בית הוועד הפועל של ההסתדרות

בית הוועד הפועל של ההסתדרות, השוכן ברחוב ארלוזורוב 93 בתל אביב, הוא מקום מושבה של הנהלת ההסתדרות החדשה, שעד לשנת 1994 נקראה ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל; והנהלתה, ששכנה בבניין, נקראה הוועד הפועל והמזכירות הכללית. בשנת 1994, לאחר בחירתו של חיים רמון ליו"ר ההסתדרות, הועברה הנהלת ההסתדרות לירושלים, אך לאחר תקופה קצרה שבה לבית הוועד הפועל בתל אביב.

PikiWiki Israel 12090 histadrut house in tel aviv
בית הוועד הפועל ברחוב ארלוזורוב בתל אביב (2011)

המבנה

הבניין תוכנן בשנת 1949 על ידי צוות האדריכלים דב כרמי, צבי מלצר, מריאן גרינהאוז, מלכיאל קוטלביץ', יצחק ישר, יצחק משה לבקוביץ', מאיר צרפתי ומארק פינטל, ובנייתו הסתיימה בשנת 1956. על תכנון הגן הופקד אדריכל הנוף יצחק קוטנר, אשר שמר על מרחב פתוח ובו עצים פזורים בדגם פארק טבעי. הגינון המינימליסטי מעצים את המבנה אך גם נמנע מלהעצים את פורמליות שלו בכך שלא יצר גן פורמלי או שדרות עצים נוקשות.

צביונו של הבניין, הבנוי בסגנון הברוטליסטי, מבטא את עקרונות האדריכלות הסוציאליסטית שבלטה בארץ החל משנות ה-30 ועד שנות ה-50 (ע"ע קלסיציזם סטליניסטי). בכניסה אל הבניין הוקמה מדשאה רחבה, ובצִדה השני הוקמו 3 בניינים רחבים בטורים מחוברים אל הבניין הראשי לאורך השביל המוביל אל הכניסה. הבניין סימל טקסיות ופשטות לצד ביטחון וגאווה, ואלה היו בסיס לסדר אדריכלי שביטא אקלים חברתי סוציאליסטי. סדר העמדתם של הבניינים בטור לפני הבניין הראשי, המרוחק מן מן הרחוב, שביל ההליכה הקושר את הכניסה הראשית עם המדשאה ועם הבניינים לצִדו מדברים אל היחיד ואל הציבור בקנה מידה גדול, גאה ופשוט.

בתוך הבניין משתרעים מסדרונות ארוכים. על הגג בליטה אדומה המבטאת את סמל הקומוניזם והסוציאליזם. הבניין מבטא נאמנה את הסגנון הבינלאומי בראשית ימיו, שהיה בשיאו. את סורגיו של הבניין תכנן הצייר יוחנן סימון.

Hava'ad Hapoel bars

סורגים מעוצבים בבית הוועד הפועל

PikiWiki Israel 12091 katzenelson statue in tel aviv

פסלו של ברל כצנלסון בבית הוועד הפועל

Beit havaad hapoel3

הבניין מזווית נוספת

Voting at Beit Nivha'rey Ha'Histadrut

מליאת בית נבחרי ההסתדרות בקומה העליונה של בית הוועד הפועל

הסביבה

בשנים שלאחר הקמת הבניין הוקמו בקרבתו מוסדות נוספים שהיו קשורים להסתדרות, כגון: בניין הנהלת קופת חולים כללית, המכון לחקר תנועת העבודה, בית הסתדרות המורים, בית ליסין, בית המלין (נהרס בשנת 2018),[1] בית הספר לפעילי ההסתדרות (נהרס בשנת 1993) ובית תנועת המושבים (נהרס בשנת 2008).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בית המלין שימש במרכז ארגוני, תרבותי וחינוכי של פעילי ההסתדרות. נוסד בשנת 1958 על ידי ה"אידיש נאציאָנאלער ארבעטער פארבאנד" (ברית הפועלים הלאומית היהודית) האמריקאי וההסתדרות, ונקרא על שמו של מייסד מגבית ההסתדרות בארצות הברית, אייזיק המלין (Hamlin) (דב בן-מאיר, לקסיקון ההסתדרות, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תש"ם 1980, עמ' 79).
אדריכלות בתל אביב

