכנסת. עם זאת, יש יסוד סביר להניח שקשירת שמו של רבי יהודה חסיד בבית הכנסת קשורה בתרומות לטובת המבנה, שהביא איתו בעת עלייתו, או לכל הפחות הבטיח להביא כשעמד לעלות.[5] יכול להיות גם שהדבר קשור במותו המוקדם שאירע רק שישה ימים בלבד לאחר הגעתו לירושלים.

למרות שגורלם של בני הקבוצה היה רע ומר, יכול להיות שהם גם היו מעורבים בניסיונות השימור של בית הכנסת והם, לדוגמה, שלחו את אחד מראשיהם, גדליה הלוי מסמיאטיץ, אל הגולה לאיסוף כספים להצלה מהחובות הגדולים אליהם נקלעו. גדליה הדפיס בברלין 1716 ספר בשם "שאלו שלום ירושלים" בו גולל את פרשת העלייה על מנת לגייס כספים. מאמצי הגיוס הניבו סכום של 25,000 רייכס טאלר, אולם בח' בחשוון ה'תפ"א (נובמבר 1720) פקעה סבלנותם של הנושים המוסלמים, הם הציתו את החצר והרסו אותה עד היסוד. כל היהודים האשכנזים גורשו מירושלים ונאסר עליהם לשוב אליה. האיסור היה בתוקף כ־100 שנים. בעקבות כך נאלצו האשכנזים שהתעקשו לגור בירושלים להתחזות לספרדים, כפי שהעיד ר' משה הירושלמי:

"אסור לו ליהודי ממדינותינו מפולין או מארצות אשכנז אחרות להיכנס לירושלים, אלא אם כן הוא מלובש במלבושי תוגרמה ומדבר בלשון תוגרמה עד שאין יודעים בו שמאשכנז הוא, וכל זאת בגלל מעשה חבר החסידים שעלו עם רבי יהודה החסיד השני ע"ה."

אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 449

החצר נותרה בחורבנה והתפרסמה בכינויה "חצר חורבת רבי יהודה החסיד" או בקיצור "החורבה". הכספים שנאספו נותרו באירופה והופקדו למשמרת בידי שמשון ורטהיימר, יהודי החצר של הקייזר קרל השישי. לאחר מותו של שמשון (ב־1724) הפקיד בנו, וולף ורטהיימר את הכספים בידי הקייזר, שם נוהלו הכספים ב"קרן הירושלמית", עד לנפילת בית הבסבורג ב-1804.

בית הכנסת השלישי

Churva exterior
בית כנסת החורבה בעשור הרביעי או החמישי של המאה ה-20

במהלך המאה ה-19 חזרו היהודים האשכנזים להתגורר בירושלים בעקבות עליית תלמידי הגר"א. עקב חזרתם לעיר והתגבשותה של עדת הפרושים התעוררה היוזמה לחדש את בניית בית הכנסת, כאשר בראש המאמצים עמדו רב הקהילה הפרושית, רבי מנחם מנדל משקלוב תלמידו של הגאון מווילנה, שהיה גזבר הקהילה וטרח בהשגת רישיונות הבנייה ותשלום החובות העתיקים הכרוכים בחצר.

בראשית ה'תקצ"ז (1837) הושג רישיון הבנייה המלכותי ('פירמאן') ממוחמד עלי (שליט מצרים)[6] לבנייתו מחדש של בית הכנסת. שנה קודם נחנך במקום בית הכנסת מנחם ציון שנוסד על ידי רבי אברהם שלמה זלמן צורף, והיה לבית הכנסת האשכנזי הראשון בירושלים בעת החדשה.

יוסף אמזלג, היהודי העשיר ביותר בירושלים, תרם כסף בשביל הבניין וקנה בשנות ה-30 חדר לתלמוד תורה בבית הכנסת, שבחזיתו הייתה אבן שציינה את נדבנותו. החדר הוקדש לזכר בנו, יצחק דוד.[7]

ביולי 1855 ביקר משה מונטיפיורי בירושלים ומסר לקונסול הבריטי, ג'יימס פין, את פירמאן הסולטן לבניית בית הכנסת "החורבה". לאחר מכן הוצג מונטיפיורי עם תעודותיו לפני הפחה באופן רשמי, וזה נעמד כאשר הפירמאן הוקרא בקול על ידי המזכיר הרשמי, ובסוף הקריאה הצדיע לו.[8]

עיכובים כספיים שונים גרמו לכך שרק בי"ז בניסן תרי"ז (1857) החלה בנייתו של בית הכנסת פעם נוספת, בחסותם של מונטיפיורי ושל הברון אלפונס, אחיו של אדמונד ממשפחת רוטשילד. עקב כך שמו הרשמי של בית הכנסת נקרא 'בית יעקב', על שם אבי הברון, ג'יימס יעקב.

