בית בונפרטה

בית בונפרטהצרפתית: Bonaparte) הייתה משפחת אצולה זוטרה מקורסיקה שהתפרסמה בזכות עלייתו של אחד מבניה, נפוליאון בונפרטה, לשלטון בצרפת. נפוליאון נעשה קונסול ראשון ובהמשך קיסר, ובתקופת שלטונו, 1800 עד 1815, הכתיר את אחיו וגיסיו למלכים בספרד, הולנד, נאפולי ווסטפליה. אחיינו לואי נפוליאון נעשה אף הוא קיסר צרפת, בשנים 1852 עד 1870.

בית בונפרטה
Maison Bonaparte
סמל בית בונפרטה
סמל בית בונפרטה
מדינה איטליה
צרפת
תארים
מייסד קרלו בואונפרטה
השליט האחרון נפוליאון השלישי
ראש הבית הנוכחי שארל, נסיך נפוליאון
ז'אן-כריסטוף, נסיך נפוליאון
שנת ייסוד 1804[1]
הדחה מלחמת פרוסיה-צרפת
אתניות צרפתים

היסטוריה

מקור המשפחה

Robert Lefèvre 001
לטיציה בונפרטה, אם המשפחה, בציור מ-1813

שם המשפחה אוית במקורו האיטלקי Buonaparte, בוּאוֹנפרטה, ובאיות זה השתמש גם נפוליאון עד 1796. שורשי המשפחה בפירנצה, והם מגיעים עד ימי הביניים המוקדמים. אחד מבניה, פרנצ'סקו בואונפרטה, שבא מענף של המשפחה שהתגורר בעיירה סן מיניאטו שבטוסקנה, היגר לקורסיקה במאה ה-16, כאשר האי היה בשליטה ג'נובה, והשתקע שם. צאצאיו עסקו במשך השנים בענייני חוק ומִנהל באי. אביו של נפוליאון, קרלו בואונפרטה, היה עורך-דין, ולאחר סיפוח קורסיקה לצרפת ב-1768 שימש זמן מה שליח מטעם העיר אז'קסיו וסביבותיה בחצר המלוכה בפריז. ב-1771 קיבל הכרה רשמית במעמדו כאציל מהכתר הצרפתי. כמו כן ניסה לקדם יוזמות עסקיות שונות בצרפת, ורוקן בכך את המשפחה מנכסיה. הוא נפטר ב-1784 מסרטן הקיבה, מחלה שממנה נפטרו גם שתיים מאחיותיו של נפוליאון והוא עצמו, לפי הדוח הרשמי. ב-1764 נשא קרלו לאישה את לטיציה רומנלי, בת למשפחה קורסיקנית מכובדת. לזוג נולדו שני ילדים שמתו בינקותם, ושמונה שהגיעו לבגרות. נפוליאון היה הבן השני. לטיציה, שכונתה מאדאם מֶר, גברת אמא, האריכה ימים במשך 15 שנה אחרי בנה המפורסם.

נפוליאון, אחיו ואחיותיו

אחיו של נפוליאון, וכן גיסו ז'ואקים מירא, היו שותפים למהלכים שונים שנקט בדרכו להשתלטות על צרפת, והוא מצדו גמל להם בתוארי מלוכה בהולנד, ממלכת נאפולי, ספרד ווסטפליה, שכולם בוטלו כאשר החלה האימפריה הנפוליאונית לשקוע. בהיותו חשדן ומלא חשש ממרגלים ובוגדים, שיתף נפוליאון לעיתים את אחיו בתוכניותיו החשאיות. הוא גם נטה להתערב בחייהם האישיים.

