בית החולים שיפא

בית החולים שיפאערבית: شفاء - מזוֹר; תעתיק מדויק: שפאא) הוא בית החולים המרכזי של רצועת עזה, השוכן במערב העיר עזה. על פי גורמים ישראלים ובינלאומיים מפקדת החמאס נמצאת בקומת המרתף של אחד ממבני בית החולים.

היסטוריה

בית החולים הוקם בימי המנדט הבריטי במבנה קסרקטין של הצבא הבריטי, כבית חולים שייעודו טיפול במחלות חום ובידוד החולים בהן מסביבותיהם. בעקבות מלחמת העצמאות והכיבוש המצרי של רצועת עזה, הועברה מבית החולים היחידה לטיפול במחלות חום והתאפשרה התפתחותו לבית החולים המרכזי של הרצועה. עד מהרה הוקמו במקום מחלקה לרפואה פנימית, אגף כירורגי וכן יחידות לרפואת ילדים ורפואת עיניים.

לאחר מבצע קדש הורחב בית החולים ושודרג בהוראת נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, ובית חולים נוסף, בעל שם זהה, הוקם בשכונת א-נאסר. שירותי הבריאות ברצועה ניתנו על ידי ארגון "בנדר ע'זה" שהקים מרפאות באזורים צפופי האוכלוסין ברצועה שהופעלו בידי רופאי בית החולים שיפא שפעלו בסבבי תורנויות.

בית החולים פעל תחת ד"ר חיידר עבד א-שאפי שהיה ממונה על כל שירותי הבריאות ברצועה ומקום מושבו היה בבית החולים. לאחר שהסתכסך עם השלטונות המצריים, החליפו בתפקיד ד"ר ח'יירי אבו רמדאן. הממונה המצרי היה מוקַדם ד"ר עבד א-רחים ג'בר, מנתח במקצועו, שעבד ולימד בבית החולים. מנהל בית החולים עד מלחמת ששת הימים היה רופא מצרי בשם שחאדה חביב.

בשנות ה-50 לא היו רופאים מומחים בבית החולים, ועל כן הובאו מומחים מצרים מקהיר בסבבים. המומחה הפלסטיני הראשון בבית החולים היה ד"ר ריאד זענון, שסיים את התמחותו ברפואה פנימית ב-1963 ונתמנה למנהל המחלקה הפנימית בבית החולים. במרוצת שנות השישים צמחה המחלקה הפנימית בבית החולים מ-50 מיטות ל-100 מיטות. במחלקת הילדים היו 70 מיטות, במחלקת הכירורגיה 50 מיטות, במחלקת העיניים 20 מיטות ובמחלקת היולדות והגינקולוגיה 10 מיטות.

ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים – 5 ביוני 1967 – טיפלו רופאי בית החולים, יחד עם יתר הרופאים הפרטיים בעזה שהתגייסו לסייע ותחת הנהגת רופא מצרי המומחה ברפואת חירום, סרן טלעת, בחיילים מצרים פצועים שהגיעו לבית החולים. צוות בית החולים הסיק מהגעת גופות לוחמי הנ"מ המצריים כי תוכניות המלחמה המצריות השתבשו. ב-6 ביוני, בשעה 17:30, הגיעו כוחות צה"ל אל בית החולים. המושל הצבאי המצרי חוסייני כבר היה במקום במשך שעות אחדות, ולכן מעמד הכניעה נערך בבית החולים.

הממשל הצבאי הישראלי הותיר את שגרת פעולת בית החולים על כנה ומינה רופא ישראלי קשיש על בית החולים כאחראי על מערכת הבריאות העזתית. עד שנת 1969 התרחבה המחלקה הפנימית בבית החולים למספר מחלקות משנה, אך באותה השנה נאלץ מנהל המחלקה, ד"ר זענון, לימים שר הבריאות הפלסטיני, לברוח מהאזור בשל חשיפת דבר סיועו בהעברת כספים לארגוני המחבלים.

