בית דין

בית דין הוא מוסד המוסמך לפסוק בסכסוכים, לרוב בתחום מסוים ומוגדר. בית המשפט הוא המערכת הכללית של המדינה הדנה בסכסוכים. לצידה פועלת מערכת של בתי דין המוקצים לתחומים מסוימים, ודנים בסמכות מקבילה לבית המשפט או בסמכות ייחודית בתחום בו הם פועלים.

בנוסף לבתי הדין הפועלים במדינות השונות, ישנם בתי דין בינלאומיים, העוסקים לרוב בהפרות של המשפט הבינלאומי הנוגעות לפשעי מלחמה.

בתי הדין מאופיינים בכך שלעיתים המותב היושב בהם כולל, לצד משפטנים, או אף במקומם, נציגים בעלי ידע והבנה ייחודית בנושא בו דן בית הדין, אך הדיוטות בנושאים משפטיים. כך, למשל, הרכבו של בית הדין לעבודה כולל "נציגי ציבור" (נציג העובדים ונציג המעבידים) שלרוב אינם משפטנים, והרכבו של בית דין צבאי כולל גם קצינים שאינם משפטנים. כן דן בית הדין לרוב על פי סדרי דין ייחודיים לו, ולעיתים על פי מערכת דינים מהותית מיוחדת, כבמקרה של בית דין דתי, הדן על פי הדין הדתי (לדוגמה השריעה במקרה של בית הדין המוסלמי).

בישראל

במשפט בישראל, מקובל להבדיל בין בית משפט ובין בית דין, במאפיינים של "מי", "מה", ו"איך". מי קובע את פסק הדין: בבית משפט רק שופטים קובעים את פסק הדין, ואילו בבית דין גם חסרי השכלה משפטית עשויים להיות קובעי פסק הדין (רבנים, נציגי ציבור, קצינים ועוד). על פי מה ניתן פסק הדין: בבית משפט פסק הדין ניתן רק על פי החוק הישראלי, ואילו בבית דין מתחשבים במערכת משפט נוספת (ההלכה, תקנות צבאיות ועוד). איך מתנהל סדר הדין: בבית משפט יש מערכת פרוצדורלית קבועה לפיה מתנהל סדר הדין, לעומת זאת לכל בית דין יש מערכת פרוצדורלית עצמאית.

עם זאת, במדינת ישראל הטשטש מעט הגבול בין בית הדין ובית המשפט, עם הקמתם של בית המשפט למשפחה ובית המשפט לעניינים מנהליים, שעל אף שיש בהם מקצת ממאפייני בית הדין, הם נחשבים לחלק ממערכת בתי המשפט הכלליים.

ראו גם

אב בית דין

אַב בֵּית דִּין (בראשי תיבות: אב"ד) הוא הדיין או השופט היושב בראש בית הדין. מקורו של המושג במשפט העברי, והוא משמש גם כיום בכל הנוגע לבתי דין הדנים על פי ההלכה, כגון בית הדין הרבני במדינת ישראל. במשפט הישראלי המודרני מוכר המושג בכל הנוגע לבתי משפט ובתי דין שונים, אך הוא בעל משמעות שונה מזו ההלכתית.

בתקופת הסמיכה האב"ד היה המשנה לנשיא בית הדין. כיום הביטוי מציין לדיין החשוב ביותר בבית הדין הרבני והעומד בראשו או לדיין המקומי שאין גדול ממנו שם.

ביהדות מזרח אירופה כינויו של רב העיר היה אב"ד, ולעיתים קרובות, כינויו של הדיין או ראש ההרכבים היה ראב"ד. בקרב החסידים, בעיקר בארצות הברית, נפוץ הכינוי אב"ד לאדמו"רים לא רשמיים, בעיקר כאלו שאבותיהם כיהנו כרבנים באירופה וצאצאיהם רצו לשמור את התואר.

ארבע מיתות בית דין

ארבע מיתות בית דין הן שיטות ההוצאה להורג שבאמצעותן, על פי ההלכה, מתבצע עונש מוות, כחלק ממערכת דיני הנפשות במסגרת הענישה בהלכה.

על פי ההלכה, עונש מוות נוהג רק בזמן שהסנהדרין יושבת בלשכת הגזית, כך שמאז סוף ימי בית שני ענישה זו אינה מתקיימת.

גזר דין מוות והוצאה להורג יכול להיגזר רק על ידי "סנהדרין קטנה", בתי דין של 23 דיינים שישבו במקומות שונים בארץ, למעט מספר עבירות מצומצם שנידונו רק על ידי הסנהדרין הגדולה. דיני ארבע מיתות בית דין נדונים בפירוט במסכת סנהדרין.