ההתפתחות האורבנית של העיר תל אביב החלה עם ייסוד מספר שכונות יהודיות מחוץ ליפו והמשך צמיחה כעיר מאז ייסוד אחוזת בית בשנת 1909. במהלך כמאה ועשרים השנים שלה, התאפיינה הבנייה במספר סגנונות אדריכליים וגישות אורבניסטיות, הניכרים בה עד היום. כמרכז התרבותי והכלכלי של ישראל הן בתקופת היישוב והן בתקופת המדינה, הייתה האדריכלות בתל אביב החלוצה במובנים רבים באדריכלות הישראלית.

ההגנה

ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה.

"ההגנה" הוקמה ב-1920 על מנת לכונן הגנה כוללת ליישוב מפני התקפות ערביי הארץ. בתחילה עבר הארגון תחת בעלויות של מוסדות שונים, היה מצומצם בהיקפו, מפוזר בכמה כוחות מקומיים וחסר פיקוד מרכזי, סבל ממחסור בתקציב ומסכסוכים שונים. תפקוד הארגון במאורעות תרפ"ט הבהיר להנהגת היישוב את הצורך החיוני בהגנה המאורגנת, ומתחילת שנות ה-30 הארגון החל לגדול ולהתפתח. הוקמו מפקדה ארצית ומטכ"ל ("הפיקוד העליון") לניהול הארגון ברמה הכלל ארצית ולתאום פעילויות מבצעיות, שפעלו תחת מרות הנהגת היישוב בראשות דוד בן-גוריון. לנוכח המרד הערבי הגדול, החלה "ההגנה" לשתף פעולה עם הבריטים בגיוס נוטרים להגנה על היישובים היהודיים ובהקמת יחידות לוחמים (הנודדת, פלוגות השדה ופלוגות הלילה) מתוך אסטרטגיה חדשה של התקפות יזומות כנגד הפורעים, ופתחה קורסים מבצעיים ומפעלי ייצור נשק בשם תע"ש, שהפכו אותה לארגון מבצעי של ממש. "ההגנה" גם החלה להשתתף במנגנון ההעפלה החשאית לארץ בהובלת ספינות המעפילים, וסייעה להקמת יישובי "חומה ומגדל".

במלחמת העולם השנייה החל שיתוף הפעולה עם הבריטים כנגד סכנת הפלישה של גרמניה הנאצית, בעידוד הארגון לגיוס לצבא הבריטי ובהקמת כוח צבאי סדיר ומאומן בארץ - הפלמ"ח. לאחר המלחמה פעלה "ההגנה" נגד הבריטים במסגרת תנועת המרי העברי בפעולות גדולות כגון פיצוץ תחנות הרדאר וליל הגשרים, ולאחריה החל דוד בן-גוריון להכין את הארגון להוות את הצבא העתידי של המדינה. לשם כך התפתח חיל השדה והוחל בגיוס כוחות לוחמים לחטיבות רגלים ובהקמת יחידות שונות בארגון (שירות אווירי, ימי, תותחנים, שריון ועוד), כדי שיוכלו לעמוד בהתקפות ערביי הארץ ובעיקר מפני צבאות ערב. "ההגנה" ניהלה את השלבים הראשונים של מלחמת העצמאות, מהלחימה ביישובים ובכבישים וליווי השיירות אליהם, דרך המבצעים הגדולים לכיבוש הערים ואזורי הארץ מהגליל ועד הנגב באמצעות 11 חטיבות הלוחמים שהקימה מכוחותיה, ועד תחילת הפלישה של מדינות ערב לארץ ישראל, ולה תרומה מכרעת לניצחון במלחמה זו. בשלהי מאי 1948, תוך כדי סערת הקרבות, הפך הארגון לצה"ל.