Gerer Rebbe at Hurva
רבי אברהם מרדכי אלתר בעצרת תפילה בבית הכנסת בנובמבר 1942, בעקבות הידיעות על גורל יהודי אירופה

האיש שהיה אחראי על הבנייה הפיזית של בית הכנסת היה זאב וולפנזון שפעל בכמה תפקידים: הן כמפקח וגזבר ההוצאות וההכנסות על הבניין, והן כמנהל העבודה הראשי על בניית בית הכנסת הגדול מתחילת הבנייה ועד סופה. לבניין נאספו תרומות רבות בארץ ובחו"ל, חלקן הגדול נאסף בידי זאב עצמו בפעילותו המגוונת כשד"ר. כל פעילותו להקמת בית הכנסת במשך כ־8 שנים נעשתה בהתנדבות וללא קבלת תמורה כספית (הערכתו של החוקר לונץ שעבר על פנקסו של וולפזון). עם זאת, סבל רבות ביחד עם שותפו יוסף יואל ריבלין מתלונות על ניהול כספי לקוי של הבנייה מצד נרגנים. בשנת 1859 נשלח כשד"ר להודו ולאוסטרליה יעקב ספיר, על-מנת לגייס כספים נוספים לבניית בית הכנסת. פעילים בבניה היו גם ר' הלל שרלין ור' אליהו שלמה זלמן בסאן. האחרון אף עשה זאת תוך סיכון חייו וגם נפצע בהתנפלות ערבים.[9]

לאחר הקמת בית הכנסת, אולם בטרם הוגבהו קירותיו עד לגובה בו הוצבה מאוחר יותר כיפתו, נערכה בו תפילת-הודיה לאות הכרת תודה לממשלת בריטניה על עזרתה בקבלת האישור להקמתו. הקונסול הבריטי, ג'יימס פין, הוזמן לתפילה והושב אל שולחן בין בימת הקריאה לארון הקודש. התפילה הראשונה הייתה "הנותן תשועה למלכים" - התפילה הרגילה למלך הארץ, אולם השמות שנזכרו בה היו של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת ומשפחתה. לאחר מכן באה תפילה לחיי הקונסול ומשפחתו. לאחר התפילות הושרו זמירות בעברית ובהן מזמורי תהילים והפיוט "אדון עולם". לאחר הטקס הדתי, הוגש כיבוד ונוגנה מוזיקה על ידי קלרניט ותוף. הקונסול הבריטי כתב בספרו: "וכך ערכו היהודים, כמוהם כשאר העדות, תפילה פומבית מלווה מצהלות. אכן, חידוש היה זה בירושלים שככה יוכלו לזקוף ראשיהם ולהקים בית כנסת שייראה בעיר כולה ובארץ למרחוק".[10]

אחד התורמים הגדולים ביותר להקמת בית הכנסת החורבה היה יהודי מבגדאד בשם יחזקאל ראובן. מעל פתחו של אולם התפילה הייתה קבועה כתובת ששבחה את יחזקאל ראובן על שתרם "יותר מחצי גוף הבניין מכסף הנדבה הזאת".

בכ"ד באלול תרכ"ד (1864) נחנך בשנית בית כנסת במבנה גדול ומפואר שנקרא "בית הכנסת בית יעקב בחצר חורבת רבי יהודה החסיד", אך שמו העממי לדורות השתמר כ"בית הכנסת החורבה". בבית כנסת זה ובמבנים הצמודים לו שכנו אחדים מן המוסדות החשובים של עדת האשכנזים ה"פרושים" בירושלים, ביניהם: בית הדין, בית מדרש ותלמוד תורה עץ חיים.

בשנת 1901, עם פטירתה של ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, נשא עליה אפרים כהן-רייס הספד בבית הכנסת, במעמד הקונסול האנגלי והמושבה האנגלית בירושלים. הספד זה, שכהן-רייס עמד על כך שלפני הקראתו באנגלית, ייאמר מתחילה בעברית, היה הנאום העברי הראשון בבית כנסת זה.[11]

בבית הכנסת היו שמורים דגלי הגדודים העבריים שליוו את חיילי הגדודים העבריים בכיבוש ארץ ישראל ועבר הירדן המזרחי. בתקופת המנדט הבריטי כיהן כנשיא בית הכנסת הרב הראשי הרב קוק, ובמסגרת תפקיד זה נשא חלק מדרשותיו המפורסמות בבית כנסת זה. בשנת 1920, בשבת נחמו, התפלל בבית הכנסת הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל. הייתה זו השבת הראשונה בה שהה בארץ ישראל, והוא התכבד בקריאת ברכות ההפטרה.

בשנת 1933, בעת שהותו בארץ לרגל צילום סרט אודות מסעותיו בארץ הקודש, ביקר בבית הכנסת החזן הנודע יוסף (יוסל׳ה) רוזנבלט, והוביל את התפילה לצדו של הרב קוק. בדיעבד, הייתה זו הופעתו המוזיקלית האחרונה של רוזנבלט, ימים ספורים לפני מותו הפתאומי מדום לב.[12]

בשנת 1942 בנה האצ"ל סליק מתחת לארון הקודש, כחלק מתוכנית האצ"ל למלחמה כנגד כיבוש גרמני אפשרי של ארץ ישראל במלחמת העולם השנייה.[13] הסליק התגלה רק במהלך העבודות לשיקום "החורבה" בראשית המאה ה-21, מגיני הרובע בתש"ח לא היו מודעים לקיומו, ולאנשי האצ"ל שידעו על הסליק לא הייתה דרך להעביר מידע זה למגינים באותה עת.

Hurva Syn Jeru2
פנים בית הכנסת החורבה בין השנים 1934–1939, מאוסף ספריית הקונגרס

בסוף 1942, לאחר שפורסמו בארץ ישראל הידיעות הרשמיות על רצח יהודי פולין כונסה עצרת זעקה ותפילה בבית הכנסת בהשתתפות מאות רבנים ומתפללים.[14]

תיאור מבנה בית הכנסת השלישי

את התכנון למבנה השלישי עשה האדריכל הטורקי אסעד אפנדי. אפנדי הגיע לירושלים לשם עבודות שיפוץ ותחזוקה במסגדי הר הבית בשנת 1856, ובזמן שהותו בירושלים הכין גם את תוכנית בית הכנסת. בית הכנסת תוכנן בסגנון אדריכלי המכונה נאו-ביזנטי, שאפיין רבים ממבני הציבור והדת באימפריה העות'מאנית .[15]

מבנה בית הכנסת כלל ארבעה מגדלים רבועים בפינותיו, וביניהם ארבע קשתות בגובה 16 מטרים אשר תמכו בכיפה שהתנשאה מעליהן. מעל לקשתות התנשא בסיס הכיפה המעוגל ובו שנים עשר חלונות לכל רוחות השמים, ועליו הכיפה שהייתה מצוירת בצבע כחול כהה ומעוטרת בכוכבי זהב. גובהו הכולל של בית הכנסת עד לקצה כיפתו היה 24 מטרים.

