בית הכנסת בדורה אירופוס

בית הכנסת בדורה אירופוס התגלה בשנת 1928 במסגרת חפירות ארכאולוגיות שנערכו בדורה אירופוס שבסוריה.

בית הכנסת התגלה במהלך חפירות שערכה בעיר משלחת מאוניברסיטת ייל. הממצא נחשב לגילוי הארכאולוגי המעניין והחשוב ביותר בחפירות העיר. בניית בית הכנסת נשלמה כנראה בשנים 244245, בתקופת התלמוד, והוא כוסה בעפר בשנת 256.

DuraEuropos-AdonisSynagogue
שרידי בית הכנסת

יהדות דורה אירופוס

היהודים הגיעו לדורה אירופוס בעידן ההלניסטי. הם השתלבו בעיר המעורבת, אשר שליטיה נהגו בסובלנות כלפיהם, כמו לשאר תושבי הערים ההלניסטיות בסוריה בימי שלטון בית סלאוקוס. בין יהודי העיר היו סוחרים, בעלי מלאכה, פקידי ממשל, שכירי חרב ואף עבדים. מצבם היה טוב גם בעידן הפרתי אך הם סיימו את תפקידם בעיר בתום שלטון הקיסרות הרומית. היהודים לא נמנו על האוכלוסיות המבוססות בעיר, ההלניסטית-יוונית והסורית-פרתית.

מטבעות מתקופת החשמונאים נמצאו בעיר ואולי זו עדות לנוכחות יהודים בעיר. יוספוס פלביוס מספר כי קהילה יהודית הוקמה באנטיוכיה לשפת הים התיכון. סוחרים מעיר זו היו בדרכם למזרח וחלקם עברו בדורה אירופוס. נוסעים יהודים בין ארץ ישראל לבבל עברו דרך העיר. מכאן שהיישוב היהודי בעיר כבר היה מבוסס במאה ה-3, מועד ייסוד בית הכנסת.

ייסוד בתי הכנסת

השלב הראשון במבנה שזוהה כבית כנסת, היה בית פרטי שבו היה אולם ל-60 מתפללים ומקום לארון הקודש. המבנה תוארך לתקופה שבין תחילת השליטה הפרתית (113 לפנה"ס - 165) לחמש שנים אחרי הכיבוש הרומי.

בשנת 245 הורחב המבנה באמצעות הוספת שטחים ממבנים שכנים. כך שהמבנה החדש היה לרוחב שטח בניית העיר. הקירות החיצוניים הוסרו כדי להרחיב את שטח בית הכנסת והכניסה הראשית כוונה לעבר הרחוב הראשי של העיר, אם כי בקצהו. מספר המושבים בבית הכנסת הגיע ל-120. שני משטחי אבן שהונחו ליד קירות בית הכנסת, שימשו למושב המתפללים. שמות התורמים נרשמו על הקירות ובשנים אלה הושלם עיצובו של בית הכנסת למצב שהתגלה בחפירות ב-1932. בית הכנסת היה באזור נפרד בעיר, קרוב לחומה המערבית.

בשנת 256 הכינו תושבי המקום, חיילים רומים ואזרחים, את העיר למגננה מפני ההסתערות הצפויה מצד האימפריה הסאסאנית. כדי לבצר את החומה המערבית, הם מילאו בעפר את כל הבתים בצידו המערבי של "הרחוב הראשי" של העיר: מקדש האל "מיתרה" (Mithras), מבנה כנסייה וגם את בית הכנסת. העיר נכבשה, אך הכובשים לא שיקמו את האזור והמקום נשאר מכוסה בעפר עד המאה ה-20, אז החלו החפירות הארכאולוגיות במקום.

תיאור בית הכנסת

בקיר המערבי של בית הכנסת ישנה גומחה לארון הקודש. בית הכנסת נודע במיוחד בציורי קיר של סצנות מהתנ"ך, בהן חיי האבות, משה מקבל את עשרת הדברות, משה מבקש את שחרור העברים ממצרים, דמויות וסיפורים מספרי נביאים ראשונים (שמואל, דוד המלך, שלמה המלך ואליהו הנביא), חזון העצמות היבשות של יחזקאל וסצנות ממגילת אסתר. הציורים נחקרו על ידי קורט שוברט ואשתו.

חוקרים משערים כי ציורי הקיר צוירו על ידי שני אמנים - אחד שצייר בסגנון הלניסטי ואחד שצייר בסגנון פרסי. הסגנון ההלניסטי בולט בציורים המתארים את מגילת אסתר. אסתר המלכה מצוירת כאלת עיר הלניסטית. לעומת זאת, בציורים המתארים את בני ישראל נלחמים בפלשתים (המתוארים כפרשים פרתים), משתקף סגנון פרסי. הציורים כוללים גם פרטים שאינם בתנ"ך ומבוססים ככל הנראה על הספרים החיצוניים או על מדרשי אגדה שאבדו עם השנים.

