בית הדין לענייני מים

בית הדין לענייני מים הוא בית דין בו מתבררות מחלוקות הקשורות במים. קיים בית דין אחד כזה בחיפה, והוא משמש כבית דין ארצי.

בית הדין הוקם ב-1954 מכוחו של סעיף 140 לחוק המים. הוא מורכב משופט, שאותו ממנה שר המשפטים, ומשני נציגי ציבור, אך בהסכמת הצדדים רשאי לשבת השופט כדן יחיד. בסמכותו של בית הדין לדון על פי חוק המים ועל פי חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, וכוחו כשל בית משפט מחוזי במשפט אזרחי. בית הדין ייחודי בכך שאינו כפוף לדיני הראיות, ויחודו מביא לכך שתהליכי הדיון בו קצרים בהשוואה לתהליכים מקבילים בבתי משפט אחרים.

בבית דין זה, ניתן לערער על החלטות משרד האנרגיה והמים, המשרד להגנת הסביבה ורשות המים בכפוף לחוקים הנ"ל.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

אגודת מים

אגודת מים בישראל היא תאגיד שכל עיסוקו הוא אספקת מים לחבריו או לרשות המקומית שבתחומה הוא פועל.

על פי החוק, חייבת האגודה לגבות בעד המים את המחיר שנקבע בתאום עם מועצת המים, וכל רווחי האגודה חייבים בהשקעה לחידוש נכסיה או בקרנות המשמשות למטרה זו בלבד.

חברי אגודת מים אינם רשאים להשתתף ברווחיה השוטפים של האגודה. ובעת פירוק האגודה יועברו כל נכסיה לידי המדינה או הרשות המקומית הרלוונטית, וחבריה אינם יכולים להשתתף ברווחים הנובעים מפירוק זה.

תאגידי המים והביוב בישראל פועלים כאגודות מים.

דיני הראיות

דיני הראיות הם ענף משפטי של הדין הפרוצדורלי העוסק בסדרי הדין, ומכיל את הכללים באשר ל"כשרות", "קבילות" "משקלן של ראיות" ו"דיות ראיות" הבאות להוכיח את העובדות השנויות במחלוקת, לצורך הכרעה במשפט, בדיון פלילי ובדיון אזרחי.

כללים אלו נועדו לקבוע כיצד מבררים עובדות, להבדיל מברור מחלוקות אחרות בהליכי משפט כמו פרשנות הדין, חומרת המעשה, רמת הענישה, פסיקה קודמת, כוונה פלילית ועוד. מטרתם להסדיר את הסוגיות השונות בהליך פלילי וגם אזרחי בהקשר לברור העובדות, כגון מי כשיר לעדות, אופן הגשת מסמכים הקלטות ותמלילים, מגבלות על עדות קטין או קרוב משפחה, כללים לביצוע חקירה ראשית ונגדית, עד עוין, עד מדינה, עד מומחה, הענקת חיסיון ומכלול הסוגיות המהוות את שגרת בירור העובדות במשפט.

כללי 'כשרות' הם מערכת הכללים הקובעת אילו סוגי עדים, עדותם פסולה או כשרה בפני בית המשפט.

כללי 'קבילות' הם מערכת הכללים הקובעת אילו עדויות יתקבלו בבית המשפט, כאשר הכלל הבולט היא כי "עדות שמיעה", לאמור, עדות שלא נתפסה בחושיו של עד אלא זה שמעה או הבינה מאחר פסולה כראיה לאמיתות תוכנה משום שהיא עדות לפי שמועה.

כללי 'משקל' הם מערכת הכללים החלה על ראיות - כשרות וקבילות - והמחייבת משקל מסוים לצורך הכרעה/הרשעה בשלבי המשפט השונים, כגון ראיה חלוטה, ראיה מכרעת או ראיה לכאורה.

כללי 'דיות ראיות' הם כללים בדיני הראיות הקובעים באילו משפטים יהא די בעדות יחידה להכריע את הדין, ואיזו תוספת ראייתית תידרש, אם תידרש.

הרשות הממשלתית למים ולביוב

הרשות הממשלתית למים ולביוב (בקיצור - רשות המים) היא גוף ממשלתי האחראי על הקצאת המים המופקים במדינת ישראל. סמכויות הרשות מוקנות לה מתוקף חוק המים התשי"ט-1959. הרשות כפופה למשרד התשתיות הלאומיות והיא הרגולטור המקצועי בנושא משק המים בישראל. בעבר נקראה הרשות "נציבות המים", אך במסגרת חוק ההסדרים של שנת 2006 הפכה, החל מה-1 בינואר 2007, לרשות. הרשות הוקמה עקב פיזור סמכויות בנושאי המים בישראל בין מספר משרדים ממשלתיים, והגעתה של ישראל לסף משבר בנושא מאגרי המים שלה.