אורכו של היכל בית הכנסת היה 15 מטרים ורחבו 14 מטרים. עזרת נשים הייתה בגלריה חיצונית משלושת צידי האולם (למעט צד מזרח), והגישה אליה הייתה מהמגדלים שבפינות הבניין. ארון הקודש היה ארון מפואר במיוחד, שהובא במיוחד עם שער הכניסה לבית הכנסת מבית כנסת בעיר חרסון שברוסיה (כיום אוקראינה), ארון קודש שנבנה על ידי קנטוניסטים שגויסו בכפייה לצבא הרוסי ושבו לדת היהודית לאחר שחרורם. ייחודו של ארון הקודש היה שהוא כלל שני חלקים, עליון ותחתון, ועליו ארבעה עמודים בסגנון קורינתי. מעל ארון הקודש היה פתוח חלון בצורת פרח בעל שלושה עלים, ובו שמשת ויטראז' מצוירת.

הבימה של בית הכנסת הייתה מעוצבת מעץ, אך בשנת 1927 ברעידת האדמה הגדולה, נפלה הנברשת של בית הכנסת והרסה את הבימה. בעקבות זאת נבנתה הבימה מחדש משיש. קירות בית הכנסת היו מצוירים ומעוטרים. בשיפוץ בית הכנסת בסוף שנות השלושים הוחלפו ציורי הקיר, מצד ימין של ארון הקודש צוירה מנורת בית המקדש, ומשמאלו הר סיני ועליו לוחות הברית. מעליהם צוירו שני מגיני דוד גדולים. בארבע פינות האולם (מעל לקשתות) צוירו ארבעת המקומות הקדושים: קבר רחל, הכותל המערבי, מגדל דוד, ומערת המכפלה.

זאב וילנאי מספר שבבית הכנסת החורבה היה מעין עמוד קלון שכונה 'הקונֶה' (שם זה בא כנראה משפת היידיש). ה'קונה' הייתה מחוץ לבית הכנסת, לצדה של עזרת נשים והייתה בנויה כמין אצטבא של עץ. מי שעבר עבירה חמורה או אפילו אשה שנחשדה במעשה מגונה הושם שם למשך מספר שעות, וכל מי שעבר במקום חרף וגדף את החוטא/ת. לימים הוסר ה'קונה' ובמקומו הושם שלט ובו נוסח ברכת קידוש לבנה.[16]

שיקום חורבות בית הכנסת אחרי 1948

Arab Legion soldier in ruins of Hurva
חייל הלגיון הערבי עומד בתוך הריסות בית הכנסת החורבה ומחזיק בידו מגילה של ספר תורה. צולם על ידי הסופר ג'ון רוי קרלסון, מאי 1948.
Hakhurba-synagogue01m
הקשת המשוחזרת בבית כנסת החורבה

המבנה ניצב במלוא תפארתו עד מלחמת העצמאות. ב-27 במאי 1948 בל"ג בעומר, כיום לפני כניעת הלוחמים, פוצץ בית הכנסת בידי הלוחמים הירדנים.[17] ולאחר מכן החריב הלגיון את בית הכנסת תפארת ישראל.

העיתונאי האמריקני ג'ון רוי קרלסון תיעד את חורבות בית הכנסת מיד לאחר פיצוצו:
"רק קיר אחד נשאר לפליטה מבית־הכנסת 'החורבה' העתיק... מבעד לענן־האבק שכיסה את כל האזור ראיתי את הקיר הזה. והנה התפוצץ תחתיו מטען הדינאמיט השביעי והקיר האחרון כרע תחתיו ושקע במערבולת־ההריסות [...] השקפתי על השרידים מעוררי־הרחמים של מה שהיה פעם בית הכנסת 'החורבה'. מלאכת־הרס נאמנה נעשתה כאן. אבן על אבן לא נשארה. על קרעי־קיר אחד התנדנד לוח עם עשרת הדברות. רק זה נשאר כאן כמזכרת וכאות־אזהרה לעולם קל־הדעת ולארגון האומות חסר־הישע ... גוילי־ספרי־תורה היו פזורים בין ההריסות".[18]

מבית הכנסת נותרו רק עמודים אחדים ויסודות. אחרי מלחמת ששת הימים, לא שוקם בית הכנסת במסגרת שיקום הרובע היהודי, אך שוחזרה באופן סמלי אחת מארבע הקשתות שתמכו בכיפת הבניין. קשת זו הפכה לסמל בית-הכנסת ולוגו של החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי ולמוסדות רבים בשכונה. המבנה היחיד בחצר החורבה ששרד ושוקם מיד לאחר מלחמת ששת הימים היה בית המדרש מנחם ציון, המשמש מאז כבית כנסת.