הסתדרות העובדים הכללית החדשה

הסתדרות העובדים הכללית החדשה (או בקיצור: ההסתדרות החדשה) היא גלגולה הנוכחי, בשם חדש ובסגנון שונה, של ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל שהיוותה את הגוף המארגן המרכזי בתנועת העבודה הישראלית מ-1920 ועד 1994. היא ארגון העובדים הגדול בישראל, המהווה ארגון-גג של איגודים מקצועיים והסתדרויות הכוללים ועדי עובדים המייצגים את רוב העובדים המאוגדים בישראל. ההסתדרות החדשה מחזיקה בנכסים המעטים שנותרו בידי "חברת העובדים".

מקום מושבה של הנהלת הסתדרות העובדים הכללית החדשה הוא בבית ההסתדרות (שנקרא בעבר "בית הוועד הפועל") ברחוב ארלוזורוב 93 בתל אביב.

הצפון החדש

הצפון החדש הוא כינוי לחלקה של העיר תל אביב-יפו, המשתרע בין רחוב אבן גבירול ממערב, לנתיבי איילון ממזרח, ובין נחל הירקון מצפון לשדרות שאול המלך מדרום. חלק זה חופף לרובע 4 של העיר, ובשנת 2008 מנתה אוכלוסייתו 42,746 תושבים, שהיו 11.1% מכלל תושבי העיר.

כינוי זה לאזור אינו רווח למרות שהוא השם הרשמי של הרובע והוא מכונה לרוב "הצפון הישן" בטעות או נתפש כחלק ממרכז העיר. מקור שמו של האזור באבחנה בינו לבין הצפון הישן של תל אביב, המשתרע מצידו המערבי של רחוב אבן גבירול - רובע 3. במשך שנים רבות, החל משנות ה-30 של המאה ה-20, התפתחה העיר בהתאם לתוכנית גדס, בעיקר לכיוון צפון, היינו לאורך חופי הים התיכון, ועד למרחק של כקילומטר ממנו. תוכניות המתאר לצפון החדש הוכנו עוד קודם, בסוף שנות ה-40, בהשראת תוכנית גדס אולם היצע הקרקעות שלפני מלחמת העצמאות איפשר בנייה מוגבלת ביותר באזור. בתחום שטח הרובע שכנו הכפרים הערביים סומייל וג'מאסין אל ע'רבי, ובדרומו עובדו עד שנות ה-40 שדותיה של המושבה הטמפלרית שרונה. השכונה התל אביבית היחידה שהוקמה בשטח זה עוד לפני הקמת המדינה הייתה קריית מאיר, סמוך למקומה של כיכר רבין של היום.

הבנייה באזור זה החלה מ-1948 ונמשכה באופן אינטנסיבי עד שנות ה-80, אז מצאי הקרקעות הפנויות בה כבר הפך דל. עיקר הבנייה מאז שנות ה-80 ועד היום היא של מגדלי מגורים, שהאחרונים שבהם מתנשאים כבר מעל ל-30 קומות. במהלך שנות ה-50 גם נבנו לאורך הגבול המערבי של הצפון החדש בנייני רחוב אבן גבירול בעלי האכסדרה המסחרית הארוכה. החלק שממערב לרחוב זכה לשם "הצפון הישן" האזור החדש היה ל"צפון החדש" ואילו השכונות שמצפון לירקון, אשר ניצניהם החלו גם הם בשנות ה-50 כונו שכונות עבר הירקון. מסיבות אלו המושג "צפון תל אביב" השתנה עם השנים ונתון גם היום לפרשנות.