ילדיהם של קרלו ולטיציה שהגיעו לבגרות, על-פי סדר לידתם, היו:

  • ג'וזפה (ז'וזף) (1768 - 1844), הוכתר על ידי נפוליאון למלך נאפולי (1806 - 1808) ואחר-כך למלך ספרד (1808 - 1813).
  • נפוליאון (1769 - 1821) - הוכתר לקיסר צרפת ב-1804, ונשא גם בתואר מלך איטליה שיצר. הודח ב-1814 ושוב תפס את השלטון לתקופה קצרה עד הדחתו הסופית ב-1815
  • לוסיאן (1775 - 1840) היה שותף להפיכת ה-18 בברימר שהעלתה את נפוליאון לשלטון כקונסול ראשון בצרפת, וכיהן כשר פנים לזמן מה אחריה, אך מאוחר יותר חל קרע בינו לבין אחיו.
  • מריה-אנה אליזה (1777 - 1820) - הוכתרה לדוכסית גדולה של טוסקנה (1809-1814)
  • לואי (1778 - 1846) - הוכתר כמלך הולנד ב-1806 והתפטר ב-1810. לואי היה נשוי להורטנס דה בוארנה, בתו המאומצת של נפוליאון, והוא אביו של נפוליאון השלישי.
  • פולין (מריה פאולה או מארי פולין), (1780 - 1825), שזכתה בתואר דוכסית גואסטלה, הייתה האחות האהובה על נפוליאון
  • מריה אנונסיאטה קרולינה, או קרולין (1782 - 1839) נישאה לז'ואקים מירא, מרשל בצבא נפוליאון שנעשה למלך נאפולי (1808 עד 1814).
  • ז'רום (1784 - 1860) צעיר האחים, הוכתר כמלך וסטפליה, ממלכה שיצר נפוליאון במערב גרמניה. ראשי בית בונפרטה אחרי 1879 באים מן הענף המשפחתי שיצא מז'רום.

לאחר נפילת נפוליאון הראשון

The Four Napoleons
"ארבעת הנפוליאונים" - פריט תעמולה מתקופת הקיסרות השנייה. ברקע - נפוליאון ובנו נפוליאון השני, בקדמת התמונה - נפוליאון השלישי ובנו נפוליאון אז'ן לואי

לאחר תבוסתו בקרב ווטרלו ב-1815 הודח נפוליאון באופן סופי מכסאו ויצא לגלות, שבה מת ב-1821. יורשו המיועד, נפוליאון השני, שנולד לו מאשתו השנייה מאריה לואיזה, מת בצעירותו ללא יורשים. קיימים צאצאים רבים לבנו הבלתי-חוקי של נפוליאון הראשון, אלכסנדר ולבסקי, ולבנו המאומץ, אז'ן דה בוארנה (בנה של אשתו הראשונה ז'וזפין, מנישואיה הקודמים).

עוד לפני נפילתו הסופית של נפוליאון איבדו אחיו ואחיותיו את השליטה בארצות שעליהן הוכתרו. חלקם, וצאצאיהם אחריהם, המשיכו לשאת תוארי אצולה שונים שהעניק להם נפוליאון. רובם סיימו את חייהם באיטליה, ערש המשפחה. בין אחיו של נפוליאון היה ז'רום היחיד שמילא תפקידים ציבוריים משמעותיים לאחר נפוליאון, בתקופת הרפובליקה השנייה והקיסרות השנייה.

גם לאחר תבוסת נפוליאון נותרו בצרפת חוגים מסוימים, המכונים בונפרטיסטים (Bonapartiste), שלא קיבלו את הדחתו. עם מותם של הקיסר המודח ובנו ניתנה נאמנותם של חוגים אלה לבני בונאפרטה שנותרו בחיים. במאה ה-19 עדיין נותר לעמדה זו משקל ציבורי לא מבוטל.