בית דין (הלכה)

בהלכה, בית דין הוא מוסד בעל סמכות שיפוט, בדומה לבית משפט במשפט החילוני. גדלו המינימלי הוא שלשה דיינים. בידי בית הדין הסמכות לשפוט ומתוקף כך להעניש, לעשות צדק ממוני, ובבית דין המורכב מ-23 או 71 אפילו לפסוק עונש מוות. לבית הדין הגדול (הסנהדרין) ישנה גם סמכות השקולה לחקיקה.

בית דין לממונות

בית דין לממונות הוא בית דין פרטי שדן כבורר בסכסוכים ממוניים על פי עקרונות המשפט העברי.

בתי דין לממונות קיימים בדרך כלל בריכוזי המגזר החרדי והדתי בעולם. הבסיס המשפטי לפעולתם משתנה ממדינה למדינה. בעבר נהגו בתי דין לממונות בישראל לדון ולפסוק בנושאים מגוונים, בהם דיני נזיקין וקניין, תוך הסתמכות על חוק הבוררות. בשנת 2006 פסק בית המשפט העליון כי בית הדין הרבני, להבדיל מבית הדין לממונות, אינו מוסמך בחוק לשמש כבורר, ולהחלטותיו אין תוקף חוקי. לפיכך, צדדים המעוניינים להכריע בסכסוך כלכלי שביניהם על פי דין תורה יכולים לפנות לבתי דין פרטיים,וביניהם בית הדין לממונות, עליהם עדיין חל חוק הבוררות.

בית דין צבאי

בית דין צבאי הוא בית דין הפועל במסגרת הצבא ותפקידו לשפוט חיילים וכן אזרחים הכפופים לצבא, בעבירות פליליות בלבד.

במדינות בהן מוסדרת בחוק מערכת שיפוט מקבילה במסגרת הצבא, מתחזק כוחם של בתי הדין הצבאיים. בתי דין צבאיים קיימים במדינות רבות, בהן ארצות הברית וישראל.

דוגמה למדינה בה הם אינם קיימים היא גרמניה, שבה שימשו בתי הדין הצבאיים את המפלגה הנאצית בעבר לצורך מתן הכשר לביצוע פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

בית דין צבאי (ישראל)

יחידת בתי הדין הצבאיים או יבד"ץ 205 היא יחידה צבאית המוסמכת על ידי חוק השיפוט הצבאי כרשות השופטת בצבא הגנה לישראל.

מפקד היחידה הוא קצין בדרגת אלוף המכהן כנשיא בית הדין הצבאי לערעורים. מפקד היחידה הנוכחי הוא אלוף דורון פיילס. לצד הנשיא משרתים שופטים בדרגת אל"ם (נשיאי בתי הדין המחוזיים) ושופט בדרגת תת-אלוף (המשנה לנשיא בית הדין הצבאי לערעורים).

העמדה לדין בבית הדין תהיה בהתאם לשיקול דעת הפרקליט הצבאי או בעבירות חמורות שהדין המשמעתי אינו חל עליהן. לרוב, התהליך מתחיל בחקירה של מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת) שממצאיה מועברים לפרקליטות הצבאית. בעבירות קלות, ממונה קצין בודק מטעם היחידה, על מנת לערוך חקירה שממצאיה מועברים אל הפרקליטות. אם הפרקליטות מחליטה להגיש כתב אישום הוא מועבר לבית הדין הצבאי.

נאשם בבית דין צבאי זכאי לייצוג על ידי הסנגוריה הצבאית או באמצעות עורך דין אזרחי בעל אישור הופעה בפני בתי דין צבאיים, לאחר שאושר על ידי ועדה שתפקידה לכך.

בית דין רבני

בתי הדין הרבניים הם חלק ממערכת המשפט בישראל, הכוללת גם את בתי הדין הדתיים, הפוסקים על פי ההלכה היהודית והמשפט העברי. בחוקי מדינת ישראל ניתנת לבתי הדין הרבניים סמכות שיפוט בלעדית בנושאי הנישואין והגירושין של אלו המוכרים כיהודים על-פי ההלכה, סמכויות בדיני אישות בתנאים מסוימים, ובכלל זה גם גיור. לבתי הדין יש סמכויות נוספות הנילוות לענייני הנישואין והגירושין, וכן סמכויות בעניינים דתיים. הגוף האחראי על בתי הדין הרבניים הוא הנהלת בתי הדין הרבניים. בראש המערכת של בתי הדין הרבניים, ניצב בית הדין הגדול לערעורים בירושלים, בראשותו של אחד משני הרבנים הראשיים לישראל. כיום עומד בראש ביה"ד הגדול לערעורים הרב דוד לאו, אשר מכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול.