הבנייה בצפון החדש מיועדת בעיקרה למגורים והיא כוללת גם את השכונות שבין דרך נמיר לנתיבי איילון - שכונת בבלי, גבעת עמל ופארק צמרת. מגדלי מגורים ראשונים - מגדלי דוד נבנו במהלך שנות ה-70. דרומו של האזור, בסמוך למתחם הקריה בשדרות שאול המלך וברחוב ויצמן, הוא חלק מהמע"ר של תל אביב. באזור זה נמצאים גם מבני ציבור חשובים ופונקציות מטרופוליניות נוספות, ובהם המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), מוזיאון תל אביב, המשכן לאמנויות הבמה, ספריית בית אריאלה ובתי המשפט. בחלקו המזרחי של אזור זה שוכנים תחנת הרכבת תל אביב מרכז ומסוף 2000.

מעבר לכך מצומצם היקף השימוש המסחרי והציבורי באזור. חזית מסחרית משמעותית קיימת רק בכיכר המדינה השוכן בסמוך למרכזו הגאוגרפי של האזור, ובחלקו המזרחי של רחוב יהודה המכבי; ואזור ובו מספר בניני משרדים שוכן בחלקו המערבי של רחוב ארלוזורוב. עם אלה נמנים מגדל המאה, בית הוועד הפועל של ההסתדרות, בניין קופת חולים כללית ומגדלי שקל.

אופי הבנייה של הצפון החדש מגוון, וככלל רחובותיו רחבים באופן משמעותי ביחס לאלה של הצפון הישן. מרבית הבנייה היא בנייני מגורים בני 4-5 קומות, בדומה לאזוריה הוותיקים יותר של העיר אך על מגרשים הגדולים בכ-50% מן המגרשים של הצפון הישן ולב תל אביב; אולם החל משנות ה-80 ובמידה ניכרת גם כיום, ניכרת בו בנייה משמעותית של מגדלי מגורים, וכן בתים צמודי קרקע במספר שכונות קטנות וברחובות מסוימים.

יוסף ולקר

יוסף ולקר (17 בנובמבר 1900 - 19 במאי 1983) היה מפקד קן בית"ר בברלין, מתאגרף, שחקן כדורגל בקבוצת בית"ר, עבד במוסך וולוו, בחברת סולל בונה ובאגף התברואה בעיריית תל אביב-יפו, יו"ר מועצת עובדי תל אביב-יפו שליד הסתדרות העובדים הלאומית משנת 1943, חבר בית הוועד הפועל של ההסתדרות, חבר הנהלת מרכז קופת חולים הלאומית ויו"ר סניף הקופה בתל אביב.

יצחק ידידיה פרנקל

הרב יצחק ידידיה פרנקל (כ"ו בתשרי תרע"ד, אוקטובר 1913 - ד' באלול תשמ"ו, 8 בספטמבר 1986) היה הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בתל אביב-יפו.

יצחק ישר

יצחק ישר (1920, מוסקבה - 14 בפברואר 2011) היה אדריכל ישראלי, מייסד משרד ישר אדריכלים, חתן פרס רוקח לאדריכלות (פעמיים) ופרס רכטר.

ישר נולד במוסקבה בשנת 1920. שם משפחתו נגזר מראשי תיבות של סבו: יצחק שמואל רמסיסקין (שם כפרו בבלארוס).

עלה עם משפחתו לארץ ישראל בגיל ארבע. הוא התקבל ללימודי אדריכלות בטכניון, אולם מלחמת העולם השנייה קטעה את לימודיו והוא התגייס לצבא הבריטי. לאחר שחרורו השלים את לימודיו האקדמיים בטכניון. עד לשנת 1952 עבד עם האדריכל דב כרמי, והחל מאותה העת פתח משרד עצמאי. בין השנים 1958–1965 עבד יחד עם האדריכל דן איתן במשרד משותף.