תופעה מעניינת נמצאה במקצת הציורים והחוקרים חלוקים בכל הנוגע למשמעותה[1]: ברבות מדמויות (כמו למשל בדמותו של מרדכי הרוכב על הסוס בתמונה בהמשך) נוקרו עיניו של האדם בציור. לא ברור האם זהו איקונוקלאזם, מעשה ידיהם של בעלי תפיסה דתית המתנגדת ליצירת דמות אדם מושלמת ברוח הכתוב "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". הממצאים אינם תומכים בכך, שכן העיניים המנוקרות מצויות גם בתמונות שבגובה הקיר, הרחק מהישג ידו של מבקר אקראי קנאי. מאידך, תמונות רבות במפלס התחתון של כותלי בית הכנסת לא נפגמו. ההסבר החלופי שהציעו חוקרי הציורים הוא שניקור העיניים נעשה דווקא בגלגולו האחרון של בית הכנסת, כאשר מולא בחול והיה לעמדה קדמית ששימשה את מגיני העיר. אפשר שהציורים הריאליסטיים הפחידו מי מהחיילים ששכנו במקום, וכדי למנוע את "נעיצת העיניים" של הציורים ניקר מאן דהוא את העיניים.

הקירות המצוירים הועברו למוזיאון הלאומי של דמשק.

גורל בית הכנסת במלחמת האזרחים בסוריה

בערב שבת כ"ד באלול תשע"ד, ה-19 בספטמבר 2014 דווח שבית הכנסת נפל בידי לוחמי דאעש, הוא נשדד וייתכן שגם נהרס, במסגרת התקפותיהם של אנשי דאעש על מבנים עתיקים ומרכזי פולחן שאינם מוסלמיים סוניים. ציורי הקיר נמצאים במוזיאון הלאומי בדמשק, וככל הידוע לא נפגעו במלחמת האזרחים.[2] מקורות קתוליים מסרו שהסיבה להרס המקומות הקדושים לנוצרים ובני דתות אחרות היא לקביעת עתידו של המקום כעיירה למוסלמים בלבד. הדיווח כלל עדות לגבי תמונות לווין שעקבו אחרי הפגיעה בבית הכנסת העתיק ובכנסייה עתיקה הסמוכה לה במשך שנתיים תחת שלטון דאעש.[3]

גלריית תמונות

מתוך אוסף שיקופיות גיל/גילרמן (Gill/Gillerman slide collection)

Mose hasne

משה והסנה הבוער

Exodus and Crossing of Red Sea

מעבר בני ישראל בים סוף

Samuel e david

שמואל הנביא בוחר את דוד למלך

David king of israel 23

דוד מלך ישראל

Ezekiels

יחזקאל הנביא: גלות וגאולה של עם ישראל

Dura Europos fresco Moses from river

משה נמשה מהיאור על ידי בת פרעה

Ezra Reads the Law l

עזרא הסופר קורא את ספר התורה באוזני העם

Duraeuropa-1-

המן מוביל את מרדכי על סוס המלכות

Ezekiel 1.jpeg

יחזקאל מקבל פני השכינה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ Christopher Pierce Kelley, Who Did the Iconoclasm in the Dura Synagogue? Bulletin of the American Schools of Oriental Research 1994;295:57-72.
  2. ^ אחד מבתי הכנסת העתיקים המפורסמים ביותר נפל לידי דאעש בסוריה ארי ישר, כ"ד אלול תשע"ד, 19/9/2014 (אנגלית, אתר ערוץ שבע)
  3. ^ דאעש רוצה לשלוט בעתיד המדינה על ידי הרס עברהּ הנוצרי מיכאל פפרד, 18 בינואר 2016 (אנגלית, האתר הקתולי אמריקן-מגזין)
1932 במדע

ערך מורחב – 1932

אמנות יהודית

אמנות יהודית היא אמנות ויזואלית המזוהה עם ערכים הקשורים לדת ולתרבות היהודית.

בארה של מרים

בארה של מרים היא, על פי המסורת, באר מים נסית שלוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר סיני, בזכותה של מרים הנביאה.