בית דין רבני חב"ד

בית דין רבני חב"ד בארץ-הקודש הוא בית דין רבני המהווה, על פי הוראת רבי מנחם מנדל שניאורסון, הגוף הסמכותי העליון בקרב חסידי חב"ד בישראל. חסידי חב"ד מעדיפים אותו על פני בתי דין אחרים ומתפקידיו גם ליישב חילוקי דעות בתוך החסידות. משרדי בית הדין שכנו בתחילה בירושלים, לאחר מכן בכפר חב"ד וכיום ברחובות.

בית המשפט הגבוה לצדק

בית המשפט הגבוה לצדק (בראשי תיבות: בג"ץ) הוא אחד מהתפקידים אותו ממלא בית המשפט העליון במדינת ישראל. במסגרת זו דן בית המשפט בעתירות המוגשות נגד רשויות המדינה ונגד גופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים במדינה. בסמכותו של בג"ץ לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק, ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר. כללי הדיון בבג"ץ מוסדרים על פי תקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד-1984, ועוצבו בפסיקות בג"ץ לאורך השנים. מעמדו של בג"ץ, סמכויותיו ודרכי פעולתו הם בין מאפייניו הייחודיים של המשפט בישראל.

בתי הדין לעבודה

בשיטת המשפט הישראלית מערכת בתי הדין לעבודה היא מערכת ייחודית של בתי דין שהוקמה מכוח חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט–1969. מערכת בתי דין זו היא ערכאת שפיטה עצמאית העוסקת בשפיטה בתחומי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי (ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי ועוד).

בתי המשפט בישראל

בית משפט הוא ערכאה לה נותנת המדינה סמכות שפיטה כללית. שיטת המשפט הישראלית כוללת מערכת בתי משפט אזרחיים, ולצידם בתי דין דתיים, בתי דין לעבודה, בתי דין צבאיים, ובתי משפט מנהליים. על אכיפה וביצוע פסקי הדין הניתנים בערכאות אלו מופקדת ההוצאה לפועל.

ככלל, סמכות שיפוט בעניין כלשהו במדינת ישראל תהא נתונה לאחת משלוש הערכאות של בתי המשפט, אלא אם כן, ניתנה סמכות זו לבית דין (ובלעז - "טריבונל"). ניתן לומר באופן כללי כי "בית משפט" הוא חלק ממערכת בתי המשפט הכללית של המדינה, בעוד ש"בית דין" דן בעניין מסוים, ובדרך כלל לפי מערכת דינים מיוחדת ושונה ממערכת החוקים הרגילה.

דיין (הלכה)

דיין הוא שופט בבית דין הלכתי. בהרכב בסיסי של בית דין לאורך הדורות היו שני דיינים מן השורה לצד אב בית הדין.

לשכת עורכי הדין בישראל

לשכת עורכי הדין בישראל היא תאגיד סטטוטורי המאגד את עורכי הדין בישראל. על מנת להיות עורך דין בישראל, אדם חייב להיות חבר בלשכת עורכי הדין (זאת בשונה מלשכת רואי החשבון, גוף מקביל אשר החברות בו היא לבחירתו של רואה החשבון).

מאסר

מאסר הוא עונש שבית משפט רשאי לגזור על אדם שהורשע בעבירה פלילית על פי חוק. מהותו של העונש היא בשלילת חירותו של האדם וזכויות אחרות. האסיר נכלא בדרך כלל בבית סוהר למשך תקופת המאסר, אם כי לעיתים משמש לכך בית מעצר או מתקן כליאה אחר.

מסכת סנהדרין

מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין היא המסכת הרביעית בסדר נזיקין שבמשנה ובתלמוד. המסכת עוסקת ברובה בעניינים הטכניים של המשפט העברי.

בתלמוד הבבלי יש למסכת זו 112 דפים.

לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהתבארו דיני הנזיקין במסכת הנזיקין (על שלושת חלקיה), "התחיל לדבר על הדיינין גוזרי הגזירות והדינין ההם".

משפט (דין)

משפט הוא הליך שבמסגרתו מתבררת תביעה בפני בית משפט או בית דין. הליך זה מתקיים כאשר צד אחד של ההליך הנקרא תובע, מחליט להגיש תביעה נגד הצד השני של ההליך הנקרא נתבע, בשל סיבות שונות. המשפט מתברר בפני שופט יחיד, הרכב של שופטים אחדים או שופט וחבר מושבעים. לעיתים קרובות, הצדדים מיוצגים על ידי עו"ד או באי כוחם, אשר עורכים את טענות הצדדים ומציגים אותם בשפה משפטית על פי המשפט הפרוצדורלי. ההכרעה במשפט ניתנת בסיומו בפסק דין. פסק הדין תקף כלפי הצדדים, ובמקרים מסוימים אף כלפי כולי עלמא, על פי שיטות משפט שונות. במקרה בו אחד מהצדדים אינו מקיים את פסק הדין שנגזר, לעיתים ניתן לפנות להוצאה לפועל. במקרה של משפט פלילי באה קודם הכרעת דין (הרשעה או זיכוי) ובמקרה של הרשעה מתווסף אליה לאחר מכן גזר הדין שבו נקבע עונשו של הנאשם.