ראש רשות המים הוא יו"ר מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב העוסקת באסדרת משק המים ובכלל כך בקביעת כללים להפקה ואספקת מים ובקביעת תעריפי המים. ראש הרשות משמש גם כיו"ר מועצת הניקוז הארצית. הוא אחראי להגיש דו"ח שנתי בנושא מצב משק המים לוועדת הכלכלה של הכנסת.

מועצת המים

מועצת המים היא רשות במדינת ישראל הממונה על ידי הממשלה, שריד לתקופה בה האחריות על רשויות המים בישראל הייתה בידי שר החקלאות, ולא בידי שר התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, כמצב דהיום. המועצה מונה 39-27 חברים המורכבים מנציגי הציבור, נציגי הממשלה ונציגי ההסתדרות הציונית העולמית. נציגי הציבור המונים לפחות שני שלישים מחברי הוועדה, מתמנים תוך שימת לב להיקף הצריכה של המגזר אותו הם מייצגים. חלוקה זו מעניקה משקל גדול לחקלאים. יו"ר המועצה הוא שר התשתיות הלאומיות, וסגנו הוא יושב ראש הרשות הממשלתית למים ולביוב.

מועצת המים איננה פעילה בשנים האחרונות וקביעת מדיניות משק המים מופקדת בידי מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב.

מקורות

"מקורות חברת מים בע"מ", חברת המים הלאומית של מדינת ישראל, היא חברה ממשלתית הפועלת תחת אחריות משרד התשתיות הלאומיות ומשרד האוצר. החברה נוסדה בשנת 1937 ומספקת כיום כ-80% ממי השתייה בישראל וכ-70% מצריכת המים בארץ. החברה פועלת כמפיק וספק של מים לפי הוראת חוק המים התשי"ט-1959, וכן מפעילה ומנהלת את מפעל המים הארצי בתוקף הסמכתה כרשות המים הארצית לפי חוק המים.

החברה מספקת מים למגזר הביתי, לחקלאות ולתעשייה, וכן לממלכת ירדן ולרשות הפלסטינית, בהתאם למחויבויותיה בהסכמים מדיניים. "מקורות" מתפעלת כ-3,000 מתקנים בפריסה ארצית בתחומי אספקת מים, איכות מים, תשתיות, מכונים לטיפול בשפכים, התפלה ועוד.

בשנת 1962 הוקם בניין ההנהלה הראשי של "מקורות" (בית לינקולן) ברחוב לינקולן 9 בתל אביב.

משק המים והשפכים בישראל

משק המים בישראל הוא שם כולל למערכות ההפקה, ההולכה והאגירה של מים בישראל.

ישראל נמצאת בחלקה הצפוני של רצועת המדבריות העולמית. חלק גדול משטחה הוא מדברי וכמות המשקעים הממוצעת מספקת רק בקושי את צורכי האוכלוסייה ההולכים וגדלים. לפיכך המים בישראל הם משאב יקר שהמדינה מגנה עליו ומפתחת אותו.

המדינות השכנות סובלות מבעיות דומות וישראל חולקת את מקורות מימיה עם ירדן, לבנון, סוריה והרשות הפלסטינית. חלק ממים אלו מגיעים מנהרות שמקורותיהם במדינות השכנות. הגידול באוכלוסיית המזרח התיכון הופך את בעיית המים לבעיה מרכזית בעלת השלכות גאו-פוליטיות.

פסק דין אבו מסאעד נגד נציב המים

בע"א 9535/06 עבדאללה אבו מסאעד ואח' נ' נציב המים ואח' הוכרה הזכות למים כזכות יסוד, במסגרת ערעור על החלטת נציב המים שלא להתקין נקודות חיבור פרטיות למים בבתיהם של תושבים בכפרים בדואים בלתי מוכרים. בית המשפט העליון הכיר בזכות למים כזכות יסוד, ממנה נובעת חובת המדינה להבטיח שלכל תושב מדינת ישראל תהיה גישה למקור מים, אך קיבל את עמדת המדינה שלא לחבר חיבורים פרטיים למים אלא במקרים מיוחדים ומטעמים הומניטריים, בשל העובדה שהבדואים מתגוררים ביישובים בלתי חוקיים.

תה"ל

חברת תהל (בראשי תיבות משמה המלא: "תכנון המים לישראל בע"מ") היא חברה שתכננה את מרבית מפעלי המים בישראל וכן מפעלים נוספים בעולם (כיום נמצאת במסגרת הקונצרן קבוצת תהל).

בתי דין בישראל
בית דין רבניבית דין שרעיבית הדין לעבודהבית דין צבאי • בית הדין לענייני מים • בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין RabinatPicture 041.jpg

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.