בית דין רבני

בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת המשפט בישראל, הכוללת גם את בתי הדין הדתיים, הפוסקים על פי ההלכה היהודית והמשפט העברי. בחוקי מדינת ישראל ניתנת לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי הנישואין והגירושין של אלו המוכרים כיהודים על-פי ההלכה, סמכויות בדיני אישות בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור. לבתי הדין יש סמכויות נוספות הנילוות לענייני הנישואין והגירושין, וכן סמכויות בעניינים דתיים. הגוף האחראי על בתי הדין הרבניים הוא הנהלת בתי הדין הרבניים. בראש המערכת של בתי הדין הרבניים, ניצב בית הדין הגדול לערעורים בירושלים, בראשותו של אחד משני הרבנים הראשיים לישראל. כיום עומד בראש ביה"ד הגדול לערעורים הרב דוד לאו, אשר מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול.

Heichal Shlomo Interiors IMG 7328
מבואת בית הדין הגדול לשעבר בהיכל שלמה בירושלים

מבנה בתי הדין וסמכויות המינוי

RabinatPicture 041
בניין בית הדין האזורי והמועצה הדתית בשדרות דוד המלך בתל אביב

השופטים בבתי דין רבניים נקראים דיינים, והם ממונים לתפקידם על ידי ועדת מינויים בראשות שר המשפטים (הדומה בתפקידה ובהרכבה לזו של הוועדה לבחירת שופטים). לרוב יושבים הדיינים בהרכב של שלושה, אך במקרים דחופים ובהסכמתם של שני הצדדים ניתן לשפוט גם בהרכב של דיין אחד. בתי הדין הרבניים פוסקים על פי ההלכה היהודית והמשפט העברי.

בישראל קיימים תריסר בתי דין רבניים אזוריים (באריאל, אשדוד, אשקלון, חיפה, טבריה, ירושלים, נתניה, פתח תקווה, צפת, רחובות, תל אביב ובאר שבע אשר לו גם שלוחה באילת[1]), וכן בית דין מיוחד לענייני גיור.

בית הדין הרבני הגדול לערעורים יושב בירושלים, ובנשיאותו יושב אחד משני הרבנים הראשיים לישראל המכהן למעשה כאחראי על כל מערכת השיפוט הרבנית בישראל, ובמקרים מסוימים מטפל לבדו בערעורים הנובעים מטעויות סופר או הלכה. בנשיאות בית הדין הגדול מכהן כיום הרב דוד לאו.

על הצד הלוגיסטי של בתי הדין אמונה הנהלת בתי הדין הרבניים. במשך 20 שנים שימש הרב אלי בן דהן כמנהל בתי הדין, ובשנת 2010 החליף אותו הרב שלמה דיכובסקי. כיום מכהן הרב שמעון יעקבי כמנהל בפועל של בתי הדין הרבניים.

מעמדם, סמכותם ודרכי מינויים והדחתם של הדיינים מוסדר בחוק באמצעות "חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953", ובאמצעות "חוק הדיינים" ("תקנות הדיינים (תנאי הסמכה וסדריה), תשט"ו–1955"). על פי חוק הדיינים אדם יכול להיות מועמד למינוי דיין בבית דין רבני: 1. רק אם הוא הוסמך לרבנות על ידי רב מומחה או מוסד תורני שמועצת הרבנות הראשית מכירה בו; 2. בגיל 30 ומעלה; 3. נשוי או היה נשוי; 4. אורח חייו ואופיו הולמים מעמד של דיין בישראל; 5. עמד בבחינות מטעם מועצת הרבנות הראשית. על פי חוק זה נקבע כי למועצת הרבנות הראשית הסמכות הן להסמיך והן לבטל את ההסמכה לדיינות (במקרה שהתברר כי אורח חייו אינו תואם את הציפיות מדיין בישראל). ב"חוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980" ישנה התייחסות לדיינים ונקבע בה, כי מועצת הרבנות הראשית היא הגוף האחראי למינוי של דיינים.