לואי נפוליאון (1808 - 1873), בנו של לואי, נבחר לנשיא הרפובליקה הצרפתית השנייה ב-1848, תוך שהוא נסמך בין היתר על תמיכתם של הבונפרטיסטים. ב-1852 הכריז על הקמת קיסרות חדשה שהוא עמד בראשה, בתואר הרשמי של קיסר צרפת נפוליאון השלישי. הוא התפטר מהתפקיד ב-1870, בעקבות תבוסת צרפת במלחמתה נגד פרוסיה ונפילת הקיסרות. בתקופת שלטונו, ב-1857, הקים נפוליאון השלישי אחוזת קבר קיסרית למשפחה באז'קסיו שבקורסיקה. בנו של נפוליאון השלישי, נפוליאון אז'ן לואי, הוכתר על ידי המלוכנים הבונפרטיסטים בגלותו בבריטניה בימי הרפובליקה השלישית כ"נפוליאון הרביעי". הוא נהרג בשירותו כקצין תותחנים בצבא הבריטי בעת מלחמת אנגליה-זולו בגיל 23 ולא הותיר אחריו צאצאים.

מנפוליאון השלישי ועד ימינו

Bustes de la famille Bonaparte
פרוטומות של בני בונפרטה, מוצגות במוזיאון ז'וזף פשה שבאז'אקסיו, בירת בקורסיקה

התמיכה הציבורית בזכותם של בני בונפרטה לשלטון בצרפת נדחקה לשוליים עם התבוסה שנחלה צרפת בהנהגתו נפוליאון השלישי. במותו של בנו היחיד של נפוליאון השלישי, נפוליאון אז'ן (נפוליאון הרביעי), ב-1879, התפלג המחנה המצומצם שעוד נותר מהבונפרטיסטים בין שתי קבוצות, שנחלקו בשאלת זהותו של היורש החוקי לראשות הבית, ובמידת-מה גם בשאלות אידאולוגיות. נפוליאון אז'ן מינה בצוואתו את ויקטור, נסיך נפוליאון ליורשו כראש הבית, אך לפי סדר הירושה היורש היה צריך להיות אביו של ויקטור, הנסיך נפוליאון בונפרטה, בנו בכורו של ז'רום בונפרטה (ובן דודו של נפוליאון השלישי). תומכיו של האב טענו שההוראה בצוואה אינה בעלת תוקף חוקי. לקרע היה גם בסיס אידאולוגי מסוים: הנסיך נפוליאון היה ליברל ומתנגד חריף לקלריקליזם, וכך גם רבים מתומכיו, ואילו השמרנים הקתולים שבין הבונפרטיסטים נמשכו למחנה הבן ויקטור. המחלוקת הפרסונלית בין המחנות הסתיימה בעיקרה עם מותו של האב, שלאחריה נעשה ויקטור היורש החוקי גם בעיני שוללי תוקפה של הצוואה. (היו גם בונפרטיסטים שתמכו דווקא בלואי, אחיו הצעיר של ויקטור, שהיה קצין בצבא הרוסי הקיסרי).

ויקטור, נסיך נפוליאון, נפוליאון החמישי בפי תומכיו, היה כנראה בן בונפרטה האחרון שהאפשרות שיכונן מחדש את הקיסרות הצרפתית עלתה ברצינות. במהלך המשבר שפקד את הרפובליקה הצרפתית השלישית בפרשת דרייפוס הציע את עצמו כמנהיג, בתמיכתם של חוגים פוליטיים מסוימים. מאז סופה של המאה ה-19 התמיכה בבונפרטיזם אינה יותר מקוריוז.

את ויקטור ירש כראש הבית בנו, לואי, נסיך נפוליאון (נפוליאון השישי), שמת ב-1997. לאחר מותו קמו שני טוענים לראשות הבית, בנו ונכדו: בצוואתו הוריש את ראשות הבית לנכדו ז'אן-כריסטוף, תוך נישול בנו שארל נפוליאון, היורש החוקי לפי סדרי הירושה (ייתכן שהסיבה לכך הייתה דעות רפובליקניות שהביע שארל נפוליאון). בכך התעוררה מחלוקת דומה לזו שפילגה את המשפחה ותומכיה עם מות אז'ן נפוליאון ב-1879.