בשנות ה-80 שיפצה ישראל והרחיבה את מתחם בית החולים בסיוע אמריקאי; בין היתר כלל הפרויקט, שנוהל על ידי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שמואל גורן, בניית קומה תת-קרקעית מבטון. במהלך האינתיפאדה הראשונה היווה בית החולים מוקד התעניינות של התקשורת הבינלאומית, ובמקרים מסוימים התארגן המון פלסטיני ותקף את בית החולים, שהיווה סמל של השלטון הישראלי, ביידוי אבנים. באחד השבועות הסוערים של האינתיפאדה פשטו כוחות צה"ל על בית החולים שש פעמים וניהלו בתוכו מרדפים אחרי מחבלים ומפרי סדר.[1][2] במרוצת ימי השלטון הישראלי העבירו הממונים הרפואיים הישראלים מתפקידם רופאים פלסטינים שנחשדו בקשרים עם ארגוני הטרור ובראשם אש"ף, צעדים שנתפסו על ידי הפלסטינים כהתערבות פוליטית בניהול בית החולים.[3]

לאחר הסכם אוסלו טיפל בית החולים בין היתר בקורבנות העינויים של כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית, ובהם כוח 17.[4] בשנת 1998 הצליח רופא גרמני, לאחר מאמצים שנמשכו שבועיים בבית החולים, להציל את חייו של עדנאן אל-ע'ול, שהורעל על ידי סייען ישראלי שהצליח להערים עליו ולהשקותו בכוס קפה בביתו.[5]

בדצמבר 2008, בעת מבצע עופרת יצוקה, ניהל את בית החולים ד"ר חאלד חאסן.[6] ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן מנהל את בית החולים ד"ר נאסר טטאר.[7]

מפקדת החמאס

בינואר 2009, במהלך מבצע עופרת יצוקה, טען ראש השב"כ, יובל דיסקין, כי אנשי חמאס מסתתרים בבית החולים, מתוך ביטחון כי צה"ל לא יתקוף את המבנה. מנגד, טען מנהל בית החולים שיפא כי טענה זו שקרית.[6] לטענת גורמי שב"כ, מרתף בית החולים הופקע על ידי החמאס ומשמש כמפקדה.[8]

ביולי 2014, בעת מבצע צוק איתן, טען כתב הוושינגטון פוסט, כי משרדי בית החולים משמשים הלכה למעשה כמפקדה הראשית של החמאס וכי ניתן לראות את ראשי החמאס מסתובבים במסדרונות ובמשרדי בית החולים.[9] בחקירה של פעיל חמאס שנעצר במהלך המבצע הודה הפעיל כי איסמעיל הניה ובכירי חמאס מסתתרים במרתף של בית החולים.[10]

לקריאה נוספת

  • Tamara Barnea and Rafiq Husseini, Cooperate and Separate: The Disengagement of the Palestine Health Care System from Israel and Its Emergence as an Independent System, Greenwood Publishing Group, 2002, pp. 135-141. (באנגלית)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ David McDowall, Palestine and Israel: The Uprising and Beyond, I.B.Tauris, 1990, p. 3
  2. ^ Patrick O'Heffernan, Mass Media and American Foreign Policy: Insider Perspectives on Global Journalism and the Foreign Policy Process, Greenwood Publishing Group, 1991, p. 177
  3. ^ Anthony Chase and Amr Hamzawy (Editors), Human Rights in the Arab World: Independent Voices, University of Pennsylvania Press, 2008‏, p. 131
  4. ^ The Palestinian Regime: A "Partial Democracy", As'ad Ghanem, P. 123 Sussex Academic Press, 2002
  5. ^ Zaki Chehab, Inside Hamas: The Untold Story of Militants, Martyrs and Spies, I.B.Tauris, 2007, p. 64
  6. ^ 6.0 6.1 דניאל אדלסון, מנהל ביה"ח בעזה על האשמות דיסקין: שקרים, באתר ynet, 31 בדצמבר 2008
  7. ^ מנהל בית החולים שיפא בעזה: "40 הרוגים בתקיפה בסג'עייה", באתר מעריב השבוע, 20 ביולי 2014
  8. ^ ראיון עם סגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אילן
  9. ^ William Booth, While Israel held its fire, the militant group Hamas did not, וושינגטון פוסט, 15 ביולי 2014
  10. ^ ישראל היום, 26 באוגוסט 2014.
א-רימאל