תחומי סמכות

סמכויות על פי חוק

הסמכויות של בתי הדין הרבניים הן ירושה משלטון העות'מאני שהגדיר עדות דתיות שלכל אחת מהן סמכויות לגבי המעמד האישי של בני העדה, ולגבי הכרעה בסכסוכים אזרחיים בין בני העדה. בנוסף על בתי הדין הרבניים הכיר השלטון העות'מאני גם בתי דין של דתות אחרות בישראל. השלטון המנדטורי הקים במקביל את בית הדין השרעי המוסלמי.

בחוקי מדינת ישראל ניתנת לבתי הדין הדתיים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי הנישואים והגירושים של בני עדתם. לבתי הדין הרבניים יש סמכות שיפוט בלעדית להכריע בנושאי הנישואים והגירושים של אלו המוכרים כיהודים על-פי ההלכה,[2][3] לרבות גירושים של יהודים שנישאו בנישואים אזרחיים.[4] ובנוסף סמכויות בדיני אישות אחרים בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור, מינוי אפרוטופוסים, הכרת אבהות, קביעת מעמד אישי והצהרת דתיות.[5] בנוסף לתחומי המעמד האישי, יש לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט גם בעניינים דתיים, כגון הקדשות וכדומה, וכן סמכות שיפוט בהסכמת הצדדים, בנושאים כגון: צוואות וירושות. בנוסף, יש להם סמכות שיפוט ("מקבילה") בכל הנושאים שנכרכו לתביעות גירושין, כגון: חלוקת רכוש, הסדרי שהות, חינוך, מזונות ועוד. וזאת בתנאי שהתביעה בנושאים אלו הוגשה טרם הגשת תביעה דומה בבית משפט לענייני משפחה, על ידי מי מהצדדים. עובדה זו גורמת למושג הידוע "מרוץ סמכויות" - שהצד המעדיף לדון בבית הדין הרבני, או בבית המשפט לענייני משפחה, ממהר להגיש תביעה בערכאה שבה הוא חפץ לדון, כדי למנוע מהצד שכנגד לתבוע בערכאה השנייה.

בוררות

עד לפסיקת בג"ץ ב-6 באפריל 2006, בפסק דין 8638/03 - סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, נהגו בתי הדין האזוריים לדון ולפסוק אף בנושאים שאינם בסמכויות ע"פ חוק שיפוט בתי הדין הרבניים, כגון: דיני נזיקין, קניין ודיני ממונות בכלל. בית הדין הרבניים סמכו על חוק הבוררות אשר מקנה לכל אדם סמכות שיפוט מכח הסכמת הצדדים בכפוף לחתימה על שטר בוררות.

בשנת 2006 פסק בית המשפט העליון כי בית הדין אינו מוסמך בחוק לשמש כבורר, וכגוף הפועל מכוח חוק, הסכמת הצדדים אינה יכולה להעניק לו סמכויות שאינן שלו לפי החוק. עם זאת, דה פקטו בתי דין רבים ממשיכים לפסוק בדיני ממונות, אך לפסק אין תוקף חוקי. קיימת הצעת חוק ממשלתית לעגן את זכותם של בתי דין רבניים לפסוק כבוררים בכל נושא ממוני.

צדדים המעוניינים להכריע בסכסוך כלכלי שביניהם על פי דין תורה, יכולים לפנות גם לבתי הדין הפרטיים, שקונים את סמכותם מכוח חוק הבוררות. יש המעדיפים לפנות לבתי דין אלו, המתמחים בדיני ממונות ולרוב ההליך שם מהיר, פשוט מבחינה בירוקרטית ומשוחרר מאימת אפשרות ביטול פסק הדין על סמך פסיקת בג"ץ. אך יש המעדיפים לדון דווקא בבתי הדין הרבניים הממלכתיים, שכן שם הם זוכים לזכויות הדיינותיות שאינן קיימות בבתי דין פרטיים, כגון: זכות ערעור, מתן נימוקים לפסק, וועדה אליה ניתן לפנות במקרה של תלונות.