צאצאים בולטים נוספים

צאצאים אחדים למשפחה התבלטו בפעילותם בתחום המדע ובתחומים אחרים. אחדים מהם היו מעורבים בפוליטיקה במדינות שונות, ובפרט בקורסיקה, ערש המשפחה. אחד מנכדיו של ז'רום (אחיו של נפוליאון הראשון), צ'ארלס ג'וזף בונפרט (1851 - 1921), מן הענף האמריקני של המשפחה, היה מזכיר הצי והתובע הכללי של ארצות הברית, וייסד את ה-FBI בגלגולו הראשון. לואי לוסיאן בונפרט, בנו של לוסיאן, היה פוליטיקאי ובלשן שנודע במחקריו על השפה הבסקית. בן אחר של לוסיאן, שארל לוסיאן בונפרט, היה זואולוג שהתמחה באורניתולוגיה. רולאן בונפרט, נכדו של לוסיאן, עמד בראש ה-Société de géographie (החברה הגאוגרפית הצרפתית).

עץ משפחה

 
 
 
 
 
קרלו בונפרטה
 
 
 
לטיציה רמולינו
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'וזף
 
 
נפוליאון הראשון
 
 
לוסיאן
 
 
מריה-אנה אליזה
 
 
לואי
 
 
פולין בונפרטה
 
 
מריה אנונסיאטה קרולינה
 
 
ז'רום
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפוליאון השני
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפוליאון השלישי
 
 
 
 
 
 

הערות שוליים

  1. ^ בשנה זו הוכתר נפוליאון בונפרטה לקיסר צרפת. המשפחה התקיימה כמשפחת אצולה זוטרה מאז ימי הביניים
אז'ן דה בוארנה

אז'ן דה בוארנה (בצרפתית: Eugène de Beauharnais, ‏3 בספטמבר 1781 - 21 בפברואר 1824) היה בנו המאומץ, אך לא יורש העצר הקיסרי, של נפוליאון בונפרטה, בנה של ז'וזפין דה בוארנה.

אז'ני דה מונטיז'ו

אז'ני דה מונטיז'ו, בשמה המלא - דוניה מריה אאוחניה איגנסיה אוגוסטינה דה פאלאפוקס פורטוקאררו דה גוסמן וקירפטריק קולסברן, מרקיזה ד'ארדאלס, מרקיזה דה מויה, רוזנת טבה ורוזנת דה מונטיחו (בספרדית: María Eugenia de Guzman Palafox Portocarrero y Kirkpatrick de Closeburn, marquise d’Ardales, marquise de Moya, comtesse de Teba, comtesse de Montijo; ‏ 5 במאי 1826 - 11 ביולי 1920) ידועה כאז'ני דה מונטיז'ו (בצרפתית: Eugénie de Montijo) וכקיסרית אז'ני (l'impératrice Eugénie) הייתה רעייתו של נפוליאון השלישי שהכתיר אותה לקיסרית לצידו ובעלת סמכויות של עוצרת בהיעדרו.

בית בורבון

בית בורבון הוא שמה של שושלת אשר בניה שלטו בארצות רבות באירופה. תחילתה של השושלת מתוארכת לתחילת המאה ה-13 עם התחברותה הראשונה למשפחת המלוכה הצרפתית. עם השנים, הפכה שושלת בורבון לאחת ממשפחות השלטון החזקות ביותר באירופה, כאשר בניה מולכים בצרפת, בספרד, בדרום איטליה, בנווארה (מדינה בצפון ספרד) וכן במספר דוכסויות ברחבי היבשת.

הנסיך נפוליאון בונפרטה

הנסיך נפוליאון בונפרטה (בצרפתית: Napoléon Bonaparte;‏ 9 בספטמבר 1822 - 17 במרץ 1891), היה נסיך צרפתי בנו של ז'רום בונפרטה.