ישנן שתי שיטות משפט מרכזיות: 1) שיטת המשפט האדברסרית אשר באופן עקרוני נוהגת במדינות המשפט המקובל. 2) שיטת המשפט האינקוויזטורית אשר נוהגת בארצות המשפט הקונטיננטלי.

בבית משפט נערכים משפטים בשלוש קטגוריות עיקריות:

דיון אזרחי

דיון פלילי

דיון מנהלתימשפטים נערכו משחר ההיסטוריה. משפטים קדומים נודעים הם משפט שלמה ומשפטו של סוקרטס, שבו נגזר דינו למוות.

בימינו אנו, המשפט מקבל ערך מוסף, בשל החשיבות הרבה שאנו מייחסים לפסק הדין ולאופן צורת בירור סכסוכים בה התרבות שלנו דוגלת. המשפט נכנס לשלל תחומי החיים, ברחבי העולם בכלל, ובעולם המערבי ובמדינות המתפתחות בפרט.

סנהדרין

סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול) היא בית דין של שבעים ואחד (ולדעת רבי יהודה שבעים) דיינים שהיווה ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.

הסנהדרין פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בדרכי וכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.

שמיטה

שמיטה היא אוסף מצוות המתקיימות ביהדות מדי שנה שביעית, הנקראת שנת שמיטה. מצוות אלו עוסקות בעזיבת אחיזתו של האדם בנכסיו הגשמיים, ומתחלקות לשתי קבוצות: שמיטת קרקעות, המתקיימת באיסור על עבודת האדמה והנאה מתוצרתה, ושמיטת כספים, המתקיימת במחיקת חובות. הרמב"ם מונה 10 מצוות שמיטה מהתורה: 6 מצוות של שמיטת קרקעות ו-4 מצוות של שמיטת כספים.

ניתן למיין את מצוות, הלכות ודיני השמיטה למספר קטגוריות: אלו הקשורים לעבודת האדמה ומכוונים לחקלאי, אלו הקשורים לתוצרת החקלאית ואמורים לכל אחד שניזון או בא במגע עם תוצרת חקלאית, ואלו שאינם קשורים כלל לשמיטת הקרקע (כשמיטת כספים). שמיטת קרקעות, המצווה העיקרית בשנת השמיטה, היא מצווה התלויה בארץ.

בשל השלכותיהן הכלכליות המידיות של מצווֹת השמיטה היו הן מהקשות ביותר לקיום במהלך הדורות, והתורה מפליגה בברכות לשומרי השמיטה כהלכתה. רבים בימי המקרא, המשנה והתלמוד, לא הקפידו על קיום מצוות השמיטה. בעידן שלאחר גלות עשרת השבטים, וביתר שאת לאחר נפילת יהודה וחורבן בית המקדש השני, נוצרה מציאות חדשה שבה אין רובו של העם היהודי יושב בארץ ישראל - תנאי יסוד למצוות השמיטה והיובל - ומעמדה של מצוות השמיטה התערער. תוקפה של השמיטה כחיוב מן התורה כיום שנוי במחלוקת, ולהלכה נהוג לתת למצוות השמיטה תוקף של מצווה דרבנן.

חידוש החקלאות היהודית בארץ ישראל עם העלייה הראשונה הפך את מצוות השמיטה שוב למצווה מעשית, שהציבה אתגר גדול לפתחו של היישוב המתחדש. דיון בין פוסקי ההלכה במטרה למצוא פתרון הלכתי שיאפשר לחקלאות העברית בארץ ישראל להתקיים, הביא להיתר מכירה על פיו נמכרות הקרקעות לגוי ובכך נפטרות מהן מצוות השמיטה. היתר המכירה מהווה עד היום אחד מסלעי המחלוקת העיקריים בתוך החברה הדתית בישראל, בין החרדים לרובם של הדתיים לאומיים. מחלוקת זו מכונה "פולמוס השמיטה".

תקופת הזוגות

על פי המסורת היהודית, תקופת הזוגות נמשכה כמאתיים שנה בימי הבית השני (המאה ה-2 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, ג'תק"ע - ג'תש"ע בערך), ובה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מזוג חכמים שכיהנו במשותף כראשי הדור: אחד כנשיא, ומשנהו כאב בית הדין של הסנהדרין. במהלך התקופה כיהנו בתפקיד חמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים.

על אף שהזוגות נחשבים לתנאים, יצר מחקר התלמוד בידול ביניהם ובין התנאים ומקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים [דרוש מקור].

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.