ביקורת

בניגוד לבתי המשפט האזרחיים בישראל, הדיונים בבית הדין הרבני - בדומה לדיונים בבית המשפט לענייני משפחה - הם חסויים ע"פ חוק, מאחר שהם עוסקים בעניינים שהצנעה יפה להם. בהתאם לכך, גם פסקי הדין אינם מתפרסמים, אלא על פי בחירה של בית הדין לפרסמם. בשל כך הציבור הרחב, ואפילו עורכי דין המופיעים תדיר בבית הדין אינם מודעים תמיד לפסיקות תקדימיות בענייניהם; אם כי ע"פ חוק השפיטה אין בי"ד רבני כפוף לתקדימים כלשהם, ומשכך אין כל משמעות ל"פסיקות תקדימיות" ככל שמדובר בבי"ד רבני.

גופים פמיניסטיים, בהם: "קולך", "מבוי סתום" ו"מרכז צדק לנשים" טוענים כי המתדיינים אינם מבינים חלק גדול מפסקי הדין הניתנים בבית הדין, ובמקרים מסוימים המתדיינים לא מקבלים לידיהם את פסקי הדין בעניינם.[6] גופים אלו מעבירים ביקורת גם לגבי אופן התנהלות הדיונים, העדר שקיפות או רישום פרוטוקולים חלקי (לטענתם), וכן על נקיטת קו הלכתי הגורם לדבריהם לאפלייתן או לעיגונן של נשים ואף מתיר ביגמיה.[7]

הנהלת בתי הדין הרבניים, וכן משפטנים המצטרפים לעמדתה טוענים שעיון יסודי בנתונים מוכיח שאין בסיס לטענות.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מנחם אלון, חקיקה דתית בחוקי מדינת ישראל ובשפיטה של בתי משפט ובתי הדין הרבניים, הוצאת הקיבוץ הדתי, 1968.
  • אסף טבקה ואור סדן "הסמכה למילה: ברית מילה, בית הדין הרבני וסמכות שיפוט עניינית - ניתוח דיוני" המשפט ברשת: זכויות אדם גיליון 20, עמ' 4 (2014).
  • רבקה לוביץ, מסוף העולם ועד סופו, מסע הייסורים של נשים בבית הדין הרבני, הוצאת ידיעות ספרים, 2017

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1-"נחנך בית הדין הרבני הראשון באילת"
  2. ^ חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, אתר בית הדין הרבני
  3. ^ הקראים הוחרגו מסמכות זו בפסיקת בג"ץ.
  4. ^ "האם לא תוכלו לברוח ? מהי סמכות בית הדין הרבני לדון בענייני רכוש של מתגרשים שנישאו בנישואים אזרחיים?". חדשות ודעות מעולם המשפט (בעברית). 6 בדצמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2017.
  5. ^ נושאים המטופלים על ידי השיפוט הרבני, אתר בתי הדין הרבניים
  6. ^ רבקה לוביץ, כשהרב שרמן ביטל גיור של הרב גורן, באתר ynet, 10 במרץ 2010
  7. ^ הביגמיה אסורה, אבל לא על בנו של הרב, באתר הארץ
אברהם מיכאל הלפרין

הרב אברהם מיכאל הלפרין (נולד בג' בחשון תרצ"ח, אוקטובר 1937) הוא רב שכונת הגבעה הצרפתית בירושלים[דרוש מקור] וחבר בית דין רבני חב"ד; בעבר היה רבה של עתלית.

אליהו יוחנן גוראריה

הרב אליהו יוחנן גוראריה (נולד בכ"ט בכסלו תשי"ב, 28 בדצמבר 1951) הוא רבה הראשי של חולון, חבר בית דין רבני חב"ד, וראש מכון המחקר התורני "אהלי שם".

בית דין (הלכה)

בהלכה, בית דין הוא מוסד בעל סמכות שיפוט, בדומה לבית משפט במשפט החילוני. בידי בית הדין הסמכות להעניש, לעשות צדק ממוני, ואפילו לפסוק עונש מוות. לבית הדין הגדול (סנהדרין) ישנה גם סמכות חקיקה.