ויקטור, נסיך נפוליאון

ויקטור, נסיך נפוליאון, או נפוליאון החמישי (בצרפתית: Victor Bonaparte;‏ 18 ביולי 1862 - 3 במאי 1926), היה נסיך צרפתי שעמד בראש בית בונפרטה.

ז'וזף בונפרטה

ז'וזף בונפרטה (בצרפתית: Joseph Bonaparte‏; 7 בינואר 1768 - 28 ביולי 1844) היה אחיו הבכור של נפוליאון בונפרטה, עורך-דין, דיפלומט ופוליטיקאי, שהוכתר על ידי נפוליאון למלך נאפולי בשנים 1806 עד 1808, ולאחר מכן למלך ספרד עד 1813.

ז'וזפין דה בוארנה

ז'וזפין דה בוארנה (בצרפתית: Joséphine de Beauharnais‏; 23 ביוני 1763 - 29 במאי 1814) הייתה אשתו הראשונה של נפוליאון בונפרטה וקיסרית צרפת מ-1804.

ז'רום בונפרטה

ז'רום בונפרטה (בצרפתית: Jérôme Bonaparte, בקורסיקנית: Girolamo Buonaparte)‏; 15 בנובמבר 1784 - 24 ביוני 1860) הוא הצעיר מבין אחיו של נפוליאון בונפרטה, ומי שהיה מלך וסטפליה, הנסיך הראשון של בית מונפור ומרשל של צרפת.

לואי בונפרטה

לואי נפוליאון בונפרטה (בצרפתית: Louis Napoléon Bonaparte; ידוע גם בשמו ההולנדי לוֹדֶוֶוייק בונפרטה, בהולנדית: Lodewijk Bonaparte; 2 בספטמבר 1778 באז'אקסיו, קורסיקה - 25 ביולי 1846 בליבורנו, הדוכסות הגדולה של טוסקנה) היה בן אצולה צרפתי מבית בונפרטה. לואי היה שליט ממלכת הולנד הנפוליאונית בשנות קיומה, 1806–1810. הוא היה בנם של קרלו בונפרטה ולטיציה ראמולינו, ואחיו של נפוליאון בונפרטה קיסר צרפת.

לוסיאן בונפרטה

לוּסיאֵן בונפרטה (Lucien Bonaparte;‏ 21 במאי 1775 - 29 ביוני 1840), אחיו של נפוליאון בונפרטה. היה בין ראשי המהפכה הצרפתית, שירת כשר פנים לתקופה קצרה במשטרו של אחיו וכשליחו הדיפלומטי לספרד, לאחר שהתגלעו חילוקי דעות בין דעותיו המהפכניות לדרכו של נפוליאון לקיסרות, הגלה עצמו לאיטליה ולאנגליה. היה סופר וארכאולוג חובב וחבר האקדמיה הצרפתית. בנו הבכור, שארל-לוסיאן בונפרטה, היה ביולוג ואורניתולוג ובנו לואי-לוסיאן בונפרטה היה בלשן שנודע במחקריו על השפה הבסקית.

מלוכנות

מלוכנות היא גישה פוליטית ומוסרית בקרב קבוצות אוכלוסייה ותנועות התומכות בכינון מונרכיה בתחום גאוגרפי מסוים או עבור לאום מסוים. המלוכנות נובעת מאמונה שצורת השלטון הנכונה היא באמצעות מונרך (מלך או בן אצולה), השייך לשושלת זכאית (מונרכיזם). מונרכיסטים מבטאים גישה פילוסופית, בעוד מלוכנים הנקראים רויאליסטים יתמכו בדרך כלל במועמד מסוים, הזכאי לשאת את הכתר. יש ומספר קבוצות מלוכניות-רויאליסטיות יתמכו במועמדים שונים (למשל מלוכנים בצרפת נחלקים בין תומכי המשכיות שושלת בית בורבון (לגיטימיסטים), תומכי המשכיות בית בונפרטה (בונפרטיסטים) ותומכי צאצאי לואי פיליפ (אורליאניסטים)). המלוכנות קשורה בדרך כלל לתמיכה בימין פוליטי ותאיזם (אמונה באל) והיא אינה מתנגשת בהכרח עם דמוקרטיה, למשל כאשר התמיכה היא במודל של מלוכה חוקתית, אולם פעמים רבות קבוצות מלוכניות הן גם אנטי-דמוקרטיות.