בראשית המאה ה־21 החליט דירקטוריון החברה לשיקום הרובע היהודי, בראשות הרב ערן הוכברג, ואדריכל החברה דאז, אדריכל גדעון חרל"פ, כי הגיעה העת להחזיר עטרה ליושנה, ולהתחיל בבנייתו מחדש של בית הכנסת בשלישית. התכנון נעשה מול מתנגדים רבים בממסד העירוני והתכנוני, שביקשו להנציח את המצב הקיים. בשנת 2003 החלו עבודות שחזור ושיפוץ נרחבות. תחילתו של השיקום הייתה בחפירת יסודות ועריכת חפירה ארכאולוגית בה נמצאו ממצאים ממספר תקופות, וביניהם מספר מקוואות מתקופת בית שני ורחוב מהתקופה הביזנטית. הממצאים שומרו והם מוצגים במרתף בית הכנסת.

בשנת 2006, לרגל תחילת שיקום האתר, הוצא לאור הספר "חצר חורבת רבי יהודה החסיד" על ידי הרב ליאור זילבר. ספר זה מגולל לראשונה את סיפורו של האתר.

בפברואר 2007 הוכתר בטקס סמלי על ידי גופים חרדים הרב שמחה קוק, רבה של רחובות, כרב בית כנסת החורבה, אולם בית הכנסת מנוהל בפועל על ידי החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי.

ב-כ"ט באדר ה'תש"ע (15 במרץ 2010), בתום תהליך השיקום והשחזור, נחנך בית הכנסת בטקס חגיגי.[19][20]

בית הכנסת הרביעי

Old Jerusalem Hurva Synagogue Morning Prayer
תפילה בבית כנסת החורבה, נובמבר 2011

מבנה בית הכנסת מתבסס על שרידי הקירות של המבנה העות'מאני. נדבכי הקירות שלא נהרסו ושרידי כותל המזרח של בית הכנסת שנותר עומד, שולבו במבנה המודרני. בעוד קירות הבטון המודרניים מסויידים בלבן, הושארו הקירות מן המבנה הישן בלתי מטוייחים.

פנים המבנה עוצב לפי תמונות בית הכנסת מראשית המאה ה-20 ועל פי דגם שנבנה בשנת 1912 לערך על ידי האמן מאיר רוזין ולפי עדויות. חלק מציורי הקיר שוחזרו בטכניקה מיוחדת, בפרט שוחזרו ארבעה מדליונים המציגים את מערת המכפלה, קבר רחל, טבריה וצפת וציור קיר מעל הפתח המציג כלי נגינה תלויים על ערבות מעל נהר, כאיור של הפסוק "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ".[21]

עזרת הנשים נמצאת בגלריה מצד מערב, בצידה יש עלייה למרפסת בסיס הכיפה, ממנה מובילים שני גרמי מדרגות לוליניות חיצוניים עשויים פיתוחי ברזל אל רום הכיפה ואל הכניסה לגלריה פנימית עטורת חלונות, המשקיפה אל חלל בית הכנסת מלמעלה.

על כיפת בית הכנסת כתובים שמותם של 12 שבטי ישראל; בפינות שבין הקשתות הפנימיות מצוירים ארבעה אתרים קדושים: טבריה העתיקה, מגדל דוד, קבר רחל ומערת המכפלה. על החלק העליון של הקיר המערבי מצויר נהר ונוף וכתוב ציטוט מספר תהילים קל"ז: עַל נַהֲרוֹת, בָּבֶל--שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ: בְּזָכְרֵנוּ, אֶת-צִיּוֹן. ב עַל-עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ-- תָּלִינוּ, כִּנֹּרוֹתֵינוּ. ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ, דִּבְרֵי-שִׁיר--

ארון הקודש שוחזר לפי צילומים של ארון הקודש הישן, אלא שהוא גדול יותר בנפחו הפנימי מן הארון המקורי.

בשנת 2010 נפתח בית הכנסת מחדש בטקס חגיגי.

רב בית הכנסת הוא הרב שמחה הכהן קוק.

עיקר מתפללי בית הכנסת לכל אורך השנה באים מקהילת אדרת אליהו (זילברמן).

ברכה על ראית בית הכנסת

הברכה על חורבת ר יהודה החסיד
מודעה הקורא לברך ברכה על בית הכנסת החורבה

חלק מפוסקי דורנו כתבו לברך את ברכת מציב גבול אלמנה על ראית בית הכנסת, אם לא ראהו במשך שלשים יום.[22]

גלריה

Hahurva Painting

ציור קיר מעל הכניסה

Hahurva Parochet

פרוכת ארון הקודש

HA-HURVA

השלמת שלד המבנה המשוחזר של בית הכנסת, לפני תחילת יציקת הכיפה, 9/2007

Hurva22

בית הכנסת על רקע סביבתו בשנת 1899 (המבנה הבולט מאחורה הוא בית הכנסת תפארת ישראל )

Finkel

הרב נתן צבי פינקל ויצחק פינדרוס בבית הכנסת

Churva

בימת בית כנסת החורבה בגלויה בהוצאת האחים אליהו, התצלום מראשית שנות ה-20

Hahurva From Top

פנים בית הכנסת המשוקם לפני ששמו נברשות

Immmmad

בית כנסת החורבה בלילה, 2011

P5210017

מראה עבודות שיקום בית הכנסת במאי 2009

Old Jerusalem Hurva Synagogue White Dome 2009

כיפת החורבה מתנשאת מעל בתי הרובע היהודי, 2009

הושענא רבה בבית הכנסת החורבה

הושענה רבה בבית הכנסת (תמונה זוכה בתחרות ויקיפדיה אוהבת אתרי מורשת 2014)

"החורבה"