אַ-רִּמַאל (בערבית: الرمال – "החולות") היא שכונה במערב העיר עזה. השכונה משתרעת לאורך העיר, במקביל לחוף הים, אולם אינה גובלת בים. גבולה המערבי מרוחק כמה מאות מטרים מהחוף. נוהגים לחלק את השכונה לרימאל הצפונית ולרימאל הדרומית, שלפחות בשנות ה-70 היו להן ועדים נפרדים. בעיקרה זוהי שכונת מגורים, אולם חלקה המזרחי של השכונה, הסמוך למרכז העיר ול"כיכר ג'ונדי", כולל גם מבני ציבור. השכונה נחשבת כשכונה האמידה ביותר בעיר עזה. מרובים בה הבתים המרווחים וגם הרחובות רחבים ביחס לרוב שכונות העיר. השכונה נחשבה לאזור בילוי אליו הגיעו צעירים מרחבי רצועת עזה.

אימן טה

אימן טה (בערבית: أيمن طه; מבוטא: טאהא, 1968 לערך - 2014) היה פעיל חמאס פוליטי בכיר המתגורר במחנה הפליטים אל-בריג' ברצועת עזה. עד לשנת 2014, שימש אחד מהדוברים הרשמיים של חמאס, ונחשב כעתודה להנהגה הבכירה של התנועה.

אירועי מבצע צוק איתן

מבצע צוק איתן הוא מבצע צבאי נרחב של צה"ל ברצועת עזה שהתחיל ב-8 ביולי 2014, ונמשך עד להפסקת אש ב-26 באוגוסט. המבצע החל בעקבות ירי רקטות מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית בדרום ישראל (ב-7 ביולי 2014 נורו לעבר יישובי הדרום למעלה מ-80 רקטות), כתגובה ל"מבצע שובו אחים" של צה"ל לאיתור החטופים ולפגיעה בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון, לאחר חטיפת שלושת הנערים ב-12 ביוני.

המבצע כלל בשלב ראשון בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה לשטחה של חמושים שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה במטרה לפגוע במנהרות הטרור. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה"ל מרצועת עזה, אך נמשכה הלחימה, במסגרתה נורו רקטות ופצמ"רים על ישראל, במקביל להמשך ירי של צה"ל על המפגעים ברצועת עזה. במהלך המבצע היו 12 ניסיונות לתיווך ולהשגת הפסקת אש, רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. רק בניסיון ה-12, לאחר 50 ימי לחימה, נקבעה הפסקת אש.

ארכיון אדריכלות ישראל

ארכיון אדריכלות ישראל (הידוע גם בראשי התיבות "אאי") הוא אוסף תיעודי בתחום האדריכלות ישראלית המהווה מאגר מידע ייחודי ומרכזי על הבניה במרחב הארץ-ישראלי והישראלי מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. משכנו של האוסף בקומת המרתף של מגדל שלום מאיר בתל אביב הוא סמלי, שכן האוסף שוכן בחלל שמעליו ניצב בעבר בנין הגימנסיה העברית הרצליה, מבנה שעם הריסתו נתקבע בזיכרון הקולקטיבי כסמל וכתמרור לשימור אדריכלות ישראל ולתיעודה.

גדודי עז א-דין אל-קסאם

גדודי עז א-דין אל-קסאם (ערבית: كتائب الشهيد عز الدين القسام, תעתיק מדויק: כתאיב אלשהיד עז אלדין אלקסאם) היא הזרוע הצבאית של ארגון הטרור הפלסטיני-סוני חמאס. הארגון מפורסם בעיקר בגלל פיגועי ההתאבדות ורקטות הקסאם, שפעיליו משגרים אל עבר יישובים ישראליים. על פי הערכות מודיעין, זרוע זו מונה רבבות מחבלים חמושים.

נכון ל-2019 לארגון כ-30,000 פעילים, כ-7,000 אנשי עתודה וכ 15,000 רקטות.