מלכי ספרד

על פי חוקת ספרד מ-1978, מלך ספרד הוא ראש המדינה של ספרד, סמל לאחדותה ולהמשכיותה, נציגה העליון של המדינה כלפי חוץ ומפקדה העליון של כוחותיה המזוינים.

אף כי ספרד נוצרה כישות פוליטית אחת אחרי נישואיהם של המלכים הקתוליים, מלכי קסטיליה ואראגון, בסוף המאה ה-15, באופן רשמי המלכים לא נשאו את התואר "מלך ספרד" אלא תארים אחרים כגון "מלך קסטיליה, לאון, אראגון...".

מלך ספרד הנוכחי הוא פליפה השישי, אשר החל למלוך ב-2014.

נפוליאון בונפרטה

נפוליאון בונפרטה (בצרפתית: Napoléon Bonaparte, מבוטא: בּוֹנָפָּרְט‏; 15 באוגוסט 1769 – 5 במאי 1821; ידוע גם כנפוליאון הראשון) היה שליט צרפת, מייסד הקיסרות הראשונה, ומגדולי המצביאים בהיסטוריה. מחשובי האישים שעיצבו את המאה ה-19. ייסד את קוד נפוליאון - קובץ החוקים של צרפת, שבהשפעתו עוצבו חוקים רבים במערב אירופה ובמרכזה, והשפעתו ניכרת עד היום. הפיץ דרך כיבושיו את רעיונות המהפכה הצרפתית בכל רחבי אירופה, ובמקביל התאמץ לדכא ולהשכיח את השפעתה בצרפת פנימה. חידש והגה רעיונות טקטיים ואסטרטגיים מרחיקי לכת בצבא שמקובלים עד עצם היום הזה.

נפוליאון כיהן כשליט צרפת במהלך השנים 1799 עד 1814, ובמשך כ-100 ימים בשנת 1815. בשיאו, הוביל את צרפת לכיבוש רוב מערב אירופה ומרכזה.

נפוליאון, יליד קורסיקה, עלה לשלטון בהפיכת 18 בברימר לאחר קריירה מזהירה כאיש צבא. פעולותיו הראשונות היו ביסוס מערכות השלטון הפנימיות בצרפת והרגעת המדינה לאחר התקופה הסוערת של המהפכה הצרפתית. לאחר מכן יצא למסע כיבושים בכל אירופה וכונן את "הקיסרות הראשונה" בראשותו. עלה בידו להביס שוב ושוב בריתות מתחלפות של מעצמות אירופה, שהתאגדו כדי לבלום את השתלטות צרפת על היבשת, אך לאחר מספר מערכות הפסיד לבסוף והוגלה לאי אלבה. הוא הצליח לברוח מהאי, לשלוט שוב בצרפת למשך תקופה קצרה שמכונה "מאה הימים" עד שנוצח בקרב ווטרלו ונשלח לגלות באי סנט הלנה, שם מת והוא עוד לא בן 52.

נפוליאון הוא גם המייסד של שושלת בונפרטה: אֶחיו כיהנו כמלכים בארצות שכבש באירופה, בנו, נפוליאון השני, הוכרז על ידיו כמלך רומא, ואחיינו, הידוע כנפוליאון השלישי, כיהן כשליט צרפת (נשיא ואחר כך קיסר) בין השנים 1848 ל-1870.