כיפת בית הכנסת בלילה, 2015

בית הכנסת החורבה בעיר העתיקה

מבט מהאוויר

לקריאה נוספת

מחקרים
  • ראובן גפני, אריה מורגנשטרן ודוד קאסוטו (עורכים), החורבה: שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים, ירושלים: תש"ע-2010.
  • אריה מורגנשטרן, משיחיות וישוב ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשמ"ה-1985.
  • אריה מורגנשטרן, "בניין חצר חורבת ר' יהודה חסיד", מחצר מושב לחצר קהילה, גאולה בדרך הטבע: תלמידי הגר"א בארץ ישראל 1800- 1840, ירושלים: תשנ"ז,2 עמ' 56–90, 327-343.
  • אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים : חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה התשע-עשרה, ירושלים: הוצאת שלם, תשס"ז-2007.
מקורות
  • ליאור זילבר, חצר רבי יהודה החסיד, ירושלים: הוצאה פרטית, 2006.
  • שלמה אליהו פריימן פותח שערים, יומנו של שמש החורבה, הוצאת פלדהיים ירושלים תש"ע.
  • חורבת ר' יהודה החסיד - בית הכנסת הגדול בית יעקב ו'עץ חיים', בנשיאות מרן הראי"ה קוק, ירושלים, ארגון אור האורות, תש"ע-2010.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ר. גפני, א. מורגנשטרן, ד. קאסוטו, החורבה: שש מאות שנה של התישבות יהודית בירושלים, ירושלים: החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, 2010, פרק חצר האשכנזים בירושלים: ימי הראשית (אלחנן ריינר)
  2. ^ אברהם משה לונץ, בתי הכנסיות והמדרשות של כל העדות השונות, בירושלם ת"ו – מקומם, זמן התיסדותם, קורותם ומנהגיהם, פרויקט בן יהודה
  3. ^ גפני, מורגנשטרן, קאוסטו, החורבה: שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים, יד בן צבי, 2010, פרק ריינר: חצר האשכנזים בירושלים: ימי ראשית, עמ' 22-23
  4. ^ M.H. Burgoyne, Mamluk Jerusalem, The British School of Archaeology in Jerusalem, 1987, עמ' 513
  5. ^ 5.0 5.1 פיקאלי, אלישבע בן שמעון: חבורת ר' יהודה חסיד בירושלים: מבניין לחורבן 1622–1700. מתוך: ר' גפני, א' מורגרסטרן, ד' קאסוטו, החורבה: שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים (45-56).
  6. ^ אריה מורגנשטרן, (2010). ההיסטוריה של בית כנסת "החורבה". בתוך: הנ"ל וראובן ק. גפני (עורכים), החורבה - שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי.
  7. ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 157, הערה 41; עמ' 473.
  8. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 496-495.
  9. ^ החורבה, עמ' 106. בנתיב חיי, עמ' 65. עטרה ליושנה, עמ' 42.
  10. ^ ג'יימס פין, עתות סופה, עמ' 580-579.
  11. ^ אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1154.
  12. ^ Samuel Rosenblatt, Yossele Rosenblatt, The Immortal Cantor: The Story of His Life as Told by His Son, New York: Cantors Assembly, 2005, עמ' 349-350
  13. ^ התראות, באתר בשבע - ערוץ 7, 11 במרץ 2010
  14. ^ רבני ארץ-ישראל אל עם ישראל ואל אומות העולם, דבר, 30 בנובמבר 1942
  15. ^ דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים - הבנייה בעיר העתיקה, עמ' 188-189
  16. ^ זאב וילנאי, ירושלים, חלק ד, עמ' 268-269).
  17. ^ הלגיון הרס חורבת ר' יהודה החסיד, דבר, 28 במאי 1948
  18. ^ ג'ון רוי קרלסון, מקהיר עד דמשק, פרק שמונה עשר: גולה, עמ' 239-237.
  19. ^ נטע סלע, י-ם: בית הכנסת החורבה קם מהחורבות שוב, באתר nrg‏, 12 במרץ 2010
  20. ^ חזקי עזרא ועוזי ברוךבית כנסת 'החורבה' נחנך בלב העיר העתיקה, באתר ערוץ 7, קובץ וידאו
  21. ^ ספר תהילים, פרק קל"ז, פסוקים א'-ב'.
  22. ^ הלכה ברורה חלק י"א עמוד שי"ב, הרב אלישיב (מובא בספר 'מציב גבול אלמנה' עמ' 67 הערה 4).
15 במרץ

15 במרץ הוא היום ה־74 בשנה (75 בשנה מעוברת) בלוח הגרגוריאני. עד לסיום השנה, נשארו עוד 291 ימים.

2010

שנת 2010 היא השנה העשירית במאה ה-21. זוהי שנה רגילה, שאורכה 365 ימים. 1 בינואר 2010 לפי הלוח הגרגוריאני מקדים את 1 בינואר לפי הלוח היוליאני ב-13 ימים. כל התאריכים שלהלן הם לפי הלוח הגרגוריאני.

אברהם שלמה זלמן צורף

הרב אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז) (תקמ"ו 1786 - י"ט באלול ה'תרי"א 16 בספטמבר 1851), נמנה עם מחדשי היישוב האשכנזי בירושלים בראשית המאה ה-19.

בשנת 1836 הוא השיג את רשות שליט הארץ לחדש את ההתיישבות של יהדות אשכנז בירושלים: בניית בית הכנסת החורבה ומתן פטור מהחוב שחל על בני העדה.

הותקף על רקע לאומני ומת ב-1851, כמה חודשים מאוחר יותר. צורף נחשב לנפגע פעולות האיבה הראשון.