בת קול

ביהדות, בת קול היא מהות על-טבעית המשמשת להעברת מידע מהאל לבני-אדם; ניתן להבין את המושג גם כתיאור של הצורה שבה עובר המסר האלוהי, כמין הד, ולא תיאור של מהות. בת הקול מופיעה במקורות בהקשרים שונים ולצורך מטרות שונות, ללא חוקיות ברורה. קיימים כמה מקומות שמהם יוצאת בת הקול, ובהם "מאחורי הפרגוד" ו"בית קדשי הקדשים". מעמד בת הקול מבחינת איכות העברת המידע האלוהי ותוקפו נחשב פחות מנבואה ומרוח הקודש. בת הקול המשיכה להתקיים אף לאחר הפסקת הנבואה ותחילת הגלות (בבלי יומא ט, ב), ולפי כמה מאמרי חז"ל היא קיימת אף כיום, והיא מהווה את דרך הקישור הסטנדרטית בין האל לאדם.

דורה אירופוס

דורה אירופוס (מיוונית קוינה: Δοῦρα Εὐρωπός) הייתה עיר הלניסטית ורומאית מוקפת חומה שנבנתה על מדרון בגובה של 90 מטר מעל גדת נהר הפרת. היא נמצאת ליד הכפר סלהייה בסוריה של ימינו.

העיר נוסדה על ידי הסלאוקים בסוף המאה ה-4 לפנה"ס על צומת של נתיב הסחר מערב-מזרח ונתיב הסחר על נהר הפרת. מאוחר יותר הפכה העיר למוצב קדמי של האימפריה הפרתית. העיר נכבשה על ידי הרומאים בשנת 165 לספירה וננטשה לאחר המצור שנערך בשנים 256-257 על ידי האימפריה הסאסאנית, במהלכו השתמשו הסאסאנים בלוחמה כימית נגד הרומאים. שנים לאחר נטישתה, היא כוסתה באדמה ונעלמה מעין רואה.

טלית

טלית היא בגד בצורה מלבנית, אשר בארבע פינותיו שזורים חוטי הציצית. את הטלית לובשים יהודים בזמן התפילה בבית הכנסת (בדרך כלל בתפילת שחרית ומוסף), וטלית הנקראת טלית קטן נלבשת באופן קבוע מעל או מתחת לבגדים הרגילים, כדי לקיים את מצוות ציצית בכל שעות היום. מבחינת מעמדה ההלכתי, הטלית היא תשמיש מצווה. משמעות המונח היא "בגד" בשפה הארמית, ולכן יהודים נהגו בעבר להתייחס לכל בגד בשם זה.

הטלית נעשית בדרך כלל מצמר מכיוון שעל פי השולחן ערוך, רק בגד מצמר או פשתן חייב בציצית מן התורה, בעוד חיוב הטלת הציצית בבגדים מבד אחר יש דעות שהוא דרבנן (דעה זו היא בניגוד לדעת הרמ"א שסובר שכל בגד חייב בציצית מן התורה). עם זאת, יש העושים טליתות ממשי או מחומרים אחרים.

מוטיב יהודי

"מוטיב יהודי" (1961) הוא ציור מאת הצייר הישראלי אריה ארוך.

הציור הוא חלק מסדרה של עבודות, אותן יצר ארוך בשנים 1961-1966, המבוססות על דימויים מתוך "הגדת סראייבו", מן המאה ה-14. בציור מתוארת צורה אובאלית כפולה, המאזכרת את הדימוי של לוחות הברית. הצורה מתוארת על רקע מוזהב כשמעליה מרחפת קשת אפורה. צורות אלו מלאות בשרבוטים וחריטות בעיפרון בדרגות שונות של כהות. סביב המלבן המוזהב מופיעה מעין מסגרת של מרובעים.

גדעון עפרת פירש את האיקונוגרפיה של הציור ואת הדימוי המרכזי שבו כלוחות הברית וסביבם מוטבים נוספים בעלי משמעות מאטפיזית:

דוד שפרבר מצא כי המוטיב קשת מעל ריבוע נמצא בדגמים עתיקים יותר כסמל של שער השמיים והוא מופיע למשל על מטבעות מתקופת מרד בר כוכבא ועל קיר בית הכנסת בדורה אירופוס כתיאור של עקדת יצחק.

נילוס

נילוס (בערבית: النيل, בתעתיק מדויק: אל ניל) הוא נהר הזורם ביבשת אפריקה. נהרות הנילוס ואמזונאס נחשבים לשני הנהרות הארוכים בעולם. אורכו של הנילוס 6,655 קילומטר ושטח אגן הניקוז שלו הוא 3,490,000 קילומטר רבוע, כעשירית משטחה של אפריקה. לנילוס שני מקורות עיקריים: הנילוס הלבן המתחיל באפריקה המשוונית והנילוס הכחול המתחיל באתיופיה. הנהר מהווה עורק חיים למצרים, סודאן, דרום סודאן. וזהו מקור המים העיקרי במדינות צחיחות אלו.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.