נפוליאון השלישי

נפוליאון השלישי, הידוע גם כלואי-נפוליאון בונפרטה (בצרפתית: Louis-Napoléon Bonaparte, שמו המלא שארל לואי נפוליאון בונפרטה; 20 באפריל 1808 - 9 בינואר 1873) היה צאצא לבית בונפרטה, אחיינו של נפוליאון, שנבחר בשנת 1848 לנשיא הרפובליקה הצרפתית השנייה, ולאחר כארבע שנים ביצע הפיכה שלטונית והכריז על עצמו כקיסר הקיסרות הצרפתית השנייה. הוא היה האדם הראשון שתוארו היה נשיא צרפת, והמונרך האחרון של צרפת.

שלטונו של נפוליאון השלישי החל כדיקטטורה ריכוזית, אך הפך, במהלך השנים, למעין מונרכיה מרוככת, בה ניתן פתחון פה במידת מה לאופוזיציה, וסמכויות הוענקו לפרלמנט. בתקופת שלטונו נחל הישגים במדיניות הפנים, שהבולט בהם הוא בינויה מחדש של פריז במסגרת תוכנית אוסמן להתחדשות פריז, אך אופיו הסמכותני של המשטר הביא לניכור בינו ובין חלקים נרחבים מהעם הצרפתי. בתחום מדיניות החוץ נחל הצלחות, אך גם תבוסות, שנבעו לא אחת ממדיניות הפכפכה והרפתקנית. מדיניות זו היא שהביאה לפרוץ מלחמת פרוסיה צרפת בשנת 1870 בה נחל תבוסה מכרעת, שהביאה לסוף שלטונו, ולקץ הקיסרות שהקים. בשנת 1873 מת בגלות.

נפוליאון השני

נפוליאון פרנסואה ז'וזף שארל בונפרט, הידוע כנפוליאון השני (20 במרץ 1811 - 22 ביולי 1832), דוכס רייכשטאט, היה לזמן קצר קיסר צרפת.

סטפני דה בוארנה

סטפני דה בוארנה (בצרפתית: Stéphanie de Beauharnais‏, 28 באוגוסט 1789 - 29 בינואר 1860), הייתה אשתו של קרל, הדוכס הגדול של באדן.

צ'ארלס ג'וזף בונפרט

צ'ארלס ג'וזף בונפרט (באנגלית: Charles Joseph Bonaparte;‏ 9 ביוני 1851 - 28 ביוני 1921) היה עורך דין ופעיל פוליטי צרפתי-אמריקאי. היה חבר הקבינט של נשיא ארצות הברית ה-26, תאודור רוזוולט.

בונפרט היה מזכיר הצי של ארצות הברית, ומאוחר יותר התובע הכללי של ארצות הברית. במהלך כהונתו בתור התובע הכללי, הוא יצר את "לשכת החקירות", אשר מאוחר יותר גדלה והתרחבה במהלך שנות ה-20 תחת ג'ון אדגר הובר (1895-1972), לכדי "לשכת החקירות הפדרלית", המוכרת בשם FBI. בונפורט היה בן-אחיינו של הקיסר הצרפתי נפוליאון הראשון.בונפרט היה אחד המייסדים, ולזמן מה אף הנשיא, של הליגה הלאומית המוניציפלית (National Municipal League). הוא היה גם פעיל למען זכויות שחורים בעיר מגוריו.

קרלו בואונפרטה

קרלו מריה בואונפרטה (באיטלקית: Carlo Maria Buonaparte;‏ 27/29 במרץ 1746 אז'אקסיו, קורסיקה - 24 בפברואר 1785 מונפלייה, ממלכת צרפת) היה בן אצולה קורסיקני מבית בונפרטה. היה פרקליט ופוליטיקאי, ושימש כנציג קורסיקה בחצרו של לואי השישה עשר, מלך צרפת. היה אביו של נפוליאון בונפרטה.