בית דין רבני חב"ד

בית דין רבני חב"ד בארץ-הקודש הוא בית דין רבני המהווה, על פי הוראת רבי מנחם מנדל שניאורסון, הגוף הסמכותי העליון בקרב חסידי חב"ד בישראל. חסידי חב"ד מעדיפים אותו על פני בתי דין אחרים ומתפקידיו גם ליישב חילוקי דעות בתוך החסידות. משרדי בית הדין שכנו בתחילה בירושלים, לאחר מכן בכפר חב"ד וכיום ברחובות.

גרשון חן

הרב גרשון חן (ה'תרמ"ח, 1888 - ו' בסיוון ה'תשל"ח, יוני 1978) היה רב, דיין ופוסק חסיד חב"ד. כיהן כמשגיח בישיבת תומכי תמימים, רב העיר אולקסנדריה באוקראינה, מייסד וראש ישיבה בעיר, דיין בבית הדין הרבני בחיפה, רב שכונת שיכון חב"ד בירושלים ומעורכי האנציקלופדיה התלמודית.

דב בער אליעזרוב

הרב דב בער אליעזרוב (קזרנובסקי; ח' בטבת תרס"ח, 13 בדצמבר 1907 - י"ח באב תשנ"ז, 21 באוגוסט 1997) היה רב מחנה המעצר בלטרון בתקופת המנדט הבריטי, רבה של שכונת קטמון בירושלים וחבר בבית דין רבני חב"ד.

הקהילה היהודית

הקהילה היהודית (כונתה גם קהל קדוש, עדת ישורון וכיוצא בזה) הייתה המוסד האוטונומי במסגרתו התנהלו החיים היהודיים למן התנצרות האימפריה הרומית במאה החמישית לערך ועד העידן המודרני. הקהילה הייתה גוף בעל מעמד משפטי מוכר, ייצגה מול השלטונות את כל יהודי שטח השיפוט שלה שהיו חברים בה מתוקף לידתם והייתה אחראית למשול ולנהל אותם. מוסדות הקהילה השונים היו מופקדים על החינוך, הרווחה, המשפט, גביית המיסים וכל יתר ההיבטים של חיי היהודים. מבנה הבסיסי היה של ועד פרנסים עשירים, שלעיתים עמד בראשו פרנס עליון או "ראש הקהל", שנבחרו בדרך כלל בשל הונם ויכולתם לספק מימון, לצד רב, המרא דאתרא המקומי, ששימש כמשפטן הבכיר בתוקף בקיאותו בהלכה והופקד על פי רוב גם על בית דין רבני. תחתיהם תפקדו מוסדות רבים ושונים, כמו החברה קדישא המופקדת על קבורה והמלמדים שתפקידם היה לחנך את הצעירים. כלפי חוץ, נבעה סמכות הקהילה כלפי חבריה מתוקף כתבי זכויות שנשאה ונתנה עליהם עם הנסיכים, המלכים או הערים שבשטחיהם ישבה, כמו גופים קורפורטיביים אחרים.

עד המאה ה-18 היה היהודי כפוף למרות קהילתו מעצם לידתו, והיה יכול להשתחרר ממנה רק באמצעות מעבר לקבוצה אחרת באמצעות המרת דתו לנצרות או אסלאם. רק עם עליית המדינה הריכוזית, פקיעת האוטונומיה המשפטית היהודית ותהליכי החילון, הפכה החברות בקהילה בהדרגה לשאלה של בחירה אישית. כיום מהוות הקהילות היהודיות ברחבי תבל גופים וולונטריים שעניינם בדרך כלל תפעול חיי הדת – תחום הדת המופרד היה היחיד בו הוסיפה המדינה המודרנית לתת תוקף כלשהו להלכה היהודית – ומעט שרד מסמכויותיהם בעבר. החריג המשמעותי היחיד לכך הוא מדינת ישראל, שכל היהודים בתחומה כפופים משפטית, בדיני האישות ועוד מספר היבטים, לדיני המילט היהודי (לפחות בעקרון) וענייניהם אלו נדונים בפני בתי-דין רבניים.