מבצע עופרת יצוקה

מבצע עופרת יצוקה היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 27 בדצמבר 2008 (יום שבת, ל' בכסלו תשס"ט) ל-18 בינואר 2009 (יום ראשון, כ"ב טבת תשס"ט), בעקבות ירי רקטות בלתי פוסק מהרצועה על אזרחים ויישובים במערב הנגב. מטרתו הייתה "לפגוע קשה בממשלת חמאס על מנת לגרום למציאות ביטחונית טובה יותר לאורך זמן סביב רצועת עזה, תוך חיזוק ההרתעה וצמצום ירי הרקטות ככל שניתן". בסופו של דבר הוגדרו שלושה יעדים למבצע: הראשון — ליצור רגיעה ביטחונית שתשרוד לאורך זמן; השני — למנוע את יכולת חמאס להתחמש; והשלישי — להחזיר את החייל החטוף גלעד שליט. יעד זה הוגדר, ולא חד-משמעית, רק לקראת סוף המבצע. ב-17 בינואר, לאחר 22 ימי לחימה, הכריזה ישראל על הפסקת אש חד-צדדית, שנכנסה לתוקפה למחרת בשעה 2 לפנות בוקר, וכוחותיה החלו לצאת בהדרגה מהרצועה וסיימו את יציאתם ב-21 בינואר.שם המבצע, שהחל במהלך חג החנוכה, לקוח מהשיר "לכבוד החנוכה", של חיים נחמן ביאליק.

מבצע צוק איתן

מבצע צוק איתן היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין ה-8 ביולי (י' בתמוז) ל-26 באוגוסט 2014 (ל' באב ה'תשע"ד) במשך 50 ימי לחימה.

המבצע הוכרז בעקבות ירי רקטי בלתי פוסק מרצועת עזה לעבר אוכלוסייה אזרחית ויישובים בדרום ישראל, שהחל כתגובה ל"מבצע שובו אחים" של צה"ל לאחר חטיפת שלושת הנערים הישראלים ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה. בשלב הראשון כלל המבצע בעיקר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים ברצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה, תחילה לעיירה בית חאנון במטרה להרוס את מנהרות הטרור, הלחימה המשיכה וכעבור שלושה ימים החל קרב שג'אעיה. בשלב שלישי, שהחל ב-5 באוגוסט הושלמה יציאת הכוחות הקרקעיים של צה"ל מרצועת עזה, אך הלחימה נמשכה במתכונת השלב הראשון. במהלך המבצע נמנו 12 ניסיונות לתיווך ולהשגת הפסקת אש, כאשר רוב הניסיונות התקבלו על ידי ישראל, אך נדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש.

עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז הארץ. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, 64 מהן נפלו בשטחי מגורים, 188 מהן כשלו ונפלו בתוך שטחי הרצועה ו-3,607 מהן נפלו בשטחים פתוחים. מנגד צה"ל תקף 6,231 מטרות טרור בשטחי רצועת עזה; 10,590 מבנים נפגעו בתקיפות, 4,024 מבנים נהרסו כליל עד היסוד ו-32 מנהרות טרור הושמדו.בצד הישראלי נהרגו 68 חיילים, 5 אזרחים ואזרח זר אחד, ונפצעו 1,433 חיילים ו-837 אזרחים. בצד הפלסטיני נהרגו בין 936 ל-1,408 פעילי טרור, ובין 761 ל-1473 אזרחים, מעל ל-11,000 פלסטינים פצועים, ומעל ל-200 פעילי טרור נשבו בידי ישראל. בנוסף, עשרות פלסטינים ברצועת עזה הוצאו להורג בידי חמאס בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל. במהלך הלחימה בין 300 אלף לחצי מיליון מתושבי הרצועה נאלצו לנטוש את בתיהם. ב-2019 אמר בני גנץ, הרמטכ"ל שפיקד על צה"ל במהלך צוק איתן, שבמבצע נהרגו 1,364 מחבלים פלסטיניים.מבצע צוק איתן נחשב למבצע הצבאי הנרחב ביותר של צה"ל מאז מלחמת לבנון השנייה, הן מבחינת משך הלחימה, מספר ההרוגים והפצועים בצד הישראלי ובצד הפלסטיני, עלותו הכספית לשני הצדדים הלוחמים ובהיותו המבצע הצבאי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוענק לאחריו אות מערכה באי-הכרזתו כמלחמה.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.