בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין

בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין הוא בית דין ישראלי מיוחד שתפקידו לקיים ביקורת שיפוטית על החלטות הממונה על ביקורת הגבולות במשרד הפנים להוציא צווים להחזקת שוהים שלא כדין במשמורת. בסמכותו של ממונה הביקורת להוציא צווים מסוג זה עד ליציאתו של השוהה שלא כדין מישראל או עד שחרורו בערובה.

מעמד בית הדין

בתי הדין הוקמו בשנת 2001, במסגרת תיקון מס' 9 לחוק הכניסה לישראל, שנחקק בעקבות עתירה של האגודה לזכויות האזרח לבג"ץ, שבה נטען שלא ניתן לשלול את חירותם של מי ששוהים שלא כדין בישראל בלא לקיים ביקורת שיפוטית על ההחזקה במשמורת של אדם, כמו גם על הצורך והאפשרות לשחרר את המוחזק בערבות, עד ליציאתו מהארץ, ולחלופין, עד להסדרת מעמדו. בית הדין אינו מהווה חלק ממערכת בתי המשפט בישראל, כללי סדר הדין ודיני הראיות אינם חלים עליו, ותפקידו מוגבל לנושא מצומצם יחסית. למעשה, הוא מהווה שלב ביניים בביקורת שיפוטית על החלטות של גוף מינהלי, שכן החלטותיו ניתנות לערעור בפני בית משפט לעניינים מינהליים. בתחילה, היו בתי הדין חלק ממשרד הפנים, וב-2004 עברו למשרד המשפטים.

בבית הדין לא מכהנים שופטים שמונו על ידי הוועדה לבחירת שופטים, כי אם דיינים שמונו על ידי שר המשפטים. עם זאת, כשיר להתמנות כדיין בבתי דין אלה רק מי שכשיר לשמש כשופט שלום.

סמכויות בתי הדין

לפי סעיף 13יד לחוק הכניסה לישראל, שוהה שלא כדין שהושם במשמורת חייב להיות מובא בפני בית הדין בתוך ארבעה-עשר ימים. אם לא הובא בפני בית הדין בתוך פרק זמן זה, יש לשחררו. לפי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, נהוג להביא את השוהים שלא כדין בפני בית הדין בתוך ארבעה ימים. כך, מובטחת הביקורת השיפוטית על החלטתו של ממונה ביקורת הגבולות. בסמכותו של בית הדין לאשר את צו המשמורת, לשנותו או לבטלו. כן, יש בסמכותו להורות על שחרור בערובה.

הן ממונה ביקורת הגבולות, והן השוהה המוחזק במשמורת, רשאים לפנות לבית הדין בכל עת ולבקשו לקיים עיון חוזר בהחלטותיו.

בתי הדין שהוקמו

לפי החוק, על הדיונים להתקיים במקום המשמורת. בתי הדין הוקמו במרכזים מיוחדים למשמורת שוהים שלא כדין שקמו בישראל - גבעון (רמלה) ובית סוהר סהרונים.

ב-2014 הוקם בית הדין לעררים כערכאת ביקורת שיפוטית על החלטות של רשות האוכלוסין וההגירה, בענייני הסדרת מעמד ושהייה בישראל. בית הדין הוקם בשל תיקון 22 לחוק הכניסה לישראל שנתקבל בשנת 2011. בתי דין אלה הוקמו בירושלים, תל אביב והמרכז, באר שבע והדרום וחיפה והצפון. ב-2015 הוחלט לאחד מנהלתית את שני בתי הדין, והדיינים משמשים כדיינים בשני בתי הדין.

קישורים חיצוניים

ביקורת שיפוטית

ביקורת שיפוטית היא ביקורת של הרשות השופטת על פעולתן של שתי הרשויות האחרות, הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. ביקורת על הרשות המחוקקת מתבטאת בפסילתו של חוק, בנימוק שהוא בלתי חוקתי, כלומר - עומד בסתירה לחוקה או לחוק בעל מעמד גבוה מזה של החוק הנפסל. ביקורת על הרשות המבצעת מתבטאת בפסילת החלטה של הרשות המבצעת (כולל פסילה של חקיקת משנה), עקב פגמים בהחלטה זו, ובפרט סתירה בינה ובין חוק.

ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת מקובלת למדי, ונחשבת לכלי חיוני בשמירה על זכויות האדם וכגורם מאזן לכוחה של הרשות המבצעת. ביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המחוקקת מקובלת במרבית המדינות הדמוקרטיות (לרבות ישראל), אך מתבצעת בתדירות נמוכה יותר מביקורת שיפוטית על החלטות הממשלה. מצדדי הביקורת השיפוטית על חקיקה רואים אף אותה כאמצעי חשוב למניעת עריצות הרוב ולהגנה על זכויות אדם; לעומת זאת, מתנגדיה רואים בה מתן כוח רב מדי לרשות השופטת ופגיעה בעקרון הדמוקרטי של הכרעת הרוב כדרך לקבלת החלטות בנושאים ציבוריים, ומעדיפים את מודל עליונות המחוקק (לפיו הרשות המחוקקת ניצבת מעל הרשות המבצעת והרשות השופטת, כיוון שהיא מייצגת באופן ישיר את העם באמצעות נבחריו). בביקורת שיפוטית על החלטות הרשות המבצעת, פועל בית המשפט לכך שגם הרשות המבצעת תציית לחוק. בישראל מסתמך בית המשפט העליון גם על "עקרונות היסוד של השיטה" המסתמכים על היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. בביקורת שיפוטית על הרשות המחוקקת ניצב בית המשפט, לכאורה, אל מול המחוקק, משום שביקורת זו פוסלת חקיקה שיצרה הרשות המחוקקת, אלא שפסילה זו מתבססת על החוקה, שמעמדה גבוה מזה של החקיקה הנפסלת. בישראל - היא מסתמכת על חוקי יסוד, וטרם בוטל חוק רק על סמך עקרונות היסוד של השיטה.

בית דין

בית דין הוא מוסד המוסמך לפסוק בסכסוכים, לרוב בתחום מסוים ומוגדר. בית המשפט הוא המערכת הכללית של המדינה הדנה בסכסוכים. לצידה פועלת מערכת של בתי דין המוקצים לתחומים מסוימים, ודנים בסמכות מקבילה לבית המשפט או בסמכות ייחודית בתחום בו הם פועלים.

בנוסף לבתי הדין הפועלים במדינות השונות, ישנם בתי דין בינלאומיים, העוסקים לרוב בהפרות של המשפט הבינלאומי הנוגעות לפשעי מלחמה.

בתי הדין מאופיינים בכך שלעיתים המותב היושב בהם כולל, לצד משפטנים, או אף במקומם, נציגים בעלי ידע והבנה ייחודית בנושא בו דן בית הדין, אך הדיוטות בנושאים משפטיים. כך, למשל, הרכבו של בית הדין לעבודה כולל "נציגי ציבור" (נציג העובדים ונציג המעבידים) שלרוב אינם משפטנים, והרכבו של בית דין צבאי כולל גם קצינים שאינם משפטנים. כן דן בית הדין לרוב על פי סדרי דין ייחודיים לו, ולעיתים על פי מערכת דינים מהותית מיוחדת, כבמקרה של בית דין דתי, הדן על פי הדין הדתי (לדוגמה השריעה במקרה של בית הדין המוסלמי).

בתי המשפט בישראל

בית משפט הוא ערכאה לה נותנת המדינה סמכות שפיטה כללית. שיטת המשפט הישראלית כוללת מערכת בתי משפט אזרחיים, ולצידם בתי דין דתיים, בתי דין לעבודה, בתי דין צבאיים, ובתי משפט מנהליים. על אכיפה וביצוע פסקי הדין הניתנים בערכאות אלו מופקדת ההוצאה לפועל.

ככלל, סמכות שיפוט בעניין כלשהו במדינת ישראל תהא נתונה לאחת משלוש הערכאות של בתי המשפט, אלא אם כן, ניתנה סמכות זו לבית דין (ובלעז - "טריבונל"). ניתן לומר באופן כללי כי "בית משפט" הוא חלק ממערכת בתי המשפט הכללית של המדינה, בעוד ש"בית דין" דן בעניין מסוים, ובדרך כלל לפי מערכת דינים מיוחדת ושונה ממערכת החוקים הרגילה.

הסתננות מאפריקה לישראל

ההסתננות מאפריקה לישראל החלה באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 והתרחבה במידה ניכרת משנת 2007 ועד לסוף 2012, כאשר הושלם רובה של גדר הגבול ישראל-מצרים. נכון למרץ 2018 נרשמה כניסת 64,842 מסתננים לישראל. על פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה במרץ 2018 שהו בישראל 36,630 מסתננים רשומים, לא כולל ילדים שנולדו להם בישראל. 99% מהם אזרחי אפריקה, מתוכם 72% אריתריאים ו-20% סודנים. ישראל מעודדת את יציאתם מהארץ תמורת תשלום, בפרט למדינה שלישית המסכימה לקלוט אותם. חלק מהמסתננים מהגרים הלאה לשוודיה, הולנד, ארצות הברית, גרמניה וקנדה.

