בית גוברין (עיר קדומה)

בית גוברין היא עיר קדומה בשפלת יהודה, בין נחל גוברין לנחל מרשה, סמוך לקיבוץ בית גוברין. היא נזכרת במקורות חז"ל כ"בית גובריא". משמעו של השם בארמית הוא "בית הגברים", וע"פ המדרש ישבו במערות סביב היישוב ענקים, ומכאן שמה. יוסף בן מתתיהו אינו מזכיר את העיר בשמה זה כלל, אלא מתייחס אליה בשמות "מרשה" ו"בּיתַבְּרִיס".[1] האסטרונום היווני תלמי (המאה ה-2 לספירה) הוא הסופר היווני הראשון שמזכיר את העיר בשמה זה: "בּיתוֹגּבּרי".[2]

ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על בית גוברין ומרשה הסמוכה כאתר מורשת עולמית.[3][4]

מערות בית גוברין ומרשה בגבעות יהודה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Beit Guvrin 1
מערת פעמון בבית גוברין
מדינה ישראל  ישראל
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2014, לפי קריטריונים 5
קואורדינטות 31°36′47″N 34°53′54″E / 31.613097°N 34.898297°E
(למפת השפלה רגילה)
HaShfela
 
בית גוברין
בית גוברין

מפת הגן הלאומי

היסטוריה

בימיו של המלך הורדוס (37 עד 4 לפנה"ס) ירשה בית גוברין את העיר מרשה כבירת חבל אדומיאה (חבל אדום, השתרע מדרום הר חברון ושפלת יהודה עד בקעת באר שבע וערד). בשנות המרד הגדול (66 עד 70 לספירה) היה במקום ישוב יהודי שנהרס במסע הכיבוש של אספסיאנוס. אספסיאנוס הרג כ-10,000 איש מתושבי המקום ושבה כ-1,000. לאחר הכיבוש הרומי נותר בעיר חיל מצב, בזכות תנאי המקום הנוחים לחניית כוחות.

בימי המשנה והתלמוד הייתה בה קהילה יהודית גדולה, שהעמידה תנאים ואמוראים נודעים.[5]במהלך הזמן פחת שיעורם של היהודים ביישוב, והכפר היהודי הפך ליישוב רומי בעל אוכלוסייה מעורבת. העיר נכללה בתקנתו של רבי יהודה הנשיא הפוטרת תושבי ערים מעורבות מתרומות ומעשרות.[6]באמצע המאה השנייה הוקם בעיר אמפיתיאטרון ובהמשך הוקמו אמות מים - האחת מגיעה מהר חברון, השנייה הוקמה לאורך הדרך המובילה מהשפלה לירושלים. בשנת 200 העלה הקיסר ספטימיוס סוורוס את מעמדה של העיר לעיר פוליס, ושינה את שמה ל"אלאותרופוליס" - עיר בני החורין. אז עלה מעמדה של העיר והיא שלטה על מחוז רחב.

עם תחילתה של התקופה הביזנטית (324 עד 638) מעמדה של אלווטרפוליס נעשה חשוב עוד יותר, והיא שלטה על שטחים נרחבים - מבקעת באר שבע ועד עמק האלה בצפון, ומים המלח במזרח עד מישור החוף במערב. בעיר הוקמו כנסיות ומנזרים, והיא אף מופיעה במפת מידבא כעיר גדולה מוקפת חומה, ובה מבני ציבור ומספר כנסיות.

בתקופה הערבית הקדומה יורדה אלאותרופוליס מגדולתה, ושמה הפך ל"בית ג'וברין", בהיגוי ערבי. במהלך המאות ה 8-9 נחצבו מערות הפעמון הגדולות של בית גוברין ושל לוזית, וע"פ חוקרים מסוימים חומר הגלם שימש לבניית העיר רמלה.

בשנת 1099 כבשו הצלבנים את א"י, ונאלצו להתמודד עם המצרים הפאטימים שגורשו מירושלים ונמלטו לאשקלון. סביב אשקלון, שאותה לא הצליחו הצלבנים לכבוש בשנותיהם הראשונות בא"י, הקימו מספר מצודות, אחת מהן היא מצודת גיבלין בבית גוברין שב-1136 הועברה יחד עם רכושה למסדר ההוספיטלרים. המתיישבים הפרנקים החלו להתגורר בסמוך למצודה לפני 1170. על פי בנימין מטודלה התגוררו בתקופה זו 3 משפחות יהודיות. ב-1173 התרחב מאוד היישוב במקום, והוא כלל פרנקים, נוצרים סורים ונוצרים יוונים. עוד ידוע כי התקיים מנזר יווני על שם ג'ורג' הקדוש בתקופה זו. לאחר כיבושה של אשקלון בשנת 1153 התיישבו במצודה בבית גוברין נזירים ממסדר ההוספיטלרים, שסולקו בעת הכיבוש המוסלמי (1187).