זאב דב סלונים

הרב זאב דב סלונים (כ"א בתמוז ה'תרצ"ד, 4 ביולי 1934 - י"ד בטבת ה'תשע"ח, 1 בינואר 2018) היה רב מרכז ירושלים, חבר בית דין רבני חב"ד בישראל, מחבר ספרים ויזם הדפסת ספר החת"ת.

ט"ז באלול

ט"ז באלול הוא היום השישה עשר בחודש השנים עשר

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השישי

למניין החודשים מניסן.

ט' בתשרי

ט' בתשרי הוא היום התשיעי בחודש הראשון

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש השביעי

למניין החודשים מניסן. ט' בתשרי לעולם לא יחול, בלוח העברי הקבוע, בימים שני,

חמישי

ושבת, ועל כן הוא משתייך לקבוצת הימים הנקראת "לא בהז".

י"ד בטבת

י"ד בטבת הוא היום הארבעה עשר בחודש הרביעי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש העשירי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצווה של ילד שנולד בי"ד טבת היא

ברב השנים פרשת ויחי. אבל אם בר המצווה חל בשנה המתחילה ביום חמישי פרשת בר המצווה היא פרשת שמות.

י"ט בתמוז

י"ט בתמוז הוא היום התשעה עשר בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

יעקב לנדא

הרב יעקב לנדא (תרנ"ג 1893 - כ"ו בשבט ה'תשמ"ו, 5 בפברואר 1986) היה רבה האשכנזי של בני ברק ואב בית דין בין השנים 1936 - 1986 וחבר בבית דין רבני חב"ד.

יצחק יהודא ירוסלבסקי

הרב יצחק יהודא ירוסלבסקי (נולד בט' בתשרי תש"ג, 20 בספטמבר 1942) הוא רבה של שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי ומזכיר בית דין רבני חב"ד.

כ"א בתמוז

כ"א בתמוז הוא היום העשרים ואחד בחודש העשירי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש הרביעי

למניין החודשים מניסן.

כ"ט בכסלו

כ"ט בכסלו הוא היום העשרים ותשעה בחודש השלישי

בשנה העברית, למניין החודשים מתשרי, והוא החודש התשיעי

למניין החודשים מניסן.

על פי הלוח העברי הקבוע, פרשת בר המצוה של ילד שנולד בכ"ט כסלו היא לרוב פרשת מקץ. אולם אם בר המצוה חל בשנה המתחילה ביום חמישי, פרשת בר המצוה היא פרשת ויגש.

לוי ביסטריצקי

הרב לוי ביסטריצקי (ח' באייר תש"ט, 7 במאי 1949 - י"ט באב תשס"ב, 28 ביולי 2002) היה רבה הראשי של העיר צפת, מנהל מחלקת הכשרות של הרבנות הראשית לישראל, חבר בית דין רבני חב"ד ומחבר ספרי הלכה.

מרדכי שמואל אשכנזי

הרב מרדכי שמואל אשכנזי (כ"ח באייר ה'תש"ג, 2 ביוני 1943 - כ"ג בטבת ה'תשע"ה, 14 בינואר 2015) היה רבו של כפר חב"ד, חבר בית דין רבני חב"ד, עורך ספרים וזוכה בפרס הרב קוק (תשס"ד) על חיבור ספרי הלכה.

שלמה יוסף זוין

הרב שלמה יוסף זוין (חנוכה ה'תרמ"ה, 1885 - כ"א באדר א' ה'תשל"ח, 28 בפברואר 1978) היה רב חסיד חב"ד עם זיקה לציונות דתית, כתב מספר ספרים תורניים והיה העורך הראשון של האנציקלופדיה התלמודית. חתן פרס ישראל לספרות תורנית, וכמו כן זכה פעמיים בפרס הרב קוק. מרבני הציונות הדתית ברוסיה ובארץ ישראל, חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל והאב"ד הראשון של בית דין רבני חב"ד בישראל.

בתי דין בישראל
בית דין רבני • בית דין שרעיבית הדין לעבודהבית דין צבאיבית הדין לענייני מיםבית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין RabinatPicture 041.jpg

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.