רובם הגדול של המסתננים מאפריקה נכנסו דרך גבול ישראל-מצרים קודם שהיה מגודר או בחלקים שטרם גודרו אז. ממשלת ישראל נמנעה מלהחזירם למצרים, משום שהשלטונות המצריים מסרבים להתחייב שלא להחזירם לארצות מוצאם. מצרים וישראל חתומות על האמנה בדבר מעמדם של פליטים של האו"ם.

ממשלת ישראל רואה בהסתננות בעיה חמורה ובשל כך הקימה את גדר הגבול ישראל-מצרים, יזמה את התיקונים לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) ובנתה את מתקן חולות - מתקן שהייה למסתננים בסמוך לבית סוהר קציעות שבנגב. המכשול הפיזי בגבול, בשילוב חקיקה, שהפחיתה מעוצמת המניע העיקרי להגירה לטענת הממשלה - עבודה ששכרה בצדה (רובם המכריע של המסתננים הם גברים בגילאי העבודה) הביאו במידה רבה לבלימתה של ההסתננות בסוף 2012.

הממשלה העניקה מעמד של "הגנה קבוצתית" לאריתראים ולסודנים אשר הסתננו ונמנעה מלגרשם לארצם. תחת זאת היא מנסה להוציאם מישראל בדרכים שונות. כמה תוכניות פעולה של הממשלה בעניין נפסלו בבג"ץ. בסוף 2017 החליטה הממשלה כי בפני המסתננים משתי מדינות אלו תועמד הברירה לעבור למדינה שלישית או להיכנס לכלא "סהרונים". בעקבות כך הודיעה המדינה בראשית 2018 כי מסתננים שיצאו עד סוף מרץ יקבלו מענק של 3,500 דולר, ולאחר מכן תתחיל אכיפת התוכנית.

רוב המסתננים מתגוררים בדרום תל אביב. אחרים מתגוררים באילת, פתח תקווה ועוד.

עובדים זרים בישראל

עובד זר או מהגר עבודה הוא אדם העובר למדינה אחרת, שאינו אזרח או תושב בה, על מנת למצוא פרנסה. לעיתים מדובר בהגירה שבסופה התאזרחות במדינה האחרת, ולעיתים זו הגירה למספר שנים מוגבל, לשם שיפור מצבו הכלכלי של העובד ושל משפחתו בארץ המוצא. בישראל הפכו העובדים הזרים לגורם משמעותי החל מסוף שנות השמונים. את השינוי חוללה האינתיפאדה הראשונה שפרצה ב-1987. הסגר על יהודה ושומרון והגבלת התנועה של הפלסטינים, מנעו את הגעתם לעבודה בישראל, ואילצו את מקבלי ההחלטות למצוא פתרונות חלופיים.

מרבית המדינות במערב מספקות רישיונות שהייה זמניים למספר מוגבל של מהגרי עבודה בהתאם לצרכיהן, על מנת למלא מחסור בכוח עבודה במגזרי תעסוקה אשר אינם אטרקטיביים עבור אזרחיה המקומיים, בעיקר בשל השכר הנמוך אך גם בשל רתיעה תרבותית מעבודות מסוימות. בנוסף לכך, אחוז ניכר מכלל מהגרי העבודה במרבית ערי המערב שוהים ועובדים בהן ללא רישיון. מדינות שונות נוקטות בגישות שונות כלפי מהגרי העבודה חסרי רישיונות (המתועדים והבלתי-מתועדים) אשר חיים במרחב הריבוני שלהן: החל ממדיניות – מוצהרת בלבד או מעשית - של הרחקה מהמדינה (למשל בספרד ובישראל), וכלה בשיתוף פעולה עם מהגרי העבודה, ארגוניהם ומנהיגיהם על מנת לשפר את תנאי חייהם כפי שנעשה בהולנד ובשוודיה. נכון לשנת 2016 שהו בישראל 84,485 עובדים זרים חוקיים, ובנוסף 15,660 עובדים זרים שפג תוקף רישיונם ולא עזבו את ישראל, ו-75,000 תיירים שנכנסו לישראל ולא יצאו ממנה וכעת מוגדרים שוהים בלתי חוקיים בה.

בתי דין בישראל
בית דין רבניבית דין שרעיבית הדין לעבודהבית דין צבאיבית הדין לענייני מים • בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין RabinatPicture 041.jpg

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.