נכדו, הרב יואל משה סלומון, היה ממייסדי פתח תקווה. נינו, חיים סלומון, היה ממייסדי חברת התרופות "סלומון לוין ואלשטיין" שממנה התפתחה חברת התרופות "טבע".

אדריכלות נאו-ביזנטית

אדריכלות נאו-ביזנטית היא סגנון אדריכלי מקבוצת "סגנונות התחייה" (כמו התחייה הגותית או אדריכלות נאו-קלאסית) שעיקרה בנייה של מבני ציבור, ובפרט מוסדות דת, בסגנון המחקה אדריכלות ביזנטית, אך בחומרים ובשיטות בניה של המאה ה-19. הסגנון התקיים מן העשורים הראשונים של המאה ה-19 עד למהפכת אוקטובר (1917), קודם במערב אירופה ולאחר מכן הגיע לשיאו בתחומי האימפריה הרוסית, בבולגריה וביוגוסלביה.

כבר ב-1826 הוקמה כנסיית הזיכרון לאלכסנדר נבסקי בעיר פוטסדאם שבגרמניה עבור מאמיני הכנסייה האורתודוקסית הרוסית. מלכי בוואריה לודוויג הראשון ולודוויג השני שילבו אלמנטים מן האדריכלות בת המאה השישית של ראוונה (כגון פסיפסים ושימוש בציפויי זהב) במספר מבנים מרכזיים, בהם טירת נוישוונשטיין.

האדריכל הדני תאופיל הנסן , שהיה מורה לאדריכלות ולאמנות של האימפריה הביזנטית באוניברסיטת וינה בשנות ה-50 של המאה ה-19, העמיד דורות של תלמידים שהתמחו בתחום ובנו בסגנון ביזנטי באוסטרו-הונגריה וסרביה בעיקר כנסיות אורתודוקסיות ובתי כנסת (בהם לודוויג פרסטר).

הצאר ניקולאי הראשון ביקש לגבש אדריכלות רוסית שתסמל את מבני הכנסייה הפרבוסלאבית. סגנון זה עוצב בשנות ה-30 של המאה ה-19 על ידי האדריכל הראשי של המשטר, קונסטנטין טון . השפעתו העיקרית הייתה החלפת הכיפה הביזנטית המעוגלת בכיפה דמוית בצל, המהווה מאז סמל בולט לאדריכלות רוסית נאו-ביזנטית. יורשו, אלכסנדר השני, קיסר רוסיה, נטה יותר לתחייה אמיתית של אמנות ביזנטית מקורית (שהדגם שלה היה כנסיית איה סופיה) והסתייע באדריכלים שביקשו לשחזר את האמנות הביזנטית כגון דוד גרים שבנה רבות בארמניה ובגאורגיה (בין היתר מתכננה של קתדרלת אלכסנדר נבסקי בטביליסי). מבנים בסנגון זה, ששידרו רוח רוסית מובהקת, הוקמו באזורי השליטה הרוסית החדשים כגון פולין הקונגרסאית, קרים והקווקז. אלכסנדר השלישי, קיסר רוסיה, שעלה לשלטון ב-1855 הפסיק מגמה זו בערים המרכזיות של רוסיה ונטה לבנייה בסגנון הרוסי הצבעוני, המבקש לחקות את כנסיית וסילי הקדוש בכיכר האדומה במוסקבה, אולם בפולין ובמדינות הבלטיות המשיכו להבנות כנסיות פרבוסלביות בסגנון הנאו-ביזנטי (כגון, למשל, כנסיית גברתנו, אם האלוהים בוילנה וקתדרלת הים בקרונשטאדט). השימוש בבטון מזוין הקל מאד את הבנייה ואיפשר התמודדות טובה עם אתגרי הבנייה, אף אם התוצאה הסופית נראתה "עתיקה".

מבנים בסגנון נאו-ביזנטי הוקמו ברחבי העולם משנות ה-80 של המאה ה-19 ועד סוף המאה, בשל אופנתיות הסגנון והייצוגיות של להקמת מבני דת מרשימים. כך הוקמו בסגנון זה מספר כנסיות בצפון אמריקה ובבריטניה ואף בית הכנסת החורבה בירושלים.

איגור קולומויסקי

איגור קולומויסקי (באוקראינית: Ігор Валерійович Коломойський, נולד ב-13 בפברואר 1963) הוא איש עסקים יהודי אוקראיני שדורג במקום הרביעי בין עשירי אוקראינה ו-459 בעולם עם ‭2.5‬ מיליארד דולר (בהתאם לדירוג של פורבס משנת 2011).

קולומויסקי נולד בעיר דנייפרופטרובסק וסיים לימודי הנדסה. הוא בעל אזרחות ישראלית ומחזיק בבית מפואר בהרצליה פיתוח אך מתגורר ברורוב שבשווייץ.

הוא ושותפו גנאדי בוגלובוב תורמים ליד ושם ומחזיקים בקבוצת הכדורגל דניפרו שבאוקראינה, וכן הם הבעלים של תאגיד פריבט-בנק ובעלי מניות בחברת הנפט והגז הגדולה במדינה - נאפטוגז, ובידיהם כמה אחזקות בתחומי הבידור והתקשורת.

בסביבות שנת 2008 תרם יחד עם שותפו גנאדי בוגלובוב וודים רבינוביץ' לשחזור והקמת בית הכנסת החורבה ברובע היהודי בירושלים וב-21 בספטמבר 2011 ייסד יחד עם ודים רבינוביץ' את ערוץ החדשות היהודי.