ביתגוברין01
שרידי הכנסייה הצלבנית בבית גוברין

בתקופה העות'מאנית התקיים במקום יישוב ערבי - הכפר בית ג'יבריל / בית ג'יברין. הכפר נכבש במלחמת העצמאות, וכל בתיו נהרסו לבד מבית המוכתר. קיבוץ בית גוברין עלה לקרקע ביום ה' סיוון תש"ט, 2 ביוני בשנת 1949[7], ממערב לבית גוברין הקדומה; ברחבת חדר האוכל של הקיבוץ מוצג כיום חלק מקורת גג מעוטרת (אפריז) של אכסניה מהמאה ה-4 עם הכיתוב: " בימיו של סלאוויס קינטיאנוס והקומס והדוכס המזהיר ביותר נבנתה האכסניה מהיסוד".

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

הערות שוליים

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר א, פרק שני, פסקה ו, סעיף 63; ספר ד, פרק שמיני, פסקה א, סעיף 447; קדמוניות היהודים, ספר יג, פרק ט, פסקה א, סעיף 257.
  2. ^ Ptolemy, Geographia, V, 15:5; M. Stern, Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism, Vol.2, CIV. Ptolemy (Claudius Ptolemaeus), p. 170
  3. ^ ההכרזה באתר של אונסק"ו
  4. ^ דליה מזורי, גן לאומי בית גוברין הוכרז כאתר מורשת עולמית, באתר nrg‏, 22 ביוני 2014.
  5. ^ כל מקום ואתר, בעריכת ברוך שראל, עמוד 56, הוצאת כרטא ירושלים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1980
  6. ^ ירושלמי דמאי פרק ב', הלכה א'
  7. ^ זאב וילנאי, "אנציקלופדיה לידיעת הארץ", הוצאת ידיעות אחרונות, תשט"ז, 1956, כרך א', עמוד 93
בית גוברין

האם התכוונתם ל...

בית גוברין - מרשה

בית גוברין - מרשה הוא גן לאומי שהוכרז בשנת 1989 כדי לשמר את שרידיה המרשימים של העיר מרשה, המשך המחקר באתר ושימור החורש הטבעי. הגן הלאומי משתרע על שטח של 5,000 דונם ובו מערות רבות וחללים תת-קרקעיים מגוונים ושרידים ארכאולוגיים חשובים. בחלקו הדרומי והגבוה ביותר של הגן נמצא תל מרשה.

המסלע של שפלת יהודה בנוי משכבת קירטון שהוא גיר רך מתקופת האיאוקן בעיקר, שהורבדה בים קדום. מעל לקירטון התפתחה שכבה בעובי של 1–3 מטר, של גיר קשה, המכונה 'נארי'. מסלע הקירטון נוח לחציבת חללים תת-קרקעיים ולהפקת לבנים לבניין. עיקר לבני הבניין נכרו ממערות בצורת פעמון שפתח עגול בראשן. דרך פתחים אלו נכנסו אל תחילת מלאכת החציבה, וירדו כלפי מטה בחציבה, שורה אחר שורה, והוציאו כלפי מעלה לבני קירטון לצורכי בנייה. חלק מן המערות והחללים שנחצבו שימשו גם לצרכים שונים, כגון מגורים, בתי בד, בורות מים, מתקני קולומבריה ומערות קבורה. חלק מן המערות הרבות שבשטח הגן הותקנו לביקור קהל.

אחת מתכונות המערות הפעמוניות היא אקוסטיקה מעולה, וזו מנוצלת לעריכת קונצרטים, וכמו כן צולמה שם סצנה במחזמר ישו כוכב עליון ב-1973.

ביוני 2014 הכריז ארגון אונסק"ו על הגן הלאומי כאתר מורשת עולמית.

כביש 35

כביש 35 הידוע גם בשם "כביש חוצה יהודה" בחלקו המזרחי, הוא כביש רוחב בדרומה של ישראל. הכביש מתחיל בצומת ברכיה באשקלון, עובר דרך חבל לכיש וקרית גת, חוצה את הקו הירוק במחסום תרקומיא ומסתיים במפגש עם כביש 60 ליד חברון. אורכו של כביש 35 הוא כ-58 ק"מ.

בימי "המנדט הבריטי" חיבר הכביש את חברון לעזה. בשנות ה-30 הנסועה בכביש בין חברון ובית גוברין הייתה דלה ביותר והוערכה ב 3-4 מכוניות ביום. בשנת 1934 שופץ הכביש כדי לתת עבודה לפלאחים באזור.

בשנות ה-60 היה הכביש בין אשקלון וקריית גת משובש ביותר. כך תואר הנסיעה בו במעריב: "כל מי שנסע בשנים האחרונות על כביש עיראק סואידן ... יוכל לחבר אודיסיאה פרטית משלו שיהיו בה טלטולי דרך, "מחלות ים", ענני אבק ומי בוץ, מלחמות נהגים על זכות קדימה לרכבם בתוואי הצר וקרבנות בנפש בתאונות לאין ספור". בשנת 1965 הוחל בסלילה מחדש של הכביש.

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.