שארל, נסיך נפוליאון

שארל מארי ז'רום ויקטור נפוליאון בונפרטה (בצרפתית: Charles Napoléon Bonaparte) או נפוליאון השביעי (נולד ב-19 באוקטובר 1950) הוא פוליטיקאי צרפתי הטוען להיותו ראש בית המלוכה הצרפתי בקשר דם מצד דודו מדרגה רביעית, נפוליאון בונפרטה הראשון.

מלכי צרפת
השושלת המרובינגית כלוביס הראשוןכלותאר הראשוןתאודריק השלישי* • כלוביס הרביעי* • כילדבר השלישי* • דאגובר השלישי* • כילפריק השני* • תאודריק הרביעי* • כילדריק השלישי*
השושלת הקרולינגית פפין הגוץקרלומן הראשוןקרל הגדוללואי הראשון "החסיד" • שארל השני "הקירח" • לואי השנילואי השלישיקרלומן השנישארל השלישי "השמן" • אודושארל הרביעי "התם" • רובר הראשוןראוללואי הרביעי "מעבר לים" • לותרלואי החמישי "העצלן"
השושלת הקאפטינגית
(בית קאפה)
איג קאפהרובר השניאנרי הראשוןפיליפ הראשוןלואי השישי "השמן" • לואי השביעי "הצעיר" • פיליפ השני אוגוסטוסלואי השמיני "האריה" • לואי התשיעי "הקדוש" • פיליפ השלישי "הנועז" • פיליפ הרביעי "היפה" • לואי העשירי "העקשן" • ז'אן הראשוןפיליפ החמישי "הגבוה" • שארל הרביעי "היפה"
בית ולואה פיליפ השישיז'אן השני "הטוב" • שארל החמישי "החכם" • שארל השישי "האהוב", "המשוגע" • שארל השביעי "המנצח" • לואי האחד עשר "הזהיר" • שארל השמיני "החביב"
בית ולואה-אורלאן לואי השנים עשר "אבי האומה"
בית ולואה-אנגולם פרנסואה הראשוןאנרי השניפרנסואה השנישארל התשיעיאנרי השלישי
בית בורבון אנרי הרביעילואי השלושה עשר "ההוגן" • לואי הארבעה עשר "מלך השמש" • לואי החמישה עשר "האהוב" • לואי השישה עשרלואי השבעה עשר*
הקיסרות הראשונה נפוליאון בונפרטה
לאחר נפוליאון לואי השמונה עשר (בית בורבון, הרסטורציה) • נפוליאון בונפרטהנפוליאון השני (שלטון מאה הימים) • לואי השמונה עשרשארל העשירילואי התשעה עשר* • אנרי החמישי* (בית בורבון, הרסטורציה השנייה) • לואי פיליפ "המלך האזרח" (בית אורלאן) • נפוליאון השלישי (הקיסרות השנייה)
הערות * לא מלכו בפועל
מלכי ספרד
המלכים הקתוליים פרננדו השני ואיזבלה הראשונה Coat of Arms of Spanish Monarch
בית הבסבורג פליפה הראשוןקרלוס הראשוןפליפה השניפליפה השלישיפליפה הרביעיקרלוס השני
בית בורבון פליפה החמישילואיס הראשוןפליפה החמישיפרננדו השישיקרלוס השלישיקרלוס הרביעיפרננדו השביעיקרלוס הרביעי
בית בונפרטה ז'וזף בונפרטה
בית בורבון (שיבה ראשונה) פרננדו השביעיאיזבלה השנייה
בית סבויה אמדאו הראשון
בית בורבון (שיבה שנייה) אלפונסו השנים עשראלפונסו השלושה עשר
בית בורבון (שיבה שלישית) חואן קרלוס הראשוןפליפה השישי

דף זה בשפות אחרות

This page is based on a Wikipedia article written by authors (here).
Text is available under the CC BY-SA 3.0 license; additional terms may apply.
Images, videos and audio are available under their respective licenses.