במהלך הבחירות לנשיאות אוקראינה 2019 שמו הוזכר כאחד האוליגרכים העומדים מאחורי המועמד לנשיאות, וולודימיר זלנסקי, בשל העובדה כי הוא הבעלים של ערוץ הטלוויזיה המשדר את הסדרה "משרת העם", שבה זלנסקי כיכב.

אתר ההנצחה לזכר חללי הרובע היהודי בירושלים

אתר ההנצחה לזכר חללי הרובע היהודי בירושלים הוא מוזיאון קטן לזכר הלוחמים ותושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. המוזיאון נמצא ברחוב לוחמי הרובע בתש"ח מאחורי בית הכנסת החורבה. במוזיאון ישנה מצגת המספרת על נפילתו של הרובע היהודי לידי הליגיון הירדני ומנציחה את חללי הרובע הלוחמים ותושבי הרובע שנהרגו במהלך מלחמת השחרור. בנוסף ישנה מצגת המציגה את שמותיהם של כל ההרוגים באזור הרובע היהודי.

בית הכנסת הגדול (תל אביב)

בית הכנסת הגדול בתל אביב נמצא בקרן הרחובות אלנבי 110 ואחד העם בתל אביב.

חשיבותו, מיקומו וגודלו של המבנה שיוו לו את הדרו ומרכזיותו בהווי תל אביב הקטנה. כיום מקיף את הבניין אזור עסקים וכספים. עזיבת התושבים את האזור במהלך שנות ה-60 הביאה לדלדול ניכר במספר המתפללים בבית הכנסת, שנים רבות המבנה המרשים היה דל בשבתות ממתפללים, אף שבימות החול היו מתפללים רבים עקב קרבת בית הכנסת למקומות עבודה רבים.

בשנים האחרונות בחרו ידוענים לערוך את חופתם בבית הכנסת המרשים.

בית הכנסת צמח צדק

בית הכנסת צמח צדק הוא בית הכנסת של חסידות חב"ד ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. הוא נמצא ברחוב חב"ד, מול בית הכנסת החורבה והקארדו, במקום שכונה "חצר חב"ד". בית הכנסת נקנה בה'תרי"ח (1858), ומשנת ה'תרכ"ו (1866) נקרא במסמכים הרשמיים "כנסת אליהו". בשנת ה'תרל"ט (1879) נבנתה בו קומה שנייה.

בית הכנסת תפארת ישראל

בית הכנסת תפארת ישראל או בית הכנסת ניסן ב"ק (ביידיש: ר' נישע'ס שול) הוא בית כנסת ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים. בית הכנסת הוקם על ידי חסידי רוז'ין שבקרב אנשי היישוב הישן ונהרס בידי הירדנים מיד לאחר כיבוש העיר העתיקה ב-1948.

כיום בית הכנסת עומד בחורבנו. בנובמבר 2012 אישרה הוועדה המחוזית את התוכנית לשחזור בית הכנסת. בכ"ז באייר ה'תשע"ד (27 במאי 2014) הונחה אבן הפינה לבית הכנסת המשוחזר.

המנורה

מנורת שבעת הקנים היא מנורת זהב, שהייתה מוצבת במשכן ומאוחר יותר בבית המקדש, ובה היו כהנים מדליקים ומטיבים את נרותיה מדי ערב. המנורה היא אחד מסמליו של העם היהודי וניצבת בלב סמלה הרשמי של מדינת ישראל.

העיר העתיקה (ירושלים)

העיר העתיקה בירושלים (בערבית: بلدة القدس القديمة, נהגה: בִּלִדַת אֶלקוּדְס אֶלקָדִימָה) היא האזור העירוני העתיק של ירושלים. שטחה המוקף על ידי חומות ירושלים הוא כ-850 דונם. כמו כן נכללים בעיר העתיקה הר ציון ועיר דוד, הנמצאים מחוץ לחומות, בסמוך ומצד דרום.

העיר העתיקה מחולקת ל-4 רבעים: הרובע המוסלמי, הרובע היהודי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני. כיום מתגוררים בה כ-39,000 בני אדם. בחומת העיר העתיקה שמונה שערים: שער יפו, שער שכם, שער ציון, שער הרחמים (סגור), שער האריות, שער הפרחים, השער החדש ושער האשפות.

העיר העתיקה מהווה מוקד משיכה מרכזי לתיירים בני דתות ואומות שונות, הבאים מרחבי העולם לבקר באתרים הקדושים להם הנמצאים בה, ובהם: הר הבית, הכותל המערבי וכנסיית הקבר.

העיר העתיקה במתכונת ובגבולות המוכרים לנו כיום, נבנתה בתקופה העות'מאנית. ברם, "צורת העיר העתיקה, מערך השטח הבנוי שלה, חומתה הנוכחית, שעריה, רחובותיה, שווקיה ורבעיה, הם פרי יצירה של תקופות חשובות שקדמו לה בהרבה". רבים מהאתרים המצויים בתחומה על פני מפלס החיים ומתחת לו, מקורם מן העת העתיקה. העיר העתיקה בנויה על חורבות בתים, קמרונות ושפכי הריסות אשר נבנו ונהרסו לסירוגין במשך אלפיים שנה. תחת בתים רבים יש בורות מים ומעברי ניקוז קדומים. מפלס החיים בעיר העתיקה בימינו הוא כ-4–8 מטר מעל מפלס הרחוב בעיר בימי הבית הראשון, וכ-2–4 מטר ממפלס העיר בתקופה הרומית במאות הראשונות לספירה הכללית.ב־1981 הוכרז מתחם העיר העתיקה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

יעקב ספיר

יעקב הלוי ספיר (1822 אשמיאני, האימפריה הרוסית - ה'תרמ"ה, 1885 ירושלים) היה חוקר כתבי יד, שד"ר ותייר.