ישר זכה במספר פרסים למבנים שהיה שותף בתכנונם: פרס רוקח לבניין מקסיקו באוניברסיטת תל אביב אותו תיכנן עם האדריכל דן איתן, פרס רכטר לתכנון מוזיאון תל אביב לאמנות אותו תיכנן גם כן עם איתן, ופרס רוקח על דיזנגוף סנטר אותו תיכנן עם האדריכלית עליזה טולדו.

ישר היה נשוי שלוש פעמים. אשתו הראשונה הייתה השחקנית חנה מרון, ממנה התגרש. לאחר מכן היה בן זוגה של תמר רפפורט, אותה הכיר במשרדו של דב כרמי. השניים נפרדו בעקבות נסיעתה של רפפורט לארצות הברית. לאחר מכן נישא לזמרת רמה סמסונוב, אם בנו, האדריכל אבנר ישר, המנהל כיום את המשרד. לאחר שובה של רפפורט לישראל, בסוף שנות ה-50, התגרש ישר מסמסונוב ונישא לרפפורט. לשניים שתי בנות משותפות - איילת ושלומית.

יצחק ישר נפטר בביתו שבתל אביב, בגיל 91, ונטמן בבית העלמין קריית שאול.

משנת 2012 מוענק פרס יצחק ישר לפרויקט גמר מצטיין באדריכלות.

יצחק קוטנר

יצחק קוטנר (4 באוקטובר 1904 - 26 ביוני 1961) היה אדריכל גנים ישראלי, ממקימי ארגון הגננים בישראל.

פרס רוקח

פרס רוקח לאדריכלות מבנים ע"ש ישראל רוקח הוא פרס בתחום האדריכלות המוענק על ידי עיריית תל אביב-יפו לאדריכלים שונים על תרומתם בבניית בניין ייחודי, תכנון נופי ועירוני ומפעלי בנייה נוספים בתחומי העיר ולעיתים גם מחוצה לה. הפרס מוענק מאז שנת 1954 להוקרת פועלו של ראש העיר ישראל רוקח אשר בתקופתו התקיימה הבנייה הרבה ביותר של תל אביב-יפו. פרס רוקח הוא מפרסי האדריכלות היוקרתיים ביותר באדריכלות הישראלית יחד עם פרס ישראל לאדריכלות ופרס רכטר. בנוסף לכבוד הרב, זוכים מקבלי הפרס גם במענק כספי.

על פי תקנון הפרס מ-2015 הוענק הפרס אחת לארבע שנים לשני זוכים, על תוכניות אדריכליות שביצוען הושלם במלואו. גובה הפרס היה באותה עת 18,000 שקל.

רחוב אלנבי

רחוב אלנבי הוא רחוב מרכזי בתל אביב הנקרא על שמו של אדמונד אלנבי. הרחוב משתרע מכיכר הכנסת בצפון-מערב, הצמודה לחוף הים, ועד לכיכר המושבות בדרום-מזרח, שמעבר לה רחוב העלייה. חלקו הדרומי של הרחוב מקביל לרחוב הרצל ובקרבת הים הרחוב ניצב אל קו החוף כשבכיכר מוגרבי קיימת "ברך" היורדת לים. הרחוב מהווה גבול בין רובע לב תל אביב ממזרח ובין שכונת כרם התימנים הנמצאת מערבית לו בחלקו הצפוני.

רחוב ארלוזורוב (תל אביב)

רחוב ארלוזורוב הוא רחוב רוחב ראשי בצפון הישן של תל אביב המוביל מחוף ימה של תל אביב וממשיך מזרחה עד רחוב על פרשת דרכים בו נמצא מסוף 2000. קצהו המערבי של הרחוב הוא בחלקו הדרומי של גן העצמאות, ובנקודה זו שכן בעבר בית קברות מוסלמי. בסמוך למקום נרצח ב-1933 חיים ארלוזורוב, ולכן נקרא הרחוב על שמו.

שמואל סגל (שחקן)

שמואל (שמוליק) סגל (14 בדצמבר 1924 - 15 בפברואר 1997) היה שחקן תיאטרון ישראלי.

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.