ישיבת ברכת התורה

ישיבת ברכת התורה היא ישיבה גבוהה המיועדת לתושבי חו"ל דוברי אנגלית.

הישיבה נוסדה בשנת 1989 בבניין המקורי של ישיבת עץ חיים, הממוקם מול בית הכנסת החורבה בעיר העתיקה. הישיבה משכה אליה בתחילה בעיקר בעלי מקצועות בלי רקע תלמודי חזק. בשנת 2000 עברה הישיבה למבנה חדש ברחוב אור החיים, סמוך לקארדו.

החל משנת 2005 לומדים בישיבה גם תלמידים אמריקאים צעירים יותר שכבר למדו שנה בישראל. בשנת 2009 פתחה הישיבה גם תוכנית לתלמידי שנה א'. התלמידים מגיעים מארצות הברית, קנדה, אירופה ודרום אפריקה.

בלימוד הגמרא נוקטת הישיבה בשיטה ייחודית המבוססת על הספר "דרכי הגמרא" מאת הרב יצחק קנפנטון ועל הספרים "דרך תבונות" ו"ספר ההיגיון" מאת רבי משה חיים לוצאטו. הרב גרין פיתח שיטה זו לבקשתו של הרב מרדכי גולדשטיין. כל תוכניות הלימוד כוללות בחינות חובה.

חלק מצוות הישיבה הם בוגריה.

הישיבה מקיימת מדי כחודשיים ימי עיון לנשים שאורכם כשבוע.

ישיבת עץ חיים

ישיבת עץ חיים הוא שמה של ישיבה ותיקה של היישוב הישן בירושלים, הכוללת תלמוד תורה, ישיבה וכולל.

ישעיה ברדקי

רבי ישעיה ברדקי (ה'תק"ן, 1790 - י"ח בחשוון ה'תרכ"ג, 11 בנובמבר 1862) היה מראשי הקהילה האשכנזית הפרושית במאה התשע עשרה בירושלים.

כיכר החורבה

כיכר החורבה ע"ש משה רוסנק (נקראה בעבר גם כיכר צ'ארלס קלור,על שם הנדבן צ'ארלס קלור שמימן את הקמתה) היא כיכר עירונית מרכזית ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים. שמה נובע מסמיכותה לבית הכנסת החורבה, והיא קרויה על שם משה רוסנק, מפקד הרובע היהודי במלחמת השחרור. הכיכר הוקמה על הריסות בתי הרובע, כחלק מתהליך שיקום הרובע היהודי לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים.

בכיכר עוברת אחת הדרכים המקשרות בין שער יפו ושער ציון לכותל המערבי וסמוך לה עוברים רחוב היהודים ורחוב חב"ד המרכזיים. מיקומה המרכזי בדרך לכותל, גודלה המשמעותי ברובע הצפוף, והנגישות הגבוהה לרוב אתרי הרובע - ביניהם הקארדו, החומה הרחבה, החורבה והכותל - הופכים את הכיכר לחשובה ושוקקת תושבים ותיירים במשך רוב שעות היום. בשולי הכיכר חנויות, מסעדות ובתי קפה. מלבד מבני המגורים והחנויות נמצאים בכיכר בתי הכנסת "החורבה" ורמב"ן וישיבת המקובלים בית אל, ולצידם מסגד סידנא עומר, שאינו פעיל.

עד למלחמת העצמאות הייתה הכיכר מיושבת בצפיפות והיוותה את חלקה הדרום מזרחי של "חצר האשכנזים". במלחמת העצמאות התחוללו במקום קרבות עזים והאזור חרב כולו.

לאחר ממלחמת ששת הימים הוחלט שלא לשקם את האזור אלא להשאירו כשטח פתוח לרווחת תושבי הרובע.

לתקופה מסוימת שימשה הכיכר כרחבת חנייה.

מכון המקדש

המכון ללימוד מחקר ובנין המקדש, המכונה מכון המקדש הוא מכון מחקר, מרכז תיעוד, הוצאת ספרים וגם מוזיאון העוסק בנושאי בית המקדש וכליו.

מטרתו הרשמית היא בניין בית המקדש השלישי, ובפועל הוא עוסק בעיקר בהשבת נושא "בית המקדש" לתודעה הציבורית ובקידום העיסוק היומיומי בנושא זה.

המכון נוסד בשנת 1984 ובראשו עומד הרב ישראל אריאל.

מתכת יקרה

מתכת יקרה הוא כינוי ליסוד כימי ממשפחת המתכות, אשר במצבה הטבעי היא נדירה (אך אין לבלבל עם המושג מתכות נדירות), בעלת ערך כלכלי גבוה, ואינה רדיואקטיבית. יחידת המשקל המקובלת במתכות יקרות היא אונקיה מסוג טרוי.

המתכות היקרות הנפוצות ביותר הן זהב וכסף. מתכות יקרות נוספות הן מקבוצת הפלטינה שכוללת את פלטינה, רותניום, רודיום, פלדיום, אוסמיום ואירידיום.

שמחה הכהן קוק

הרב שמחה הכהן קוק (נולד בי"ז באב ה'תר"צ, 11 באוגוסט 1930) הוא רב ואב"ד רחובות, ורבו של בית הכנסת החורבה המחודש בעיר העתיקה בירושלים.

בתי כנסת משוחזרים בעיר העתיקה
בית הכנסת החורבה • בית הכנסת אוהל יצחקבתי הכנסת הספרדייםבית הכנסת תפארת ישראלבית הכנסת ציון המצוינת טראם

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.